.,,
.
,
;.ן
;.העניןרעשנן.
'.
מנהג קרוםאצלנו ג"כבכל *רצותאלומימי הרבניםהגרולי6כשתוקעין
ן %ר לשברן בין השברים
ישר"ק אנומימיקין היסק נשימהעבי
לתרועה /אלאשאיןאנומעסיקיןבוניאםבקהי,,וכשבאי,הנה אותםהתלמידים
שהזכרנו עצים למתמיהים ע 5מנהגנולהילוית".ר
' שהשברים ש.בקש"ק
כולם בנשימה אחת,
והשברים והתרועה שבקשר"ק ג"כ ראיים
י עשרת בני המן הם? וחזרו
עמהם ,לומר יכ
אעפ"י הרב רמבען ,ובבל ארץ צרפת
ושעשעתיהמלהג בכלאר,קמיוני
וצווחו שכך
עפ"י חכמי התוספוה
נמתי להקן כבר אמרתי לכם שאין אנו צריכים להניח מה שנהגנו
אנו ואבותינו מצד חכמים או רבנים שבשאר ארצות שכבר נקבעו מנהגים
ה לאלפים ולמאות
אלו לארצוה הללו מפי הבנים יחכמים גרולים ,כמהיכמ
י שנאמר באחרון
שאין-למעלה מהם בעולם ,אלא הביאוראיה ,והביאול
מ~יעה אחת היא,
של סוכה (סוכה.נ"ג ):ר' יהודה סבר תקיעה ותרועה והק
ורבנן מברו הקיעה לחור והרועה לחור ,ואמרו שם כמאן אזלא הא דאמר
רב כהנאאיןבין תקיעה לתרועה ולא כלום ,כמאן בר' יהורה ,ואם כן
לרעת ר' יהובה תקיעה והרועה'ותקיעה אחת היא; ומתוך כך אמ' שאין
בינוהם כלום ,ולא כלום ודאי ר"ל אפי' הפסק ~שימה ,ונהי דלית
הלכתא כר"י ,מ"מ שבקש"ק או שברים והרועה שבקש"ק אף לרבנן
אחת הם ,שהרי תרועה שבקר"ק היא משום רילמא ילולי ילילן ושברים
שבקש"ק הוא משום רילמא גנוחי גנח ,ושברים ותרועה של קשר"ק הם
משום רילמא גנהויליל ,וא"ב אף רבנן מורים באלו שהם דבר אחד ,והרי
הם להבנן ככל שטימן לר' יהודה ,וכשם שכל המימן לר"י אין ביניהם
נלום ,אף שברים שבקש"ק או שברים ותרועה שבקשר"ק לרבנן איןביניהק
יכן
הראו.
.
.
כלום,
היי
אתם רואים שר' יהודה אקרשאדבין תקיעה ותרועה
נמתי להם,
והקיעה כלום ושחכמים לא חלקועליו אלא שא 6רצה להפסיק מפסיק ,כמו
שאמרו שם ,במה שאמרו כמאן אזלא הא דאמר כהנא,אין בין תקיעה
ותרועה ותקיעה ולא כלו כמאן כרב יהודה ,והקשה ,פשימא; מהו רתומא
ולא .כלום.
אפיאלא לאפוקי מרר' יוחנן דמכשר השע תקיעות
דוק
את
לא
בתשע שעות.,ו
יו רבנן למימר רכולי האי שיעורא לאו כלום הוא ,דאין
ןהקיעה ותרועה ותקיעה שיעורא כהאי ,אבל שהייה בינונית לא מפסראן
בי
והאי דקאמ' ולא כלום לאו דוקא ,אלא לאפוקי שהייה השע שעות קמ"ל.
והקשו ואימא הכינמי ,ותירץ א"כ מאי ולא כלום ,כלומר דולא כלום כל
שהייהנכללתבה ולאהירץ דלרבנן הואיל ותקיעה לחוד ותרועה לחוד צריך
!~עיין בהרא"ש ר"ה ל"א נהגיה שם
.
