שירת הרב

דצמבר 8, 2010 · מאת א. מ. הברמן · סיני, גיליון י"ז, 1945 · בית


ןמרבה .מ .א

ה"שת ז"י יניס


כשם שיש חוקים בשירה כך יש שירה בחוקים
(ברה ירבדמ)


תוכן המאמר:

תפאוש ישפנ

תפאוש ישפנ
למענך פתן
לבבי כים
אני מלא אהבה לאלהים
הואתמ ינאשכ
מזהירה היא נשמת העולם
יתמחלמ איה הלודג המכ
מרחבים מרחבים
היוהה ישחל
יתפרח רבעה
הבהאה רוקמ תא חנזאה
ראשון משכני בחבלו
ההמכ ישפנ
ידעב רוצעי הז ימ

הרב קוק היה משורר, וכמשוררים כתב כאילו בעל כרחו. שירתו כוללת ענייני קבלה , : תיצמת
.רעצו באכ ,גנועו רשוא תפקשמ איהו

.ררושמכ קוק ברה ,הריש : חתפמ תולימ


אם כי רק שירים מועטים משיריו של הרב, מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, נתפרסמו
ררושמ ,תדחוימ המיענ לעב ררושמ ,היה לודג ררושמ יכ רבד יעדוי וריכהו ושיגרה ,רואל ואציו
שנפשו נתנגנה בו בניגון משלו, ניגון שרק הוא מצא את מקורו ותיקן את מזיגתו.

א. מ. ליפשיץ מביע דברים אלה בבהירות גדולה ואומר:

"הוא אחז בחוטים שנתקו, וארג פיוט דתי להבעת נפשו, להבעת אישיותו השירית. אין
סגנונו השירי נחלת דור המליצה, אולם גם אינו הסגנון השולט היום. אבל גלגל הוא
החוזר בשירה ובעולם. כאשר תתבלה השירה והסגנון של היום, ישתחרר דור יבוא
מאכפו של סגנון יחיד, ואז אולי תגיע שעת שירתו להיות מובנת לדורות. ועוד אנו
מצפים לפרסום שיריו" (אזכרה עמ' קמח)


ואף ח. נ. ביאליק אמר:

"הגאון הרב קוק ז"ל – ניצוצות של קדושה דתית-ישראלית, ושל שירה אנושית
אוניברסלית ישכנו בקרבו. אילו זכינו – היה משמש מאור לדור ולאומה בין בכתר של
קדושה ובין בכתר של שירה" (מפי ביאליק למ. עובדיהו עמ' צח).


ואמנם נשמת הרב מספיר הפיוט חוצבה ומהיכל השירה לוקחה, ורוח שירה חופפת על כל מה
שהגה וכתב. משורר אמתי הוא תמיד משורר, ואפילו בפרוזה ובחיי יום יום. ושיריו הם
בבחינת "שיר השירים".

הרב עצמו ביטא מה שבנפשו פנימה באחת הפתקאות המרובות, כתובות ידו, המהוות יומן
נפלא, יומן של גאון, ואמר:

"הגיונותי הנם מני ים רחבים, בשפה פרזית להביעם בל אוכלה. שלא בטובתי הנני
מוכרח להיות משורר, אבל משורר חפשי. לא אוכל להיות קשור לנחושתים של המשקל
והחרוז. הנני בורח מן הפרזה הפשוטה, מפני הכובד שיש בה, מפני צמצומה. ולא אוכל
להכניס עצמי בצמצומים אחרים, שאולי הנם יותר גדולים ומעיקים מהמועקה של
."חרוב ינא הנממש ,הזרפה

דבריו המפורשים: "שלא בטובתי הנני מוכרח להיות משורר", הם בעיני מעין דבריו של ר'
:(יתימע ינמ העש) וירישמ דחאב דיגנה לאומש

?ללהל תא לכותה :יל רמואו"
.ירודב דוד ינא :ויתובישה
וענני: השאול בנביאים?
.יררממ השורי :והיתינע
ומאסיר ואלקנה ואסף
ומישאל ואלצפן וסתרי.
הרודס הריש יהת אל הכיאו
?ירוזמ ההג רשא לאל יפב
ומהורי ידותון המהלל
."ירוהל יתאציו חצנל

