דב רפל /יבנה
א .על ה ג י ש ה ל ת פ י ל ה
מוטב לשחרר את הנושא מהכבלים ששמה עליו המלה החמורה ״חקר״ ,ולדבר
על ״גישה״ .מה ההבדל בין ה ש נ י י ם ? נבהיר על ידי ד ו ג מ ה :המדרש .דרך
חז״ל במדרש האגדה ובמקצת גם במדרש ההלכה ,היא ספק ש י ט ת מחקר
מיתודית ,ספק — לא ,אבל לכל הדעות היא ״גישה״ למקרא .כיוצא בו במה
שנהוג לקרוא ״עיון ת פ י ל ה ״ :לפעמים אח הוא למחקר השיטתי ,לפעמים —
הריהו פיוט ,אבל ת מ י ד הוא ״גישה״.
ההבחנה בין ה״מחקר״ ו ה ״ ג י ש ה ׳ היא חשובה ביותר בתחום התפילה,
מפני ש״המחקר ה ש י ט ת י ״ אינו מגיע ללבה ,הוא מתעלם מן העיקר ,ובגלל זה
איננו ראוי להיקרא מחקר שיטתי .מאידך ,הגישה החודרת ויורדת עד ללבה
של התפילה ומגלה את מהותה ,אינה יכולה להיות מחקר.
כי התפילה היא ביטוי ליחס בין האדם לאלוהיו .לא רק בין מחבר התפילה
ואלוהיו ,אלא גם — ולמעשה ,בעיקר — בין המתפלל ואלוהיו .על כן יכול כל
אדם להתפלל את תפילות דוד בן ישי.
בפרט ה ז ה — שלא רק המחבר ,אלא גם המתפלל ,הוא פרשן מוסמך של
דברי התפילה — שונה הגישה לתפילה מגישה אל יצירה ספרותית אחרת.
יתר על כ ן :הגישה ה ל ג י ט י מ י ת לאותה יצירה תהיה תלויה בכך ,אם אנו
רואים בה תפילה אם לאו .אם נ ק ר א את ״ציון ,הלא ת ש א ל י ״ — נשאל
ליופיו של השיר ולשגב שבו ולרגשי לבו של ר׳ יהודה ה ל ו י :אולם אם
נ ק ו נ ן את ״ציון ,הלא תשאלי״ ,לא נבטא את רחשי לב המחבר אלא את
רחשי לבנו אנו .וגם אם יהיו רגשותינו שונים לחלוטין משל המחבר ,לא
נמעל ,אם נראה בהם את תוכנה של התפילה.
לפיכך ,מי שבא לפרש פרקי תהלים בס׳ תהלים ,ובא אחר כך לפרשם
בתור פרקי תפילה ,חייב להגיש לנו שני פירושים שונים .כדאי ,בקשר לזה,
לעמוד על ההבדל ,שבין ר׳ יעקב צבי מעקלעמבורג ,בעל ״הכתב והקבלה״
והסידור ״עיון תפילה״ ,ובין הרמן כהן.
רי״צ מעקלעמבורג הכניס לסידורו ,בפירוש שירת הים את מה שכתב על
שירת הים ב״הכתב והקבלה״ .לעומת זאת כותב הרמן כהן :״אם נראה בפרקי
][12
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על
13
הגישה לתפילה
תהלים פרקי תפילה ,נגלה בהם דברים ,שהיו סמויים מעינינו ,כל עוד בחנו
פרקים אלה בחינה סגנונית בלבד .מ ב ח י נ ת הסגנון נראים לנו פרקי תהלים
כשירי הלל לאלהים .אולם אם נראה בהם תפילות ,ייגלה מ י ד ההבדל שבינם
לבין שירי שבח לאלים ולגבורים — ה״אני״ של הנושא הופך למושא שיי
התפילה ».
