יהודה
מוריאל/תל־אביב
חינוך לעבודה שבלב
יש רואים את עיקרו של החיגוך לתפילה בחינוך ל ה ר ג ל שבתפילה ,ואף
להרגל מיכאגי הכרוך במועד קבוע ובגוםח קבוע ש י ש לשגגו היטב .ואמגם
מבחיגת המטרות של החיגוך הדתי אין אנו שוללים קביעת הרגלים מיכאגיים,
גם מתוך ידיעה מראש שהרגל כזה אינו מעלה כווגות אמיתיות שבלב .תפילה
היא מצות עשה ,ובה המעשה הוא העיקר .וכבר ה ע י ד על עצמו ר׳ מ ת ג י ה :
״הריגי מחזיק טובה לראשי ,שכאשר הוא מגיע לימודים׳ ,הוא כורע מ א
ליו״ ! .גדול כוחו של הרגל ,שכן רוב תגובותיו של האדם הן פרי הרגלים
שרכש ,והם הקובעים את צורות התנהגותו ואת קוי האופי שבאישיותו .מאידך
גיסא אסור לשכוח שישנם אויבים מרובים מבפנים ומבחוץ ,האורבים להרגל
שבתפילה ומסכנים את התמדתו .האויב הקשה ביוחר הוא הפנימי — זו בקשת
הנוחיות ש ב ט ב ע האדם ,שאינו נכון לשאת עליו באופן מ ת מ י ד עול של תפילה
שלוש פעמים ביום ,ולגורם הפנימי מ צ ט ר פ ת כרגיל הסביבה החיצונית ,שאין
בה אוירה של תפילה .ממילא מובן ,כי בהקגיית הרגלי תפילה כשלעצמם
עדיין לא השגנו את המטרות העיקריות של החינוך לתפילה .אין ספק ,כי כל
חינוך לתפילה צריך להיות מלווה הרגלים נכונים׳ אד לדעתנו אין לראות
עוד בכך א ת העיקר .כדי להגיע למעלת האדם המתפלל יש לשים לב בראש
ובראשונה לדיספוזיציות הנפשיות המתאימות ,המהוות מקור ,שממגו ניזון
הדחף לחפילה .אם נצליח להוציא נטיוח אלה מן הכוח אל הפועל ,גגיע אל
מ ע ל ת התפילה האמיתית ,שהיא העבודה שבלב .זוהי התפילה הממלאת צורך
חיוני בנפשו של המתפלל.
ה ב ה נבדוק אחדים מן המוטיבים הנפשיים ,ש ע ר כ ם ר ב בחינוך לתפילה.
ה ב ק ש ה .תנאי ראשון למהותה ה א מ י ת י ח של חפילה הוא ריכוך ה״אני״.
דבר זה מתגלה בתחושת התלות של האדם בבורא עולם ובנטייתו הנפשית
לבקש מאת ה ׳ מילוי איזה צורך בחייו .כאן לפנינו נקודה מכרעת בפסיכו
לוגיה של האדם המאמין ,שהרי נקודה זו היא הניגוד הקיצוני לתחושת ״כוחי
1
ירושלמי ב ר כ ו ת פ ר ק ב ,ס ו ף הלכה ד.
][326
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חינוך
לעבודה שבלב
327
ועוצם ידי״ ,השוכנת בלבותיהם של רוב בני אדם בימינו .סגולה זו ש ב נ פ ש
היא יסוד לכל החוויות הדתיות .שורשה הוא אמנם בנטיות הנפשיות שמלידה,
אולם ברובה היא תוצאה של חריש עמוק ,שהחינוך ה ד ת י היעיל ,והחיים
הדתיים בכללם ,חורשים בנפש האדם ,מ ע ת הגיעו לחינוך ועד יום מותו.
