א.
אלינ ר
והשמחה הזאת מתנשאת ומתעלית ביותר ,עד בי היתה לש 0דבר ״שמחת
התודה״ .כי ״חג האסיף תקופת השנה״ הוא גם רגל זה ,בו יחוג ישיאל את אסיף
יבולו הרוחגי ,את מחזור תקופת הקריאה בתורת משה .ושמחה רוחגית זאת לא
בעיון ובהכרה שכלית בלבד היא מתבטאת ,אלא במחולות וב״קדוש״ ,בריקודי
הגוף ובתענוגות בשרים .ולתוך שמחת השמחות האלה גמזגים אף פה רעדת
רצינות וגעגועי הקודש — .בהזכרת גשמות ,בברכת הגשם ,ב״ומפני חטאינו״ובניגונים ובפזמונים הבאים להזכיר את אשר לא ישכח היהודי לעולם.
צירופים קאלידוסקופיים נפלאים הם ימי החג הזה כולו ,חג הסוכות ,ובכולם
שזורים היסודות של גילה ורעדה .ושני יסודות אלה מסוגלים לעבור מימי החג
המעטים אל כל ימות השגה ולתת צבע וגוון לכל הימים ותוכן וטעם לכל החיים.
״שבת בראשית״ — ,שארית אחרונה של תרועת ימי השמחה עוד נשמעת
בשבת רגילה של כל ימות השנה וכבר עברנו אל ימי החרף הקשים והחילוניים,
ואתנו אוצר גדול אשד אגרגו לגו בחודש תשרי ובחגיו השונים והנפלאים.
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
ח .ח / .חג הסוכות
אתר דעת -מכללת הרצוג
במקרא
רגל
שלש ך$לים (1תחג לי (2נ ש נ ה :
וחג ל״אסף (3ויצאת השןה
)שמות כג ,י ד ־ ס ז (
הערה למורה:
על ידי חלוקת הפסוקים לפי נושאי משנה ,ניתנת לך האפשרות לארגן את שיעורך מסביב
לעניינים נפרדים שתבחר לך מתוך הנושא הכולל .תוך הצגת הפסוקים המרובים ,הנמצאים
במקומות שונים בתורה ,תעורר את תלמידיך למצוא את החידושים הדקים המתגלים בהם
ותעמידם על כך שאין לראות בפסוקים חזרות מילוליות בלבד .החידושים רמוזים בפסוקים
עצמם ,ובכמה מהם הבאנו את דעת המפרשים וחכמי התלמוד והמדרש ,שעמדו על כך בדבריהם.
תן לתלמידך לקרוא מתוך החומש פסוקים שלמים ועניינים שלמים ,ואל תסתפק בקטעים
המובאים כאן .תלמידך יוכל להדגיש בע׳׳פ את המלים המציינות את הנושא ויסכם בכתב את
החידושים השקועים בכל פסוק .הסתייע בהערות הפרשניות ובהערות המילואים המובאות בשולי
כל עמוד להסברת החידושים וליישוב שאלות שתעורר או שתתעוררנה תוד כדי עיון בפסוקי*
ח .ח.
(1ר ש ״ י :פעמים :ועי׳ במדבר כב ,כח.
(2
א ב ן ע ז ר א :ל י לבדי.
(3ר ש ״ י :הוא חג הסוכות.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
חג
הסוכות
תקופת
13
במקרא
החג
)את סג המצות
(
תעמוד
יסג האסף — ??יאת כ,ש}ה ,קאס$ך
את-מןגקזיך םן־השךה (4 :
<רקג ש ^ ת ת f $ה
)שם שם ,טז(
ך ך (…וחג האסיף — (5תקו5ת הש^ה(6 :
)שם לד ,נב(
$3משה עשר יום להךש השביעי הזה סג הספות עץעת ;מים ל י י :
) ו י ק ר א כג ,ל ד (
אך 3חמשר ,עשר יום ?חדש השביעי,
?אספכם (7א ת -ת ב ו א ת הארץ ,תחגו א ת -
)שם שם ,ל ס (
סג־;; ע ? ע ת ;מים (8
ןסגתם את 1סג ? ץ ש?עת ;מים 3שןד ,ח^ת עו?ם לז'ו'סי5ם 3ו*דש השביעי תד1גו
)שם שם ,מא(
•
יגןןמשה
;מים:
ן ש ד יום לחדש השביעי.״ וחגותם סג לי; עץעת
)במדבר כ ס ,יב־יג(
—
סג ה<$ית ת ע £ה לך ע ? ע ת ;מים
) ד ב ר י ם סז ,יג(
(4ר מ ב » ם :והיותו בזה הפרק — הנה ביארה התורה סיבתו, :באספך את מעשיך מן
)מו״נ ג ,מג(
השדה״ רצוני לומר :עת המנוחה והפנאי מן העסקים ההכרחיים.
