הוא מתעמק ומשתדל אינו פוסל אלא א"כ ,עשאה כראוי עד ששם הרועה
גמורה עליה וחזר והריע ,ובן אם' במקום הרועה מעה ועשה שלשה שברים
פסל ,הואיל ושלשה שברים שם הרועה עליהם ,אבל כל שהקולאין לו ?ם
לאחת מן התקיעוה לא לפשומה ולא לשערים ולא לתרועה ,אינו נפסל,וכן
אם תקע שבר אחד ,שאין לשבר אהד שם כלל ,שהרי אפילו הוסיף ותקע
כמה שבריםאין לנו [אלא הרועה] כמו שבארם במקומו ,שמאחר שענין
אחד הם ,אינו אלא כמאריך-בתקיעה.או בתרועה ,והדברים ברורים,
הענין השלקלק
שפרולי אותם ההלמירים בשם הרב הנזכר ע"י מעשה שבאלפניו
שהשכור הנמור שהגיע לשיעור האמורעליו בסם'עירובין (עירובין ס"ד):
שאינויכול לדבר לפני הטלך ,וכן שנאמרעליו שם שאם התפלל הפלתו
תועבהן שלא נאמר כן אלא דוקא בתפלהשצריכהכונהיתירה ,אבללקריאת
שמע וברכותיה יצא ואינו צריך לחזור,
וצרחועלי מתוך דבריו על שהצרכתיו לחזור ולההפלל מכל וכל אף
י דרך סברא ,שמאחר שאין צריכות כונה
בק"ש וברכותיה,והיו אומרים ל
מה לס ולשכרותו ,אלא א"כ בפסוק ראשון,
ואףאני משיבם ,שכלהקורא את,שמע מדברלפניהסלךהואןואםלפני
מלך גשר ודם אינויבול לדבר מתוךשדבריומבולבלים ודעתו נמרפה,לפני
מלך מלבי המלבים לא כל שנןוואין קריאה זאת בבלל רברים שאין בהם
כתה אלא דברים שאינם ,והוא שאמרועליותפלתו תועבה ,ובתלמודהמערב
להישלמי תהומות פ"א היי (twttpאמרו תפלתוגדופין ,נלומר שנכשל בדבריו,
ואומר היפך המכוון .וא"ב אף בקריאת שמע ובכל הברכות כן ,ונקם תפלה
וה"הלאירך .וסוף ארברים חזרו וצווחו שהרב הנזכר הגיא ראיה לדבריו
סמה שאמרו בירושלמי במס' הרומות ~תשלמי תרומות "6א דף ה /ובן בבלי
פ"א ט"ה) על משנת חמשה לא יתרומו האלם והשכור והערום והסומא ובעל
קרי ,שאמרו עליה שם (שם בירושלמי בגמרא) ,יש מהם משום ברנה ,ויש מהם
משוםשאיןינולין לתרום מן המובחר ,אלם וערום ובעל קרי משום ברכה,
ר"לשאין יכולים לברך ,שכור וסומא משוםשאיןיכוליןלתרום מןהמובחרים,
אלמא הא משום ברכה לא ,דראויים הם לברך ,ומכאן גזר הרב שהשכור
יוכל לברך ,והוא הרין לקרות אח שמע וכלהברנות ,ואף הר"מ ז"ל הביאה
ימ (תרומות פ"א מ",)1
בן בספר זרע
נמתי להם בני ,ממקום שבא הרב ללמוד כן אנו למדים את שימתינו,
והוא שאח"ב אמרו שם; אבא בר רב הונא אמרשהוי אל יתפלל ,ואםההפלל
תפלתו תחנונים ,שכור אל יתפלל ,ואם התפלל תפלתו גדופיה איזהו שתוי
כח
ןכל] ששהה רביעית ,ואיזהןשיכור ששההיותר .תמן אמרין כל שאינויכול
ם ע"ב ),בעי קמי ר"יומהוכיסס,
מלהדוב.רלפני-המלךן( ר' זעיראיש
שיברך ,אמר ליה ואכלה ושבעה וברכה אפי' מרומדם לא צריכא רלאן
שכור
ופי' הדברים לדעתנו ,שהשנור שאמרו החלה שמעם מניעה ההרמהו משום
שאינו יכ%ליצול.מן המובחר% ,א ממעם ברכה; לא שכור גמור אלאשתוי.
