מאיר
וייס /ירושלים
״ ב ר כ י נפשי״
)ונהלים קד(
המזמור ״ברכי נפשי״ מובא בסידורי אשכגז שלנו בראש ח ט י ב ה הכוללת גם
א ת מזמורי ״שיר ה מ ע ל ו ת ״ ) ת ה ל י ם קכ־־קלד( ונאמרת אחרי מ נ ח ת ש ב ת בימות
החורף במקבילה לפרקי אבות שבשבתות הקיץ .ואמגם ה מ נ ה ג לשנות ״פרקי
אבות״ בשבת ב י ן מנחה למעריב ,נזכר כ ב ר אצל רב שר־שלום ג א ו ן ) ב מ א ה
השמינית( והוא נתקבל בכל ע ד ו ת ישראל ׳ ורק ב ד ב ר זמן קריאתם נתהוו
מגהגים שונים ,החל מ ן המנהג לקרוא אותם רק בשש השבתות שבין פסח
לשבועות וכלה במנהג לקרוא אותם בכל ש ב ת ו ת השנה ,אם לפני מגחה או
לאחריה * .אך המנהג לומר ״ברכי נפשי* אינו ידוע אלא בנוסח אשכנז וגם
כאן לא לפני המאה הי״ד« .ט ע ם המנהג לפי ה״לבוש״ ,ר׳ מרדכי בן אברהם
י פ ה ) !(1612-1510״ מ ש ו ם שכל אותו המזמור ׳ברכי נפשי׳ מ ד ב ר בעניין
מעשה בראשית לכן מחחילין אותו בשבת ש ל פרשת בראשית וקורין אותו
משם ואילד ב כ ל ה ש ב ת ו ת ] ע ד ש ב ת ה ג ד ו ל [ כ ד י א כ ו ר ע נ י י ן מ ע ש ה בראשית
באופקי יומא דשבת שהוא זכר למעשה ב ר א ש י ת ״ ) א ו ר ח חיים תרסט .השווה
גם שם רצב(.
ב״שולחן ערוך״ נקבע ״בדכי גפשי״ כמזמור ש ל ר א ש חודש )אורח חיים
תכג ,ג( ,אך כ ד ב ר י ״מגן אברהם״! ״בקצת מקומות אין נוהגין בן״ )שם ,ם״ק
ה( .גם לפי ה״טור״ הוא מנהג בספרד * .לדעתו אומרים א ת מזמורנו בראש
1
1עי׳ מ ח ז ו ר ויםרי ,סי׳ ת כ ד )מהדורת ש .הורוויץ ,ברלין תרנ״ג ,עמ׳ : (461״ונהגו העם
לשנותה ]את מס׳ אבות[ בבית ה כ נ ס ת בין מנחה למעריב בשבת ,לפי שעמי הארץ
נאספים ל ק ר ו ת התורה ,ומשמיעים אותם מידות ת ר ו מ ו ת השנויות ב מ ס כ ת זו פ ר ק ליום״.
עי׳ ה מ ק ו ר ו ת ש ם בהערה.
2
geschichtlich
Gottesdienstes
Berlin 1919, pp. 85-86.
Ent- 3
entwickelt.
I . Elbogen, D e r judische Gottesdienst in seiner geschichtlichen
1924, p 120.
4
2
synagogalen
des
Ritus
Der
Zunz,
L.
a/M
uicUung.= Frankfurt
צונץ כ ו ת ב שבנוסח ספרד ,ביתר דיוק ב נ ו ס ח קאססיליה ,אמרו א ת ה מ ז מ ו ר בליל ראש
חודש )שם ,עמ׳ .(40
][221
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
222
מאיר
וייס
ח ו ד ש ״לפי ש י ש ב ו ׳ ע ש ה י ר ח ל מ ו ע ד י ם ׳ ) פ ס ו ק י ט ( ״ ) א ו ר ח חיים ת כ ג .השווה
5
גםש ם קלג( .המקור הראשון המביא א ת המנהג לומר בראש חודש א ת מזמור
״ ב ר כ י נ פ ש י ״ ה ו א ״ א ר ח ו ת ח י י ם ״ ש ל ר ׳ א ה ר ן ה כ ה ן ) ב מ א ה ה י ״ ד ( י> ,א ך כ ש י ר
מיוחד ש ל ר א ש חודש ,שהלויים היו אומרים
חז״ל
בבית המקדש ,ש ב ו מדברים
) י ר ו ש ל מ י ס ו כ ה ה ,ו ; ב כ ל י ס ו כ ה נ ד ,ע ״ ב :ס ו פ ר י ם י ח ,א( ,ה ו א מ ז כ י ר
ד
א ת תהלים צח .
הסידור
עמרם
הקדום
רב
ביותר ש ב ו מוזכר מזמורנו כתפילה הוא סידורו ש ל
גאון )במאה ה ת ש י ע י ת ( .ב ס ד ר ת פ י ל ו ת ש ל י ו ם ה כ י פ ו ר י ם כ ת ו ב כ א ן :
״ובשחרית
מתכגסין
לבתי
כגסיות,
בסדר
ופותח החזן
ברכות וזמירות
של
ש ב ת ומוסיפין עליהם״ ,ובין שמוגת המזמורים הגוספים האחרון ה ו א ״ברכי
8
נ פ ש י א ת ה ׳ ה ׳ א ל ה י ג ד ל ת מ א ד וכו׳ ע ד ג מ י ר א ״ .ל א ב ר ו ר ע ו ד מ ה ר א ו ב ע ל י
9
מגהג זה במזמורנו שאמרוהו ביום הכיפורים .אולי ג ר ם הפסוק ״יתמו חטאים
מ ן ה א ר ץ ״ )לה( ,ש ת פ ס ו ה ו כ פ י ש ת פ ס ה א ו ת ו ב ר ו ר י ה ) ב ר כ ו ת י,
ע
״ ( 0נ.
