|
|
– הטימשב תוכאלמ רוסיא |
"ובשנה השביעית… שבת לה', שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור" (ויקרא כה ד). |
|
:הטימשה תנשב הרסא הרותה זריעה (כולל שתילת ירקות וכד'), זמירת הכרם, קצירה ובצירה כדרך הקוצרים והבוצרים. (רמב"ם הל' שמיטה ויובל א א, ד כב). לדעת רבים כלולות באיסורי תורה גם חרישה ונטיעה וכן הברכה והרכבה (רמב"ם שם א א ו-ד, חזון איש הל' שביעית יז -א כ וכד, יח ג). |
|
חכמים אסרו: כל שאר עבודות שדה ואילן, כמו הכשרת קרקע, עיבוד שאיננו חריש (כולל עידור, רמב"ם א ז), השקיה, הדברה, עישוב וכן גיזום שאינו זמירה. גם בזמן הזה, שבו נוהגת השמיטה מדברי חכמים, יש להבדיל בין מלאכות שעיקרן מן התורה לבין מלאכות שאסרו חכמים. הם לא אסרו מלאכות אלה כשהן באות "לאוקמי" – לקיים את הצמח והפרי שלא ירדו ממתכונתם, או "במקום פסידא" – למניעת הפסד. (רמב"ם שם א ז-י, למניעת נזק ניכר כמו שיבוש קשה בעשביה, התיר החזו"א לחקלאים דיסוק, כיוון שהוא בגדר עיבוד שאינו חריש). משום כך, מלאכות דרבנן מותרות כשהן באות למנוע נזק ניכר לצמח או ליבול, או כדי למנוע שיבוש משמעותי של שדה – נזק לשנים הבאות. להיתר זה הגבלה חשובה – שיהא מדובר בנזק השכיח ולא מקרה פרטי, מיוחד. עם זאת יש לתכנן ולהקדים גם את ביצוען של מלאכות דרבנן לפני השמיטה כל האפשר. (רמב"ם שם א י, חזו"א שם כא יד ו-יז, הלכות שמיטה ב"שנת השבע" להגר"ק כהנא ו ד)
אסור לסחור בפירות שביעית, ואסור להוציאם לחו"ל. (רמב"ם שם ד כו). אסור למסור פירות שביעית ודמי שביעית (כסף שהוא תמורה לפירות שביעית ונתפס
|
|
אוצר בית-דין – הטיפול ביבולים נעשה בשמיטה במסגרת אוצר בית דין. מכיוון שיבול שביעית הוא הפקר ועומד לצריכת כלל הציבור, צריך בית דין הממונה על ציבור לדאוג לטובת הציבור, למנוע צבירת יבולי שביעית על ידי פרטים, ולדאוג לחלוקתם לכלל הציבור. משום כך מותר לבית הדין, כמייצג את הציבור, וגם לשליחיו, לקצור ולאסוף יבולי שביעית ללא שינוי בפעולות משאר השנים, לאחסן אותם ב"אוצר-בית-דין", ולחלקם תוך גביית ההוצאות הנובעות מפעולות אלה (תוספתא שביעית ח א-ב, רמב"ן ויקרא כה ז, חזו"א שם יא ז, יב ו). למעשה הונהג כבר בזמנו של החזו"א שבית הדין יעשה חקלאים לשליחיו כדי לטפל בגידול בשדה בדרכים המותרות, ויקבלו שכרם והוצאותיהם מבית הדין.
(הגר"ק כהנא זצ"ל צידד בהחשבת חממה רגילה לבית וקיבל לכך הסכמתו של הגרש"ז |
|
פרחים וגינות נוי – הובא לעיל כי צמחים וכן פרחים העומדים לנוי בלבד אין בהם קדושת שביעית, ויש הסוברים שיש קדושה בפרחים שיש להם ריח. הטיפול בהם – מבחינת מלאכות דרבנן – מותר, בהגבלות שהובאו לעיל. אך יש מפוסקי הדור שלא התירו פעולות הבאות לתועלת הצמחים אלא במקרי חשש לנזק שיהא קשה לתקנו לאחר השמיטה, ויש שהחמירו ביחס לגיזום וכיסוח. (ב"סדר השביעית" שנכתב בהכוונת החזו"א לציבור ומובא ב"שנת השבע" וב"משפטי ארץ" שביעית, כתוב: "גם בגינות נוי ופרחים המתקיימים משנה לשנה מותר להשקותם ולעבדם" וכן נמסר בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל בפרסומי בית המדרש להלכה בהתיישבות, אך הוצע על ידי הגר"ש ויזר לגזום בשינוי, כגון באלכסון. דעת הגרי"ש אלישיב כי שמירת צמחי נוי מפני קלקול משמעותי של הנוי דומה מבחינת היתר מלאכות להצלת פירות, אך יש להצטמצם (.יחרכהב |
 
|
|
 
|