ומצינו כיוצא_בתלמוד שלנו שהרי בראשון של שבת (שבת י' ),אמרו על
סוגיא הבאה על משנת לא ישב אדם לפני המפר וכו' מנחה לא שכיח בה
שכרות ,ערביה שכיח בה שכרוה .שאחרון של העניתן אמרו מנחה דבל
יומא שניח שכרות ,כלומר ושנור אסור לישא אה כפיו מרינן ,וא"כקשיין
אהדדי ,הכא משמע רשעת מנחה שכיח בה שכרות ,וההם משמע דלא
שכיח ,אלא רמתרצינין דכללגביכהניבנשיאת כפים אף השתוי קרוישכור,
מה שאיןכן בתפלה ,דשכרות רמנחה אינו שכרוה גמור ,אלא שהוי,שנזהר
הוא מרוב שכרות ,מצד שצריך לישא וליחן עם הבריוה ,אבל שכרות של
לילה הוא במוח ,על אריכות הלילה ועל רוב שינה שבו ,והוא בא לידי
ומברוה גמורה ,והרי למדת שהשהוי קרוי לפעמים שכור ,וכן אתה מוצא
במקומות אחרים ,אגל שכור נמור,והוא שאינויכול לדברלפני המלךמצינו
חלוקבינולבין שתוי ,וכדאמרינןלעיל,וכןבעירובין (ס"ר ע"א) אמרו שהוי
אל יתפלל ואם ההפלל הפלחו הפלהן שכור אליהפלל ואם ההפלל הפלתו
הועבה .ור' זעירות בעי נשכור זה מהו לברך ,ואמרלו ואכלת ושבעת
וברכת-כלומר בכדי שביעה ,אבל כל שנשהכר לא-ואפילו מרומדם-ר"ל
שנתאדמופניומהמתהיין-לאצריכאדלא ,כלומראיןצריךלומרשאינו מברך,
ואף בבריתא(תוספתאדתרומות""גה"04אמרואלםלאיתרוםמפנישאינויכול
לברך,שכורלאיתרום מפני שאין בודעה .ואע"פדלעניןריניממונותועונשים
אמרוהריהוא כפקה לכל דברבזו אמרומפנישאיןבו דעת,כלומרופיוייבר
ההפוכותואין שום מקום להפלתו .ושאלו בה אח"כ (ייוש' שם) מהו לקרות
את שמע-ר"ל שכור.זה-ואמרו תר חסיד שאל לאליהו זכרו למוב ,שכורו
מהו לקרוח שמע ,ואקל ,לא יראה בך ערוה דבר קרי ביה ערות דבור ,תני
ן לברךן נלומר בל שהוא ברכה והזכרת השם אסורבה,
חזקיהובין לקרותבי
ועדיין הם אוסרים ששאלה מהו לקרוה לא השיבו בה כלום ,ותשובת
אליהועל ערום היההואין גורמין.בה ערות רבר ואין גורסין בה
רק ער 1ת רב1ר 4ומכאן פסק הרב הנזכר שבק"ש נשארה שם בספק
ומסתברא רקורא כשאר ,ברכוה,
ונמתי להם שעל כל פנים אוהה הגירסא משובשת ,חדא דבשכור
- – – -
ותענית כ' :1ועיין שם תוספ' ד"ה מוחה ונעילה שטקשה כזה וטתרץ באופן אחר.
'הוזר להירושלטי הנ"ל חרוטות פ"א רף הע
*ובאבח לפנינו בירושלטי הגיוסא ערום מהו *יקראק'* .והרי* לחרוטות פ"א ט"ו
תביא הירושלמי הזה נלשון זה :חר חסיד שאל לאליהו מהו שיקרא את שמע וכו' ולא
גרס לא ערום ולא שכור,
י למקבו.
4ין בכיי ולאירית
כפ
שאלו ומה תשובה מערום לשכור ,ועוד מהיכן נסתפק בערום שיהא מוהר
לקרותן זה לא היה ולא נברא ,והראיתי להם ספר מדויק ננוסח שלנו ,וכן
נראה שהם נורם*ם בשאלת י' זעירא כמהו לברך לאצריכה ,נלומר אפילר
מרוםדם ,כלומר שנהאדם מחמתיינ
ואינו צריך שאלה דודאי מברך .ואף
לדבריהם אפשרלי לפרש דוקא ברכת המזון קצר שעל עסק אכילתו
ושתייתו היא .באה ,אבל שאר ברכות הרי הן בכלל שאלה דק"ש,ואינו לא
קרא %א מברך אלא שבכל הספרם מצאתי לא צריכא רלא,
הענץ הרביעך
י מעשהבהשגיה
שק עם ,אותם התלמיים עלי
הוא שהיה 4משא
באב שחל להיוה באחר בשבת ,שאנו נוהניםלהברילבלילה שעבר התענית
בורא פרי הגפן והמבדיל ,ונעשו כמתמיהיםעלינועל כך ,וספרו בשם
הרב הנזכר שלא היה מבדיל כללי ,והביאולי ראיה סמה שהרב אלפאסי
ז"ל פסק כן בפרק ערבי פסחים,
,
ל
"
ז
ו
ע
י
י
ס
מהרב
ו
נמתי להם בני ,אדמתבית
ן
ל
ן
ל
אלפאסי
מדברי
הרב רבינו משה ז"ל 9שפסקהעףיום רביעי ,וכמו שאף אנ 1כהבנ1ם
במסכתא פסחימ ,וכן מדברי רב עמר מ 8שכהב ומבדיל ביציאת
תשעה ,אבל לאעלהאוין אלא שתבינו שדברזה מחלוקתישנהבין הגאונימג
ואיניאומרעלשאינומבדיל שהוא סועה,ולאעלהמברילשהואשוגג,אלאשאני
אומר שדברי המבדילים נראין יוהר .ועיקר המחלוקה תלוי במה שאמרר
(ממחים ק"ז) בההיא דאסימך אקלע לאתרין וכו' שמע מינה תלת וכו' ,והם
גורסים ש"מ לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כ1ל.1
ויש לפרש דוקא כל היום ,הא מפי לא ,ואף הרב אלפאסי ז"ל פסקה כןן
והב מפרשים המעם מפני שאין הברלה במחרת מוצאי שכתמדין תשלומיה
אלא שמאחר שהיום הולך אחר הלילה כל מחרת מוצאי שבת זמנה הואג
ואם כן בשעבר זמן התענית עבר ומנהואין לה עוד תשלומיה .ומ"מ אנו
גורסים מבדיל והולך בל השבת כלו ,ובןנראהיותר ,דהא דלעיל
מינה אמרינן בהדיא (שם ק"ו ).אמרי בני ר'הייא [מי] שלא הבריל במוצאי
שנתמבדילוהולך בכל השבת כולה ,ועד כמה [א"ר זירא] עדרביעי
י
בשכות
לא
ואם איתא דבהא גרסינן כל היום כולו ,קשיא אההיא דלעילן
נשמם בעל התלמוד ,שלא להקשות מזולזו ,אלא ודאי הגירסא רוקא כך
היא ,ושמא האמר והלא מ"מ אתה מודה שמתורת השלומין הוא ומכיון
שלא נההייב בראשוןהיאך משלם מה שלא נתחייב בו בשעתו ,והריבחגיגה
~-ומב-וא-ו–מעה בהלכות שגת פכ"ט
לי
ה"ר.
