** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
חובת הפקרת פירות שביעית
יחידה א :מקור החיוב להפקיר את פירות השביעית וגדריו
מקור המצווה להפקיר
.1שמות פרק כג -פסוקים י -יא
בּוָאתּה:
ָ
ָאס ְפ ָת ֶאת ְת
ַאר ֶצ ָך וְ ַ
וְ ֵׁשש ָשנִ ים ִת ְז ַרע ֶאת ְ
ֵׁית ָך:
ֲשה ְל ַכ ְר ְמ ָך ְלז ֶ
ֹאכל ַחיַת ַה ָש ֶדה ֵׁכן ַתע ֶ
ָאכלּו ֶא ְביֹנֵׁי ַע ֶמ ָך וְ יִ ְת ָרם ת ַ
יעת ִת ְש ְמ ֶטנָה ּונְ ַט ְש ָתּה וְ ְ
וְ ַה ְש ִב ִ
.2מכילתא דרבי ישמעאל -משפטים פרשה כ אות יח
והשביעית תשמטנה [ונטשתה .תשמטנה] בעבודתה ,ונטשתה באכילתה; ואין לי אלא פירות ,עשבים מנין,
תלמוד לומר ונטשתה ,מכל מקום.
דבר אחר :והשביעית תשמטנה ונטשתה ,מפני מה אמרה תורה ,לא שיאכלו אותה עניים?! הרי אני מכניסה,
ומחלקה לעניים! תלמוד לומר' :והשביעית תשמטנה ונטשתה' -מגיד שפורץ בה פרצות .אלא שגדרו חכמים
מפני תיקון העולם.
מדוע ,לפי הדרשה הראשונה שבמכילתא ,פשט הפסוק מדבר על הפקר פירות ולא על הפקר
עשבים? איך לומדים מהמילה 'ונטשתה' שצריך להפקיר גם עשבים?
לפי המכילתא בדרשה השניה ,מעיקר הדין 'פורץ בה פרצות' .כיצד לדעתכם דין זה נלמד
מהמילים 'והשביעית תשמטנה ונטשתה'? מי לדעתכם 'פורץ בה פרצות' -בעל השדה או זרים
הרוצים לאכול מהשדה? האם לדעתכם לאחר תקנת חכמים מותר לבעל השדה לאסוף את
הפירות ולחלקם לעניים?
עיון נוסף :עיינו בפירושי רש"י רמב"ן ואבן עזרא לשמות כג פסוק יא .מה לדעתם פשט הפסוק?
.3ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קלד (תרגום הרב קאפח)
ולהתיר -להפקיר המצוה הקל"ד -הצווי שנצטוינו להפקיר כל מה שהצמיחה האדמה בשנת השמיטה ,ולהתיר כל צמחי
ולהתיר את נטילתם.
שדותינו לכל .והוא אמרו יתברך (משפטים כג)' :והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו''…
.4רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה כד
מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית .שנאמר' :והשביעית תשמטנה ונטשתה' .וכל הנועל
כרמו ,או סג {גודר} שדהו בשביעית ,ביטל מצות עשה ,וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו.
אלא יפקיר הכל ,ויד הכל שוין בכל מקום ,שנאמר' :ואכלו אביוני עמך'.
ויש לו להביא לתוך ביתו מעט ,כדרך שמביאין מן ההפקר :חמש כדי שמן ,חמש עשרה כדי יין ,ואם הביא
יתר מזה מותר.
לדעת הרמב"ם המקור למצוות הפקרת הפירות בשמיטה הוא מהפסוק 'והשביעית תשמטנה
ונטשתה' .מה מוסיף הפסוק 'ואכלו אביוני עמך'? מה כוונת הרמב"ם במילים 'ויד הכל שוין בכל
מקום'?
.5הרב יוסף קארו -כסף משנה הלכות שמיטה ויובל -פרק ד הלכה כד
'שפורץ בה פרצות אלא שגדרו חכמים מפני תיקון העולם' :כלומר שגדרו שלא יפרוץ פרצות בשדהו ,אבל
לגדור ודאי שהוא עובר ומבטל מצות עשה ,אף אם דעתו להפקירם אחר כך.
לשיטת כסף משנה ,לולא תקנת חכמים מי היה פורץ פרצות בשדה? מדוע יש איסור לגדור?
שיעור מספר – 6חובת הפקרת פירות שביעית
.6
רבי אברהם דוד משה מטרויש -מרכבת המשנה -פירוש למכילתא (מקור )2
ואם כפי פשט הברייתא :דלפרוץ פרצות הוא מן התורה ,יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל
תעשה .אמנם ,כל זה אינו אלא מדרך אסמכתא.
סמדר -שלב בהתפתחות
הענב :משעה שנהפך
מפרח לפרי ,ועד שהוא
גדול כמו פול.