א
•
א
בךכינפשיאת־יי!
הוד והדר לבשת.
יי א ל ה י ג ד ל ת מ א ד ,
1T
ב
ע ט האור כשלמה׳
נוטה עמים כיריעה,
ג
המ?ןךה במים עליותיו,
י
עשה מלאכיו רוחות,
*־ ;
T T
:ד
־
- T
:
T
:
:
ה ע ם עבים ךכובו ,ה מ ה ל ך על־כנסי־רוח,
מ ש ר ת י ו אש ל ה ט .
.
J T
T
5וזד .לשונו ש ל מהר״י א ב ו ה ב )במאה ה ח מ ש ־ ע ש ר ה ( :״נהגו ל ק ר ו ת בר״ח מ ז מ ו ר ׳ברכי
נפשי את ה ״ ,שיש בו פ ס ו ק יעשה י ר ח למועדים׳ ,ללמדנו שמילואד ,ומיעוטה אינו
ל ע ש ו ת רושם בבני אדם כ מ ו שחושבים החוזים בכוכבים ,אלא ל ס פ ו ר בחידושה המועדים
הנקראים מועדי ה׳ שצוינו ל ע ש ו ת כ ס ד ר מ ה ל ך כ ו כ ב י ל כ ת להודיענו שהוא ית׳ שלים
ו מ ו ש ל על הכל .ו ז ה ה מ ז מ ו ר לעד נאמן ה מ ו ר ה על מ ע ש ה בראשית המעיד על מ ל כ ו ת ו
ו ש ה כ ל נברא מ א ת ו והוא אדון ע ל ה כ ל ו כ ל צ ב א ו ת מעלה ו מ ט ה אינן רשאין ל ע ש ו ת
אלא רצונו ו מ א מ ר ו כ פ י שסידר ל ה ם במעשה בראשית ו א ם ש ו ם ד ב ר יתחייב מ ע ר כ ת ם
ו מ ה ל כ ם ה כ ל כ פ י סדרו ו מ צ ו ת ו ו ב ז ו ל ש נ ו ת ולהחליף כ פ י ע ר ך הכלל א ו ה פ ר ס ו ה כ ל
כרצונו״ )מצוטט עפ״י מקדש מעט ,ח״ב ,עמ׳ .(236-235
6
ה ל כ ו ת ר א ש חודש ב ,פירנצי ) 1750ירושלים ,(1955קנג ,ע״א.
7עי׳ מ ס כ ת סופרים ,מ ה ד ו ר ת י׳ מילר ,לייפציג ,1878עמ׳ 248הערה .11
8
סדור ר ב ע מ ר ם גאון ז״ל ,ווארשא תרכ״ה ,עמ׳ .47
9
אלבוגן כ ו ת ב ע ל המזמורים הנוספים האלה ש ה ם ״מזמורי תשובה״ )Busspsalmen
— שם ,ע מ ׳ ] .(152במס׳ סופרים ימ ,ב נ ז כ ר ״ברכי נפשי״ כ מ ז מ ו ר של יוה״כ ,אבל
ש ם כנראה ה כ ו ו נ ה ל מ ז מ ו ר ק ג :״לדוד ברכי נפשי וכו׳ הסולח ל כ ל עונכי״ .ו כ ן נוהגים
ספרדים לאמרו ב ז מ י ר ו ת של ש ח ר י ת ביוה״כ[.
10עי׳ להלן עמ׳ .253
www.daat.ac.il
T T
T :זז
אתר דעת -מכללת הרצוג
״ברכי
223
נפשי״
ה
; ס ד ־ א ר ץ על־מכוניה
ו
תהום כ ל ב ו ש פסיתו,
ב ל ־ ת מ ו ט עולם ועד.
*
V T
T
על־הרים יעמדו־מים.
־ ־
* T
Tי
J
ז
מן־געדתןז ןנוסץ
מן־קול ךעמף:חפזין׳
ח
י ע ל ו הדים ,י ר ד ו ביןעות,
אל־מקום זה;םךת להם.
D
גבול־עמת בל־יעברץ,
3ל־?עבץ לכסות הארץ.
ו
ה מ ע ל ח מ ע ע י ם בנחלים,
3ץ ה ר י ם יהלכון.
יא
?עקו כ ל ־ ח י ת ו ע ך י ,
יעברו פראים צמאם,
יב
ע ל י ה ם ע ו ף ־ ה ש מ י ם ?עכון,
מ ב ץ ע פ א י ם ?תנו־קול.
יג
מעיקה ה ר י ם מעליותיו,
מ פ ר י מעשיף ת ש ב ע ה א ר ץ .