הכסף
מ
"
כ
א
ס
ר
י
ג
ה
ר
ע
ר
"
ה
שכת
ם
ו
י
,
י
ש
י
ל
ש
ט
"
כ
פ
ת
ו
~ברטכ"ם הלכ
ן
י
י
ע
ו
שם*
ittYSסדר רב עמום צד 48בסוף העטור.
.
שיש לה ,תשלומין כל ,שבעה אמרו '( .חגיגה מ' ,),שאם .היה חיגר
בראשון ונתפשפ בשני ,אין'כארהשלומיה הואיל ובזמנו לא היה .ברחיוב,
אין זה כלום ,שזה'בזמנו בר,חיוב היה אלא שההענית.מפקיעו והיובאמיהא
עליה רמיא;וכן אששר"לפרשה שלא .מחמתתשלומין אלא שעדרביעי בשבת
י שבת הוא.קרוי וזמנה הוא ,וכמר שהביאו שם(בהדיא בשמועתבניר'
חתייילאא ההיא דיאהמראגב
.גימין חרא כשבא תרי בשבא,ותלה.בשבא ,בתר
שבא; ומהוך כך ראוי להבריל ומברך בפה"ג והמבדיל ,אבל לא על האור
ולא על הבשמים ,וכן נהגו בכל גלותינו מימות הגאונים והרבנים ,והדבר
נראה מן הראיוה שכתבנו ומן הסברא שלא תהא שבת יוצאה בלא הבדלה,
ומה שהזכרתם בשטה שלכם שלא תקנו הבדלה על הכום אלא
כשהעשירו ,ובט"ב הרי נולנועביים ,והמקרא צווח ואומר וכרה ירושליםימי
עניה ומרוריה וכו' מלי דבריחותא הוא .ועוד שהרי כשהגיעזמן הנחמה הזר
י 'שאף לרעה הגורמים כל!היום כולו;
העושרלמקימו ,וגדולה מזו נראה ל
כל שנתחייב ברבר ,ומצד אחר אתה מפקיעחיובו כגון זה שאין הפקעתו
אלא מפני שאי אפשרלו לשתות ,כל שעבר אוהו האיסורראוי הוא לתשלומין,
שלא נאמר בל היום אלא,במקצת פשיעהגכג,ןמזיד שהוא ~שיעה.גמורה,
או ששכח שהוא קצת פשיעה ,ואע"ג דבש"עהא ד"מימר אתמראייתי ליה
שברא ובת טוות ,ועלה אמרי שמע מינה לא הבריל במוצאי שבת מבדיל
והולך כלהיום לדעת הגורמים כן ,ואיבא למירק הא מפי לא ,אינובן אלא
י הוה הכי הוה ,והוא לא למד ממנה אלא מה שראהD"D1 ,
רעובדאכ
אפשר שאף לאח"כ היה מבדיל ודלא למפלג בהדי בני ר' הייא ,והדברים
ברורים,
הענין החמישי.
נהגנו ג"כ בכל גלילותנו מימותהגאונים והרבנים שהיו
ת
כ
ר
ב
ו
נשואין
שכל שהאירוסין והנשואין באים כאחד מברכים ברכה'אירוסין
על כום אחדך ואף זו כשראו אותם התלמידים כן 1נעשו מתמיהים עלינו
וצווחו עלינו משמועה מברכים ברכת חהנים בכיה חהנים וברכת האירוסין
בבית האירומיןן (כתובות ז' ):וכן מרין מצות חבילוה חבילות (פסחים ק"ב):ב,
נמתי להם בנין מה החרדה אשר חררתם אלינוז ומה מצאתם בנועול?
