ם"במרל תועד תוכלהבש האופר יקרפ
ם"במרל תועד תוכלהבש האופר יקרפ
יצחק איזק ואלכס קליין
מתוך "מכלול" ט"ו – כסליו תשנ"ח
– א קלח –
|
ד קרפ |
|
[המספרים בסוגריים מציינים מספר הכרך בו נכלל הספר בסדרה בת חמישה כרכים שנערכה על ידי זיסמן מונטנר ושהוצאה לאור על ידי מוסד הרב קוק. חלק מהספרים טרם ראו אור.] |
|
האם יש היום ערך מדעי לספרי הרפואה של הרמב"ם? מובן שהתרופות נתיישנו ואין להן ערך רב לאור הרפואות היעילות יותר של ימינו, אבל דבריו על הרפואה המונעת, הרפואה הציבורית ושמירת הבריאות של הנפש, לא איבדו מאקטואליותם. למדע בכלל ולרפואה בפרט בתקופתו של רמב"ם צביון משלהם. ספקולציה מופשטת עלתה בתיאוריה של הרפואה היוונית – שבעקבותיה רבנו הולך – נראתה הבריאות כמצב של ברפואה העתיקה סברו שהכמות היחסית של הליחות בגוף האדם הבריא – נוזלי הגוף – היגולוכיספהו היגולויסיפה תנבהל תוכלשה ול ויהש ,"גזמ"ה גשומ חתפתה תוחילה תרותמ |
|
)1אדם שגוברת בו ליחה אדומה או דם ( – )sanguineתגובתו הרגשית מהירה, שקטה וחולפת; הוא ערני, אימפולסיבי, עליז אופטימי ואוהב חיים ותענוגות. )2אדם שגוברת בו ליחה ירוקה או צהובה ( – )cholericתגובתו הריגושית מהירה, נמרצת ומתמדת; הוא ערני ותקיף, רצונו חזק והוא בעל כושר ביצוע; הוא רוטן ונוטה .רעצ תושגרלו תוימיספל )3אדם שגוברת בו ליחה לבנה ( – )phlegmaticתגובתו איטית ושקטה עד כדי סבילות; .בר ועוציב רשוכ .תוירבל חונו ימיטפוא אוה ,תושידא ידכ דע המזוי רדענ אוה )4אדם שגוברת בו ליחה שחורה ( – )melancholicתגובתו איטית וחזקה; הוא נוטה לפסימיות עד כדי מרה שחורה, שוקע בהרהורים, נוטה להתבודדות ואינו אהוד על .יוקל ועוציב רשוכ .תוירבה עד היום לא מצאה הפסיכולוגיה המדעית תחליפים למושגים האלה. אדרבה, תפיסת רבנו כמובן אינו מתייחס לפנים של הרפואה שהם בחזית בימינו, כגון בקטריולוגיה |
"הקדמתי לך דברים אלה, כדי שתטיל ספק גם בדברי גלינוס, אותו חכם מלומד". |
|
מי שיודע מה הייתה משמעות השם גלינוס בתולדות הרפואה, ידע להעריך את כל מלא ההעזה והאחריות שגילה כאן רבנו בביקורת שמתח על מי שנחשב כגדול הרופאים (לפי .(טרקובא יקרפל שוריפל אובמב רנטנומ רבנו מדגיש בכתביו הרפואיים את חשיבותה של הרפואה המונעת ושל ההיגיינה הרוחנית |
"גלינוס ידע לטפל בגוף האדם, משה בן מימון ידע להביא רפואה לגוף ולנפש גם יחד". |
|
בבואנו לפרש דברי רבנו בפרק זה שמנו כמטרה לבאר את דבריו ולהרחיבם לפי מה שהוא עצמו כתב בספרי הרפואה שלו, ולפי מה שסברו רופאי זמנו ואלה שקדמו לתקופתו. כשם שרבנו החשיב דברי חכמי יוון בענייני פילוסופיה כך הוא מקבל כמעט ללא עוררין את שיטות הרפואה של גדולי רופאי יוון גלינוס והיפוקרטס. יחד עם זה אין רבנו מתעלם מדברי חז"ל בענייני רפואה הפזורים במקומות רבים בתלמוד, ופעמים רבות הוא מביא מדבריהם. רבנו לא רואה שום חריגה מתפיסת היהדות המקורית בהיכללותם של דברי חכמי יוון בחיבור הלכתי מובהק. בזמנו הייתה מקובלת הדעה שהפילוסופיה והמדעים היו ידועים ומקובלים בישראל אף לפני שחידשו אותם הפילוסופים היווניים, אלא שנשכחו ואבדו כשגלינו מארצנו, ולכן עלינו ללמוד מדעים אלה מהגויים כדי לחזור ולהכניסם לסדר לימודנו. וכך רבנו כותב ("מורה הנבוכים" א:עא): |