יד
מצמיח חציר ל ב ה מ ה
ו ע ע ב ל ע ב ך ת ה א ד ם ל ה ו צ י א ל ח ם מן ה א ר ץ
טו
ר ץ ?שמח ל ב ב ־ א נ ו ע
ל ה צ ה י ל פנים מעמן,
t
״ !
T :
:
־
T
T
ו ל ח ם ל ב ב ־ א נ ו ע ?סעד.
ס1
יז
לשבעי ע צ י v
א ע ר ־ ע ם צ פ ר י ם יקןננו,
א ר ד לבנון א ע ר נטע,
ח ס י ד ה ברועים ביתה.
!** *
י.־ו ה ד י ם ה ג נ ה י ם ל י ע ל י ם ,
יט
עשה ירח ל מ ו ע ד י ם ,
T
-T
T
־
I
T
״
T
ס ל ע י ם מ ח ס ה לעפנים.
ע מ ע י ד ע מבואו.
ד v
ד־ •
;
ז *
כ
ת ע ת ־ ח ע ן י ויהי לללה׳
בו־תרמע כל־חיתו־יער.
כא
ה כ פ י ר י ם עאגים ל ט ר ף
ולביןע מ א ל אכלם.
כנ
תזרח ה ע מ ע ?אםפץ
ואל־מעונתם יךבצץ.
כג
יצא אדם ל פ ע ל ו
ולעבךתו עדי־עךב.
- -
:
T T
T
רד
כד
מ ה ־ ך ב י מע?1ף ״
כה
זה הים גדול ו ר ח ב ידים,
־ T
:
T
־
כ ל ם ב ח כ מ ה עעית ,מ ל א ה ה א ר ץ קנינידן
T
- T
:
I
T
T
T
*
T
T
I
T
ע ם ־ ך מ ש ואץ מ ס פ ר ,חיות קטנות ע ם ־ נ ד א ת .
•
כי
ע ם א ? י לד׳לכון׳
לדתן זה־יצךת לשחק־בו.
כז
כ ל ם א ל י ף לעברין
ל ת ת א כ ל ם בעתו.
כח
תתן ל ה ם ?לקטץ,
י
ת
T
נט
ל
סניף לבי׳למ׳
תסתיר
ת ש ל ח ד ו ח ף ?בךאץ
• • . • T T
••!-ן*1 ..
T
־*
T
:
:
•
ת פ ת ח ?ךך ?שבעץ טוב.
ת ס ף רוחם ינועץ ו א ל ־ ע פ ך ם לעובץ.
ו ח ח ד ע פני א ד מ ה .
:
־ -
:
״
J־ T
T
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מאיר
224
ישמח יי במעשיו,
יי Iל ע ו Tל ם ,
יהי tכ ב ו ד
לא
TI
* I
־* ::
לב ה מ ב י ט ל א ר ץ ו ת ר ע ד ,
Tז ד
*
P
• • -
IוTז
־-
[1
־ ־ 1־ר Tז
יגע ב ה ד י ם דעענו.
•TV
T
בחיי,
ליי
לג Tא ״ע י Tר ה
:־T
־T
א ז מ ר ה ל א ל ה י בעודי.
ל י י ע ר ב ע ל י ו עיחי,
אצכי א&מח ביי.
לה יתמו ח ט א י ם מ ן ה א ר ץ ,
ו ר ע ע י ם ע ו ד אינם.
• T
ד ״ -
T -
T
T
T
:
•
וייס
־T
T
•
ב ר כ י נפשי א ת ־ י י !
־
V
I
־
T -
־ה 1ל ל ר Tה !
הקורא מזמור זה קריאה ראשוגה גישא מ י ד על גליו ,נסחף עם מנגינתו מן
הפסוק הראשון ונדמה לו ש״הביגו״ כולו .הוא רואה א ת מ ע ש י ה׳ הרבים
בבריאה המובאים לפניו תמונות־תמונות ,לא לשם עצמם אלא ל ב ר ד א ת
עושיהם ,א ש ד כולם בחכמה עשה .זאת יבין הקורא עם קריאה ראשונה ויתלווה
להזמנת ה פ ת י ח ה :״ברכי נפשי* ע ד להזמנת ה ס י ו ם * :ברכי נפשי*.
