יוסף
היינימן /ירושלים
א .ת פ י ל ו ת ה ק ב ע ב ה ת ה ו ו ת ן
)א(
מסרת המאמר הזה היא אינפורמאטיבית :למסור בצורה תמציתית את עיקר הידיעות
שבידינו היום על התהוותה ההדרגתית של תפילת הקבע ,כפי שהיא נהוגה בפי כל ישראל.
אף על פי שהדבר תמוה ,אין בידי הקורא העברי ספרות ,שממנה יוכל לשאוב ידיעות
אלה בנקל .כמעס כל עבודות המחקר שנתפרסמו בשסח זה נכתבו לועזית ומפוזרות
בכתבי־עת רבים ושונים ; לספר מקיף ומסכם את תוצאות המחקר לא זכינו מאז כתב אלבוגן
בגרמנית ,לפני יותר מחמישים שנה ,את ספרו היסודי ,שרק חלקו הראשון תורגם לעברית
)לשפות אחרות לא תורגם כלל( ,בשנים האחרונות הופיע ספר עממי בשם ״יסודות התפילה״
בעברית ,מאת אליעזר לוי ,אך ספר זה אינו מתחשב הרבה בתוצאות המחקר והוא מרבה
בהשערות .פירושו של י .בער ל״סדר עבודת ישראל״ ,שהופיע לראשונה בשנת תרכ״ח,
עדיין ערכו רב ,אף על פי שבזמנו לא היו עוד ידועים רבים מן המקורות והנוסחים
שבידינו היום ,שהחשוב בהם לענייננו הוא נוסח א״י הקדום ,שנודע בעיקר על־ידי תגלית
הגניזה הקאהירית לפני כשישים שנה .עובדה היא ,שלא נדפס נוסח חשוב זה עד היום
בשום ספר או כתב־עת עברי)מלבד הקטעים שפרסם ש .אסף בספר דינבורג( ,אף על פי שנדפס
פעמים רבות בספרים ובפירסומים לועזיים)י( .מקום הניחו לנו להתגדר :עדיין אנו מצפים
לספר מדעי־פופולאוי ,שיסכם את המחקרים על התפילה עד ימינו ,ולפירוש חדש על
סידור התפילה ,שיסביר לא רק את הנוסח שלפנינו מתוך השתאה לנוסחים אחרים ,אלא
גם יעמוד בקצרה על סיבם והתפתחותם של חלקי התפילה העיקריים.
ידיעות אלה על התהוותן ותולדותיהן של התפילות דרושות בייחוד למורה הבא ללמד
את סידור התפילה .אמנם אין זה מעיקר תפקידו לנתח את התפילות מבחינה היסטורית־
ספרותית ,אלא להביא את התלמידים להבנת תוכנן וסיבן :ואף־על־פי־כן אין הוא יכול
למלא את תפקידו זה כראוי אם חסרה לו לגמרי הפרספקטיבה ההיסטורית .עליו לדעת
להבחין בין תפילות קדומות למאוחרות ,בין עיקר ויסוד לתוספות והרחבות! וכן הוא
צריך להבין ,כיצד נוצרו הנוסחים השונים של אותה התפילה המצויים בס-דורים שלנו
)כגון ״אמת ויציב״ ו״אמת ואמונה״ ; ועיין להלן( ושל העדות השונות .אם לא ידע
לפחות ,שאותו הנוסח ,שהוא מלמד את תלמידיו — יהיה זה נוסח אשכנז ,ספרד או כל
נוסח אחר — אינו הנוסח האחד והיחיד ,שבו מתפללים יהודים ,הרי תהיה תפיסתו ואף
הוראתו לקויה .ודומה שלפעמים — בכיתה גבוהה לפחות — מוסב יהיה להצביע על נוסחים
של עדות אחרות ,בייחוד במקום שהם ברורים יותר או מובנים יותר מן הנוסח הנהוג
בפי התלמידים .השוואה כזאת ,העומדת על השוני שבין הנוסחים ,עשויה להביא לידי
הערכה נכונה יותר וראייה בהירה יותר של העיקר המשותף לכולם ,שהרי מרוב שגרה
אין אנו יורדים תמיד לעומקם של הדברים הידועים לנו היסב! ועצם העמידה מול שינויי
נוסח עלולה לפקוח את עינינו ולהעמידנו על משמעותה העיקרית של אותה התפילה
][38
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תפילות
הקבע בהתהוותן
39
הניתנת להבעה בצורות שונות .אף־על־פי שאין לעסוק בבית־הספר ב״ביקורת הנוסח״,
דומה שבכל זאת כדאי להתבונן בכך ,שבברכות מסוימות ,כגון ברכת ״יוצר אור״,
מצויים רבדים ושכבות שונים; שהפיומים האלפביתיים שבה ,כגון ״אל ברוך גדול דעה
וכו׳ ״ או -אל אדון על כל המעשים וכו׳ ״ )שאינו אלא הרחבה של הראשון( הס חטיבות
בפני עצמם! שאף ה״קדושה• שביוצר היא תוספת—אמנם קדומה— לעיקר הברכה,
שנוסחה היה דומה בוודאי פעם לזה שמביא רב סעדיה גאון בסידורו בתפילת היחיד:
בא״י אמ-ה יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכול המאיר לארץ ולדריםעליה ברחמים רבים וסובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית באיי יוצר המאורות׳ —
ותו לא! וכן יש מקום להסביר )אם להמשיך בדוגמה שנקטנו בה ,(1שאף הבקשה לעתיד
אור חדש על ציון תאיר וכו׳ ״ ,שבסוף הברכה במנהג אשכנז ,אינה בכל הנוסחים ומקצתהגאונים ,וגם רב סעדיה ,פסלו אותה .אם נסביר את נימוקיהם של מתקני בקשה זו ושל
מתנגדיה כאחד ,הרי ממילא יגיע התלמיד להערכה עמוקה יותר של אותו הנוסח השגור
בפיו)איזה שיהיה!( .בייחוד במדינת ישראל בתקופת קיבוץ הגלויות ומיזוגן יש גם חובה
להאיר את עיני התלמידים ,שנוסחי עדות אחרות אינן נופלות בערכן ,במהימנותן ובכש־
רותן מן השגור בפיהם הם! ואם גם כל אחד רשאי ומצווה להחזיק במנהג אבותיו ,אין
שאר המנהגים פחותי ערך ונחותי דרגה.
