אתר דעת -מכללת הרצוג
הרב זאב גולד /שמחת בית השואבה -חג נצחון התורה שבעל פה
שמחת בית השואבה היתד .ראש השמחות בישראל בימי קדם — ״כל מי שלא
ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו״ »( .מה מקורה וטעמה ושמה שי
שמחה ז ו ז
לאחר עיון במקורות חז״ל על צורת השמחה שבה השתתפו בעיקר חכמי
הדור וגדוליו ,נראה שהיה זה חג של נצחון התורה שבעל פה והשלטתה בישראל:
חג לפרושים שגברו על הצדוקים ,והעלו את שמחת הנצחון לדרגה גבוהה ביותר
ועל כן הפליגו מאוד במעלתה ובחשיבותה.
בדבר מקור השם — ש מ ח ת ב י ת ד .ש ו א ב ה ,חלוקים רב יהודה ורב
עינא — חד תני שואבה וחד תני ח ש ו ב ה ־ ( .לפי מסקנת הגמרא לא נשתבשו
שניהם — ״מאן דתני שואבה לא משתבש דכתיב ״ושאבתם מים בששון ממעיני
הישועה״ י=( ! דתני חשובה לא משתבש ,דאמר רב נחמן מצוד .חשובה היא )לנסוך
מיס על גבי מזבח( ובאה מששת ימי בראשית״ .רש״י מפרש מפני ״דאמרן לעיל
שיתין)שהנסכים היו יורדים לתוכן( נבראו בששת ימי בראשית״ ,אעפ״י שמצור .זו
מדרבנן היא ולא נזכרה בתורה במפורש.
וכך היה סדר השמחה :הכהנים והלויים ירדו מעזרת ישראל לעזרת נשים
שבבית המקדש ,ותיקנו שם תיקון גדול :הניחו קרשים על הזיזים שיוצאים
מהכתלים והתקיגו גזוזטראות סביב ,שם עמדו הנשים שבאו להשתתף ולראות את
השמחה הגדולה שהיתר .במקדש .תיקון זה בא להפריד בין גברים לגשים כדי שלא
יבואו לידי שחוק וקלות ראש .והיו שם הרבה מנורות של זהב שהיו גבוהות חמשים
אמה ועל כל מנודה ארבעה ספלים ,והיו פרחי כהונה עולים אליהם בסולמות וכדי
שמן בידיהם של שלשים לוג כל אחד ,והיו שופכים לתוך הספלים שבהם היו
פתילות עשויות מבלאי מכנסי הבחנים ומהמייניהם )אבנטיהם( ,ולא היתד .חצד
בירושלים שלא היתה מוארת מאוד המנורות הללו עד שהיו יכולים לברור חטים
בלי נר .חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפני העם שעמד מסביב ,ואבוקות
של אור בידיהם ,והיו זורקים אחת למעלה ומקבלים אחת בידיהם .ורבן
שמעון בן גמליאל נטל שמונה אבוקות בידו וזרקן כלפי מעלה! זורק אחת ונוטל
אחת ואין נוגעות זו בזו .חסידים ואנשי מעשה היו אומרים :״אשרי ילדותנו שלא
ביישה את זקנתנו״ :בעלי תשובה היו אומרים :״אשרי זקנותנו שכיפרה על
ילדותנו״ ,אלו ואלו אומרים :״אשרי מי שלא חטא ,ומי שחטא ישוב וימחול לו״
והלל הזקן הצהיר בשמחת בית השואבה :״אם אני כאן הכל כאן .ואם איני כאן
מי כאן״ .והיתה השמחה גדולה עד אין קץ .דבי יהושע בן חנניה מספר :״כשהיינו
,
(1משנה סוכה ה ,א
(2
סוכה נ :ואילך
>3ישעיה יב ,ג
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
שמחת בית השואבה — חג נצחון התורה שבעל פד.
7י
שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי״.
והלויים היו משוררים בכלי שיר והיו אומרים שירה על חמש עשרה מעלות
היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמשה עשר מזמורי ״שיר המעלות״
שבספר תהלים .ושני כהנים עמדו בשער העליון וחצוצרות בידיהם ,קרא הגבר
הממונה על המקדש תקעו הריעו ותקעו לסימן שילכו למלאות המים לניסוך
ממי השילוח .כשעלו למעלה עשירית תקעו הריעו ותקעו ,וכן כשהגיעו לקרקע
העזרה .והיו ממשיכים בתקיעות ובתרועות על שהגיעו לשער המזרח .שם הפכו
פניהם לצד מערב כלפי המקדש וההיכל והיו אומרים :״אבותינו שהיו במקום הזה
)כלומר במקדש ראשון כשהיו עובדים עבודה זרה( הפכו אחריהם להיכל ה׳ ופניהם
קדמה ומשתחוים ל ש מ ש ( ! ואנו ליה עינינו״ .ולפי דעת ר׳ יהודה היו עונים
ואומרים :״אנו ליה וליה עינינו״ ,(5
4
עליגו להבין את הזיקה והקשר של שמחת בית השואבה עם חג הסוכות :ומדוע
דוקא בסוכות ערכו אותה? שאלה ראשונה מתיישבת בדברי חכמינו ז״ל שאמרו:
בחג נדונים על המים ,והיו מנסכים מים על גבי המזבח להביע בזה את תודתם
להקב״ה הנותן טל ומטר ,משיב הרוח ומוריד הגשם :״ומפתח של מטר הוא בידי
הקב״ה ואינו מוסרו לשליח״«( .והנה יש מקום לעיין בשתי שאלות נוספות :א( למה
עשו את החגיגה בשמחה גדולה כל כך ? ב( למה השתתפו בה למעשה גדולי ישראל
בלבד? הם שרקדו ואבוקות בידיהם והעם עמד והסתכל לאור האבוקות המרובות
שהאירו בחצר העזרה .וכן הנשים עמדו והסתכלו בשמחתם ובריקודם של חכמי
ישראל והקשיבו לשירתם ולדבריהם.