והנה בא הפרשן ושואל :כלום באמת מובן המזמור בשלמות ? כלום מובן
מבנהו ז בהשקפה הראשונה על פני המזמור נראה שאמנם כן הוא .מ מ ע ש ה
הבריאה מועברים לפנינו ראשונה ה ש מ י ם )ב-ד( ,אח״כ ה א ר ץ ) ה -כ ד ( ולבסוף
הים )כה-כו( .ואם כי מ י ד מזדקרת לעיניים הדיספרופורציה בסקירת מ ע ש י
ה א ר ץ ) מ ל ב ד ה -כ ד גם כז-ל ,לב-לה( ,היא בכ״ז מ ס ת ב ר ת sמכל חלקי הבריאה
ענייגו העיקרי של המזמור בארץ .אך ע ת ה מורגשת כסטייה מן הסדר ההגיוני
הזה הזכרת המאורות בתוך תיאור המתרחש בארץ מ ת ח ת )יט( בשעה שמקומם
צריך היה להיות בתוך תיאור א ת שבשמים ממעל .אולם הקורא שהוא בן־בית
במקרא לא יתקשה בדבר ז ה — להיפך ,י מ צ א אותו מלבן ומתאים בהיזכרו
במעשה בראשית שבו נבראו השמים ביום ש נ י והמאורות ביום רביעי והארץ
נראתה ביום שלישי .וגם ה מ ש פ ט הראשון ״עטה א ו ר כ ש ל מ ה * ) ב ( ידריך
א ת הקורא לראות בסדר הבאת מעשי הבריאה שבמזמורנו הקבלה לסדר ברי
אתם שהחלה ב״יהי א ו ר * .מתחזקת איפוא ההתרשמות הראשונה שהמזמור
בדוד ,מבנהו בדור ,לכן הוא כמבנה בראשית א ) כ ש ם שנקבע כבר ע״י הפרש
נ י ם הראשונים והאחרונים( .אך מתוך עיון יותר מדוקדק במזמור מ ת ב ר ר
שהסבר זה בכל זאת אינו מדוייק .סדרם של נבראי הארץ במזמור אינו זהה
עם סדר בריאתם בבראשית א .בעלי חיים מופיעים )יא-יב( לפני הצמחיה
)יד( ,האדם )יד ,כד( לפני החיות שבים )כה( .ובהתבוננות נוספת במזמור יתגלו
במבנהו תמיהות הרבה .פס׳ כ ד הוא קריאת התפעלות המקיפה ב מ ב ט א ח ד א ת
כל פרטי הבריאה שנפרסו לפנינו ע ד כאן .מ ה מקום אפוא לתמונה נוספת של
פרט נוסף בבריאה )הים וכל אשר בו — כה-כו( אחרי הסיכום של ״כלם בחכ־
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״ברכי
נפשי״
225
מ ה עשית״ ? ובסוף המזמור ייראה במפתיע ב י ו ת ר :מה מקום לביטוי ז ע מ ו
של ה ׳ ) ל ב ( בין ש מ ח ת ה ׳ ב מ ע ש י ו ) ל א ( ובין ש מ ח ת ה מ ש ו ר ר בה׳
)לד( ? מ ה לזכרון החטאים והרשעים בסיום המזמור )לד (.אשר כל כולו אינו
אלא ברכה לה׳ על חכמתו ה מ ת ג ל י ת בכל מעשיו ?
וכאן יטען הטוען $הקורא א ת המזמור בקריאה ראשונה התפעמה רוחו בו
מ י פ י השירה ומהדרה ,ובתתו עינו בה לראשונה כל השירה דומה היתד .לפניו
כמישור ן ועתה בהתלוות הקורא אל הפרשן בקריאה ש נ י י ה ושלישית — המז
מור כולו בקעים ופרצים ,הרים וגאיות ,ובמקום ש נ ד מ ה לו כאילו הוא רץ
בו בלי מכשול ,ע ת ה רגלו נתקלת במכשולים על כל צעד .ישאל ה ש ו א ל :האם
בפרשנו ובנתחנו את המזמור לא יארע אותנו מ ה שאירע את התינוק שלא די
לו להתפעל מיפי המכונה ומקצב הליכתה ,אלא הוא מפרקה כדי לדאות
מ י הוא זה המתקתק בקרבה ומתוך שהוא מ פ ר י ד ה לחלקים ומפרק את איבריה
מתקלקל אותו דבר חפץ ת ח ת ידיו העסקניות tוכבר א מ ר מי שאמר על פרשני
שידה ,שדומים הם למנתח אשר הניתוח הצליח בידו והמנותח — מ ת ! הלוא מ י
שאזניו כרויות לשמוע דברי שיר ,כל הניתוח המחטט ,המפריד בין הדבקים,
המסתכל בזכוכית מגדלת בפרטים — מה צורך י ש לו ב ו ? ומי שאין לבו
פתוח לדברי ש י ר וטחו עיניו מראות ביופיו — ניתוח השיר מ ה יועילנו ?
הלא זאת שאלת האינטרפריטאציה או הניתוח של הליריקה .האם הריסה
בה או ב נ י י ן ? ובטרם נחחיל בפירושנו למזמור נעמוד על עצם פרשנות
השירה.
אמנם כן הוא ,שבקראך את המזמור היה מובן לך כולו .אך לא משום
ש ר א י ת כל מה ש י ש בו ,ה ב נ ת אותו ,אלא משום שלא ראית כל ש י ש בו —
ה ב נ ת אותו .כוחו השירי האדיר של המזמור נשא ,סחף אותך במעוף מעל
כל ההרים והגאיות וכל עקוב היה לך בהביטך מ מ ע ל כ מ י ש ו ר — א ך לא משום
שנתגלו לך כל פרטיו ,אלא משום שנעלמו הם ממך .אולם אם לא געוף במרו
מ י ם ולא נשקיף על פני השטח אלא נתבונן בו א ט ־ א ט — ת ת ג ל ה כל פנינה
כמוסה שבו על סודה ועל הפרחה במקומה ,ואז אם נ ש ו ב ונשקיף על פני נוף
מזמורנו נראה אותו ונבינהו על כל אשר בו .מי שלב לו להרגיש ,תועיל
האינטרפרטציה לו ,שרגשי לב עמומים יעלו לדעה בהירה .ואם ראייה ראשונה
היא ראיית הלב המתפעלת ,תהיה ראייה לאחר ניתוח ופירוש — ראיית הלב
המוארת באור השכל המבין .הפרטים הסתומים במבנהו )סדרם של מעשי
הבריאה ו כ ד ׳ ( יהיו מפורשים ומוארים והם יפרשו ויאירו את המזמור כולו.
