** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
גבולות עולי מצרים ושינוי הגבולות בימינו
בשיעור הקודם עסקנו בשאלה היכן עוברים הגבולות הגיאוגרפיים של כיבוש עולי
מצרים ועולי בבל .כמו כן ,למדנו שבתוך גבולות עולי בבל נוהגות כל הלכות השמיטה.
בשיעור זה נעסוק בשני נושאים:
א .נברר מה מהלכות שמיטה נוהג במקומות שהם בגבולות עולי מצרים ואינם בגבולות עולי בבל.
ב .נברר אם להקמת מדינת ישראל והרחבת גבולותיה בידי צה"ל יש השפעה על קביעת גבולות
הארץ וקדושתה לעניין שביעית.
יחידה א :האם נגזרה גזירת 'ספיחים' בתחום עולי מצרים שמעבר לתחום עולי בבל?
הקדמה
'ספיחים' הם ירקות וצמחים שצמחו מאליהם בשמיטה .מדין תורה ,ה'ספיחים' מותרים באכילה.
חכמים חששו שמא אנשים יזרעו באיסור ,ויאמרו שהירקות צמחו מאליהם ,ולכן גזרו גזירה שאסור
לאכול ירקות כאלו ,אפילו אם צמחו בהיתר .את אחד השיעורים הבאים נקדיש לגזירה זו ,ביחידה זו
נעסוק רק בשאלה אם גזירת ספיחין חלה גם במקומות שלא התישבו בהם עולי בבל.
ולפנים -לכיוון שאר
העולם ,האזור שאינו
בארץ ישראל.
.1משנה מסכת שביעית פרק ו משנה א
שלוש ארצות לשביעית:
כל שהחזיקו עולי בבל -מארץ ישראל ועד כזיב -לא נאכל ולא נעבד.
וכל שהחזיקו עולי מצרים -מכזיב ועד הנהר ועד אמנה ,נאכל אבל לא נעבד.
מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד.
בדברי המשנה נזכרים שלושה אזורים ,מהם?
נסו לחשוב מהו פירוש דברי המשנה 'לא נאכל'? מה לא נאכל בשביעית?
.2פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שביעית פרק ו משנה א
נוסח הרב קאפח:
נוסח ישן:
אמר כל מה שהחזיקו בו עולי בבל מארץ ישראל,
והוא שנתקדש קדושה שניה ,אסור לאכול
הספיחים הצומחים באותה הארץ ,ואסור לעבוד
אותה הארץ בשביעית .ושאר ארץ ישראל שלא
נתקדשה קדושה שניה מותר לאכול הספיחים
הצומחים בה ,ואסור לעבוד אותה הארץ.
וענין לא נאכל ולא נעבד ,שאסור לנו עבודת הארץ
ההיא ,ואם תעבד על ידי אחר אסור לאכול ממה
שתוציא.
כיצד פירש הרמב"ם את הביטוי 'לא נאכל' לפי הנוסח הישן ולפי נוסח הרב קאפח?
לפי כל אחד מהנוסחים ,מהם ההבדלים בין מה שגדל בגבולות עולי מצרים לבין מה שגדל
בגבולות עולי בבל?
.3רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה כו
כל שלא החזיקו בו אלא עולי מצרים בלבד ,שהוא :מכזיב ועד הנהר ועד אמנה ,אף על פי שהוא אסור
בעבודה בשביעית ,הספיחין שצומחין בו מותרים באכילה.
לאיזה נוסח בפירוש המשניות מתאימה הלכה זו?
שיעור מספר 33גבולות עולי מצרים ושינוי הגבולות בימינו
** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
.4שו"ת הרמב"ם סימן קכח
וזאת המשנה ,מה ששמענו בפירושה תמיד הוא מה שאמר ר' יצחק בן גיאת ז"ל …והוא שענין לא נאכל ולא
נעבד הוא ,שמי שעבר ועבד הארץ בשביעית ,אותו הדבר הצומח אסור לאכלו.
ועתה כשהיטבנו לעיין ולדקדק בכל הלכה והלכה בחבורנו הגדול ,נתבאר לנו פרוש זאת המשנה ונתגלה
טעמה …והוא ש …מדברי סופרים גזרו על כל מה שתצמיח הארץ בשביעית ,ממה שדרך בני אדם לזורעם
גרעינים ,שיהא אסור באכילה .כגון מיני התבואה והקטניות וירקות הגנה כולם ,וזהו הנקרא ספיחין .ולא
אסרו אלא מפני עוברי עבירה.
מהו ההסבר ,לפי תשובת הרמב"ם ,להבדלי הנוסחאות בפירוש המשנה?