דוגמא ברורה להבדל בין המחקר ובין הגישה הבלתי חקרנית נוכל לראות
בסידורו של חוקר התפילות ד״ר זליגמן בר ,״עבודת ישראל״ .ל י ד חקירות
קפדניות בדבר דיוקי ניסוח ,ציוני מקור וכד׳ ,הננו מוצאים א ת הדברים
הבאים בביאור המזמור ״תפילה ל מ ש ה ״ :״והנה ,אף כי אין מנהגנו להאריך
בביאור חלקי התפילה שהם מקראי הכתובים ,בשכבר מפורשים ממפרשיהם,
מכל מקום לא נוכל לעבור על מזמור נשגב זה מבלי הציג עליו פירוש עניינו,
אשר על ידו יתבארו כל הפסוקים נמשכים יפה זה על זה .והוא ,כי ידענו
שמשה אדוננו בעת הסתלק נפשו הקדושה עמד כל אחרית עתו לג׳ דברים,
לשיר ולברכה ולתפילה .וכל זאת לא לעצמו ,אלא לעמו .כי הוא דבק בו כאב
בבנו ,ולא יכול לפרוד ממנו ,אף לא ברגע האחרון של חייו ,והשיר והברכה
הלא הם בתורה כתובים ,והתפילה ,אותה התפלל לפני מותו )ספרי ,פ׳ וזאת
הברכה( ,אותה שמר לנו דוד בספרו .וחזרה עין רועה נאמן בתפילתו זאת עוד
פעם על כל המאורעות של חביביו על עוונותיהם וענויותיהם בימי שנותיהם״
)עמ׳ .(64כאן הסתלק החוקר הקפדן ד״ר זליגמן בער ,ובמקומו בא היהודי
המאמין ר׳ יצחק בן אריה יוסף דב ,ודרש דרשה לכבוד מרע״ה.
הדברים דלעיל באו להדגים את הגישה הבלתי מחקרית ,אולם אינם
מ ד ג י מ י ם את הםוביקטיביזאציה של התפילה .עלי להעיר ,שאיני מתכוון לה
פיכת הנושא למושא ,כדבריו של הרמן כהן .אצל כהן ,הן הנושא הראשוני והן
המושא הסופי הוא המחבר .בעיוננו הסוביקטיביזאציה מ ת ב ט א ת בזה ,ש ה מ ת
פלל רואה א ת דברי התפילה כמתייחסים אליו .תנאי לסוביקטיביזאציה
זאת — אמונה ,אמונה במציאותו של אל שומע תפילות.
הדבר שהוא גם מאפשר א ת הסוביקטיביזאציה וגם מפריע לה ביותר ,היא
התפילה המנוסחת .בתפילה ספונטאנית אין צורך בסוביקטיביזאציה .מאידך,
1
ht unmittelbar klar wird,
11n Psalm selbst, in seiner Stilform,
,,Was
das uird deutlich an ihm, unter dem Gesichtspunkt des Gebetes. Als
Gebet betrachtet, erhert der Psalm den Schein als ob er ein Paan an
die Gottheit ware Beim Psalm als Gebet spring( der Unterschied in die
Augen, der trotz aller ausserlicher Ahnlichkeiten den Psalm von einem
zum
).עמ׳
das I c h selbst, das Subjekt wird
unterscheidet:
Objekt" ( R e l . d. Vernunft 440
www.daat.ac.il
Heldengesang
אתר דעת -מכללת הרצוג
דב רפל
14
קיים חשש בתפילה מנוסחת ,שהזדהות המתפלל עם התפילה לא תהיה שלימה.
רמז לפתרון הקושי נוכל למוצא באוסף ,המצוי בשינויים שונים ,והידוע
בשם ״שימוש תהלים״ .ק ט ע קצר מתוכו ילמדנו על תוכנו וטיבו! ׳׳פרק ו
תפילה נוראה לכל יחיד להתפלל בחליו בלב נשבר ונדכה ויקבל הקב״ה
תפילתו בוודאי״ )ע״פ ס׳ תהלים עם פי׳ עוללות יהודה ,סאטמאר תרפ״ז(.
התיאור של הפרק כתפילה לעת מחלה מתעלם מהפסוק האחרון שבפרק .זוהי
השארית ,שהרואה במזמור את תפילתו הוא ,אינו מזדהה אתה .והיא אינה
מפריעה להזדהותו עם הפרק כולו.
הסיבות לכך ,ש א פ ש ר י ת סוביקטיביזאציה גמורה של התפילה למרות חוסר
הזדהות עניינית ,הן בחלקן היסטוריות ובחלקן פסיכולוגיות .במשך דורות
רבים לא היו המוני היהודים בקיאים בשפה העברית ,ולא הבינו כראוי את
לשון התפילות .דבר זה לא הפריע אותם בתפילתם .התפילה היתה השתפכות
אילמת של הנפש ,מלווה אמירת מלים ,אשר יצאו ממקור קדוש .הרגל זה של
השתפכות אילמת בא אל קיצו עם תחיית השפה העברית.