ב
ר
כג
הפסק ,אלמא רבנן לאפליגי אלא שההפסק אינו מפמיר ,אגל אם עשאן
ביחר כר"י יפה עשה ,שלא חלקו עליו אלא שלא בהפפק ,הה דבר פשוט,
וא"כ מה שאמרובבריתאבסוף ראש השנהוו תקע והריע ותקע בנשימה אחת
לא יצא כמאן ופי' הברית' שהתקיעות והתרועות כל חרא וחרא לחורה
קיימא והם טעונוה הפסק ,שאיןמניןתקיעוה אלא בהפסק ,ואם הקעוהריע
והקע בנשימה אחת אע"פ שיש שנוי קול ביניהם ,מ"מ קול אחריהם ואנן
שלשבעינז ,וכמו שאמרו תקע' בראשונה ומשך בשניה כשתיםאיןבידואלא
אחת ,ואם תאמר ההם הוא שאיןשינוי בתנועה הקול וכלה כתנועת תקיעה
אחת אלא שהאריך בה כשיעור שתים ,אבל תקיעה ותרועה ותקיעה הרייש
שינוי קול ביניהם מהקיעה לתרועה ומתרועה לתקיעה ,הגע עצמך אם תקע
שהי תקיעוה אלו בנשימה אחת ר"ל אחת של סוף קשד"ק ואחת של תחלת
קש"ק ,אלא שבכל אחת אדם מבחין.בין החלה התקיעה לסופה מהוך
הגבהת הקול ונמיכחומי מלקא ליה אלא לחרא ,ואע"פ שיש אומרים כן
אין לחוש לדבריהם שא"כ לא היה מחליט לומראין בה אלא אחת ,ואף
בירושלמיפ אומר אף אחהאין בידולארישא אית ליה סופא ולא סופא אית
ליה רישא ,ואנן פסוקי קלא בעינן שאין מנין אלא בהפמק ,וא"כ בריתא זו
כמאן ,אי כר' יהודה ,האאיןבין ת
קויעה ותרועה ותקיעהאלכאלום,אי רבנןי
הא מכל מקום כל רלא מפסיק בה מפי מעלי.
הוו יורעין
שבריתא זובזן לר"יבין לרבנן נאמרה ,ולעולם ר"י לא היתה כונתו לומר
ולא כלום בלא הפסק נשימה ,אלא ולא כלום שלא ישהה ביניהם כלל ,אבל
בכדי נשימה שאין הדבר מצוי לכל לעשות סימן אחת בנשימה ,וכל
שאין שם הפמק שהייה ולא כלום הוא שההפסק נשימה אינו הפסק,
וכענין מה שאמרו בברכות(ל"ו):אינו מברךעליה כלום בקצת דברים שאמרו
ן (חולין ttr~oבמשבה)
עליהם אבל מברך עליהם שהבל ,וכן בשלישי של חולי
ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום ופירשו בגמרא שלא נשתייר ממנו
כזית שכל שאינו כזית לא כלום הוא קרויי וכן בשני של נדרים (נדרים
י"ד ).אמרו הנודר בתויה לא אמר כלום ,ואמרו ע"ז וצריך שאלה לחכם
כלומר מדבריסופריפ ,אלמא כלשאיןבו צורךשאלה מן-ההורה ,לא 1כל1ם
הוא קרוי ,וא;"פ שהוא צריך שאלה מדברי סופרים ,שכל דבר מועם אדם
רגיל לקרות למיעומון ל א כל ו'ם ,ואף כאן כל שאין בו שהייה אע"פ
שיש כאן הפמק נשימה לא כלום הוא קרוי ,אבל כל שעשאן בנשימה אחת
אף ר' יהודה מודה שפסל ,דפסיקא קלא .בעינן שאםאין הפסקאין מנין,
ורבנן חולקיםלומי שאף השהיהאינה מפסקת ,וכששאלו כמאן אזלא וכו' כרי
יהודה ,והוקשובה פשיטא ,השיבו מהו דתימא רבנן ,ול א כלום דקאמרי
—-וברייתאא זו נמצאה בתוטפחא ר"ה סוףפ"י ובהוצאתצוקימגדל פ"ר ה"מ(ועיין לקמן
צד ע"ד באמצע).
5ב,ר~שלטי ר"ה פיד ח"י :תקע בראשונה ומשך בשגייה בשתיט אין בידו אלא אחת,
ר' אסא גר זמינא בשם ר"ז אטי' אחת אזן בידו ,לטה ,ראשה גבי סופה מצטרף וסופה
גבי ראשה מצטרף .לא ראשה אית לה סוף ולא סופא אית לה ראש וכו'.