(5חג הבא בזמן אסיפה )חגיגה יח1 (.
ר ש י י :בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית.
(6
ת ר ג ו ם אונקלום :במסקא דשתא )בצאת השנה( t
ר ש ״ י :שהיא בחזרת השנה בתחילת השנה הבאה! תקופת לשון מסיבה והקפה.
מכילתא:
.ו ח ג האסיף תקופת השנה״ ולהלן היא
אומר:
,בצאת השנה״ — איזה
הוא חג שיש בו אסיף ותקופה ושנה יוצאה בו — הוי אומר זה תשרי)מכילתא דרשב״י כי חשא>
(7ר ש כ ״ ם :אעפ״י שראש השנה ויום הכיפורים באים לזכרון ולכפרה אבל סוכות בא
לשמחה ולהודאה על שמילא בתיהם כל טוב בימי אסיפה.
ס פ ו ר נ ו :אחר שהזכיר את הדברים הכלליים שכל המועדים מסכימים בהם ,וזה במה
שכולם מקראי קודש וטעונים קרבן מוסף …אמר :אך בחמשה עשר יום .והודיע׳ שחג הסוכות
נבדל משאר המועדים .ראשונה — שהשמיני שלו מקרא קודש ,כאמרו. :וביום השמיני שבתון״,
לא כן בימי השבוע ובימי חג המצות וכן בחדשים ובשנים ,שבהם קודש השביעי ,לא השמיני.
שנית — במה שזה החג טעון שינוי צורה ,כאמרו, :בסוכות תשבו״ .שלישית — שטעון נענוע
ארבעה מינים ,כאמרו. :ולקחתם לכם ביום ראשון פרי עץ הדר״ וכר.
(8ר מ ב ״ ן :והנה טעם כל הפרשה ,תחוגו את חג ה׳ הגדול שבעת ימים שבמעשר,
בראשית ,ותסמכו להם השמיני־עצרת כענין שנאמר .למנצח על השמינית״ .ו ג ם :באותן השבעה
תקחו בהם פרי עץ הדר …אבל בשמיני אין צריך כי הוא עצמו הדר.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
ח .ח.
14
*?עת ;מים
9
)*ס ,שם .טי(
( ? ח ג לץ אלהיך ?3קום ז^ר-ללסי־ ל ל -
?;לח האתןימ ?ןזג הוא החדש ה?יביז5י:
)פלכים «־ ח ,ב(
3יים השמיני ש?ח את־ןזעם ללכלכו את-המלף נללכו לאהליהם שמחים וטו3י לב
על ?ל-הט^ה ?$ר
mל? ntf־ » ? י י ילי׳זליל »»י •י
??3יעי ? * * ? Wי
,
י
י
נלמןאו $תוב בתויךה
ם
1
)יחזקאל מה .כה(
? * י * •••TO
ןץה ל; ?לד-משה |*?ןד יקיבי ?ני-יקזלאל נןזפות ?ןזג
נלןגשו-סג ??עת ;מים
3ו1דש השביעי:
)נחטיי ,ח ,יי ,יח(
— ?ןןג הוא החלש הקזבעי:
— ]לעש
<שם ״ ,סו(
ק(ימה את-הןוג
)דברי הימים בי ה ,ג(
?עת ההיא ??עת
ווזןחג
;מים
ש?עת;מים:
)שם ז ,ח ־ט(
ראיה
-ש ל ש פעמים
njfa
ל ל א ה ?ל־ןכוךןל אל פד
— שלש פןמים 3שןה י ר א ה
אוליש
גוים
)שמי״ » .יז>
לל:
?ל־ןכוךןז את?-ני ל,אדן ; ; אליהי לק1ךאל:
מ^ניןז והךס?תי אח־?$לןז
ולא־לחמד איש את־אךצך
ל ך א ו ת את-פני י; אלהיף שלש פעמים 3שןה(10 :
?י-
3עלתך
)עם ?ד ,כג־כד(
(9א ב ר ב נ א ל :וחג הסוכות הוא שבעת ימים מפני שבעת המינים שנשתבחה בהם
ארץ ישראל.
