** המקורות המסומנים בכוכביות מומלצים למתקדמים
הצמחים הקדושים בקדושת שביעית
והשימוש בהם
יחידה א :התנאים לקדושת השביעית
לא כל הצמחים הצומחים בשביעית קדושים בקדושת שביעית .כדי שתחול קדושה,
צריכים להתמלא שלושה תנאים:
א .כמו בכל המצוות התלויות בארץ -הצמח צריך לגדול באדמת הארץ.
ב .התורה ציוותה 'והיתה שבת הארץ לכם לאֹּכלה' ,ולכן קדושה חלה רק על צמחים שעומדים 'לאֹּכלה'.
ג .הצמח צריך לצמוח במהלך השנה השביעית.
שיעור זה מוקדש לשני התנאים הראשונים ,בתנאי השלישי נדון באחד מהשיעורים הבאים.
כפי שנראה במהלך השיעור ,ישנן שתי שאלות ,התלויות במידה רבה זו בזו :על מה חלה קדושת שביעית,
ולאילו שימושים ניתן להשתמש בגידולים הקדושים בקדושת השביעית.
א .גידולו מן הארץ ושורשיו בארץ
תלמוד בבלי מסכת שבת דף צ עמוד א ,עבודה זרה יד עמוד א
.3
גופרית כבריתא מי איתא בשביעית? והתניא' :זה הכלל :כל שיש לו עיקר -יש לו שביעית ,ושאין לו עיקר -אין לוכבריתא
שביעית'…
הנחצבת מהאדמה.
המאירי -בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף יד עמוד ב
.1
יש מפרשים :כל שיש לו עיקר -כל דבר שהפרי גדל מן השרש ,כגון רוב פירות או כולם ,שיש להם עיקר,
ומקום באילן שגדלין ממנו ,ולהוציא כמהין ופטריות וכשות שאין להם שורש שגדלים ממנו.
עיון נוסף :עיינו בדברי המאירי ,ובפירושים הנוספים שהוא מביא לגמרא זו .האם יהיו
לפירושים האחרים נפקא מינות מעשיות?
הרב חיים קנייבסקי -דרך אמונה -ביאור ההלכה הלכות שמיטה ויובל פרק ד
.1
ולענין קדושת שביעית {בפטריות} הנה בשבת (צ ,א) אמרו' :והתניא :זה הכלל כל שיש לו עיקר יש לו
שביעית ,ושאין לו עיקר אין לו שביעית' פירש רש"י :שיש לו עיקר שנשרש בארץ .ולפירוש זה הסכימו
התוספות (עבודה זרה יד ,א ד"ה תורניתא) .ולפי זה פשוט דבכמהין ופטריות כיון שאין להם שרשים כלל…
אין שייך בו דין שביעית ,וכן כתב בהדיא במאירי בעבודה זרה דאתי למעוטי כמהין ופטריות וכשות.
אך הריטב"א וחידושי הר"ן בשבת פירשו פירוש אחר בברייתא זו ,דמיירי לענין ביעור …ואף שבעיקר הדין
לא חלקו על רש"י ותוספות ,אדרבה הריטב"א הקשה שם דמילתא דפשיטא היא (לענין גפרית) אם אין לו
עיקר אין לו שביעית ,על כל פנים אין לנו ראיה מסוגיא זו לענין כמהין ופטריות ,ומכל מקום מסתבר שכמו
שפטורין ממעשר …מפני שאין גידוליהן מן הארץ ,הכא נמי אין שייך בו קדושת שביעית.
חשבינן לכוורת כקרקע -
לדעת ר' אליעזר (בבא
בתרא פ ,ב) אדם הרודה
דבש מכוורתו מתחייב
משום קוצר ,כיון שדבש
נחשב כמחובר לקרקע.
קדושת שביעית בדבש
הרב שלמה זלמן אויערבך -מעדני ארץ סימן ד אות ה
.4
דאף אי חשבינן לכוורת כקרקע {לעניין רדיית הדבש שתחשב כמלאכת קוצר בשבת} ,לענין שביעית פשוט
הוא דלא חייל כלל שום קדושת שביעית על הדבש ,שהרי אמרו בגמרא שבת צ ע"א ובעבודה זרה יד ע"א 'זה
הכלל כל שיש לו עיקר יש לו שביעית' ,ועיין שם ברש"י ובתוספות דעל כל פנים תרוויהו מיהו סברי דבעינן
דווקא שורש בארץ שממנו הוא חי ,וכיון שכן פשוט הוא דאף אי חשבינן לכורת כקרקע מכל מקום כיון
שאין להדבש שום שורש שממנו הוא חי ודאי דלא נוהג בו שביעית…
שיעור מספר – 31-31הצמחים הקדושים בקדושת שביעית והשימוש בהם
הרב יהודה עמיחי -אמונתך עתיך חוברת 43
.5
לא ברור מדבריו {של המעדני ארץ} היכן הלכה לה קדושת שביעית שהייתה בעצים והועברה דרך הדבורים
לכוורת.