כי
לאפוקישהייהגדולה דתשע שעות שאמרה ר'יוחנן ,אבל מ"מ שהייה מועפת
אם בפחות מנרי לנמור כלן .אם כשיעור אחר מוהרת קמ"ל דכל שיש
.ולא כלל,ום (.אלא יהודה היא ולא אתיר אלא
בושהייה לא נאמרעליו
בהפסק 'נשימה ,האןלרבנן ,כל שהייה.,,מוהרת בר' יוחנן ,ווראי שברים
שבקש"ק ושברים ותרועה שבקשר"ק הדין בהם לחכמים ככל הסימן לר'
יהודה,ואין להפסיקביניהםבשהייה אלא שהפסק.נשימהאיני הפסק ואדרבה
כל שלא הפסיק בנשימה פסל ששלשה שברים,נאמרה וכל שאין בהם הפסק
נשימהאינן שלשה ,ולא עוד אלא שהיבר כך הוא נעשה שהשבעים הם
יחות והגניהוה'הםיללות ארוכוהבמעט הפסקביניהם ,והתרועה,
במקום ננ
.תכופות זו בזו וכשתאמר גנח ווליל ,כ"ש שארם מפסיק בין
הואיללות
הגניחוהליללות ,ווראי צריכים אנו לשבור ולהריע כדרה שאדם גונחומיחל,
חף רבינר,יעקב שהיה מגדרלי צרפך ורבניה
,טאהם מנלנ6ם עלטה כחב שהשברים אץ ראת להפמיק בזניהם אפי6
בנשימה ,מפני שררך הגניחות כך הם ,אבלבין שברים ותרועה צריך הפסק
נשימהןיראין ארם גונה ומילל בנשימה אחת ,הרי שלא כהב רק גלו מפני
שסובר שהגניךות כך הם נעשוהו תדאי כבר פשום הוא שאף הנניחוה אדם
עושה אוהם בהפסק ,וא"בבודאיצריכות הפסק,
וההחילו צווחים לומר שהרב ר' משה בר' נחמן כתב שההומפהא
משובשה ושבירושלמי חולקים עמה,
נמתי להמ 1פליאה דעהכם נשגבהמי יוכל לה ,כשא תם מוצאים
"גמועה ע,זדת לסברא ,עלכם אפי' מן המדרשים אהם
שביאים ממנה ראיה גמורה ,וכשאטם מיאים שמועה
שתסתור את.דבריכם אפ" בבריתא של ר 'ח,יא ,אתם
או מרים
שהיא משובשוה אין זה.אלא כל קבל די
וקי
ר
יתירא בכוןן .זאעפ"כ לא הועלתם בלום ,זטאף היתשלמי לא התי
כבשימה אחת ,אלא בדיעבד ונמו 'כנאמר יטם ירושלמי ר"ה פ"ר ה"נ)
אמרן בנפיחה אחת -כלומר שאמר וכמן בעצמו לעשותן בנשימה אחת-
אשכחתתניי [אמר בנפיחה] אחתיצא ,ויצא פירושו דיעבד הוא ,לכהחלה
לראי לא ,שאמר אשכחת תנא תני ,כלומר אע"פ שרוב הנאים פוכרים לא
יצא ,מצאו תנא שאומר שיצא ,כמ"ש במס' מנילהן אשכח תנא תני כפרים
יכרכיםקורין כאחת כלומר כשחל י"ר להיוה בערב שבה ,ואין הלכה כז1
אלא כרכים שמקיימים עם עיירות ,וכן עוד שם (שם ע"ג ),אשכה תנא הני
בפריםקוריןבעישיועיירות[גדולות] ידחו ליום הכניסהואין הלכה כן,
ואף לזה שבירושלמי הקשו והא שלש שלש תנן ,כלומר ואין
עונין אלא בהפמק ,ותירץ ההיא שלא יפחות ,9כלומר ולא למשמי נשימה
אחת ,והדצה פשוט שזה שנויא דחוקא הוא ,שלא הוצרך תצא ללסר שלא
א"
-
.
