עדין שטינזלץ /ירושלים
התפילה שקודם התפילה
אף שרובו של הסידור מורכב מ ק ט ע י ם מרובים הלקוחים ממקורות רבים
ושונים ,מהווה הוא בכל זאת בשלימותו י ח י ד ה אורגאנית אחת .המרכיבים
השונים הותכו בתוך הסדר הכולל והפכו להיות חלקים בעלי ייחוד — בתוך
יצירה מאוחדת.
על כן אוחו קטע עצמו — ויהא זה פסוק מן המקרא ,חלק מ מ ש נ ה או דפים
שנתלשו כביכול מן הגמרא או ה מ ד ר ש — נשתנתה משמעותו שינוי יסודי עם
הכנסתו לסידור .פירושו של ה ק ט ע בתוך הקשרו הראשון שוב אינו תופס
לגבי אותו ק ט ע עצמו כשהוא מצוי בהקשר אחר בסידור .ולא רק לגבי קטעי
פסוקים כן ,אלא אף לגבי פרקים שלמים ,ש מ ש ת נ ה תוכנם בהיותם בסידור.
בעיקר ש ת י סיבות הן הגורמות לשינויים אלה.
הסיבה האחת ,ה פ נ י מ י ת והחשובה יותר ,ה י א מטרתו של ה ס י ד ו ר :הסידור
הוא נוסח של תפילה ,ומשום כך כל קטע מקטעיו וכל פסוק מפסוקיו כתנתו
ה י א :תפילה .לכן קטעי הלכה )בפרקים שלפני התפילה( ,תיאורים היסטוריים
)כמו ב״הודו״ ,ב״ברכת דוד״ ,ב י ש י ר ת הים״ ועוד( ופרקי מצוות שבתורה
)כקריאת שמע( נעשים כולם ת פ י ל ו ת :הווה א ו מ ר :מקצתן בקשות ,מקצתן
תהילות ,מ ק צ ת ן הכנת הלב לתפילה .ועל כן ההדגשות המיוחדות שבמקור
משתנות ולעומתן מתגלות באותו תוכן עצמו משמעויות חדשות ,צלילים
נוספים ואוירה שונה לחלוטין.
למשל ״קריאת שמע״ ,י ש בה משמעות מוגדרת ומיוחדת בספר דברים.
אבל בתור תפילה י ש טעם אחר ל ד ב ר י ם :לא צ ד ההוראה )*התורה״( על
ה ת נ א ת השכר והעונש במעשי בגי האדם וכוי ,אלא בעיקר הוראה על הדבקות,
שאיפה להתקרבות לה׳ ״למסור נפשו ב א ח ד ״ — וכל שאר הדברים נבלעים
ונעלמים בחוד משמעות זו.
והוא הדין לגבי כל פסוק ופסוק ב ת פ י ל ה — ש צ ר י ד לבטא לגבי המתפלל
pwרגשי ,משמעות נפשית ,יחס אישי והתקרבות מצדו אל הקב״ה.
סיבה אחרת לשינוי נעוצה במבנהו השלם של סידור התפילה.
כ י צ ד נתגבשה מ ע ט מעט ,במרוצתם של דורות ,תבניתו השלימה של הסי־
][92
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
התפילה
שקודם
התפילה
93
דור — עניין הוא לחוקרים .אולם נוסח התפילה כפי שהוא בידינו ,עבר גיבוש
א ח ר ץ וכל קטע וקטע שובץ במקומו ,והוא מקבל תוכן בהתאם למקומו .ולכן
אף אותו פסוק עצמו המופיע במקומות שונים — שונה היא משמעותו לפי
מקומו .״והוא רחום יכפר עון״ שב״יהי כבוד״ אין משמעותו דומה ל״והוא
רחום״ שלפני ע ר ב י ת ש ל חול .הפסוק ״שמע ישראל״ תוכנו הנפשי שונה
בתפילה שלפני התפילה ,מבקריאתו בפרשת ש מ ע בשחרית ,ושניהם שונים
הם מקריאת ש מ ע שעל המיטה .ואילו בתוך קדושת מוסף של ש ב ת — מתגלים
שוב תוכן אחר ונעימה אחרת באותו פסוק.
ת פ י ל ת ״עלינו לשבח״ הנאמרת בימות החול ,רמזיה ורוחה נבדלים מאותה
תפילה עצמה הנאמרת בקשר שונה ובאוירה שונה במוסף של ראש השנה.
לאחר שהגיעה ת ב נ י ת סידור ה ת פ י ל ה לכלל גיבוש ,יש בה סדר שלם העשוי
במחשבה תחילה .גיבוש אחרון זה של הסידור ,חכמי הקבלה וההולכים בעק
בותיהם הם שעשאוהו .ומאידך ,כ מ ע ט כל אחד מגדולי ההלכה הוסיף א ת
השיקולים ואת הנימוקים שבהלכה לסדר זה.