וכשם שהנגיד הזכיר הרבה גם בשיריו האחרים את שבטו, שבט משוררי יה, וראה בו מקור
שירתו ותפקידו כמשורר, כך ראה גם הרב הכהן בשבטו, שבט הכהנים, את מקור שירתו
ותפקידו לשיר שירת בוראו ושירת נפשו. והרי כמה עדויות הגיעו לידנו, כי הרב הדגיש בזמנים
ידועים, הן בצעירותו והן בזקנותו, שכהן הוא וכהונה מחייבת מכל מקום.

זכה הרב וכל ההויה נתגלתה לפניו באור שירה, אור מאיר עינים ומשמח את הלב, אור שאדם
משתוקק לו תמיד ולעולם אין נפשו שבעה ממנו. וצמאון לאור, לאור חדש, תקף אותו,
והכמיהה היתה חזקה מאד. ומשום כך ביקשה נפשו והתחננה: "אור אלהים הבו לי, תענוג
אל חי ושעשועיו" ("כמה גדולה היא מלחמתי הפנימית"). והנפש, בת השמים המשתוקקת
לאור, כבולה בגוף שחוקי אדמה ואדם חלים עליו. עולם וברואיו מבקשים תיקון. והרב ראה
ושמע ורצה לתקן.

אושר ועונג, כאב וצער מאופפים את המשורר. ואנו שומעים מפיו:

"הרי אני כולי מוכאב מצער הביטוי: איך זה אבטא את האמת הגדולה, המלאה את כל
לבבי. מי יגלה לרבים, לעולמים, לברואים, למלוא כל, לגוי ואדם יחד, את הזיקים,
מלאי אוצרות אור וחום, שהם אצורים בנשמתי פנימה ("מרחבים מרחבים").

,הלודגה המחלמל המצעו חכ באוש אוה ונממו ,הבהאה רוקמל תינפומ ,הבהאה לכ ,ותבהאו
אלמ יבבל .תימינפה יתמחלמ איה הלודג המכ" :רמואו הדוותמ אוהו .ללכהו טרפה תמחלמ
עריגה רוחנית גבוהה ורחבה". בלי אהבה, עריגה ומלחמה אין יצירה של ברכה ואין בניין עד,
.תונבלו רוציל הצר ברהו

אלהים ותורתו, עם וארצו, פדות וגאולה, געגועים ותפילה – הם הם נושאי שירת הרב, ולהם
הקדיש ניבים צרופים וצירופי ניבים חדשים. והרבה מן השירים הללו הם מעין יומן של
המשורר, ובהם משתקפת נפשו הזכה, נפש גדול בישראל.

והשירים נכתבו בכתיבה ראשונה כמות שהם ולא נעשה בהם שום ליטוש חיצוני.

רוב שיריו של הרב דומים בתכנם, בסגנונם, ולפרקים אף בצורתם, לשירי הקדמונים
ולפיוטיהם. אבל גם שירים מודרניים ביותר אתה מוצא בשיריו, ובתוכם הרבה השייכים לסוג
הנקרא "שירים בפרוזה". אמנם שירת אמת עומדת מעל לכל זמן. והדברים ידועים.

גם יסוד הסוד נמצא בשיריו ויש שרמזי הקבלה מרובים בהם.

גם שירי חרוז חיבר הרב (מלות החרוז יסודן לפרקים במבטא הליטאי) ומהם יובאו כאן רק
מועטים; הם מן החלשים שבשיריו. אמנם קצת משירי הקודש שבהם, כגון "ישמח לבי וקרבי"
הושרו בבית הרב ובחוגי חסידיו בניגונים מיוחדים.

סידור השירים לצורותיהם וניקודם – מידי הם.

ישמח לבי וקרבי", כבר נדפסו. ושאר כל השירים"

היוהה ישחל" שנים מן השירים:
יוצאים לאור כאן בפעם הראשונה.

;תפאוש ישפנ השירים נכתבו בשנים תרס"ד – תרצ"ג. וסידרתי אותם בשני מדורות:
חלומות אני חולם לארץ ולעם.

