|
י. ביעור פירות שביעית ואוצר בית דין
|
ירבד איה אצומה תדוקנ .רועיב תווצמ איה תוריפה תשודקל תכיישה הנורחאה הווצמה הלא תורוקמ רבסהב שי תוטיש שולש .זל רוקמ אתפסותה ירבדו ול-הל רוקמ ארפסה ובהסבר דרך הביעור: רמב"ם, רמב"ן, וראב"ד המשלב את השיטות. |
|
ח:א רהב ,ארפס (הל)  "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" (ז) – "ולבהמתך ולחיה" מה תלמוד ומה אם חיה שאינה ברשותך, הרי (תלכוא המהבהש יאדוובו ,היח בותכי :ללה ונבר) רמול (היח קר בתכ וליא :ללה ונבר)היא אוכלת, בהמה שהיא ברשותך, אינו דין שתאכל? – אילו כן הייתי אומר יכנוס לבהמה ותהא אוכלת לעולם, ומה אני מקיים ביעור פירות שביעית (הגר"א: הנלמדת מן הפסוק "מן השדה תאכלו את תבואתה" (יב) ופרשוהו בירושלמי שביעית ט:ג כל זמן שאתה אוכל מן השדה אתה אוכל מה שבבית, כלה מן השדה כלה מן – בפירות אדם, אבל בהמה תהיה אוכלת לעולם. וכשהוא אומר "לבהמתך ולחיה" – .(תיבה מקיש בהמה לחיה. כל זמן שחיה אוכלת בשדה – בהמה אוכלת בבית. כלה לחיה שבשדה – .תיבבש המהבל הלכ |
|
תולאש  עיין ברש"י כה:ז. רש"י ציטט רק חלק מהספרא, ולפי ציטוטו מקור מצוות ביעור בפסוק ז .48 ולא בפסוק יב. מדוע מעדיף רש"י את פסוק ז? |
|
ו:א רהב ,ארפס (ול) "לך ולעבדך ולאמתך" (ו) מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך" (שמות כג:יא), שיכול אין לי פירות שביעית נאכלים אלא לעניים בלבד. מנין אף לעשירים? תלמוד לומר "לך ולעבדך ולאמתך" – הרי בעלים עשירים אמורים, עבדים ושפחות אמורים. אם כן למה נאמר "ואכלו אביוני עמך?" העניים אוכלים אחר הביעור, ולא העשירים. םילכוא (גירסה אחרת: אין)דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אחד עניים ואחד עשירים .רועיבה רחא "עניים" – שלקטו משדות אחרים שהופקרו. "עשירים" – בעלי השדות עצמן, שלקטו :ן"במר אותן מן השדות שלהם בהפקרן. ורבי יהודה אסר להם מדבריהם מפני חשד, ורבי יוסי מתיר, .וירבדכ הכלהו |
|
תולאש ?ו:הכ ארקיוב קוספה המו ,גכ תומשב קוספה דמלמ המ .49 פרש את "ואכלו אביוני עמך" לפי ר' יוסי ולפי רבי יהודה. האם לדעת רמב"ן יש ביניהם .50 ?תקולחמ |
|
ח תיעיבש ,אתפסות (זל) בראשונה היו שלוחי בית דין יושבין על פתחי עיירות. כל מי שמביא פירות בתוך ידו – נוטלין אותן ממנו ונותנין לו מהן מזון שלוש סעודות, והשאר מכניסין אותו לאוצר שבעיר. הגיע זמן תאנים, שלוחי בית דין שוכרים פועלים ואורים אותם ועושים אותן דבלה ומכניסין אותן לאוצר שבעיר. הגיע זמן ענבים שלוחי בית דין שוכרים פועלים ובוצרים אותן ודורכין אותן בגת וכונסים אותן בחביות ומכניסים אותם לאוצר שבעיר. ומחלקין מהן ערבי שבתות, כל (רמב"ן: וכל זו התקנה והטורח של בית דין מפני החשד שלא יבואו ותיב יפל דחאו דחא לעכבן או לעשות מהם סחורה).