התחשבו שנעלמה שמועוה ברכות ארוסין וברכת' חתנים מאבותינו ומרבותינו
גלגול חבילות ,אלא הוי יודעים שבימי רבוהינו :היה
הגדולים? וכן
שם מימי קדם;
- –
'~rs
11ב 1פסק וש"י במ' האורה חיש עמוד 9ן 1ס' ':הוצאת בוגרן
"
ילאבן הירה CW1
1ג
19ע .,,כ"ז במנהי
ו)מ' מלפרים אשר בקשתי ולא
.מצאתי שם (פי"א) רק לענין הוצאת שני ס"ת,
ה..ושלסי
לא
מנהגם לקדש לשעת השדוכיןוליתן זמןכפי המותנה ,או מן הסתם שנים
עשר הדש לבתולה ושלשים יום לאלמנה ואמרו ע"ז סברכין ברכת התנים
בבית חתנים ר"ל במקום שנכנסה לחופה; אבל בבית האירוסין ר"ל בשעת
קדושיןאין מברכין בו שבע ברכוה אלא בבית האירוסין לבד ,אחר שאינה
שעת חופה ,וזהו שהקדימו ברכת חהנים לברכת אירוסין ,כלומר מברכין
שבעברכות בשעת החופה ,אבללא בשעתאירוסין .ואם ללמדשאין מברכין
י לומר מברכין ברכת
אותם כאחר; היה לו להקדים'ברכתאירוסין ,והיהל
אילומיןבביתהאירוסין וברכת חתנים כביה חתנים; וכן אמרו למעלה ממנה
בריתא אחרת,מברכין ברכה חתנים בבית חתנים ,ר'יהודה אומר אף בשעת
אירוסיןמברכין,וביהודהשנוכדי שיהאלבוגםבהי;כלומרשביהודהנהגוליחד
התתן והכלה בשעתאירופין ולבאעליהמיר:והיחוד היה להם במקום חופה
להתר ביאה זו ,אע"פ שלא לשםנישואין היתה אלא מפני גזירות השמרים
ואונסין שהיו שם ,על דרך מה שאמרו הבעל להגמון תחלה 1 9היו
מבינים 5הכנים אהבה ביניהם עד שאם ח"ו יארע
שום אונס תהא אהבת הארום חקוקה בלבה ולא
הבעל לשום אדם ע"י שהוי אלא באונס נמות
וע"ד שאמרר ~נהדרקיב ):אץ אשה כורתת ברית אלא למי ימעשאה כלה
ומתוך כך תקנו לברך שבע ברכות אף בשעת אירוסין אחר ברכתאירוסין
מיד בחופה כל דהו ,מפני שכלה בלא ברכה אמורה לבעלה כנדה (בריש
מטכת' .כלה) ,ומעתה הוא הדין בכל מקום שנוהגין להיות האירוסיןוהנשואין
כאחר שקושין כן ,ובחופה -שאנ .רגילין אחר ברכת
איר1םין לעמף על ראשו מצנפה הכלה ושניהם
ת ח ת ה מלי ת 8,ואין ס2ק שעל כום אחדהיו מסדרים את הכל ,וכן
הדין בכל מקום שנוהגים כן ,שלא אמרו בשנוי מקום ובשנוי כום אלאלפי
הרגיל בזמנםשהיומקדשיןבזמן אחדובבית אביה,ונושאים בזמן אחר ובבית
הבעל; אבלכל שהדבר נעשה כאחד ,אף הוא נעשהעל כוס אחד; ובזוקדושין
ונשואיןנעשין כאחד ,שהחופה נעשיתבעימוף מצנפת הכלהעל ראשהחתן.
ומה שהם באים לחלוק על כום -אחר משום חבילות חבילות
אין זה כלום .מידי דהוה אקדושא ואבדלתא שמסדרים אותם על כום אחר
ביקנה"זומפני שקדוש והבדלה שניהם באיםלענין אחר ,והוא קרושת שבת,
ואף קידושין וחופה שניהם לדבר אחד נתכונוואין לחופה שום עיקר בלא
שגדול צרפת כתבו בה מרא ש תגי4
קירושיןוגמרקידושיןהיאאעפ"י י
—–מרא :אמראבייוגיהודהשנוטמנישמתייחד עמהוע'תוספתאכתובותפ"אה"ד,
~לפנינו בג
גכתונות ג' :תנעל לטפסר תחלה.
~יבמנהיג(ברלין תרט")1רף צ"א-צרב :וחופה נקראתע"ש שחופה אותה בטליתו1ג,'1
ע"כ מנהג צרפת ופורבנצא לתת מפה צבועה בראש מיניהם וכר לפרימת הכנף שפורשין
בנף בגדו עליהוכו'.
~בן בכ"י ,ואין סמק שצ"ל וטדאשתני קטלא אשתבי כסא ,והוא מליצה תלמודי
כתובות מיה ,אישתני גופא אישתני קטלא,
לב
קטלא אשהני כסאןמילי'דבדיחותא,נינהו. ,דהא קידושא ואבדלתא אשתני
ליה מפי ,דמלאכה בשבת בסקילה וביום מוב בלאו ,ולא אשתני כמא ,ועוד
שהרי בכל מקום נוהגים לסררם בברכת המזון הן ביום ראשון לכלם ,הן
בשארימים לפנים חרשות ,או ברכת אשר'ברא אף בלא פנים..חדשות,וכל
שכן.שברכות.חהנים .חלוקות מברבותהמזוןיותר משל ברכת אשר ברא אף
בלא פנים חרשות ,וכל שכן ;שבלכות חתנים חלוקות ,אלא שהדברים
ברורים כשימהנו',כל זמןשיהיו האירוסין והנישואין בזמן אהד כמנהגשלנו.