השירים נמסרו לי על ידי הרב צבי יהודה קוק, בנו של רבנו. אף ציון זמני חיבורם של
השירים, עד כמה שזה ידוע, רשמתי מפיו.

מי יתן ויגיע היום שבו יתפרסמו כל שירי הרב לכל סוגיהם ונהנה מאורם.

 

תפאוש ישפנ :א

תפאוש ישפנ

תואילפ ירתסל תפאוש ישפנ
לחביון עז רזי עליונים
תועידי יברב תחנ אצמת אלו
שלדברים קטנים הנם פונים.

למענך פתן

למענך פתן, אל תקרב לנשכני,
לא סרטן אנכי –
;ינומדא טהול שא תבצ קר
ועל הגבעה שם,
ינודא דיצ שרח
והוא קם.

לבבי כים

לבבי כים, כסיר ירתיח,
ישאף לעל, לגדולות ונשגבות,
מטל אורות עליונים יפריח
;תוברע ימשב תומשנ יזנגמ
לא אאסר בכבלים, אולם בסדים,
עבד ה' אני, ולא עבד לעבדים. (תרס"ד)

אני מלא אהבה לאלהים

אני מלא אהבה לאלהים,
,שקבמ ינאש המש עדוי ינא
,בהוא ינאש המ
איננו נקרא בשום שם.
איך יקרא בשם –
מה שהוא יותר מן הכל,
יותר מן הטוב,
יותר מן המהות,
יותר מן ההויה.
,בהוא ינאו
– בהוא ינא :רמוא ינאו
את האלהים.
שוכן הוא אור אין סוף
בהבטוי של השם,
בבטוי של האלהים,
ובכל השמות והכנויים
שלבב האדם הורה והוגה
.הלעמל הלעמל ותמשנ אשנהב
יתמשנ תא עיבשהל לוכי יניא
באותה האהבה הבאה מקשרי ההגיון,
מחפוש אור שעל ידי העולם,
היוהה ידי לעש
החודרת לתוך העינים.
נולדים לנו בנשמות אורות אלהיים,
אלהים רבים להשקפת רוחנו –
;תמא דחא לא
,דחא ינפלו
,ותמא קמעב
אלהים מתגלה,
,ונב טלוש
,ונחור לכ תא שבוכ
רוח כל היקום.
כל מקום שיש רעיון, רגש, מחשבה ורצון,
כל מקום שיש חיים אציליים רוחניים –
מולך אור אלהי,
,שבוכ ,לשומ
מתנוצץ, מתהדר,
,ראפמו רדהמ
מחיה, מרומם,
הכל מתוך הבהירות של אור ההויה.
מולך ומת, הממלכה קצובה –
כל זמן שהיא באה מתוך העולם, מתוך ההויה,
לפעמים מתגבר האור,
רוצה החפץ באור יותר עדין, יותר פנימי,
,ומצעל אוהש תמא רתוי
יותר עזיז בתכן תוכיותו.
,ילכה לע רואה עיפומ
– היוהה לע הבשחמה
אין המעמד יכול להתקים,
אין התכן הולם:
משתברים הכלים,
מתים המלכים,
מתים האלים,
נשמתם מסתלקת
מרקיעה לשחקים,
הגופים ירודים
.אדורפד אמלעל
:תבציתמ היוהה
הדדוב ,המורע
.הרוזפ ,העורק
רימטו זונג סונכ הברקב
חשק עולמים לאור עליון.
חסד עולמים הניח בכלים הנשברים
,ורוא תא
.ויצוצינ תא
העונת לכב
בכל תכן חיים
שי תוהמ לכב
יש ניצוץ
ניצוץ של ניצוץ
.קד לכמ קדו קד
,ימינפה רואה
אור אלהים עליון,
,דסימו הנוב
מקבץ נפזרים.
מתקן עולמי עד,
;רבחמו רדסמ
מתגלה מלכות עולמים,
מאור אין סוף שבתוכיות הנשמה,
מהאלהים אל העולם,
,דלונ שדח רוא
(?ב"ערת) .לא ינפ רדה ויז רוא

