|
מתוך: מחניים, תשי"ח
|
בשנת השביעית הבעל"ט תמלאנה שבעים שנה מאז עלתה שאלת השביעית על שולחן הדיונים עם חידוש הישוב החקלאי היהודי בארץ ישראל, שנת תרמ"ט, והפכה שאלה בוערת שכל .הב וקסע הרותה ילודג אמנם גם בשנת השמיטה שקדמה לה, תרמ"ב, היה כבר ישוב יהודי חקלאי בארץ ישראל כגון יש להוסיף כי עוד לפני כארבע מאות שנה ומעלה, מיד עם התרחבותו של הישוב היהודי בארץ מאותה תקופה נשארו תשובות מספר בספרי שאלות ותשובות של גדולי הדור ההוא, אולם יאלקחה ידוהיה בושיה לש ויתודלותב הנושארה הטימשה תנש ברע ,א"מרת תנשב דוע בהקדמתו מציין המחבר את מטרתו בסידור הלכות שביעית |
תולחנ תוזוחא ומל תויהל לארשי ינב וניחאמ המכו המכ וכז רשא הלא ונינמזב תעכו" בארץ הקודש וזכו לעבדה ולשמרה ולקיים ממצוות התלויות בארץ – אשרי חלקם ואחרי כי קרבה שנת השבע, עליהם להיות בקיאים בהלכות אלו". |
|
הרמ"נ כהניו, שהצטיין כמסדר נפלא, הקדים לספר "ראש דבר" (מעין מבוא) ובו פרקים על ערך השביעית ועונשה, טעם השמיטה וכן על קביעות שנת השמיטה. למען האמת יש לציין כי קונטרס ראשון מיוחד לדיני שביעית חובר על ידי אחד מחכמי ספרים מיוחדים העוסקים בהלכות שביעית החלו להתפרסם החל משנת תרמ"ט, היא שני ענפים עיקריים לה למצוות שביעית; שמיטת קרקעות ושמיטת כספים, ושניהם גופי תורה "גבורי כח עושי דברו" זהו התואר אשר הכתירו בו חז"ל את שומרי השביעית, שכן הם |
"בנוהג שבעולם אדם עושה מצווה ליום אחד, לשבת אחת, לחודש אחד. שמא לשאר ימות השנה? ודין חמי חלקיה ביריה, כרמיה ביריה ויהיב ארנונה ושתיק. (והלה רואה שדהו בור, כרמו בור משלם מסים ושותק) יש לך גיבור גדול מזה?" (מדרש רבה ויקרא .(א |
| אותה מימרא מצויה גם במדרש תנחומא (שם): |
ולמה נקראו גבורי כח? כיון שרואה שדהו מופקרת, ואילנותיו מופקרין, והסגין מופקרין ורואה פירותיו נאכלים וכובש יצרו ואינו מדבר, שנו רבותינו: איזהו גבור – !ורצי תא שבוכה |
|
אף בתורה הקדושה אנו מוצאים את חומרת מצות השביעית, מצווה יחידה בתורה שבה תא יתיווצו" ;חיטבמ ה"בקהו ?"תיעיבשה הנשב לכאנ המ ורמאת יכו" :הלאשה תבצינ ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים". וכשם שמתן שכרה בצדה כך גדול עונשם של מפיריה ואף העונש מפורש בתורה: |
"אז תשבות הארץ והרצת את שבתותיה, כל ימי השמה תשבות, את אשר לא שבתה בשבתכם עליה" (ויקרא כ"ו לד- לה) |
| :ל"זח ושרדו |
"אמר להן הקב"ה לישראל הואיל ואין אתם משמטים את הארץ היא תישמט מאליה" |
| ומכאן דרשו: |
"גלות באה לעולם על עבודה זה על גילוי עריות, על שפיכת דמים ועל שמיטת הארץ". |
|
התורה החמירה אפוא בעונשה של הפרת שביעית עד שהעמידה אותה בדרגה אחת עם עבירות שנצטוו עליהן ייהרג ואל יעבור. (אבות פ"ה מ"ט). גלות בבל באה על אי שמירת מצות שביעית ואף כאן מקרא מפורש: |