בוסר -שלב הגידול
שאחרי הסמדר .בשלב זה
רגילים לאכול מהפירות
רק באופן ארעי בשדה,
ולא לאסוף את הפירות
כולם .שלב זה מתסיים
כשהפירות בשלים דיים
ורגילים לאסוף אותם
הביתה.
האם יש נפקא מינה בין שני הפירושים למקור הדין שאין לפרוץ פרצות?
מהו שלב הגידול שבו הפירות נעשים הפקר?
.7רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ה
הלכה טו :אין אוספין פירות שביעית כשהן בוסר שנאמר' :תאכלו את תבואתה' ,אינה נאכלת עד שתעשה
תבואה .אבל אוכל מהן מעט בשדה כשהם פגין כדרך שאוכל בשאר שני שבוע ,ולא יכניס לאכול בתוך ביתו
עד שיגיעו לעונת המעשרות…
הלכה יז :מותר לקוץ אילנות לעצים בשביעית קודם שיהיה בהן פרי ,אבל משיתחיל לעשות פרי לא יקוץ
אותו שהרי מפסיד האוכל ונאמר לכם לאכלה ולא להפסיד.
.8
חזון איש שביעית סימן יט סעיף קטן כא
נהגא בשל מאכל בהמה -ונראה דלפני שיעור זה כיון דמותר לקוץ ולהפסיד ,אין בו גם דין הפקר ,והן של בעלים.
דיני שביעית נוהגים גם
בצמחים הראויים רק ואף על גב דשביעית נהגא בשל מאכל בהמה ,מכל מקום קדם סמדר לא קדשי מדין מאכל בהמה ,שאינו
למאכל בהמה ,ופירות מיוחד לבהמה ,אלא לגדל.
בשלב גידול ראשוני בדרך
כלל ראויים לבהמה.
מאותה שעה שמותר
לאוכלן -כפי שכתב
רמב"ם במקור ,7יש שלב
גידול שבו מותר לאכול
את הפירות רק בשדה
ולא להכניסם הביתה.
עיון נוסף :עיינו בחזון איש כלאים סימן ג אות טו ,שם הוא מרחיב את הדיון בנושא זה.
.9הרב שלמה זלמן אויערבך -מעדני ארץ שביעית -סימן ה אות ו
דבר זה ברור :דהפקירא דשביעית מתחיל רק משעת חנטה ,או בשעת הבאת שליש …ומסתבר דמאותה שעה
שמותר לאוכלן {בשדה} הרי הם הפקר גמור ,דלא מסתבר כלל לומר שחובת הפקר מתחלת רק משעה
שמותר גם לכונסם לבית…
וכן משמע גם מרוב הראשונים ,שכתבו (על המשנה ד ,ז) :דטעמא דאין אוכלין פירות שביעית קודם שראויין
לאכילה ,הוא משום קרא ד'לאכלה ולא להפסד' …ומשמע נמי מפשטות דבריהם שהוא איסור תורה ,וכיון
שכן ,מסתבר דכמו דחייל שאר קדושת שביעית משעת חנטה ,הוא הדין נמי דמההיא שעתא חייל שפיר גם
חובת הפקר.
דאף על פי שרשאי הבעלים לעכב ולמנוע כל אדם מלאוכלן ,כיון שעדיין אסורין הן באותה שעה באכילה,
מכל מקום בתורת בעלות מיהא אסור.
לדעת הרב שלמה זלמן אויערבך ,האם הבעלים רשאים ,או צריכים ,למנוע מאנשים לאכול
מהפירות בזמן שעדיין לא הבשילו?
כמה פירות מותר לבעלים לאסוף לביתו?
.11משנה מסכת שביעית -פרק ה משנה ז
היוצר מוכר חמש כדי שמן וחמש עשרה כדי יין ,שכן דרכו להביא מן ההפקר ,ואם הביא יותר מכן מותר.
הרמב"ם (במקור )4למד ממשנה זו את הדין שמותר לאסוף רק כמות מוגבלת .מהו המקור
בפסוקים לאיסור זה?
מדוע לדעתכם 'אם הביא יותר מכאן מותר'? האם גם כשקטף את רוב או את כל פירות השדה
יהיה מה שקטף מותר?
עיון נוסף :עיינו בפירושי ריבמ"ץ וברטנורא על המשנה ,במה שונה פירושם מפירוש הרמב"ם?
2
שיעור מספר – 6חובת הפקרת פירות שביעית
.11ר"י קורקוס הלכות שמיטה ויובל -פרק ד הלכה כד
פירוש {המשנה} שעד שיעור זה מותר להביא ,ולכך מותר למכור לו כדים כשיעור זה ,אבל יותר משיעור זה
אסור להביא ,ולכך אסור למכור לו…
ומכל מקום ,אם הביא יותר ,מותר הוא …ואין צריך להפקיר אותו ולא עבר בעשה קאמר ,כיון שמתחילתו
היה מופקר ,ומן הפקר זכה ,אף על פי שלקח יותר ממה שהיה ראוי להביא ,אף על פי כן מותר.