גדולה מ ז ו :בקריאה ראשונה ש מ ע הקורא בעיקר א ת אשר קלט הוא ,לבו,
1 1
11עי׳ ספרי ,ה מ ק ר א כדמותו ,ירושלים ,1962עמ׳ .57-56
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
226
וייס
מאיר
רוחו,
מ ת ו ך המזמור ,ואין א ד ם ק ו ל ט ת ח י ל ה א ל א א ת א ש ר כ ב ר היה בלבו,
אשר
מ צ א לו אישור ב ש י ר ! ואין ה ש י ר מ ד ב ר אליו תחילה ,א ל א מ ה ש ד י ב ר
לבו
א ל י ו זה כ ב ר .הוי א ו מ ר :ב ק ר י א ה ר א ש ו נ ה ש ל פ נ י ה פ י ר ו ש ש מ ע ה ק ו ר א
את
עצמו מתוך השיר — בקריאה הבאה אחריה ,בקריאה המפרשת ילמד את
השיר עצמו מחוך ה ש י ר ! ואם לאחר הפירוש יקרא שוב א ת השיר בלי
דברי
פירוש,
שדברי
כך
הפירוש
לא
חוצצים
יהיו
בינו ובין
יתמזגו
השיר ,אז
בו קול ל ב ו ע ם קול ה ש י ר ויהיו לקול א ח ד ו א ח י ד — ל ק ו ל חי .הרי כ ל ל הוא
הספרות החדש ,ש״מקום
במדע
ישותה ש ל היצירה אינו ה ס פ ר
באותיותיו.
אלא
ת ו ד ע ח ו של הקורא״ ,כי ״כשם שהיצירה היתה זקוקה ל מ ע ש ה המשורר
כדי
להופיע לראשונה בעולם המציאות האנושית ,כן היא זקוקה פ ע ם ב פ ע ם
למעשה
2י
הקורא ,כדי לחדש א ת הופעתה .בידי הקורא מופקד קיומה״
.
ואם ב ש י ד ה חילונית כך ,י ו ת ר וביותר חובה עלינו ל ת ת ד ע ח נ ו על כ ך בבו־
לקרוא מזמור ,אשר קריאה א מ י ת י ת בו היא ת פ י ל ה
אנו
שלימה
את
של
הנפש
המוזמנת
עם
לברך
נפשו
של
הדורשת
המזמין.
התמזגות
לראות
לכן אין
ניתוח המזמור — את ההתבוננות המדייקת והמדקדקת כתיבותיו ובקשרי
ובמבנה
משפטיו,
בבתיו
בתיו
ובסידור
כהשתעשעות
תיבותיו,
במשפטיו
אסתיטית
ביפי המזמור ומכל שכן אין ל ר א ו ת ו כ ס ט י י ה מ ע י ק ר ה ש ל תפילה.
בניית מזמור מתיבותיה ,משפטיה ומבתיה של יצירה מזמורית — היא עשיית
טכסט של תפילה לתפילה.
»)א(
את
ב ר כ י
ה׳ .פ ת י ח ה
נ פ ש י
את
מזמורנו פ ו ת ח איפוא ב ק ר י א ת זימון ל ב ר ך
ה׳.
במזמור
ב ק ר י א ת זימון אינה נ ד י ר ה במזמורי ״הלל״ .למשל,
ק מ ח מ ו ז מ נ י ם ל ה ל ל א ת ה׳ כ ל מ ל א כ י ו ,ש מ ש וירח ,כ ל כ ו כ ב י אור .ש מ י ה ש מ י ם
והמים
א ש ר מעל השמים ,תנינים וכל תהמות ,אש וברד ,ש ל ג וקיטור ,רוח
סערה,
ההרים וכל גבעות ,עץ פדי וכל ארזים ,החיה וכל בהמה ,רמש וצפור
כגף,
מ ל כ י ארץ וכל לאומים ,ש ר י ם וכל שופטי ארץ,
זקנים
עם נערים.
בחורים וגם בתולות,
במזמור קיח נ ש מ ע הזימון :״יאמר גא
י ש ר א ל . . .יאמרו
נ א ב י ת א ה ר ן . . .י א מ ר ו נ א י ר א י ה י . . .״ ,ב מ ז מ ו ר ק י ז :״ ה ל ל ו א ת ה ׳ כ ל ג ו י ם
שבחוהו
כל האמים״,
מופיעים
ב פ ת י ח ו ת מ ז מ ו ר י ת ה ל י ם כ מ ו ז מ נ י ם ל ה ל ל א ת הי .א ך ה פ ע ם ה ק ר ו א י ם
לברך
מחברו,
אינם
והוא
המוני
הוא
ועוד,
ועוד.
מעלה
ולא
המוזמן,
ולא
קבוצות
קבוצי
רק
שונות
מדרי
מטה.