"דע כי המדעים הרבים שהיו באומתנו באמיתת הדברים הללו אבדו במשך הזמן ובשלטון העמים הסכלים עלינו וכו'". |
| ראה גם "מורה הנבוכים" ב:יא באותו עניין. |
|
א הכלה הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים והמחלימים, ואלו הן: לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד, אלא כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו יעמוד מיד. לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא |
רחא אלא לכאי אלו ,לכאמ לע לכאמ סינכי אלש ,תואירבה תגהנה יכרדמו" הרעב הצודק, ותהיה האיסטומכא נקייה, ויוכל רוקו להמשך אל הפה, ויתחיל הרעב ברצינות, אז עת המאכל המועיל. ולא ישתה האדם המים כי אם אחר הצמא הצודק, כלומר: אם ירעב או יצמא, ימתין מעט, כי פעמים יהיה רעב כוזב וכן צמא כוזב, ותהיה סיבתו ליחה אחת רעה שתישוך את פי האיסטומכא. וכאשר ינוח זה לא ייקח דבר. ואם יתחזק הרעב או הצמא, יאכל או ישתה". |
|
העורך מעיר שהנהגה זו תואמת דברי חז"ל (שבת פב.): "הנצרך לנקביו ואוכל, דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו, וזו היא תחילת רוח זוהמא". בספר הקצרת (פרק שש סעיף )3רבנו כתב דברים דומים. |
|
ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד, אלא כל זמן שצריך… יעמוד מיד רבנו סובר שהפרשות הגוף הן מזיקות לבריאות ויש להוציאן מהר ככל האפשר כפי שכותב (שם, סעיף :)5 |
"לא יחזיק מותרו בשום פנים, אלא בעת הצורך ישתדל לדחותו". |
|
בספר הקצרת (פרק תשיעי סעיף )9רבנו מבאר מהי מידת הנזק העלולה להיגרם כתוצאה מהשהיית נקבים: |
"ודע כי אין דבר מזיק יותר בהנהגת הבריאות ולהביא התחלואים מעצירת שני המותרות בכוונת הטבע. וכבר ביאר גלינוס, שהרעי ישוב בהתגוללות בתוך הרוח, ויפסיד הליחות כולם בהעלות עשנו אל המוח, ויפיץ כל הרוחות ויהיה סיבה להתחלת עפושים והפסד עיכולים ולהתחלת חןליים גדולים. וכמו כן יתחדש מעוצר ."ןתשה |
|
בסוף הלכות מאכלות אסורות (יז:לא,לב) רבנו גם מתייחס להשהיית הנקבים, אולם שם הנימוקים הם דתיים וקשורים בחובה להישמר מכל תועבה ולהיות קדושים: |
"אסור לאדם שישהה את נקביו כלל… וכל המשהה נקביו הרי זה בכלל משקץ נפשו [שנאמר: אל תשקצו את נפשותיכם (ויקרא יא:מג)], יתר על חלאים רעים שיביא על עצמו ויתחייב בנפשו. אלא ראוי לו להרגיל עצמו בעתים מזומנים כדי שלא… ישקץ נפשו, וכל הנזהר בדברים אלו מביא קדושה וטהרה יתירה לנפשו, וממרק נפשו לשם הקב"ה, שנאמר: 'והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני' (ויקרא יא:מד)". |
|