אף אותה שאלת־יסוד העלולה להתעורר בלימוד התפילה באחד השלבים :משום־מה
עלינו להתפלל בנוסח קבוע ונוקשה? וכי אין תפילה חופשית־ספונטאנית עדיפה ז—
תהיה תשובתה קלה יותר מתוך הפרספקטיבה ההיסטורית :החכמים שתיקנו את התפילות
לא רצו כלל לשלול את האפשרות של הבעה אישית־חופשית מן היחיד המתפלל ,ואף
עודדו אותו "לחדש -בתפילתו! אם השתנו פני הדברים ,לא השתנו אלא מתוך הכרח
היסמורי הנובע מצורכי העם והציבור בתקופת הגלות.
ולבסוף :אין הוראת ה״סידור -מן התפקידים הקלים בכלל ,בייחוד בגולה ,ששם הקשיים
הלשוניים רציניים מאוד! ואין בתפילות כדי לעורר עניין בלב הלומד מבחינת תוכנן,
שהוא חד־גווני למדי וחוזר על עצמו פעמים רבות .אחת הדרכים ,שבהן אפשר להגביר
את ההתעניינות—בכיתות גבוהות לפחות — הוא דווקא העיסוק בבחינות מסוימות של
תולדות הנוסח ,בהשוואת הנוסחים ובניתוחם .ואף־על־פי שאין להפריז באלה ,הרי בוודאי
לא יזיק לתלמידים להכיר נוסח ״שמונה־עשרה -הקדום הארץ־ישדאלי למשל; והרי
השוואת נוסח זה לנוסח שבידינו יכולה להפוך ל״תרגיל׳ רב־עניין ולהזדמנות — שכמותה
נדירות בלימוד הסידור — לפעילות התלמידים עצמם .בדומה לכך יכול המורה ליצור
״תרגיל״ כזה על־ידי השוואת נוסחיה השונים של ברכת ״בונה ירושלים -שבסידורים
שלנו )ועיין בנספח!( או של נוסחיה של ברכת התורה וכיוצא באלו! ואף כאן ,מלבד
ההישג של יצירת מתח והשתתפות פעילה ,תהיינה התוצאות מאלפות ותסייענה להבנה
סובה יותר של התפילות והתהוותן בכלל.
הערות אלה לא באו אלא להדגים את האפשרויות .אף החומר האינפורמאטיבי המובא
להלן אינו אלא מעט מהרבה ,כי אי אפשר למצות את החומר החשוב לענייננו במסגרת
של מאמר אחד .אולם מקוד! אני ,שאותו המעט יפרה את מחשבתו של המורה ,יפתח לפניו
אופקים וירחיב ויגוון את דרכי ההוראה העומדות לרשותו ,ואולי אף יעורר אותו לקריאה
נוספת ולעיון נוסף בתחום זה.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
40
יוסף
היינימן
)ב(
כאשר יצרו חכמינו את יצירתם ה ד ת י ת הגדולה ,את תפילות החובה והקבע
שבפי כל ישראל ,שהיא באה במקומה של ת פ י ל ת היחיד הספונטאנית הבלתי־
קבועה שבימי המקרא ,לא באו ליצור יש מאין .לגגד עיניהם היו התפילות
והמזמורים שבתנ״ך ,ובייחוד אלה שבספר תהילים ,שהוא כולו תפילה ותהילה.
משם לקחו מטבעות לשון ,צורות ונוסחים — אף־על־פי שהשתמשו בהם באופן
חופשי למטרותיהם.