הגאון רבי צבי פסח פראנק (גאון צבי ,כרם ציון הלכות שביעית ,עמ' נח) כתב ליישב שאלה זו שהדבורים
אכלו את הפרחים ,ונעשתה המצווה בפרחים ,וכל דבר שנעשה בו מצוותו פקעה קדושתו ,כמו דם קדשים
לאחר זריקה .אולם גם הסבר זה צריך עיון שכן מניין לנו שפקע קדושת שביעית מהפרחים בגלל אכילתם…
נראה שהפטור של הדבש מקדושת שביעית נובע מכך שמציצת הדבורים את הצוף הוא בשלב הפרחים ,לפני
נפילת עלי כותרת .וקדושת שביעית חלה על הפירות משעת החנטה בלבד (ראש השנה יג ע"א) וקודם לכן לא
חלה קדושת שביעית.
האם הרב עמיחי והרב אויערבך חולקים זה על זה?
זה וזה גורם -דבר
שנוצר כתוצאה משני
דברים שגרמו אותו ,אחד
מותר ואחד אסור אינו
נאסר.
**הרב יעקב אפשטיין -חבל נחלתו חלק ב סימן נג**
.6
טעם פשוט להיתר הוא מצד זה וזה גורם ,וכי מי יודע מהיכן הביאו את הצוף? ואף על פי שמניחים כוורות
ליד שדות או מטעים כדי להרבות בהפריית הפרחים ,וכי יש אפוטרופוס לדבורים שנאמר שאינן מלקטות
מאזורים נוספים? ופרחי בר אלו אינן קדושים בקדושת שביעית כדין צמחי הפקר המובאים בשביעית (ט,
א) .עולה שהדבש הנוצר הוא מפרחי צמחים הקדושים בקדושת שביעית ומפרחי בר ,וכיון שבזה וזה גורם
אין דיני רוב ומיעוט יש להתיר את הדבש מצד זה וזה גורם.
גורם נוסף להיתר הוא מה שהן מוסיפות לצוף מגופן כדי להופכו לדבש .וחומרים אלו שהם מותרים (מפני
שאינן ממצות אותם מגופן) נוספים לכל דבש ,ולכן יש בדבש שני גורמים להיתר :צוף מפרחים מותרים,
חומרים שהן ממצות שלא מגופן.
משתנֶה בגוף הדבורה (כפי שידוע גם
ָּ
אולם נראה יותר שסיבת ההיתר כמעט בכל האיסורים שהדבש
מחקירת הטבע) .והותר לאחר שיצא מגופה משום שפנים אחרות הן ,ואין לקרוא עליו שם שביעית .אמנם
גם אין לאוסרו מצד היוצא מן הטמא משום שאינו מתמצה מגופן…
האם הרב אפשטיין והרב עמיחי חולקים זה על זה?
ב .הנאתו וביעורו מתרחשים באותו זמן והנאה הראויה לכל אדם
סטים וקוצה -צמחים
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קא עמוד ב
.7
המשמשים לצביעה.
שגיבבן בחבא -אסף כדי רבא רמי ,תנן :ממין הצובעין -ספיחי סטים וקוצה ,יש להן שביעית ולדמיהן שביעית ,יש להן ביעור
(להחביא ו)לשמור לעתיד .ולדמיהן ביעור ,אלמא ,עצים יש בהן משום קדושת שביעית.
ומשני …שהנאתן אחר
ביעורן -אדם נהנה מעצי ורמינהי :עלי קנים ועלי גפנים שגיבבן בחבא על פני השדה ,לקטן לאכילה -יש בהן משום קדושת שביעית,
הסקה רק לאחר שהעץ לעצים -אין בהן משום קדושת שביעית?
כבר נשרף ואיננו ,כי
השימוש העיקרי בעצים ומשני ,אמר קרא' :לאכלה' -במי שהנאתו וביעורו שוין ,יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן.
הוא לבישול ,ולצורך כך והא איכא עצים דמשחן ,דהנאתן וביעורן שוין!
בעיקר
משתמשים
בגחלים .בניגוד לספיחי אמר רבא :סתם עצים להסקה הן עומדין.
סטים וקוצה המשמשים
לצביעה ,שהיא שימוש
שהנאתו וביעורו שווים,
כי בזמן שהצמח מתכלה,
הצבע נקלט בבד.
עצים דמשחן -עצים
המשמשים למאור.
עיון נוסף :עיינו בתוספות בבא קמא דף קא עמוד ב ד"ה 'והנאתן' וד"ה 'והאיכא' (להלן מקור
.)48האם שימושים בעצים העומדים לבערה -כגון בישול תאורה או חימום -מוגדרים כהנאתן
אחר ביעורן?
למסקנת הגמרא ,מדוע ספחי סטים וקוצה קדושים בקדושת שביעית ,ואילו עלי קנים וגפנים
לא?
