יצח
1חמל
יוב
י"ח טב.
ז*עונ
אתר לימודי יר:דוו :ורוח
wvvw.daat.ac.il
מבוא.
יהבית השף
שימת:1-ןעל קורתהלשון העבריתוהמליצההעביית מראשיתימ
ער העת החדשהע
א.
שטת עבר חדלה להיות שפה מדוברתאחרי גרותגבר_.התרגומים-.טפוח הלשון בבתי המדרש.
הרבה רורותלפני חרבןהביתהשני כברערבה ומתה שפתעבר ,ותחדללהיות שפהמדובית*
בשוב בני ישראל מבלות בבל לארצם עוד עיתה שפת עבר בפיהם ,אבל נם או כבר התאונן
נהסיה על הלק טהעם אשר בניהם .חצי מלבר אשרורית ואינם מכירים לרבת יהודית' .ואמנם
נקל לשערכי היהודים אשר ישבו בנבל *מום רבים לא יכלו לשמור את הלשון הענרית
בטהרתה ,מבלי התערב בה מלים ומבמאים טלשונות הנוים איטר 'שבו בקרבם; ובעלותם
לארצם העלו עמהם ,בלי ספק ,את המלים ההן ולא הבדילועוד אותן מלשונם העברית .ואף
נם זאתכי לא במרק ומן אחדעלו היהורים מבנל :רק חלק קטן מהנוליםעלו עם זרובבל
בראשית טמלכת כורש ,ואולם רוב היהורים ישבו עוד ימים רבים במדכות בבל ופרס ,ומעת
לעת ובהפסקות ארוכות עלו להאחז בארץ ישראל (ורבים מהיהודים השתקעו בבבל ולא יצאו
משם כלל) .ואלה העולים המאוחרים אבו נבר בודאי את הלשוןהעברית מפס שפת מדינתם
(ארמית) ,ובעלותם לארץ ישראל אחריימים רבים,העלו אתם רק את הלשון הא-מית .ובהיות
הלשון הארטיט קרובה טאר לשפת עבר (יתר מכל הלשונות ה.טטיות) ~קלטה והתערבה על
נקלה בלשון העברית ,ורוב העם החלו לאט th'Sלדברבלשון מעורבתומקולקלה .אךביחור
הורע כחה של yttwבימי ממשלת הסורים-היונים בארץ-ישראל .הלשון הסורית רחוקה
משפיע יותר מהלשון הארמית (נ* היא קרובה מתר ללשון ערבית) ,ונם ערב רב בא אליה
מלשונותיון ורוסיוכו' .והלשון הזאת נרשה כלה את שפת עבר מבתי ישראל* בימי
ממשלת הסורים בארץ ישראל ההלה הנסיסה של שפת עבר בתור לשון
מרוברת ,ועור לפני ימי החשמונאים כבר מתה ונכרתה טפי העם ,ותהי הלשין
הארמית-הסורית לשפה המדוברת בפי העם ,ללשון ההסם בכל הטקצועות .העם כבר
שכח אז את הלשון העברית בטהרתה ולא הבין עוד נם את דברי תורת סשה ,כי על כן
נעשה אז לטנהנ ל תרנם את התורה ארסית באוני העםבימי קריאת התורה .ואין כל PDD
כי עוד בימי החשמונאים כבר נפוצו בין העם היושב בא"י ובבל תרנומ.ס ארמיים שחים
לתורה ולנביאים ,יסים רבים שדם לתרנוטו של אונקלס (על ההורה) ושל יונתןבןעוזיאל
1ץ
מב1אי
.
(על הנביאים) 1כמו שליחורים היושבים באלכסנדריה וביתר ערי היונים חובר תרנוםיוני
(תרמם השבעים ואח'כ תרנום עקילס),2יען אשר שפ'ע זרה להם.
ן שנעשים למען רוב
בעת ההיא כבר האח הלשון הארמית שלטת בכל מעשי ביתדי
העם .המסח האימי של ה"כתובה' מכר כבר בטשניות עתיקות ,8וגם הנט נכתב או רובו
ארסית* ונם שטרי חליצה גנתנו ארמית5
.נוסח ה,,קדיש' והמבוא להנדה של פסח (,.הא
ן כי הם נועדים לכל העם (ל,,הדיוטות" ,לנשים ולקפמם
לחמא עניא") נכתב ונאמר ארסית,יע
שלא הבינו כלל בלה'קג נם בבית המקרש נתן מקום נהול ללשון הארמית 1מחותמות היו
במקדש (לצורך ה,,נסנים' הנאים עם הקיבנות) וא-טית כתונ עלי"ם"" 18שלשה עשר
שופרות (תיבות עשויות כמין שופי להפיל בהן נדבות) הע בטקדש וכתוב עליהם תקלין
המתין ותקלין עתיקידל (שקלים חדצ'ם ושקלים ישממג ש הספרים יטדו:ת אז
לצורך ההמק ננתבו ארמית (כסו למיצל הספר העתיק .מגלת תעלות"ג גם כל המ'צלים
והפתנמים שהיו שנורים בפי העם ("משלי הדיופ') נטמרו לנו נשפת ארמית.