עיקר השמחה היתה לציון הנצחון של התורה שבע״פ ,כאשר ניצחו הפרושים
את הצדוקים .יש בה הד למאבק מד וחריף שהיה קשור בניסוך המים .וכן מובא
בבריתא *( :״תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד ,שגיםך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם
באתרוגיהם ואותו יום גפגמה קרן המזבח )רש״י :על ידי אבנים שזרקו בו( והביאו
בול של מלח וסתמוהו״ .ועל זה אמר רבה בר בר חגה אמר דבי יוחגן»( :״שיתין
)רש״י :חלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים( מששת ימי בראשית נבראו״.
ומשום כך חשבו אחרי כן את ניסוך המים למצוה חשובה ,כי זו היתה ההפגנה
הגדולה לעיני כל העם שהתורה שבע״פ היא מפי הגבורה כמו התורה שבכתב.
וכשניצחו הפרושים את הצדוקים שמחו שמחה גדולה בבית המקדש בחג גיסוך
המים ,והמשתתפים בשמחה זו היו חכמי התורה שהדליקו את האבוקות להאיר את
ירושלים באור התורה שבע״פ .בראש מסכת אבות מסרו לנו רבותינו ז״ל את
השתלשלות התורה שבע״פ :״משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ,ויהושע
(4עי׳ יחזקאל ח ,טו
(5משנה וגמרא שם
(6
תענית ו :
(7תוספתא פ׳׳ג! סוכה מח :
(8שם מט.
www.daat.ac.il
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
78
ז.
ד• ר ב
ג ו ל ד
לזקנים ,וזקנים לנביאים ,ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה״ .התורה שבע״פ
לא היתד״ במשך מאות שנים ,קניין העם כולו ,כיון שלפי ההלכה אסור לכתוב
דברים שבע״פ כשם שאסור היה לומר בע״פ דברים שבכתב .אלא בגלל הגזירות
והשמדות ,כשגברה הסכנה ,שעלולה תורה שבע״פ להשתכח מישראל — אמר
רבנו הקדוש :״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״ ,ונכתבה המשגה ואח׳-כ הגמרא ע־׳י
רבינא ורב אשי.
כיון שהתורה שבע״פ נמסרה מדור לדור בע״פ ,לפיכך לא רצו למסור אותה
לידים בלתי נאמנות :משה בחד ביהושע תלמידו והוא — בזקנים שבדור והם —
בנביאים והנביאים בחרו באנשי כגסת הגדולה .העם נשאר בבערותו והיו רובם
עמי הארץ .הראשון שניסה להחדיר את התורה שבע״פ ללבות ההמונים היה ״החכם
מכל אדם״ ,ועליו אמרו ז״ל :״ויתד שהיה קהלת )זה שהקהיל קהלות ודרש תורה
ברבים( חכם ,עוד למד־דעת את־העם ,ואזן וחקר תקן משלים הרבה״ ( .וחכמינו
דורשים את המלה ״אזן״ שעד שבא שלמה היתד ,התורה כקופה בלי אזניים ,בא
שלמה ועשה אזניים לתורה ״ ( .ואני נוטה לפרש את דבריהם ז״ל ,כיון שדברי התורה
שבע״פ אסור לכותבם ,כי אם להשמיעם בע״פ ,על כן קראו על זה את הכתוב א ז ן ,
״שעשה אזניים לתורה״ ,כי רק לתורה שבכתב צריכים עיניים ,ולתורה שבע״פ —
אזניים.
8
1
אולי גם התכוונו לכך במאמר הבא לפניו ,ש״בשעה שתיקן שלמה עירובין
ונטילת ידים יצתד ,ב ת קול ואמדה :בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אגי ״( ,ואומר:
״חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר״ : 0כי עד עת התקנות הללו שאל המון
העם את השאלה המפורסמת :מאי אהנו לן רבנן ז לא שדי לן עורבא ולא אסרו לן
יונה ,והכל בתורה שבכתב ואין ערך לתורה שבע״פ! אבל שלמה תיקן התקנות
הללו :מצד אחד גזר טומאה על הידים כי ״ידים עסקניות״ < ( הן וטעונות נטילה,
ומצד שגי תיקן עירובין ,עירובי תחומין ,חצרות ותבשילין ,המתירים ללכת אלפיים
אמה מחוץ לתחום ,או לצאת מדידה לדירה ,או לבשל ביום טוב שחל בערב שבת.