"ויגל השארית מן החרב אל בבל ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלך מלכות פרס, למלאת דבר ה' בפי ירמיהו, עד רצתה הארץ את שבתותיה, כל ימי השמה שבתה, למלאת שבעים שנה" (דברי הימים ב, ל"ו, כ-כא). |
|
"שבעים שנה של גלות בבל היו כנגד שבעים שנות רש"י בפירושו לויקרא (שם) מסביר כי והוא מפרט שם את השמיטה ויובל שהיו בשנים שהכעיסו ישראל בארצו לפני המקום" החשבון במדויק. תולגה תביס תא הפי ועדי ,הימחנו ארזע ידי לע ינשה תיבה ימי תישארב ,וצראל לארשי בושב אף לאחר חורבן בית שני המשיכו היהודים שנותרו בארץ ישראל בייחוד בגליל לשמור על ואצ) "פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונה"בתקופה זו הורה ר' ינאי לחקלאים היהודים:
משום תקנת הכלל אף התקינו "להתריע על הצמחים ששינו כשם שמתריעין עליהם בשאר שני ואף בימים ההם נמצאו "גבורי כח עושי דברו" ששמרו על מצות שביעית כהלכתה למרות |
"ישיחו בי יושבי שער ונגינת שותי שכר – אלו אומות העולם שהיו ישובים בבתי טיטראות ובבתי קרקסאות – ומאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין הן משיחין בי ומלעיגים לי – ומכניסים את הגמל לטיטראות שלהם – והן אומרים אלו לאלו על מה זה מתאבל והן אומרים: היהודים הללו שומרי שביעית הם ואין להם ירק, ואכלו החוחים של זה והוא מתאבל עליהן" (פתיחתא לאיכה רבתי יז). |
| הגויים ידעו יפה על מצות שביעית ובתוספתא אהלות פי"ח אנו מוצאים: |
"אותה שנה שביעית הייתה והלכו גויים לקרקסאות שלהם והניחו שם שק מלא פירות ובא ישראל ובזזום. בחזירתם אמרו: בואו ונקביל לפני חכמים (לקבול עליהם) שמא התירו להם חזירים". |
|
הרי אף הגויים ידעו שאיסור פירות שביעית אינו קל מאיסור חזיר ואותו רשע שעבר עליהם בשעת הגזרה וראה אותן מרימין את הגדר, לעג להם ושאל: האם סרתם מתורת משה רבכם? ההותר לכם להקים גדר? לפי פירוש אחד איים הלה להלשין עליהם כי הרימו את הגדר סביב לשדה כדי שלא יוכלו להיכנס שם אלה הרוצים לחרוש בשביעית, כדי לפרוע מנת המלך .(ב"ה ד"פ תיעיבש ימלשורי) מסוף ימיו של שלטון רומי ביצנץ וראשית הכיבוש המוסלמי אין לנו ידיעות על ישוב חקלאי מתוך דברי הרמב"ם המציין בדבריו על קביעת שנת השמיטה כי: |
"שנת השמיטה ידועה ומפורסמת אצל הגאונים ואנשי ארץ ישראל, וכפי החשבון זה אנו מונין לעניין מעשרות ושביעית והשמטת כספים, שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להיתלות" (הלכות שמיטה ויובל פ"י ה"ו) |
|