ובכן אנחנו רואים כ* הלשון הארמית ניטה מפניה את לה"ק עור בראשיז ימי הכית
השנה והסיתה הטוהלטת של p'~sבאה בימי טטשלת מלכי ס.ריה (קודם לההשמונאים).
אמסכי נם אחרי אשר חדלה שפ"ע להיות שמת המדינה,לשון הה.ים האזיהיים ,עוד ההזיקה
טעכד בבתי הכנסת ובכתי המדרשות ,התפלות ,אשר רובן נתקנו בימי הבית ,עודן מבועות
בהותם עביי ,אם כי כבר 11ךת בהן ההשפעה של הלשון הארמית ,אך ביחוד מפחו ומלכלו
את לה"ק בבתי הטדרשות .החכמים והמלומדים ,היושבים בארץ ישראל ,דברו עברית בעם
ן עצטס ובהורותם את חוקי הרת לתלמידיהם בנית הכד-,ש .ולא רק בימי הנית ,כי נם
לבי
,
ם
ה
י
ד
י
מ
ל
ת
ו
שפת
א
ל
ת
י
ר
ב
ע
ה
השפה
ה
ת
י
ה
ם
י
מ
נ
ה
ה
אחר
ק
ר
ב
ת
כ
ב
ת
ו
ר
דו
ם
י
ד
ח
א
החיבן
בי
נם בדבור ,הדבור העביי נקדש ונערץ בעיני תכסי ישראל גם בדורות המאוחרים; והתנא
ר' מאיר (במאה השניה אחרי החורבן) אטר,,:כל מי שקבוע בארץ ישראל וטדבר בלהיק
מובפח לו שהוא בן עולם הבא" .8שפת העם ,הלשון הארסית ,נקראה בסי החכמים בבוז
"לשון הדיוטי ,9ור' יהודה הנשיא (מסרר הטשנה) קרא בקצף" :בארץ ישראל לשון פורסי
1אונקלם תרגב את התורה ארמית ממוך לחורכן השני ,וחכמי ישראל בחרו בתרגומו המדויק
מכל התרגומים שהיו לפניו ,ויונתן בן עוזיאל (תלמידו של הלל?) תרגם את ספרי הנביאים,
כדור אחד אהרי אונקלס (ואולם יש עוד תרגום ארמי על התורה ,חנקרא גט הוא "תרגום יונתן בן
עוזיאלה אבל הוא מאוחר מאד ,וזמן חבורו הוא כשש מאות שנה אחרי החורכן) 9 – .המעשה
הירגע על ארות ,העתקת השבעים" היא בדותה גמורה .כנראה חובר ההוגים היוני הזה כמאתים שנה
לפני החרבן ,כידי יהודים היליניסטים ,אשר גם הם אמנם לא היו בקיאים עוד היטב בלה"ק .עקילפ
8כתובות פרק ד' ,משנה ת' והלאה.
הרגם את התולה יוניתtaב,ד_יוק גדול סמוך לחרבן הבית.
5ירושלמי מוער קטן פרק ג'- ,הלכה ג' 8 – .שקליפ פרק ה' ,טסיה
*גטין פרק ט' ,משנה
כ-/
ש שם פוקו' ,ממגה ה'8-.ירושרמי שקלים סוף פרק ג' 9-.ירושלמי כתמות פרק ד' ,הלכהה'.
-
טב1א.
11ץ
(כורית) למה? או לשון קדש או לשוןיוני – !*1אמסכי הלשון העברית שהיתה טדוברת
בפי החכמים ,לא היתה נם היא שפת כתני הקודש,כי כבר התערבה בלשונות ארם.ת ,טורית,
פיסית,יונית ,רומית וכו' ,ונם סננונה רומה רק במקצת לסגנון העכרי האמתי ,כאטר נראה
להלן בדברנו על ה,,טשנה",
בב*
המליצה העברית אחרי גלות עגל – .תהלים – .קדמות "שיר השירים" – .משליט- ,
בן,סירא – .עורא ,נחמיה ודברי היסים – ,מגות אסתר – .דניאל – .קהלת.
י הבית השני .בתור 'tDU
הנה תאינו נקצרה את נורלהליכון העברית ,בימ
מרוברת.
עתה הננו לשיםעין על נורלה בימים ההם בתור שפה ס פרותית ,כלומר על המליצה
והשירה העברית.