לכן כל ק ט ע וקטע שבתפילה אינו ניתן להתפרש אלא אחרי ש י מ ת לב
למשמעותו בתורת תפילה ,למקומו המיוחד בהקשר הדברים ולכוונות ולרמזים
שהוסיפו ורמזו בו חכמי הדורות שקבעו את הסדר.
הנוסח שעליו נכתב פירוש זה הוא נוסח ספרד ,לאמור נוסח החסידים ,תוך תשומת לב
לנוסח חסידי חב״ד— נוסח האר״י .שאר נוסחאות יובאו וידונו רק במידה שיש בהם
משום שינוי משמעות ,שיש סעם לשבח בעיון בו.
אותם חלקים בתפילה ,הכוללים את ברכות השחר ,בקשות שונות וסדר ״קד־
בנות״ — כל אלה נכללים בשם הכללי ״תפילה קודם התפילה״ .אין עוד בכל
חלקי הסידור חלק ,שיהא מרובה גוונים ומורכב מ ק ט ע ־ כה רבים וכה נבד־
לים זה מזה .ועם זאת תכונות רבות משתפות ומאחרות את כל הקטעים והפסו־
קים הללו למערכת אחת שלמה ,עולם שלם לעצמו.
״
כל ״התפילה שקודם התפילה״ הנה ביסודה ומעיקרה תפילתו של הפרט,
הכנתו הנפשית של כל אדם לעצמו לקראת התפילה בציבור ובבית הכנסת.
ומאחר שיסוד חלק זה בתפילה בהכנת הלב הפרטית ,הרי אף ש י ש בו קטעים
עתיקים ביותר לא נתגבשה צורתו גיבוש גמור ,ואף לא הקפידו בכך במיוחד.
והדבר מ ו ב ן :לא כל אדם ,ולא כל דור או מקום ,מ ת פ ע ל ומתרומם מאותם
דברים המעוררים לבו של אדם בדור אחר .על כן יש כ מ ע ט בכל סידור
שינויי נוסחאות — הוספות של תפילות ,תחינות ובקשות ,דברי שירה ופרקי
לימוד — הכל לפי מ ה שהוא אדם.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עדין שטינזלץ
94
אולם כל הנוסחאות מורכבות מאותם חלקים יסודיים ,המצטרפים לתפיסה
היהודית הכללית בדבר ההכנה הנכונה שצריך אדם מישראל להכין לבו
לתפילה .ראשיתה בהודאת האדם בברכות רבות )שמנו בהן ח״י ברכות כנגד
ברכות שמונה עשרה( על הטוב שחננו ה ׳ — ברוחניות )ברכת התורה ועוד(
ובגשמיות )רוב ברכות השחר( .עם היקיצה רואה האדם בעיניו עוד פעם א ת
עולמו של הקדוש ברוך הוא ובכל יום צריך הוא שיראה בעיניו כחדש —
הודאה חדשה על חלקו ,ועל עולם זה שהוא חי בו.
ומכאן מגיעים לדברי הודאה ושבח כלליים ,השונים מנוסח לנוסח ,והבאים
לעורר את האדם לקראת יום של חיים ,ובפרט לתפילה מתוך אהבת ה׳ ומסי
רות נפש .לכן קוראים את פרשת העקדה ,את הקטע ״מה אנו ומה חיינו״
ומוסיפים בדברי שירות ,כל נוסח לפי דרכו .ומהתעוררות הנפש הפרטית
נזכרים שוב בתפילה הכללית של כל העם כולו .תפילות תיקנו כנגד עבודת
הקרבנות ,והתפילה בעצם צריכה להיות מכוונת בבחינת הנפש הפנימית
כהקרבת קרבן — את רצונותיו וחשקו של אדם — לקידוש השם .וכדי להזכיר
ולהדגיש צד זה מוסיפים וקוראים פרשיות שונות העוסקות כולן בהלכות
הקרבנוח ,ועוברים בקיצור ובתמצית על פרשיות תרומת הדשן ,ת מ י ד של
שחר ושאר קרבנות הציבור הסמוכים ל ו ) ה ק ט ו ר ת ,המוספים( .אלא שהתפילה
צריכה להיות מתוך שמחה של מצוד ,.ואף מתוך דבר הלכה משום כך לומדים
בכל יום חלק מחובת הלימוד — במקרא ,במשנה ובגמרא — כהכנה נאוחה
לתפילה .אמנם בכל הפסוקים והקטעים המובאים חוזר ומודגש חוט משולש
זה של לימוד התורה בכל הדרגות .אולם לימוד של ממש ,שצריך ללמוד
ולהבין בו ולא רק לאמרו ב ל ב ד בא עם לימוד פרק ״איזהו מ ק ו מ ך ופרק
מדרש ההלכה על י״־ג מידות שהתורה נדרשת בהן.
ואחרי לימוד תורה זה וקדיש שלאחריו יכול אדם להתחיל להתפלל את
תפילת הציבור — כי היתה לו מקודם הכנה ראויה לתפילה.