הטעם לכך שאין איסור ספיחים בגבולות עולי מצרים
.5משנה למלך על הרמב"ם הלכות שמיטה פרק ד הלכה כו
ספיחים שאין איסורם כי אם מדרבנן …לא גזרו בכבוש מצרים .אבל כל שאר דיני שביעית נוהגים בכבוש
מצרים.
.6הרב שאול ישראלי -ארץ חמדה עמוד קנב -תוספת בירור ב אות ג
כל עיקר גזירת ספיחים לא היתה אלא מחמת שמא יזרעו ויתלו לאמר שהם ספיחים ,וגזירה זו אינה שייכת
אלא במקומות שהיו מיושבים בעיקר על ידי ישראל ,אבל לא במקומות אלה ,שלא היו שם ישראל אלא
מעט מזעיר שבנקל יכלו להשיג משל הנוכרים .ועל כן אמרו במשנה שנאכל ,דהיינו שגזירת ספיחים לא
היתה שם.
כיצד מסביר הרב ישראלי את ההבדל בין האזורים בעניין גזירת הספיחים?
עיון נוסף :הרב שלמה זלמן אויערבך התלבט אם מכך שאין איסור ספיחין באיזורים הללו ניתן
ללמוד שאין גם קדושת שביעית ביבול הגדל שם .עיינו במעדני ארץ שביעית סימן ח אות ה.
הספיחין בגבולות עולי מצרים -הלכה למעשה
.7חזון איש שביעית סימן כו -סדר השמיטה סעיף ד -עמוד 334
שביעית אינו נוהג אלא בארץ ישראל אבל לא בחו"ל …ובסוריא ועבר הירדן דין פרי אדמה הגדילין מאליהן
כדין פרי העץ ,ומותרין באכילה {ולא חל עליהם איסור ספיחין}…
יש מקומות בארץ שלא כבשום עולי בבל ,וגם בהם אין איסור ספיחין ,ודין ספיחין שלהם כדין ספיחי
סוריא ועבר הירדן ,אבל אין הדבר ידוע לנו בעדות ברורה שיש לסמוך עליה .וקל להכשל ,ולכן אין להקל
בספיחי ארץ ישראל.
מה כוונת החזון איש במילים 'שאין הדבר ידוע לנו בעדות ברורה' :האם זיהוי המקומות אינו
ידוע או שפסק ההלכה אינו ברור?
2
שיעור מספר 33גבולות עולי מצרים ושינוי הגבולות בימינו
** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
יחידה ב :האם פירות שגדלו בגבולות עולי מצרים חייבים ב'ביעור שביעית'?
'ביעור פירות שביעית' ,הוא נושא שיידון בהרחבה באחד השיעורים הבאים .לפי רוב המפרשים ,אדם
שליקט מיבול פירות השביעית ,יכול להחזיקו בביתו רק כל זמן שהמין שליקט מצוי עדיין בשדות .אם
כבר אין אפשרות למצוא יותר ממין זה בשדות ,עליו 'לבער' את המין שבידו ,כלומר להוציא את הפירות
מהבית ולהפקירם .ביחידה זו נדון אם גם על פירות שגדלו בגבולות עולי מצרים חלה חובת הביעור.
.8רבינו שמשון (ר"ש מבעלי התוספות) -מסכת שביעית פרק ו משנה א (המשנה במקור )1
לא נאכל -לאחר שביעית בלא ביעור ,ולא נעבד בשביעית.
לפי פירוש רבינו שמשון ,מהו פירוש המילים 'לא נאכל'? כיצד לפי זה ,נבאר את כוונת המשנה
ש'כל שהחזיקו עולי מצרים …נאכל'?
קדושת שביעית -על
פירות הקדושים בקדושת
שביעית חלים כמה
דינים :אסור לסחור
בהם; אסור להפסידם;
הם חייבים בביעור
שביעית; יתכן שיש
מצווה לאכלם.
מתקיים בארץ -צמח
כזה ששורשיו נשארים
בארץ ,ומלקטים רק את
עליו פטור מביעור ,כיון
שהוא מצוי תמיד בשדות.
לפי מה דקיימא לן-…
אם
מחלוקת
ישנה
'ביעור' משמעותו חיוב
להפקיר ,או שמשמעותו
ביעור הפירות מהעולם,
כמו בביעור חמץ .להלכה
אנו פוסקים שהביעור
משמעותו הפקר.
לא מינכר -לא ניכר,
כלומר לא ניתן לראות על
הפירות אם הופקרו.
דרמיא אכתפא דגברא -
שמוטלת על האדם.
חובת הפקר -יש להפקיר
את הפירות שבשדות,
ולאפשר לכולם לקחת
מהם.