(10
מ ד ר ש :א״ר פנחס :מעשה בשני אחים עשירים שהיו באשקלון׳ והיו להם שכנים
רעים מאומות העולם ,והוון אומרין )והיו אומרים( :אימתי אילון יהודאין םלקין למצלייה
בירושלים ואנן עלין מקפחין די בביתהון ומחרבון להון )אימתי יעלו היהודים הללו להתפלל
בירושלים ואנו נכנסים וגוזלים מה שבבתיהם ומחריבים אותם( .ממא זמנא וסלקין )הגיע הזמן
ועלו האחים לירושלים( זימן להם הקדוש ברוך מלאכים בדמותם )של האחים( והיו נכנסים
ויוצאים בתוך בתיהם .מן דאתין מן ירושלים ,פלגין מן מה דאייתון עמהן לכל מגיריהון )כשבאו
האחים מירושלים חילקו לכל שכניהם ממה שהביאו מירושלים( .אמרו ל ו ן :אן הויתון י )אמרו
להם השכנים היכן הייתם ז( אמרו להם — :בירושלים — .אימת סליקתון ? )אימתי עליתם ?( —
ביום סלן )ביום פלוני( .ואימתי אתיתון ? )אימתי באתם ז( — ביום פלן .אמרין :בריך אלההון
דיהודאין דלא שבקין ולא שבקיתהון .אינון גבריא םבורין אימת יסקון אילין יהודאין למצלייה
בירושלים דאינון עלין ומקפחין לביתיהון ומחרבין להון .ושלח אלההון מלאכים כדמותהון
דהוו נפקין ועללין בגו בתיהון בגין דאתרחיצו ביה) .אמרו :ברוך אלה• היהירים ,שלא עזבם
ולא יעזבם .אנשים אלה סברו כי כאשר היהודים יעלו להתפלל בירושלים ייכנסו הם לבתיהם
ויגזלו ויחריבו אותם .ושלח אלהיהם מלאכים בדמותם שהיו יוצאים ונכנסים בבתיהם ,כיון
)שיר השירים רבה ז ,ג(
שבטחו בו(.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
הסוכות
חג
במקרא
— שלוש פעמים נ ש ג ה
15
?ל־ןכיךך את־פני ״ איל׳יןי 3קוקום א^ד
ינןקור
?ןןג המצות י?ןזג השבעות ו?0ג קםכות ולא יךאה את־^ני ץ ריןןם111 :
איש
יראה
?מתנת ;דו כבךפת ?*:אי־יייף ?!?י־ !10־:'#
_
)?ןןג קםפות(:
?בויא
?ל־יקזראל
)יברים
לראות
את־פני ן :ןןלהיך
י?0י
חג
» .סז-יז(
נמקום
ןן?ר
)שם לא ,יא(
האסיף
— וסג האסף ?צאת הש^ה
2
!( ?אספך ז1ת־9ע?יך (13מן־ה^דה(14 :
) ש מ ו ת נ ג ,םו(
— וסג האסיף
תקופת
)שם לד ,נב(
:
— אך 3חמשה עשר יום ?הדש השליעי ?אספ?ם את־תבואת
סג-יי ? ? ע ת ;מים
י
הארץ תחגי את־
*
) ו י ק ר א בג ,ל ס (
(11ר ש ״ י :אלא הבא עולות ראייה ושלמי חגיגה.
א ב ר ב נ א ל :ואומר בסיבת מה שהיו הרגלים שלשה ,לא פחות ולא יותר — שישראל
קיבלו מהשם שלשה חסדים גדולים ,והם :יציאת מצרים ומתן תורה וירושת הארץ .ולכן ציוה
שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה
ובחג הסוכות להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה.
החינוך ,תנ״ב :ועניין המצוד — ,שיעלה כל אדם עם כל בן זכר שיש לו שיוכל ללכת
לבדו ברגליו למקדש ויתראה לשם ,ומחיוב ראייה זו שיקריב שם קרבן עולה ,וזה הקרבן
נקרא עולת ראייה ,ואין לקרבן זה שיעור אפילו תור אחד או גוזל פוטר .שלש מצות נצטוו
ישראל ברגל ,חגיגה ,ראייה ,שמחה ,ועל כל אחת משלש מצרת אלו היו מביאין קרבן ונקראים:
קרבן חגיגה ,שלמי שמחה ,עולת ראייה.
