וצמו שהנימור פוסל אף
שאף לדעת ר' יהודה שהיה סובר באזכרה שלא לשמה מעבירעליו קולמוס
ומקדשו ,אמרוהנימילי לחדא אבל בכוליה מפר תורה לא דמחזי כמנסר,אלמלא כל שנצבע 'הדרו משתנה מזה לזה אע"פ ששניהם כשרים מצד
עצמם פסול משום מנומר ,ואפשר לדחק לדעתו דמפר הורה שאני דחמירא,
וכן נראהלי ראוה לדברי 'הרב אמת שאמרו בהדם בענפיו מרובין מעליו
ושכמלרבלישנא קמא אמרי' (%6הל"ג ):לא שנו אלא דפסול אלא במקום אחד
כלומר דהויא ליה רובא אבל בשנים ושלשה מקומות כשר דבל חד וחד
דהוה ליה מיעומא אצל מקומו. ,ואהררו שנים ושלשה מקומות נמי מיחזי
כמנמר ,והא ודאי בירוקוהאיירי דמסתמא ירוקותהן ,והיה מבור לומ' שכל
שמתחלקבענין אע"פ שרומה בצבע מימר הוא; ואידחיה לה לומר דכל כי
הא הואיל ובצבע אהד הם כשרבין במקום.אחדבין בשנים ושלשה מקומות
אלא רהכי אתמר לא שאנו רפסול אלא בשחורות אבל ירוקות כשר אפי'
נרובא דמיגא דהרם הוא ואתמר עלה ואדומוה כשחורות דמיין ומפני
שהאדמימות והשחרו תאחד הוא,וכרתני ר'חנינא (שם):האי שחור אדום הוא
אלא שלקה אלמ' דאילאו האי מעמא אף באדמוה היה כשר אע"פ שנשהנה
הצבע שלו היה המראה כשר מצד עצמו דאי לאוהכי מאי איריא מדר'
חנינא תיפוקלי דהוה ליה מנומר אל כל שהמראה כשר מצד עצמו אע"פ
י פמולי' מצד עצמו
.שנשתנה נשר וחזזית מתוך שהוא מבטל הדרו הוה ל
ימשום הכי כל שדומה למנמר פסול אף במיעומו.
כשהמראה בשר והרי ברובא אמרו (גיטין מד):
בענין
עדר כתב הרבר' אברהם ברדורז"ל
מה שאמרו במשנה נקב וחסד כל שהוא פסול נוקב ולא חסר
כל שהוא כשר ותני עלה בגם' (ל"ו ).ניקב מפולש במשהו
נשאינו מפולש בכאיסר דבמערבאן גרמי בנקב שאינו מפולש זה נקב ולא
פלש מבפנים כשר היא רתנינן נקב ולא חסר כל שהוא בשר וכהב
.הרב שגירם' זו נראית כחולקת עם .הלמוד שלנו דבנם'דילן משמע דכל
נקב שאינו חסר כלום אפי' מפולש כשר דהא דתני עולא ( שם) .
נקב מפולש במשהו שאינו מפולש בכאיסר אמשנת חסרכל שהוא קאי וכל
ואיבא חסרון כמפולש במשהו כשאינו מפולש בכאימר הא כל שאין חסר
כלום אף במפולש כשר ,ועוד דבכאימר שאמרו לשאינו מפולש אי אפשר
לכאימר בלא חסרון ואם כן כל פחות מכאיסר אף כשאין מפולש כשר
אף בחסרון ,ובירושלמי לא משמע הכי רקאמ' בכשאינו מפולש ולא חסר
בל שהוא'כשר ותני עלה וטרח הרב להשוות הירושלמי עם הבבלין והא
דקאם' נקב ולא פלש מבפנים היא דתנינן ניקב ולא חסר כל שהוא כשר
הבי פירושא ניקב ולא חסר כל שהוא מבפנים אעפ"י שחמר בל שהוא
מבחוץ כשר דחמרון מבפנים ומבחוץ בעינן ופירושדבריו כלומר דכל חסרון
הפוסל דוקא בניקב בחוץ ובפנים,
~ר"ל בתלמודא דמערבא (ירושלמי A~pח"ו),
קכפ
ל ואף הרב המניה נ"ל שתק לו בהם ,ואנו מן
אלו הן נברי הרבי"
המתמיהים על דבריו דקאמ' דבגם'דילן משמע-דכל נקב שאיט חסר כלום
אפי' מפולש כשר,והביאו להרב לומרבן מפני שהוא מפרשמאי דקאתני
a~pניקב נקב מפולש במשהו שאינו מפולש בכאיסר ארישא ממתני' חמר
כל שהוא רפמול כלומ' הגיפסלינן ליה כשחסר בל שהוא דוק' במפולש
אנץ בשאינו'מפולש אף החסרוןאינו פוסלו אלא בכאיסר האכלשאין שם