ואחר כןע"יגלגול הגיסו לי לשם(אוהו יהרב שהיה מנהיג לחתום
זהי
בברכתאירוסין ~רוך אתה השם מקדש ישראל ,ולא היהדוחרשויתםם" בה ע"י
ומוסיפים
חופה וקידושיף ,והשיבותי להסע כמה רב נבורינו שאתם
וגורעים להחליף את,.הנירמאוה ולשנוהם למה שתרצו ,והלא סוגייא
ברורה בראשון של כחובות (דף ז'):מאי מברךוכו' ותוהם בה מקדשישראל
י חופה וקידושין ,וכן הוא במסכת כלה (פ"א) ,ואף מן הפבראאין נראה
ע"
כדברינם שמקדש ישראל משמע בקדושת כלל המצות,ואיןזו חהימה מעין
פתיחה ,אלא צריך לחתום בחתימה שמעין פתיחה והוא קדוש עריות ,וזו
ודאיע"י חופה וקדושין היא ,ומ"מ אח"נ מצאתי הגירסא שלהם בתחימה
%בהלכות הרש אלפאסי ז"ל מפרדיות ,אלא שעל כל פתם
הדברים נראים כשיטתט ומן הטעם שכתבנה
העניןהששי.
נהגו ג"כ בכל גלילותינו במת ביום מוב ראשין שאע"פ שהקבורה
נעשיתע"י עממין ,הוצאהו מיהא ומלמולו לצורך רחיצהו והנחהו במסה
וגניזתו לקבר ,הכל נעשה ע"י ישראל בלי שום פקפוק ,ואיןיד גוי כלל
באמצע אלא בחפירה הקבר ובחזרת העפר שנגנז המה בקבר ,וראו אותם
התלמידים שהוזכרו וצווחו הרבה וערערו בדבר עד שמפנויעלי לומר היאך
אתה נוהג בדבר זה ,והרי סתם אמרו (שבת קל"ב ביצה דף '1ה"מ) מת
ביום טוב ראשון יתעמק בו עממין 1 ,העםקו בו דרך כלל הוא נאמר,
לא שנא בקבורה ולא שנא הוצאה וטלמול,
'נמתי להם עכ"פ שמועה זו לא דברה אלא על חפירה הקבר שהוא
איסור תורה ,הא הוצאה ומלטולאינם אלא אימור חכמים ומותר לגמרימדין
ן כבוד הבריות נאמר
כבור הבריוה ,עד שראיתים חוככים לומר שאיןדי
אלא לנבורההיי
ם אבל לכבוד מהים לא ,וההוא [שכבא] רהוה נדרוקרת
י
~ובן הוא בוס אלפסכת.בותועיין בר"ן שם שמביאדבריהרמב"ן בנה,ועיין במנהיג
י ובאבוררהם ,וכן ברמב"ם ה' אישות פ"נ מכ"ג,
לאבןירח
~כן בב"י ואולי צ"ל שאספו .אן מענין מאן השוב מאן ספין (מצק כ"ח):
לב"
דשריוה לאפוקי לכרמלית כדאיתא בממכת שבת לשבת ציד ):משום שלא
יסריכוהוא ולכבודהחיים שבבית ,עדדאפיקהיה טאינהו מבמית ס'-):מדין
א ושרי ,רכבוד הבריות מתמא אתמר -לא
מת מצוה דלא נבורהחייםהי
שנא במתים %א שנא חיים ,ושמועת דמת ביו"ם ראשון גופה מוכחא
דאחפירא דוקאאיחמר ,דקאמרעלה(ביצה ),'1והאידנאיאיכא חברהיישינן,
ופרושיו פרסיים שהיו את ישראל בעשיית מלאכתם והיו נשממים מהם
בימים פובים מצד האיסור ,ואם יראו אותם חופרים בקרקע יהיו כופים
אותם לשאר מלאכותן אלא אתפיהה דהיא עבודת קרקע קאי,
וכןבשלישי לסנהדרין (סנהדרין כ" ):1אמרו הנהו קבוראי דקנור מתיא
ביו"פ ראשון שמתינהו רב פפא ולאאיירי אמלפול להוצאה כלל שבל אלו
בכלל נושאי המטה הם נכללים לאבדין קבוראי ,ולא נקראו קברים אלא
אותם שחופרים את הקבר ,למרת שהשמועה מונחת שלא נאמרה אלא
בחפירהןואע"ג דסתמא אתמראיתעסק 1ב1ונראהלומר דיתעסקולכל דבר
משמעןאין זה כלום ,שלא ראו עצמם צריכים להתירה אלא במה שאין
כבוד הבריות דוחה אוהו ,כלומר יתעסקו בועממים במה שהוא איסור תורה
ואין כבוד הבריות דוחהו ,והראיה שהריביום מוב שם אמרו יתעמקו בו
ישראל והוצרכו לתלות הפעם .משום דכח %שויוה רבנן( ,ביצה 1 )/1פעמ זה
לא הוצרכו אלא לאימורתורה ודקאמ'("ם)אפי'למיגרףליהגלימאולמיגזליה
אסא ,כלומר אע"פ שהואאיסור תורהושאין צרך בכך %א הוצרךלומראפין
ין דוקאאקבורא,
יהעסק 1ב 1עממ
חפירה דשמעתא גופה בהכיסייר
ך1
ואף מדברי הרב רבינו משה אתה-למד כן ,שהוא ז"ל כתב 8מת
ביו"ם ראשון יהעסקובועממיןוביריםשנייתעסקו בוישראל,כלומ'דיתעסקו