אחר שזכה מן ההפקר -
'תשמטנה
מהפסוק
ונטשתה' למדנו שצריך
להפקיר את פירות השדה
קודם שנקטפו ,אך מנין
למד הרמב"ם שאם אסף
הפירות
כל
את
המופקרים לעצמו עליו
ונטשתה'.
לחזור ולהפקירם?
כדרך…
לא תקצור
ונראה לפי זה ,דאם קצר כולה הרי התבואה הפקר מדין שביעית ,ואין צריך שיפקירנה מרצונו.
התורה אסרה לקצור את
לדברי החזון איש ,מנין למד הרמב"ם שהאוסף את כל פירות שדהו ביטל מצוות עשה?
פירות השביעית .כיון
שבמקום אחר התורה
איך למד החזון איש שאם קצר את כל התבואה אז כולה הפקר (עיינו גם יחידה ד)?
פירות
את
התירה
באכילה,
השביעית
חכמים פרשו שהאיסור ** .13מעדני ארץ שביעית -תחילת סימן ז -עמוד **68
רק
הוא
לקצור
כדרך מסתפק אני מאד ,בהא דאוסר הרמב"ם על בעל השדה לאסוף כל פירותיו ,אם הוא דוקא בכהאי גוונא
כשקוצרים
שרגילים לקצור בכל שהוא אוספן דרך בעלים ,וכגון שמונע ומעכב על אחרים מלזכות בהם ,דרק בכהאי גונא הוא דעובר בעשה,
שנה.
** .12חזון איש שביעית -סימן יב אות ה**
וממה שכתב רבנו {הרמב"ם במקור }4שאם אסף כל הפירות לביתו עבר בעשה ,מבואר שדעת רבנו שאף
שכבר קצר ובצר כולה ,יש איסור דאוריתא באספת הכל .ולכאורה ,ליכא למילף מקרא ד'תשמטנה ונטשתה'
אלא שיפקיר השדה לבצירת כל מבקש ,אבל אחר שזכה מן ההפקר לא יאסוף הכל לא שמענו?
אבל אי קרא ד'לא תקצור כדרך הקוצרין' כולל גם אסיפת הכל ,שפיר יש לומר דעבר גם בעשה ד'תשמטנה
מה שאין כן אם הוא זוכה בהם כזוכה מן ההפקר ,אף על פי שלכתחלה שיעורו קצוב מדרבנן ,מכל מקום
מדאורייתא שפיר מותר לאסוף הכל ,או דילמא דלאסוף כל פירותיו שפיר אסור מהתורה אפילו אם הוא
זוכה בהם כזוכה מן ההפקר…
ונראה דמסיום דברי המכילתא' :שהוא פורץ פרצות' משמע ודאי דמה שאוסר המכילתא הכנסתם על מנת
לחלק לעניים הוא דוקא בכהאי גוונא שעושה כן כמנהג בעלים ומעכב על אחרים ,מה שאין כן אם זוכה בהם
כשאר כל אדם שזוכה מן ההפקר ,אין שום רמז לזה במכילתא שיש בזה איסור תורה.
מהו מהותו של האיסור לאסוף את כל הפירות לפי שתי האפשרויות שמציג הרב שלמה זלמן
אויערבך?
3
מודר הנאה -אדם נדר
שלחבירו אסור יהיה
(של
מנכסיו
להנות
הנודר) ,ולכן למודר אסור
להנות מנכסי המדיר.
לפני שביעית -אם
הנודר נדר לפני שביעית,
פירות שדהו נאסרו על
המודר אפילו בשביעית.
אך אם הנדר נעשה
בשביעית עצמה ,למודר
מותר לאכול מפירות
שביעית שבשדה המדיר
(לפי פירוש ר"ן).
ענפים
הנוטות
שיוצאים מחוץ לחצר,
ונוטים לרשות הרבים.
על הגבולים -האיסור
במשנה הוא רק כשרוצה
להכנס ולקטוף מעצים
העומדים בגבול השדה,
לקטוף
ביכולתו
כי
מבחוץ.
שמא ישהא -שמא
ישהה המודר ויהנה
מהשדה של המדיר.
יכול ליקח הפירות -אף
שהפירות שבשדה הם
הפקר ,אסור להיכנס
לשדה כדי לקטוף אותם
כיון שניתן לקוטפם
מבחוץ.
הרב יקותיאל אשר זלמן
ענזיל (תק"ן -תרי"ח)
נולד בפולין ,כיהן כרב
בעיירה סטרי ,ונחשב
מגדולי גאוני גליציה.
נודע בעיקר כתלמידו
המובהק של בעל ה'קצות
החושן' ואף הוציא לאור
את חלקו השני של ספרו
של רבו 'אבני מילואים'.
בשולי ספר זה הדפיס
הרב ענזיל את הערותיו.