נראה כי אצל אנשי ארץ ישראל שהיו בימיו הייתה כבר אקטואלית בעיית שנת שמיטה ואף הרמב"ן שעלה לארץ ישראל בראשית האלף השישי, כמאה שנה אחריו, מדגיש בחידושיו למס' גיטין (דף ל"ו) לגבי שמיטת כספים "שנת השמיטה מפורסמת בארץ ישראל היום, ומנהג אבותיהם להשמיט קרקע כלומר שנוהגין בה כל קדושת שביעית" ומכאן אנו למדין כי בדורו של הרמב"ן וכן בדור שלפניו נהגו היהודים שעסקו בחקלאות בארץ ישראל להשמיט את .תיעיבשב עקרקה הרשב"ץ (דוראן) ובנו הרשב"ש מעידים במאה השנייה לאלף השישי כי יהודי ארץ ישראל החל מתקופה זו אנו מוצאים בספריהם של חכמי הדור ההוא ולאחריו: רבי לוי בן חביב תנש איה ,ב"נר תנשב דרפס שוריג רחאל היינשה הטימשה תנשב הררועתה תועיבקה תלאש זכרה של מחלוקת זו נשתמר בספרו של ר' אליעזר אזכרי, שחי לאחר כתשעים שנה והמספר |
"ונמצאו בפסקי רבנים ראשונים אשר קרוב לתשעים שנה, שקם חכם אחד לערער על חשבון שנת השמיטה כפי הבנת לשון הרמב"ם, ועמדו החכמים השלמים רבני ירושלים ונשאו ונתנו – ושלחו חכם אחד לרבני צפת – ואחרי עיון עלתה הסכמת כולם, היות , גם כתוב באותו הפסק כי ם"במרה תרבס יפ לע תמאה ינדא לע דסוימ טושפה גהנמה אז העידו זקני דמשק וכל סוריה, היות המנהג כן". |
|
אף בתשובה שנכתבה על ידי הרב לוי בן חביב (הרלב"ח), גדול רבני ירושלים לאחר כשלושים :ריכזמ אוה ב"צר תנשב ,הנש |
"ואחר אשר העיר ה' את רוח קצת מחכמי דורנו ללכת לארץ הצבי הוכרחו להשתדל בחזקת היד להשיג פירוש זאת המצווה, וכפי מה ששמענו נפל ביניהם מחלוקת בשנת השמיטה איזו היא, גם יש מהם מי ששאל תלמוד מפי החכמים השלמים חכמי העיר הזאת שאלוניקי ובמקום אשר אמר ה' "כי יפלא וקמת ועלית" נהפוך הוא כי שם ."הבר הטטקו תקולחמ ,הכובמהו קפסה |
|
פרטיה של מחלוקת זו לא נודעו לנו אלא לפני שנים מועטות עם פרסום אגרתם של חכמי צפת לחכמי ירושלים משנת רס"ד שפורסמה על ידי מ. בניהו בספר אסף (ע' .)125 25 – 109באיגרת זו, האיגרת הקדומה ביותר שהגיעה לידינו מחכמי ספרד שהתיישבו בארץ ישראל לאחר גירוש רנ"ב, כותבים חכמי צפת לירושלים "שמענו מפי מגידי אמת כי אתם אגודות אגודות ."וניקלא ריעב הטטק לופנב ,ונבבל סמיו ונידי ופרו הטימשה תנש תעידיב כמה מחכמי ירושלים לא נטו לקבל את הכרעתם של גדולי רבני ירושלים בימים ההם; ר' רבני ירושלים ר' יצחק בן חיים ור' יעקב מטרייל עמדו על דעתם ואף החרימו את אלו שעברו חכמי צפת ששמעו על המחלוקת נתוועדו אף הם וגבו עדות מתושביה הותיקים של העיר וכן ר"מ בסולה מספר בספר מסעותיו בשנת רפ"ב כי בין התקנות וההסכמות שהיו על לוח בתי אולם הפרשה לא נסתיימה בכך ולאחר שנים מועטות, בשנת רצ"ב, נתעוררה שוב שאלת הכרעתו של הרלב"ח נתקבלה על דעת כל גדולי הדור בדבריו של בעל ספר חרדים: |
"בימי הגאון רלב"ח ז"ל קם מי שרצה לחלוק – – – אז נתקבצו כל החכמים אשר בירושלים וגם שלחו לחכמי צפת והסכימו כולם לדעת אחד – – – וכולם הסכימו לדעת החכמים הקודמים וכן פשט בכל תפוצות ישראל, הקרובים והרחוקים". |
|