תור הזהב של השירה העברית הגיע לקצו ננלות בבל,
העת ההיא זל ת1ר
הכסף שלה אשר נמשך ער כמאתים שנה לפני חרבן הבית השנויל,מ
יכלומר ער פרק הזמן
אשר בו חדלה שפ'ע להיות שפה מדוברת ,שמת העם – .אחרי נלוח בבל ~ rpcהנבואה
טישראל ,ויהר עם הנביא האחרון (מלאכי
,בימי עזרא) פסקה המליצה הנשגבה והמהודרת
של לה"ק .אמנם משוררים וסופרים רבים קמו בישראל בדורות ה-אשונים של הבית השני,
אבל שיריהם ומליצותיהם חסרים אותו היופי הנשגב ,אותן ההמונות הנעלות בשיא
דמיונן ,אותו הזוונ של רוך ועוג,
נועם ונשגב; בקצרה כל אותה המואיזיה האטתית
אשר בספרי הנביאים סימי הבית הראשון .ביחוד ונלה לעינינו ההבדל הנדול בין "תור הזהבי
ובין "תור הכסף' בספר תהלים .בספר הזה נקבצו ובאו ש.ריס ומזמורים מראשית התמתחות
השירה העברית (בימי דור) עד תקופת ההשמונאים .וכל איש יחזה את ההבדל הנדוף שבין
השירים והמזמורים שלפני נלות בבל ובין אלה המאוחרים בזמן .הראשונים מצוינים בהוד
שמתם ,בסגנונם המלא עוז ויופי נעלה ובכח דמיונם הכביר (למשל מזרור י'ח ,כ"א ,כ"ג ,ל"ה,
ל"ו ,מ'ה ,נ'ה ,נ"ז ,ניח ,ס' ,סיג ,ס"ה ,מ"ח ,ע"ב ,צ.ז ,קיד ,ק"ד ,קליט;-כל השירים האלה
מצטיינים בסמנים המובהקים הנ"ל ,ולכן אין סמק בעינינו כי הוברו קורם לגלות בבל) .ואולם
המזמורים שאחרי חורבן הבית הראשון שונים מהרא'טונים ,נם בשמתם ,נס בסגנונם ונם
המזמורים אשר בהםיקוננו המשוררים על הויבן הבית ועל צרות הנלוח (ביחור
בשירתמי
"בני קרח') מצוינים אטנם גם הם ,לא בהוד שפתם ולא בשיא
ם
י
ר
ח
א
ו
ף
ס
א
מזמורי
משירי
דטיונם,כי אם בעוז הרגשתם ובחום השתפכות הנמש (נזה הם דומים לשירי ירמיהו) ,ואולם
המזמורים שנכתבוכימי הבית השני (אשר כרובם נוסדו לשיר אותם בכהמ"ק ע"י הלוים בלוית
שי
וביחוד נימי
1בבלי ,בבא קמא דף ב"ג -,הלשון היונית הובאה לארץ ישראל נימי חשמונאים
הורדוס ,וכנראה היתה לשונם של ה*אריסטוקרפים" .הרנה משעדי הו הנית ולשגות כהט*ק נקראו
י *סנהוריא"'1
בשמו ת ונ יפז וגם הבית,דין העליון בירושלים נקיא גשםיונ
י
111ע
םב1א-,
3לי שיר) הטרים כטעט בל רגש שירה אמתית .המגמורים האלה הטספר'ם כבודאל והמהללים
את התורה ואת הצדיקים והשמם את הרשעים-,טלץ.ם אותנובטליצתם ה 1ב שה ,ברעידותיהם
הצנומים ובמבטאיהם החוזריםהלילה .המזמורים האלה (ביחור אלה המיוסדים בסדר א"ב ,שוה
סמן טובהק לאהור זמנם) שוטפים בנחת כמי השלוח ההולכים לאט ,בלי התרנשות חזקהובלי
התמעלות נלהבה; נם 'Y~Dמנור של מבטאיםקשים ושלמליצית רמותלא נפנושבטי טנוהות
ן בהם ,נם הרנשה עמוקה והשתפכות נפ'ט חמה אין בהם (ראה
הללו -אבל שיר ה אי
למשל טזטור כיה /ל"ד -המיוחסים לרוד! -וטזמורי קי'א ,קייב ,ומה נם מזמור קי"פ! ונם
רוב הטזטורים אשר בראשם כתוב "הורו' ,,1הללויה").
פה היה מקום להזכיר נם את ',,צירהשירים' אשר כמעט כל המבקרים החדשים טחהרים
זמן תנורו הרבה דורות אחרי גלות בבל .ואולם נודה ולא ננזש ,בי למפות כל הרא.ות
העצומות של מבקרי התנ"ך ,לא יתגנו לבבנו להוציא את השיר הנפלא הזה מידי טשוררין
וטלפמ נלוה נבל ,לא נאבה להחליטכי המלך שלטה בכבודו ובעצמו הרה והנה את ש.י.
האהבה הזה ,אבלהיעכל טחייבכי רק בת1ר הוהב של הלשון ושל האימה ,בעת שתלשון
עמדה על מרום התפתחותה והאומה היתה שגה ומצליחה-,רק אז יכל משורר עברי להביע
:,
ת כאלה להאהבה המהורה בשוא רנשותיה .ואיך יעלה על הרעת כי בימי הבית השני
רינו
בימי הירידה של הלשון ושל האומה ,בימים אשר כל הכהות הרוחניים של האומה הצטמצטו
רק בשמירת התורה והטצוות ובמלחמות עם האויבים מביתוגהוץ ,ביטים אשר הצרות התכומות
טצר זה והעסק ב,,בנין הדת" טצד השני הטיתו כטעם כל רנש של יופי ו,,הצונ'ות* בלב
היהודים-,כי ביטים רעים כאלהיעיר טיטורר עברי את כנירו לשיר ל,,אהבה בתענוגים"!-לכן,
למרות המלים והמבטאים ה,,השודים" שבשיר האהבה הזה ,הננו נועזים להחליפ כי זמן קבורו
מוקדם מאד ,ואם שלמה בעצמו לא חברו הנה טשורר אחר בזטנו כתב אותו .כי רק בתקופת
המאושרה של מלכות שלטהיכל שיר כוה להולד.