כל החלקים הללו המרכיבים את ה״תפילה שקודם התפילה״ על אף השוני
שבהם ,נמצאים מאוחדים מ צ ד מטרתם — להכין את האדם לתפילה .אולם
ישנו צ ד השווה בכולם אף מ צ ד תוכנם .בכל הפרקים הללו אין הכוונה להביא
את האדם להתלהבות סוחפת — ,אשר מקומה בחלקי התפילה האחרים .בחלק
זה העיקר הוא הלימוד והעיון ב ד ב ר י ם ! בעקדה ,בהקטנות האדם ובגדלות ה /
בחלק האדם ששפר עליו להיות מעובדי ה׳ ,בדיני מקדש וקרבנותיו — וכל
אלה באים להעיר ולעורר את האהבה — שתהא הנפש מוכנה לקראת פסוקי
1
2
1ברכות לא ,ע״א.
2של״ה ועוד רבים.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
התפילה
שקודם התפילה
95
דזמרה וברכות יוצר .ומשום כך׳ כללו המקובלים את כל החלק הזה של
התפילות בכינוי ״עולם העשייה״ .אכן ,אין כאן בדרך כלל התרוממות יתירה,
אלא הכל שרוי בעולמנו זה ,בעולם המעשה .עולם מעשה זה — מקטע לקטע
ומפסוק לפסוק הולד ומתברר חוכנו :זהו עולם המעשה של הקדושה ,העולם
שכולו בעצם בית־מקדש.
ומכאן ,מעולם מעשה ז ה יכול אדם להתעלות ולהגיע לעולם סועד יותר
ל״עולם המלאכים״ העומדים ברום עולם ומהללים את ה׳ בפסוקי דזמדה.
סידור
התפילה
״מודה אני ל פ נ י ד ״ — הוא נוסח הודיה על הנשמה שחזרה לגוף ,ומאחר
שתיקנו לאומרו לפני נטילת ידיים לא כללו בו לא את השם ולא אחד מכינויו.
י ש להזכיר כאן את מאמר אדמו״ד ד ׳ יוסף יצחק מלובאויץ׳ :סדר היום מתחיל
ב״מודה אני״ ואומרים זאת אפילו בידים טמאות ,כי כל הטומאות שבעולם
אינן מטמאות את ה״מודה אני״ של אדם מישראל .הוא יכול לחיות חסר בזה
או בזה׳ אד ה״מודה אני״ נשאר שלם י .וכבר היה צדיק אחד שהסביר שהוא
מאחר לקום משום שהוא מעיין בנוסח זה בשתי המלים ״אני״ ו״לפניד״ ,ובתור
ההרהורים מי ״אני״ ומי ״לפניד״ — יש ויש מקום לשקוע במחשבה.
״אשר י צ ר ״ — האדם נברא נקבים נקבים )פה ואף ושאר כל הנקבים(
ו״חלולים חלולים״ — המעיים ושאר חללי הגוף.
״גלוי וידוע לפני כסא כ ב ו ד ד ״ — ״כסא כבוד״ הוא כינוי מצועף מ ע ט של
הקב״ה שאינו מן הכבוד להזכיר שמו במפורש עם חללי הגוף.
״שאם יסתם אחד מהם״— מן הנקבים ,או ״אם יפתח אחד מהם״— מן החלולים )כלומר
יפתח לחוץ(.
״רופא כל ב ש ר ״ — מאחר שבדרכי העיכול קשורות מחלות רבות ,הרי
נאמרת ת מ י ד עם זאת גם הברכה על הרפואה.
״ומפליא ל ע ש ו ת ״ — את בריאתו של האדם בכללה.
״אלהי נשמה ש נ ת ת בי טהורה היא אתה בראת וכו׳ ״ — מפורטים כאן שלבי
י ר י ד ת ה של הנשמה מן העולמות העליונים ע ד לעולמנו ש ל נ ו ; הנשמה במ
קורה העילאי העליון ״טהורה ה י א ״ — קיימת בשלימותה הטהורה והעצמית
כ״חלק אלוה ממעל״ וה׳ בורא אותה להיות כאחת הבריאות) ,״בעולם הברי
אה״( אף ״אתה יצרתה״ בצורה נמוכה יותר ב״יצירה״ .ובעולם ה מ ע ש ה :״אתה
נפחתה בי״ ,אך הכוח האלוהי מצוי בנפש במלואו ובשלימותו כי ״ואתה מ ש מ
רה בקרבי״ — באותו איחוד מופלא ועליון של הנפש עם הגוף.
3ליח היום יום ,י״א בשבט.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עדין
96
שטינזלץ
4
ברכה זו ניתקנה בעצם להיאמר כברכה ראשונה שעם היקיצה ,והרי זד .נותן משמעות
עמוקה יותר למלים ״ואתה עתיד ליסלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא״; השינה הלא
היא מעין מוות בזעיר אנפץ .יקיצתנו מן השינה היא סמל ומופת יומיומי של תחיית
המתים.
