|
.ינש רשעמ – ג"עת הווצמ |
להוציא מעשר שני מן התבואה בארבע שני השמטה,
כלומר אחר שנפריש מעשר ראשון הניתן ללוים שנפריש עוד מעשר אחר,
ועל כן הוא נקרא שני, וזה המעשר היה דינו שיאכל בירושלם,
ועל זה נאמר [דברים י"ד, כ"ב]. עשר תעשר את כל תבואת זרעך.
וביאר הכתוב שאם ירחק ממנו המקום ולא נוכל שאתו שם רק בטורח גדול ובהוצאה מרובה,
שנפדה אותו ונעלה דמיו בירושלם ונוציאם שם בצרכי אכילה ושתיה לבד.
וביאר הכתוב כמו כן שהפודה מעשר שלו שצריך להוסיף חומש בדמים,
כלומר, שאם הוא שוה ארבעה דינרים שיאכל במקומו חמשה דינרים בירושלם,
ועל זה נאמר [ויקרא כ"ז, ל"א], ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יוסף עליו,
ודקדקו זכרונם לברכה [פסיקתא] ממעשרו, ולא ממעשר חברו, איש ממעשרו, ולא אשה.
הוצמ ישרוש
כתבתי במצות מעשר בהמות בסדר אם בחוקותי עשה ז' בסימן שנ"ו [מצוה ש"ס],
ואף על פי שהענין מבואר
טעמו בכתוב שהוא למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים.
הוצמה ינידמ
מה שאמרו זכרונם לברכה שאין מעשרין מעשר שני משנה לחברתה.
ןכן הוא בספרי [כאן], שנה שנה, מלמד שאין מעשרין אותו משנה לחברתה,
אין לי אלא מעשר שני שבו דבר הכתוב,
מנין לרבות שאר מעשרות, תלמוד לומר עשר תעשר.
ואמרו זכרונם לברכה [ראש השנה ב' ע"א]
שיום חמשה עשר בשבט הוא ראש השנה למעשר האילנות,
כלומר, שכל אילן שהגיע לעונת המעשרות קודם חמשה עשר בשבט
מתעשר במעשר של אותה שנה, שאם היא שנת מעשר שני מפרישין ממנו מעשר שני,
ואם היא שנת מעשר עני מפרישין ממנו מעשר עני.
וכבר כתבתי למעלה בסדר ויקח קרח במצות מעשר ראשון עשה רביעי בסימן שצ"א
[מצוה שצ"ה] עונת המעשר במקצת מן האילנות,
ושם כתבתי שעיקר חיוב מעשר מדאורייתא אינו אלא בדגן תירוש ויצהר,
וכל השאר דרבנן.
ויתר רובי דיני מעשר שני כולם מבוארים במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת מעשר שני.
ומצוה זו אינה נוהגת בכל מקום,
אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם וירושלם בישובה, נזכה ותחזינה עינינו בטובה.
|
ינש רשעמ רעשל הרזח  |