|
דברים פרק יד פסוקים כב-כו (כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה: (כג) ואכלת לפני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את יהוה אלהיך כל הימים: (כד) וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשום שמו שם כי יברכך יהוה אלהיך: (כה) ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו: (כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני יהוה אלהיך ושמחת אתה וביתך: |
(כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה:
:י"שר
– רשעת רשע
מה ענין זה אצל זה, אמר להם הקב"ה לישראל,
לא תגרמו לי לבשל גדיים של תבואה עד שהן במעי אמותיהן,
שאם אין אתם מעשרים מעשרות כראוי,
כשהוא סמוך להתבשל אני מוציא רוח קדים והיא משדפתן.
שנאמר (מלכים ב' יט, כא) ושדפה לפני קמה, וכן לענין בכורים:
אבן עזרא:
– רשעת רשע
ונסמכה זאת הפרשה, כי אסור לאכול כל עוף טמא, ובהמה טמאה ונבלה.
והנה בבשר ובדגן אסור לאכול ההקדש, כי אם במקום הנבחר.
היוצא בשדה שנה שנה – אמר רבי יהודה הלוי הספרדי נ"ע, כי היא דבק עם זרעך,
והטעם: הזרע שהוצאת אל השדה.רא:
.הדשה תאצויש המ האובתה לע ומעטו .וטושפכ אוהש
,יתעד יפלו
כי הכתוב אמר היוצא, והוא מהפעלים שאינם יוצאים לאחרים.
ואם יטעון טוען,
העיר היוצאת אלף (עמוס ה, ג). והעד: תשאיר מאה (שם).
:ול וניארה
והעד: תשאיר מאה (שם). וחז"ל אמרו, שהוא מעשר שני.
ודע, אם תחל ממעל הנה האחד ראש, ואם ממטה הנה העשירי. וזה סוד הבכור והמעשר.
ודע, כי האחד איננו בחשבון, וכן העשירי, כי הוא כנגד האחד, כי הוא ראש למחברת השנית,
וסוף למחברת הראשונה. וכל שרש בחשבון, סמוך אליו מפניו ומאחריו.
ובעבור היות האחד והעשרה עיקריים והאמצעיים חמשה וששה הם הנקראים עגולים,
על כן אותיות הנח הם אלה הארבעה. ומהם אותיות השם הנכבד והנורא:
:ן"במר
– רשעת רשע
גם זו מצוה שיבאר,
כי אמר (ויקרא כז ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש לה',
ואמר (שם פסוק לא) ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יוסף עליו.
ואין זה מעשר הלוים, כי בו נאמר (במדבר יח לא) ואכלתם אותו בכל מקום, והוא חולין,
ומה טעם לפדיונו. ועתה באר כי הוא יחייב לעשר כל תבואת זרעך,
שיאכל אותו הוא עצמו ובניו לפני השם למען תלמד ליראה את השם –
כי הכהנים והשופטים העומדים שם לפני השם מורי התורה ילמדוהו יראתו ויורוהו התורה והמצות.
ופירש בטעם הפדיון אשר הזכיר שם,
בעבור כי לפעמים יהיה המעשר הרבה כי יברכך השם והדרך יהיה רב ממנו,
וטוב לפדותו בכסף ולהעלות שם כסף הפדיון. ולא הזכיר החומש, שכבר הוזכר:
וטעם היוצא השדה –
וכל היוצא השדה, כאשר אמר מזרע הארץ מפרי העץ, וטעמו היוצא מן השדה.
[ואין הכונה "בכל תבואת זרעך" שיעשר כל התבואה מכל אשר זרע,
ולא כל היוצא מן השדה שנה שנה.
אבל טעם הכתוב, שיעשר במינים המחוייבים במעשר כל תבואתו וכל היוצא בהן מן השדה,
יזהיר שלא יעשר מן הבא בידו מהם המקצת ויפטור לו המקצת,
אבל יעשר בין המדות שזרע בין הנתוסף עליהם הכל באמונה:
ואחר כך (פסוק כג) הזכיר המינים המחוייבים להתעשר,
מעשר דגנך ותירשך ויצהרך – וכן יזכיר בכל מקום (לעיל יב יז)
לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך וגו',
וכן אמר בפרשת מתנות כהונה (במדבר יח יב)
כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה',
כי אלו בלבד הם החייבים בתרומה ובמעשרות מן התורה. וכן מה שאמר הכתוב (ויקרא כז ל)
וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא, לא יצוה שיעשר כל זרע הארץ וכל פרי העץ,
אבל טעמו כל אשר תעשר מזרע הארץ שהוא דגן ומפרי העץ שהוא תירוש ויצהר יהיה לה'.