1
שיעור מספר – 31-31הצמחים הקדושים בקדושת שביעית והשימוש בהם
רש"י מסכת סוכה דף מ עמוד א
.8
באין כאחד -בסיכה שהנאתו וביעורו שוה -כלומר ,שהנאתו וביעורו שמתבער מן העולם ,באין כאחד .כגון :סיכה ושתיה
שתייה והדלקת הנר
והדלקת הנר ,ומהך דרשה נמי ילפינן שאין שביעית נוהג אלא בפרי העומד להנאות הללו ,דהכי נמי מידרש
הצמח מתכלה באותו זמן
קרא' :והיתה שבת הארץ' נוהגת במה ש'לכם לאכלה' -שהנאתו דומה לאכילה.
שהאדם נהנה.
הרב אפרים דיין -משנה ראשונה שביעית ז משנה א
.9
והטעם כיון שאין הנאה בשעת הביעור הוי כמפסיד.
משרה -את הפשתן
שורים ביין וצמחים
נוספים על מנת לעבד
ממנו
ולהכין
אותו
חוטים.
משרה וכבוסה- …
הפירות מתקלקלים מיד
בתחילת תהליך שריית
הפשתן והכיבוס ,וההנאה
מהם באה רק אחר כך,
בזמן הכנת החוטים
ולבישת הבגד המכובס.
מלוגמא -רפואה.
ששוה בכל אדם -שכל
אדם צריך להנאה זו
(רש"י).
מיני הצבעים -צמחים
המיועדים לצבע ולא
לאכילה ,חלה עליהם
קדושת שביעית גם
לשיטת רבי יוסי ,כיון
שהנאתם שוה לכל אדם.
.31המשך הגמרא במקור – 7תלמוד בבלי בבא קמא דף קב עמוד א
אמר רב כהנא :ועצים להסקה תנאי היא ,דתניא :אין מוסרין פירות שביעית לא למשרה ולא לכבוסה .ורבי
יוסי אומר :נותנין פירות שביעית לתוך המשרה ולתוך הכבוסה.
מאי טעמא דרבנן? אמר קרא' :לאכלה' -ולא למשרה' ,לאכלה' -ולא לכבוסה.
ורבי יוסי אומר ,אמר קרא' :לכם' -לכל צרכיכם.
ורבנן נמי הכתיב' :לכם'? 'לכם' דומיא ד'לאכלה' -במי שהנאתו וביעורו שוין ,יצאו משרה וכבוסה שהנאתן
אחר ביעורן .ורבי יוסי נמי הכתיב 'לאכלה'? אמר לך :ההוא מיבעי ליה לכדתניא ,דתניא :לאכלה -ולא
למלוגמא .אתה אומר :לאכלה ולא למלוגמא ,או אינו אלא לאכלה ולא לכבוסה? כשהוא אומר :לכם -הרי
כבוסה אמור ,הא מה אני מקיים לאכלה? לאכלה -ולא למלוגמא .ומה ראית לרבות הכבוסה ולהוציא את
המלוגמא? מרבה אני את הכבוסה ששוה בכל אדם ,ומוציא אני את המלוגמא שאינו שוה בכל אדם.
.33כתוב שם לראב"ד מסכת סוכה דף יט עמוד ב
ואנו כך מפרשים :דבין תנא קמא ובין רבי יוסי תרוייהו סבירא להו 'לכם' דומיא דלאכילה ,אלא דתנא קמא
סבר :דומיא דלאכלה -שהנאתו וביעורו שוה ,ורבי יוסי סבר :דומיא דלאכלה -שהוא שוה לכל אדם.
הילכך עצים להסקה {לדעת רבי יוסי} נמי שוה לכל אדם הוא ונוהג בהם שביעית ,ומתוך טעמיה נמי
מרבינן מיני הצבעים לקדושת שביעית ,אף על גב דלאו בני אכילה נינהו.
הסבירו מדוע מחלוקת רבי יוסי ורבנן היא גם לגבי עצים להסקה?
.31הרב שלמה זלמן אויערבך -שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן מב
אי הוה משכחת פירות או מיני צובעין שאינם ראויים אלא למצוה ולא להנאת הגוף ,מסתבר דלא חל עליהם
קדושת שביעית אף בכהאי גוונא דהנאתן וביעורן שוה (כלומר שהנאת קיום המצוה הוא יחד עם הביעור),
היינו משום דמאותו הטעם דמצרכינן שיהא הנאתו וביעורו שוה מפני שצריך להיות דומיא דאכילה ,הוא
הדין נמי דבעינן דוקא שיהיו ראויים להנאת הגוף ולא רק להנאת מצוה בלבד ,כיון דכתיב' :והיתה שבת
הארץ לכם לאכלה' בעינן דוקא דומיא דהנאת מאכל שהיא הנאת הגוף.
מהו התנאי שמוסיף ה'מנחת שלמה' לכך שקדושת השביעית תחול על הגידולים?