.9משנה למלך על הרמב"ם -הלכות שמיטה פרק ד הלכה כו
ובסברת רבינו שמשון אני מסתפק במה שכתב דכיבוש מצרים נאכל לאחר הביעור ,אם קודם הביעור יש בו
קדושת שביעית באכילתה ,או לא .ומן הסברא נראה ,דאין בו קדושת שביעית כלל .דכל דבר שיש בו קדושת
שביעית צריך ביעור.
מדוע ,לדעת המשנה למלך ,אין חובת ביעור שביעית בפירות שגדלו בגבולות עולי מצרים?
.13הרב שלמה זלמן אויערבך -מעדני ארץ סימן ח
ונראה לענ"ד לומר שדוקא מביעור הוא דפטור ,אבל שאר קדושת שביעית שפיר נוהג …ומה שראו חכמים
לפטור רק מביעור ,ולא משאר חיובי שביעית ,אפשר דהטעם הוא:…
א .כיון שאף בארץ ישראל כל שהוא מתקיים בארץ יש לו שביעית ואין לו ביעור…
ב .לפי מה דקיימא לן שהביעור היינו הפקר ,יש לומר דשאני ביעור דלא מינכר כלל אם נתבערו או לא…
ג.
טעם אחר לחילוק זה דשאני סחורה והפסד וכדומה דהוי עבירה בקום ועשה ,ולכן החמירו חכמים גם
בסוריא ,שלא לפגוע בקדושת הפירות על ידי עבירה שהיא בקום ועשה …כיון שחובת ביעור הוה רק
מצוה בקום ועשה ,לכן לא חייבוהו כלל חכמים במצוה זו ,וממילא בהעדר חובת ביעור דרמיא אכתפא
דגברא שפיר פקע גם איסור האכילה והוי ליה היתר גמור.
אולם בשנות אליהו {פירוש הגר"א} כתב" …רצונו לומר דאין מחויב לאכול בקדושת שביעית" ,הרי להדיא
דלאו דוקא מביעור הוא דפטור אלא שלגמרי לא נוהג שם קדושת שביעית בפירות ,וכן מטין גם פשטות
דברי רבינו שמשון והרא"ש שלא זכרו כי אם איסור עבודה…
מכל מקום חובת הפקר שפיר נוהג שם ,ובטעם הדבר נראה לענ"ד משום דשמיטת הפירות ואיסור עבודה
היינו עיקר שביעית…
לפי הרב שלמה זלמן אויערבך ,רבינו שמשון סובר שיש קדושה בפירות שגדלו בגבולות עולי
מצרים .מדוע למרות הקדושה שבפירות אין בהם חובת ביעור?
מהי שיטת רבינו שמשון לפי דעת הגר"א ב'שנות אליהו'? מדוע לדעת הרב שלמה זלמן אויערבך
גם לפי הגר"א נוהגת חובת הפקר בפירות?
.11חזון איש שביעית סימן ג אות כא
לפירוש רבינו שמשון ד'נאכל' היינו אחר ביעור ,הוא הדין שאין בפירות קדושת שביעית ,ואין צריך להפקיר.
3
שיעור מספר 33גבולות עולי מצרים ושינוי הגבולות בימינו
** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
.12הרב שלמה זלמן אויערבך -מנחת שלמה -חלק ג סימן קנח אות ד (התשובה מופיעה רק במהדורת
תשנ"ט)
היבולים של המקומות שהחזיקו בהם רק עולי מצרים ,ולא עולי בבל ,אף על פי שיש סוברים בדעת רבינו
דין תשמטנה ונטשתה -
הדין הנובע מהפסוק
תשמטנה
'והשביעית
ונטשתה' (שמות כג ,יא),
את
להפקיר
שהוא
השדות ,ולהניח לכולם
מהפירות
לקחת
בקדושת
הקדושים
שביעית.
שמשון …דכמו שהוא סובר דפטירי מביעור ,כך לא נוהג כלל שום קדושת שביעית בפירותיהם ,מכל מקום
אין הלכה כן.
ואף גם לשטה זו נוהג שם דין תשמטנה ונטשתה של הפירות ,וכל שכן דאסורים בעבודת הארץ.
וממילא מובן שגם שם זקוקים להיתר המכירה ,לא רק משום עבודת קרקע דאסור שם וכו' ,אלא גם משום
קדושת הפירות ושמיטת הפירות.
מדוע גם בגבולות עולי מצרים זקוקים להיתר מכירה?
סכמו לעצמכם את הדעות השונות לגבי חיוב הפקרת הפירות בגבולות עולי מצרים (מקורות - 13
?)12
4
שיעור מספר 33גבולות עולי מצרים ושינוי הגבולות בימינו
** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
יחידה ג :האם מלאכות קרקע מותרות בגבולות עולי מצרים?