אל הספרות המליצית יתשנו גם ה,,משלים' (אמרי בינה,פתניי מומר) ,ובמקצוע זה עשו
והצליחו סופרי ישראל נם ביטי הבית השני .ה,,טשל" (בכל הוראותיו) היה מאז טעולם מקצוע
אהוב וחביב לטשוררי ישראל ולחכמי ישראל ,כי העברי חבב תמיר את ההדור והשנינה; ונם
הלשון העברית הנפלאה בקצורה המדויק ,טסונלת עדלהפליא להביעאמרי בינה וטומר בסגנון
הראוי להם-.אין ספקכי משלים רבים שבס' "משלי שלמה' חוברו בימי הבית השני ,וכן
יש לשער כ' בימים ההם הוברו נם ספרי טשלים אחרים (משלי היות ועורות ,ופתנמי מוסר)
אשר לבדו סטנו ברבית הימים ואשר שרידיהם נמצא בתלמודים ובמדרשים ,1אבל ספר אהד
-1
המשלים (משלי היות ועטות) המובאים כתלמודים ובמדרשים עולים למסמר גדול מאר ,ורובם,
כנראה ,מוצאם מימי קדם ,אבל לא נמכרו לנו בלשונם ובפגנונם הראשון ,כי אט בלשון הארמית או
בהזרנוןהעברי שגו ככתנו רוב המדרשים ופצרי אגדה ,בתלמוד נןכרימ ,משלי שועליפ*",משיי שבסים*,
"שיחת עומות'" ,שיחת שדים' (השיחות האלה גם הן מין משלים הן) ,על התנא
גם *שיחתדקיימ*י
אמרו כי היולו שלש מאות משלי שועלים; ולכן נאמרעליו במשנה (סוטה), :משמתר' מאיר
דימאיי
מבוא.
1%
יקר הערך במקצע זההניע לידינו מהזמן ההוא :זה ספר "משלי בן-סירא' .יהושע בן מירא
בן אליעור הכהן מירושלים חבר את משליו המהולליםבערך ר'ם שנהלפניחורבן הביתהשני.
המח העברי של ספרו היה מצויבידי חכמי יש-אל עוד באחרית תקופת הנאוניםו ,חבל מאז
והלאה נעלם מעינינו במשך אלףשניםולאהיו לט אלא תרגומו בלשונות סורית,יוניתורומית
~
ורק זה מק-וב (בשנת תרנ"ז) טצאו הכמי בריטניה הלק נדגל מהגוף העברי בארץ מצרים
ויביאוהו אל הביבליותיקה באוכספורך .שפת משלי בן-סירא ,כפי שאנחנו רואים עתה מתוך
הנוף העברי ,וכפי שידענו מקורם עפ"י הדונטאות הרבות המובאותבהלמוריםובמדרשים ,2היא
לשון עברית צחה ויפה ,וסננינם דומה נמעט לסננון "משלי שלמהר ובנונע לחרוד ולשנינה
הם עולים לפעמים על "משלי שלמה" (לדוגמא נביא.בזה את המשל הנזכר בשלשה טקומות
יעני רעים בן-סירא אומר :אף הלילות; בשפל טים ננו ובמרום
בתלמוד בבליז.כלימ
הרים כרמו? טסטר סיס לגנו ,ומעפר כרמו לכרמים" .משלים טהודדים כאלה לא נמצא
ב"משלי שלמה .).רקזעיר שם זעיר שם נמצא במשליו מלה או מבטא שאין דוגמתם בספרי
הקדש ושנמצאו רק בלשון המשנה (למשל המעל "בנר' ,השם "סובין" ועור מעטים) .אבל הן
אפשר הדברכי בם המלים האלה עבריות הן אלא שלא בא וכרן בתנ"ך (~כלל מובן
מאליו הואכי ספרי הקדש אינם מכילים את כל *WIWלה"ק והמון מלים ,שטות ופעלים,
שנמקרה לא נזנרובתנ"ך ,היו ידועים לסופרים העברים בימי בית שני ,בהיות לה"ק שפה
לכן נמצאנו בס' בן-סירא ,או אפילו במשניות הקדומות ,מלים
מדוברת ,ונס לחכמי
י
ח
נ
ש
מ
ה
שאינן בתנ"ך ,איננו מחויבים כלל להניח כי מסתמא לוקחו מלשון ארמית ,סורית ויתר
לשונות שם .אדרבא ,מפני שהמלים האלה מצויות נם ביתר הלשונות השמיות ,אות הוא
.כי עבריות טהורות הן ,טאוצר השרועים הסטיק ,כמו שגם רוב המלים הביבליות משותמות
הן לכל הלשונות השמיות* ואולם יש מלים אשר הכרת פניהן תענה בהן כי נתחדשו בזמן
טאוהר ,כמנהנ כל 11WSחיה ומדוברת המחדשת מלים ומנטאים מעת לעת ,ונם אותן נקבל
ןורומי .ועיין עור להלאה
באהבהכילדי העברים; מלבד אם הן לקוחות בפירוש מלשונותיו
בעניןוה.