יצוין, שרבנו בספר המצוות (מצות לא תעשה קעט) קובע שהלימוד מן הכתוב הוא על דרך הדרוש בלבד ואין לוקין על השהיית נקבים, אלא מכת מרדות בלבד. |
|
ב הכלה לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו אלא יפחות כמו רביע משביעתו, ולא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט ומזוג ביין, וכשיתחיל המזון להתעכל במעיו שותה מה שהוא צריך לשתות, ולא ירבה לשתות מים ואפילו כשיתעכל המזון. ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שמא יהיה צריך לנקביו, לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחום, או יעשה מלאכתו או יתייגע ביגע אחר, כללו של דבר יענה גופו וייגע כל יום בבקר עד שיתחיל גופו לחום וישקוט מעט עד שתתיישב נפשו ואוכל, ואם רחץ בחמין אחר שיגע הרי זה טוב ואחר כך שוהה מעט ואוכל. לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו |
"[ [מין קדחת, ע"פ הרב שטיינזלץוליחא ותזחא – רבד לכמ וסירכ אלממה :אנת" |
| :ןכו |
"אמר ליה אליהו לרבי נתן: אכול שליש, ושתה שליש והנח שליש, לכשתכעוס תעמוד על מילואך". |
|
לפי המאמר הראשון אכילת יתר גורמת לחולי בכל מקרה ולפי המאמר של אליהו הנביא יש להשאיר מקום בקיבה בשביל כעס אפשרי, שעלול לגרום לבקיעת הבטן אם היא מלאה .(י"שר יפל) לכואב לדעת "עבודת המלך" (מובא בהערה 6ברמב"ם לעם) מאמרו של אליהו הנביא הוא מקורו תורת רבנו בענייני כמויות האכילה והשתייה מבוססת גם על "מאמרים כוללים לגדולי |
"לא ישבע [האדם] … כי השובע, והיא האכילה עד שתסור תאוות המאכל, יחייב מילוא האיסטומכא ומשיכתה [התרחבותה]. וכל אבר שיהיה נמשך [שיתרחב], אוהה לכאמה אכמוטסיאה לכעי אלו ,חרכהב ויתוחוכ ושלחיו וירוביח וקרפתי בישול טוב בשום פנים, ויחדש השברון וחולשת התנועה וכובד המאכל". |
| לדברי רבנו (שם פרק )2אין שיעור אחיד לכול, אלא : |
."ועבטל בוט לכאמ רחבי ,בוטה רועישה הז יכ וילא ראבתי רשאכ" |
| אפילו לאותו אדם השיעור תלוי בתקופת השנה: |
"וכל מה שיתחמם האוויר ימעיט מן השיעור… וכל מה שיתקרר האוויר יוסיף ."רועישה |
|
גם בספר הקצרת (פרק חמישי) רבנו מתייחס לכמות המאכל, ראה שם.
כדי להבין דברי רבנו ביחס לעיכול המזון בגופנו, יש לדעת כי עד לפני כ 350שנה נתפס |
|
ולא ישתה מים בתוך המזון… וכשיתחיל המזון להתעכל במעיו שותה וכו' רבנו מתייחס כאן לשלוש נקודות בנוגע לשתייה: מה לשתות, כמה לשתות, ומתי לשתות. לדעתו המשקה המומלץ הוא מים מהולים ביין. יין ומים בנפרד אינם כדאיים לשתייה, אלא במשורה. וכך הוא כתב בספר הקצרת (פרק שביעי): |
"אף על פי שהיין ימלאו הראש ויזיקו המוח ויחממו ויחדשו חוליים רעים קשים… תגהנהב ותלעות לכאמה לוכיע תעב תוסוכ עברא שולשכ טעומה רועישה לבא הבריאות ורפואת רוב התחלואים גדול מאוד… ומטיב העיכול… ויוציא הנוספות בזיעה ובשתן". |
| :ךשמהבו |