|
|
תולאש בדברי התוספתא שני חלקים. הראשון: הנעשה עד הביעור. ע"י בית דין. השני: הביעור .51 כאשר אין בית דין. בשעה שיש בית דין, הביעור מתואר בסוף מקור לז. סכם את הנעשה בפירות כאשר יש בית דין, ואת הנעשה כאשר אין ב"ד. |
|
ג:ז לבויו הטימש ,ם"במר (חל) היו לו פירות מרובים, מחלקן מזון שלוש סעודות לכל אחד ואחד. ואסור לאכול אחר הביעור, בין לעניים בין לעשירים. ואם לא מצא אוכלים בשעת הביעור, שורף באש או משליך לים המלח, ומאבדן לכל דבר שמאבד. |
|
תולאש איך גרס רמב"ם בדברי ר' יוסי מקור לו? .52 איך באו לידי ביטוי בדברי הרמב"ם שני השלבים שבדברי התוספתא? .53 איך פרש רמב"ם "ביעור"? עיין דברים כא:ט מלכים א, יד:י. .54 |
|
(לט) ראב"ד, בהשגות שם אמר אברהם: בחיי ראשי לא האיר ולא הצהיר מהו הביעור האוסר על כל אדם. ואולי הוא של שלוש סעודות הוא גמר הביעור האוסר. ואינו כן, אלא בשיכלו (הקולח) קוליחה יכ רבוס פירות העיר ותחומיה, מוציאין כל אדם מה שבבתיהם, ומביאים אותם לאוצר ליד בית דין, והם מחלקים לכל אדם שלוש סעודות כדי לשבת, וכן בכל יום ויום, עד שיכלו. ואם אין שם אוצר ולא בית דין מחלקים, מוציאן לשוק ומפקירן, ואף הוא יכול לחזור לזכות בהן ככל אדם. ואוכל הזוכה בהן עד שיכלו אותם הפירות מכל הארץ – ביהודה מכל ארץ יהודה ובגליל מכל הגליל. ואחר שיכלו מכל הארץ – אז יבערו לגמרי לשרפה או לאיבוד. |
|
תולאש מהם שני השלבים בביעור? איזה מהם הוא שיטת רמב"ם? .55 |
|
ז:הכ רהב ,ן"במר (מ) עניינו שיכלה הפירות אחר זמן מביתו להפקירו, והוא ביעור שביעית שהזכירו חכמים (יולכה) בכל מקום. ואין העניין שיהיו הפירות אחר זמן הביעור אסורים בהנאה ובאכילה ויהא מחויב לאבדם, ולא מנו חכמים במשנה פירות שביעית, לא מן הנשרפים ולא מן הנקברים, ואינו אלא שהוא צריך לבערם מרשותו ולהפקירם לעניים ולכל אדם. |
|
תולאש ?ול רוקמב יסוי 'ר ירבדב ותסרג המו ,רועיבב ן"במר תטיש המ .56 איך פרש רמב"ן "ביעור"? ראה דברים כה:יג-יד. .57 |
|
(מא) רמב"ן, שם אחר הביעור כרי לאכלם, אסורים הם באכילה לגמרי. ואפשר (תוריפה תא)אם עכבם שהאיסור הזה מדבריהם הוא, ואולי אפילו הביעור כולו חומר מדברי סופרים, והברייתות השנויות בתורת כוהנים בעניין הביעור – אסמכתא מדרבנן. |
|
תולאש מתי נאסרים פירות שביעית לפי רמב"ם, מתי לפי ראב"ד ומתי לפי רמב"ן? .58 |
|
זמן הביעור הוא כאשר כלה המין לחיה בשדה. חכמים קבעו זמנים מיוחדים למינים :םויס השונים בשנה השמינית: ענבים בפסח, זיתים בעצרת, תאנים בחנוכה, תמרים בפורים. מתי נחשב המין כאילו כלה מן השדה, ראה משנה שביעית ט:ב: כאשר כלה מכל המדינה, מיהודה לאנשי יהודה, מהגליל לאנשי הגליל, ומעבר הירדן לאנשי עבר הירדן. חלוקת הארץ לשלוש "ארצות" לשביעית – מפני שאין חיה שביהודה מרחיקה עד הגליל לחפש .הנוזמ ביעור פירות שביעית נוהג כאשר הפירות ברשותו של אדם פרטי. כאשר הפירות באוצר בית דין – ראה מקור לו – אין חובת ביעור, שכן הפירות אינם שייכים לפרט, אלא לכלל. עבודות החקלאות נעשות כיום בדרך של מינוי החקלאים כשלוחי בית הדין. המרשה להם לגבות בחלוקת הפירות את הוצאות הטיפול בפירות. כאשר החקלאי פועל בהרשאת בית דין, הוא רשאי לקצור את כל השדה בבת אחת, ואין עליו חובת ביעור בסוף העונה. |