הפרוזה העברית ,המליצה הספורית ,ירדה .מאד עוד בראשית ימי הבית השני .עוד
בספרי עזרא ונחמיה ודברי הימים נראה את ההבדל הגדול אשר ביניהם ובין .סמרי שומטים,
שמואל ומלכים* ספרי נביאים ראשונים כתובים בלשון מדויקת וצחה ,בסגנון פשוט וקל
המלא בכל זאת עוז ונועם נם יחד* ואולם הלשון והסננון של עזרא מנהמיה אינם לח
י
י
נטלו מושלי משלים".
ועיין עודיהון.
גם במקורא (גדורו
של ר' יהודה הנשיא) היה ממשל משלים מהולל.
1רש"ל רפפורט הוכיח (בתולרות רבנו גסים)כי לנגדעיניו שלר' נסים היו משלי בן-סירא בגוף
העברי – .ב כארבעים משליס הונאו בתלסוך ובמדרשים בשם בן.סירא בלשונם העגרית ,מלגרמשייה
אחרים שנאמר עייהם סתם *המשו אומר" מוו גארמית *סתלא אברא") ומוצאם ממשלי גן-מירא ,גם
יש גתלמור*היינו דאמרי אנשי* הלקוחים גם הם מס' המשלים של גן,סירא,
)נ
סבוא*
קלים ולא צתים,אין בהם כל חן ונועם ,כל עוז והוד .לא על הטלים והמבפאים החד'טים
ושבספרים האלה* אנחנו מצטערימן הלואי שמסרו לנו סלים ומבפאים הדשים כהנה וכהנה
והעשירו את שפתנו העניה עושר רב .אבל צר לנו על הסגנון המבלבל אשר בספרים האלה,
פגנון המעיר על בעליוכי כבר קשה להם להביע רעיונותיהם הפשוטים בשפה ברורהומדויקה,
.והספרים האלה הלא נכתבו ק1דם לזמנו של בן-מירא ,לא יאוחר משנת ש'
בסגנוןהגיוני
קודם לחורבן השני .ומה שונה וזרוע הוא סגנונם מסגנון "טנלת אסתר" אשר זמן סבורה איננו
טוקדם נם הואו מנעת אסתר כהובה בסגנון פשומ מאד ,בלי שום מליצה ויפוי ,אבל מה
קלה ומה צחה שפתהן הקורא ירוץ בה מבלי קנקש בשנונו אפילו במבטא אחד ,תחת איטר
בספרים הנ"ל נפגש כטעפ בכל פסוק ופסוק "אכני ננף' ההומטות את דרךהקריאה .אמנם יש
בחסרונות רבים,
לשערכי לספרי עזרא ,נחמיה ודה"י התגננו המון שבושים ופעיות ,ונם
באשמת המעתיקים (ועל השבון המעתיקים היה צריךלנקוףנם אתהמון החטאים להקות הדקדוק
שבספרים האלה); תחת אשר סנפת אסתר נצלה מהרעת הזאת ,עקב הקדושה היתרה איטר
העמו עליה ,וביחוד בגלל אשר נעשה לחובה ,עודבימי הבית ,לקרא אותה בקהל מדי שנה
בשנה .אבלאין לכחדכי בשלשה הממרים הנ"ל ישהמוןפסוקים אשר "עומק לשונם" ובלבול
ל על ראשי המעתיקים,כי אם על ראשי המחברים בעצמם ,אשר כנראה
סננונםאי אפשרלני
לא דבר 1ע1ד עברית בעצמם ורק השתרלו להק1ת את הסננון הספורי שבנביאים
הראשונים ,בלי כשרון ויכלת.,,
נרוע הרבה טהם ,הוא סגנון "דניאל' בחלקוהעברי .הספר הזה (ביהוד הלקו העביי)
נכתב כנראה בימי מלחמת ההשמונאים עם הסורים היונים ,בעת אשר כבר חדלה שם'ע להיות
שפה מדוברת ,לכן גם לשונו נם סגנונו מקולקלים מ-זעים מאד .ואמנם אין לכתר כי סנטנו
בנלל הואסגנון מליצי ,והרבה תטונות שיריות נמצא במבטאיו (ביחוד בפרשה י"א) :אבל
מליצותיו מתנהגות בכברות ,בלי חן ונועם ,וביהוד בלי צחות ודיוק היאולם הכפר הזה לקה
בחסרונות ובשבושים מידי המעתיקים ,שכם אחד על כל ספרי תנ"ך המאוחרים).