לא זו בלבד שקבעו חובה לקרוא פרשות שלימות מן המקרא ,ואף קבוצות
מזמורים כמו ההלל ,במסגרת תפילות הקבע ,אלא אף אותן התפילות שיצרו
הם עצמם ,מצאו להן יסודות במקרא ,של תוכן ושל צורה כאחת .אפילו אותה
הצורה ,שהפכה סימן היכר מובהק לתפילות שתיקנו ח כ מ י ם :הברכה בנוסח
״ברוך אתה ה׳ ״ — אף היא מקורה בתנ״ך .כך ,למשל ,מברך ע ב ד א ב ר ה ם :
״ברוך ה׳ אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מ ע ם אדני״ )בר׳
כד ,בז( ,וכן רבות כדוגמתה .אך ,כידוע ,בחרו החכמים בסופו של דבר ,לא
בנוסחה ״ברוך ה ׳ ״ המצויה לרוב ,אלא בנוסחה הנדירה ״ברוך אתה ה ׳ ״ ,
הנמצאת במקרא רק פעמיים )תהי קיט ,ב ודהי״א כט ,י( .ועוד חידוש ח י ד ש ו :
בזמן שברכה מן הסוג ״ברוך אתה וכו׳ אשר בחר בנו וכו׳ ״ הבאה כפתיחה
של עניין ,אינה שונה בהרבה בסגנונה מן ה״ברכה״ שבפי ע ב ד אברהם ,הרי
מצוי בתפילותינו טיפוס אחר של ברכה ,המשמש בעיקר לחתימה ,כגון ״ברוך
אתה ה׳ גואל ישראל״ או ״בא״י בונה ירושלים״ ,שבו אנו מוצאים אחרי
המלים הבלתי־משתגות ״ברוך א ת ה ה׳ ״ ) = ״מבוא הברכה״( לא מ ש פ ט זיקה,
הפותח ב״אשר״ ושהפועל שבו בא בלשון עבר ,כי אם תיאור פעולותיו של ה׳
בהווה בצורת בינוני פועל .לדפוס זה לא היתה דוגמה מן המוכן בתנ״ך ,אלא
השתמשו בנוסחה המקראית ״ברוך אתה ה׳ ״ וצירפו אליה תיאורים של מעשי
ה׳ ומידותיו בבינוני פועל ,שליקטו אותם ממקומות שונים במקרא ,אף על פי
שאין הם באים שם צמודים לנוסחת פתיחה זו .כך מצאו למשל את התואר
״בונה ירושלים״ בתהלים קמז ,ב,׳ ואילו במזמור קמו מצאו שורה שלימה של
תארים כאלה ,שאת רובם הפכו ל ב ר כ ו ת :״ה׳ מ ת י ר אסורים ,ה׳ פקח עורים,
ה׳ זקף כפופים ,ה׳ אהב צדיקים״ .בשלב קדום של התהוות התפילות באו
תארים אלה בוודאי לאו דווקה כהמשך לנוסחת ״ברוך אתה ה׳״ שטרם נתייח
דה לשימוש בלעדי בתפילות הקבע ,כי אם גם אחרי נוסחות שבח אחרות המ־
צויות בתנ״ך ,כגון ״הללו״ ,״ברכו״ ,״אודך ה׳ ״ וכיוצא באלו .וכך קוראים אנו
בבן־סירא העברי ,פרק נא ,בקטע שנתחבר בוודאי עוד לפני תקופת החשמונ
אים ,פסוקים א ל ו :
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תפילות
הקבע בהתהוותן
הודו
הודו
הודו
הודו
הודו
הודו
הודו
הודו
41
לאל התשבחות
לשומר ישראל
ליוצר הכול
לגואל ישראל
למקבץ בדחי ישראל
לבונה עירו ומקדשו
למצמיח קרן לבית דוד
למגן אברהם
כי
כי
כי
כי
כי
כי
כי
כי
לעולם
לעולם
לעולם
לעולם
לעולם
לעולם
לעולם
לעולם
חסדו
חסדו
חסדו
חסדו
חסדו
חסדו
חסדו
חסדו וכר.
ברם שאיפתם של חז״ל היתד ,ליצור תפילות ציבור של קבע ,ולמטרה זו
מן ההכרח היה לבחור צורות ומטבעות קבועים ,שישמשו בפי כול ושבהם
תתייחד ת פ י ל ת הציבור מ ת פ י ל ת ה י ח י ד והרשות המנוסחת ניסוח חופשי!
על־כן בחרו מבין נוסחי השבח המרובים שבמקרא דווקה בנוסחת ״ברוך
אתה ה ׳ ״ הנדירה ,ובה בלבד .רק היא מ ש מ ש ת ״ברכה״ שבה יוצא אדם
ידי חובתו ,ואילו המתפלל בלשון ״הודו״ או בלשון ״הללו״ אין בידו אלא
תפילת רשות .אחרי המעבר מנוסחות שונות אל נוסחה בלעדית זו יכולים
אנו לעקוב במגילות מ ד ב ר יהודה ,ובייחוד במגילת ההודיות ,שבה רגילה
נוסחת הפתיחה ״אודכד,־)אודך( אדני״ ,כשלצדה מופיעה כבר הנוסחה
״ברוך אתה א ד נ י ״ .ובמקום א ח ד מחק סופר המגילה את המלה ״אודכה״
וכתב מעליה ״ברוך א ת ה ״ — הווה אומר ,שהרגיש ביתרונה של נוסחה זו,
שכבר נשתגרה בפי כל ישראל ,ע ד שאפילו אנשי הכת הפורשת התחילו
להעדיפה על שאר הנוסחות.