כל דבר המחרחש בעולמו של האדם המאמין ,כל מאורע שהוא נתקל בו,
בין אם המאורע הוא של צער ובין אם הוא של חדוה ,הריהו מוצא לו מ י ד
א ת דרכו אל קרקע הניר שבנפש ,ובה הוא מ צ מ י ח את הדחף הפנימי ל ב ק ש
מ א ת השליט הכול יכול ,בין אם זו בקשת הפדות מן הצער ,ובין אם זו הבקשה
ש י ח מ י ד הטוב .הכניעה שבלב ,או — כפי שחז״ל מכנים א ו ת ה — ש י ע ב ו ד
הלב = ,אינו צריך להיות אופייני לעת צרה בלבד ,אלא הוא צריך להיות מ נ ת
חלקו של כל אדם הניגש לשפוך ש י ח לפני קונו .״מזבח אבנה בשברון לבי
ואשברה אף רוחי בקרבי״ .
ותנאי נוסף ליכולת הבקשה — זו תחושת היות האדם ק ר ו ב אל אל חי,
אשר לידו ולחסדו צריכים הכל .״אמר רבי חנניא ב ד ביזנא בשם ר׳ שמעון
ח ס י ד א :המחפלל צריד שיראה עצמו כאילו שכיגה כנגדו ,שנאמר ׳שויחי ה׳
לנגדי ת מ י ד ׳ ״ ״ .הכוונה האמיתית ש ב ח פ י ל ה לא חעלה על לבו של המתפלל
אם לא יחוש באוחה ש ע ה א ת קרבת ה׳ אליו .העדות הנאמנה לתחושה זו
נתונה בפנייה התמימה ,פגייה ש י ש בה בקשה כל שהיא .זהו גם סוד מאמרם
של ח ז ״ ל :״הקב״ה מתאווה לתפילתם של צ ד י ק י ם * .בחיי יום יום האדם
פונה בבקשת עזרה קודם כל אל י ד י ד ו הקרוב ביותר .אין לבו נותן לו לבקש
דבר קטן מצורכי השעה ממי שהוא רחוק ,ואף אם הוא מ ע ר י ך אותו מאוד.
לפיכך ,כאשר הצדיק מתייחד בקרן זוית ומעתיר בדבריו אל ה׳ ומבקש מ ת ת
ח ס ד מצורכי יום יום ,הריהו מ ע י ד בכך ,כי הקב״ה אינו בשמים בלבד ,אלא
הוא משפיל לראות גם בארץ ,מקים מ ע פ ר דל ומאשפות ירים אביון .זוהי
האמוגה ה ת מ י מ ה והטהורה ,ומשום כ ד מתאוה הקב״ה לתפילה כגון זו.
ה ח ו ד ה היא פרי הבקשה ,ולא פ ד י קבלת המבוקש רווקה .שגי מובנים
להכרת ה ת ו ד ה :לראשוגה הרי זו ה ה כ ר ה כשלעצמה .האדם מודה ומתוודה,
כי הוא מכיר בדלות ערכו לעומת רוממות הבורא .אין תודה זו תלויה כלל
במילוי בקשה כל שהיא .ואמגם מהמובן הכללי הזה גובע גם המובן המיוחד
והמקובל שבתודה ,שהיא הכרה ב מ ק ו ר הטוב .האדם המודה בתפילתו
3
5
2
מ ס ת כ ל י ם כלפי מעלה ומשעבדים א ת ל ב ם לאביהם ש ב ש מ י ם — -מ ש נ ת ראש השנהג ,ח.
3
שיר הייחוד ליום ראשון.
4
5
ילקוס שמעוני ,חלק ב ,רמז תרםח •,תהלים סז ,ח.