הס' "הפילוסומי' ק הלת נכתב ,כנראה ,נם הוא בזמן מלכות יון ,בעת אשר רעות
חבטייון מצאו טסלות נם באהלי 'עקב .ואמנם לשון הספר הזה ,,עמוקה" מאד ,כי לא
הסתנלה עור אז שפ"ע די הצורך למחקרים פילוסופים .נם ה,,פהנמים' אשר בו נומלים הרנה,
י הוא
בנוגע למליצה צחה וסגנון מדויק ,ממשלי שלמה .ובכ"ז גדול מאד ערך המפר הזה,כ
הראשון א2.ר עסק ב,,עניני טחקר' בשפ"ע ,כי על בן נטלעל מחברו לברוא בעצטו את המלים
יקו
1אוה הן הטוים היותר נכבדות הסובאות רק בשלשת חסורים הנ"ל ואשר הכרת פניהם תענה בהן
כי סיודי העברים הן :טחיפים ,בקש ,סח',חש ,נתינים ,רשיון ,תענית ,טצהב ,פוך ימחוז; וכן הוא גם
בישון ערבית .פיכח")ן חר ה החזיק;יגי פ 1הרלתוחן ב מצל יריתם עבדות; קת~ךן (ויתעדנו -ויך
טצלתים מהחכה ,פראצעם'אן)
,סכר (דבר הנטכר)ן
פערווייכ1ינען) ן כורתים אםנ ה; עתים מז טנ ם
י (-ות)י
(טררגה)
ו
ע
פ
ה
ר
ט
'
א
ר
ב
י
ט
ם
י
ל
ט
סופר; נדןן טךרש; תימיר; גתה; תנוסה; לבש
;
טוצאן
;
בדקן
סוסון פרפ.
ס
י
י ציד
מנ1א.
%1
והמנטאים הגהוצים ל"ממקריו' ,ו"נריאותיו' הן כרובן בריות נאות וביות שפ"ע (לטשן!
יתרון ,רעות-רוח ,רעיון-רוח ,רעיון לב ,כשרון ,כשרון המעשה ,חוש ומי .יחוש) ,ענין,לך-
נפש ,תקן ,סשבון ,לגדות
כנראה חוברו בפרק הגוטשןחרוהתה)ו*א (ר"ל מראשיתימי בית שני עדים
.החשמונאים) עור
הרבה ספרים בשפ"ע ,כאשר תוכיח אזהרת קהלת על "עשות ממרים הרבה' ,וכאשריוכיחוגם
ושמות הספרים הנזכרים ב"דברי הימים' .אבל הממרים האלה לא הניעולירינו ,ועל ואת אנחנו
מצמעריםטאד .אמנם יש אומריםכי מכיון שאבדוהספרים האלה ,אות הואכי לא היו שוים
לשמרם .אבל באמת טעות נדולה היא .אנחנויורעים כי םםדרי התנ"ך (אנשי כנסת
גונדולה) ,לא היו סכינים גרולים בטקצוע הספרות היפה ,ואציל במקצוע הממרות המחקרית*
האנשים הנדולים האלה העריכו את כל ספר רקלפי "חסירותו' ,כי על כן בקשו לננוו את
ששיר השירימע ואת ס' קהלת .ולכן יש לשער כי הרבה מפרים טובים אנננזו' ע"י
הטבקרים הקשיםהאלה…
ב.
,-מייצה*
הרחבת שפת עבר – .מלים מחורשות – ,מגגון לשון המשגה,
המשנה- .
השפעת סגנון המשנה על סופרי הדורות המאוחרים,
ם
י
ל
ש
מ
במשנה,
ופתגמים-.
-
שמי החשטונאים חרלה שפ"ע להיות נם שפה ספרותית .הספייר שחוברו בימים
ההם נבתנו מקצתם יוניתן ומקצתם ארמית ,אבל לא עברית .ובכל ואת לא חרלה שפת עבר
לחיות גם נימים ההם .קריאת התורה וההפמרה מדי שבת בשבתו בבתי הכנסת,שירי הלוים
והתמלות בבית המקדש ,בתי ספר ללמוד התורה לילדים- ,כל אלה חוברו יחרו להגן על
שפ'ע לבל תשכח ~לה ולבל תסות מיתה מוחלמת .אך ביהור עזרו בתי המדרש לשמירת
הלשון ולאריכת ימיה ,סימי החשמונאים והלאה הצטמצמו כל הפעולות הרוחניות של האומה
הישראלית בבנין הדת ,בקביעת החוקים והט'טפמים הדתיים והאזרחיים הנוסרים על חוקי
תורת משה .כל עסקםswחכמיישראל היה,מן העתההיא והלאה ,אך "לדרוש" את התורה,
אם להוציא ממנה פסקידינים (הלכה) או למען הורות את העם מוסר ומדות (אנדה,
מרוש) .לתכלית ע נוסרו אז "בתי מררש' אשר בהם היתה התורה "נדרשת" עפ"י חוקי הגיון
ט'וחדים (,,מרות") .ובנתי המדרש האלה חיתה שפת עבר מאות בשנים אחרי אשר
הדלה להיות שפה מדוברת בפי כל:העם .בבית המדרש הורו החכמים לתלמידיהם ,ונם
התוכחו איש את אחיו ,לא בשפת העם (אים'ת) כי אם בש מת עבר' ,אם גם לא נאותה
השפה העכרית הצתה שכה נכתבו ספרי הקורש (מפני הטעטים שיתבארו להלן) .פרי עמל
י למשל ה,אפוקריפין" (*נתובים אחרוג'ם"); ואולם יש אומריםכי נכתגו בראשונה עורית או
אגמית 8 – ,רק במשנה א ח ת (עדיות ,פרק ח ,משנה ט') נמצאה ,עדותו' של יוסי בן יועזר
בל ש1ן ;;ר מי ה (אולי יעןכי אמר עדותו בפני כ ל העם ,ואמנם מנה ראיה ברורהכי בימיו,
%12
םנ1א.