היה מחותנו של הרב
יעקב לוברבוים מליסא
בעל ה'נתיבות משפט'.
שיעור מספר – 6חובת הפקרת פירות שביעית
יחידה ב :הפקרת הקרקע
האם ולאיזה עניין הקרקע עצמה מופקרת בשמיטה?
.14תלמוד בבלי מסכת נדרים דף מב עמוד ב
מתניתין .המודר הנאה מחבירו לפני שביעית -אינו יורד לתוך שדהו ,ואינו אוכל מן הנוטות.
ובשביעית -אינו יורד לתוך שדהו ,אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות…
גמרא …ובשביעית -אין יורד לתוך שדהו וכו'.
מאי שנא דאוכל מן הנוטות? דפירי דהפקירא אינון ,ארעא נמי אפקרה {ומדוע אסור להכנס לשדה ?}!
אמר עולא :בעומדין אילנות על הגבולים.
רבי שמעון בן אליקים אמר :גזירה שמא ישהא בעמידה.
מה הנפקא מינא בין תירוצי האמוראים? האם ניתן להוכיח מהגמרא שלבעל השדה יש זכויות על
הקרקע בשביעית?
.15פירוש הרא"ש -מסכת נדרים דף מב עמוד ב -ד"ה בעומדין על הגבולין
בעומדין על הגבולין -ואפשר לכל אדם אין לו רשות ליכנס ,כיון שיכול ליקח הפירות.
או שמא ,אף על גב דלאינש אחרינא מותר ,למודר אסור .אבל ליקח פירות העומדין בתוך השדה ,יכול לירד.
מהם שני הפירושים שמביא הרא"ש? הסבירו מהי נקודת המחלוקת ביניהם!
עיון נוסף :עיינו בתוספות בנדרים (ד"ה אלא גזירה) ,האם ניתן לדקדק מדבריהם באיזה פירוש
הם מצדדים?
.16הרב יקותיאל אשר זלמן ענזיל -הערות על אבני מילואים סימן עב סעיף קטן ב -הערה ט
כתיב' :כי לי כל הארץ' …בשביעית ,נתנה התורה גוף הקרקע לצורך לקיטת הפירות ואין לבעלים בהם
בשעה זאת כלום.
האם דברי הרב ענזיל מתיישבים לפי שני הפירושים ברא"ש (מקור ?)15
עיון נוסף :עיינו בדברי האבני מילואים שם ,איזו קושיה הכריחה את הרב ענזיל לומר שאין
לבעלים כלום בשדה לעניין לקיטת הפירות?
הפקר הקרקע בשנה השמינית
.17רמב"ם שמיטה פרק ז הלכה יח
עד מתי יהיו העניים מותרין להכנס בפרדסות במוצאי שביעית לאסוף פירות שביעית ,עד שתרד רביעה
שנייה.
.18חזון איש שביעית סימן טו סעיף יא
'עד אימתי עניים נכנסים לפרדסות עד שתרד רביעה שניה' (משנה שביעית ט ,ז) -הרמב"ם (במקור הקודם)
רביעה שנייה -הגשם פירש לענין שביעית.
השני
שיורד
במהלך
השנה .בזמן זה הקרקע ויש לעיין :כיון דרחמנא אפקרה לשדהו ,איך רשאי לזורעה ולמנוע רגלם של בני אדם משם? ולמה לא יהא
כבר מתרככת,
והילוך כסג {גודר} שדהו ומשמרה ,ומאי שנא שמינית משביעית עצמה ,שאם יניח כלים בדרך פרדסו שאם ילכו
האנשים בשדה מזיק
לזרעים שנזרעו בה.
עד
אימתי
עניים
ישברו כליו ,בהכרח בדין שהולכין כדרכן ואינן חוששין? והכא נמי לאחר שתרד רביעה שניה ,אם עדיין יש
פירות שביעית בשדהו שהן הפקר ,ורחמנא אפקרה לשדהו להכנס בה ,כדאמר בנדרים (מב ע"א) .כי זרעה
נכנסים …לעניין שביעית מאי הוי? …
-לכל הדעות פירות ואפשר דאיירי באמת במניח להן דרך להכנס ליטול את הפירות ,ועד רביעה שניה רשאין ללכת דרך פרדסות.
השביעית הינם הפקר גם
לפירוש
בשמינית.
המשנה
הרמב"ם,
מגדירה עד מתי מותר
לעניים להכנס לשדה כדי
לקטוף את הפירות הללו.
למסקנת החזון איש ,האם מותר לאדם לזרוע שדהו בשמינית ולמנוע ממלקטי הפירות להכנס?