הואתמ ינאשכ

,הלמ דיגהל הואתמ ינאשכ
הנוילעה תוינחורה הדרי רבכ ירה
מראשית חביון עזה;
ינוצר ימינב קפדל האבש דע
התגלם ההמון הרב של שרשי נשמות,
ראשי ראשים של תעלומות,
תוקפוד תויתואל ויהיו
בצד התחתון של נשמתי,
אותו הצד הקרוב לתכן הגויה
,הזוכרב רשקמו
והנני נאלץ לדבר.
מדבר אני מתוך אוצר החיים שלי
והדברים שוטפים,
פרים הרעיונות,
מתפזרים הצלצולים,
;שגפי לוקב לוקו
הזרם העולה מתחתית הרכוז הגויתי
מתאחד עם הזרם העולה ממרום שרש שרשי הנשמה.
ואורות זרועים
ממלאים אור עולם
(ג"ערת-ב"ערת) .יתיוה רככ לכ

מזהירה היא נשמת העולם

מזהירה היא נשמת העולם,
,איה העפיו דוה האלמ
מלאה חיים,
,תומשנ יזנג
,שדקה חור תורצוא
,הרובג יניעמ
.תראפתו הלודג
הנני מתנשא בגאון
למרום נשמת העולמים
חי העולמים.
,הזחמה רדהנ המ
,וגנעתה ואב
,תחנ וור ואב
התעדנו בעדנים,
.'ה בוט יכ ,וארו ומעט
למה תשקלו כסף בלא לחם
ויגיעכם בלא לשבעה,
בוט ולכאו ילא ועמש
ותתענג כדשן נפשכם. (תרע"ב-תרע"ג)

יתמחלמ איה הלודג המכ

.תימינפה יתמחלמ איה הלודג המכ
.הבחרו ההובג תינחור הגירע אלמ יבבל
חפץ אני שהנעם האלהי יתפשט תמיד בכל קרבי,
,ובש גנעה תאנה ינפמ אל
כי אם מצד שכך צריך להיות,
מצד שאך זה הוא המעמד של המציאות,
משום שזה הוא תכן החיים.
,המוה דימת יננהו
,תימינפה יתוימצעב גאוש
:לודג לוקב
אור אלהים הבו לי,
,ועושעשו יח לא גונעת
גדל יפעת בקרת היכל מלך עולם,
,יבא יהלא לא
אשר בכל לבי הנני נתון לאהבתו,
.ינממורי ודחפ רשא
,תאשנתמו איה תכלוה יתמשנו
,תולפשה לכ לע איה הלעתמ
הקטנות והגבולים,
המכסההו הביבסה ,היוגה ,עבטה ייחש
מגבילים אותה, לוחצים אותה בצבתים,
משימים אותה כולה בסד, –
והנה שטף חיובים בא,
למודים ודקדוקים לאין תכלית,
סבוכי רעיונות והוצאת פלפולים
,תובתו תויתוא לש תונקידמ
יתמשנ תא בבוסו אב
,בורככ הלקה ,תישפחה ,החצה
הטהורה כעצם השמים,
השוטפת כים של אור.
,הגרדמה תאזל יתאב אל דוע ינאו
,תירחא דע תישארמ תוכסל
להבין נעם שמועה,
,קודקד לכ קתמ שיגרהל
להיות צופה באור שבמחשכי עולם.
והנני מלא מכאובים,
,הרואו העושיל ינא הפצמו
,הנוילע תוממורל
,הרהנו העד תעפוהל
ולהזלת טל של חיים.
גם בתוך אלה הצינורות הצרים,
אשר מהם אינק ואשבע,
אתענג בנעם ה',
אכיר טהר הרצון האידיאלי,
רום חביון, עז עליון,
הממלא כל אות וקוץ,
.לופלפו היוה לכ
ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי
ואשיחה בחוקיך. (תרע"ב-תרע"ג)

