סדר השביעית לפי פסקי החזון איש

א. סוגי הצמחים

הצמחים נחלקים לשני סוגים:
פרי האדמה הנזרעים שנה שנה, (א)

פרי העץ הגדלים מאליהם שנה שנה. (ב)

מצוות שמיטה כוללת את שניהם, אמנם דיני המינים משתנים לפרטיהם.

ובאתרוג של מצוה יש ליזהר שתהא גם לקיטתו לפני ראש השנה של שביעית (ואתרוג למצוה
בשמינית, יש ליקח מן החבר או מן הנכרי, שהרי הוא עדיין קודם ביעור). אתרוג שחנט
בשביעית, גם אם נלקט בשמינית, הרי הוא כפירות שביעית לכל דבר.
ופרי הדר שילקטו בשנה שלאחר שמיטה, הרי הם קדושים קדושת שביעית כל דיניה.

יוג תוריפ .ד

כל פרי העץ, תבואה, קטניות וירק שגדלו בשביעית אצל גוי בארץ-ישראל, מותרים באכילה,
אלא שנוהגים בהם כל דיני קדושת שביעית שיתבארו בכללים ז-יא. ואם הגיע זמן ביעורם (דיני
ביעור יתבארו בכללים י-יא) ביד גוי, לא נאסרו, אלא שצריך לקיים בהם מצות ביעור
כשמגיעים ליד ישראל. ואם לא קיים בהם מצות ביעור ביום שהגיעו לידו, הרי הם אסורים,
וצריך לאבדם (כמו שיתבאר בכלל י).
מותר לקנות פירותיו של גוי אצל גוי, ולשלם לו מיד, אבל אם קונה פירות גוי אצל ישראל
(באופן שהמוכר אינו עובר באיסור סחורה), צריך לקנות רק בהקפה (כמו שיתבאר בכלל ז).

ה. פירות חוץ-לארץ, סוריה ועבר-הירדן

פירות העץ, ירקות, תבואה וקטניות של חוץ לארץ, הרי הם כפירות חולין לכל דבר. כל אלו
המינים שגדלו בסוריה ביד גוי, הרי הם כפירות חולין לכל דבר.
כל אלו המינים, שגדלו בעבר-הירדן, בין אצל גוי, בין אצל ישראל, אין בהם איסור ספיחים,
אבל יש בהם קדושת שביעית, שדיניה יתבארו בכללים ז-יא.

השעמל הינקה .ו

מן האמור נלמד, שהבא לקנות תבואה, קטניות וירקות, צריך לדעת, שאין בהם איסור
ספיחים, והם מותרים באחד מאופנים אלו:
מחוץ-לארץ. (א)

מעבר-הירדן וסוריה. (ב)

.ירכנ דיב ולדגש (ג)

וירק שצמח בשישית, מותר באכילה אף אם גדל ביד ישראל.
ופירות אילן, אין בהם איסור ספיחים, ומותר לקנותם באופנים המבוארים לקמן בכלל ז. ואם
הוא אחר זמן ביעור, עיין כלל י.

הרוחס .ז

הפירות האלה, שאין בהם איסור ספיחים, וקדושים קדושת שביעית, מותרים לכל ישראל, וגם
לבעל השדה, אך מותר ללקוט מהם רק כשיעור שדרך בעל הבית להביא לתשמיש בני ביתו, ולא
,הזה רועישכ טקלש הממ רכמ וא לכאשכו .הזה רועישכ טקלש המ רוכמל ול רתומו .רתוי
מותר לו ללקוט עוד פעם כשיעור זה.
אסור לעשות סחורה בפירות שביעית, דהיינו לקנות פירות על מנת למכרן. אבל אם לקח לעצמו
.רוכמל ול רתומ ,ריתוהו
אף באופן שמותר למכור הפירות ואין בהן משום איסור סחורה, מכל מקום אסור למכרן
באריזה שדרך למוכרם כך כל השנים, וכן אסור למוכרם במידה, מניין ומשקל (מיהו, אם
המוכר עובר במכירת הפירות על איסור סחורה, אין הפירות נאסרים).
פירות שביעית שקונים אותם ממי שאינו עובר בהם איסור סחורה, צריך לקנותם בהקפה, זאת
אומרת, שלא ישלם מיד בשעה שקונה, אלא ייקח הפירות לרשותו, והתשלום ייזקף עליו
במלווה. ואין חילוק מתי פורע חוב זה, ומותר לפרעו אפילו אחר כמה רגעים, אלא שחלות
הקניין לא יהא תלוי בפריעת התשלום (הקפה לבד אינה מתירה איסור סחורה).
המוכר פירות שביעית שלא בהקפה, צריך לקנות בכסף שקבל אוכלים אחרים, ולאוכלם
.(אי-ז ללכ) תיעיבש תשודקב
ומותר לקנות בכסף שקיבל, כל מיני אוכלים, אפילו בשר ודגים (אף על גב שאינן שייך בהם
קדושת שביעית מצד עצמם, הם קדושים בקדושת שביעית על ידי חליפי שביעית), אבל אסור
לקנות בכסף שקיבל טלית וכדומה.
אסור לפרוע חוב בפירות שביעית, זאת אומרת, שאם חייב כסף, או שאר דבר, לא ייתן פירות
שביעית בפירעון החוב. וגם אין לפרוע חוב בדמי שביעית.
אסור להוציא פירות שביעית לחוץ לארץ, רק מה שצריך בשביל צידה לדרך.