ישראל ביו"פ שני קאי אכלהו מילי ,ויתעסקו עממין דיומא קמא דוקא
אקבורה,לינח רוחיהדהכין אתנליליה דשתוזשתוןומתענין,וברורלןמילתא
שפיר אנב אורחיה,
,
ה
ע
ו
פ
והראו
אף הם הזרו וצתתו שהרב הנוכר כתב שכל העושהבן
דקאמר :ויש אומרים שלא הוצרכו עממים אלא
לי לשונו באחד
י
י
ר
ו
ב
ח
מ
ו
ל
ו
ט
ל
ט
ת
ו
כ
א
ל
מ
ל
ב
א
ה
ו
ב
א
מ
בהם
א
צ
ו
י
כ
ו
ם
י
ד
נ
ב
ת
ר
לקבורה ולתפי
שריע"י
ישראל% ,פירעתי טעו בו בהוצאה טעו בטלמולוכו' ,וחזרווצרחואיך אהה
נוהג קפא במה שהרב אומר שכל העושה כן טועה,
נמתי להם סבורים אתם להשביע את הארי בקומץ ולמלא את הבזר
בקרפוב,שואלאני לכם לדופן מה אתון בהק ואף הם השיבו שהם מתירין
ינ1
אותה במוחלם .נמתי להם וכן הדין ,אלא היאך אתם אוכלים והרי רב
ן
- – – – -
!1כ 1פי' רש"' שמי
בגמוא הגי' למ,גז .וכן גס' האורה ?סוד 12הגי' למיגד,
~
'לרפמנבו"ים הלכותיט פ"א הכ"ג .וע"ש בהגהוה מיממייות.
,עיין ספר תורת האדם להרמב'ן שער הוצאה (דפנםויניציאה שנת שניה דף 145ע"ב)
6ע11ן "11ד ס'י"ג סעיף נ'בהגייה.
.
לד
יעקב כהב שכל המתירהאינו אלאמועח גמור,ומאכיל מריפות בישראל.
אלא בני נ" 1וג,,1:מר' לבם אין .לדחות תורה
וראיה ,בשיחה חזק,ה:שלי,תלמיד"חבמ או ,במילתא
יתירתא ,עביר צור,ב.א :):ם.ר,בנ.ן דגז:ים
מרחתאליה(,תעבית ל 1, ),היאמת אינו נרחק לאחוריו
אלא עומד לו במק'ומ.ה',-',כרע שכב :כארי' וכלביא
,ואור*ת-
שהרב
יקי מנו ,אלא הביאו ראיה,,על דברי הרב ,חזרו ואמרו
מ
ימר שההוצאה איסור והרי הוא,כהוצאות אבנים דלא אמרי' בהו מתוך
או
שהותרה וכו' דלא[שייך] מת:וף אלא לצורך היום להנאת הגוף ממש
דומה .לאכילה 1.והביאו ראיה משמועה שבראשון של בתובות ובתובות ז)/
מהו לבעול בתהלה בשבת ושרו ליה בסוגיא ניום פוב מתוך שהותרה
חבורה לצורך וכו'ן ואע"נ כלענין פסקא אף בשבת שרי .,מ"מ הסוגיא
אתמרא הכי ,ומקשו עלהאי הכי לישתרו במונמר רמתוך שהותרה הבערה
לצורך וכו' ,ותירץ לבל נפש דברן השוה לכל נפש וכו' ,אלמא רוקא
אמרינן מתוך בהנאא הצורך אוכל עפש והנאה דגופו ממש ורומיא דאכילהן
אבל היבא דליכא דומיא דאובל נפש הרי הוא כהוצאת אבנים ופחות
ידברי הרב שכך הם עד שגזר הרב אח"ז ואמר כבר במל
מהן .והראול
*
פעמםבדין
ן (חולין מ"ח) ואלר
נמתי למהתםוךמ~אןיהיבלן מעפריה ארב-ומלינןעייני
מעצמי באתי לחלוק ,חלילה וחס; אל א ש היי תי כוב ש פני
בקרקע ומחזיק עצמי כנמלה אצל הארי ,אלא
שמכל מקוםאיני אלא כמחזיק בדברי הרבנים הגדוליםשהיו בינותינו ,ונהגר
מעולם כמנהג זה ,ושליחותא דידהו קא עבידנא ,ומפיבותא דירהו אמינא
מילתא ,נברא חזינא ראיה לא חזינא ,8אדרבה אני תמיך על הרב -היאה
אמרה; והרי לבית הלל כל צורך מצוה מותר לכתחלה אע"פ שאין בהם
הנאה ,כגון קמן ,לולב ומפר תורה ,וכןהדין בכל דבר הצריך לו לאיזה
תשמיש .והרי מפתח לשמירת מה שבחוכו אע"פ שאין שם אוכלין מותר
להביאה לכתחלה ,וכןהדין בקמן להביאו לאמו או למניקהו אף שלאלצורך
אכילה,וכן הוצאת אבנים מקורזלות ,והרי אמרו רב שרא לאפוקי אתתיא
משום דבעיתא ,וכבר הארכנו בזהבדינין אלו בראשון של יו"ש ,וגל שכןגזר
שסרך ?ורך מצוה הואן אע"פשאין
שיש זלזול בהצאתו ומלמלוערי
יבריות דוחהו ,וא"ב לא במלה הסברא
יה
כאן מצוה גמורה.ואין מפק שכבעומדמ
ולא"מעם ,וכבוד,הרב במקומו מונח,
שמא
ו
א
ו
ב
י
אף הם חזרו ובאו באיסור זה
מתוך כך
לידי קבורה; ואין
זה כלום ,שאם כונתם לומר שמתוך ההוצאה יבואולידי גניזה ,הרי התרנך
~זה לעזן הרמב'ן בספרו הנ"ל,
l,,ygכ"ז בספר הנ"ל דף ל"ו ע"ג.