במקורות 2ו 8 -ראינו את שיטת הרמב"ם ורבינו שמשון ,הסוברים שהעבודה בקרקע בשמיטה אסורה
במקומות שכבשו רק עולי מצרים ,כעת נראה שיטות נוספות בעניין זה.
.13ספר החינוך מצוה פד
והמקומות שהחזיקו בהן כבר עולי מצרים ולא עולי בבל …אף על פי שהן אסורין היום מדרבנן בעבודה
בשביעית שהחמירו בהן ,הספיחין שצומחים שם מותרין באכילה אחר שלא נתקדש בעולי בבל.
כמי מהראשונים שראינו עד עתה בפירוש המשנה בשביעית ,סובר בעל ספר החינוך?
.14תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד א
אמר ר' שמעון בן אליקים משום ר' אלעזר בן פדת שאמר משום ר' אלעזר בן שמוע :הרבה כרכים כבשום
עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ,וקסבר :קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא ,והניחום
כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית.
.15רש"י מסכת חולין דף ז עמוד א ד"ה הרבה כרכים
הרבה כרכים כבשו עולי מצרים -וקדשום בקדושת הארץ ולא כבשום עולי בבל לקדשם בשניה …ולא רצו
להחזיר קדושתה ,כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית ,שאין נוהגת בחוצה לארץ ,ויסמכו עליהן
עניים ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני.
שאלת חשיבה :לדעת רש"י ,בימינו מותר לחרוש ולזרוע בגבולות עולי מצרים (שאינם בגבולות
עולי בבל) .כיצד לדעתכם יסביר רש"י את המשנה במסכת שביעית (מקור ?)1
כאשר החמירו בשנייה -
במקומות שיושבו גם על
ידי עולי בבל ,החמירו
ש'לא נאכל'.
.16ר"י קורקוס הלכות תרומות פרק א הלכה ה
א .ואפשר שדעת רש"י ז"ל דההיא מתניתין {מקור }1כמאן דאמר דקדושה ראשונה קדשה לעתיד ,ולכך
אף מקום שלא כבשו עולי בבל אינו נעבד .ומכל מקום לא החמירו בה לומר שלא יהיה נאכל כאשר החמירו
ב{קדושה} שנייה ,דשנייה ודאי חמירא טפי .אבל לדידן דקיימא לן דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד -
נאכל ונעבד כמו בחו"ל ,דהרי היא כחו"ל לענין שביעית ,ולא רצו להחמיר בה יותר מחו"ל .ובודאי שזה
דוחק.
ב .עוד אפשר לומר דלעולם בזמן קדושה שניה אותם המקומות שהניחו דינם הוא ככל חו"ל דמותר לחרוש
ולזרוע ובהיתירן נשארו …אבל אחר כך אסרו חכמים וגזרו במקומות אלו שלא יהיה נעבד כיון דסוף סוף
ארץ ישראל הם ונתקדשו בקדושה ראשונה ,וזו היא משנתינו ,דודאי מה שאינו נעבד במה שהחזיקו עולי
מצרים מדרבנן הוא.
לפי התירוץ הראשון של הר"י קורקוס ,רש"י סובר שהמשנה בשביעית היא לפי השיטה
הסוברת ש'קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא' .כיצד תירוץ זה מיישב את הקושיה על רש"י?
מדוע לדעתכם תירוץ 'זה דוחק'?
האם לפי התירוץ הראשון סובר רש"י שהמשנה בשביעית נפסקה להלכה? מה הוא סובר לפי
התירוץ השני?
5
שיעור מספר 33גבולות עולי מצרים ושינוי הגבולות בימינו
** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
** .17רבי ישראל משקלוב -פאת השולחן (בית ישראל) סימן כג סעיף קטן כה**
והספיקו סמיכת העניים
יצליחו
העניים
להתפרנס ממה שגדל
בגבולות עולי מצרים,
אפילו שחכמים אסרו
לזרוע שם.
ולי נראה דזה כתב רש"י דעזרא לא כבשם כדי שיהיה מותר לזרוע ,אבל מדרבנן אסרו העבודה ,והספיקו
סמיכת העניים על מה שמותר האכילה דפירות ,וצמיחת הספיחין וירקות ,ויקחו לקט שכחה ומפאה
ומעשר.
תירוץ פאת השולחן זה ה לתירוצו השני של המהר"י קורקוס בהסבר איך מסתדרת המשנה
בשביעית עם הגמרא בחולין ,איזו קושיה הוא מיישב על תירוץ זה?
.18הרב קוק -אגרת בכתב יד -נדפס בשבת הארץ (הוצאת מכון התורה והארץ) עמוד 453
ולדבריו {של רש"י} צריך לומר שעל ידי נכרים היו זורעים ,שאילו על ידי ישראל הרי שנינו שכל שהחזיקו
עולי מצרים נאכל אבל לא נעבד.
