|
|
:המדקה תרעה פרק זה כולל את דברי הרמב"ם והשגות הראב"ד להלכות שמיטה ויובל, פרקים א-י, בשלמותם. הוספנו לדברי הרמב"ם עניינים אלה: |
|
המדקה הלכות שמיטה ויובל, יש בכללן שתים ועשרים מצות: תשע מצות "עשה", ושלש עשרה מצות "לא תעשה". וזהו פרטן: שתשבות הארץ בשביעית ממלאכתה. (א) שלא יעבוד עבודת הארץ בשנה זו. (ב) שלא יעבוד עבודת האילן בשנה זו. (ג) שלא יקצור הספיח כדרך הקוצרים. (ד) שלא יבצור הנזירים כדרך הבוצרים. (ה) שישמט מה שתוציא הארץ. (ו) .ותאוולה לכ טמשיש (ז) .הולה עבתי אלו שוגי אלש (ח) שלא ימנע מלהלוות קודם שמיטה כדי שלא יאבד ממונו. (ט) לספור השנים שבע שבע. (י) מצוות יא-כ עניינם יובל, והן הושמטו כאן. :הרעה |
א קרפ
|
מצווה לשבות מעבודת הארץ בשביעית מצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה שביעית שנאמר: ושבתה הארץ .א שבת ליי', ונאמר בחריש ובקציר תשבות. וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנה זו ביטל מצות עשה ועבר על "לא תעשה", שנאמר: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. |
|
תיעיבשב תורוסאה תוכאלמ אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה, ואחד .ב הכרם ואחד שאר האילנות. |
|
וזמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, ולמה פרטן הכתוב? לומר לך על שתי תולדות .ג אלו בלבד הוא חייב, ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בעניין זה אינו לוקה עליהן, אבל מכין אותו מכת מרדות. |
|
כיצד? החופר או החורש לצורך הקרקע, או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודת .ד הארץ, וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות, מכין אותו מכת מרדות מדבריהן. |
|
אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק, ולא יחתוך היבולת מן האילנות, ולא יפרק העלין והבדים .ה היבשים, ולא יאבק את צמרתו באבק, ולא יעשן תחתיו כדי שימות התולעת, ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמה כדי שלא יאכל אותו העוף כשהוא רך, ולא יסוך את הפגין, ולא ינקוב אותן, ולא יכרוך את הנטיעות, ולא יקטום אותם, ולא יפסג את האילנות וכן שאר כל עבודת האילן, ואם עשה אחת מאלו בשביעית מכין אותו מכת מרדות. |
|
אין מציתין את האור באישת הקנים מפני שהיא עבודת קרקע, ואין מלמדין את הפרה לחרוש אלא.ו בחול, ואין בודקין את הזרעים בעציץ מלא עפר, אבל בודקין אותן בעציץ מלא גללים, ושורין את הזרעים בשביעית כדי לזורען במוצאי שביעית, ומקיימין האלויי בראש הגג אבל אין משקין אותו.