ר
ותל בירושלמי מגילה דף ב' ע"אכי בבבלי איננו,2ר*ל שלא יפחית מהשיעור ,אבלולא לעביןשיפסיק ביניהמ ,וכן פירוש הרא"ש,
כה
לחות ,ואלו הדברים ברורים שכל שעשה הסימן בנשימה אחת פסל ,ואף
בשברים של קש"ק או בשברים ותרועה של קשר"ק אע"פ שהם דבר
י
חק
אס
פסול ,שהגניחות בהפסק נשימה ביניהם הן ,וכן כשהאדםגונח ומילל הפ
מועםישבין בל גניחה וגניחהובין הגניחותוהיללה141 ,ףראוי להפסיקבין
שבר לשבר כדרך שאדם מפסיקביןגניחהלגניחה,וכןבין השבריםוהתרועה
שהיא במקום יללות ,ומה שאמרו בראשון שלחלין (ח1לע ):1"3ביו"מ הבא
ערב שבת שחוקעין ולאמבונילין ,ושאלובגמראהיכיתוקע ,ואמררב יהורה
הוקעומריעמתוךהקיעה,ורבאמי אמר הוקעומריע בנשימהאחת,אין ממנה
ראיה על ר' יהורה שתהא כונתו בנשימה אחת דוקא ,אדרבה ראיה היא
לדברינו דההיא מתורתשינוי אחינן עלה ,כלומר שאע"פ שהוא יו"מ
להבמל את העם ממלאכה ,אע"פשאין מלאכה ביום נטוב] ,מ"מתתווקקעעייי
ן
להבפל ממלאכה אוכל נפש ,וקא בעיהיכי הקע שיהא בושינוי ,רוראי
ביו"ם הואילואין כאן מלאכה גמורה ,ושהתקיעהיש בה משום שבוח ,אלא
דמשום צורך מלאכת אוכל נפש אצמריכי לה ,ודאי שנוי בעי; ואמרר"י
הוקע'ומריץ מתוך תקיעה ,כלומר שאינומסיים ,אלא קודםשיסיימה מתחיל
להריע וזלהשנוי .ורב אסי אמר שתוקעומריע בנשימה אחת וזהו השנוי.
אלמא..יבעלמא נשימה אחת בתקיעות ליכא ,שא"כ היה לו לשאול ולר'
יהוהה מיהא מאישנוי איכא ,ועוד רהכא לאולפסוקי תקיעתא אנוצריכים,
וע 4שאף בזו פירוש רבינו שלמה ז"ל שמפסיק הוא בנתים ,אלא שפירושו
שמריע בתכיפהלתקיעהו,
ואחר ק שרוממרו שהרב ר' יצחק אבן ניאות ז"ל כתב
ותוקע השר"ת תש"ה תר"ה שלשהפעמים שהםעשרים ושבעה קלות ,אלמא
כשברים ותרועה דתשר"ה קול אחד הוא ,שאם לא כן הרי שלשהמולותהן.
והשבתי להם זו אינה ראיה ,שאע"פ שיש הפסק נשימהביניהם ,ס"מ
שברים.ותרועה דתשר"ת אחתהיא ,ומשום דגנחויליל ,ומ"מ כל העולם
קורין אותם שלשים תקיעות ,ומפנישדנין השברים קול אחד אע"פ שיש
ביניהם הפסק והתרועה בקול אחד ,וכן כהב הרב ר' משה בר מימון
ז,,ל 1ורבינו שלמה באחרון של ראש השנה (קב"ה ).שלשים תקיעות .ום"ם
אחר שאתם מביאים ראיה מן המנין ,אני אביא לכם ראיה מן המנין מן
הרב היוהר גדול שבארצכם והוא ההב הנשיא ר' יהודה
בר' ברולי אל-ברגלוניפ שמנה כל הקולוה ארבעים כמו שאכתש
לשונו בסמוך ,אלא שקורם זה אני אומר לכם שזה שא חם אומרים
שבכל צרפה ובכל ארץ קטלוניא עושין כמנ.הג שלכם,
אני מניח לכם כל רבני הארץ .הזאה ומראה לכס
!רסב"ם הלכות שופר פ"נ העב.ועין בכסף משנה שם שמביא ג?כ ראיה טלעון
מרמב"ם שלשים תק.עות.