כיצד עונה הרב קוק על הקושיה שהקשנו על רש"י מהמשנה בשביעית?
הרב דוד רפפורט (תר"ן -
תש"א) הוא נינו של רבי
עקיבא איגר .כבר בגיל
צעיר התפרסם כגאון
בתורה ,ובחכמות הטבע.
למד בישיבת סלבודקה,
ובשנת תרפ"ח החל ללמד
בישיבה של הרב אלחנן
וסרמן.
בתקופת השואה ,היה
בליטא תחת שלטון
הרוסים .נשלח על ידם
למחנה עבודה בתנאים
קשים.
למרות שהתיר לאנשים
אחרים לאכול טרף ,לא
הסכים לאכול בעצמו
טריפות ,בטענה ש'אין לו
רב שיתיר לו זאת' .נפטר
ביום שני של ר"ה תש"ב.
אסור לצאת מכזיב ולהלן
למקומות הצפונייםמכזיב אסור לצאת ,כיון
שהם נחשבים כחוץ
לארץ.
עושין רק בתלוש…
במחובר -עושים עבודות
רק בפירות שנתלשו כבר,
אבל לא עושים מלאכה
בפירות מחוברים ,כמו
לחרוש ולזרוע.
** .19הרב חיים יהודה דאום -משנת השמיטה חלק א עמוד **362
יש להעיר ,שתירוץ זה נראה שאינו מתאים למה שכותב רש"י ביבמות (טז ,א ד"ה עמון ומואב) שהעניים
משכירים עצמם לחרוש ולקצור ,שהרי לפי תירוץ זה אין ישראל רשאים לעבוד בשביעית אף בתחום עולי
מצרים.
מהי קושיית הרב דאום על תירוצו של הרב קוק? האם קושיה זו קשה גם על תירוצים אחרים
שלמדנו?
** .23הרב דוד רפפורט -מקדש דוד -שביעית סימן א**
והנה על מה שכתב רש"י …דמותרים לחרוש ולזרוע ,קשה טובא .דהא אותן מקומות שכבשו עולי מצרים
אסורין בעבודה בשביעית ,כדתנן בשביעית (מקור ' )1וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה
נאכל אבל לא נעבד'?…
{יש לתרץ }:כיון דאסור לצאת מכזיב ולהלן {צפונה} למקום שהחזיקו עולי מצרים ,עושין רק בתלוש ואין
עושין במחובר ,כדי שלא יצאו לשם …אבל אותן המקומות שהן מכזיב ולפנים ,רק יש כרכים שלא כבשום
עולי בבל ובטלה קדושתן ,מותר לעשות בהן אף במחובר דלא שייך הטעם שלא ישתקעו שם ,דמותר לצאת
לשם והן כארץ ישראל לענין זה.
כדי ליישב את דברי רש"י ,ה'מקדש דוד' מחלק בין המקומות .הסבירו את תירוצו!
לפי דבריו ,באילו מקומות מותרות עבודות הקרקע -במקומות הקרובים לארץ ישראל או
במקומות הרחוקים יותר?
.21חזון איש שביעית סימן ג אות כד
והא דאמר דהרבה כרכים הניחו כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית ,היינו שלא תיקנו בהם דין שביעית
כלל ,ומותר לחרוש ולזרוע כדי שיסמכו עליהם עניים ,ואינו ענין להא דתנן פרק ו דשביעית מכזיב ועד הנהר
{לא נעבד} …דהתם לא הניחו בשביל עניים ,אלא שלא נתישבו שם ישראל …והתם תיקנו שיהא נאכל ולא
נעבד ,אבל הניחו כרכים שמצאו לצורך תקנת עניים שלא גזרו עליהם שביעית כלל .וזו כוונת רש"י שכתב
שמותר לחרוש ולזרוע שם.
כיצד מתרץ החזון איש את הקושייה על רש"י? בררו לעצמכם מה הדין לשיטת החזון איש :א.
במקום שבו עולי בבל לא התיישבו כלל .ב .במקום שיישבו ,והחליטו לא לקדש אותו.
6
שיעור מספר 33גבולות עולי מצרים ושינוי הגבולות בימינו
** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
.22הרב שאול ישראלי -ארץ חמדה ספר א תוספת בירור סימן ב אות ב עמודים קנ -קנא
עוד ארץ אחת לשביעית -
המשנה מציינת שיש
'שלוש ארצות לשביעית',
אך לדבריו של החזון איש
צריך היה לומר 'ארבע
ארצות לשביעית'.
