|
ז קרפ
|
תיעיבש תוריפ רועיב פירות שביעית אין אוכלין מהן אלא כל זמן שאותו המין מצוי בשדה. שנאמר: ולבהמתך .א ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול. כל זמן שחיה אוכלת ממין זה מן השדה, אתה אוכל ממה שבבית. כלה לחיה מן השדה, חייב לבער אותו המין מן הבית, וזהו ביעור של .תיעיבש תוריפ כיצד? הרי שהיו לו גרוגרות שביעית בתוך ביתו, אוכל מהן כל זמן שהתאנים באילנות .ב היו לו פירות מרובין, מחלקן מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד, ואסור לאכול אחר הביעור .ג
אילן שעושה פירות שתי פעמים בשנה, והיו לו מפירותיו הראשונות, הרי זה אוכל מהן כל זמן .ה הכובש שלשה כבשים בחבית אחת, כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית, ואם התחיל בה .ו וכשם שמבערין את הפירות כך מבערין את הדמים. כיצד? הרי שמכר רימונים של שביעית, והרי .ז כיצד עושה? קונה בהן מאכלות, ומחלקן מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד, או ישליכם לים המלח .ח |
|
רועיבל תוצרא שולש שלש ארצות לביעור, ארץ יהודה כולה ההר והשפלה והעמק ארץ אחת, עבר הירדן כולו .ט שפלת לוד והר שפלת לוד ומבית חורון עם הים ארץ אחת, והגליל כולו העליון והתחתון ותחום טבריא ארץ אחת, ואוכלין בכל אחת ואחת משלשתן עד שיכלה האחרון שבה. |
|
כיצד? היו לו פירות בארץ יהודה, אוכל מהן כל זמן שיש מאותו המין בכל ארץ יהודה .י כולה, וכן אם היו לו פירות גליל וכן בעבר הירדן. ושלש ארצות אלו כולן חשובות כארץ אחת לחרובין ולזיתים ולתמרים, ואוכלין בתמרים .אי
|
|
תיעיבש רועיבב לודג ללכ כלל גדול אמרו בשביעית: כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה או ממין הצובעין, אם .גי אינו מתקיים בארץ יש לו ולדמיו שביעית וחייב בביעור הוא ודמיו, כגון עלי הלוף השוטה ועלי הדנדנה והעולשין מאוכל אדם, וכגון החוחים והדרדרין מאוכל הבהמה, וכגון אסטס וקוצה ממין הצובעין, ואם היה מתקיים בארץ, כגון הפואה והרכפה ממין הצובעין, אף על פי שיש לו שביעית ולדמיו שביעית, אין להם ביעור ולא לדמיהם, שהרי מתקיים בארץ, אלא נהנין וצובעין בו עד ראש השנה.
|
|
וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה ואינו ממין הצובעים, הואיל ואינו .די לעצים יש לו ולדמיו שביעית אבל אין להם ביעור, אף על פי שאינו מתקיים בארץ, אלא נהנין בו או בדמיו עד ראש השנה, כגון עיקרי הלוף השוטה ועיקר הדנדנה והערקבנין.
:ד"בארה תגשה וכל שאינו מיוחד וכו' עד הואיל ואינו לעצים יש לו ולדמיו שביעית. א"א אי אפשר לזה בלא שיבוש, שאם אינו ממאכל אדם ולא ממאכל בהמה ולא ממין הצבעים ואינו לעצים הרי הוא תלוי במחשבה: חשב עליו, נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה. חומרי אדם שיש להם שביעית, חומרי בהמה שאסור לשלקן, והם הסיאה והאזוב והקורנית. ולא נתפרש באלו אם יש להם ביעור אם לא, וכללו של דבר כל שאינו מתקיים בארץ יש לו ביעור ולדמיו ביעור, ויש מין המתקיים בארץ שנחלקו עליו (ר"י) ר"מ וחכמים, שר"מ אומר יש לדמיהם ביעור בסוף שנה, שמחמירין בדמיהן יותר מהן, והטעם מפני שפעמים שאינם מתקיימין והולכין בדמים .רימחהל קליפי רמון והנץ שלו, קליפי אגוזים והגרעינין, יש להם שביעית ולדמיהם שביעית, אבל אין להם .וט ביעור ולא לדמיהם. לולבי זרדים והחרובים יש להם ולדמיהם שביעית וביעור, לולבי האלה והבוטנה והאטדין, יש להן ולדמיהן שביעית אבל אין להם ביעור, אבל לעלים שלהן יש ביעור. איזו היא שעת ביעור? העלין בעת שיבולו ונושרין מאילנותיהן, עלי זיתים ועלי קנים ועלי חרובין .זט ועד מתי יהיה אדם רשאי ללקט עשבים לחין בשביעית? עד שייבש המתוק, ויגבב עשבים יבשים עד .זי ועד מתי יהיו העניים מותרין להכנס בפרדסות במוצאי שביעית לאסוף פירות שביעית? עד שתרד .חי הוורד והכופר והלוטם יש להן ולדמיהן שביעית, הקטף והוא שרף היוצא מהאילנות מן העלים .טי במה דברים אמורים? באילן מאכל, אבל באילן סרק אף היוצא מן העלין ומן העיקרים כפרי שלהן .כ הכובש ורד שביעית בשמן של ששית ילקט את הוורד והשמן מותר, כבשו בשמן של מוצאי .אכ . חרובין של שביעית שכבשן ביין ששית או ביין מוצאי שביעית חייב לבער היין, שהרי טעם פירות בכ |
 
|
|
 
|