1
מסורת היא בידינו ,שעזרא ואנשי כנסת הגדולה הם שתיקנו ברכות ותפי
לות לישראל .אולם אין להבין מדברים אלה כאילו מאז ימי עזרא סדורות
היו כבר כל תפילות החובה והקבע בדפוסים קבועים ובצורה אחידה .אין
מפקפקים היום בכך ,שהיסודות של תפילת הציבור אמנם הונחו עוד לפני
תקופת החשמונאים ,אך לא הגיעו עוד לידי קבע מ מ ש באותו השלב .יסודות
שונים של התפילה התהוו בהדרגה ,כפי שראינו לעיל ,עוד במאות הראשונות
2
3
1כגון הודיות ה : 20 ,י ; 13 ,יא : 33 ,סרך היחד יא) 15 ,״ברוך אתה אלי״(! בני אור
יח) 6 ,״ברוך שמכה אל אלים״( .ושמא כנגד נוסחות כאלה ,שבהן בא הכינוי ״אל״
במקום ״אדני״ ,מכוונות דברי הברייתא )ירו׳ ברכות פ״ט ה״א( :הפותח ביו״ד הי״א
וחותם ביו״ד הי״א הרי זה חכם ; באל״ף למ״ד וחותם באל״ף למ״ד הרי זה בור:
באל״ף למ״ד וחותם ביו״ד ה־״א הרי זה בינוני; ביו״ד הי״א וחותם באל״ף למ״ד
הרי זו דרך אחרת )= מינות(!.
2מגילה יז ,ע״ב ! שם כה ,ע״א :ברכות לג ,ע״א.
3עיין לדוגמה יצחק בער ,״ישראל בעמים״ ,עמ׳ 30ואילך.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
42
יוסף
היינימן
של הבית השני .יש מקום לחשוב שרוב בקשות ״שמונה־עשרה״ היו סדורות
עוד בימים קדומים ; וכן מצינו אף בקטע הנ״ל מבן־סירא ,שהפסוקים שבו
מקבילים למקצת הברכות של ״ ש מ ו נ ה ־ ע ש ר ה ״ ) א ם גם לפי סדר שונה( ושל
תפילות חובה אחרות.
ידיעות ברורות על צורה קבועה של תפילות יש בידינו רק מסוף י מ י
ה ב י ת :על תפילות הכוהנים ש ב מ ק ד ש )שהיו קוראים מ ל ב ד שמע גם עשרת
הדיברות( ,על תפילות אנשי מ ע מ ד ועל תפילות בתעניות ציבור י .אין שום
ספק ,ש ת פ י ל ת שמונה־עשרה ,קריאת ש מ ע וברכותיה וברכת המזון כבר היו
נהוגות זמן רב לפני החורבן :כך נזכרת למשל ברכת הזימון במעשה מ י מ י
שמעון בן ש ט ח המסופר לפי ת ו מ ו .אך גם לגבי תקופה זו ,של סוף י מ י
הבית ,אין בידינו עדויות מפורשות ומלאות ,אלא ידיעות מקוטעות ומקריות
ב ל ב ד :נזכרה תפילת תעניות ,אבל לא נזכרה תפילה של ציבור ש ב י מ י חול
ר ג י ל י ם :נזכרה תפילתם של כוהנים שבמקדש ,אך לא תפילת קבע של כל
ישראל בגבולין.
4
6
רק מסוף תקופת התנאים הגיעו לידנו ידיעות מפורטות על תפילות מגוב
שות וקבועות :תפילת שמונה־עשרה ,קריאת ש מ ע וברכותיה ,הלל ,ברכת
המזון ועוד .רק פעם אחת בסוף ימי התנאים נזכרת הקדושה )עניית ״קדוש
קדוש וכו׳ ״ ו״ברוך כבוד ה׳ ממקומו״( י .וחלוקות דעות החוקרים ,אם הכוונה
שם לקדושה של יוצר או של ת פ י ל ת שמונה־עשרה .אין הקדיש נזכר בזמן
המשנה והתלמוד כחלק מ ת פ י ל ת בית־הכנסת ,אלא כתפילת סיום לדרשה
ב צ י ב ו ר .קריאת התורה היתה כבר מנהג של קבע בימי התנאים ובמשנה
נקבעו הפרשיות הנקראות במועדים ובשבתות מיוחדות )רובן — שלא כמנה
גנו היום( :אך בשבת רגילה קראו כנראה כפי ראות עיניהם ,ללא קביעת
פרשה או סדר בעל היקף ידוע )ובלבד שיקראו לכל אחד משבעת הקרואים
לא פחות משלושה פסוקים( .עדיין מחלוקת היא בין התנאים ,אם גם ה י ח י ד
חייב להתפלל שמונה־עשרה בכל יום ,או די לו ב״מעין שמונה־עשרה״ או
מאידך היה נהוג ,ש י ח י ד מתפלל
בשמיעת התפילה מפי שליח־ציבור
תפילתו הפרטית )״תחנונים״( סמוך לתפילת הציבור ,לאחריה או לפניה )כי
8
9
4
5
6
7
8
9
10
עיין י .בער ,שם; על מקבילות לסדר תפילות היסוד שלנו אצל כת מדבר יהידד ,עיין
בדברי ש .סלמון ,תרביץ כס )תש״ך( ,עמ׳ 1ואילך.