רוחם של טורי ההלמת נשאר לט לזכרון נספר הס שנה ,ואףכי הטשניות נסדרו כמאה
וחמשים שנה אחרי חורבן בית שני (ע"י ר' יהורה הנשיא) ,אבל כרובןהןכבירותלימים מאד,
וששה סדרי המשנה (המכילים ס4נ "מסכתות" בתקכ"ה "פרקים") מקיפים פרק זמן ארוך טאד,
כ* ראשיתם בימי החשמונאים ואחריהם בימי ר' יהודה הנשיא היינו תקומה של ארבע
מאות יטנה בערה ואץ כל מפק מ המסדר ה ;לה מסר לט את כל המיצחת נל,טונן
ובסגנונן העקרת כפי יטומאו מפי המרים הראשונים בבת הטדרש ,כי "ח"ב אדם לאמר
בלשע רבוע לכן יקהה הכבדה לט "המשנף נס בתור אוצר יקר לקיות הלעמן העבטת,
כי ב"טשנה* נראה את התפתחות הלשק העברית כסי החכמים 'טדבט בה ,ומלבד זאת היא
אוצרת בקרבה המון סלים ומבכאים מאוצר לשוננו העתיק ,מהים*ם שהיתה שפה מדוברת
..
העם.
י
בפי כל
המשנה עוסקת כרובה בדביי הלכה ,בפסקי דינים ,בלי שום ויכוה.ם ופלפולים
במקומות מעמים תסמור לגו המשגה נם אתהוכוחיםוהפלפילים שנאסרו בבהמר"ר בעת קב.עת
ההלכה) .טובן מאליו הוא כי הלכות וממקי דינים מחויבים להאמר ב שפה בר1רה ,מדויקת
ואובנת לכל ,בלשון שאיננה נותנת שום מקום לטעות במיווש המלין .לכן אעפ"י שאנחנו
קוראים לשפת המשנה "שפת עברי ,בכ"ז אי אפשר לררוש טמנה שתהיה פהורה כשפת ספרי
הקדש .חכמי המשנה ,בהקמירם על הדייקנות ,הוכרחו להכעס בדביהם הטת מלים
ומבפאים לא רק טלשומת ארמזה וסה"ת ,ומ ם טלשוטתען שומאונוע אם טפם יטלא מצאו
בשפתם העברית אותם המושנים שנמל עליהם לקרוא בשם בדיוק ,או מפני שהמלה
העברית הממטנת את הדבר נותנת מקום למעות' ,עןכי יש לה עוד הוראות שונות- ,ולכן
בחרו במלה ארמית או יונית וגו' השגורה במי כל העם ,ואשר בה השתטשורק לאותו המושג
הנצרך ,למשל ,במשנה נמצא רק "קולמוס' (מלהיונהג) ולא "עם" ,יעןכי "עפ' רומז לעם
ברזל ולא לקנה של סופרים .ונם כנראה לא השתמ'טו עור כלל במלה העתיקה "עטי כס?
שלא השתמשו עור בכלי כתיבהזה .כן משתמשים במשנה במלה היונית "אזמל' להוראת
מכין קמן ,והמלה העברית "סכין' מסמנת במשנה רק סכין נדול לשחופבו .תחת "מנן' תבוא
בטשנה תמיד "תרים" (מלה יונית) ,מפני שבמלת "מגן" יש עור הוראות מופשפות ,ועור מלים
ן וכו'
ופעלים רבים כהנה.יאולם יש במיסגה הטון מלים ,שמות ופעלים ,מלשונות סוריה ויו
(ר"ל טהלשון המדוברת בפי העם) נם במקום שלכאורה אין כל צרך כחם ,במקום שאפשר
לכאורה לסמז בדיוק נמור בשפ'ע את הדבר הנאמר ,טבלי אשר נמעה בהוראתו .והמחזה
הזר הוה מתבאר לפי דעתנו במעמים שוגים :א) ממני שהמלים ה;בייות ההן נ שכ.ח 1כבר
מלב התלמידים וטלב העם ,עקב ר1ב ההרנל במלים נכריות המקבילות להן
י ב) מפני
(רק
ויל כמאתים שנה קודם להורכן הנית ,כגר דגרכי העם ארמית) ,גם פתגמו של הלל הבגלי
בפרקי אבות (על דאבות אטפוך וכו') נאמר בפני כל העם וכן נמסר לנו ארמית ,ואולפ הדברים
שדבר בבהמר'ר ,עברית הס.