היינו כל תחומם -לא רק
את הכרך עצמו שיירו
עולי בבל ולא קידשו,
אלא גם את השדות
שבתחום
והכפרים
הסמוך להם .שהרי
התקנה היתה על מנת
לאפשר לעניים לזרוע,
ולא זורעים בתוך העיר,
אלא רק מחוצה לה.
דברים אלה {של החזון איש} אינם ראויים להתקבל כלל לעניות דעתי ,ויש לזה הרבה פירכות:
**(א) למה לא מנו במשנה שביעית עוד ארץ אחת לשביעית בארץ ישראל עצמה והיא מה שהניחום כדי
שיסמכו עליהם עניים ,שנאכל ונעבד? ואין לאמר שהוא משום שלא היו אלא מעט מזעיר ,שהרי בפירוש
אמרו הרבה כרכים ,וכרכים שאמרו היינו כל תחומם שהרי אין הכרך מקום זרע** .
(ב) למה לא נימנו בשום מקום הכרכים המרובים שלא היה בהם שביעית כלל? …כל דבריו תמוהים ובלתי
מספיקים ,שהרי זה גופא באמת תמוה שהלכה גדולה וחשובה זו שנוהגת כעדות הגמרא בהרבה כרכים
תושמט לגמרי מהרמב"ם ,מחמת אמתלא טכנית ,משום שלא נזכרו שמותיהם .והרי להיפך יש לתמוה:
משום מה באמת לא נזכרו שמותיהם…
מהן שתי הקושיות שבגללן דוחה הרב ישראלי את דברי החזון איש?
האם הקושיות על תירוץ החזון איש קשות גם על תירוץ המקדש דוד (מקור ?)23האם הן קשות
על תירוצי הרב קוק ( ,)18ומהר"י קורקוס (?)16
.23הרב שאול ישראלי -ארץ חמדה כרך א -תוספת בירור סימן ב אות ג -עמוד קנב
ופירש רש"י …ומותרת בהם החרישה והזריעה ,בכדי שיוכלו עניים לקבל משם מתנות עניים .ולכאורה
פירושו מוכרח ,שגם כל העבודות הותרו באותם מקומות בשביעית ,ועל ידי זה יהיו להם הרבה מתנות.
שאם נאמר שלעולם הזריעה אסורה ,ומה שאמרו שיסמכו עניים בשביעית היינו למה שצומח מאליו כגון
פירות האילנות או ספיחי תבואה וירק …אם כן הרי מפסידים העניים ,שבלי זה היה הכל הפקר והיו
יכולים לזכות בכל ,ואף שמרוויחים קצת בהיתר הספיחים הרי בפירות האילנות מפסידים יותר .ובכלל
קשה לומר שכל עיקר לא קידשו בגלל הספיחים ,שכל איסורם אינו אלא מדרבנן ,שהרי יותר עדיף היה
לקדש כל המקומות ,ולא לגזור באיזה מקומות גזירת הספיחים .אלא ודאי כפירוש רש"י שגם זריעה
מותרת שם ,ועל כן מרוויחים עניים הרבה במה שיקבלו מתנות עניים מכל מה שנזרע .ויוצא לפי זה בהכרח,
שמקומות אלה שלא נתקדשו על ידי עולי בבל ,הרי הם כחוץ לארץ כל דבריהם ,כיון שהחרישה והזריעה
מותרת בהם.
כמה ראיות מביא הרב ישראלי לפירוש רש"י?
עיון נוסף :בקטע המודגש ,הרב ישראלי מוכיח את שיטת רש"י שהעבודות לא נאסרו בגבולות
עולי מצרים .נסו לחשוב איך לאור דברי הרב אויערבך (מקור )13ניתן לדחות את הראיה בנוגע
לרווח והפסד העניים.
האם הרב ישראלי מיישב את הסתירה מהמשנה בשביעית? אילו מהתירוצים שהובאו לעיל
(מקורות )23 ,18 16הרב ישראלי יכול לקבל?
לדעת האוסרים בזריעה ,מה דין היבולים אם זרעו באיסור?
.24הרב שלמה זלמן אויערבך -מנחת שלמה חלק ג סימן קנח אות ד (התשובה מופיעה רק במהדורת
תשנ"ט)
אין נוהג איסור ספיחין באותם המקומות .ורבים סוברים דגם מה שנזרע בעבירה חשיב רק כספיחין .ולכן
חושבני שגם המתנגדים למכירה {להיתר המכירה} ,צריכים רק להחמיר ולנהוג קדושת שביעית בפירות
הנלקחים משם ,אבל התבואה והירקות מותרין שפיר באכילה .ואין טעם לחשוב ולאסור גם שם משום
ספיחין.
מהו החידוש הגדול בדברי הרב שלמה זלמן אויערבך?