יא. שמיטת כספים
|
(מב) דברים ראה טו:א-ג מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. :הטימשה רבד הזו ודי השמ לעב לכ טומש והערב השי רשא ויחא תאו והער תא שגי אל 'הל הטימש ארק יכ שגת ירכנה תא ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך. |
|
תולאש עיין בהמשך הפרשה וציין לאיזו מצווה מקשרת התורה דין זה, ומפני מה היא מזהירה. .59 |
|
ג-א:ט לבויו הטימש ,ם"במר (גמ) בוח עבותהו ."ודי השמ לעב לכ טומש" רמאנש ,תיעיבשב הוולמה טימשהל השע תווצמ שעברה עליו שביעית עובר על לא תעשה, שנאמר "לא יגש את רעהו ואת אחיו". אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג, שיש שם שמיטת קרקע, שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף. ודבר זה קבלה הוא. אמרו חכמים: בזמן שאתה משמיט קרקע, אתה משמיט כספים בכל מקום, בין בארץ בין בחו"ל. ובזמן שאין שם שמיטת קרקע, אין אתה משמיט כספים בשביעית, אפילו בארץ. ומדברי סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום, ואע"פ שאין היובל נוהג, כדי שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מישראל. |
|
תולאש ?ם"במר ירבדב "עקרק תטימש" שוריפ המ .60 מדוע שמיטת כספים, לפי אופיה, נוהגת גם בחו"ל? .61 |
|
(מד) ספרי דברים ראה, פיסקה נח "מקץ שבע שנים" – יכול מתחילת השנה? הרי אתה דן: נאמר כאן "קץ" ונאמר להלן "קץ" המ .(דברים לא:יא, מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות – לגבי מצוות הקהל) אלו הפוסב (שמיטת כספים)קץ האמור להלן בסופה ולא בתחילתה, אף קץ האמור כאן .התליחתב |
|
(מה) אבן עזרא לדברים טו:א יכ שרפמ ע"או)"מקץ שבע שנים" – בתחילת השנה, כאשר פירשתי. והעד: "הקהל את העם" .(הטימשה תליחתבש תוכוסב תגהונ להקה תווצמ |
|
תולאש מהו זמן מצוות הקהל לפי חז"ל, ומהו הזמן לפי א"ע? מתי נשמטים החובות בשמיטה? .62 |
|
(מו) רמב"ן, דברים טו:א "מקץ" – אמר רבי אברהם, בתחילת השנה, וכן אמרו המדקדקים כולם. כי הראש והסוף יקראו קצה, שכל דבר יש לו שתי קצוות. וכעניין שכתוב "מן הקצה אל הקצה". ואין דבריהם נכונים אצלי, כי ראש שבע שנים הוא השנה הראשונה, והוא הקצה שנקרא בהם ראש. ואילו אמר "מקצה השנה השביעית", היה דבריהם נכון. ועל דרך הפשט יראה לי כי לשון הכתוב כפשטו, הוא ברור ומתוקן. כי "קץ" הוא סוף, כן תרגומו. והמספרים וכל דבר, יש להם ראש וסוף, וראשם וסופם – בהם. ותאמר בעשרות, כי האחד – ראש המספר, והעשירי – סופו. אם כן: קץ שבע שנים – שנת השבע, שהוא סוף המספר ההוא, ובשמיטת הארץ הכתוב מדבר. שארב תוכוסה גחב היהיש ,(להקהב)והנה על דרך הזה היה נראה כי פירוש הכתוב האחר שנת השמיטה. אבל לא נוכל לומר כן, כי רבותינו קיבלו וראו שהיה ההקהל בחג הסוכות של .תינימשה הנשה כך אני אומר: הקץ והסוף – יאמרו בכתוב על אחרית כל דבר. ופעמים הם בו ופעמים (על כן) (פירושו אחרי הסוף) אחריו, חוץ ממנו. "טוב ללכת אל בית אבל. באשר הוא סוף כל האדם" שכבר מת. ויהיה פירוש הכתוב: מתכלית שבע שנים, בחשבון שנת השמיטה, בחג הסוכות הבא .להקה השעת – עבשה רחא |
|
תולאש לאיזו מצווה מתייחס הביטוי "מקץ" אם הוא מכוון לתחילת השמיטה, ולאיזו מצווה אם .63 הוא מכוון לסופה? מה טוען רמב"ן נגד א"ע? .64 |