"אבל המים… שתותם על המאכל יפיגוהו ויבדילו בין האיסטומכא ובין המאכל ויצוף ויפסד העיכול… ואם היה מנהגו לקבל זה [לשתות מים] ימעיט ממנו כל מה שאפשר… וראוי שיבחר מן המים המתוקים הצלולים השלמים משינוי הריח… וראוי שירתיח המים מעט… כי זה יחסר הרבה מהיזקם". |
|
המועד הרצוי לשתייה הוא כשיתחיל המזון להתעכל במעיו שותה מה שהוא צריך לשתות :םלוא |
"שתיית המים אחר המאכל – רע, יפסיד הבישול, אלא למי שנהג אותם. ואין ראוי שישתה עם האכילה או אחריה בעוד היא באיסטומכא אלא המים הקרים, ולא ימזגם בדבר" (הנהגת הבריאות, שער ראשון, פרק .)4 "ושתיית המים הקרים קודם המאכל מזיק למאכל ולכבד" (פרקי משה, מאמר עשרים, סעיף .)32 |
| מדוע שותים? לא רק כדי לנקז את הפסולת מן הגוף אלא: |
"כי הטבע יבקש מים, להחזיק [לרכך] המאכל, כדי שיקל לאיסטומכא" (הנהגת הבריאות, שער ראשון, פרק .)1 |
|
ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שמא יהיה צריך לנקביו לא רק לפני האוכל צריך אדם לבדוק את עצמו אלא: |
"מדרכי הנהגת הבריאות שלא יחזיק מותרו בשום פנים… וראוי שלא ייקח האדם מאכל ולא יכנס למרחץ ולא יפעול [ולא יישן] ולא יעשה התנועעות עד שיבדוק עצמו" (הנהגת הבריאות שער ראשון פרק .)5 |
|
הצד השווה שבכל אלה הוא שלפני כל מאמץ גופני יש לבדוק שמא יהיה צריך לנקביו. .דחא עגר וליפא ויבקנ ההשי לאו ה"דב (א הכלה) ליעל ונבתכש המ האר רבדה תביסב |
|
לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחום. :(:גכ) תוכרב תכסמב אצמנ תאז הגהנה רואית |
"תנו רבנן: הרוצה ליכנס לסעודת קבע – מהלך עשרה פעמים ארבע אמות, או ארבע פעמים עשר אמות ויפנה, ואחר כך נכנס". |
|
ברם, לפי פשוטם של הדברים משמע שהליכה זו באה לזרז את היציאה להתפנות, ואילו רבנו ממליץ עליה כדי לחמם את הגוף לפני הכנסת המאכלים. יתכן שרבנו מתאים דברי חז"ל ל"מאמרי גאלינוס הכוללים ב"הנהגת הבריאות" |
|
יענה גופו וייגע כל יום בבוקר עד שיתחיל גופו לחום בהנהגת הבריאות (שער ראשון פרק )3כותב רבנו בשבח פעילות גופנית: |
"ההתעמלות היא העיקר הגדול בהתמדת הבריאות ובדחיית רוב החולאים… ולא ימצא דבר תמורת ההתנועעות וההתעמלות בשום פנים". |
| ומדוע ההתעמלות כל כך חשובה? |
"כי ההתנועעות וההתעמלות תבעיר החום הטבעי וכו'… ובהתעמלות ידחה נזק רוב ההנהגות הרעות, אשר יתנהגו בהם רוב האנשים". |
|
הנממ הנתשת רשא …השלחה וא הקזחה העונתה תולמעתה ארקית" ?תולמעתהה יהמו הנשימה ויתחיל האדם להרבות נשימתו". ומה זה יגיעה? "ומה שיוסיף על זה הוא יגיעה, ר"ל התעמלות חזקה מאוד". אולם אין להפריז בכך כי "לא כל אחד יסבול היגיעה ולא יצטרך אליה גם כן", ו"הטוב בשמירת הבריאות לקצר ההתעמלות", כי ההפרזה עלולה לגרום לנזק: "מיני ההתעמלות החזקים מיבשים הגוף, וישימוהו קשה, מאוחר החוש ומאוחר התבונה. ולכן יהיו המתאבקים ובעלי המשא הכבד ואותם שיגביהו האבן סכלי התבונה" (פרקי משה, מאמר שמונה עשר, סעיף .)9 יצוין, שרבנו משתמש כאן בלשון "עינוי ויגיעה" אף על פי שמלים אלה ב"הנהגת הבריאות" |