לאיזה נוסח בפירוש המשנה לרמב"ם (מקור )2מתאימים דברי הרב אויערבך ?
7
שיעור מספר 33גבולות עולי מצרים ושינוי הגבולות בימינו
** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
יחידה ד :האם יש קדושה במקומות שמדינת ישראל הוסיפה לגבולותיה?
לשמחתנו ,הקב"ה היה בעזרנו ,וגבולות מדינת ישראל כוללים אף אזורים שלא היו בתחומי הממלכה
בזמן בית ראשון וההתישבות בימי בית שני .ביחידה זו נדון בשאלה אם יש קדושה לענין שביעית גם
באיזורים אלו ,למרות שבעבר לא נתקדשו.
איך מרחיבים את גבולות ארץ ישראל המקודשת לאזורים נוספים?
.25רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ב
ארץ ישראל האמורה בכל מקום ,היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל ,וזהו הנקרא
'כיבוש רבים' .אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום ,אפילו מן הארץ שניתנה
לאברהם -אינו נקרא ארץ ישראל כדי שינהגו בו כל המצות…
הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען ,כגון ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ,אף על פי שמלך
ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה -אינו כארץ ישראל לכל דבר ,ולא כחוצה לארץ לכל דבר ,כגון
בבל ומצרים .אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ,ולהיותן כארץ ישראל לא הגיעו.
ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל? מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל ,אלא נשאר בה
{בארץ ישראל} משבעה עממים .ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ,ואחר כך כבש ארצות אחרות היה
כיבושו כולו כארץ ישראל לכל דבר .והארצות שכבש דוד הן הנקראין סוריא.
מהן שלושת רמות הקדושה המוזכרות בדברי הרמב"ם?
לדעת הרמב"ם ,מהם התנאים לכך שמקום שנכבש מעבר לגבולות הארץ ,יחשב לארץ ישראל?
האם ניתן לצרף לארץ ישראל גם אזורים שלא הובטחו לאברהם אבינו?
כדאמר שבועות- …
במסכת שבועות נאמר
שכדי שדינן של ערי חומה
יהיה שונה מדינן של
ערים שאינן מוקפות,
לענין דיני יובל ושילוח
מצורעים ,יש לקדש
אותן .רש"י שם ציין
שאין הוא יודע כיצד היו
מקדשים את הערים.
לדעת ה'טורי אבן' ,בית
דין היו מקדשים את
הערים בדיבור.
האם צריך לקדש בבית דין את המקומות החדשים שנכבשו?
.26חזון איש ערלה סימן א סעיף יא עמוד 354
אין קידוש ארץ ישראל עד שיקדשוה בית דין .כדאמר שבועות (טז ע"א) ,ועיין שם בפירוש רש"י {ד"ה
וקידשום} .ובטורי אבן {מגילה י ע"א ד"ה מצאו אלו} כתב דבית דין אומרים 'מקודש'.
ומשמע דכמו דערי ישראל צריכים קידוש ,הוא הדין ארץ ישראל כולה.
הגמרא בשבועות עוסקת בקדושת בתי ערי חומה .לדעת החזון איש ,כשם צריך לקדש בתי ערי
חומה בפה ,כך צריך לקדש את הארץ .האם תנאי זה הוזכר ברמב"ם (במקור הקודם)?
.27מקדש דוד תרומות סימן ז
מדברי התוספות (יבמות פב ע"ב ד"ה ירושה) נראה דכיבוש לבד אינו מועיל ,וצריכים גם כן לקדש ,ואם היו
רוצים היו יכולים שלא לקדש את כל ארץ ישראל.
אך המהרי"ט ז"ל (חלק א ,סימן כה) לא נחה דעתו בדברי התוספות וכתב כיון דעומדות רגלינו בשערי
ירושלים ממילא מתקדש …אך נראה דזה דוקא בארץ ישראל עצמה ,דארץ ישראל חייבת בכל מצות
התלויות בארץ רק שמחוסר תנאי הכיבוש ,אבל שאר ארצות נהי דאפשר להוסיף על ארץ ישראל ,אך על זה
לא מהני כיבוש לבד ,רק צריך גם כן לקדשן בקדושת ארץ ישראל ולהכניסן לכלל ארץ ישראל .ובזה הוא
החילוק בין מה שהראה הקדוש ברוך הוא למשה דחייב במעשרות ,לשאר מקומות :דמה שהראה הקב"ה
למשה אין צריך קידוש רק כיבוש ,מה שאין כן בשאר מקומות דצריך לקדשן ולהכניסן לכלל ארץ ישראל.
במה חולק המהרי"ט על תוספות ? כיצד מסביר המקדש דוד את שיטת המהרי"ט?