מזמורנו
בפתיחה
גם
אלא
מטה
פונה
ומדרי
מעלה
בקריאתו
אל
הוא
גם
בסיום .וכן
12אייל שטראוס ,בדרכי ה ס פ ר ו ת ,ירושלים תשי׳״ט ,עמי .16
• ניתוח ה מ ז מ ו ר הוא לפי פרק מחיבור ״הבריאה בתהלים קד .בחינה מיתודולוגית בחקר
האמונה המקראית״.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״ברכי
נפשי״
227
במזמור ק ג ) א ,ב ,כ ב ( « .ואף לשון הזימון כאן כמו ש ם :״ברכי נ פ ש י את
ה׳ * .שימוש במלה ״נפש״ במקום מ ל ת הגוף שכיח במקרא )ישעיה מו ,ב ;
הושע ט ,ד ! עמוס ו ,ח ; תהלים קיט ,כ ה ! איוב ט ,כ א ! ועוד( .אך משימושיה
של המלה ״נפש״ ב מ ק ר א ״ יוצא שאין היא מ ש מ ש ת סתם כביטוי פיוטי
במקום מלת גוף חוזרת )כדעת ראב״ע לתהלים קיט ,כה! ועוד( אלא כביטוי
ה צ ד האינדיבידואלי שבאדם ,עצם מהותו ,ישותו .כשבעל מזמורגו מזמן את
עצמו בלשון ״ברכי נפשי״ אין הוא מתכוון רק ל ו מ ^ אברך )תהלים טז ,ז»
כו ,יב( או אברכה )שם לד ,ב ן קמה ,א( את ה׳ ,אלא הוא מתכוון להדגיש,
להטעים שיברך בכל הוויתו ,בכל־כולו.
מהי משמעותו של הזימון העצמי לברכה במזמורגו? משום מ ה ולשם מ ה
קורא הוא א ת עצמו ל ב ד ך את ה׳ ז קריאה זו במזמור הקודם )קג( שהיא
כאמור זהה עם קריאת מזמורנו גם מבחינה לשונית ,היא ביטוי למאבק בנטייה
האנושית לשיכחת חסדי ה׳ ,בנטיית האדם לכפיית טובה .לבל יתגבר עליו
הכוח המכהה של שיכחה זו פונה בעל מזמור קג אל עצמו בקריאה חיובית
ובקריאה ש ל י ל י ת ! * ב ר כ י נפשי א ת ה׳ ,ואל ת ש כ ח י כל גמוליו״
)ב( .כלום זוהי משמעות הזימון ה ע צ מ י גם במזמורנו ז לפני מ ת ן תשובה
לשאלה זו י ש לזכור את הכלל המיתודולוגי :אותו הביטוי ,אותה הצורה ביצי־
רות שונות — אין זה מן ההכרח שישמשו באותה הוראה ובאותה כוונה ושיהיה
תפקידם שווה ,אלא הכל לפי העניין ,ההקשר ,הכיוון ,המגמה ואוירת המקום.
השוואת ש נ י המזמורים קג וקד בכללם תעלה את השוני שבהם ותעלה גם
את השוני במהות הזימון כאן ושם ,אף כי ל ש ת הזימון שווה וגם מקום
הזימון בשני המזמורים שווה.
מזמור קג ,עניינו חסדי ה׳ עם המשורר — ובכלל עם כל העשוקים — כפי
שנתגלו בתולדות העם .מזמור ק ד עניינו ח כ מ ת ה׳ המתגלה בבריאה .במזמור
קג מצורפת לקריאה ״ברכי נפשי* האזהרה :״ואל חשכחי״ ,במזמורנו אזהרה
זו או דומה לה אינה נאמרת ואף אינה נרמזת .במזמור קג באה לפני הסיום,
13על יסוד הדמיון הזה בין שני המזמורים ק ב ע כ ב ר ר א ב ״ ע :״בדרך ה ס ב ר ה גם זד,
ה מ ז מ ו ר לדוד ,כי ת ח י ל ת ו ו ס ו פ ו שווה כראשון״ .גם בין ה ח ו ק ר י ם החדשים יש הרואים
ב כ ך סימן ל ק ש ר בין שני מ ז מ ו ר י ם אלה .ב נ ו ס ח של ת ר ג ו ם השבעים נמצא גם ב מ ז מ ו ר נ ו
הייחוס ״לדוד* כ מ ו ב מ ז מ ו ר קג.
14ה ו ר א ת ה הראשונית של המלה ״נפש* ה י א :
גרון,
לוע )השווה ב א כ ד י ת napiitu :
— ישעיה ה ,יד( ,מ כ א ן :הנשימה היוצאת מ ת ו ך ה ג ר ו ן ) א י ו ב מא ,יג( ,החייות )בראשית
ט ,ה ; יט ,י ז ! לה ,יח( ,החיוניות ל ר ב ו ת ה פ ע ו ל ו ת ה ר ו ח נ י ו ת )במדבר כא ,ד !.שופטים
יח ,כ ה ! שמ״ב ה ,ח ! ירמיה יג ,י ז ! תהלים קז ,ט ! שיה״ש ג ,א( ,החיים האינדיבי
דואליים )ויקרא כד ,יז ,י ח !