״ואתה ע ת י ד ליטלה ממני ולהחזירה ב י ״ — הזכרת המוות והיקיצה נותנת
לאדם מושג על החילופיות של חייו ,אולם ״כל זמן שהנשמה בקרבי״ מודה
אני לפניך ,״רבון כל ה מ ע ש י ם ״ :ה׳ הוא נותן החיים אשר בתוכנו ,ולכן הוא
רבון כ ל ה מ ע ש י ם שאנו עושים ,וכל עוד אנו יודעים שכל מעשינו נובעים
ממנו ,הרי מעשינו כולם הם ״לשם שמים״ .״אדון כ ל הגשמות״ ,גם של אלה
שאינן מכירות באדנותו ,שהרי היקיצה והקימה הן אות לשלטונו הגמור בכל.
והסיום הוא» ״ברוך אתה ה׳ המחזיר גשמות לפגרים מתים״ ,שאף בו מצוי
הרמז הכפול ,של היקיצה משנתנו היומיומית וגם רמז על תחיית המתים,
היקיצה מ ש נ ת המוות.
ברכות
השחר
5
ברכות אלה קבעו בראשונה חכמים ש ת י א מ ר נ ה כל אחת עם המעשה המתאים,
הראוי לברכת הודיה זו .ולפיכך ברגע הראשון של היקיצה מודה האדם על
הנשמה שהוחזרה לו בברכת ״אלהי נ ש מ ה ״ ! עם שמעו את קול התרנגול ,הוא
מודה ״הנוחן לשבוי בינה״ .בכל נוסחאות האשכנזים )מלבד חב״ד( מברכים
אחרי ברכה זו שלוש ברכות אחרות ,שמקורן א ח ר ,וסמכו אותן כאן לפי
שאחרי הברכה על נ ת י נ ת הבינה לשכוי להבדיל בין יום ובין לילה ,מוסיפים
אנו כ מ ה הבדלות אחרות .הראשונה ״שלא עשני ג ו י ״ ) א ו כבמקורה ״שעשני
ישראל״( הודאה על חלקנו במצוות שאין הגוי מחוייב בהן .הודיה אחרת ״שלא
עשני עבד״ ,לפי ש ה ע ב ד מחוייב במצוות יותר מגוי ולכן מברך שלא עשאהו
ע ב ד ועליו לקיים מצוות נוספות — ובוודאי שיש בו גם הודאה על ההבדל
בין חרות לעבדות) .ושעל כן מברכת אשד .״שלא עשני שפחה״( .ואחרונה
״שלא עשני אשד.״— שלא ניתנו לה כל המצוות כולן ,והרי הוא מודה לה׳
שהוא יכול לקיים א ת כל מצוותיו .אולם מאחר שלפי סדר הגמרא אין זה
מקומן של ברכות אלה ,הרי בסידור הספרדים וחב״ד מעבירים ברכות אלה
לסוף ברכות השחר ,כסיום ובסיכום להן בדרך של התעלות מעל לצרכים
הגשמיים.
8
4ברכות ס ,ע״ב.
5ברכות ס ,ע״ב.
6מנחות עג ,ע״ב! תוספתא ברכות פ״ז.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
התפילה
שקודם התפילה
97
כשהוא פוקח את עיניו מברך •פוקח עורים״!
כשהוא מתיישר ומתיישב מברך ״מתיר אסורים״:
וכשהוא מזדקף מברך ״זוקף כפופים״
כשהוא מתלבש מברך ״מלביש ערומים•
ברכת •הנותן ליעף כוח• איננה בסדר הגמרא .אלא היא תקנת הגאונים שנתקבלה בכל
ישראל .ועל פי קבלת האר״י מקומה הוא אחרי •מלביש ערומים״ — ששתיהן מתפרשות
פירוש רוחני ומיםטי .וכן הוא סדרן בסידורי הספרדים וחב״ד .אולם בשאר סידורים דחו
ברכה זו לסוף ,מאחר שלא ניתקנה עם כולן.
כאשר הוא שם את רגליו על הקרקע הוא מברך על מציאות קרקע מוצקת לרגליו —
שהקדוש ברוך הוא ״רוקע הארץ על המים״ .וכשהוא מתחיל ללכת ,הריהו מברך על
יציבות צעדיו ״המכין מצעדי גבר״.
עם נעילת הנעליים ,יכול הקם ממיסתו כבר ללכת לכל מקום ולעשות את כל המצמרך לו
ועל כך תיקנו לנעילת הנעלים את הנוסח ״שעשה לי כל צרכי״ ,ונקבע בהלכה שביום
הכיפורים ובתשעה באב ,הימים האסורים בנעילת הסנדל ,אין מברכים ברכה זו.
כאשר האדם קושר את חגורתו ומחזק בה את מותניו ,הריהו מברך ״אוזר ישראל בגבורה״
וכשהוא חובש כובעו מברך ״עוסר ישראל בתפארה״ .אולם ברכת עסרת תפארה זו היא
גם ברכה נוספת על התפילין שהם ה״תפארה״ שבה עיסתו הקב״ה .ונהגו שבתשעה באב,
יום בו נפל פאר ישראל לא יאמרו ברכה זו ,אלא לאחר הצהריים עם הנחת התפילין.