ה
"
ר
ר
:
ז
"
י
א
ג
ו
ל
צ
ר
ב
מ
מובא
ת
ו
כ
ר
ב
,
(
E
a
r
c
e
l
o
n
i
)
בהוס'
תרי
יהוא רבינויה.דה ב ברזילי
זיפני כשתא .בעל ס' העתית והאשבול ,וס ,יחום שאר בשר .ותקון שפרות ,ופי' "1ם
*צירהי"לע"י שחףהביז ספרי חסדת ט"ב.
כו
שהרב הגדול( והמובהק שבכל ארץ צרפה והוא רבנו
שלמה ז"ל,נ והרב הגריל והמובהק שבכל ארץ קמלונליא
והוא הרב אל5רגלונולכהבזבקריא כמנהגנו ,מדידכון ומדירהו אנא
טטפילכוהלדידכורבינו-למה כתבבאחרוןשל'מוכה (סוכה נ"נ):שפירש
יי
ר
ב
ד
ן
,שלר'יהודהבשהקה ,אבל בהפסק נשימהלא,ע"דשכתבנהוהוא שנהב שם
תרועה
ותבעהאהההיא,כלומרמצוה אחתוכו',איןביןתקיעהותרועה
יע"
ותקיעהות
קא
ול
כלומן שלא יפסיק ביניהם אלא בכדי נשימה 1ואלמלא שהוא
מורה שכל שהן הנשימה אחה פסלן למה הוצרך לפרש ,כןו וכהב (כש"י שם
דףג"") מהד רתימא רבנן היא ויוכל להפסיק בו הפסקה מועטת ,והאי
דקאמר ולא כלום לאפוקימדר ,יוחנן קמיל דלא כלום משמע אפי' הפמקה
מועטת כל שיש שם השהייה ,שלדעת ר' יהודה אין ראוי להיות שם אלא
.הפסק נשומה .ובראשון (?) של ראש השנה(ל"י ).כתב-בשמועת אתקין ר'
אבהו-וז"ל ,שברים הפסק ביניהם והיינוכעיןגנוחי גנח- ,אבל יבבות
אין הפסק ביניהם ,ואף הרב אלברגלונו בהב בס' העתים בהלכות
שופר כתיביום"רועה ומהרגמינן יבבא וגמרינן מאימה דמימרא מר מבר
גנוחי גנח ום"ם וכו' פי' יבבותזו אחרזו ,שברים בנחתא והפסק ביניהם.
ובהלכות ראש השנם כתב ,המברך מיושב על הקיעה שופר הוקע שלשים
תקיעות שהם ארבעים ושתים עם שלשה שברים וכשהוא תוקע על סדר
ברכות תוקע עשר הקיעות שהם ארבעה עשר עם מנין השברים .והדברים
פשומים וברורים ומתקבלים,
ם
ה
י
ר
ב
ד
ו
נ
י
א
ש
ל
ו
ק
ל
כ
ש
ך
ו
ת
אח"כ הראיתי להם מ
ע
ר
א
י
ש
לתקוע
ראוי
י
,
ן
מ
י
מ
ה
בתוך הסימןצריך לחזור
מראש
ם
ה
ל
ו
ז
ב
שאינו כ11
ואף השיבותי
שלא נאמר שיעמיק אלא
קול שהוא מפסיק בו עושה שלא כהוגן
ונשישעליו שםתקיעה אושבא
שם
ותת
ירועה ,על הדרך שאמרו בתוספתא (תוספתא
ר"ה "6ר ).תקע והריע וחזר והקעאין בידו אלא אחת ,ר"ל תקיעה אחת,
והיא האחרונה שתהא תחלת סימן שהתקיעה הראשונה והתרועה הבאה
אחרנה כבר נפקע בחקי שהתרועה צריך שההא פשוטא לפניה -ולאחריה,
והרי ישכאן שתי תרועות ,והראשונה אין לה פשופא לאחריה ,והאחרונה
אין לה פשוטא לפניה ,וזו שהקשו לר' אבהו בקשר"ק רילמא ילולי הוא,
ואתי שבריםו"פמיקבין הקיעה לתרועה ,שאף השברים שם הרועהעליהם,
ואחא תרועה ומפסקא בין שברים לתקיעה ,אלמא
וכן דילמא גנוהי
שאין הפסק אלאהו"
במה שיש עליו שם תקיעה או שם שברים או שם תרועה
ונהקע שלא במקומו ,אבל כל שהוקע ,ומתוך שאין השופר מזדמן לו כהוגן