|
(מז) רא"ש, גיטין פרק השולח, סימן כ "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו" מפשוטו של הכתוב לומדים שאין שביעית משמטת אלא בסופה, ככתוב "מקץ שבע שנים", שאינו אלא בסוף השבע – "שמוט כל בעל משה ידו". אבל מיד כשהתחילה שנת השמיטה, אין בית דין בודקין לגבות שום חוב, וגם המלווה בעצמו אין לו ליגוש הלווה, שכתוב "לא יגוש את אחיו ואת רעהו כי קרא שמיטה לה" – מיד כשנכנסה שמיטה לא יגוש. אבל אם יפרע הלווה מעצמו, אין צריך לומר משמט אני. |
|
ד:ט לבויו הטימש ,ם"במר (חמ) אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה, שנאמר "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה" ושם הוא אומר "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות". מה שם אחר שבע, אף השמטת כספים אחר שבע. לפיכך הלווה את חברו בשביעית עצמה גובה חובו כל .בוחה דבא – תיעיבש יאצומ לש הנשה שאר ילילב המח עקשתשכו ,הנשה |
|
תולאש הרא"ש מבדיל בין "שמוט" לבין "לא יגוש" ומפרש כי אלה שתי מצוות. מה הן? .65 מה בין "שמיטה" בפסוק א' ל"שמיטה" בפסוק ב? .66 לגבי איזה עניין מסכים הרא"ש עם א"ע מקור מה? (בעל התומים, חושן משפט סז:כו, .67 כותב, כי אמנם התכוון א"ע לגישה זו שכתבה הרא"ש). מה דעת רמב"ם על הדין שחידש הרא"ש? .68 |
|
(מט) ספרי דברים, ראה, פסקה ס את הנכרי תיגוש ואת אחיך לא תיגוש – זו מצוות עשה. |
|
(נ) רמב"ן, דברים ראה טו:ג פירוש הספרי: מצוות עשה באחיך. הנכרי תיגוש, ולא אחיך. ולאו שבא מכלל עשה-עשה. ולפי ששנינו שם "לא יגוש", ליתן עליו "לא תעשה" חזרו ושנו "את הנכרי תיגוש" זו מצוות עשה, תא שוגנל ,שממ הווצמ האשע (ם"במר) השמ יבר ברהו .השעת אלו השעב וילע רבועש רמול הנכרי. טעה בלשון הזה השנוי בספרי. ושם הוא מורגל במקומות רבים: "כל עוף טהור תאכלו" – מצוות עשה; "זאת הבהמה אשר תאכלו" (דברים יד) – מצוות עשה. |
|
תולאש איך מפרש רמב"ן את הספרי, ואיך רמב"ם? .69 מה תהיה מחלוקתם בדברים כג:כא? .70 השווה את דברי רמב"ן כאן לדבריו בויקרא כה:ג. .71 |
|
(נא) רבי יוסף בכור שור "את הנכרי תגש" – שהנכרי זורע וקוצר ובוצר ויכול למכור לשלם ולפרוע. אבל אחיך לא חרש ולא זרע ולא קצר, במה ישלם? "כי קרא" – אחיך "שמיטה" לשדותיו "לה'" – לשם שמים, ואין לו במה יפרע. |
|
תולאש טעם זה של רבי יוסף בכור שור, מתאים לשמיטת כספים בתחילת השביעית (א"ע), או .72 לשמיטה בסוף שביעית (חז"ל)? |
|
ס הקספ ,האר ,ירפס (בנ) "ואשר יהיה לך את אחיך" – ולא של אחיך בידך. מכאן אתה אומר: המלווה על המשכון אין שמיטה משמטת. "ואת אחיך תשמט ידך" – ולא המוסר שטרותיו לבית דין. מכאן אמרו: הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה, ועברו על מה שכתוב בתורה, עמד והתקין פרוזבול. וזהו גופו של פרוזבול: מוסרני אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה. והדיינים חותמים למטה, או העדים. |
|
