תגובת קרח להוראת נתינת תרומות ומעשרות ומינוי אהרון ככהן גדול
ח"י השרפ (אנליו) הבר רבדמב
ויקהלו על משה ועל אהרן, ויקח קרח, לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו כשאמר הקב"ה
למשה (שם /במדבר/ ח) קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם וכה תעשה להם לטהרם
וגו' והעבירו תער על כל בשרם, מיד עשה כן לקרח. התחיל לחזור על ישראל, לא היו
מכירין אותו. אמרו לו מי עשה לך כך? אמר להם משה עשה בי. ולא עוד אלא נטלני בידי
ורגלי והיו מניפין אותי, ואומר לי הרי אתה טהור. והביא את אהרן אחיו, וקשטו ככלה,
דעומ להאב ובישוהו
מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל ואמרו: משה מלך
ואהרן אחיו כהן גדול ובניו סגני כהונה. תרומה לכהן, מעשר לכהן, כ"ד מתנות לכהן, מיד
ויקהלו על משה, מיד ויאמרו אליהם.
אמר ר' לוי, באותה שעה כינס קרח עדתו ואמר להם:
הרביתם עלינו משוי יותר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת מצרים מתחת ידכם. ובקשו לסקלו.
לפיכך וישמע משה ויפול על פניו, אמר להם משה לא למלוכה אני מבקש, ולא לאהרן אחי
כהונה גדולה, שנאמר ואהרן מה הוא כי תלינו עליו.
אמר משה רבש"ע לא כך צויתני (שמות
כח) ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו, והרי עומדים כנגדנו להרגנו. אמר
בקר ויודע ה' את אשר לו. מהו כן, א"ר נתן אמר הקב"ה, אם נתקבצו כל חרטומי העולם
ובקשו להפוך את הבקר לערב לא יוכלו. וכשם שהבדלתי בין אור לחשך, כן הבדלתי אהרן
להקדישו בקדש הקדשים.
מיד וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב, ויאמרו לא נעלה,
לא נלך ולא נבא אין כתיב כאן, אלא לא נעלה (משלי יח) פי כסיל מחתה לו פתחו פיהם
לפורעניות, לומר שהן מתין בירידה ולא בעלייה. כשם שאמרו כך מתו.