וכלשון הזה כתב רש"י (שם), מזרע הארץ דגן, ופרי העץ תירוש ויצהר.
ויקצר הכתוב שם, כי איננו מקום המצוה לחייב שיעשר, אבל הוא מצוה שיהיה המעשר
קדש לה' עד שיפדה בתוספת חומש, אבל המצוה בתרומות ומעשרות בכל מקום הן דגן תירוש ויצהר:
ופירוש דגן בלשון הקדש, חמשת המינין הידועין בתבואה,
ופירוש תירוש, היין החדש אשר ישיקו היקבים,
ויצהר, השמן אשר בהן.
ואין מין אחר בכל הזרעין ובכל פירות האילן חייבין מן התורה כלל לא בתרומות ולא במעשרות,
ויש ברייתות שנויות בתורת כהנים (בחקותי פרק יב ט) ובספרי (ראה קה) לאסמכתות והן מוטעות.
אבל הדבר המתבאר בגמרא מן התלמוד הבבלי (ברכות לו א) והירושלמי (חלה פ"ד ה"ד)
ופשוטו של מקרא כך הוא,
שאפילו זיתים וענבים מעשר שלהם אינו מן התורה עד שיעשו תירוש ויצהר.
ותהיה בזה נזהר, שכבר טעו בו מגדולי המחברים (עי' רמב"ם הלכות תרומות פ"ב ה"א)]:
וטעם שנה שנה –
שיעשר אותו שתי שנים זו אחר זו, כן קבלת רבותינו (ר"ה יב ב).
ואחר כך (פסוק כח) פירש כי מקצה השלש שנים תוציא מעשר תבואתך של השנה ההיא ותאכילהו לעניים,
.אוה ינע רשעמ לש תישילשה הנשה יכ רמול
ואמר תוציא וגו' והנחת בשעריך, ללמד על הביעור, ושוב יבאר אותו בפרשת כי תכלה לעשר (להלן כו יב):
ומדרש חכמים (בתנחומא ראה יח) בלשון עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר,
עשר שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים להוציא אחד מעשרה לעמלי תורה:
(כג) ואכלת לפני ידוד אלהיך במקום אשר יבחר לשכן
שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך
למען תלמד ליראה את ידוד אלהיך כל הימים:
:י"שר
– 'וגו תלכאו
זה מעשר שני. שכבר למדנו ליתן מעשר ראשון ללוים,
,'וגו לארשי ינב תאמ וחקת יכ (וכ ,חי רבדמב) רמאנש
ונתן להם רשות לאכלו בכל מקום, שנאמר (שם יח, לא) ואכלתם אותו בכל מקום,
על כרחך זה מעשר אחר הוא:
אבן עזרא:
ובכורות בקרך –
יאכלם מי שהוא ראוי לאכלם, כאשר פירשתי.
למען תלמד הטעם: כי כאשר תלך אל מקום הכבוד שם ילמדוך.
וטעם שנית – להיות למען תלמד, כטעם עגלה מלומדה (הושע י, יא),
והטעם רגילות, והוא הישר בעיני:
:ם"בשר
למען תלמד ליראה –
כשתראה מקום שכינה וכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם:
(כד) וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו
כי ירחק ממך המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשום
שמו שם כי יברכך יהוה אלהיך:
:י"שר
כי יברכך –
:תאשל הבורמ האובתה אהתש
(כה) ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת
אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו:
אבן עזרא:
ונתת בכסף –
.רשעמה לא בש
– ךדיב
שהוא מופקד בידך:
(כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך
בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך
ואכלת שם לפני יהוה אלהיך ושמחת אתה וביתך:
:י"שר
בכל אשר תאוה נפשך –
:ללכ
בבקר ובצאן וביין ובשכר –
:טרפ
ובכל אשר תשאלך נפשך –
חזר וכלל. מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ וראוי למאכל אדם וכו':
אבן עזרא:
– רכשבו
העשוי מדבש ומתמרים, מחטה ושעורים.
אשר תשאלך –
.תוריפ
אתה וביתך –
אתה ובניך חיוב וביתך רשות, כי מצות שלש פעמים על הזכרים.
והאשה ההולכת למקום הנבחר כנשי אלקנה (ש"א א), יש להן שכר:
|
ינש רשעמ רעשל הרזח  |