ב מ ד ב ר ס ,ו־ז — בניגוד ל״רוח״ שהיא יסוד החיים
כפרינציפ( ,האינדיבידואום )בראשית יז ,י ד ! ש מ ו ת יב ,ס ו ; ויקרא ד ,ב(.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מאיר
228
וייס
לפני החזרה על קריאת הזימון העצמי ,הזמנה כלפי חוץ :״ברכו ה׳ מלאכיו״
)כ( ,״ברכו ה׳ כל צבאיו״ )כא( ,״ברכו ה׳ כל מעשיו״ )כב( .במזמורנו אין
שום ביטוי לשתף אחרים בברכה .במזמור קג הזימון נמשך בהנמקה :״המלח
לכל עונכי ,הרפא לכל ת ח ל ו א י כ י . . .״ )ג( ,״עשה צדקות ה׳ ומשפטים לכל
עשוקים״ )ו( ,״יודיע דרכיו למשה ,לבני ישראל עלילותיו״ )ו( .שם הסיבות
האישיות ,הלאומיות והכלל־אנושיות לברכה כלולות בזימון ,ובעצם הן הן
מהוות את המזמור .במזמור ק ד המשך קריאת הזימון הוא! ״ה׳ אלהי גדלת
מאד״ .כאן הוא פונה בגוף שני אל ה׳ ,אחר ש ב מ ש פ ט הקודם פנה אל נפשו,
כלומר כאן בא אחר הזימון העצמי ביצוע הזימון בלי שום מעבר .הזימון אינו
מנומק ,הוא ס ת מ י :״ברכי נפשי א ת ה׳ ״ ותו לא .כל ההבדלים האלה שבין
מזמור קג ובין מזמור קד באים ללמד ,ש י ש הבדל ב י ן משמעות הקריאה
״בדכי גפשי״ כאן ובין משמעותה שם .אך ההבדל במשמעות הקריאה במזמורנו
לא יילמד אלא מהבהרת ייחודו ש ל המזמור כולו.
בגשת בעל מזמורגו להוציא לפועל את הדרישה שבקריאת זימוגו ,הוא
פ ו ת ח :״ה׳ אלהי גדלת מאד ,הוד והדר לבשת״ .הן המלה ״הוד״ בפני עצמה « ,
הן ״הדר״ בפגי עצמה ו ה ן שתיהן י ח ד במקורן ״אביזרים״ הן של המלכות.
ובכן המובע במשפט הראשון — שה׳ גדול מאוד — מומחש ב מ ש פ ט השני
במיטאפודה שמשמעה ,שה׳ הוא מלך .תואד זה ,כידוע ,מתואריו השכיחים
של ה׳ במקרא ,ביטוי מצוי לתפיסת מהותו .אך גם לגיםוח המיטאפורי של
היות ה׳ מלך שבפסוקנו יש הקבלה ב ת ה ל י ם ! ״ה׳ מלך ,גאות ל ב ש ,ל ב ש
ה׳ ,עז התאזר״ )צג ,א( .אלא שם נ א מ ר :״ ג א ו ת לבש״ ,״ ע ז התאזר״,
בשעה שכאן נ א מ ר :״ ה ו ד ו ה ד ר לבשת״ .הרעיון המשותף מ ת ב ט א
במיטאפורות שונות .ההבדל בביטוי הרעיון הוא תוצאת ההבדל בכוונת הרעיון.
במזמור צג מתואר היות ה׳ מלך מבחינה אחת בלבד ,מ ב ח י נ ת שלטונו המוח
לט על בריאתו ,על כן הוא מתואר במיטאפורות של כוח ו ע ו צ מ ה :״גאות לבש״
ויעז התאזר״ .במזמורנו מבורך ה׳ כמלך ,במיטאפורה שבה לבושו ״הוד והדד״,
כלומר מלכות באופן הכללי ,הואיל וכאן הכוונה אינה למידה אחת ממידותיו,
אלא למהותו .עניין פסוקנו אינו אחת מדרכי פעולותיו של ה׳ אלא עצמותו.
אם כך — למה מ ש ת מ ש הפסוק בביטוי ציורי ולמה לא במלה ״מלד״ ז המשך
התיאור ישיב לשאלה זו.
1 7
1 8
את ליבון כוונתו של המשך התיאור יש לפתוח בבירור היחס שבין המשפ־
15זכריה ו ,יג! דניאל יא ,כ א ! דהי״א כט ,כה.
16תהלים ח ,ו :קמה ,יב.
17תהלים כא ,ו ! מה ,ד ! איוב מ ,י.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
״ברכי
229
נפשי״
ט י ם ״ה׳ א ל ה י ג ד ל ת מאד ,הוד ו ה ד ר ל ב ש ת ״ ובין ה מ ש פ ט י ם ה ב א י ם א ח ר י ה ם .