5עפ"י מליצתם גברא קא חויגא תיובתא לא חזיבא ב"מ ח"ז
לה
ואף הגניזה אף היא בכלל המלמול היא ,ואם כונתם
לומרשיבואו לידי
י
החפירה ,אין זה חששא ,שאין מועין בין אבנה מלאטת ל א ס1רי
ם 1פ רי מ ,וב"ש במקום שרבים מצוים,וכן אומרים בשם הרב שההוצאה
צורך היא והתחלה,ואינימבין שמכל מקום כל שאין בו איסור הורה כבוד
הבריות דוחהו ,וחזרו ואמרו שאין כאן כבוד הבריות הואיל וסופו ליקבר
ע"י עממין 1,ואם על הגניזה הם,אומריןכן הרי עליה אנודנין ,ואף הגניזה
הותרה לנו ,ואם מפני החפירה והחזרת העפר שבסוף ,מ"מ אלואין בהם
נגיעה בגופו של מת ,אבל~ הוצאה ומלמול ורחיצהיש בהםנגיעה בטפה
והרי זה זלזולו .ואף בדבריהם ראיתי שלא אמרו ברחיצה ולא הזכירוה
בדבריהם כלל,איני יודע מה הם אומרים בה ,ואםמתיריןיתירו,מיהא
הגניזה שאף היאאין בה אלא מלמול ,ואם אוסרין ומרחיציוע"י עמסיה
רחמנא ליצלן,
חזרו ומצאו שהרב רבי אברהם ז"ל םלין אחד מן
החכמים לכב1ד 1עד יום פוב ,שני כדי שיתעסקר
ב1י ש ר אל-,וא 6הס עולם ישראל למלפלו ולהודאה כל כך למה.
אלא שנראה שמצד שאף הוצאתו ופלמולו נאסרו ,ע"כ חשש,לנבודווהלינו,
נמתילהם,הגםלכבוש את המלכהעמיבביהר,כלעצמנולהעמירמנהגות
שלנו וכלחביריו אנו קונים .,ואתם באים עלינ
ו בכלי זינם? אלא הוד
ח
טתט שזו כבר ק בל נוה וכ תקשתיה ב ב1רינ 1ונו דע
לנוםצר קבלהינו.ואף הרבמררישהיה מתלמידי
תלמידיה העיד לנו בו בשם רבותנה שהיה שם
בשעה המעשה שארס גדול ומם1יים היה% ,א תה
שיתעסקו אף בחפירה קברו אלא
אבל חכמי חרר נסתפקו בהכאתו
לאסור קבורתעמסים אלאבאישתהו,
וערערועליו ,ומהם שחשבושכונת.שהרראבלי
וערערועליו ,ומה שערערו עליושהלואא פשההקינטומוברים:עללאיו שנמה לדב רי
ר בינ 1של מ הז"ל שכתב
דאפי' אישתהי לאמשהיינן
,
ל
א
ר
ליהאלאביו"משניולהעמקבויש
הא
ם
ו
י
ל
א
ל
ד
ל
כ
.
ן
י
מ
מ
ע
ל
ו
ראשון
אישתהי
,
ן
י
ל
ו
ת
ת
ב
ש
ל
משהינן ליה ,ובדכתבה הרב בפ'
קל"ב).והוצאהמההיאדבני בשבר
דאסרולהואףבעממין ,ואקשו(שםבגמרא)מעבדאדהוהבמעוןביום פובהסמוך
לשבת [ולאידענא]אי מלפניהאי מלאחריהו ואמר ר'יוחנן יתעסקו בועממין
עדדתריץ לההיאדבני בשכר מפנישאינןבני תורהו יאלמא דוקאשריא ר'
יוחנן בעממין ביום מוב הסמוך לשבת ,דאי מלפניה כבר נשתהא ,ואי
לאחריה איבא חשש אישתהויי ,והא ודאי ליתא ,דהכא סתמא קאמריתעסקו
בו עממין,ודין שהייה לא נזכר אלא ביום מוב שני ,וכדקא מהרר רב אשי
עלהיו"םשני כחול שויוה וגו' ,ובכלהו אמרינןאפי' לא אישתהי לאמשהינן
ליה ,לא שנא יומא קמא ולעמסים ,לא שנא במרא ולישראל ,ואם איתא
—!עיין ב"ז ב ת1ד ת ה א דם ל' 1סוף ע"ג.