הוא מצדדו ועושה בו קולות שאין ראויים ושאין עליהם קם ,אינו פוסל
גלל ,כנק שהיה תוקע קר"ק ותוקע תקיעה ראשונה ,וכשבקש לעשוהתרועה
לא נזדמנה לו ומצרר בה בקולות קצרים שאין עולים הואיל ובתרועתו
יש
11ה הוא לשוןרש"י שם,
שבן בכ"י ואולי צ"ל בתקיעה,
בז
הוא מתעמק ומשתדל אינו פוסל אלא א"כ ,עשאה כראוי עד ששם הרועה
גמורה עליה וחזר והריע ,ובן אם' במקום הרועה מעה ועשה שלשה שברים
פסל ,הואיל ושלשה שברים שם הרועה עליהם ,אבל כל שהקולאין לו ?ם
לאחת מן התקיעוה לא לפשומה ולא לשערים ולא לתרועה ,אינו נפסל,וכן
אם תקע שבר אחד ,שאין לשבר אהד שם כלל ,שהרי אפילו הוסיף ותקע
כמה שבריםאין לנו [אלא הרועה] כמו שבארם במקומו ,שמאחר שענין
אחד הם ,אינו אלא כמאריך-בתקיעה.או בתרועה ,והדברים ברורים,
הענין השלקלק
שפרולי אותם ההלמירים בשם הרב הנזכר ע"י מעשה שבאלפניו
שהשכור הנמור שהגיע לשיעור האמורעליו בסם'עירובין (עירובין ס"ד):
שאינויכול לדבר לפני הטלך ,וכן שנאמרעליו שם שאם התפלל הפלתו
תועבהן שלא נאמר כן אלא דוקא בתפלהשצריכהכונהיתירה ,אבללקריאת
שמע וברכותיה יצא ואינו צריך לחזור,
וצרחועלי מתוך דבריו על שהצרכתיו לחזור ולההפלל מכל וכל אף
י דרך סברא ,שמאחר שאין צריכות כונה
בק"ש וברכותיה,והיו אומרים ל
מה לס ולשכרותו ,אלא א"כ בפסוק ראשון,
ואףאני משיבם ,שכלהקורא את,שמע מדברלפניהסלךהואןואםלפני
מלך גשר ודם אינויבול לדבר מתוךשדבריומבולבלים ודעתו נמרפה,לפני
מלך מלבי המלבים לא כל שנןוואין קריאה זאת בבלל רברים שאין בהם
כתה אלא דברים שאינם ,והוא שאמרועליותפלתו תועבה ,ובתלמודהמערב
להישלמי תהומות פ"א היי (twttpאמרו תפלתוגדופין ,נלומר שנכשל בדבריו,
ואומר היפך המכוון .וא"ב אף בקריאת שמע ובכל הברכות כן ,ונקם תפלה
וה"הלאירך .וסוף ארברים חזרו וצווחו שהרב הנזכר הגיא ראיה לדבריו
סמה שאמרו בירושלמי במס' הרומות ~תשלמי תרומות "6א דף ה /ובן בבלי
פ"א ט"ה) על משנת חמשה לא יתרומו האלם והשכור והערום והסומא ובעל
קרי ,שאמרו עליה שם (שם בירושלמי בגמרא) ,יש מהם משום ברנה ,ויש מהם
משוםשאיןינולין לתרום מן המובחר ,אלם וערום ובעל קרי משום ברכה,
ר"לשאין יכולים לברך ,שכור וסומא משוםשאיןיכוליןלתרום מןהמובחרים,
אלמא הא משום ברכה לא ,דראויים הם לברך ,ומכאן גזר הרב שהשכור
יוכל לברך ,והוא הרין לקרות אח שמע וכלהברנות ,ואף הר"מ ז"ל הביאה
ימ (תרומות פ"א מ",)1
בן בספר זרע
נמתי להם בני ,ממקום שבא הרב ללמוד כן אנו למדים את שימתינו,
והוא שאח"ב אמרו שם; אבא בר רב הונא אמרשהוי אל יתפלל ,ואםההפלל
תפלתו תחנונים ,שכור אל יתפלל ,ואם התפלל תפלתו גדופיה איזהו שתוי