משנת תמיד פ״ה ,מ״א; תענית פ״ד ,ב -ג :שם פ״ב ,ב-ה.
ירושלמי ברכות פ״ז ,ה״ב.
תוספתא ברכות פ״א ,ס.
סוסה מט ,ע״א :ספרי דברים ש״ו.
משנת מגילה פ״ג ,משני ד-ו.
משנת ברכות פ״ד ,מ״ג! ראש השנה פ״ד ,מ״ט )סוף(,
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תפילות
43
הקבע בהתהוותן
רק בימי האמוראים הקפידו הקפדה גמורה על ״סמיכת גאולה לתפילה״ ״ ( .
אמירת ״פסוקי ח מ ר ה ״ לפני ת פ י ל ת הציבור אינה נזכרת עדיין כמנהג
של קבע ,וברכות השחר לא נאמרו בציבור אלא על־ידי כל יחיד בעת קומו.
נמצאנו למדים ,ש ת פ י ל ת הציבור )של שחר( בימי התנאים לא כללה אלא שני
ח ל ק י ם :קריאת ש מ ע וברכותיה והתפילה־העמידה 5ובימי חג נוספה עליה
גם קריאת ההלל.
אך גם תפילות אלה לא היו קבועות קביעות גמורה .כמו שאר דברים שבעל־
פה ,אף התפילות לא נ כ ת ב ו ״ ולא נמסרו בנוסח אחיד .ד ק מ ס פ ר הברכות,
סדרן ותוכנן הכללי היו קבועים )בדרך כלל( .עיקר עניינה של כל ברכה סוכם
בחתימתה ,ובכך נקבע גם תוכן הברכה עצמה — ואילו הניסוח המילולי ש ל
הברכה היה מסור לשליח־הציבור או למתפלל עצמו ותלוי ברצונו ובטעמו.
וגם לידינו הגיעו נוסחים שונים של אותה ברכה ע צ מ ה :״שים שלום״ ו״שלום
רבי ,״אמת ויציב״ ו״אמת ואמונה״ ,אהבה רבה״ של ש ח ר י ת ו״אהבת עולם״
של ערבית )לפי מנהג אשכנז( ועוד .וכן אנו מוצאים שברכות שמונה־עשרה
שבנוסח א״י הקדום היו שונות מן הברכות שבסידורים שלנו שינוי רב —
מ ב ח י נ ת הנוסח המילולי ,אך לא מבחינת התוכן והרעיון .והרי נוסח העמידה,
כפי ש נ ש ת מ ר בקטעי ה ג נ י ז ה :
) (1בא״י אוא״א אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור
והנורא אל עליון קונה שמים וארץ מגננו ומגן אבותינו מבטחנו בכל
דור ודור .בא״י מגן אברהם.
) (2א ת ה גבור משפיל גאים חזק ומדין עריצים חי עולמים מקים מ ת י ם
מכלכל חיים מחיה מתים כהרף עין תשועה לגו תצמיח .בא״י מחיה
המתים.
) (3קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוה מלבעדיך .בא״י האל הקדוש.
) (4חננו אבינו דעה מ א ת ך ובינה והשכל מתורתך .בא״י חונן הדעת.
) (5השיבנו ה׳ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם .בא״י הרוצה בתשובה.
) (6סלח לנו אבינו כי חטאנו לך מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך כי רבים
רחמיך .ב א י י המרבה לסלוח.
) (7ראה בענינו וריבה ריבנו וגאלנו למען שמך .בא״י גואל ישראל.
) (8רפאנו ה׳ אל׳ ממכאוב לבנו ויגון ואנחה העבר ממנו והעלה רפואה
למכותינו .בא״י רופא חולי עמו ישראל.
) (9ברך עלינו ה׳ אל׳ את השנה הזאת לטובה בכל מיני תבואתה וקרב
11ברכות ד ,ע״ב :ס ,ע׳׳ב.
12שבת קםו ,ע״ב :כותבי ברכות כשורפי תורד!.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יוסף היינימן
44
מהרה ש נ ת קץ גאולתנו ושבע עולם מאוצרות טובך ותן ברכה במעשה
ידינו .ב א י י מברך השנים.