המובא
מנ1א.
%221
שהמלה העכרית מטמנת את הדבר בכל צורותיו ,החת אשר המלה השטרהבפי העם
0פפני שברבות
מסמנת את הדבר רק בצורתו האחת ,כפי שהיא נצינה לפסקדי
י
ןיתזה
)
ת
י
ל
ב
י
ב
ה
(
ר
היסים ,ע"י המימוש בדבור ,נעקרו מליםעבייית רבות מהג-אתן העק
ותנתןלהן
הוראות ח דשות (וכזה יקרה בכל שפה חיה ומדוברת) ,ולצורך מושגןהעקרי נכנסו ללשון
ההיים מלים אחרות ,אם משפיע בעצמה או מלשונות ארמית,ימיתוכו :והננו להביא דוגמאות
אחדות טלשון הלשנה ~יים את משפטנו 1"1למשל ,המלה העתיקה
לא תנאלעולם
י
נ
ו
ד
,
"
ן
ו
מ
ע
פ
ו
במשנה ,ותחתיה באה המלה ( tnlyy.נם היא אמנם מלה שטית)ן ההת
גאמר בטשנה
ת שממנה
רק "זונ' (מלהפיסית בעקרה)י ל,,שורד" קוראים במשנה ,לסטים" (לסטים ,טלהיני
נעשה גם פעל ,מלמטם את הבריות ;).בטקום"עיר
" יאמר במשנה רק "סומא' (מלה סורית,
וממנה נעשו נם פעלימו); המלים הביבליות "טוונו" ,אננט" לא נזכרו במשנה ,ותחתיהן באות
הטלים "קמין( ,סורית)" ,זון' (יונית ורומית ;)2 Zonaבמקום "משי" יאמר במשנה רק -,ןירא'
הטלה "טאטא' ובשם ופעל; לא תזכר במשנה,
19נית); במקום ,גדיל"
(מלה
נ'2ן "כודש'טית)י(,,מכברים את הביתי) ,שהיא אמנם מלהעברית בהוראה
אבל במקוטה משתמשים בפעל
'
ל
נ
ר
פ
"
(פרסית ויונית); הפעל 5,שה' לא יוכר
מליצית טושאלת; ל,,מחוגה' קוראים במשנה רק
ולא יפקר במשנה ,ותחתיו יבא "המתן' (זו מלה שבה מתרנמים התרנומים הארמים והסורים את
הפעל ,הכה' בטקרא) ,וכהנה וכהנה .אות הואכי המלים העבריות ההן נורשו משפתהחיים
תשכם טלב עוד בימים ששם'ע היתה מדוברת בפי כל העם ,ולק הט למקם
אעתקות* שאי אפ'צר עור להיצתמיצ בהן אפילו בבית המדרש ,במושב חכמש ומלומריג ומה
נס לצורך קביעת הלכות מדויקות( .ננונע למלת "מאפא" מספר לנו התל מורכי בדורו של
ר' יהורה הנשיא "לא הסירעי רבנן מה הוא מטאטא" עד איצר נורע להם פתרון המלהמפי
אאטהיהדבי רבי';עיין במס' ראש השנה ,דף כ'ו :ובסגלהי'ח.).
גם יש אשר הטשנה משתמשת להוראת דבר אחר פעם במלה ביבלית ופעם בטלה
סורית אויוניתוכו' .וזה רק מפני דייקהתם הנסלתה של חכמי המשנה :כי המלה הביבלית
מממנת את הדבר רק בצורתו הכלל
ית ,והמלה הנכריה סומנת אותו הדבר בעצמו בצורה
אחת ידועה ,ולצורך הבדליהם הרקים מן הדקים הוכרחו יחכמי המשנה לקרוא לדבר אחד
בשמות שונים ,לפי הפרפ המיוחד ולפי הצורה המיוהדת של אותו הדבהלמשי
,התנור נקרא
Furnus
במשנה בשמו העברי ,תנור' ,אבליש במשנה נם.פורנה" ,זו המלה הרומית
שמתרונה
תנור למאפה; ומסתמא כפט החכמים במלה למץ תטר מיוהדהיוע לבת הרסק כן
נמצא במשנה מלבד המלה הבשלית "ע~לל נם את המלה הרומית ,קרור (תזטזזסם) הרומזת
בוראילמין עגלה מיוחדת .כן יש הבדל בשמת המשנה בין המלה העברית שטנעל' ובין
י
! וגמרא הדגרגי ב תל ם 1ד נמצא פעמיט רבות גם ?,גר' בצורה ארמית (עוירא) ,וגם אמורא
.אהד נקרא רב עוירא 4 .ובהל סוד וטררשים נמצא דוקא *אבנט וא11ר* 8 – 1ע' בשרשי
הממגה מס' בלים) ח /פ'.
אטול*היוני(לכו נאמר נטשנה שקלים נ' ,מ "לא כטנעל ולא כסנדל"), .עלי הבנבלי קטן
,ושניהם נטצאים במשנה ,ו