י ב מ ו ת סד ,ע״א.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יהודה
328
מוריאל
לה׳ ,נותן בכך ביטוי להכרתו העמוקה ,כי כל אשר בידו — מ ת נ ה היא לו
מ א ת ה׳ בחסדו .הכרה זו משרישה בלב האדם את תחושת המשען והבטחון,
וממילא ה י א מעניקה לו מוצקות ויציבות בחיים .ויותר מ מ ה שםגולות אלה
דרושוח לאדם הנמצא במצוקה וצרה ,הרי הן דרושות לאדם שהשעה מ ש ח ק ת
לו .ההצלחה המאירה פנים מביאה על פי רוב את הזוכה בה לבטחון עצמי
מופרז ,וכתוצאה מ כ ד גם להתנשאות ולהשתלמות על הזולח .הנצחון ולא
התבוסה ,הוא המעביר א ח האדם על דעתו ועל ד ע ת ק ו ג ו — ו ל כ ן יש לחפש
את הגורס לירידה המוסרית בהצלחותיהם של בגי האדם ח ז ק ה ולא בכשלו־
נותיהם .לא כן כאשר האדם מכיר בעומק לבבו מי הוא הנוחן לו כוח לעשות
חיל .במקרה זה מתעוררת קודם כל ה מ ח ש ב ה :במה זכיתי ז ומיד אחרי כ ן :
אם זכיתי — הרי עלי להיות ראוי לזכוח זו! בזה האופן נוצר צירוף הרמוני
של תחושת ה ת ל ו ת ו ה מ ש ע ן ,וצירוף זה יוצר ב ט ח ו ן בלב .זוהי
ההרמוניה השומרת בפני רפיון ידים ,ובפני התנשאות עצמית .בתפילת התודה
אגו א ו מ ד י ם :הגומל ל ח י י ב י ם טובות .הריני מצווה איפוא לתקן את
מעשי ,ובזה אזדכך על ידי קבלח הטוב .מובן הדבר ,כי אדם הפונה אל ה׳
ברגשי חודה ,הריהו מ ע י ד על היציבות שבאמונתו — יותר מאשר האדם
הפונה אליו בבקשה בעת צרה בלבד.
ה ת ה י ל ה .הצורר בה מורגש כחוצאה מחודית ההתרוממות .נזכיר שלושה
מן הגורמים ה מ ב י א י ם לידי התעוררות והתרוממות ה ג פ ש ) :א( ה ע מ י ד ה מול
־כוחות בראשית שבטבע .י ש שההסתכלוח באחד מפלאי הגוף ,או בצורות
החיים המיוחדוח אשר בטבע ,״מוציאה את האדם מכליו״ .זהו ברק האור
ה מ ג י ע אליגו מ מ ס ת ר י ה ב ר י א ה ) :ב( ההצצה לתוך נ ש מ ח האדם .אישיות בעלת
נשמה גדולה מגלה לפנינו משהו מאורה הפגימי — בדרך חייה בכלל ,או
באחד מ מ ע ש י ה הנאצלים ,ואף זו עילה לחוויית ה ה ת ר ו מ מ ו ת ) :ג( התגלות
י ד ה׳ ושלטונו בהיסטוריה .בסיכול עצת רשעים הזוממים להשמידנו ,בנפול
הרבים ב י ד מ ע ט י ם וטמאים ביד טהורים ,ובעיקר — בהתגשם חזון הדורות
של תחייה עם ,בכל אלה נזרק אלינו ניצח האור של מסתרי ההשגחה האלו
הית .אלה הן שלוש ״ ה ה צ צ ו ת ׳ לתוך הפנימיות שבכל א ח ד מחלקי ה י ק ו ם :
הטבע ,האדם ,התולדה! ובכל אחת מהן מ ח ג ל ה לגגד עינינו פ ח ח זעיר של
מקור הזוהר .האדם אשר נשמה ורגש מחיים את לבו ,איגו יכול להיות א ד י ש
לגבי התגלות כגון זו .הביטוי ה א מ י ח י לכך היא ה ה ה י ל ה שבתפילתנו.
הגביא א ו מ ר * :אלוה מ ת י מ ן יבוא ,וקדוש מהר פארן ס ל ה :כסה שמים הודו
ו ת ה ל ח ו מלאה ה א ר ץ ״ • ורד״ק מ פ ר ש :״ותהלתו — זהרו ,מן ׳בהלו נרו
6
6
ח ב ק ו ק ג ,ב.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חינוך
לעבודה שבלב
329
ך
עלי ראשי׳ ״ .ואמנם ״תהלתו״ מקבילה ל״הודו״ .זוהי ה ש פ ע ת קרני האור
המגיעות אלינו מהמקור שהאור הוא בו בעצמו וחלק בלתי נפרד מהודיתו
האמיתית!
החהילה היא ״השירה ש ב ת פ י ל ה :״הללו אל בקדשו! הללוהו בצלצלי ש מ ע !