) (10ת ק ע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבוץ גלויותנו .ב א י י מקבץ נדחי
ישראל.
) (11ה ש י ב ה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה ומלוך עלינו אתה
לבדך .באיי אוהב המשפט.
) (12למשומדים אל ת ה י תקוה ומלכות זדון מהרה תעקר בימינו והנוצרים
והמינים כרגע יאבדו ימחו מספר החיים ועם צדיקים אל יכתבו .בא״י
מכניע זדים.
) (13על גרי הצדק יהמו רחמיך ותן לנו ש כ ר טוב עם עושי רצונך .באיי
מבטח לצדיקים.
) (14רחם ה׳ אל׳ ברחמיך הרבים על ישראל ע מ ך ועל ירושלים עירך ועל
ציון משכן כבודך ועל היכלך ועל מעונך ועל מלכות ב י ת דוד משיח
צדקך .ב א י י אלהי דוד בונה ירושלים.
) (15ש מ ע ה׳ אל׳ בקול תפלתנו ורחם עלינו כי אל חנון ורחום אתה .ב א י י
שומע תפלה.
) (16רצה ה׳ אל׳ ושכון בציון ויעבדוך ע ב ד י ך בירושלים .באיי שאותך
ביראה נעבוד.
) (17מודים אנחנו לך ה׳ אל׳ על כל הטובות והחסד ש ע ש י ת עמנו .בא״י
הטוב לך להודות.
) (18שים שלומך על ישראל עמך וברכנו כולנו כאחד .בא״י עושה השלום ״ .
דוגמה בולטת לגיוון ולשוני של נוסח אותה הברכה היא ברכת ״בונה
ירושלים״ ה מ ש מ ש ת בתפילותינו בארבעה מקומות ש ו נ י ם :בעמידה ,בברכת
המזון ,בברכות ההפטרה ובברכות חתנים ,כשבכל א ח ד מהם י ש לה נוסח
שונה ,אף על פי שהתוכן של כולם א ח ד הוא .מתקבל על הדעת ,שלא תיקנו
אלא ברכת ירושלים א ח ת ש ת ש מ ש בכל התפילות הנזכרות ,אלא שבעלי
התפילה ניםחוה ניסוחים שונים ,שמביניהם נשתמרו לנו במקרה זה לא פחות
מארבעה .וכדי להדגים א ת מ י ד ת הגמישות של הנוסח ואת גלגוליהם של
הנוסחים השונים רשמנו בנספח א ח נוסחי ברכה זו ,כפי שהם מצויים במנהגים
ובמקורות השונים .עיון קל במקורות אלה מלמדנו שלא היססו להוסיף
או לגרוע פסקות ,לשנות את סדר הפסקות ,להחליף נוסח א ח ד במשנהו ,להר
ח י ב א ת הנוסח להזדמנויות מיוחדות )לתשעה באב( וכיוצא באלו .בייחוד
מאלפת השוואת הנוסח בברכת המזון שלנו לנוסח העמידה שבקטעי הגניזה
ע״פ
13
I Elbogen Der judische Gottesdienst, Frankfurt a / M 1931, p. 517
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תפילות
45
הקבע בהתהוותן
ב ש ת י תפילות,
ושבסידור רב ס ע ד י ה ! אין זה אלא א ו ת ו נוסח ש ש י מ ש
כשבידינו היום יש ש נ י נוסחים שונים לחלוטין זה מזה.
על חוסר נוסח קבוע של גוף הברכה מ ע י ד י ם גם דברי המשנה על מלכיות,
זכרונות ושופרות :לא נקבעו אלא החתימות ומספר הפסוקים מן התנ״ך ש י ש
לאמרם ,אך לא מבחרם וסדרם» ואין צריך לומר ,שלא היה קבע לדברי
ה פ ת י ח ה השגורים בפינו לכל א ח ת מן הברכות )״עלינו לשבח״ ,״אתה זוכר״
וכר( ״ .י ש שנזכר נוסח של ת פ י ל ה מםויימת או קטע מ מ נ ה בדברי התנאים,
כגון ת פ י ל ת ר א ש השנה בנוסח ״החליצנו ה׳ אלהינו א ת יום ראש החודש הזה״
או *קדושת היום״ של ת פ י ל ת ליל ש ב ת :״ומאהבתך ה׳ אלהינו שאהבת א ת
ישראל ומחמלתך מלכנו ש ח מ ל ת על בני בריתך נ ת ת לנו א ת יום השביעי
הגדול והקדוש הזה באהבה* ״ .הראשון מאלה לא נשתמר בשום סידור הנהוג
היום ,ו ה ש נ י רק במנהג איטליאני ״ .עוד בימי התלמוד לא היה נוסח מיוחד
ל ת פ י ל ת מוסף והיא לא היתה שונה מ ת פ י ל ת שחרית ,אלא שמי שהתפלל
שתיהן זו א ח ד זו היה צריך ״לחדש דבר* בתפילת המוסף ,כגון ״ונעשה לפניך
את חובותינו ת מ י ד י יום וקרבן מוסף״ ,18