ההמון הפשוט הטה אוזן לחכמי התורה והבין את ערך התורה שבע״פ וזהו שיותר
שהיה חכם )ממקבלי תודה שבע״פ שנמסרה מדור לדור( לימד דעת את העם ועשה
אזניים לתורה ותיקן תקנות לעם .ועל זה אמר דוד אביו :״בני אם חכם לבך ישמח
לבי גם אני״.
2
־1
ואבנר שהיה אביו באורייתא הציל את דוד ואת כבוד מלכותו בכוח התורה
שבע״פ כמבואר בגמרא י ב מ ו ת ״ ( ,שביקש דואג לפסול את דוד מלבוא בקהל:
״אמר ליה דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא )דוד( למלכות אם לאו
מאי טעמא דקאתי מרות המואביה״ וכתוב :״לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳ עד
עולם״ ״( .אז הכריז אבנר :״כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי — עמוני
ו ל א עמונית מואבי ולא מואבית״ .ובזה הציל את דוד ,ומלכותו תכון לעד .מכאן
(9
(13
ק ה ל ת י ב ׳ ם.
ש ב ת יד.
(14
(10
עירובין כ א :
ע ו : :עז.
(15
(11
משלי כג ,טו.
ד ב ר י ם כ ג ,ד.
www.daat.ac.il
(12
ש ם כז ,יא.
מתוך" :מעיינות ב -סוכות" ,מאסף לענייני חינוך והוראה ,עורכים :אליעזר אלינר וחיים חמיאל ,בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ,ירושלים ,תשרי תשי"ג
אתר דעת -מכללת הרצוג
שמחת בית השואבה — חג נצחון התורה שבעל פה
79
מוכח שכבודו של דוד ניצל בכוח ההורה שבע״פ ולפי הקבלה שהיתר• בידם
מדוד לדוד.
אמנם את זה ידעו דק חובשי בית המדרש ,אבל ההמון לא הכיר בהורה שבע״פ
עד שבא שלמה שלימד דעת את העם ועשה אזניים לתורה ותיקן תקנות הרבה,
כגון עירובין ונטילת ידים.
וכמה נפלאים הם דברי הגאון דבי מנשה מאיליא )בן דורו של הגר״א מוילנא
ז״ל( שמסביר את המאמר במסכת שבת יד :״האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום׳׳.
והגמרא מקשה :״ערום סלקא דעתך ? אלא א״ר זירא ערום בלא מצוות״; ומקש-ם
שוב — ״בלא מצוות סלקא דעתך? אלא אימא ,ערום בלא אותה מצוד״״ .רש״י
מפרש :האוחז ספר תודה ערום — בלי מטפחת .והגאון ר׳ מנשה מאיליא ז״ל
מסביר שהאוחז ספר תורה ערום פירושו — בלי הלבוש של התורה שבע״פ ,והוא
נקבר ערום — בלי מצוות .ואם תאמר — הלא יש לו המצוות של תורה שבכתב,
יש להשיב ,שגם זה אין לו .הנה לדוגמא ציצית — כתוב :״וראיתם אותו״ ,הצדוקים
והקראים אחריהם ,היו תולים את הציצית על הקיר ,את התפילין היו שמים על
אפם ככתוב ״ ב י ן ע י נ י כ ם ״ — כפשוטו ולא כמדרשו על הראש ,מקום שמוחי
של התינוק רופף .וכן מצות אתרוג אף היא אינה ברורה — כי הלא כתוב ״פרי עץ
הדר״ ולא אתרוג ,ולולי תורה שבע״פ אי אפשר לדעת כוונת התורה.
וכן יש לפרש המשנה והברייתא בסוכה — ,שבזמן שמחת בית השואבה גסכו
הצדוקים על רגליהם מתוך כוונה ללעוג לחז״ל כאילו דבר זה אינו מפורש בתורה.
כתגובה על כך רגם אותם העם באתרוגיהם — זרקו את האתרוגים בפגיהם לומר:
אין אתם מאמיגים בתורה שבעל פה מגין לכם מצות אתרוג ז ולכן היתה השמחה
עצומה בנצחון זה .דוד אמד על בנו שלמה :״ואשיבה חרפי דבר״ אף החכמים שמחי
כשראו את העם רוגמים את הצדוקים באתרוגיהם ,ובזה הראו שהתורה שבע״פ
חדרה לשכבות העם .וכששמחו החכמים בנצחונם עמד העם מרחוק ושמח אתם
ונהנה לאורם .והלל הזקן ,העניו מכל אדם נהפך כאן ל״בעל גאוה״ והצהיר :״אם
אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן״ ,לאמר :בלי חכמי התורה אין עם ישראל
יכול להתקיים.
r
__ •1
•
m
־ » • a
ים • >1
—M
— 1
* י י ן ! • ? 0• arס י
www.daat.ac.il