|
לכואו ושפנ בשייתתש דע טעמ טוקשיו האכילה ועיכול המזון שלאחריה דורשים מאמץ גופני ואין זה מן הראוי להתחיל לאכול כאשר הגוף עדיין לא שקט ורגוע מפעילות גופנית קודמת. כדברים האלה כותב רבנו בפרקי משה (מאמר שבעה עשר, סעיף :)11 |
"ראוי שיוקח המזון… אחר ההתעמלות או אחר השקט ההתגעשות המתחדשת מהם [מן ההתעמלות]… וכשיילקח בעת ההתגעשות [התקפים של נשימה מופרעת, מונטנר], ימלא בו הראש ויצוף בפי האסטומכא". |
|
ואם רחץ בחמין אחר שיגע הרי זה טוב למעשה רבנו ממליץ של"אחר כלות ההתעמלות תטבול הגוף בשמן, ותחפפהו חפיפה שווה". רק בתום החפיפה "יבוא למרחץ וידיח עצמו" (פרקי משה מאמר שמונה עשר סעיף .)15 ככלל מקובל לכרוך ההתעמלות, החפיפה והרחיצה בכפיפה אחת. גם אבן רשד (שמירת הבריאות ג) כותב "עתות עשית החפיפות הם בעצמם עתות עשיית ההתעמלות". נראה שלכל הפעולות האלה יש עניין משותף והוא הוצאת המותרות מן הגוף מן הפנים אל החוץ: תורתומה תוחדו יעבטה חורה הרפיש איה ללכב התלועפ [הנותמ] הוושה תולמעתההו" מכלי מזון והתכתם והקשות האברים עצמם" (שם ב). וכך גם בנושא הרחיצה: "הרחיצה גם כן עניין מה יורקו המותרות… אשר בנקבי העור ותחת העור". לרחיצה פעולה נוספת: "ויכין הגופות למזון", ואכן לאחר הרחיצה הכול ממליצים להתיישב לארוחה. יוצא שההתעמלות מוציאה את המותרות אל אזור העור והחפיפה והרחיצה מסלקות אותן |
|
ג הכלה לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו או יטה על שמאל, ולא יהלך ולא ירכב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא יטייל עד שיתעכל המזון שבמעיו, וכל המטייל אחר אכילתו או שיגע הרי זה מביא על עצמו חלאים רעים וקשים. כשיאכל אדם ישב במקומו או יטה על שמאל, ולא יהלך וכו' |
"ממאמרי גאלינוס הכוללים בהנהגת הבריאות אמרו: כמו שהתנועה לפני המאכל כולה טובה, כן התנועה אחר המאכל כולה רעה. ודע כי התנועה אחר המאכל ."דואמ תקזמ |
|
דברים אלה הם הבסיס הרפואי להלכה שלפנינו, ומסתבר שמה שמזיק אחר האכילה גם מזיק תוך כדי אכילה. רבנו אינו מביע מפורשות מהי דעתו לגבי אכילה בעמידה. ההיגיון לכאורה מאשר אכילה |
|
לאמש לע הטי וא עניין ההטיה לצד שמאל בעת האכילה מוכר מדין ההסיבה בליל הסדר, כפי שנאמר במסכת פסחים (קח.): "הסיבת ימין לא שמה הסיבה, ולא עוד, אלא שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה". רשב"ם (שם) מסביר שמכיוון שהוושט נמצא מצד ימין – לצדו של הקנה – הטייה לצד ימין עלולה לגרום לכניסת האוכל לתוך הקנה. יתכן שגם רבנו ינמק את ההלכה כאן בדרך זו. רש"י (שם) מסביר את דברי הגמרא אחרת. לשיטתו הנימוק "שמא יקדים קנה לוושט" כנראה רשב"ם חולק על סבו רש"י בעניין המבנה האנטומי של הקנה והוושט ומיקומם |
|
כל המטייל אחר אכילתו או שיגע הרי זה מביא על עצמו חלאים רעים וקשים אף על פי שרבנו לכאורה מתנגד כאן לכל פעילות גופנית אחרי האכילה הוא נשמע מסויג יותר בדבריו בהנהגת הבריאות (שער ראשון סעיף :)3 |