גם בשמיטות שלאחר מכאן נמשכו הבירורים בדבר קביעות השנה אולם כל גדולי הדור הלכו בעקבות הרלב"ח וחכמי ירושלים. מהר"י קארו כותב בתשובותיו ("אבקת רוכל", ס' ד') "שכבר עלתה הסכמת כל החכמים ז"ל היום ארבעים או חמישים שנה וקבעו שנת השביעית ."העודי הנשכ ר' יששכר בן סוסאן בעל "תיקון יששכר" מעיד שבשנת רצ"ט הכריזו על השנה שהיא שנת בפני הרב המבי"ט שעסק הרבה בבירור הלכות התלויות בארץ, הובא "קונטרס שנשלח על ידי שנים מספר לאחר מכן נחלקו הר"י קארו והמבי"ט שניהם מתלמידי הר"י בירב, בשאלה
|
"משנת ה' רצ"ב שנת השמיטה עד שנת השל"ד שהם שש שנות שמיטה כתבתי בכל שמיטה שפירות הגדלים בקרקע הגוי בארץ ישראל שאינם חייבים בתרומות ומעשרות בשנת השמיטה אפילו מירחן הישראלי וגם שהגדל בקרקע הגוי בשנת השמיטה יש לו דין פירות שביעית – עם כל זה בכל שנת שמיטה הייתי מוסיף לקח בראיות ממה שנתחדש לי בספרים ופוסקים שלא הבאתי קודם". |
|
אולם מרן הר"י מקארו התנגד נמרצות לדעתו של המבי"ט וטען שפירות שביעית בקרקע של נכרי אין עליהן קדושת שביעית ועל כן הם חייבים בתרומות ומעשרות.
|
"אם יתברר שהיו לוקחים מהם החלק הנוגע למלך אפילו שלא יזרעו לא נאסר עליהם הפירות מלאכלם בקדושת שביעית, כי גם אנו (המתירים) אם היינו יודעים שהיו לוקחים מהם אפילו בלי זריעה לא היינו מתרים בהם". (ח"ג ס'י מ"ו). |
|
יש לציין כי עוד בראשית המאה שלישית הובאה לפני רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) שאלה על מעמדה של עזה לגבי הלכות התלויות בארץ, ואותה שאלה נשאל לאחר כמה עשרות שנים גם המהרי"ט, הרואה אותה כארץ ישראל ממש "פוק חזי מה עמא דבר, שהרי כל ישראל אשר ישבו בה מעולם ומשנים קדמוניות, מעולם החזיקוה לעניין תרומות ומעשרות ושביעית". מהר"י מטראני, בנו של המבי"ט, נדרש להחליט על מעמדה של צידון "לעולם החזיקו בה במשך מאתיים השנים הקרובות אין בידינו כל ידיעות נוספות על התיישבות חקלאים בארץ עם ראשית הישוב החקלאי בארץ ישראל לאחר עליית "בילו" נתחדשה שוב בעיית השמיטה הגאונים ר' שמואל מוהליבר מביאליסטוק, ר' ישראל יהושע מקוטנא ור' שמואל זנויל על יסוד היתר המכירה, לפיו מופקעות הקרקעות השייכות ליהודים מרשות בעליהם הרב ר' נפתלי הירץ שכיהן בשנים ההם כרבה של יפו והמושבות הוסיף תיקונים מסוימים במבוא לספרו המיוחד "בת הארץ" על הלכות שביעית, מרחיב הרב קוק את הדיבור על |
"להמליץ על אחינו יושבי אדמת קודשנו הסומכים על ההיתר הנהוג משמיטות שעברו, על פי הוראות חכמים שמצאו את הדבר נכון להורות בו הלכה למעשה להוראת שעה" |
| והוא מוסיף: |
"אבל חלילה וחלילה לדון מזה איזו התרשלות מקיום המצווה הקדושה והחביבה הזאת לכל אשר נתן ה' רוח טהרה בלבו ודי אומץ ובטחון בנפשו לעשות ולקיים את כל ."הרמאמכו התכלהכ הטימשה תשרפ |
 
|
 
|