?יממ הלפכמה תרעמ תא הנק ימ
?יממ הלפכמה תרעמ תא הנק ימ
אברהם נחשון (קופרמן)
מתוך "מכלול" י"ד – סיוון תשנ"ז
|
הביטויים המופיעים בפרשת חיי-שרה בפרק כ"ג תמוהים. בקשתו הראשונה של אברהם :תיללכ איה תח ינבמ |
"גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר עמכם…" . |
| השומע מתרשם שהוא מבקש מתנה, כי אינו מזכיר "מכרו לי". תגובתם: |
"במבחר קברינו קבור את מתך, איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך". |
|
אין הם נותנים קרקע במתנה, וגם אינם מוכרים, אלא מתירים לו לקבור בפועל. אברהם מצידו מוסיף ומבקש: |
"…שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר, ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו, ,והדש הצקב רשא בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת קבר". |
|
כאן מופיע שוב השורש נ'ת'ן' פעמיים, ומוזכר בפעם הראשונה – "בכסף מלא" – התשלום. אך לא – "בכסף מלא ימכרנה לי", אלא "יתננה לי". תגובתו של עפרון היא: |
"לא אדוני שמעני, השדה נתתי לך, והמערה אשר בו לך נתתיה, לעיני בני עמי נתתיה לך קבור מתך". |
| הוא מוכן לתת במתנה, ולפחות כלפי חוץ, אינו מעוניין למכור. |
| בקשתו השלישית של אברהם, ממוקדת כלפי עפרון עצמו: |
"נתתי כסף השדה קח ממני, ."המש יתמ תא הרבקאו |
|
כאן לא מוזכר קנין השדה, גם לא כמתנה – "תן לי", ההתייחסות היא רק לכסף – "נתתי (אברהם את) כסף השדה, קח ממני" – את הכסף. גם כשעפרון מגיב ישירות להצעה, אין הוא מזכיר לשון קנין או קיחה ביחס לשדה, אלא אומר – והפעם מגלה את תאוות הבצע שלו ברבים: |
"ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא, ואת מתך קבור". |
| הארץ הזו – מערת המכפלה והשדה שלה, שווים ארבע מאות שקל כסף. |
| רק בסיכום המשא והמתן נאמר בפעם הראשונה בפרק זה: |
"ויקם שדה המכפלה… והמערה אשר בו… לאברהם למקנה לעיני בני חת…". |
|
לשאלות אלה נוסיף גם שאלה על תחילת מסכת קידושין. המשנה אומרת, שאשה מתקדשת בכסף. והגמרא מוסיפה, שמקור הדין הוא גזירה שווה משדה עפרון, שנקנה על ידי אברהם בכסף. לומדים "קיחה – קיחה" משדה עפרון. בקנין אברהם כתוב – "נתתי כסף השדה קח ממני", ובקנין אשה נאמר – "כי יקח איש אשה". אחת המשמעויות למילה "קיחה" היא קנין. כמו שנאמר לגבי מערת המכפלה – "השדה אשר קנה אברהם" (בראשית מ"ט). מהו הרעיון הטמון בגזירה שווה זו? מדוע נלמד קנין היוצר קשר בין בני זוג, מקנין חומרי? |
|
כדי לענות על הקשיים נתבונן שנית בפרשה. במערת המכפלה קבורים ארבעה זוגות – אדם הראשון וחווה; אברהם ושרה; יצחק ורבקה; יעקב ולאה. כאשר בא אברהם לקנות את (1)המערה, קבורים היו בה רק אדם וחווה. שנת פטירתה של שרה היא – 2085לבריאת העולם. מכאן שבזמן אברהם היו אדם וחווה קבורים במערה למעלה מאלף שנים! האם ידע עפרון על כך? האם ידע על כך אברהם? ברור שעפרון וכל בני חת, לא ידעו על כך דבר, אחרת לא היו מוכרים את המערה. מאידך, מהעובדה שאברהם מתמקד דווקא במערה זו של עפרון, .הב רובק ימו ,הכרע תא עדי אוהש רבתסמ |
| :(2)ואכן דברים אלה מפורשים בזוהר, וכך הם דבריו |
"בוא וראה, אם עפרון היה רואה במערה, מה שהיה רואה בה אברהם, לא היה מוכר אותה לעולם, אלא ודאי שעפרון לא ראה בה מאומה, כי אין דבר מתגלה זולת לבעליו, ומשום זה רק לאברהם נתגלה ולא לעפרון. לאברהם נתגלה, כי שלו הייתה, ולעפרון לא נתגלה, משום שלא היה לו חלק בה. ועל כן לא נגלה לעפרון מאומה במערה, ולא היה רואה בה אלא חושך, ועל כן מכר אותה". |
|
דבר נוסף למדים אנו מהזוהר. הסיבה שאברהם ראה את קדושת המערה ואת יחודה היא בגלל העובדה המערה היתה שייכת לו – "כי שלו הייתה", ואילו עפרון לא ראה בה דבר מלבד חושך, כי לא היה לו חלק בקדושת המערה. וזו משמעות הדברים: |
|