|
|
תיעיבשב תורתומה תוכאלמ סוקרין את האילן בסקרא, וטוענין אותו באבנים ועודרין תחת הגפנים, והמקשקש.ז בזיתים אם להברות את האילן אסור ואם לסתום את הפצימים מותר. |
|
משקין בית השלחין בשביעית, והיא שדה הזריעה שצמאה ביותר, וכן שדה האילנות אם.ח היו מרוחקין זה מזה יתר מעשר לבית סאה, מושכין את המים מאילן לאילן, אבל לא ישקו את כל השדה, ואם היו מקורבין זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילן, וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא ייפסדו. |
|
ועושין עוגיות לגפנים, ועושין את אמת המים כתחילה וממלאין את הנקעים מים..ט |
|
ומפני מה התירו כל אלה? שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה. והואיל.י ואיסור הדברים האלו וכיוצא בהם מדבריהם, לא גזרו על אלו, שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות ושתי תולדות שלהם כמו שביארנו. |
|
סנוא ללגב תורתומה תוכאלמ משרבו האנסין, והטילו מלכי נכרים על ישראל לעשות מחנות לחיילותיהן, התירו לזרוע.אי בשביעית דברים שצריכין להם עבדי המלך בלבד, וכן מי שכפאו אנס לעשות בשביעית בחינם כמו עבודת המלך וכיוצא בהן, הרי זה עושה. |
|
:ד"בארה תגשה משרבו האנסים וכו'. א"א אנו קבלנו "האנסים", ארנונא שנוטל המלך חומש מפירות הארץ, ומי שאינו עובדה גוזלין אותה ממנו. והמקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל ולא הייתה שביעית נוהגת בהם אלא מדבריהם, בהם התירו לעבוד מפני האונס, אבל לא במה שהחזיקו. |
|
תיעיבשב הכאלמ השועה לע סנק הנוטע בשביעית, בין בשוגג בין במזיד יעקור, מפני שישראל חשודין על השביעית, אם .בי |
|
,תיעיבש יאצומב העירזל הפי היהתש ידכ ,תיעיבשב הלביז וא הרנ וא והדש תא שרוחה .גי קונסין אותו ולא יזרענה במוצאי שביעית, ואין חוכרין אותה ממנו כדי לזורעה, אלא תהי בורה לפניו, ואם מת יזרענה בנו. |
|
ג,ד תיעיבש הנשמ 
|
|
המעביר קוצים מארצו בשביעית כדי לתקנה למוצאי שביעית, או שסקל ממנה אבנים, אף על פי .די .תיעיבש יאצומב הערוזל ול רתומו ,ותוא וסנק אל – יאשר וניאש |
|
הטומן לפת וצנונות וכיוצא בהן בשביעית, אם היו מקצת העלין מגולין, אינו חושש, ואם לאו .וט אסור. הטומן את הלוף וכיוצא בהן, לא יפחות מארבע קבים על גובה טפח וטפח עפר על גביו, וטומנו במקום דריסת האדם כדי שלא יצמח, ומותר למרס באורז בשביעית אבל לא יכסח. |
|
בראשונה היו אומרים, מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שדהו, והוא שיטול הגס הגס כדי.זט שלא יתכוון לנקות הארץ, אבל משדה חבירו נוטל בין דק בין גס. משרבו עוברי עבירה שמתכוונין לנקות ואומרין הגס הגס אנו נוטלין, אסרו ליטול אדם משדהו אלא מתוך שדה חבירו, והוא שלא ילקט בטובה, שלא יאמר לו ראה כמה טוב עשיתי לך שהרי נקיתי שדך. |
|
הייתה בהמתו עומדת בתוך שדהו, מלקט ומביא לפניה, שבהמתו מוכחת עליו, וכן אם הייתה שם .זי .וילע תחכומ ותריכש ,קילדמו לכה טקלמ ,ותריכ |
|
הקוצץ אילן או שנים לעצים, הרי זה מותר לשרשן, קצץ שלשה או יתר זה בצד זה לא.חי ישרש, שהרי מתקן את הארץ, אלא קוצץ מעל הארץ ומניח שורשיו בארץ. במה דברים אמורים? מתוך שלו. אבל משדה חבירו מותר לשרש. |
|
המבקיע בזית ליטול עצים, לא יחפה מקום הבקוע בעפר, מפני שהיא עבודה. אבל מכסה.טי באבנים או בקש. |
|
המזנב בגפנים והקוצץ קנים, הרי זה קוצץ כדרכו בקרדום ובמגל ובמגירה ובכל מה .כ .הצריש |
|
אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית כדרך שקוצצין בשאר השנים, מפני שקציצתה.אכ עבודת אילן, שבקציצה זו תגדל ותוסיף, ואם צריך לעציה קוצץ אותה שלא כדרך עבודתה. כיצד קוצצה, מעם הארץ או למעלה מעשרה טפחים, אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית .בכ |
 
|
|
 
|