;
}
הברכה האחרונה ,״המעביר שינה מעיני״ ,משלבת את שמחתו של האדם
על שהוא ער — ״המעביר שנה מ ע י נ י ״ — עם תפילה ובקשה שיעבור היום
הזה מתוך קשר עם הקב״ה ומבלי לסטות מדרך האמת .כי מאחר שהאדם
קם ,הריהו נכנם לכל בעיות החיים ,ומחובתי להתפלל שיהיו חייו שלימים
בלא פגם.
יש כאן בקשה ״שתרגילנו בתורתך״ והיא הבקשה להגיע לידי הרגל בקי
אות בתורה ,ולעומתה ״תדביקנו במצוותיך״ — השאיפה לדבקות במצוות.
ונוספו כאן הבקשות שלא נבוא במשך היום למצבים העלולים לגרום חטא
״לא לידי עבירה ועוון״ ולא לידי ״ נ ס י ו ך שסופו עלול להיות ״בזיון״ —,אף
שלא לבוא לידי הנסיון של בזיון שלא נוכל לעמוד בו.
שירחיקנו ה׳ מן היצר הרע ,מאנשים רעים ומחברים רעים — לא רק משום
הנזק שהם מסוגלים לגרום לנו ,אלא משום שהם מביאים אותנו לידי חטא.
ולהפך ,שנהא במצב שנוכל להידבק ביצר הטוב ובמעשים טובים.
וסיכום הברכה להגיע ל״חן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו״ והרי
זה מעין דברי ה ת נ א :״כל שדוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה ה י מ
נ ו ״ .והסיום — ״הגומל חסדים טובים לעמו ישראל״ — שה׳ הוא גומל החס
7
8
ד ברכה זו נקבעה לכתחילה להיאמר עם רחיצת הפנים בבוקר.
8פרקי אבות ג ,יג.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עדין
98
שטינזלץ
דים השלימים בטובם ,ש י ש בהם רק טוב — ואנו מבקשים ליהנות משפע טוב
זה.
מקבילה לברכה זו הבקשה •יהי רצון …שתצילנו״ ,בברכה הראשונה היה העיקר הרצון
להיות מושלם בעיני ה׳ מן הבחינה הרוחנית והנפשית ,ואילו בבקשה זו מודגש הצד
החומרי יותר :להיות מובסח ושלם מכל רע בעולם הזה .לכן באות כאן הבקשות להינצל
מעזי פנים ומעזות פנים שהיא כל צורה של חוצפה שאדם עלול להיפגע ממנה .ואף החזרה
על הבקשה להינצל מ״אדם רע וחבר רע• במובן אחר—במובן תועלתי ,שמא ייגרם נזק
גשמי ע״י חברה בלתי הגונה .מ״פגע רע•—היא כל פגיעה רעה בכללה ,בין שהיא בעין
הרע ובין שהיא בלשון הרע בכל צורותיה—כמו מלשינות ועדות שקר .ובתוך בקשה זו
נכללת גם התפילה להינצל מכל סכסוך משפטי ״בדין קשה״ או •בעלי דין• רעים בין
שהם יהודים )בני ברית( ובין שאינם מישראל .״ומדינה של גהינם״ ,המחזיר אותנו אל
הצד הרוחני שיש בכל הבקשות הללו .
בקשה זו ,הנאמרת בלשון יחיד שלא כדרך רוב תפילותינו וברכותינו שנאמרות בלשון
רבים ,היא במקורה בקשתו־תפילתו הפרטית של רבי יהודה הנשיא )״רבי• ,״רבנו הק
דוש״( ,אלא שחכמים ראו בה ביטוי לצרכיו של כל אדם ,וקבעוה בתפילת הכלל) .אף
כי נשאר בה מסימני האדם והתקופה המקוריים .למשל ,הבקשה להינצל מ״עזי פנים״
מ״שנאת הבריות* מ״דין קשה״— בקשותיו של הנשיא בישראל(.
9
10
•
ברכות התורה הן ברכות שלפני לימוד תורה של כל היום כולו .ודרשו חז״ל
הרבה בנושא זה של חיוב ברכת התורה ,משום שלימוד התורה בעצמו עלול
להיות עיסוק כשאר העיסוקים ולגרום להסחת ה ד ע ת מן ההתקשרות ה מ ת מ ד ת
לה׳ .על־כן ברכת התורה היא קשירת לימוד התורה עם הכוונה שתהא זו תורת
ה׳ הנאמרת בפי האדם ״ .
שלוש הברכות הנן שלוש נוסחאות של שלושת אמוראים ,ומשום שיש מעלה
מיוחדת בכל ברכה לעצמה ,נקבע בתלמוד שיאמרו את כולן ״ .
ברכה ראשונה היא ״אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על דברי חורה״ ש י ש
לראות בה בראשונה הצהרה ,כי התורה הנלמדת היא רצון ה׳ ,ולמענו אנו
לומדים ,אלא ש י ש עוד מקום להבין במובן מ ע מ י ק יותר את ברכת המצוות הזו.