מרחבים מרחבים

מרחבים, מרחבים,
.ישפנ התוא לא יבחרמ
אל תסגרוני בשום כלוב,
.ינחור אלו ימשג אל
שטה היא נשמתי ברחבי שמים,
בל תוריק הוליכי אל
.השעמ תוריק אלו
מוסר, הגיון ונמוס –
,הפעו איה הטש הלא לכל לעמ
ממעל לכל אשר יקרא בכל שם,
ממרום מכל עונג,
מכל נעם ויפי,
ממרום לכל נשגב ונאצל.
– ,ינא הבהא תלוח
,יהלאל יתאמצ ,יתאמצ
כאיל על אפיקים.
,יבאכ ללמי ימ ,יוה
,ינוגי ירישל רונכ היהי ימ
,יתורירמ לוק עימשי ימ
צער בטויי הרחב מרחבי כל ימים,
.תמאה תגשה אל ,תמאל יתאמצ
,ויקחש לע בכור ינא ירה
הריני כלי מתוך האמת מובלע,
:יוטבה רעצמ באכומ ילכ ינא ירה
איך זה אבטא את האמת הגדולה
.יבבל לכ תא האלמה
מי יגלה לרבים, לעולמים,
לברואים, למלא כל,
לגוי ואדם יחד,
את הזיקים
מלאי אוצרות אור וחם,
שהם אצורים בנשמתי פנימה,
רואה אני אותן שלהבות עולות,
בוקעות שמי שמי שמים,
ומי יחוש, מי ימלל עזם.
ואני איני גבור אל כאחד הגבורים,
אשר מלא עולמים מצאו בתוכם פנימה,
ידע העולם עשרם או לא ידע, –
הכל להם אחת.
אלה עדרי הצאן ההולכים על שתי רגלים –
מה יועילו אם ידעו מגבה איש,
ומה יזיקו בלא ידעם.
הנני קשור עם העולם,
החיים, האנשים הנם חברי,
חלקים רבים מנשמתי עמם משלבים,
ובמה אוכל להאירם מאורי.
רבדא רשא לכ
,ירהז תא הסכמ אלא וניא
.ירוא תא ביעמ
,יבואכמ לדגו ירעצ לודג
,יתרצב היה הרזע ,ילא ,יוה
המצא לי מערכי לשון,
תנה לי שפה וניב שפתים –
אספר במקהלות ואמתי אמתך, אלהי. (תרע"ב-תרע"ג?)

היוהה ישחל

:הלכ היוהה דוס יל שחלת
חיים לי יש, קח נא קח –
אם יש לך לב ובלב דם,
.והמהז אל שואי לערש

ואם לבתך ערלה
ויפיי לא יקסימך – תלחש לי ההויה –
,הרוס ,ינמ הרוס
הריני לך אסורה.

אם כל צפצוף עדין
,שדק תריש רדה אל ,יח יפי לכ
אך זרם אש זרה בך יעוררו –
סורה מני, סורה, הריני לך אסורה.

ודור יקום וחי
ישיר ליפי וחיים
יד ילב הנדעו
יינק מטל שמים.

ומהדר כרמל ושרון שפעת רזי ההויה
תקשיב אזן עם חי,
ומעדן שירה ויפי חיים אור קדש ימלא.
וההויה כלה לו תדובב: בחירי, הריני לך מתרת! (תרע"ב-תרע"ג?)

יתפרח רבעה

,יתפרח רבעה
,יתגאד רסה
,יעשפ החמ
לכואש ידכ
להתפלל לפניך
במאור פנים,
לעסוק במצותיך ובתורתך
.שדק תחמשב
אנ הכזא
לשמח את בריותיך,
לרומם ולפאר את יראיך.
ינכז
דסחו הבוט תוברהל
וברכה בעולם.
יבושו זדים,
,ינותוע רקש יכ
ואני בפקודיך אשתעשע.
ינליצה
,השלח לכמ
מכל רפיון,
.הער הדמ לכמו
יניע הריאה
בהארת ששון ישעך.
הושיעה את עמך;
תן בלב עם קדשך יראתך
ופחד הדר גאון עזך.
סמכם באהבתך,
ישרם נא בישר מסלתך,
הופיע בלבם
הארת חמדת נעימת קדשת שבת קדשך,
והשיבם אל נחלתך,
במהרה, במהרה, בימינו בקרוב. (תרע"ד-תרע"ז בערך)