הנאתו לפני ביעורו
למדנו שלפי הגמרא במסכת בבא קמא (מקורות )10 ,7קדושה חלה רק על גידולים שההנאה מהם
מתרחשת במקביל לביעורם ,ולא על כאלו שההנאה מהם באה אחרי ביעורם.
להלן נדון בשימושים שההנאה מהם מתרחשת לפני הביעור.
.31רבי זרחיה הלוי -המאור הקטן מסכת סוכה דף יט עמוד ב
אפילו עצים דהסקה עצמן ,שה נאתן אחר ביעורן איכא תנא דאמר יש בהם משום קדושת שביעית ,והיינו
דרבי יוסי דאמר' :לכם -לכל צרכיכם' .שכשם שמוסרין דמי פירות שביעית למשרה ולכביסה ,ואף על פי
שהנאתן אחר ביעורן ,כך קדושת שביעית חלה בכל דבר הנאה השוה לכל אדם ,אף על פי שהנאתו אחר
1
שיעור מספר – 31-31הצמחים הקדושים בקדושת שביעית והשימוש בהם
ביעורו ,וכל שכן במה שהנאתו וביעורו שוה כגון עצים דמשחן שמתחמם כנגדן …וכל שכן במי שנהנה בו
קודם שיתבער ,כגון לולב העשוי לכבד בו את הבית.
רבינו זרחיה דן בשיטת רבי יוסי .האם ניתן לדייק מדבריו מה יסברו רבנן ,הדורשים שיהיו
'הנאתו וביעורו שוים'?
.34הרב ישראל יעקב קנייבסקי -קהילות יעקב שביעית -סימן יט
רש"י ז"ל (מקור )45פירש בסוכה שלולב {המשמש כמטאטא} הנאתו בשעת ביעורו הוא שמתקלקל בשעת
תשמישו עיין שם ,ומשמע קצת דבעינן דוקא שתהא ביעורו בשעת הנאתו.
ויש להביא ראיה דבהנאתו קודם ביעורו נוהג קדושת שביעית מהא דבעי בירושלמי {מקור }24אי בשמים
נוהג בהן קדושת שביעית ….והרי בשמים כשמריח בהן אין כאן ביעור כלל והוי ליה הנאתו קודם ביעורו,
ומוכח דזה לא אכפת לן .דלא נתמעט אלא הנאתו אחר ביעור.
ושוב הראו לי שהר"ש סיריליו ז"ל באמת מפרש האי בעיא דבשמים אי נוהג בהם שביעית משום דלא
קפדינן אלא הנאתו אחר ביעור ,או דילמא לא נהג שביעית משום דלא הוי הנאתו בשעת ביעורו אלא קודם
ביעורו עיין שם ,וכיון דהוי בעיא דלא איפשיטא בירושלמי נמצא דלהרש"ס ז"ל הוי ליה ספיקא דדינא אי
נוהג קדושת שביעית בדבר שהנאתו קודם ביעורו.
השוו את דברי הר"ש סיריליו המובאים במקור זה ,לדברי ערוך השולחן במקור .22האם הם
חולקים בהבנת הירושלמי?
4
שיעור מספר – 31-31הצמחים הקדושים בקדושת שביעית והשימוש בהם
יחידה ב :קדושת שביעית בצמחים המשמשים לצביעה וכיבוס
.35תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ז הלכה א
צביעין לאדם מהו שיהא עליהן קדושת שביעית? נישמענא מן הדא' :לכם -כל שהוא צורך לכם' .ותני עלה:
כגון אכילה ושתיה וסיכה וצביעה.
.36רש"י מסכת סוכה דף מ עמוד א
ולא לכבוסה -לכבוס בגדים ביין של שביעית ,משרה וכבוסה הנאתן אחר ביעורן ,שמשעה ששורה הבגדים
או הפשתן ביין שעה אחת נתבער ואבד לו ,והנאתו אינה עד שילבש הבגדים.
.37תוספות מסכת סוכה דף מ עמוד א ד"ה יצאו
שמשעה ששרה הפשתן או הבגדים ביין שעה אחת נתבער ואבד והנאתו אינה עד שילבש אותן בגדים כך
פירש בקונטרס .ותימה דבהגוזל קמא (בבא קמא קא ,ב) קא חשיב מין הצבועין הנאתן וביעורן שוה
{ולכאורה גם בצביעה ההנאה רק בשעת לבישת הבגדים ואין הנאתו וביעורו שווים}…
{תוספות מתרצים }:ובקונטרס פירש שם :דמיני צבעים בשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע
בבגד ,נמצא הנאתו וביעורו שוה ,אבל משרה וכבוסה משעה שמטילין פשתן או בגד ביין נתקלקל ונבער
והנאתו אינה עד שלשה ימים או ארבעה ,שיהא הפשתן שרוי.
האם שני פירושי הקונטרס (רש"י) שהתוספות מצטטים ,מפרשים את הגמרא באותה דרך?