האם אדם רשאי לקבוע דרך שרק דרכה יוכלו המלקטים להיכנס לשדה? מה הדין בשביעית
ובשמינית? (עיינו גם ברא"ש במקור )15
4
שיעור מספר – 6חובת הפקרת פירות שביעית
.19הרב חיים קנייבסקי -דרך אמונה שמיטה -ביאור ההלכה -פרק ז הלכה יח
דאזלינן אחר חנטה -
בפירות ,קדושת שביעית
ודין ההפקר ,נקבעים על
פי השלב בו הפרח הופך
לפרי .לכן אף על פי
שעברה שנת השמיטה
הפרי קדוש בקדושת
שביעית והוא מופקר.
דוושא -דריסת הרגל.
ויש לעיין :אם כן {לדברי החזון איש} אפילו לפני רביעה שניה? דאטו חייב ליתן להן ליכנס מאיזה דרך
שירצו? הרי אמרו במכילתא משפטים' :והשביעית תשמטנה ונטשתה -מגיד שפורץ בה פרצות ,אלא שגדרו
חכמים מפני תיקון העולם' ,ומבואר שאין צריך לפרוץ בו פרצות ,וסגי שמשאיר להן דלת אחת להכנס?…
לעניות דעתי יש לומר :דהתורה לא הפקירה הקרקע אלא בשביעית עצמה ,וכדאיתא במכילתא משפטים:
ובשביעית וגו' שלא תאמר מפני מה אמרה תורה לא שיאכלו אותה עניים?! הרי אני מכניסה ומחלקה
לעניים! תלמוד לומר :והשביעית תשמטנה ונטשתה כו' ,וזה רק כתוב על שנה השביעית עצמה ,שיש מצוה
תשמטנה ונטשתה ,וזה מה שאמרו בנדרים ארעא נמי אפקרה .אבל אחר שביעית ,נהי שהפירות עדיין הפקר
דאזלינן אחר חנטה אבל הקרקע אינו הפקר ויכול להכניס הפירות לביתו ולחלקה לעניים.
וכן יכול לומר להן תבואו בשעה פלונית ואתן לכם ,או אם תרצו אוציא לכם לביתי ,ואין להם רשות לקלקל
שדהו ופרדסו בלי רשותו ,רק יכולין לתבוע פירותיהן .ורק עד רביעה שניה שאז אין לו שום קלקול יכולין
להכנס בלי רשותו …לא מצד הפקר ,אלא משום מדת סדום ,שאין מזיקין לו כלום…
אבל אחר רביעה שניה ,שמזיק לו דוושא אסור להן להכנס .ואי משום הפירות יכולין לתובעו שיוציא להן
הפירות וחייב לעשות זאת ,שזה הפקר ושייך להן.
ויתכן שאם יזרע בחצרו ,שאז גם לפני רביעה שניה מקלקל לו ,יכול למנוע גם לפני רביעה שניה שלא יכנסו,
דרחמנא לא אפקרה רק בשביעית ולא במוצאי שביעית ,ויכול לומר אוציא לכם הפירות החוצה אם תרצו.
לדעת ה'דרך אמונה' מדוע יש הבדל בין הזמן שלפני 'רביעה שניה' לזמן שאחריו?
לפי סוף דבריו ,האם בשביעית יכולים להכנס לחצירו של אדם בלי רשותו כדי ללקוט פירות
שביעית? השוו לדבריו במקור .37
.21הרב שאול ישראלי -חוות בנימין -חלק ג סימן קא -עמוד תרמב
שביעית עצמה …אפילו אם רצונו לעשות שם דברים המותרים כגון בנייה וכיוצא בזה ,מכל מקום ,הרי
נאמר" :תשמטנה ונטשתה" ,שמקנה להם זכות דריסה בשדה לצורך הפירות ,ומשמע שהוא אפילו כשזה
מזיק לשדה ,שבשנה זו כל מה ששייך לפירות הללו הרי זה הפקר לכל ,ועל כן אינו רשאי לקלקל להם זכות
זו.
אבל במוצאי שביעית שאז אין זכות דריסה שהרי משעה שזה מזיק לו אסור להכנס לשדה (רמב"ם שמיטה
ז ,יח) ,ובפשיטות נראה שבכהאי גוונא אף שהפירות נפסדים מאליהם לא אכפת הדבר ,ואין עליו להוציאם
לרשות הרבים.
לדעת הרב ישראלי ,האם בשמינית כשסוגרים את אפשרות הכניסה לשדה ,חייבים להוציא
החוצה את הפירות? השוו לדברי החזון איש (במקור הקודם).
5
שיעור מספר – 6חובת הפקרת פירות שביעית
יחידה ג :היקף החיוב להפקיר
האם מותר או צריך להכיר טובה לבעל השדה המופקרת?
.21משנה מסכת עדויות -פרק ה משנה א
בטובה -הכרת טובה רבי יהודה אומר :ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל …אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא
לבעלי השדה על כך
בטובה ,כדברי בית שמאי.
שאפשרו למלקט ללקט
מהשדה.
גירסאת רבי עובדיה מברטנורא
גירסאת הראב"ד
ובית הלל אומרים אין אוכלים בטובה.