ח. איך משתמשים בפירות שביעית

אסור להפסיד פירות שביעית, זאת אומרת, שאסור לזרקם לאשפה, כל זמן שראויים למאכל
אדם, בהמה ועוף, (ובכלל זה גרעיני זיתים תמרים וחרובים), או שיש עליהם לחלוחית אוכל,
יניחם בפח מיוחד (לא בפח הזבל) עד שיירקבו וייפסלו מאכילת אדם. (מיהו, אם נשאר לו תבשיל
שעל ידי הנחתו בפח יפסל תיכף מאכילת אדם, אסור להניחו לתוך הפח הזה). נפסלו מאכילת
אדם, מותר לזורקם, וכן צריך למנוע את הילדים שלא יבזבזו את האוכל.
הראוי למאכל אדם אסור ליתן לבהמה ועוף, וכן אסור ליתן לגוי פירות שביעית אם לא שמיסב
.לארשי לש ונחלוש לע

ט. רסק, מיץ וריבה

מותר לאכול פירות שביעית רק בדרך אכילתם הרגילה. פירות שרגילים לרסקם, מותר לרסקם
(כגון בננות, עגבניות, תפוח-אדמה, גזר, סלק, תפוחי-עץ).
פירות שרגילים לבשלם, או להכין מהם ריבה, מותר לבשלם ולהכין מהם ריבה.
וכן מותר לסחוט מיץ מפירות העומדים לסחיטה, והם זיתים, ענבים, תפוחי זהב, אשכוליות
.ןומילו
בשר הפרי הנסחט, אסור להשליכו, אלא מניחו בפח מיוחד עד שיירקב. – פירות שאין עומדים
לסחיטה, אסור לסוחטם.
אין לסחוט מיץ מגזר מרוסק, אף שאוכלים את הרסק הנשאר.
מותר לקלוף פירות שביעית, אף על פי שיכול לאוכלם בקליפתם. וצריך לנהוג בקליפה קדושת
.(אי-ז ללכ) תיעיבש

?רועיב והמו

מוציא הפירות לשוק ומפקירם בפני שלושה בני אדם (ואפילו הם אוהביו, שבטוח בהם שלא
יזכו בפירות בשעה שמפקירם), ויכול בעצמו לחזור ולזכות בפירות אלו, אחר שהפקירם, וינהג
בהם גם אחר ביעורם קדושת שביעית (כמו שנתבאר לעיל).
עבר ולא ביער הפירות בזמנם, נאסרו הפירות, וצריך לאבדם מן העולם על ידי שריפה או
קבורה או שאר דברים המאבדים, ולכן אסור לקנות אחר הביעור אצל מי שחשוד שלא קיים
.רועיב תוצמ
פירות שאין ידוע לו זמן ביעורם בדיוק, צריך להוציאם כל יום מביתו ולהפקירם, ויחזור לזכות
בהם, עד שייצא הספק מלבו.
דין ביעור נוהג בדמי שביעית, וגם במיני אוכל שנתפסו בקדושת שביעית, וזמן ביעורם הוא
כזמן אותם פירות שנתפסו על ידם.

רועיבה ינמז .אי

תורשעמו תומורת בויח .בי

פירות שביעית, בין שגדלו ביד גוי, בין שגדלו ביד ישראל, פטורים מתרומות ומעשרות, אבל
פירות שביעית שגדלו ביד גוי, ונגמרה מלאכתם ביד ישראל, חייבים בתרומות ומעשרות,
ומעשרים מעשר עני (על כן הלוקח ענבים מגוי, ועשה מהם יין, צריך לעשר אותם, אף שהם
.(תיעיבש תוריפ

הדשה לעב יניד .גי

בעבודות שדה, גן ופרדס צריכים להבדיל בין העבודות הנחוצות לקיום האילנות או הפירות,
ובין עבודות הבאות להשביח את העץ או את הפירות.
הכלל בזה הוא שעבודות הבאות להשביח את העץ או את פריו, אסורות, ועבודות שהן נחוצות
לקיומו, ושבלעדם ימות העץ, או יפסדו רוב הפירות, הרי הן מותרות.
אותו כלל נוגע גם לפירות אדמה שאין בהם איסור ספיחים, שדיניהם נתבארו לעיל.
חרישה, זריעה וזמירת הגפנים אסורות בשביעית, אף אם הם לקיום האילן ופירותיו.
כל מה שמותר לעשות לבעל השדה, משום הפסד העץ, או הפרי והירק, מותר לעשות אף על ידי
פועל יהודי. העבודות האסורות, אסור לעשותם גם על די פועל נכרי.
את כל פירות עציו, שדהו וגינתו צריך להפקיר לכל ישראל, אך יכול לשמור עליהם מפני הגויים
שלא יקחום, ומפני הבהמה שלא תאכלם, או שלא תפסידם.