שיטת הרמב"ם
.38רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ה הלכה י
מיני כבוסים כגון :בורית ואהל קדושת שביעית חלה עליהן ,ומכבסין בהן ,שנאמר' :והיתה שבת הארץ לכם'
לכל צרכיכם.אבל אין מכבסין בפירות שביעית ,ואין עושין מהם מלוגמא ,שנאמר' :והיתה שבת הארץ לכם לאכלה' -ולא
למלוגמא ,ולא לזילוף ,ולא להקיא ,ולא למשרה ,ולא לכביסה.
הרמב"ם פוסק שקדושה חלה על גידולים שמיועדים לכביסה ,אבל אם הגידולים ראויים למאכל
אסור לכבס בהם .האם לדעתכם הוא פוסק כרבנן או כרבי יוסי?
האם הרמב"ם חולק על רש"י (מקור ?)8
.39הרב יוסף קארו -כסף משנה הלכות שמיטה -פרק ה הלכה י
מיני כבוסים שאינם פסק רבינו {הרמב"ם} כרבנן {במקור ,}10דרבים נינהו .וסובר רבינו דעד כאן לא אפליגו אלא בפירות
פירות -צמח שמיועד וכדדייק לישנא דברייתא ולישנא דקרא דלאכלה ,אבל במיני כבוסים שאינם פירות אף לרבנן מכבסים
לכביסה ,ושאינו עשוי בהם…
מפירות מאכל.
ואף על גב דבפרק לולב הגזול הקשו לרבנן דממעטי משרה וכביסה :הא כתיב 'לכם' ,דמשמע לכל צרכיכם?
ותירצו' :לכם דומיא דלאכלה שהנאתו וביעורו שוה ,יצאו משרה וכביסה שהנאתן אחר ביעורן' ,ופירשו שם
שמשעה ששורה הפשתן או הבגדים ביין שעה אחת נתקלקל והנאתן אינה עד לבישה?
יש לומר :שלא אמרו כן אלא בפירות ,דשייך לאכלה .אבל מיני כביסות דלא שייך בהם לאכלה שפיר מתרבו
מ'לכם' אף על פי שהנאתם וביעורם אינו שוה.
לדעת ה'כסף משנה' באילו מקרים הגידולים קדושים בקדושת שביעית למרות ש'אין הנאתו
וביעורו שוין'?
5
שיעור מספר – 31-31הצמחים הקדושים בקדושת שביעית והשימוש בהם
** .11הרב דוד רפפורט -מקדש דוד שביעית סימן לו **
ונראה דזה דמיני כבוסים כגון בורית ואהל קדושת שביעית חלה עליהן ,הוא משום דבורית חזי לרחיצת
גופו ,וכן אהל חזי לרח יצת גופו …ובזה הוי הנאתו וביעורו שוין …רק דהרמב"ם ז"ל סבירא ליה דזה
הרב יוסף קורקוס (שנת דאסורין פירות שביעית בשאר הנאות שאין הנאתן וביעורן שוה ,הוא רק במידי דחזי לאכילה.
לידתו אינה ידועה -
היה ממגורשי
שכ"ה)
נדד
ומשם
ספרד,
למצרים ולירושלים .היה
בין פרשני הרמב"ם
הראשונים,
על
ופירושו נכתב
ההלכות שאינן נוהגות
בזמננו (זרעים קרבנות
עבודה וטהרה) .חיבורו
שהיה ידוע לבני זמנו
נעלם ,עד שלפני כמאה
וחמישים שנה נמצאו
ופורסמו כתבי יד של
החיבור.
לכם – …דרשה זו אינה
במפורש
כתובה
בירושלמי ,אבל כך נראה
מדבריו.
חיי נפש – …הגמרא
בנדרים (והירושלמי שם)
דנה במקרה שיש מחסור
במים .ברור שאנשי העיר
רשאים להשתמש במעיין
שלהם לפני אחרים כדי
להחיות עצמם .לדעת רבי
יוסי ,גם כביסת אנשי
לחיי
קודמת
העיר
אחרים ,משום שכביסה
היא 'חיי נפש'.
גם בפירות – …בירושלמי
מפורש שמותר להשתמש
בפירות לכל הנאה שיש
בה חיי נפש.
מארי דעובדין – …אצל
חכמי ארץ ישראל היה
הלימוד בהלכות שביעית
לימוד הלכה למעשה,
בניגוד לחכמי בבל,
שאצלם הלימוד בנושאים
אלו לא היה הלכה
למעשה.
לדעת ה'מקדש דוד' ,מתי אסור להשתמש בגידולי השביעית לכיבוס; מתי מותר להשתמש בהם
לכיבוס ויש בהם קדושת שביעית; ומתי מותר להשתמש בגידולים לכיבוס ואין בהם קדושה?