לא נקבעה איפוא בימי התנאים אלא ה מ ס ג ר ת :שמונה־עשרה ברכות ש ב ת
פילה )הברכה התשע־עשרה ״את צמח דוד״ לא נ ע ש ת ה קבע אלא ב ב ב ל :
ואילו בא״י לא ה י ת ה חובה לאומרה ברכה בפני עצמה אלא צירפוה לברכת
*בונה ירושלים׳ ,כפי שמתברר מ כ ת ב י ־ ה י ד מן הגניזה ומן הפיוטים הארץ־
ישראליים הקדומים ,שאין היקרובות* שבהם כוללות קטע לברכה ז ו ; עיין
בנספח!( .זכן אנו שונים לגבי ברכות קריאת ש מ ע :״שתיים לפניה ואחת
לאחריה״ וכוי .אך גם לגבי מ ס פ ד הברכות וסדרן ידועות לנו עוד מחלוקות
שונות ש ל ה ת נ א י ם :אם י ש לומר בעמידה של יום־טוב שחל להיות בשבת
ש ב ע ברכות ,כמנהגנו ,או שמונה ; °אם צריך לומר הבדלה ש ב ת פ י ל ת מוצאי
1
a
1 9
־
14משנת ראש השנה ם״ד ,מ״ו ,והשווה תענית פ״ב ,משני ג-ד .קטעים מדברי הפתיחה
הנהוגים היום נזכרים במקורות בשם ״תקיעתא דבי רב״ ,כגון ירו׳ ראש השנה פ״א,
ה״ג :״זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי
יעקב .ועל המדינות בו ייאמר איזו לחרב ואיזו לשלום וגו׳״.
15משנת עירובין פ״ג ,מ״ט; תוםפתא ברכות פ״ג ,יג.
16דומה לו הזכרת שבת בברכת המזון.
17דומה לו במחזורי אשכנז ליוה״כ אחרי הווידוי שבחזרת הש״ץ.
18ירו׳ ברכות פ״ד ,ה״ו.
19ברכה זו היתד ,ידועה גם בא״י ,שהרי נמצאת חתימתה בבן־סירא )עייו לעיל( 1אך
ההלכה התנאית קבעה • :כולל של מינים בשל פרושין)פושעים ?( ושל גרים בשל זקנים
ושל דוד בשל ירושלים״ )תוספתא ברכות פ״ג ,כד.(.
20תוספתא ברכות פ״ג ,סו.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יוסף
46
היינימן
ש ב ת ברכה בפני עצמה ״ וכיוצא בהן .לפעמים היו אף מנהגים שונים לגבי
עיקר תוכנה של ברכה מסויימת :אם פותחים בברכה השלישית שבברכת
המזון ״רחם על ישראל״ וחותמים ״ ב א י י מושיע את ישראל״ או פותחים ״רחם
על ציון״ ומסיימים ״בונה ירושלים״ .22
במקרים מםויימים אף הרשו לצרף ברכות נפרדות לברכה אחת ,כגון ברכת
ירושלים וברכת דוד כפי שהזכרנו! והוא הדין בברכת * ה ב י נ נ ו ״ ) ב ר כ ה אחת
במקום כל שתים־עשרה הברכות האמצעיות של שמונה־עשרה( או בברכת
המזון של פועלים )ששעתם דחוקה( ,ש״כוללין של ירושלים בשל אףץ״».2
ואף על פי שרוב החתימות הגיעו לידי מ ט ב ע קבוע ,נשארו גם כאן יוצאים
מן ה כ ל ל :ר׳ צדוק לא היה חותם בקידוש על הכום * וד׳ יוסי הגלילי היה
חותם בברכה אחרוגה שבברכת ה מ ז ו ן ) ״ ה ט ו ב ו ה מ י ט י ב ״ ( « .גם לא התנגדו,
כנראה ,לשימוש בחתימות אלטרנאטיביות ,כל עוד עניינן היה א ח ד ; חלק
מאלה אף נשתמרו בסידורי התפילה ע ד היום ,כגון ״שומר עמו ישראל לעד״
במקום ״הפורש סוכת שלום״* ,עושה השלום״ במקום ״המברך את עמו
ישראל בשלום״ ,״שאותך נירא ונעבוד״ במקום ״המחזיר שכינתו לציון״
)״עושה השלום״ ו״שאותך״ היו נהוגות בנוסח א״י הקדום ונשתמרו בנוסח
אשכנז בתפילות החגים( .וכן רשמנו בנספח א ח החתימות השונות של ברכת
ירושלים ,שנשתמרו במקורות השונים ,והנה מ ג י ע מספרן לעשרים ושלוש!
מאידך י ש מקורות ומנהגים ,שבהם מ ש מ ש ת אותה החתימה ״בונה ירושלים״
גם בברכת ההפטרה ובברכה המורחבת לתשעה באב ,שבהן גורסים אנחנו
חתימות מיוחדות .אף אין ספק ,שהחתימה *משמח ציון בבניה* היתד! שייכת
מ ת ח י ל ה לברכת חתנים ,שם היא הולמת א ת לשון גוף הברכה ,אלא שהעבירו
אותה ברוב המנהגים גם לברכת ההפטרה.