ובית הלל אומרים אין אוכלים אלא בטובה.
השוו את הגירסה בדברי בית הלל ,בין משנה זו ,למשנה בשביעית פרק ד ,משנה ב .האם להבדל
שבין המשניות תהיה משמעות הלכתית?
עיון נוסף :עיינו ברמב"ם בהלכות שמיטה פרק ו הלכה טו ,כאיזו משנה הוא פסק?
.22הרב יום טוב ליפמן הלר -תוספות יום טוב על המשנה במסכת עדויות -מקור 21
והרב ברטנורא העתיק {גרס}' :אין אוכלים בטובה' ,וכן היא הגירסא בספרים אחרים ,וכן במשנה בשביעית
(ד ,ב).
אבל הראב"ד גורס כגירסת הספר ומפרש ,וזה לשונו :ונראה לי טעמייהו דבית הלל ,משום דגזרי שביעית
אטו שאר שני שבוע ,כדי שלא יהא אדם רגיל לכנס בשדה חבירו ובגנתו ובפרדסו שלא מדעתו .אבל מן
התורה ודאי מותר ,דכתיב' :ובשביעית תשמטנה' ,ותניא במכילתא (מקור ' :)2מגיד שהוא פורץ בה פרצות,
אלא שגדרו חכמים מפני תיקון העולם'.
באיזה אופן מותר להכיר טובה לבעל השדה?
ראב"ד ז"ל – …דברי
הראב"ד
שאליהם .23רבינו ניסים (ר"ן) על הרי"ף -מסכת עבודה זרה דף כד עמוד א
מתייחס הר"ן נאמרו
בהקשר של ההלכה
ש"עבודת כוכבים שהיה
לה גינה או מרחץ -נהנין
מהן שלא בטובה ואין
נהנים מהם בטובה" .הוא
פירושו
את
מוכיח
שמדובר על טובת דברים,
מהדין שמותר להנות
מפירות שביעית רק
בטובה.
דסחורה היא -אם יתנו
כסף תמורת הפירות,
יעברו על האיסור לסחור
בפירות שביעית.
טובה דהתם – …הטובה
שעליה מדובר לענין
פירות שביעית ,היא
כטובה שעליה מדובר
לענין הנאה ממרחץ של
עבודה זרה.
מתנה בעלמא קיהיב -
התשלום המועט שנותנים
לבעל הבית ,אינו תמורה
לפירות ,אלא סכום קטן
כמתנה והכרת הטוב
לבעל השדה.
ראב"ד ז"ל פירש 'בטובה ושלא בטובה' -טובת דברים …דהא במסכת עדיות תנן גבי פירות שביעית אין
נהנין מהן אלא בטובה ,והיינו בטובת דברים ,דאי בדמים אסור ,דסחורה היא .וטעמא דאין נהנין אלא
בטובה -כדי שלא יהיו רגילין בכך.
ולי מההיא לא איריא ,דלעולם טובה דהתם כטובה דהכא ,דהיינו בטובת הנאה פורתא ,דכי האי גונא לאו
סחורה מיקרי ,שאין זה כעין מקח.
.24רבי יהודה רוזניס -משנה למלך -הלכות עבודה זרה -פרק ז הלכה יז
ממתניתין דעדיות קשיא ליה {לראב"ד ,על פירוש הר"ן} ,דקתני :ד'אין אוכלין אלא בטובה' ,דאם איתא
דבטובה הוא בשכר …איך יתקנו שלא יקחו אלא בשכר ,אף שהוא דבר מועט ,משום תקנת שאר שני
שבוע? …דבשלמא נתינת רשות ,ליכא קושיא ,משום דהיא דרך מקרה .אבל …איך יתכן שיתקנו שלא יאכלו
כי אם בשכר ,כיון דאיכא איסור סחורה?
ומשום הכי פירש {הראב"ד} דהיינו טובת דברים כדי שלא יהיו רגילין בכך .ובזה ליכא שום תקלה ,דנהי
דהתורה אמרה' :ובשביעית תשמטנה ונטשתה' ,ותניא במכילתא' :מגיד שהוא פורץ בה פרצות' וכו' ,אבל
חכמים …תקנו שלא יכנס שלא ברשות ,כדי שלא יהיו רגילין .אבל הבעלים אין הכי נמי דהם מפקירין כל
השדה ,ופותחין הדלת לכל מי שירצה לבא וליקח ,אך צוו חכמים לנכנס ,שלא יאכל כי אם בטובה דהיינו
שיחזיר טובה לבעלים.
.25חזון איש שביעית -סימן יט אות יט
ואף על גב דמהפקר קזכי ,והא דיהיב ליה ,מתנה בעלמא קיהיב ליה לשם טובה …הכא בלוקחין הפירות מן
ההפקר ,אי יהבי ממון לבעלים אסור .דמיחזי כמאן דלא מפקיר ,וגם יתרגלו בזה ויזלזלו באיסור בעלות,
ואתו לנהוג בעלות.