משרשי המצוד) ,להיראות בבית המקדש ברגלים( למען יראו כל ישראל ויתנו אל לבם
בפעולת הקרבן המעורר הלבבות ,כי כולם מקטנם ועד גדולם הלק יי׳ ונחלתו ,עם קדוש ונבחר,
נוצרי עדותו׳ סגולת כל העמים אשר תחת כל השמים לשמור חוקיו ולקיים דתו ,על כן יובאו
שלש פעמים בשנה בית השם .והוא באומרם על דרך משל ,הננו לאל לעבדים נכנסים ובאים
בצל קורתו ובחזקתו סמוכים לעד לעולם באהבתו וביראתו .זר לא יבא בתוכינו כי אנחנו לבדנו
בני ביתו ,ועם המעשה הזה תתעורר דעתנו ונכניס בלבנו מוראו ונקבע ברעיונינו אהבתו ונזכה
לקבל חסדו וברכתו.
(12ס פ ו ר נ ו :שכבר נאספו כל תבואותיה.
(13ר ש ״ י :שכל ימות החמה התבואה מתייבשת בשדות ,ובחג אוספים אותה אל
הבית מפני הגשמים.
ה ח י נ ו ך ,שכד :לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל ,כי הוא עת אסיפת
התבואות ופירות האילן בבית ,ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה ,ומפני כן נקרא חג האסיף.
(14ר ש ב ״ ם :שלש רגלים תלויים כולם כפירות הארץ — אביב ,קציר ואסיף.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
ח. n .
ie
— 0ג ה^&ת תןנ^ה ל ו ? ? ע ת ;מים ??$ו?ך (1מ$ןץךומ?ק?ך(16:
5
) ד ב ר י ם טז.
מקרא
_
ושביתה
קדש
»3ום הראשון )משבעת
ש
*5י
ממלאכה
מקךא־קד? (17
ימי החג(
פל־מלאכת
:
ע ג ן ה לא
) ו י ק ר א כג ,ל ה
— 3יום ה?מיגי מקךא־קד? יה;ה ^כם
יא
יג(,
(
ןנצךת הוא ןל־מלאכת ןגגןה
ש
)שם ,שם ,לו(
?0י »
אך 3חמ?ה $שר יום ?הדש ה?ביעי ? א ^ ם את־תבואת ןזאךץ תחגו את־סג־י;
? ? ע ת ;מים3 ,יום ל>רא?ון ? ? ת ו ן ו»3ום ה?םיןי ש ? ת ו ן t
) ו י ק ר א בג ,ל ט (
שמות
החג
? ^ 3ה עקןר י"1ם להד? משביעי הזה ס ג
ה; tפ iת
? ? ע ת ;מים ל ; י ,
) ו י ק ר א כג ,לד(
אך
^ 3ה ן ש ר יום לחךש משביעי
—
—
uhp
—
ןס*$ם אתי ס ג
א ת ־ ס ג ־ ? ; ? ? (18ע ת
)שם שם,
לי;
? ? ע ת ;מים —
לט(
3הדש ה׳ןוליעי תהגו את:1
)שם שם .מא(
.וס^ם
יג^^9ה עקןד יום
0ג
לי;
? ? ע ת ;מים:
)במדבר
& 3 1
?riaVl
?
? ? ע ת ;מים ת hג
(15
) ד ב ר י ם טז .יד(
ל י :מלייייך
שלוש ?עמים ?3גה יףןה
כס ,יב(
)שם שם(w ,
ו? ס ג
ה פ ות
)שם שס ,טז(
ר ש ״ י :בזמן האסיף שאתה מכניס לבית סירות הקיץ•
(16א ב ן
ע ז ר א :על כן נקרא חג האסיף.
(17במה אתה מקדשו ז במאכל ובמשתה ובכסות נקיה )ספרא ,אמור ,פ׳ יב(.
(18
ת ר ג ו ם :חגא קדם ה׳ )חג לפני ה׳(.
ואעם״י ששלשתם )פסח ,שבועות וסוכות( בשם חגים נקראו בכתוב — מכל מקום מלת חג
הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה )תוס׳
יויס ראש השנה פרק א׳ משנה בי( < עי׳ הערה .30
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
חג
ד1
ה ס ו כ ו ת במקרא
)ל^ןןלו אל־המלך ?למד? .ל־איש לקילאל ?;לח הא$גים ? gג הוא הו*ךש ה?3יעי
) מ ל כ י ם א׳ ח ,ב(
נלעש ?לימה ?עת-קהיא א ת -ה ן ן ג ן?ל י?ךאל עמו ^הל $דול
)שם שם ,הד•(
3?3יעי 3חמ?ה עשר יום לו1ד
ע
5ס ג לןנ?ה ?אלה ? ? ע ת ןזלמים
)יחזקאל מה ,כה(
ן עלו מדי ? ן ה ??}ה
-
_
-ולהג את-ס ג
ואם־מ?§סת מצללם לא-תןןלה
tאת תהלה ס©את מןללם
ה $כ ו ת:
)זהריה יד ,סי(
א ? ר לא לעלי ^חג את־ס ג ה %כ 1ת:
? $ר לא לן2לו ^חג את ־ ס ג ק ס כ 1ת»
)שם שם ,יח־יס(
נלמצאו ?תוב 3תורה ? $ר צןה ן י ?לד-מ?ה זןשר י ? ג ו ?גי־לקילאל 3סכות ? ק ג
ז
,
3הל? ]׳?ב ?