הללוהו בצלצלי תרועה!״ בתהילת ה׳ טמון הגרעין של כל ש י ר ת אמת ,שכן
היכל השירה קרוב מאוד אל היכל הקדושה .השירה החילונית המופנית כלפי
״כוחי ועוצם ידי״ ,אינה אלא סילוף השורש הנפשי באדם» .תהילת הטבע
שבפי האדם ,מבלי לגלות כ ב ו ד מ י מ ס פ ד הטבע בנפלאותיו ,קרובה מאוד
לעבודה זרה .אכן אדם המעלה הגברא בצלם אלוהים ,ב ש ע ה שהוא מתבונן
בטבע ובנפלאותיו ,הריהו מ ר ג י ש צורר לשיר ולהלל את בוראו ,ובשעת מעשה
הוא חש ,כי באותו הרגע עצמו שהוא מרומם א ו ח ו הוא גם מ ת ר ו מ ם על
ידו* .השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מ ג י ד הרקיע״.
ה ב ר כ ה היא מ ת ן דפוס קבוע לתהילה ,בכל מקרה שהאדם גהגה הגאה
י ש י ר ה מעולם ומלואו .אין מברכים ברכת הנהנין אלא על הגאה של ממש,
שהגוף נהנה ממנה .ש י ר ת התהילה מקיפה א ת שלל האורות שנפשנו מתמלאת
בהם למראה כבוד ה׳ בעולם ז לעומתה הברכה היא ה נ ר המאיר א ת עינינו
בפרט מסוים .יתירה מ ז ו — י ש בברכה עדות ליצירה ה מ ח ח ד ש ת בכל יום.
ה׳ — לא זו בלבד שהוא ברא את מאורי האש ,אלא הוא בורא אותם בכל עת
ובכל שעה .הדברים שגופנו נהנה מהם לא נהיו בעבר ,אלא ״שהכל נ ה י ה
בדברו״ ,מ מ ש לנגד עיגיגו! והאדם המברר — אף הוא מ ת ח ד ש במעשי ברא־
שית ,שהרי הוא מ ע י ד בכל פעם מ ח ד ש על בריאה זו .ועוד זאת יתירה הברכה
על ה ת ה י ל ה :האדם בברכתו רואה בה׳ — לא את היוצר בלבד ,כי אם גם את
ה נ ו ת ן ,ואת עצמו כמקבל במישרים א ת מ ת ג ת הי .ש י ר ת התהילה — ״לה׳
הארץ ומלואה״ — מקומה ל פ נ י הברכה ,ואילו אחרי ה ב ר כ ה — ״והארץ
נ ח ן לבני א ד ם ״ ! נמצאנו למדים ,כי הברכה ,בדומה לבקשה ,מקרבת את
האדם ה מ ק ב ל אל ה׳ ה נ ו ת ן .
8
ה ח ר ט ה ו ה ת ש ו ב ה — מוצאות אף הן את ביטויין בהפילה .כדי להגיע
אל החרטה צריך האדם להכיר בחטאו .כבר בשלב ראשון זה של החרטה
מהווה החפילה גורם חשוב ביותר .ולא עוד אלא יש בכך ממהותה העיקרית
של החפילה ,שכן היא מביאה את האדם להתבונגות פגימית ולביקורת ע צ מ י ת
ד
איוב כט ,ג.
8
כדאי להעיר על הצלילים הפוגמים שבשירה :למי תודה למי ב ר כ ה — לעבודה ולמלאכה.
שרא ליה מריה ל מ ש ו ר ר שהרגיל מלים אלה בפי ילדינו .כ מ ו כן צורם מאוד את
אוזנינו הסילוף ש ב מ ל י ם :מי ימלל ג ב ו ר ו ת ישראל וכוי.