עיון נוסף :עיינו בדברי החזון איש ,בקושיה מהמשנה בשביעית (פרק ח ,משנה ד) ובראייה שהוא
מביא לדבריו מהגמרא בסוכה דף מד עמוד ב.
6
שיעור מספר – 6חובת הפקרת פירות שביעית
.26הרב אברהם יצחק הכהן קוק -שבת הארץ -פרק ו הלכה טו
יש אומרים {ראב"ד במקור }220שאין אוכלין פירות שביעית אלא ברשות בעל הבית .אף על פי שמן התורה
הפירות הן הפקר ,ומותר לאכול מהן בלא רשות ,גדר גדרו חכמים ,שלא ירגיל אדם את עצמו לאכל מפירות
חבירו בלא רשות גם בשאר ימות השנים…
ונראה פשוט שבעל הבית מחוייב הוא ליתן רשות ,ואסור לו למנוע שום אדם שבעולם מלאכול את פירותיו
בשביעית.
ונראין הדברים שלדעה זו אם עבר בעל הבית ולא נתן רשות ,אף על פי שעבד איסורא בזה ,ועובר משום
מראית עין של השמטת הפירות ,מכל מקום אסור לעבור על דעתו ולאכול הפירות בלא רשותו.
לפי הרב קוק ,ישנו איסור ללקט פירות שביעית כשלא ניתנה לכך רשות הבעלים .האם האיסור
מדאורייתא או מדרבנן?
כיצד ,לדעת הרב קוק ,יסביר הראב"ד (המופיע במקור )22את דברי המכילתא ,שמעיקר הדין
'פורץ בה פרצות'?
עבור מי מפקירים?
להלן נעסוק בזכויות הגוי בפירות המופקרים בשמיטה .ישנם שני דיונים העוסקים בשאלה זו :א .האם
מותר לתת לגוי לאכול מפירות השמיטה? בשאלה זו נדון בשיעור שיעסוק בדיני פירות השביעית .ב .האם
יש לאפשר לגוי יש לקחת מפירות השמיטה שבשדות? בשאלה זו נתמקד כאן.
.27תוספתא מסכת שביעית (ליברמן) פרק ד הלכה ד
עיירות ארץ ישראל הסמוכות לספר {לגבול} ,מושיבין עליהן שומר כדי שלא יפוצו גויים ויבוזו פירות
שביעית.
עיון נוסף :הרמב"ם בהלכות שמיטה ד ,ל פסק תוספתא זו להלכה.
.28רדב"ז הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ל
כדאמרינן גבי מתנות ואיכא לספוקי אם באו עכו"ם בכלל ישראל לזכות בפירות שביעית אם מונעין אותם ,או אין מונעין מפני
עניים -מאפשרים גם דרכי שלום כדאמרינן גבי מתנות עניים ,דלא דמי למתנות עניים דלית בהו קדושה ,אבל פירות שביעית אית
לגויים לקחת מתנות
עניים כגון לקט ופאה ,בהו קדושה.
משום 'דרכי שלום'.
ואין להביא ראיה ממה שהיו מניחין שומרים בעיירות הסמוכות לספר ,משמע דבשאר עיירות לא היו
שומרים .ובאים אפילו עכו"ם ולוקחין מהפירות ולא היו מונעים אותם .דאי לא תימא הכי בכל המקומות
היו צריכין שומרים? דאיכא למימר :שלא היו חוששין אלא שמא יבואו העכו"ם ויבוזו כל הפירות ,אבל
מפני המיעוט הבאים בכלל ישראל לא היו חוששין .אבל אם היו שם הבעלים ,לעולם אימא לך שהיו מונעין
אותם ,ועדיין הדבר צריך תלמוד.
לדעת רדב"ז ,האם יש ראייה מהתוספתא שצריך או שאסור למנוע מגוי ללקט פירות שביעית?
עיון נוסף :עיינו ברדב"ז שמיטה ה ,יג .האם הוא מכריע שם בשאלה שבה הסתפק כאן?
.29הרב אברהם יצחק הכהן קוק -שבת הארץ -פרק ד הלכה ל
אם מזדמן הדבר ובאים נכרים לבוז פירות שביעית ,בכל עניין יש לומר שמותר למחות בידם .ויש לומר שגם
חיובא איכא למחות ,ושלא בידן למסור להם דבר שהוא קודש.
האם לפי דברי הרב קוק יהיה הבדל בין מקרה שהגויים באים ללקט חלק קטן מהפירות ,או
שבאים ללקט את כל הפירות?