״מצווה״ היא כפשוטה הביטוי של הציווי — הפקודה האלוהית .אולם המצוה
היא יותר מ ז ה :היא הקשר היחידי ה מ א ח ד אותנו באמת עם הי .כי מה עלול
לקשר בין הי ,הנעלה באין סופיותו ,לבין האדם המוגבל והשפל ז רק המצוה,
הציווי שמצונו העליון מכל ,יוצרת קשר מסויים בין האלוהים ובין האדם.
זה התבטא במדרש מלים הדורש ״מצוד,״ מלשון ״צוותא״ — קשר וחיבור.
• 9מדינה של גיהנם״ אינו נמצא במקור אלא תוספת מאוחרת היא.
10ברכות סז ,ע-ב.
11עיין תפארת ישראל למהר״ל מפראג בהקדמה.
12ברכות יא ,ע-ב.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
התפילה
שקודם התפילה
99
משום כך ״אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על דברי ת ו ר ה ״ ; ״וצוונו״ — קשר
אותנו אליו וקשר אותנו אל דברי התורה.
נוסח זה של הברכה מצוי בסידורים רבים .אולם קיים גם נוסח אחר )ביהוד
בסידורי אשכנזים( :״אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לעסוק בדברי תורה״.
בניסוח זד .מודגשת המצוד .ל ע ס ו ק בדברי תורה ,שכן החובה היסודית
המוטלת על האדם ביחס לתורה אינה ד מ ק ה מצוות ההבנה ) ל ל מ ו ד תורה(,
אלא להשתדל ב מ י ד ת היכולת לעסוק בתורה ,לדבר בדבריה ,ולחזור על מלו
תיה .ואילו הלימוד וההבנה הנם שלב אחד מעל לזה שלא מן הכל הוא נדרש.
״והערב נא״ — מאחר שברכה זו סמוכה לברכה הקודמת ואף נאמרה כסיום
לה ״ אינה פותחת ב״ברוך״ ,אלא מתחילה באמצעיתה .בבקשה זו מ ת ב ט א ת
המשאלה שדברי התורה שאנו עוסקים בהם יהיו ערבים עלינו — ושדברי
התורה יהיו קשורים בנו ובבנינו בכל הדורות )ובנוסחאות הספרדים ומקצת
אחרים א ו מ ר י ם :צאצאינו וצאצאי צאצאיגו עפ״י הגמרא«׳ ,שכל שהוא ,בנו
ובן בנו עוסקים בתורה ,שוב לא תסור מזרעו(.
ברכת התורה השלישית )הנאמרת גם לפני העלייה לתורה( היא ״מעולה
ש ב ב ר כ ו ת ״ לפי שהיא כוללת בתוכה גם את שבחי המקום ,גם את שבחי
ישראל שנבחרו וגם שבח לתורה.
15
לאחר ברכת התורה הנהיגו חכמים לתכוף את המצוד .לברכה ,על ידי לימוד
פסוקים אחדים מכל מקצועות התורה — מן המקרא ,מן המשנה ומן הגמרא.
מן המקרא בחרו בפסוקי ברכת כוהנים ,ש י ש בהם ברכת ה׳ לעם ישראל.
10
ברוב הנוסחאות מתחילים מפסוקי ההקדמה ״וידבר ה׳ אל משד .ו ג ו ״ ואף מסיימים
בפסוק הסיום ״ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם״ כדי להשלים את העניין בפי
שהוא כתוב בתורה .בפרט שפסוקי ההתחלה מוסיפים לברכה את המקור האלוהי ,ואילו
הסיום הוא הבסחת הברכה למברכים ולמתברכים.
מן המשנה לומדים כאן את המשנה הראשונה של מסכת פאה .משנה זו,
המשכה והתוספות לה הם המעבירים את הלימוד אל המעשה ,ואף דנים בח
שיבות תלמוד התורה.
״אלו דברים שאין להם שיעור״ — שלא נקבע להם מן התורה ש י ע ו ר ) ל פ ח ו ת
13ב ר כ ו ת יא ,ע״ב.
14בבא מציעא פה ,ע״א .
15דברי רב המנונא ברכות שם.
16ב מ ר ב ד ו ,כב.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
עדין שטינזלץ
100
לא נקבע להם שיעור מכסימאלי( ,וכל המוסיף בהן מוסיפים לו .״ ה ר א י ו ך —
לבוא ולהיראות לפני ה׳ במקדש — בשלוש רגלים — והבאת קרבן בראייה זו
הם מן הדברים שאין להם שיעור.
״אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא׳י^-
ר ש י מ ת הדברים מקורה באותה מ ש נ ה במסכת פאה ,אלא שהיא משולבת ברשי
מ ה אחרת מדברי האמוראים בגמרא ״ .כ מ ע ט כל הדברים הללו מאוחדים בכך
שהם שייכים לדברים שבין אדם לחברו כמו לאלה שבין אדם למקום ,ומשום
כך שייכת בהם במיוחד הברכה שיאכל אדם פירותיהם בעולם הזה והקרן
תישאר לו לעולם הבא ,ולכן ז ״כיבוד אב ואם״ — שהיא גם לאדם ,חובה מן
השכל ,וגם למקום כמצוה .״גמילות חסדים״ ,״השכמת בית המדרש״ היא טובה
גם בין אדם לחברו — כי הבאים אחר כך להתפלל מוצאים ציבור מוכן ואינם
צריכים להמתין .״הכגסת אורחים ,ביקור חולים ,הכגסת כלה ,והלוית המת״.
״עיון תפילה״ — הוא ההתעמקות בהבנת דברי התפילה לעומקם ,ושייכותו של
עניין זה לכאן הוא בכך ,שתפילה ראויה פותחת את לבו של האדם ומשמשת
כעין מפתח לכל הפעולות והמעשים הנעשים באותו יום .מובן מקומם של
הבאת שלום בין אדם לחברו ובין א י ש ל א ש ת ו « .ו״תלמוד תורה כ נ ג ד כ ו ל ם ׳
— שבעדו מקבל אדם שכרו בעולם הזה ,משום שכל המצוות והמעשים הטובים
כולם באים על ידי לימוד התורה ,וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה ״ .
בלבישת טלית קטן מברכים ״אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצות
ציצית״ .ברכה זו — ונוסחאות דומות כגון ״על• מצות תפילין״ — נאמרת
על מצוד .שאינה בדיוקה באופן עשייתה המושלם .הברכה המלאה של צ י צ י ת
היא הברכה על ה ט ל י ת — ה ט ל י ת הגדולה — ו ה י א :״להתעטף בציצית״.
20
בנוסחאות שעל פיהן אומרים ״לשם יחוד* לפני המצוות מגוי גם נוסח *לשם יחוד•
לפני עסיפת הסלית .שני נוסחי ״לשם יחוד״ תוכנם אחד ,והם נבדלים רק במידת הדגשתו
של היסוד הקבלי .ובכל אופן אותו רעיון עצמו מובע גם בפסוקים הנאמרים בשעת
העסיפה.
״קודשא בריך הוא״— הוא הכינוי שבו אנו מכנים את ה׳ במציאותו המופשטת שמעבר
לעולמנו זה והוא מרומז בשם ״יה״ חלקו הראשון של שם הויה .״שכינתיה״ לעומת זאת —
היא התגלות ה׳ השוכן עמנו ,המחיה את העולם בכל עת ,והיא מרומזת ב«וה*— החלק
17
18
19
20
שבת קכז ,ע״א.
והוא עפ״י נוסח חב״ד וסידורים אחרים שהביאו עניין זה מתנא דבי אליהו.
הבאור הוא של מהר״ל ב״תפארת ישראל״.
שלא כנוסח חב״ד וכמה מנוסחי ספרדים.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
התפילה
שקודם התפילה
101
השני של שם הויה .והנה בעולמנו זה נראים שני הגילויים של האלוהות נפרדים זה מזה —
הכוח המחיה את העולם אינו נראה כאילו היה קשור במישרין אל רצון ה׳ שמעבר לו.
העולם לכאורה מנותק מן האלוהות ,״אין השם שלם״ ,אלא מוכר לנו כאילו חלקים
חלקים.
אלא שכל מצוד ,שאדם מישראל עושה ,בה נגרם קישור העולם שלנו וכוח החיים שבו
עם הרצון האלוהי שמעבר לכל .ועל כן אומרים ״לשם יחוד )איחוד( קודשא בריך הוא —
ושכינתיה״ כמו גם לאחר את שם ״יה״ ב״וה״ ,כדי לעשות את שם הויה במלואו ,שיהא
השם שלם.
ב״לשם יחוד״ שלפני ע ט י פ ת ה ט ל י ת וכן גם באמירת הפסוקים בשעת העטי־
פה באים אנו לידי ההבנה ,כי לבישת הציציות וההתעטפות בה איננה פעולה
של סתם הנעשית על פי מצות הי ,אלא שהיא ר ב ת משמעות ועמוקה ,כביכול
מעין עשייתו של הקב״ה .כשם שהקב״ה עוטה אור כשלמה ,כשם שהוא לבש
הוד והדר ,כך גם האדם עושה ז א ת :אף הוא לובש טלית ומתעטף בה והברכה
ה י א :״להתעטף בציצית״ ,לא לבישת בגד סתם ,אלא עיטוף ש י ש בו מן
ההתקשרות במצוה ,עם ע ט י פ ת עצמנו כולנו באור ה׳ ,עם הכניסה ״אל תוך
המצוה״ ,ההתעטפות הזו באורה — וכשאנו מ ת ע ט פ י ם בה הרי היא אורו של
הקב״ה.