במצב ההוא של השתפכות נפש אילמת ,הגענו אל השלב הנמוך ביותר של
הקורלאציה בין המתפלל ובין תוכן תפילתו .בדוגמה דידן ,כש״שימוש תהלים״
כתוב עברית ,אפשר להניח שהמתפלל מבין את חוסר ההתאמה בין המתפלל
ותוכן נפשו לבין התפילה .פועל כאן גורם היסטורי אחר! מ י מ י אנשי כנסת
הגדולה רגילים יהודים להתפלל תפילה מנוסחת ,שווה לכל נפש .התפילה
המנוסחת בהכרח אינה מכוונת למצבו האישי של כל מתפלל .ובמידה ,שאין
היהודי מוצא בתפילה את עצמו ,הוא כולל עצמו בכלל ישראל ,ומתפלל בתוך
עמו ובעדו.
השתפכות הנפש האילמת ,הזקוקה למלים בתור פורקן מוטורי להמיית
הנפש ,מעדיפה את הנוסח המוכן ,החוסך את טרחת המחשבה הסינטקטית ,על
פני התפילה החופשית .״ר׳ אחא בשם ר׳ יוסי! צריך לחדש בה דבר בכל
י ו ם . . .אמר רבי זעירא :כל זמן דהוינא עביד כך ,הוינא טעי״ )ירושלמי
ברכות פ״ד ,הל׳ ד( .כי ה מ י י ת הרגש סותרת את צלילות המחשבה ומבקשת
את ביטויה בתפילה ,הקולחת באין מעצור.
היחס הרגשי אל התפילה המנוסחת ניזון גם מסנטימנט היסטורי .הסידורים
העתיקים ובהם תפילות עתיקות ,אשר נתחברו על ידי מחברים קדושים וט
הורים ,אף הם מעשירים את הנפש המתפללת ,לא עושר של מושגים ,כי אם
של רגשות.
״את ספר התפילות הישן ,הנובל מדמעות ,אקח בידי
לאל אלהי אבותי ,צורם ומחסם מקדם ,ממצוקי אקרא
במלים ההן הישנות ,חרוכות כאב הדורות ,מר־שיחי אשפך״) .יעקב כהן(
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על
15
הגישה לתפילה
כאמור ,עיקר הגישה לתפילה — הגישה למתפלל .תפקידו העצמאי — במי
דה מ ס ו י מ ת :היוצר — של המתפלל ,מוצא את ביטויו גם בצורת הלשון .הוא
אינו קורא או אומד — כי אם מתפלל ,מתפעל .הייתכן להשתמש בצורת
התפעל כשדברי התפילה מכוונים כלפי חוץ ? נראה לומר ,שהמתפעל מבטא,
כבכמה מקרים אחרים ,התעצמותו של מצב נפשי .״מתפלל׳* יתורגם לאידיש
״ער צ ו ד א ו ו ע נ ט זיך״ .המלה מציינת את ההשתקעות ההולכת ומעמיקה
במצב נפש של תפילה .היציאה ממעמקי התפילה והחזרה לחיי החולין אף היא
דורשת זמן .״חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ,ומתפללין שעה אחת,
וחוזרין ושוהין שעה א ח ת ״ ) ב ר כ ו ת לב ,ע״ב(.
עיקר זד .של הגישה לתפילה ,שהיא צריכה ל ה ע מ י ד במרכז העיון את האדם
המתפלל ,ולא את היסוד ההיסטורי והספרותי של התפילה — הוסבר והודגם
עד כה מתוך הנחה ד ת י ת כללית ביותר .שהמאמין פונה אל אל ,היודע ש מ ת
פללים אליו .גם אם לא גילה למאמיניו ,שהוא רוצה בתפילתם .התפילה היא
איפוא תפילת דשות .מקורה באדם ובצורד התפילה ש ל ו ) י ש לשים לב להב
חנה בין צורך־תפילה ובין תפילה בגלל צרכיו של אדם( ,ולתפילה מתלוה
ת מ י ד חשש ,שמא אין התפילה לרצון.