,
,נ ח מ י ה ח ,יד(
•
]לעשו־ח ג ? ? ע ת למים
החג
קרבן
)שם שם .יח(
והעצרת
? ? ע ת ;מים תקריבו אשה ?ץ »3ום השמיגי מקךא־?(ךש יה;ה ?י?ם
,
ל!
א#ה
—
אף 3ס?שה ץ?ר יים
והקלים
) ו י ק ר א כג.
_
ת&«
לו(
)»ם שם ,לס(
וגןןמשה עשר י1ם להךש ה?ליעי מקלא־יןךש להיה ^ ם ?ל-מ^אכת
עגלה לא תעשי׳ וסגתם סג לי; ש?עת ;מים :והלןר?וןם £לה אשה ליס גיחס
לי; ? ,ף ם ?ני?-קןר ? ל ש ה ע ש ר ,אילם שןלם??? ,ים ?גי-שןה אך?ץה
ןקןר ,ר1מימם להיו :ומגמתם &לת ?לי^ה גשמן ,שלשה ע?רגים ל ? י מאחד
לשלשה עשר פליט ,שני עשלנים לאיל מאןחד ל?ני (האילם» ו ע י ד ו ן ע?ר1ן
ל??ש האןזד? ,ארבעה ע^ר ??שים :ושעיד־עזים אחד סקאת ,מל3ד £לת ס$מיד
םנןקוןה ונס?ה:
יניום ה?ןי ?ריפ
(19
(20
?ןי־?הןד
שנים
ן ש ד ,(20
אילם }57לם?? .שים
ר ש ״ י :שלמי חגיגה ! ראב״ע :והטעם על הזבחים.
ג מ ר א :מספר הפרים פוחת והולך באחד ליום ואילו מספר הכבשים והאילים אינו
משתנה .בשבעת ימי החג קרבים שבעים פרים .אמר רבי אלעזר :הני שבעים פרים כנגד מי ף
כנגד שבעים אומות) .רש״י :כנגד שבעים אומות לכפר עליהם ,שירוו 'גשמים בכל העולם ,לפי
)סוכה נ-ה ע׳׳ב(
שנדונים בחג על המים(.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
ח .ח.
18
?ני־שןה אך?עה עשר תמימם :ימןחתם ונקפיהם ל9וים^ (21אילם ול??ק>ים (22
!ימם^ךם ס מ ש ? ט ושעיר־עזים אקד ס^את .מלבד &לת התמיד י ^ ס ס ה
ןנ59יהם:
;
ונייום ה?לי?י 9רים ע ? ת י -ע קן ר ,אילם ?ןיס?? ,שים ויני-שןה
אך??ה ?שר תמימם :ומנחתם ונסכיהם ל^רים ^אילם ו???שים??׳9ןךם 5מש?ס:
ושעיר סקאת אחד ,מלבד ןילת התמיד ומאותה ו ן ס ? ה :
ן ? ך ה ,אילם ש;?ם ,פ?שים ?ני־שןה אך??ד.
ובייום הךביעי ןךים
עשר תמימם :מןדןתם ונספיהם ל^רים לאילם ולכבשים ?מ?9ךם ?משפם :ושעיר-
עזים אקד סקאת ,מי^גד עלת התמיד מנןותה ון?ו?ה!