זוהי משמעותם של הפסוקים שאומרים בשעת ע ט י פ ת הטלית .״מה יקר
חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון״ — ההתעטפות בציצית היא ה ה ת ׳
עטפות במצוה ,שהיא אלוהות ,התעטפות בצל כנפי ה /ועל כן — מתוך התרפ־
קות זו על האלוהות ,מתוך התדבקות זו בשכינה — יכולים אנו לרוות מן
העונג האלוהי ,מנחל העדנים המשקה את העולם .י ש כאן התדבקות והתחב
רות בקב״ה ,ש י ש בה השאיבה מאורו ומעונגו העילאי .כי ה׳ הוא ״מקור חיים״
ומתוכו נובע כמובן גם ״נחל ה ע ת י ם ״ ועל כן רק באורו נוכל לראות אור.
אחרי זה ט ב ע י ת היא ה ב ק ש ה :״משוך חסדך ליודעיך״ — שיתגלה אור ה׳ גם
עלינו בכל צורותיו ואופניו.
•
תפילין
נוסח לשם ייחוד שלפני הנחת תפילין המצוי ברוב נוסחאות התפילה
הנוסח המופשט ,שהוא כללי יותר ואין בו כל כך ה ד ג ש ת הקבלה.
בהזכרת יציאת מצרים הנמצאת בכל הפרשיות שבתפילין ,ומן ה צ ד
בכך שהנחת התפילין היא שיעבוד המוח )שתפילין של ראש מונחים
21לבד מנוסח חב״ד ונוסח ספרדים השונה אף הוא.
www.daat.ac.il
2 1
הוא
עיקרו
השני
עליו(
אתר דעת -מכללת הרצוג
עדין שמינזלץ
102
והלב )שתפילין של י ד מונחים לידו( לה׳ לבדו ,טהורים ממחשבה רעה והפ־
נייתם רק לה׳ לבדו.
2 2
בנוסח הקבלי י ו ת ר מובאת ,ביחס לכל פעולה וחלק בתפילין ,ה ס ב ר ה על מ ה ו ת הדבר
ב ע ו ל מ ו ת עליונים .בין השאר מ ו ז כ ר ת ה ס מ ל י ו ת הנאה שרצועות התפילין מ ס מ ל ו ת את
״חבלי ע ב ו ת ו ת האהבה״ ה ק ו ש ר ו ת אותנו ואת ה ע ו ל מ ו ת כולם אל הי.
ברכת התפילין העיקרית היא הברכה ׳׳להניח תפילין׳׳.
הברכה השנייה הנאמרת על תפילין של ראש ״על מצוות תפילין״ — הנה
ברכה כללית יותר ,מאחר שהברכה המפורטת כבר נאמרה .מ י ד לאחר הברכה
השנייה אומרים ״בריר שם כבוד מלכותו״ .סיבת הדבר היא שאנו חוששים
שמא ברכת התפילין השנייה היתד ,ברכה לבטלה ,ואחרי כל ברכה שאומרים
לבטלה ,אומרים ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ .שהרי בברכה לבטלה
חוששים אנו מפני הביזוי שיש לשם ה׳ שמזכירים אותו לריק ומשום כך
אומרים מ י ד שבח ותהילה לשם ה׳ ,כדי להצהיר שלא היה בכוונתנו לבזות
את שמו.
מקור החשש בעניין הברכה השנייה על תפילין הוא בדעה הסוברת ,שאין
הברכה השנייה נאמרת אלא אם המניח שח בין תפילין של י ד לשל ראש.
גם אם לא נתקבלה סברה זאת להלכה ,חוששים לה ומברכים ,אבל אחר
הברכה אומרים ״ברוך שם כבוד מלכותו וכו׳ ״ .נוסחי הספרדים ,נוסח חב״ד
ועוד כמה נוסחאות אחרים אינם מקבלים את הצורך בשתי ברכות ,ומברכים
רק ברכה אחת.
אחר הנחת תפילין נאמרים כמה דברי בקשה להמשכת השפע העליון עלינו
מלמעלה עד למטה ,מן הדרגות הגבוהות שבנו ,עד לדרגות הנמוכות יותר.
בקשה זו בנויה על פי מניין עשר הספירות מלמעלה ל מ ט ה :״ מ ח כ מ ת ך
א ל ע ל י ו ן . . .ו מ ב י נ ת ך . . .״ — החכמה והבינה הם ה ר א ש י ת ! ״ ו ב ח ס ד ך
תגדיל עלי ,ו ב ג ב ו ר ת ך ת צ מ י ת אויבי ו ק מ י ״ — בקשה לגילוי חסד ה׳
וגבורתו) .החסד נקרא גם בשם ״גדולה״ וזהו מקור הביטוי ״בחסדך תגדיל
עלי״( .ובדרך כ ל ל :״ושמן הטוב תריק על שבעת קני המנורה״ .ש ב ע ת קני
המנורה הם שבע המידות הקדושות ״לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת וכו׳״
ואנו מבקשים שה׳ י ש פ י ע ח ס ד ו — ״שמן הטוב״ על קני מנורה א ל ה — סמל
לכך שרצוננו להפוך את מידותינו למקורות אורה .והסיכום — בקשה לשפע
גשמי ורוחני ״פות