החשש הזה הוא אחת הצורות של הפאראדוכסים שבתפילה .התפילה — כך
סבור בדרך כלל המתפלל — דורשת טהרת הלב .והתפילה עצמה היא אמצעי
לטהר את הלב החוטא .האדם המתפלל מודה לה׳ על חסד התפילה ,״מודים
אנחנו ל ך . . .על שאנחנו מודים לך״ ,ויחד עם זה הוא חושש ומתחנן ,״יהיו
לרצון אמרי פי״ .התפילה מקרבת את האדם אל ה׳ ,אולם על ידי התפילה
הוא מרגיש במרחק האין־סופי שבינו ובין ה׳ ועל כן מוטב לשתוק מאשר
ל ה ת פ ל ל — ״לך דומיה תהילה״.
נפנה כ ע ת מן המתפלל הכללי ביותר ,אל המתפלל היהודי ,המתפלל על פי
סדר התפילות אשר יסדוהו אנשי כנסת הגדולה ,ונשאל כ י צ ד י ש להבין כאן
את התביעה של ה ע מ ד ת המתפלל במרכז העיון.
ניעזר שוב בהשוואת הגישה לתפילה עם חקירת המקרא .מאמצי החוקרים
כולם מכוונים לדעת את המקרא ,כפי שנוסח והובן ע״י מחבריו .אפשר לגלות
פנים רבות במקרא ,אבל אין אדם יכול לומר ,שאמנם יודע הוא שהתורה לא
התכוונה למה שפירש בה הוא ,ובכל זאת הוא רואה את דבריו כפירוש לגי
טימי של המקרא.
לא כן בתפילה .נקח למשל את השאלה הידועה ,מדוע נוסחו הברכות בלשון
נוכח ובלשון נסתר כאחד ״ברוך א ת ה . . .ה ו א נותן לחם לכל בשר״ וכיוצא
בזה.
חושבים ,שאפשר להוכיח כי לשון הנסתר היא הצורה העתיקה של התפילה,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
16
דב
רפל
והמלה ״אתה״ נוספה לנוסח הישן ,אולי במחצית השנייה של ימי בית שני .2
בין אם נכונה דעה זאת בין אם לא ,היא נובעת מגישה היסטורית ספרותית.
היא מתבססת בעיקר על השוואת צורת הפנייה אל ה׳ במקרא עם צורת ה פ
נייה בספרים החיצוניים ובספרות המגילות .חכמי י מ י הכינים ,שספרות זאת
לא היתד! לנגד עיניהם ,פירשו את התופעה בדרכים אחרות — לא ספרותיות
היסטוריות ,כי אם דתיות טהורות.
ל ד ע ת הרמב״ן ,צורת הנסתר המופיעה בברכות היא בגלל הזכרת המלכות
)״מלך העולם״( .אותן ברכות ,שאין בהן מלכות ,מנוסחות בנוכח :אתה גבור,
אתה קדוש )פירוש התורה ,שמות טו ,בו( .לדעת הרשב״א ״למה נוסח הברכות
כמדבר לנגלה ונסתר ? אמנם יש טעם נגלה וגדול התועלת ,והוא :לפי שכבר
י ד ע ת ששני יסודות עצומים יש ,שעליהם נבנה הכל .האחד ,לדעת שהוא
יתברך מחויב המציאות ושאין ספק בזה כלל .והשני ,שאין אמיתתו יתברך
מושגת ,כי אם לעצמו יתברך לבד .והוא במציאותו נגלה ואמת מהותו נסתר
ונעלם מן הכל״ )מובא ב״אוצר התפלות״ דף כו( .לדעת הריב״א ,כפי שמובא
באבודרהם ״מפני שהקב״ה נגלה ונסתר ,נגלה מ צ ד מעשיו ונסתר מ צ ד אלהו־
תו ,וגם הנשמה נראית ונעלמת ,לכן הנפש מברכת בנגלה ו נ ס ת ר ; הברכה היא
בדיבור הפה ובמחשבת הלב .מ ח ש ב ת הלב נעלם והקול נשמע .והאדם מורכב
גיף ונשמה ,וראוי היה לו לדבוק בקונו ולעמוד נכחו ת מ י ד מ צ ד נשמתו ,אלא
שאינו יכול מ צ ד גופו ,לכן ברכותיו נוכח ונסתר״) .מובא ע״פ עבודת ישראל
עמ׳ ,36ובאבודרהם מהד׳ שמואל קרויזר ,ירושלים תשי״ט עמ׳ לג-לד(.