יש ק ש ר
האם
הפעלים:
ביגיהם או
ישיר
לאי
ל מ ב ט ראשון מזדקר ההבדל
בצורות
מ צ ד א ח ד לשון ״עבר״ ש ל ״גדלת״ ,״ ל ב ש ת ״ ) א ( ,ומצד שגי לשון
בינוני
ש ל ״עטה״ ,״נוטה״ ,״המקרה״ ,״השם״ ,״המהלך״ ,״ ע ש ה ״ ) ב -ד ( .ויש
הבדל
גם בין הגוכח ש ל ״גדלת״ ,״ ל ב ש ת ״ ובין ה נ ס ח ר ש ל ״עטה״ ,״נוטה״,
״המקרה״
וכר .אבל
לקשר
פנימי
בדומה
לשינוי ב מ ט ב ע ו ת ה ב ר כ ו ת ש ט ב ע ו חז״ל .ה מ ע ב ר מ צ ו ר ת נ ו כ ח ל צ ו ר ת
נסתר
בין
ה ב ד ל זה ,ה ש י ג ו י
המשפטים
בגוף ,דווקה הוא יכול
בסוף פסוק א ובין
המשפטים
להיות סימן
ב-ה,
בפסוקים
במזמורנו אולי ביטוי הוא ל ה ר ג ש ת הימצאותו ש ל ה׳ בשלוות ה נ ס ת ר
ב נ פ ש ו ש ל ב ע ל ה מ ז מ ו ר א ח ר ששיווה א ת ה׳ ל נ ג ד עיניו והציבו מולו
שנוצרה
פנים א ל פ נ י ם בעשותו אותו נוכח לו ב פ נ י י ת ו אליו בגוף שגי ,בגוף ש ל נוכח ״ .
ל ה ב ד ל בצורת ה פ ע ל י ם :צורת פעל של ״גדלת״ ,״לבשת״ מביעה מ צ ב
ואשר
מ צ ב שהוא מ ע ב ר לעבר ,להווה ולעתיד .ואילו צורת הבינוגי של
על־זמני,
״עטה״ ,״נוטה״ ,״ ה מ ק ר ה ״ וכו׳ ה י א ב י ט ו י ל פ ע י ל ו י ו ת ש ב ת ו ך כ ל הווה והווה,
ש ל הווה מ ת מ י ד .צורות א ל ה יכולות איפוא ל ה י ו ת פ י ר ו ט ש ל ״גדלת״ ,״ ל ב ש ת ״
בפרספקטיבה
שלושת
ידי
זמגית
פירוש
אחרת — א ם
הפסוקים
יאשר
ת פ י ס ה זו .ו א ז
הפסוקים הבאים )ב-ד( מ ת א ר י ם ב ש ש עשיות ש ל ה׳ א ת גודלו על
תיאור סביבתו ,בדומה
באמצעות
ל י ש ע י ה ו ש ב ו היות ה׳ מ ל ך איגו מ ת ו א ר א ל א
ת י א ו ר ש ו ל י ו ו ת י א ו ר ה ש ר פ י ם ה ע ו מ ד י ם מ מ ע ל לו.
)ב(
ע ט ה
רות
ש ו נ ו ת ו ב כ ו ו נ ו ת שונו! .:מ ל ב ד ש ה א ו ר נ ת פ ס כ א ח ד מ י צ ו ר י ה׳ ו ב ר א ש ו ן
אור
כ ש ל מ ה — האור ב ק ש ר לה׳ מובא תכופות ב מ ק ר א בצו
בהם
) ב ר א ש י ת א ,ג( ,ה ו א ג ם א ח ת מ צ ו ר ו ת ה ת ג ל ו ת ו ש ל ה ׳ ) ד ב ר י ם ל ג ,ב !
י ח ז ק א ל א ,ד ,כ ז .כ ח ,י,
ומשמש
ח
ד
;
מ ג ,ב ; ח ב ק ו ק ג ,ד( .ה א ו ר ה ג ו ג ם מ ת ו א ר י ה ׳
ב י ט ו י מ י ט א פ ו ר י ל ע צ מ ו ת ו ו ג ם ל י ש ע ו ,ל ח ס ד ו ) י ש ע י ה י ,י ז ; מ י כ ה ז,
ת ה ל י ם כז ,א ; ועוד( .ל פ י מ ז מ ו ר נ ו ה ׳ ״ ע ט ה א ו ר כ ש ל מ ה ״ .ה פ ר ש ג י ם ה ר ו
;
אים
ק ש ר ספרותי בין פרקנו ובין ב ר א ש י ת א מוצאים כאן התייחסות לאוד
שעל
בריאתו מסופר שם .יש חוקרים הסבורים שהכוונה כאן לא לאור הפיסי
הנברא
א ל א ל א ו ר מ י ט א פ ו ר י כ ת ו א ר ה׳ .א ח ר י ם ס ב ו ר י ם ש ה א ו ר ש ב ו מ ד ו ב ר
בפסוקנו הוא אור השמים ,ומוצאים כאן א ת ביטוי התפיסה הידועה מתולדות
הדתות,
שאור ה ש מ י ם הוא מ ע י ל האלוהות .לפי ר׳ ש מ ו א ל ב ר נחמני ,האור
שבפסוקנו
את
העולם
הוא
האור
)בר״ר
ג,
הקדמון
ד;
שבו
שמ״ר
נ:
השתמש
הבורא
ויק״ר
ז;
לא,
כחומר
שו״ט
קדמוני
תה׳
קד
לברי
;
תנה׳
18השווה פירושו של ש ס ר א ו ס )בדרכי ה ס פ ר ו ת עמ׳ (70-69את ה מ ע ב ר מ ג ו ף שני לשלישי
בקשר לה׳ ב מ ז מ ו ר כג.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
מאיר
230
וייס
באבער א ,י״ ע מ ׳ ( 6״ .מבחינה מ ד ע י ת א י ן אפשרות לקבוע מ ה היו המו
טיבים שבהם השתמש ,שמהם הושפע בעל המזמור בשירו על ה׳ ״עטה
אור כשלמה״ .ב מ י ד