וניום החמישי פךים ת ק י ע ה ,אילם שנים? .ןשים ?ני-שןה אך??ה
עשר תמימם :ומנחתם ו ב פ י ה ם ?פרים לאילם ול??קןים ?מספרם 5מ?9ט :ושעיר
ס^את אווד ,מל3ד עלת הח;מיד ומנחתה י נ ס ? ה :
וגיום הש?י פרים ? מ } ה ,אילם ?ןלם?? ,שים ?ני־שנה אך?עה עקןר
תמימם ( ומנדןתם ונס5יהם ל?ךים ^אילם ול??שים במס^ךם 3משקט! ושעיר
ס^את אווה מ^בד עלת התמיד מנחתה י}?$יה •
יגיום ןזשביעי ןךים קז ? yה ,אילם שנלם??? ,ים ?ני־שןה אך??ה
עשר ף^מימם tומנחתם ונס?יהם לןךים לאילם ול??שים ? 9 9ך ם ??"?9קם :
ושעיר ^0את אןחד ,ם׳ןגד עלת התמיד מנוחתה ןנ?9ה(23 :
מ
(21ר ש ״ י :פרי החג שבעים הם כנגד שבעים אומות עובדי כוכבים שמתמעטים והולכים.
ובימי המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין.
א ב ר ב נ א ל :ומה שנראה לי ברמזי הקרבנות האלה ,הוא בדרך תורני ובדרך עיוני.
הדרך הראשון ,התורני ,אפשר לדורשו כפי חז׳׳ל שאמרו ,שהשבעים פרים היו רמז לשבעים
אומות — שהיו ישראל מקריבין אותם כדי שיתקיימו בעולם אותם האומות — .והדרך השני
המדעי העיוני הוא :א כ ו ר האדם ימי חייו ועניינו בהם ,כדי שיתן אל לבו מה יהיה סוף ימי
חייו — וכמו שאמר :״ימי שנותנו בהם שבעים שנה״ )תהלים צ ,י> וכנגדם היו שבעים פרים
בחג הזה הכולל שבעת הימים׳ שגם הם רמז לעשיריות ימיו ,וכמו שנקרא חג האסיף שמורה
על אסיפת האדם אל עמיו.
(22ר ש ״ י :כנגד ישראל שנקראו )ירמיה נ ,יז( שה פזורה ,והם קבועים ומניינם תשעים
ושמונה לכלות מהם תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה.
(23י ר ו ש ל מ י :דר׳ עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה ) tנאמר( בשני :ו נ ם כ י ה ם,
בששי :ו נ ס כ י ה ,בשביעי:
כ מ ש פ ט ם מ״ם יו״ד מ״ם — מ י ם — אמור מעתה לניסוך
המים בחג ,שיתברכו לפניך המים )ראש השנה פרק א׳ נז׳ ב(.
גמרא:
ומפני מה אמרה תורה :נסכו לפני מים בחג ? מפני שהחג זמן גשמי שנה,
אמר הקב״ה נסכו לפני מים בחג ,כדי שיתברכו לכם גשמי שנה )ראש השנה סז(.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
חג
הסוכות
במקרא
19
»3ום השמיני ?צרת תהלה ^כם ?ל־מלאכת
עלה א?יה ריס ניחס ליי
פר
£נ!ךה
ל א תןןשו :וזזקוןוןם
א gד ,(24אלל אחד (25 ,פלשים ?ני-שנה ש??ה
?מימם (26:מןחתם ונספיהם לפר לאלל ו ל ח ש י ם !ימןזפךם 3מש§ט :וקועיר ס ן א ת
אןחד ,מ^גד עלת הוגמיד ומנחתה ונס?ה » אלה ת^שו ליל ?מו^דיפם ,ל ג ד מנךרי^ם
לעלתיפם ולמנ^סיכם ולנ9פי5ם ול#למיכם:
ו^תיכמ
ד׳
) ג מ י ב ר כ ט ,יב־לס(
מינים
ו^לןחו^ם ^כם 3יום ןזףאשין ?רי עץ הןר&3 ,ת תקוךים נןננף עץ־ן?ת
_
ו5ך3י־}סל
(24
)ויקרא כג ,ט(
(27
ג מ ר א :סר יחידי למה י כנגד אומה יחידה ,משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו
עשו לי סעודה גדוא־ !,ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה ,כדי שאיהנה ממך.
)סוכה נח :וע׳ מדרש תנחומא פנחס סז(
(25ר ש ״ י :אלו כנגד ישראל )שפתי חכמים :שהם עם אחד בארץ( התעכבו לי מעט
עוד .ולשון חיבה הוא זה כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר ל ה ם :קשה עלי פרידתכם,
עכבו עוד יום אחד.
(26כל יום פוחת בפר אחד ,ואילו שמיני עצרת אינו המשך ליום השביעי ,ולכן אינו
מביא בו ששה פרים אלא פר אחה איל אחד )ולא שניים( שבעה כבשים )ולא ארבעה עשר(.