(נג) מסכת גיטין דף לו (היתכן שמהתורה ומי איכא מידי דמאורייתא משמטא שביעית. והתקין הלל דלא משמטא? אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא. שביעית משמטת, והלל תיקן שלא תשמט?). תטימש תחא :רבדמ בותכה תוטימש יתשב – "טומש הטימש רבד הזו" רמוא יבר :אינתד קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע, אתה משמט כספים. בזמן שאי :תופסות)אתה משמט קרקע, אי אתה משמט כספים. והתקינו רבנן דתשמט, זכר לשביעית ולא תקנו זכר ליובל, כי רוב הציבור לא יכול לעמוד בה ליאסר בעבודת קרקע שנתיים ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, עמד והתקין פרוזבול. (.תופוצר (- היתכן שמהתורה – ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית, ותקנו רבנן שמשמט? אין שביעית משמטת, וחכמים תקנו שתשמט, והרי הלווה גוזל?) .אוה השעת לאו בש :ייבא רמא – (תשובה לשתי השאלות: בין אם שביעית דאורייתא רבא אמר: הפקר בית דין הפקר. וחכמים תקנו פרוזבול, בין אם אינה דאורייתא וחכמים תקנוה זכר לשביעית – יכולים חכמים לתקן תקנות הנוגעות לכספים – רש"י.) |
|
תולאש באלו מקרים אין שביעית משמטת מדין תורה? .73 איזה ממקרים אלה שימש בסיס לפרוזבול? .74 איך הסביר אביי את רשותו של הלל לתקן תקנה "נגד" חוק התורה? .75 איך הסביר זאת רבא? .76 |
|
וט:ט לבויו הטימש ,ם"במר (דנ) … ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמיטת כספים בזמן הזה, שהיא מדברי סופרים. אבל שמיטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה. |
|
הלאש ?אברכ וא ייבאכ קספ ם"במר .77 |
|
שונה היא מצוות שמיטת כספים מכל מצוות שבתורה, בכך שסכנה טמונה במצווה זו :םויס שמטרתה – עזרה לעני – תגרום לו לסבל נוסף. משום כך הזהירה התורה במיוחד שלא יעלה על לב "דבר בליעל" שלא להלוות לעני לקראת השמיטה. בזמן בית שני נוצר מצב שדין שמיטת כספים דרבנן, גרם לביטול מצווה מן התורה: הלוואה לעני. משום כך תיקן הלל פרוזבול, על יסוד העקרונות שקבעה תורה ביחס לשמיטת כספים. התורה קבעה שיש לשמט חוב של רעהו: "לא יגוש את רעהו", ועל פי דין זה תיקן הלל את הפרוזבול, ונתן אפשרות לכל אדם להפוך את חובו לחוב שאינו של רעהו – מסירת שטרותיו לבית דין. בארץ ישראל הקפידו תמיד במצוות ההשמטה ונהגו לערוך פרוזבול. גם בחו"ל המריצו גדולי ישראל את העם לערוך פרוזבול. החתם סופר הטיל קנס סמלי על מי שלא כתב פרוזבול כדת, ומנע עליה לתורה בפרשת שמיטת כספים ("שישי" של פרשת ראה). בין יקירי ירושלים קיים המנהג להלוות לעני בשנת השבע, במחשבה לקיים בהלוואות מצוות השמטה. הרב ח"ז גרוסברג מזכיר מנהג של חותנו אשר הוסיף בנוסח הפרוזבול "חוץ מחוב שיש לי על פלוני" וכך קיים בפועל את מצוות השמטת כספים כלפי אחד ממלוויו. בעשותנו את הפרוזבול נזכור את מטרת הנהגתו, והיא שנמשיך במתן הלוואה לנצרכים, ונערוך חשבון נפשנו אם לא הגזמנו בניצול ממוננו למטרות חומריות ואנוכיות. נפתח את הדלת לרווחה בפני הלווים, ונמצינו מצדיקים את סידור הפרוזבול. |
להקה תווצמ .בי
|
(נה) דברים לא:י-יג ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים הטימשה תנש דעומב תוכוסה גחב בבא כל ישראל לראות את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר תאזה הרותה תא ארקת נגד כל ישראל באוזניהם הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך. למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם .תאזה הרותה ירבד לכ תא תושעל ורמשו ובניהם אשר לא ידעו ישמרו ולמדו ליראה את ה' אלוקיהם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה. |