** .13הרב יוסף קורקוס -הלכות שמיטה ויובל פרק ה**
נראה שדעת רבינו לפרש שהנאתו אינה הלבישה דוקא ,אלא הלבון והשרייה .ויין משעה שהשליכו הפשתים
או הבגדים מתקלקל ,והנאתו אינה אלא עד ג' או ד' ימים שיהיה שרוי ,או עד שיהיו הבגדים מכובסים,
ומעתה בורית ואהל הנאתן וביעורן שוה .כי בעת שמתבער הבורית האהל והבגד מתכבס ,והוי דומיא
דלאכלה …וכן פרש"י ז"ל שם בהגוזל (מקור )17והוא הפירוש שהסכימו עליו בתוספות ז"ל והוא דעת רבינו.
לדעת ר"י קורקוס ,האם הרמב"ם סובר שישנה קדושה רק כש'הנאתו וביעורו שוין'?
באילו מקרים חולקים ר"י קורקוס וה'מקדש דוד'?
** .11הרב יחיאל מיכל אפשטיין -ערוך השולחן העתיד שמיטה כד סעיף כא**
ונראה לענ"ד :דוודאי לפי הש"ס שלנו דתלוי במה שהנאתו וביעורו שוה היה אסור בכיבוס ,אבל באמת לפי
הש"ס שלנו גם קדושת שביעית אינו חל על דבר שאין הנאתו וביעורו שוה ,כדמוכח שם .ולכן מותר לכבס
בהם.
אמנם הירושלמי (ח ,ה) לא סבירא ליה הך דהנאתו וביעורו שוה ,ושם בירושלמי דריש' :לכם -דבר השוה
לכולכם' עיין שם .ולפי זה כיבוס וודאי דבר השוה לכולכם ,דזהו חיי נפש כדאמרינן בנדרים (פא ,א)
ולהירושלמי גם שביעית חלה עליהן .ולהירושלמי גם בפירות מותר לכבס ,אלא שבזה פסק כש"ס דילן
דאסור.
ולפי זה הגירסא העיקרית בהרמב"ם ,דאין קדושת שביעית חלה עליהן וזהו לפי ש"ס דילן .וזה שכתב
ההיתר משום 'לכם -לכל צרכיכם' זהו לפי הירושלמי שקדושת שביעית חלה עליהן ,ושני הגירסאות
קיימים ,וכאומר דלהש"ס {הבבלי} אין קדושת שביעית חלה עליהן ,ולהירושלמי שחלה עליהן קדושה
הותר מלכם לכל צרכיכם בדבר השוה לכל נפש ,וזה ברור לדינא.
לדעת 'ערוך השולחן' ,מהי המחלוקת בין הבבלי לירושלמי? כיצד הרמב"ם הכריע בה?
.11הרב יצחק אייזיק הרצוג -פסקים וכתבים חלק ג סימן סו -עמוד רנו
בענין הנאתו וביעורו שווה .הנה צא ובדוק בספר יד החזקה ולא תמצא שרבינו הגדול ז"ל יזכיר כלל זה
אפילו ברמז קל .הלא דבר הוא! ולדעתי הדלה זה מספיק להוכיח שהוא ז"ל אינו סובר כלל זה ,ודומני שכל
מי שיגע הרבה על כל היד החזקה אשר עשה רבינו משה לעיני כל חכמי ישראל יודה לי.
ואם תאמר מה ראה רבינו לנוד מכלל הנמצא מפורש בתלמוד? אומר אני שכבר ידוע שבהלכות ארץ ישראל
מצוי שהוא ז"ל מעדיף את התלמוד הירושלמי ,לפי שבארץ ישראל היו החכמים מארי דעובדין באותן
ההלכות ,ואם תאמר היכן מצינו שהירושלמי רוח אחרת עמו בדבר זה? הנה מצאנוה בשביעית (ח ,ה)
שהובאה המחלוקת בצורה אחרת ,היינו שרבי יוסי חולק על רבנן לענין כביסה בפירות שביעית [מחוץ למיני
הכובסים שבהם הכל מודים (ירושלמי שביעית ז ,א)] אבל לא במשרה ,שבזה הוא מודה ,יעוין שם.
האם יש הבדל בין הסבר הרב הרצוג להסבר ערוך השולחן בפסיקת הרמב"ם?
6
שיעור מספר – 31-31הצמחים הקדושים בקדושת שביעית והשימוש בהם
יחידה ג :קדושת שביעית בפרחים
נשמיענא – …נוכיח שאין
קדושה בבשמים ,מכך
שפרח לבן ואורז אינם
למרות
קדושים
שמפיקים מעליהם בושם.
אין לקטף – …קטף הוא
השרף היוצא מהעץ.
לדעת רבי שמעון הקטף
אינו קדוש בקדושת
שביעית ,כיון שאינו נחשב
לפרי ,והוא שפסק כדברי
הברייתא שאין בפרח
הלבן ובאורז קדושת
שביעית.
נסורתא -פרח שאין בו
ריח ,או שהוא נושר (ואין
בו חשיבות) ,לכן לכולי
עלמא אין בו קדושת
שביעית.