9
ב ר כ ו ת לה ,ע״א.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יהודה
330
מוריאל
ממשית .האדם ה מ ת פ ל ל )משורש פלילים!( מ ת ד י י ן עם עצמו ,ומתוד
כך הוא מודד א ת הליכות חייו בקנה מ י ד ה של ערכים נצחיים .אכן כדי להגיע
אל הדרגה הגבוהה של שפיטה עצמית ,דרושה מ י ד ה מסויימת של ״יציאה
מהאני״ .האובייקטיבציה בהסתכלות הפנימית לא ת י ת כ ן בלי הפרדה בין
תחושת ה״אני״ ,על כל הדחפים שבו ,ובין המעשה עצמו ,שהרי רק ב ד ר ד
זו חושג הראייה ה״קרה״ של המעשה על כל צדדיו .ודווקה כאן אורבת לו
לאדם סכנה חמורה .הדבר יובן לנו ,כאשר נזכור את שני הכיוונים האפשריים
של החרטה בלב האדם .יש שתהליך החרטה אינו מסתיים כלל ,מפני שהחוטא
אינו יכול בשום פנים להגיע לכלל השלמה עם עצמו .האדם רואה במעשה
שנעשה עוול איום ,הכורה תהום בין מצפונו המוסרי החופשי ובין ת ו ד ע ת
ה״אני״ שעשה את המעשה הזה .זוהי חרטה הורסת ,בסופו של דבר היא
עלולה לדחוף את האדם אל היאוש המוחלט ואל הרס עצמי גמור .לעומת זאת
תיתכן החרטה הפרודוקטיבית ,המסתיימת בפתרון התשובה ובתיקון החטא,
התפילה שבה מ ב י ע החוטא א ח חרטתו — מזככת את לבו ,וכתוצאה מכך גם
מחזקת אותו ומפיחה בו רוח חדשה .כך בונה החפילה את התריס בפני היאוש
שבחרטה ההורסת .חז״ל הביעו זאת ב מ ש ל ם :״למה הדבר ד ו מ ה ? — למלך
שכעס על בגו וטרדו ,ושלח המלך לפדגוג שלו .הלד הפדגוג אחריו ומצאו
בוכה ומזמר .א מ ד לו ה פ ד ג ו ג :אם אתה בוכה — למה אתה מזמר ? אמר ל ו :
בוכה אני על ש ה ק נ ט ת י את אבא ,ומזמר אני על שאין דיני להריגה״ ״י .היסוד
לחרטה פרודוקטיבית הוא בהכרת ה א ד ם המתפלל ,שאין ה׳ חפץ ב מ י ת ת
רשעים ,כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה .תפילת החרטה של האדם החוטא
מחדשת אותו ,ותחושת ההתחדשות מקילה על המעבר מן החרטה אל התשובה.
בהמשך התהליך הזה רואה האדם לעצמו ת פ ק י ד גדול של תיקון המעוות בכל
הדרכים האפשריוה ,וכך חוזרת אל לבו השלוה ה פ נ י מ י ת המלאה.
מצאנו איפוא שלושה ״זוגוח״ של מניעים עיקריים בלב האדם המחפלל.
השגי שבכל זוג הוא במידה רבה פרי הראשון:
הבקשה — התודה
התהילה — הברכה
החרטה — החשובה
יש להעיר גם על ההבדל הפסיכולוגי החשוב שבין שני הטורים .הבקשה —
התהילה — החרטה — הן רגשי ה מ ת ח הגפשי ,ובהן טמון הכוח הדיגמי
המפעיל את האישיות .ואילו ה ת ו ד ה — ה ב ר כ ה — ה ת ש ו ב ה — ה ן רגשי ה ה ר ־
ג ע ה ,שבהן מצאה המתיחות הנפשית את סיפוקה .עובדה זו מסבירה את
10מדרש תהלים פ ר ק ג.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
חינוך
לעבודה שבלב
331
רב־גוניותה של התפילה .י ש בה הד חזק לסערח הנפש הצמאה ,ויש שנשמעים
בה צלילי ההרגעה הנפלאים ,כביטוי לשלוה הפנימית שהושגה בלב המתפלל.
ובכן — החינוך לתפילה כ י צ ד ? לא תוכל להיות מטרחו של חינוך זה —
לעורר את התחושות שתיארנו ,ואף אין צורך בכך .כל אלה רגשות טבעיים
הם ,נחלת כל אדם באשר הוא אדם .מגמתנו החינוכיח צריכה להיות קודם
כל — העלאת התנודות החזקות הללו שבנפש אל התודעה הברורה ,ויחד עם
זאח — טיפוח ה צ ו ר ך ו ה י כ ו ל ת להביע כל אלה ברחשי התפילה .הזר
עים הראשונים לכך חודרים ללבו של הילד הקטן על ידי אוירת התפילה
ש ב ב י ת הוריו .ולא רק החינוך המכוון מ ש פ י ע כאן ,יותר ממנו משפיעים מצבי
החיים כמות שהם .כשם שהילד מזדהה עם הוריו בעת צרתם ,כך הוא לומד
מהם לפנוח אל ה׳ בעת צרתו הוא .תפילת הורים ,תפילה בטעם ,בנחת ובכ
וונה « ,היא המחנכת בנים לעבודה שבלב .ברור שגם הגורם המכוון משפיע.