(27
תרגום:
וערכין ת ח ל
רמב״ם :
ותסבון לכון ביומא קדמאה פרי אילנא א ת ר ו ג י ן
ולולבין והדסין
.
והנראה לי בארבעת מינים שבלולב ,שהם שמחה בצאתם מן המדבר ,אשר
היה ,לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ,ומים אין לשתות״ )במדבר כ ,ה( ,אל מקום האיאות
נותני הפרי והנהרות .ולקח לזכרון זה הנאה שבפירות ,והטוב שבדיחות ,והיפה שבעלים ,והטוב
שבעשבים גם כן — רצוני לומר :״ערבי נחל״ .ואלה הארבעת מינים הם אשר קיבצו שלשת
הדברים האלה :האחד מהם — רוב מציאותם בארץ ישראל בעת ההיא ,והיה כל אדם יכול
למצאם ו והעניין השני — טוב מראם ורעננותם ,ויש מהם טובים בריחם ,אתרוג והדס ,אבל לולב
וערבה אין להם ריח ,לא טוב ולא רע ! והעניין השלישי — עמרם על לחותם ורעננותם בשבעת
ימים .מה שאי אפשר זה באפרסקים וברימונים ובאספרגל ובאגם וכיוצא בהם
החינוך
רפ״ה :
)מו״נ ג ,מג(
משרשי המצוה )נטילת לולב( כבר כתבתי לך בני כמה פעמים במה
שקדם ,שהאדם נפעל כפי פעולותיו שיעשה תמיד ,ועיוניו וכל עשתונותיו נתפשות אחרי פועל
ידיו ,אם טוב ואם רע ,ועל כן כי רצה המקום לזכות את עמו ישראל אשר בחר ,הרבה להם
מצוות ,להיות נפשם מתפעלת בהם לטובה תמיד כל היום .ומכלל המצוות שציונו להתפיש
מחשבתנו בעבודתו בטהרה היא מצות התפילין ,להיותם מונחים כנגד איברי האדם הידועים בו
למשכן השכל ,ו ה ם :הלב והמוח .ומתוך פעלו זה תמיד ,ייחד כל מחשבותיו לטוב ,ויזכור
וייזהר תמיד כל היום לכוין כל מעשיו ביושר ובצדק.
וכמו כן הלולב עם שלשת מיניו ,מזה השורש היא ,לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה
לישראל ,כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן בבית ,ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה,
ומפני כן נקרא חג
האסיף .וציוה האל לעמו ,לעשות לפניו חג באותו העת ,לזכותם ,להיות
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
ח .ח
20
שמחת
_
_
החג
)ייקיא «>» .
ו ^ ו ת ם לניני ן :ז1להי?ם ? ? ע ת ;מים (28 :
V
סג ד,ס<*ת ת?נ?ה לן? ? ? ע ת :מ ?? 1?9$׳?ךנןי ימזק?ף :ן9?1
א?ה י?ןןי י?$ף יע?יןי נא?ן$ןז והלוי ןה»ר ן3ןת1פ ן ה א ל ^ ה א ? ד ??עריןי(29 :
י ם
? $ס?ך
עיקר השמחה לשמו .ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלהים בעת
ההיא ,ציונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו׳ כי כל שמחת לגנו לשמו ולכבודו.
והיה מרצונו להיות המזכיר ,מין המשמח׳ כמו שהעת עת שמחה ,כי צדק כל אמרי פיו,
וידוע מצד הטבע ,כי ארבעה המינים כולם משמחי לב רואיהם.
ועוד יש בארבעה מינים אלו עניין אחר ,שהם דומים לאברים היקרים שבאדם ,שהאתרוג
דומה ללב ,שהוא משכן השכל ,לרמז שיעבוד בוראו בשכלו .והלולב דומה לשדרה ,שהיא העיקר
שבאדם ,לרמז שיישיר כל גופו לעבודתו׳ ברוך הוא! וההדס דומה לעינים ,לרמז שלא יתור
אחרי עיניו ביום שמחת לבו ו והערבה דומה לשפתים ,שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדיבור,
לרמוז שישים רסן בפיו ויכוין דבריו ויירא מהשם אף בעת השמחה .וטעם שאינו נוהג
במדינה אלא יום אחד ,לפי שידוע כי עיקר השמחה ביום ראשון הוא.