מהי לדעתכם סברת המקדש דוד ,שרק מקומות שלא הראה הקב"ה למשה צריך לקדשם ?
האם המקדש דוד והחזון איש (מקור )26חולקים?
8
שיעור מספר 33גבולות עולי מצרים ושינוי הגבולות בימינו
** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
.28הרב שלמה גורן -אמונת עיתיך -גליון 53
יש לעיין ביחס לשטחים המשוחררים החדשים ,שהיו כלולים באזור כיבוש עולי מצרים ולא בקדושת עולי
בבל .מה דינם כיום לעניין שמיטה ,האם הכיבוש של צה"ל שהיה על דעת העם והממשלה החזיר את
קדושת האזורים הללו לקדושה ראשונה של עולי בבל ,מאחר שהיה זה כיבוש רבים ,ונמצא שכיום אין
הבדל בין כיבוש עולי מצרים לחזקת עולי בבל ,ושני האזורים כאחד קדושתם שוה לעניין תרומות
ומעשרות ,וגם לעניין איסור שמיטה ששני האזורים גם יחד לא נאכל ולא נעבד…
כמו שנראה מדברי
הרדב"ז
הרדב"ז
מסביר שקדושה ראשונה
בטלה כשחרבה הארץ
כיון שהיתה מכח כיבוש.
אך אילו היה יהושע
מקדש את הארץ בפה
בנוסף לכיבוש ,לא היתה
קדושת הארץ מתבטלת.
מדבריו רואים שהכיבוש
מחיל קדושה אף בלא
קידוש בפה.
בכח החזקה שלנו שהיא
יותר יעילה מאשר כוח
הגמרא
כיבוש
מסבירים
והרמב"ם
שקדושה ראשונה היתה
ולכן
כיבוש,
מכח
כשנכבשה הארץ על ידי
גויים ,בטלה קדושתה.
אך קדושה שניה שהיתה
מכח התיישבות בארץ
('חזקה') אינה מתבטלת
לעולם.
הדבר תלוי בשאלה אם הכיבוש של צה"ל נחשב לפי ההלכה ככיבוש רבים ,שאז הארץ מתקדשת מאליה
כמו שנראה מדברי הרדב"ז על הרמב"ם (הלכות תרומות א ,ה)…
לפי שיטה זו שקדושת הארץ באה מאליה אם הקדושה לפי רצון העם ,נשאלת רק השאלה :האם הכיבוש
של צה"ל נחשב כיבוש רבים מבחינת ההלכה …והבעיה היא כיוון שאין לנו מלך ולא נביא ,שמא אין
הכיבוש בר תוקף מבחינת ההלכה לענייו קדושת הארץ הבאה מכוח כיבוש רבים …אבל כבר נתבאר אצלנו
על פי המקורות שלעניין זה אין צורך במלך ממש ,אלא כל ממשלה השלטת לפי רצון העם זוכה לזכויות
מלכות בכל הנוגע לייצוג העם מעין זה ,שהיא רשאית לצאת למלחמה ,וכל מה שנכבש על ידה נחשב
מבחינת ההלכה ככיבוש רבים…
ברם ,כל זה בתנאי שכיבושו של צה"ל במלחמת ששת הימים היה על מנת …להשאירה בידינו …אבל מכיוון
שהאזורים החדשים מוחזקים בידינו תחת ממשל צבאי ,ועל פי האמנה הבינלאומית ביחס לשטחים
מוחזקים ,שמא אין בכוח כיבוש זה לקדש את הארץ כמו כיבוש רבים על דעת ישראל …ברור שהאזורים
המשוחררים על ידי צה"ל במידה שהם בתוך גבול עולי מצרים ,ואינם כלולים בגבול עולי בבל ,תלויה
קדושתם המחודשת לעניין תחולת חובת המצוות התלויות בארץ עליהם ,בנו .דהיינו ברוב העם היושב
בארץ…
ואין הדבר תלוי רק בזמן הכיבוש ,אלא בכל עת אשר החלטה כזאת תבוא מצד הממשלה על דעת העם,
תתקדש הארץ מחדש בגבול עולי מצרים ,בכוח החזקה שלנו שהיא יותר יעילה מאשר כוח כיבוש.
חזקה זו יכולה להתבצע על ידי התנחלות יהודית באזורים המשוחררים ,שכוחה עדיף לעניין קדושת
המקום מאשר כיבוש…
לכן ,אף על פי שבזמן שחרורו של צה"ל את האזורים שמחוץ לגבול עולי בבל ובתוך גבול עולי מצרים ,לא
נתקדשו ממילא ,משום שלא הוחל עליה חוק המדינה כי אם חוק הממשל הצבאי ,יכולה החזקה
וההתנחלות שתבוא אחרי כן (אם תהיה