9כך אמרי
'יוסי לרשב"ג כלומר אתה מביישני בפני ,פסחים ק'.
לו
דמר זופרא איומא קמא קאי ,הוהליה לרב אשי להרוצי דביום שני מיהא
אע"נ דלא אשתהי הא בקמא 1,אלא עובדא דמעון עובדא הכי הוה ,ומהם
שהיו סובריםעליו כמו שהיה ,שלכבודו הלינו שלא יהעסקו בו עטמין אף
בחפירת קברה וערערו לומר שאין לכוון מלאכה ליום מוב שני ,ונוח היה
להם ליקברע"י עממין_בראשון ,משינרום לעצמינו אב מלאכה בשני ,ועוד
שהריאין סרך כבוד לחפירת הקבר הואיל והוצאתו וטלמולו אף בראשון
מוהרהע"י ישראל ,הא ס"מ לא חשרו ארם לאיסור פלמול והוצאה בלל,
סוף דבר לא נשארה להם פענה אלא שאין להתרים לעשותכנגד הרב
במה שכתב אסירו מפורש להריא ,ונמתי להם אוקי גברא בהרי גברא,
והראיתי להם לשון רבינו משה ז"ל כמו שכהבנוהו למעלה,וכןהראיתי להם
* ה רב הנ רול ו' א ש ר 9כהב
ב קונ ד ר ם
בה"
לשם רברים שזה נסחן :ולא ער אלא
ה חיל 1קין שבע יתם
:
ה
י
ת
ו
ש
ל
ב
יכחבו
שו
.
הוצאת המת וקביתגי"ל
שמבט להקל אף להזרההעפררא
גבוה לקבר וחזרת העפר .לכסותו נראה שמוהרתע"י ישראל אף בעם
ראשון ,הואילואין באלו איסור תורה ובר' שמעון דאמר כל מלאכה שאינה
צריכה לנופה פפורעליה .ואף לדעה הפוסקים בר' יהודה בהוצאה מיהא
שארי ,זהו לשבוי אלא שהחזרת העפר מיהא נ"ל שהיא קולהיתירה [וכן]
סתימת גומות,וראוי לאמור שאף לר' שמעון פכור הוא דקאמר הא לכתחל
ה.
הרב ב ל ה מן תם 8
אמור ,הא באחריני מיהאאין פקפוק בהיתרן ,ואף
ע
כתב ,הוצאת המת על הכתף ביו"ט ראשון כבר פשפ המנהג בהיתר ,מדיד
שתוך שהותרה וכו' הואיל ואיבא צורך יו"פ או צורך מצוה ,וכן רחיצתו אף
בחמין בטתוך שהזהרה הבערה וכו' ,שאף הרחיצה צורך מצוה הוא לנקותו
ולפהרו ולחבבו על נושאיו ,והקב ר' יו סף ב ר נ ר ש 1ם 4כתב
גחר 1שיי "1ט שלו בנוסח זה:קיימאלןדבלעבורה קרקע נאפרה ביו"מ
יהיינ
ו דאמר רבא מה ביו"ם ראשון יתעמקובו עמפין כלומר בחפירת קברו,
דגדגן כבוד הבריות שדוחה אתלא העשה שבתורה (בוכות י"ס ):בלאו דלא
תסור והילכך מותר לומרלגוי לך חפור ,אבל הוצאתו ופלמולו ע"י ישראל
מותרת רלא גרע מהוצאות כלים לבית הלל שלא לצורך אכילה ולא רמי
להוצאות אבנים ,דלית בהו שום צורך ,ואם מחמה לצל מוהר ע"י ככר או
הינוק אף בשבת לשבת קמ"א) כ"ש ביו"ם ולצורך קבורה אף [בלא] ככר או
תינוק ,שהוצאה המת הוא צורך גדול ובבור הבריוה ,ומה שצוה ה רב
הג 1ל להלין אח המת לכבודו סי"פ ראשון לשני ,לא שתאסר הוצאתו
ב"- ,ג
י
י
1כ1
ברהטעית.
'הוארבינו אשר בן הרב ר'משולט.עיין שם הגדולים מערבת א' ס' .238
בספרו תמידדעימס' ק"כ העתיק הלכות יו"ט טלשון הר' אשר בהרן משולם
,צ"ל ומגיא שם סלה בטלה מה שהביא הרב המחגר ז"ל כאזי
כנזכר בדברי הראשונים ,הברו הר' דוד בר' לוי,עיין אוצ"הם סימן
מנילה נדפס בלבוב תרס"ד.
4עאן גראס צד ,421
והראפר
,1225ועל מס'
לז
ופלמולו ,אלא שאדםגדול בתורההיהן ולא רצהשיתעמקועממין אףבחפירת
קברו; מפני שאין זה בבור המת במקומות הללו ,ואעפ"ב רבר ברזל עשה,
שטופב היה לדחוה שבותביום ראשון מעשיית אב מלאכה ביו"מ שני אחר
ן ריו"מ שני כחול שויוה רבנן ,אדרבה
nDWבראשון; אלא שלרעה הרבכיו
נוח להתיר בו כל מלאכהבש