ולא זו בלבד ,שהתנאים לא ראו כל פסול בהימצאם של נוסחים שונים
של אותה ברכה זה בצד זה ,אלא אף חייבו א ת הדבר ,כי לא רצו ,שהתפילה
תהיה קבע גמור ושהמתפלל יחזור פעם אחר פעם על אותן המלים מ מ ש
״כקורא באיגרת״ .לפיכך דרשו שהמתפלל ״יחדש בה דבר* ויוסיף נופך משלו
בכל ברכה או לפחות באחת מהן .א מ ר ו :״שואל אדם צרכיו בשומע תפילה
אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מ ע י ן כל ברכה וברכה אומר* :וכן:
״אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת ח ו ל י ם ; אם צריך לפרנסה אומר
2
21
22
23
24
25
משנת ברכות פ׳״ה ,מ״ב.
ברכות מס ,ע״א.
תוספתא ברכות פ״ה ,כד.
תוספתא ברכות פ״ג ,יא.
תוספתא ברכות פ״א ,ס.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
תפילות
47
הקבע בהתהוותן
2
בברכת השנים* י׳ .היו שליחי ציבור שהיו מאריכים בתפילתם ,ואחרים היו
מ ק צ ר י ם :י ש תפילות שבהן ראוי להאריך )כגון תפילות ימים נוראים והתע־
ניות( ,ויש מקום שראוי לקצר ״ .ומסופר עוד על ר׳ אלעזד )האמורא( שהיה
מתפלל תפילה חדשה בכל יום ,ועל ר׳ אבהו שהיה מברך ברכה חדשה בכל
יום ״ .
ואף על פי שהקפידו בדרך כלל על ש מ י ר ת המסגרת ,היינו פ ת י ח ת הברכה
ו ח ת י מ ת ה ,וקבעו שאסור *לשנות מ ט ב ע ש ט ב ע ו חכמים בברכות* )כגון
האומר במקום ברכת ״המוציא לחם מן ה א ר ץ ״ :״כמה נאה פ ת זו — ברוך
המקום שבראה״( ,יש גם שסבור שהמברך נוסח ברכה משלו יצא י ד י חובה . °
28
ג
רק לאט ובהדרגה הגיעו לידי ק ב י ע ת נוסח מילולי ,ולא נסתיים תהליך זה
אלא בימי הגאונים .שלב ביניים י ש לראות בדרישה ה נ ש מ ע ת לגבי ברכות
מסויימות ש״צריך להזכיר בה״ עניינים מ ס ו י י מ י ם :כגון ״מלכות ,קריעת ים
סוף ומכת בכורות* ב״אמת ויציב* או ״ברית ותורה״ בברכת הארץ ,א ו :״כל
שלא אמר ׳ארץ ח מ ד ה טובה ורחבה׳ בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה
ירושלים לא יצא י ד י ח ו ב ת ו ״ :וכן :״כדי להזכיר מ י ד ת יום בלילה ו מ י ד ת
לילה ביום״ צריך לומר ב״מעריב ע ר ב י ם ״ :״גולל אור מ פ נ י חושך וחושך
י ו ״!.3
מ פ נ
א
ר
גם כאשר נתגבש בסופו של דבר נוסח קבוע ,נתקבלו ,כאמור ,נוסחים שונים
בבבל ובא״י .נוסחי התפילה שבידינו היום מקורם בעיקר במנהג בבל .דומה,
שנוסח א״י ש מ ר זמן רב יותר על גמישות מ ס ד י מ ת ועל זכותו של המתפלל
לגוון את נוסח הברכות ולהוסיף ע ל י ו :והרי א י י היתד! גם מולדת ה פ י ו ט ! כך,
לדוגמה היו נהוגים בא״י גוסחים מיוחדים של ברכות קריאת ש מ ע של ע ר ב י ת
לליל שבת ,למוצאי ש ב ת ולחגים שונים ,שבהם באה לא רק תוספת פ י ו ט י ת
בסוף הברכה הקבועה לפני חתימתה ,כנהוג בימערביות* של החגים בנוסח
אשכנז ,אלא נוסח מיוחד ושונה מן הרגיל ,שבו עניץ הברכה ועניין ה ש ב ת
שלובים זה בזה .נוסחים כאלה נמצאים ע ד י ת בסידור רב סעדיה ואחדים מהם
נשתמרו במנהג איטליה ע ד היום .והרי לדוגמה ברכת ״מעריב ערבים* לליל
26משנת ברכות פ״ד ,מ״ד :אבות פ״ב ,מ״יג :ברכות כס ,עיב :ירו׳ ברכות פ״ד ,ה׳׳ג;
עבודה זרה ז ,ע״ב :שם ח ,ע״א.
27מכילתא בשלח מסכתא ד