למערת המכפלה שני צדדים: צד הגשמי, וצד הרוחני – צד הקדושה. עפרון קשור לצד הגשמי של המערה, הוא מהווה כלפיה בעלים ממוני, בקניינים גשמיים. יתכן שירש אותה מאבותיו, ויתכן שקנה אותה. מבחינת סדרי החברה והבעלות החיצונית, המערה שייכת לו. אך מן הצד הרוחני, אין לעפרון קשר למערה. מערת המכפלה היא הפתח לגן עדן, ריחות גן עדן בוקעים ממנה, ואור רוחני שורה בתוכה. כל זה רק לאדם הקדוש שקשור אליה, וזוכה .(3)תאז שוחל |
|
.(4)אברהם אבינו, איש החסד האלוקי, הדבוק בקב"ה, הוא קשור למערה, והיא קשורה אליו אך עפרון, רע-עין, שאומר הרבה ואפילו מעט אינו עושה, אדם בעל תאוות בצע, חומרי .הרעמה תשודקל רושק וניא ,סגו |
| ומכאן לפתרון השאלות שהצגנו. |
|
עפרון הוא הבעלים של מערת המכפלה מצידה הגשמי. אך אברהם אבינו הוא הבעלים מהצד הרוחני הקדוש. המערה שייכת לאברהם, והוא בעליה. אם כן, מי צריך לשלם למי? מי קונה את המערה ממי? האם אברהם אבינו קונה אותה מעפרון, או שהוא מקבל מעפרון את השייך לו מאז ומקדם? האם עפרון מקבל כסף כתשלום עבור נכס שהוא מוכר, או שעפרון נותן מערה ששייכת לאחר, ומקבל כסף שאינו מגיע לו? והתשובה היא כפולה: מבחינה גשמית חיצונית, עפרון הוא הבעלים, הוא מוכר את המערה השייכת לו, ומקבל כסף מאברהם עבור המכירה. מבחינה פנימית רוחנית – עפרון מעביר לאברהם את המערה של אברהם, מערה שהוא רק מחזיק בה בצורה טכנית, ושומר עליה לצורך אברהם, ולצורך עם ישראל. הכסף שאברהם נותן לו, אינו מגיע לו. זו מתנת חינם מצידו של אברהם. |
|
בפרשת חיי שרה, שהיא הפרשה המרכזית המתארת את קנין המערה, מתואר הצד האמיתי של בעלות על המערה, ולא הצד הגשמי, ולכן אברהם אבינו בכל שיחתו עם עפרון, אינו מזכיר במילה אחת, שעפרון מוכר והוא קונה. בכל משך השיחה מוזכר רק, שעפרון יתן את המערה. כשאברהם מגיע לסיום דבריו, אומר הוא: "נתתי כסף השדה, קח ממני", אין הוא אומר 'שילמתי עבור קיחת השדה', אלא להפך: אני אברהם נותן – "נתתי כסף השדה", ואתה – "קח ממני", אתה, עפרון, קונה את הכסף, כי אתה מקבל ממני מתנת חינם. |
|
אברהם צריך לתת כסף עבור השדה, אך התשלום הוא תוצאה מנסיבות חיצוניות, ואינו .ימינפה רשקה תאו תמאה תא אטבמ |
|
גם בסיכום המעשה, אין מוזכר במפורש שאברהם קנה, אלא: "ויקם שדה המכפלה… והמערה אשר בו…לאברהם למקנה…", הלשון היא פסיבית ביחס לשדה. לא אברהם קנה את השדה, אלא השדה קם למקנה לאברהם. בזאת משלבת התורה את שני הצדדים: מחד – אברהם אינו קונה, אלא מקבל את המגיע לו. ומאידך – עפרון מוכר את המערה. |
|
רק בסוף פרשת חיי שרה, בקבורת אברהם עצמו, ובפרשת ויחי, בקבורת יעקב, במקומות המשניים של תאור הקנייה, מזכירה התורה את הצד הגשמי – |
"השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת", "ויקברו אותו במערת שדה המכפלה, אשר קנה אברהם את השדה". |
|
באשר לשאלה בדבר הפער שבין קנין אשה לקנין מערה – התורה בפרשת חיי שרה הציגה דווקא את הקנין הרוחני של המערה, ולא את הקנין הגשמי. ואם כן, השוואה יש כאן: קניין הרוחני בין איש ואשה, וקניין ובעלות הרוחניים בין אברהם למערת המכפלה. |
|
ולסיום שתי הערות:
|
|
רמב"ן בפסוק ט' כותב, שאברהם לא הזכיר לשון מכירה, אלא "ויתן לי", בגלל אחת .ב משתי סיבות: או שאברהם מחשיב את קניית השדה כמתנה, אפילו אם יקנה אותה בכסף מלא. או שכך הוא דרך הלשון להזכיר במכירות. |
|
דברנו מתאימים לדברי רמב"ן, שאברהם מדבר עם עפרון בצורה דו משמעית. על פי האמת, אין הוא קונה מעפרון דבר, אלא מקבל את המגיע לו, ולכן אינו מזכיר לשון קניה ומכירה. אך מצד שני, עפרון וכל בני חת, שומעים דברים אחרים, המתאימים לעולם המושגים שלהם. הם מבינים את דברי אברהם על ה"נתינה", כדרך ארץ, או שכך הוא דרך הלשון בשיחה בין הקונים המוכרים, כדברי הרמב"ן.
:תורעה
|