בשעה שהורים משתפים את בניהם בתפילתם מתוך מחשבה חינוכית ברורה
מראש ,הם מעלים בפניהם גם את החשיבות ש י ש ליחס לתפילה .ואם בילד
הקטן כך — בנוער המתבגר על אחת כמה וכמה! עינם הפקוחה של הודים
ומחנכים מבחינה מ י ד במצביו הנפשיים ,וכל המאמצים מכוונים )בעקיפין
ולא במישרים!( להביא אותו לידי הכרח עצמו ,ולחנך אותו שימצא בתפילה
ביטוי נאמן ומרגוע כאחד .רבוח מ א ד הן ההזדמנויות הנותנוח למחנך אפשרות
לטווח חוטים חזקים ,המקשרים ומוליכים אח רחשי הגפש אל הגיגי הת־
פילה י .
ברם בדיוננו זה אין אנו מתכוונים לחיבור האדם לתפילת היחיד בלבד.
עיקרה של התפילה בישראל היא התפילה בציבור .על ה כ ת ו ב :״ואני תפלתי
לך ה׳ ע ת רצון״ אומר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בר י ו ח א י :״אימתי עת
רצון ? בשעה שהציבור מתפללים״ ״ .ואף על פי שבכל תפילה צריכה להיות
מורגשת החייחדות האדם עם קונו ,הרי לא ,ב ה ת י י ח ד ו ת זו רואה היהדות
א ח ערכה הגדול של החפילה ,כי אם ב ה ת א ח ד ו ת האדם עם הציבור
המחפלל .גדול מאוד הוא הערד החברתי ש ב ת פ י ל ת הציבור .ח ש ע ה צדיקים
גדולים עדיין אינם מהווים ״מנין״ ,ואילו עשרה הדיוטוח מהווים ציבור
בישראל ,ציבור במלוא מובן המלה ,שחל עליו כל דבר שבקדושה .וכבר
הודגש פעמים רבות ,שהתפילה מרגילה את האדם לראות את עצמו רק כחלק
מן הציבור,׳ ואף הבקשות על הפרט — בלשון רבים הן נאמרות.
2
1 3
1 5
11כגון ב ר כ ת המזון ,קידוש ,וכיו״ב.
12דוגמאות ל כ ך הבאתי בספרי פרקים ב ת ו ר ת החינוך ,עמ׳ .124-123
14ב ר כ ו ת ח ,ע״א.
13תהלים סס ,יד.
15כגון ב ר כ ו ת הרפואה ,ב ר כ ת שומע תפילה ועוד.
www.daat.ac.il
אתר דעת -מכללת הרצוג
יהודה
332
מוריאל
כלל גדול נקוט ב י ד י נ ו :החינוך לתפילה נכונה בציבור לא יתכן אלא על
ידי ציבור המתפללים ,המחנך את עצמו באופן מ ת מ י ד לכך .המקום שבו צריך
האדם להתחנך לתפילה בציבור הוא איפוא ב י ת הכנסת .אכן עובדה מצערת
היא ,ש מ ע ט י ם הם בתי הכנסת ,אשר בהם ניתן חינוד לתפילה מתור כמנה.