|
תולאש איך תארה התורה את זמן מצוות הקהל? .78 ?להקה תווצמ לש המעט המ .79 במה שונה טעם המצווה אצל הבנים מן ההורים? .80 |
|
ו:ג הגיגח תוכלה ,ם"במר (ונ) גרים שאינם מכירין חייבים להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שנתנה בו בסיני. אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבים לשמוע בכוונה גדולה יתרה. ומי שאינו יכול לשמוע – מכוון לבו לקריאה זו, שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת, ויראה עצמו כאלו עתה נצטווה בה, ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא .ל-אה ירבד עימשהל |
|
(נז) ספר החינוך, מצווה תרי"ב לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה, ובה ייפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכים לחיי-עד תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים, על כן בהיות כל עיקרן בה, ראוי שייקהלו הכול ביחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה, ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם אנשים ונשים וטף לומר: מה הקיבוץ הזה שנתקבצו יחד כולנו? ותהיה התשובה: לשמוע דבר התורה שהוא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו. ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכול בלבם חשקה. ועם החשק בה ילמדו לדעת את ה' ויזכו לטובה, וישמח ה' במעשיו. וכעניין שכתוב בפירוש "ולמען ילמדו ויראו את ה' ". |
|
(נח) רבי מאיר שמחה, משך חכמה לדברים לא:י אחרי שהחרישה , הקצירה נאסרו להם שנה תמימה, הלא בכליון עיניים יביטו על זמן ההיתר לצאת איש אל כרמו ואיש אל שדהו: – אז מצווה להם להקהל ולשמוע דבר ה' בירושלים בעזרה, למען ידעו דרך ה' בעשותם מלאכת שדה וכרם ובהיטבעם במצולות החמדות החומריות, להמתין עוד מעט לשמוע דבר ה'. |
|
תולאש ?להקה תווצמ תא ם"במר הוושמ דמעמ הזיאל .81 מהי התועלת במצוות "הקהל" לפי רמב"ם ולפי בעל החינוך? .82 מה מוסיף ר' מאיר שמחה? .83 |
|
ג הגיגח תכסמ (טנ) מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אליעזר בן חסמה שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין. אמר להם: מה חידוש היה בבית המקדש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימך אנו שותין. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש; שבת של מי הייתה? – של רבי אלעזר בן עזריה הייתה. – ובמה הייתה הגדה היום? – אמרו לו: בפרשת הקהל. – ומה דרש בה? – הקהל את העם האנשים והנשים והטף. אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע. טף למה באים? כדי ליתן שכר למביאיהן. אמר להם: מרגלית טובה הייתה בידכם וביקשתם !?ינממ הדבאל |
|
תולאש ,תסנכה תיבל ותסירע הכילומ" התייה עשוהי 'ר לש ומא יכ רפוסמ ו:א תומבי ימלשוריב .84 כדי שיתדבקו אוזניו בדברי תורה" נמק לפי דברים אלה את שמחתו! |
|
לפני קריאת התורה בפרשת "הקהל" תקעו בחצוצרות בירושלים להקהיל את העם. ועל כך :רפוסמ |
|