7
שיעור מספר – 6חובת הפקרת פירות שביעית
.31הרב אברהם בורנשטיין -שו"ת אבני נזר -יורה דעה סימן תמה (אותיות ד -ו)
הטורי אבן בראש השנה (דף ט"ו ע"ב) כתב בפשיטות דשביעית אינו הפקר אלא לישראל ולא לנכרים…
איברא דבתורת כהנים ,הובא ברש"י פירוש החומש (ויקרא כה ,ו)' :ולשכירך ולתושבך -אף הגוים' …והיינו
דחשיב הפסד כשמאכיל לנכרי כמו שאסור להאכיל לבהמה שביעית מאכל אדם .ומכל מקום ,אם הבהמה
באה מעצמה תחת התאנה ,אין צריך למנעה …והכא נמי לענין נכרי :להאכיל לנכרי חשיב הפסד ,ואסור.
ואם הנכרי לוקח מעצמו שפיר דמי ,והוי הפקר לדידיה .וליתיה לדברי הטורי אבן…
אך ברמב"ם (ד ,ל) מבואר ש'היו מושיבין שומרים שלא יבוזו הגוים פירות שביעית' ,משמע ,דאינו הפקר רק
לישראל כדברי הטורי אבן .וצריך לומר דטעות סופר בתורת כהנים וצריך לומר' :לגרים' היינו לגרים
תושבים…
לפי שתי האפשרויות שמציע ה'אבני נזר' ,האם פירות השביעית מופקרים גם עבור גויים?
.31הרב חיים קנייבסקי -דרך אמונה שמיטה -ביאור ההלכה -פרק ד הלכה ל
דליכא פסוק -אין פסוק בגוי דליכא פסוק ,בודאי יש למנעו שלא להפסיד פירות שביעית ,ואף על גב שיש איסור לנעול את שדהו כמו
שמתיר פירות שביעית שכתב רבנו ,הני מילי למי שמותר לו לאכול ,ולא למי שאסור לו לאכלו .בודאי גם גר תושב דינו כגוי לענין
לגוי,
בניגוד
לבהמה,
שהתורה כתבה בפירוש זה.
שפירות השביעית נועדו ומה שכתב בתורת כהנים לתושבך -מן הנכרי ,אין הכונה לגר תושב ,אלא לשכיר ותושב שאוכל כבני ביתו.
גם עבורה.
וכן כתב הר"ש משנץ שם {בפירושו לספרא}…
ויש להסביר יותר למה בבהמה אם הלכה מאליה אין מונעין ממנה ,ובגוי מונעין ממנו :מפני שבבהמה אין
הענין אלא מפני הפסד פירות שביעית ,ואם אין ראוי לאדם מאכילין אותו לבהמה ,ובהפסד אין איסור אלא
להפסיד ממש אבל אין אני חייב בשמירתה …ולכן אם הלכה מאליה אין צריך למונעה…
אבל גוי שלמדנו מקרא 'לכם ולא לאחרים' ואין הטעם משום הפסד אלא שהתורה הפקירה פירות שביעית
כדי שיהא לכולם לאכלה וכמו שכתוב 'ואכלו אביוני עמך' ולא בשביל גוים (ונהי דההפקר הפקר לכולם
כדמשמע לשון ונטשתה שלא יהא לך שום בעלות ,מכל מקום יש איסור שגוי יאכלנה) ולכן יש למנוע הגוי
מלאכלה כיון שהתורה אמרה בהדיא לכם ולא לגוים וכנ"ל…
לדעת הרב חיים קנייבסקי ,לפי התורת כהנים למי מותר לאכול מפירות שביעית? האם הוא
חולק על ה'אבני נזר'?
לפי דבריו ,מדוע לא מונעים מבהמה לאכול פירות שביעית ,ואילו מהגויים מונעים זאת? האם כך
סובר גם הרדב"ז בהלכות שמיטה ה ,יג?
.32חזון איש שביעית -סימן יד אות ד
בירושלמי (פאה ו ,א) אמר דשביעית הוי הפקר גם לנכרים? ויש לומר :דמצד הבעלים הוי הפקר גם לנכרים,
אבל מצד 'אביוני עמך' אסור לנכרים .וכמו עשיר שלקח פאה הוי גזל עניים …ויש לומר דבאמת מעכבים את
הנכרים לא מכח בעלות ,אלא שאין איסור לעכבם מלזכות בשל הפקר ,והכא שפירות שביעית קדושין הן
למצותן ,מוזהרין בני נח שלא לקפח לישראל ממונן.
מדוע אסור לגויים ליטול פירות שביעית לדעת החזון איש? איך זה מתיישב עם היותם של
הפירות מופקרים לגויים?
עיון נוסף :עיינו באבני נזר יורה דעה תמו ,כיצד הוא מפרש את הירושלמי?
.33רבי שלמה בן רבי שמעון דוראן -שו"ת הרשב"ש -סימן רנח
עוד שאלת :בארץ ישראל שנוהגת שמטת קרקעות ובשנה השביעית יד הכל שוה ואין לבעל הכרם או השדה
להחזיק בו כשאר שנים ,והגוים כשידעו שישראל הפקיר שדהו או כרמו יגנבו אותם מפני שאין ישראל יכול