(28
ר מ ב ״ ם:
אמנם סוכות ,אשר הכוונה בו — הששון והשמחה ,הוא שבעת ימים,
)שם(
כדי שיתפרסם העניין s
אף על פי שכל המועדות מצוד .בהן׳ בחג הסכות — היה במקדש יום שמחה יתירה ,שנאמר
״ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם שבעת ימים״ — השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל
שצור .בהן ,עבודה גדולה היא ,וכן המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו — ואין הגדולה
)רמב״ם הלכות לולב ,ם׳׳ח׳ יב—טו(
והכבוד אלא לשמוח לפני הי.
שמחת החג היא אחת מתרי״ג מצתת )ספר המצוות לרמבים מ״ע נ ד ! סמג עשין ד כ ״ ס ,
החינוך תני׳א! תפ״ח(.
החינוך
תנ״א :משרשי המצוד .לפי שהאדם נכון על ענין שצריך טבעו לשמוח לפרקים,
כמו שהוא צריך אל המזון על כל פנים ואל המנוחה ואל השינה ,ורצה האל לזכותנו אנחנו
עמו וצאן מרעיתו וציונו לעשות השמחה לשמו ,למען נזכה לפניו בכל מעשינו .והנה קבע
לנו זמנים בשנה למועדים לזכור בהם הנסים והטובות אשר גמלנו ,ואז בעתים ההם ציונו
לכלכל החומר בדבר השמחה הצריכה אליו וימצא לנו תרופה גדולה בהיות שובע השמחות
לשמו ולזכרו ,כי המחשבה הזאת תהיה לנו גדר לבל נצא מדרך היושר יותר מדאי
.
ונוהגת מציה זו לענין השמחה אבל לא לענין הקרבן בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות.
ועובר על זה ואינו משמח עצמו ובני ביתו והעניים ובני ביתם כפי יכלתו לשם מצות הרגל —
ביטל עשה זה ,ועל הדרך הזה יאמרו זכדונם לברכה :יהיו כל מעשיך לשם שמים.
)פפר החנוך תנ׳׳א(
(29
פסיקתא:
כתיב ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך — אמר הקב״ה :ארבעה בני
בתים יש ל ך :בנך ,בתך ,עבדך ואמתך ,וכנגדם יש לי גם כן ארבעה :הלוי ,הגר ,היתום
והאלמנה ,אם תשמח את שלי עם שלך מוטב ואם לאו תבוטל שמחה.
)פסיקתא ,חדתא< ועיי רש»י(
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
חג
במקרא
הסוכות
אתר דעת -מכללת הרצוג
21
י
? ? ע ת :מים ת&ג ?י :אלהיך ??!קוים א?ר־ל?סי ? V.למי?!* ״
וגבואתך ו?כל הע?ה :דיך והיית אך ? מ ס (30 :
8ייייף ?לל
)דברים סז ,יג־סו(
(30
ת ר ג ו ם יונתן בן עודאל :ותיחדון בחדות חגיכון בשאובתא וחלולא.
ההלל והשמחה שמונה הימים כיצד ? מלמד שחייב אדם בהלל ובשמחה ובכבוד יום טוב
האחרון של חג כשאר כל ימות החג׳ מנא הני מילי )ר ש ״ י :דשמיני חייב בשמחה( דתנו רבנן:
.והיית אך שמח״ לרבות לילי יום טוב האחרון )שמיני עצרת! ר ש י :לשמחה שלפניו לבוללו
עם שבעת הימים(.
ר ש ״ י :לפי פשוטו אין זה צווי אלא לשון הבטחה !
ר א ב ״ ע :מצוד .לשמוח בחג הסוכות .וי״א .כ י יברכך״ לעתיד ,ותהיה לעולם שמח !
א ב ר ב נ א ל :ואמר .והיית אך שמח״ ,רוצה לומר :שהנה בחג הפסח ובחג השבועות,
בבואך לרגל ,היה לבך נודד על התבואות שהיו בשדה ,אבל עתה שכבר אספת אותם וברכך ה׳
אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך — תהיה אך שמח ,מבלתי מחשבה אחרת כלל.
וזה צורך אמרו שבעת ימים תחוג לה׳ אלהיך במקום אשר יבחר .כי לא יעשה כמו
שעשה בפסח ,שאחרי היום הראשון נאמר , :ופנית בבוקר והלכת לאהליך״ )דברים טז .ז( .כי
הנה היה זה ,לסי שהיה ל(נו טרוד אז בענין תבואותיו ,וג״כ לזאת הסיבה עצמה היה חג
השבועות יום אחד .כדי שלא יתעכב אדם בירושלים ,וילך לקצור תבואותיו .אמנם עתה׳