הדברים ידועים ואין צורך ל ע מ ו ד עליהם .מכאן מ ס ת ב ר ת חשיבותם של בתי
הכנסת לנוער ,שמספרם הולך וגדל .אך נראה לי ,כי כדי שנשיג את המטרה
בחינוך לתפילה ,י ש למצוא את הקשר אל הרגשות העמוקים ,א ש ד ראינו בהם
מניעים עיקריים להפילה .שאיפתנו צריכה להיות — להביא לידי אפליקציה
נכונה של קטעי ה ת פ י ל ה אל המתהווה במעמקי הלב ,ומאידך גיסא — להעלות
את הרגש המתאים באמצעות התפילה .באופן זה ח ח ג ל ה הרב־גווניות ש ב ת
פילה ,המקבילה אל הרב־גווניות שבגפש .מובן מאליו שאין לתפוס את המ
ר ו ב ה — ו א ף את המועט ל א — ב ב ת אחת .כאחת הדרכים לכך כדאי אולי
לשקול את ההצעה ה ב א ה :כשם שכבר קיימות ש ב ת ו ת מיוחדוח בשנה ,כגון
ש ב ת שירה ,ש ב ח חזון ,ש ב ת נחמו — ,י ש לייחד ש ב ת ו ת נוספות בשנה לתחום
מ י ו ח ד בעבודה שבלב ,על פי העניינים שבתפילה ,ובמידת האפשר — בהתאמה
לתוכן מסויים ש ב פ ר ש ת השבוע ,או שבהפטרה .ל ד ו ג מ ה :ש ב ת בראשית כבר
נתייחדה בין השבתות ,אלא ש י ש למלא א ת הייחוד הזה תוכן של קדושה.
לא נסתפק איפוא ב״קידוש״ שעורך ״חתן בראשית״ לבאי בית הכנסת ,אלא
בתפילת אותה ה ש ב ת נייחד את מחשבתנו ואת כוונתינו ל ת ה י ל ת ה ׳
הפורצת למרומים מנבכי הבריאה .לשם כך יש לבחור באחד מפרקי התפילה,
אשר יושר מתוך כוונה מיוחדח — פסוק בפסוק ובעמידה ״ .ומכיון ש י ש כאן
גם ת ה י ל ת ה׳ בבריאה וגם ראשיתה של תורה — הרי מתאים לכך מזמור י ט
שבתהלים ,המשולב בפסוקי ח מ ר ה לשבת ,ואשר שגי חלקיו מתאימים לשני
הרעיונות הללו .יתכן ש ב ש ב ת פרשת נח ,שבה אנו קוראים על גבורות ה׳
במבול ,י י נ ח ן ההמשך לרגש זה שבלבנו על ידי ה ב ל ט ת מזמור כ ט בחהלים,
שאנו אומרים אותו גם בליל ש ב ת וגם בעת הכנסח ספר החורה בשבת שחרית.
בשבח אחרת ,כגון בשבת פרשת שמות ,תובלט ה ב ק ש ה שבמזמור צ
מתוך פסוקי דזמרה ,ובשבת פרשת וארא ייגתן הביטוי לרגש ה ת ו ד ה על
גקמת ה׳ ברשעים ,לפי מזמור צ ב וכיו״ב.
אבותינו ידעו א ת סוד התפילה וחיברו פרקי תפילה מתאימים לעת צרה
ולעת שמחה .מעיין זה של י צ י ר ה בהפילה נסתם בדורנו » ,ולא נותר לנו אלא
ז
16כ ד ו ג מ ת שירת הים ב פ ס ו ק י ו ז מ ר ה ,ה נ א מ ר ת בצורה כ ז א ת ב ש ב ת שירה ברבים מ ב ת י
הכנסת.
17עד היום לא נ ת ח ב ר ו ת פ י ל ו ת
מ ק ו ר י ו ת ,שבהן נוכל למצוא הד נאמן
www.daat.ac.il
ו ח ז ק לשני
אתר דעת -מכללת הרצוג
חינוך
לעבודה שבלב
333
לבקש בתפילות הקדומות מ ב ע הולם לרחשי לבב אקטואליים .אין הדבר קשה
כל עיקר ,שכן תפילות ישראל המקוריות טבועות בחותם הנצח ז ובבל א ש ד
נטה אוזן לשמוע את צלילי התפילות הקדומות ,נגלה בהן יותר ויותר א ת
רחשי הנפש שלנו .וכך נקיים מצות ״השבת אבדה״ .נחזיר לו לאדם המודרני
את האוצר היקר ביוחר ש א ב ד מ מ נ ו — ה ו א סוד העבודה שבלב.
ה מ א ו ר ע ו ת הכבירים ש ה ת ר ח ש ו ב ד ו ר נ ו :השואה הגדולה
והנס הנדול של תחיית ישראל וקיבוץ גלויות.
www.daat.ac.il
ב י ו ת ר ב ת ו ל ד ו ת האומה,