פרחים המיועדים לריח
.14תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ז הלכה א
בשמים ,מהו שיהא עליהן קדושת שביעית? נשמיענא מן הדא :הפרח לבן והאורז אין עליהן קדושת שביעית.
חברייא אמרי -דרבי שמעון היא ,דרבי שמעון אמר :אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי .רבי שמואל בשם
רבי אבהו :תפתר דברי הכל היא ,בהדא נסורתא.
.15רבי מאיר אויערבך -שו"ת אמרי בינה סימן י
והרמב"ם לא הביא זאת {הירושלמי} ,ואפשר כיון דכתב (ז ,כ) דבאילן סרק אף {שרף} היוצא מן העלים
ומן העיקרים כפרי שלהן ,ויש לו ולדמיו שביעית ,והוא מתוספתא .קל וחומר דבושם העומד להריח.
למסקנת הרב אויערבך ,האם לפי הרמב"ם חלה על פרחי ריח קדושת שביעית?
.16הרב חיים קנייבסקי -דרך אמונה -ביאור ההלכה הלכות שמיטה ויובל פרק ז הלכה יט
וראיתי באמרי בינה {מקור } 26שכתב דרבנו לא הוצרך להביאו ,דקל וחומר מאילן סרק דנוהג בקטף שלו
קדושת שביעית ,כמו שכתב רבנו בסמוך דקטפו זהו פריו ,וכל שכן בשמים.
ולכאורה אינו מוכרח כלל ,דקטף מאכל אדם גמור הוא ,מה שאין כן בשמים.
.17חזון איש שביעית סימן יד אות ט
ירושלמי (ז ,א) בשמים מהו שיהא עליהן קדושת שביעית כו' חבריא אמרי דרבי שמעון היא כו' לכאורה הא
דבשמים והא דקטף לא דמיא כלל ,דבשמים אפילו אותן שאינן רק לריח ואינן ראוין לאכילה חשיבי פירי,
שחשובין פריין אצל האדם והכל מלקטין אותן .ואין ראוי לספק בהן רק מחמת תשמישן ,שתשמישן רק
לתענוג ומוגמר לא חשיב שוה לכל נפש לענין יום טוב ,והכא לענין שביעית נמי בעינן שוה לכל אדם כדאמר
ומוגמר לא חשיב- …
עשירים נהגו להניח
בשמים על גחלים ,כדי
לבשם בגדים וכלים.
שימוש זה אינו נחשב
כהנאה השוה לכל נפש ,סוכה (מ ,א) לרבי יוסי {ואם כן ,לא מובן מדוע כשהעמיד הירושלמי את הברייתא כרבי שמעון ,זה מסביר
ולכן אסור להניח את
הבשמים על גחלים ביום שאין קדושת שביעית בפרחים}…
טוב.
ואפשר לפרש סוגין ,דדחי דהני פרחים לא חשיבי ואין בני אדם מקפידין ללקטן ובטילי אגב עץ כי היכי
דבטל קטף לרבי שמעון ,ורבי שמעון בשם רבי אלעזר אמר דברי הכל היא בהדא נסורתא ,רצונו לומר באלה
הנושרים גם רבנן מודו דבטלים לעץ דגריעי מקטף ,ולא איפשט שאר בשמים.
והא דתנן (ז ,ו) הורד והכ ופר והלטוס יש להם שביעית והן מיני בשמים כמו שפרש רש"י נדה (ח ,א) אין
הרב אליעזר יהודה
וולדנברג (תרע"ו -לפשוט מכאן דבשמים יש להן שביעית ,דהתם יש להם גם טעם …ועיקר דינא דמתניתין אשמעינן אף על גב
תשס"ז) נולד וגדל שאינו אוכל חשוב בפני עצמו אלא שכובשין בו שמן ושאר דברים ועיקרו לריח מכל מקום נוהג בו שביעית…
בירושלים ,ולמד בישיבת
חברון .התמנה בצעירותו
לראש ישיבת 'שערי ציון'
של הראשון לציון -הרב
עוזיאל .בהמשך התמנה
לדיין בבית הדין הגדול.
בשו"ת ציץ אליעזר אותו
התחיל להוציא בגיל ,13
השיב הרב וולדנברג
לשאלות רבות ומגוונות
בנושאים רבים בהלכה,
ביניהן שאלות שנשאל על
ידי הרופאים בשערי
צדק ,שבה שימש כרב לא
רשמי .הרב וולדנברג
הוציא ספר נוסף בשם
'הלכות מדינה' ,בו הוא
מפרט הלכות שונות
להתנהלות
הנוגעות
המדינה לפי התורה.
מה כוונת החזון איש במילים 'דהני פרחים לא חשיבי …ובטילי אגב עץ'?
.18הרב אליעזר וולדנברג -שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן לג
מצינו בירושלמי דשביעית (ז ,א) דמיבעיא ליה' :בשמים מהו שיהא עליהם קדושת שביעית' ,ולא איפשטא.