(ס) ירושלמי, יומא א:א (בשינוי לשון) "ובני אהרן הכוהנים יתקעו" – "הכוהנים" בין תמימין בין בעלי מומין. דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר: תמימים ולא בעלי מומים … אמר לו רבי טרפון: עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו, עקיבא?! איני יכול לסבול, אקפח את בני אם לא ראיתי את שמעון אחי אמי, שהיה חיגר ברגלו אחת, שהוא עומד ומריע בחצוצרות. אמר לו: הן, שמא בהקהל? שבעלי מומין כשרין בהקהל וביום הכיפורים ביובל. אמר לו: העבודה שלא בדית! אשרך אברהם אבינו שיצא עקיבא מחלציך! טרפון ראה ושכח; עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו! |
|
ג:ג הגיגח תוכלה ,ם"במר (אס) אימתי היו קורין? במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות, שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית. והמלך הוא שיקרא באוזניהם, ובעזרת הנשים היו קורין. וקורא כשהוא יושב, ואם קרא מעומד – הרי זה משובח. מהיכן הוא קורא? מתחילת חומש "אלה הדברים" עד סוף פרשת שמע (דברים א:א – ו:ט), ומדלג ל"והיה אם שמוע" (עקב יא:יג-כא), ומדלג ל"עשר תעשר" (ראה, יד:כב) וקורא מ"עשר תעשר" על הסדר עד סוף ברכות וקללות, עד "מלבד אשר כרת אתם בחורב" (כי תבוא, כח:סט) ופוסק. כיצד הוא קורא? תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם, ומביאין בימה גדולה, |
יג. קיום מצוות השמיטה
|
(סב) יוסף בן מתתיהו, קדמוניות יא:ח,ו ובקשוהו לבוא אל עירם ולכבד גם את בית(השומרונים אנשי שכם פגשו את אלכסנדר) המקדש שלהם. והוא הבטיחם לראות את המקדש ההוא לכשישוב אליהם. אולם משביקשו שיניח להם את המס בשנה השביעית, מפני שאינם זורעים בה, שאלם מי הם שהם מבקשים זאת. וכשאמרו לו שעברים הם, אלא שהם קרויים צידונים בשכם, חזר ושאל אותם אם יהודים הם. אמרו לו שאינם יהודים. אמר: הרי אני נתתי זכויות אלה ליהודים. ברם, אחר .השעאו טילחא ,קויד רתיב יל וררבתו בושאש |
|
(סג) יוסף בן מתתיהו, קדמוניות יד:י,ו גאיום קיסר איפראטור בשנייה קבע, שהיהודים יעלו מס ירושלים העיר… מידי שנה, חוץ מהשנה השביעית שהם קוראים לה "שנת שבתון", הואיל ואינם אוספים את פרי העצים ואינם זורעים בה. |
|
(סד) ספר מכבים א ו:מח-נד עלו לקראתם לירושלים, וייחן המלך ביהודה ובהר ציון. ויעש (סוכויטנא)וממחנה המלך שלום עם אנשי בית צור, ויצאו את העיר כי לא היה להם שם אוכל להסגר בה, כי שבת הייתה לארץ. וילכוד המלך את בית צור ויעמד שם מצב להגן עליה. ויחן על המקדש ימים רבים, ויעמד שם דייק ומכונות וקלעי אש וקלעי אבנים ועקרבים לירות חצים וקלעים. ויעשו גם הם מכונות נגד מכונותיהם וילחמו ימים רבים. ואוכל לא היה באוצרות כי הייתה השנה השביעית, והנמלטים ליהודה מתוך הגויים אכלו את שארית האוצר. ויישארו במקדש מתי מספר כי חזק עליהם הרעב, וייפרדו איש למקומו. |
|
(סה) סנהדרין כו .(עקרקה לדוג יפל הבגנש סמ) וזרעו בשביעית משום ארנונא (ואצ -) וקופ :יאני יבר זירכמ שביעית בזמן הזה דרבנן, שבטלה קדושת הארץ. :י"שר שביעית בזמן הזה דרבנן. אי נמי: פיקוח נפש הוא, ששואל המלך להם מס, :תופסות ואין להם מה יפרעו, ומתים בתפיסת המלך. |
|
על שמירת שביעית בימי בית ראשון ראה: ויקרא כה:כ ואילך, ויקרא כו: לד-לה, מג, דברי הימים ב לו:כא, ירמיהו כה:יא-יב, כט:י. .ונ-הנ תורוקמו בל:י הימחנ – ינש תיב ימיב הטימש תרימש לע |
 
|
|
 
|