הבהאה רוקמ תא חנזאה

הבהאה רוקמ תא חנזאה
למען התענוגים שאין להם קץ.
רוקמה ותואמ קחרתאה
המתעלה מכל יש ומכל אין,
והת לכמו ספא לכמ
מעצם זיוו ושגובו, –
.ורואל דימת אמצ ינאו
וחכו ממתקים הלא תמיד מרוה צמאוני
בהוספת כמהון והגדלת צמאון,
מרומם ומעדן יחד עם דכאותו העדינה
.יברקב ישפנ הב גגומתת רשא
,ירוא יזרו יזר יל
.ייח רצוא ימע ירואו
רם ונשא שוכן עד,
זע אלמ יננה דע ידע
בהוד מלוי הויתך סלה,
אשר ונחת וישועת עולמים,
אכד לכ לא החוקפ יניעו
ואת עם עני תושיע.
הבושתה דוה
הדובעה זרו
,הנופצה המכחהו
ששעריה הולכים ונפתחים,
להזיל פלגים רבים
ברחובות פלגי מים. (תרפ"ד-תרפ"ה)

ראשון משכני בחבלו

ראשון משכני בחבלו
,וריבד תונכשמ לא
ומתוך מיתרי נבלו
,וריש בישקת ישפנ

וים הדעת הומה
וילג הכי יברקבו
ורעיון על רעיון כחומה
.וילע בצינ 'ה הנהו

הטש תמלא הבשחמו
כעב קל במרומים,
הטמל הפ לאשא יכו
בין השערים השוממים:

תכלוה איה אופיא
זאת שבוית השחקים;
אין מי יגלה לי מסכת
או מפרש לי פרקים. (תרפ"ד-תרפ"ה)

ההמכ ישפנ

:ההמכ ישפנ
לאור עליון,
לאור אין סוף,
לאור אלהים אמת –
,ייח יהלא
אלהים חיים,
חי העולמים.
והכמהון אוכל את כחי החמרי והרוחני,
כי אין לי כשרון ולא הכנה ראויה,
איך לספק את המלוי של הכמהון הגדול הזה.
והנני מלא התנפלות לפני מלך עולמים
הפותח את ידו ומשביע לכל חי רצון:
,ינוצר אנ עיבשה
והשביעני באור יפעתך,
ומלא את צמאוני לאורך,
האר פניך ונושע. (תרצ"ג)

ידעב רוצעי הז ימ

,ידעב רוצעי הז ימ
,יפערש לכ תא בתכה לע הלגא אל עודמ
את כל הגיגי נפשי היותר טמירים.
מי הוא המעכב, מי הוא האוסר את הרעיון בתוך קלפתו,
ואינו מניחו לצאת לאויר העולם.
שפנה ייח לש תועפיה תא קנחמה אוה ימ
ואינו מניחן להתגלות בכל פאר שלל צבעי אורותיהם.
כחותי הרוחניים בקרבי שואגים מרב יגונם,
הם מרגישים את עצמם כאסירים יושבי כלא.
ואסירי עני אלה, הם קובלים,
כי לא בצדק ולא במשפט הם אסורים;
הדין עמם והישר והצדק הוא על צדם.
הם אומרים להתפרץ בכח,
להפיל קירות בעת שבים,
לצאת לחרות עולם, לרון ברום קול
את רנתם הגדולה, הקדושה, העליזה,
מלאה עזוז חיים,
,רהטהו שדקה ייח
,תראפתה ייח
חיי צהלת כל עולמים,
חיי גאון ה',
.בוט ברב וגנעתי וב רשא
הוי, מתי, מתי, תבא גאלתכם.
בתוכו רבדמ היהא ,יתמ ,יתמ
.יבל שחרי רשא לכ תא
,יל חוריו הרבדא
.יפ רבדי 'ה תלהת
,הגוה בלה רשא לכ רבדי הפהו
והעט יפרש את כל הגנוז במעמק הרעיון,
.רוא ,רוא ,רוא ,רוא אצי הלפאמו
,אריא יממ יעשיו ירוא 'ה
(ג"צרת) .יל רוא 'ה


המשך המאמר