כל הטעמים הנ״ל אינם אולי נכונים מבחינה היסטורית .כי לא זאת היתה
ד ע ת מחברי התפילות .אולם בכל זאת הם פירושים לגיטימיים.
אפשר לומר ,שבמחקר המקרא אנו מבקשים לדעת שגי דברים .את המשמע
המקורי של המלים והביטויים ,ואת כוונת הכתוב כשהשתמש באותן מלים.
בחקר התפילות נוסף נדבך שלישי — האינטרפרטאציה של התפילה על־ידי
המתפלל ,ועל כן גישתו הסובייקטיבית של החוקר כמתפלל היא מוצדקת.
הדבר יורגש ביותר כאשר נשווה את האקטואליזאציה של המקרא עם
האקטואליזאציה של התפילה .נקח לדוגמה מן המקרא את הפסוק בישעיה
נא ,ט :
״הלוא את היא ה מ ח צ ב ת רהב
מחוללת תנין״.
החקירות הארכיאולוגיות והפילולוגיות העלו שמקור המליצות שבכתוב זה
3
2ור׳ מדרש תהלים מהד׳ בובער לפ׳ סז ,ח ובהערותיו שם.
3הדברים נדפסו בעמוד .68
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
על
17
הגישה לתפילה
הוא כנעני ,ושרהב ותנין הם דמויות מתוך המיתוס הכנעני האלילי .עם זה
אין בוודאי ספק ,שכוונת הכתוב ה י א מצרים ,בהתאם ל ה מ ש ך :
״הלא א ת היא ה מ ח ר ב ת ים
מ י תהום רבה
השמה מעמקי ים
דרך לעבור גאולים״.
נשוה עם אקטואליזאציה זאת ,שהיא בגופו של מקרא ,שני נסיונות אחרים
של אקטואליזאציה ,והאנכרוניזם יבלוט לעין.
בספר הושע )ה ,י( נ א מ ר :
״היו ש ר י יהודה כמםיגי גבול ,עליהם אשפוך כמים עברתי״ ובספר ״פתרון
שנים עשר* לקראי דניאל אלקמסי נ א מ ד ע ל אותו כ ת ו ב :
״היו רועי גלות ושריהם במסיגי גבול ,מחליפי תורת ה׳ ומצוותיו .על כן
באחרית אשפוך כמים עברתי ושרי ישראל הם ראשי גלויות מן זמן גמליאל
ועד היום הזה״.
בספר חבקוק )א ,ו( נאמר»
״כי הנני מקים א ת הכשרים ,הגוי המר והנמהר״.
ובספר ״פשר מ ש א חבקוק״ שבמגילות ים המלח הננו מ ו צ א י ם :
״פשרו על הכיתיאים ,אשר המה קלים וגבורים״) .לפי הברמן ,מגלות
מדבר יהודה ,עמ׳ .(43
אין זה מענייננו לזהות א ת הכיחיאים .חשוב לנו שהכותב מזהה את הכשרים
עם הכיתיאים ,אף על פי שברור גם לו ,שאינם עם אחד.
נ ע מ י ד מול דוגמאות אלה דוגמא מתוך התפילה.
״השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה״ מיוסד ע ל ישעיה ה ,כו.
ושם הכוונה במלים ״שופטינו כבראשונה״ היא לשופטים כשרים )רש״י( ,לא
כמתוארים בפסוק כג ,כי אם כבפס׳ כא .משמעות שנייה ניתנה למלים אלה
בעת שנתחברה התפילה אחרי חורבן ב י ת שגי .אז באה המלה ״שופטיגו״
להדגיש ,שופטינו ולא שופטי רומי ,אשר שלטו עלינו ,ו״כבראשונה״ ר״ל
כבימי עצמאותנו ,״והסר ממנו יגון ואנחה״ בעקבות גזרות הרשות.
נסיים בדוגמא אחת מתוך ספר תהלים ,ממנה נראה א ת המרחק בין כוונת
המחבר וכוונת המתפלל .פרק קטו — ״לא לנו ה׳ לא לנו״ ,נזכר כשירם של
היהודים בשעה שעונו ע י י האינקויזיציה ,כשיר תודה של האנגלים בשנת
1415אחרי נצחונם בקרב Agincourtוע״י William Wilberforceכאשר
הצליח להעביר את החוק נ ג ד העבדות.
www.daat.ac.il