וראיתי בספר חזון איש על שביעית (יד ,ט) שמבאר בתוך דבריו דהספק הוא מחמת תשמישן ,בהיות
ותשמישן רק לתענוג …והכא לענין שביעית נמי בעינן שוה לכל אדם…
ולפי זה יש מקום לומר דמכיון דבבבלי לא הוזכרה בעיא זאת של הירושלמי ,וכן ברמב"ם לא הוזכר לחוש
לה ,שמע מינה דלא חיישינן לה וסבירא להו בפשיטות דלא נהגי בה קדושת שביעית .מהאי טעמא דלא הוי
שוה לכל נפש ,ואינו סוג מאכל מעיקרו.
והכי מצאתי בספר שו"ת ציץ הקדש (טו) שמביא הוראה בשם הגאון הגרי"ל דיסקין זצ"ל שהורה לסוחרי
האתרוגים בשביעית ,דבצירוף האתרוגים ישלחו גם בדי הדס ויבליעו דמי אתרוג בהדס עיין שם .הרי דהיה
פשוט ליה להגאון ז"ל דבבדי הדס אין קדושת שביעית נוהגת ,אף על פי שעומדים להריח.
לדעת הציץ אליעזר ,האם להלכה יש קדושה בפרחים עם ריח?
7
שיעור מספר – 31-31הצמחים הקדושים בקדושת שביעית והשימוש בהם
.19הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי -ספר השמיטה עמוד לג -לד
צמחים העומדים לריח ,כגון מיני וורדים ושושנים או שאר מיני בשמים הניטעים לריחם -יש בהם קדושת
שביעית ,כי גם הנאת ריח כהנאת מאור וצביעה הרי הוא בכלל 'לכם לכל צרכיכם' .והריח גם הוא הנאתו
ובעורו שוה.
ושם בירושלמי (ז ,א) שאלו בשמים מהו שיהא עליהם קדושת שביעית ופליגי בזה ,ולפי המסקנה שם הלכה
(הלכה ז) אילן שיש לו פירות ,רק שרף הפרי יש לו שביעית ולא שרף העץ הבטל להעץ ,אבל כשאין לו פירות
אחרים ,והפרח או השרף הוא פריו יש לו שביעית …
מהי מסקנת הירושלמי לדעת הרב טוקצ'ינסקי? האם הוא חולק על ה'ציץ אליעזר' (במקור
הקודם) וה'אמרי בינה' (במקור ?)25
** .11הרב יוסף ליברמן -שו"ת משנת יוסף חלק א סימן כד**
מה שכתב {הרב טוקצ'ינסקי} דפשטות לשון המשנה (ז ,ו) מורה דבמיני בשמים יש קדושת שביעית [וכן
משמע מהתפארת ישראל ,דהני מפני ריחן לבד יש להם שביעית] ,הנה לפי דבריו יקשה על איבעית הירושלמי
דידן ,איך זה לא פשט ממשנה מפורשת דיש לפרחי בשמים קדושת שביעית?
אלא על כרחך צריך לומר כמו שכתב החזון איש {מקור }27דהא דלא פשיט ממתניתין דורד ,דבשמים יש
להן שביעית …דורד יש לו גם טעם …אף על גב דאינו אוכל חשוב בפני עצמו ,ורק כובשין בו שמן ,מכל מקום
נוהג בו שביעית .וכן כתב הר"ש סירילאו להדיא …אבל האיבעיא דבשמים עדיין לא נפשטה.
ובזה נסתרה גם ראיית ספר השמיטה ממסקנת הירושלמי.
איך נסתרה ראיית הרב טוקצ'ינסקי מהירושלמי? השוו גם לדברי הרב קנייבסקי במקור .26
.13הרב חיים קנייבסקי -דרך אמונה הלכות שמיטה ויובל פרק ז הלכה יט
מיני בשמים שאין ראוי אלא לריח ,הוא בעיא דלא איפשיטא בירושלמי אם נוהג בו קדושת שביעית או לא,
ויש להחמיר.
פרחי נוי
.11הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי -ספר השמיטה עמוד לד
וורדים ושונים ודשאים שאין להם טעם וריח וניטעים לפני הבתים והשערים רק לנוי נראה שאין להם דין
שביעית (וודאי אסור לזורעם ולנטעם {במהלך השמיטה} …אלא שאם צמחו אין להם קדושת שביעית) .ולא
דמי לצמח העומד לצביעה ,אף שגם הצביעה הרי היא רק לנוי ,או לצמח ולשמן העומד להדלקה שגם זה רק
לראיִ ה .דהתם הנאה זו ,הצביעה או המאור ,משמשת את גוף האדם ולצרכיו ,מה שאין כן בדשאים שהם רק
להראות בעלמא שאין זו הנאה גופנית.
.11הרב יוסף אפרתי -הליכות שדה 44עמוד 31
והנה בפרחי נוי שיש בהם ריח ,יש לעיין אם מפני שעיקר נטיעתם ,ג