"ואולם ראוי אחר המאכל שיתעמל מעט באורך ביתו שיעור מה, כדי שיפול מאכלו ."אכמוטסיאה תיתחתב |
|
הסבר הדברים הוא, שמה שמזיק אחר האכילה הוא טיול גדול אבל הליכה מועטת דווקא מטיבה עם ההולך. במסכת תענית (י:) אנו מוצאים סימוכין לדברי רבנו כאן: |
"אמר רב יהודה אמר רבי חייא: המהלך בדרך אל יאכל יותר משני רעבון. מאי טעמא? הכא [בבבל] תרגימו: משום מעיינא [רש"י: שלא יתחלחלו מעיו של אדם ברוב אכילתו מפני טורח הדרך. יש אומרים: יהיו מעיו של אדם שופכין זה לזה כעין מעיין]. |
|
ד הכלה היום והלילה כ"ד שעות. די לו לאדם לישון שלישן שהוא שמונה שעות, ויהיו בסוף הלילה כדי שתהיה מתחלת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות, ונמצא עומד ממטתו קודם .שמשה הלעתש היום והלילה כ"ד שעות |
|
די לו לאדם לישן שלישן שהוא שמונה שעות משך השינה הדרוש שונה אצל בעלי החיים השונים ונע מפחות משעה (חדף) עובר דרך ארבע שעות (פיל וג'ירפה) עד עשרים שעות ויותר (עצלן). האדם המבוגר זקוק לשמונה שעות שינה בממוצע, וכך מקובל ומומלץ גם על ידי הרפואה המודרנית. תפקיד השינה הוא שיקום מערכת העצבים הסימפטית שעייפותה גורמת לשינויים :הקיתעה האופרה יפ לע |
הקרההו הכתהה היתולועפ הרועתהו .הבטרההו לושיבה היתולועפ הנה ,הנישה" וזכך החום הטבעי. ולכן כשהפלג בשינה יכבה החום הטבעי… ואם הפליג בתעורה גם כן יתייבש הגשמים ותתיך החום הטבעי, ותלהיב המקרי" (שמירת הבריאות לאבן רשד פרק ד סעיף .)7 |
| גם לדעת רבנו: |
"השינה מרטיבה בכל העניינים, והתעורה מייבשת בכל העניינים. ואין דרך השינה לחמם ולקרר" (פרקי משה מאמר שביעי סעיף )58 |
|
וכן: "השינה תעזור על הבישול, וכל שכן למי שהרגיל שינה ביום" (הנהגת הבריאות, שער ראשון, סעיף ,)3זאת אומרת שהשינה דרושה לזירוז חילוף החומרים שבגוף בלי הזדקקות לחימום הגוף. עודף שינה גם אינו מומלץ, כי "השינה היא מהדברים המזיקים לליחות הקרות מאוד" |
"כשתפגע הגוף, ויש בו ליחות קרות, יעכלם ויבשלם [השינה], ויולד מהם דם, ויחמם הגוף. ואם תפגע בו קדחת מעפוש ליחות קרות, [אז] תקרר [השינה את] הגוף בכסותו לחום הקדחת, ובהגדילו לחום הטבעי". |
|
ויהיו בסוף הלילה כדי שתהיה מתחלת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות, ונמצא עומד ממיטתו קודם שתעלה השמש מדוע רבנו ממליץ על מיקומן של שעות השינה דווקא בסופו של הלילה? נראה שרבנו סומך לושיחכ] אלזרפל אמטסאכ רחשה דומעב הניש" :(:בס) תוכרב תכסמב לאומש ירבד לע לברזל, שטיינזלץ]". בהלכות תפלה (ג:א) רבנו פוסק ש"תפלת השחר מצוותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה". יוצא שהמיקום האופטימלי לשעות השינה הוא בסוף הלילה כי כך אפשר גם לישון בשעת עלות השחר כפי ששמואל ממליץ וגם להתפלל עם הנץ כפי .תשרוד הכלההש |
|
אבה קרפל |