חסרון אף במפלש כשר ,ובירושלם' קאם' דבל שאינו מפולש בשר נהיא
דתנינן %א חמר [כל שהוא] נשר ,וא"כ חרתי בעי להכשר שאינו מפלש
ובלא חסרוןוהא כנגד תלמוד שלנו מה שפירש בה הרב ואני תמה וכו',
ופשכוני נפשא לאקולי בהדר של אתרוג והדבר נראהיותר דהא עולא
אסיפא קאי כלומ' הא ראמרת ניקב ולא חסר כל שהוא נשר דוקא כשאינו
מפולש ראי במפולש אף בלא חסרון פסול אע"פ שלא חסר כלום ואם חמר
בלום אף בשאינו מפולש פסול ואף כשאין מפולש ואינו חסר כלום פוסל
בכאיסר אבל שאיט מפולש ושאין בו שום חסרון ושאין בונקב כאימר כשר
והיינודתני בירושלמי ניקב ולאפילש בפנים ר"ל שאינו מפולש נשר ובדרך
השנוי במשנתנו שלאחסרגלום .וטה שהקשה לו להרב היאך אפשרלכאיסר
בלאחסרון ער שנראה שזה הביאו לפרש בן,חוץ מכתורואין זה תסהוהרי
זה דבר המנ"נ בחוש שכל שהוא בכח מקל ברוחב אימר האתרוג מתכווץ
בעצמו ונשאר בו נקב כרוחב איסר כלא חסרוןוא"בהירושלמיוהבבלישוים
לאמור בחסרון בכל ?ד ובלא חסרון בפילוש כנון שהעבירו בו מחס מצר
לצד או אף בלא פלוש ברוחב איסר כגון שתחב בו מקל ואין אנו צריכים
למהשפירש הרבבירושלמידניקבבחסרון הקליפה הנמורהובכאימראינופוסל
אלא א"כ נתחפר סמה(?)ואףלעיקיהדיןזואינה שאף הקליפה בכלל חסרון
ולא הצרכנו ללמוד בנקלף שפסול אלא בנקלף דרךגרירה כמו שבארנו ומכל
מקום הוא נמשך בה למה שפירשבנקלף דוק' הקליפה אבל אם נימל עמה
מן הלבן כלום חסר הוא ופוסל בכאיסר על הדרך שבארנו.
'
ואחרכךראיתילהרבשהניח מה שפירש תחלהבפלוש מבפנים שבירהטלמי
וחוזר להסהפק בו אם קורחו מפולש אףבשאין הנקב עובר מצד האחרהואיל
ומפולש לחלל דהא לישנא רירושלמי הכי משמע מדקאמ' ולא פילש מבפנים
חלמ' דאי פילש מבפנים הוי פלוש או ש '014פירושו ניקב משניצררים אלא
שלא נתפלט מבפנים ,לא הוי מפולש אלא אם נתפלש מכלוכל ובאלהודיע
שאין אומרי' שבשר שבפנים מהוך ככותו כמנוקבוכל שניקב משני צדדים
הרי הוא כמפולש מכל וכל ונמצאבלשוןבעל הלכות שכהבבו מפולש שראה
דרך הנקב מצד זה לצר זה וכן עיקר שלשון מפולש אינו אלא מצר לצר
וכעניןמבוי מפולשוזה ודאי דבר ברור אלא שראיהי להרב שהוסיףבו דברים
שלא נתיישבולי ,והוא שהב.א ראיה לדברים אלו ממה ששאלו ננמ' במה
שאמרו (ה:י'ן מ' ):1בריאה שנשפכה כקיתק דא .קיימי ממפונה' כשרה
הא לא קיימי מטמונה .פרפה נבי אתרוג מאי התם הוא דלא שליב בה אוירא
לממרחה אבל הכא רשלים בה ג"רא הד ר ב ריא או דלמא לא שנא והבא
קל
וראי אי לאו דאנקבלחלל ונפקובני מעיה מנאידעי' דלאקיימי ממפונהא
01שום רלא קיימי.סמפונהא הוא רפסול הא בשביל נקב לא מיפסיל אלמא
מפולש רקאמ' משני צדדין דאע"ג דאנקיב לחלל וחסר כל שהוא כשר אם
אינו מפולש לשני צרדין דאי פלושלחלל מקרי פלוש למהלי לא קיימי
י פסול דהא ניקב לחלל וחמר כל שהוא,
סמפונהא דאפי'קיימ
אלו הם דברי הרב ז"ל ,ואני תמה הרבה שמהוך דבריו נראה שהרב
מפרש נשפכה כקיתון שנשפכה לחוץ מצד נקב שבה ומוכח מינה דנקב
המניע לחלל אינו נקרא פלוש באתרוג שמאחר שהוא מפרש בריאה
שנשפכה לחוץ הוא הריןוהענין לפרש באהרונ שנשפךלחוץ ררך נקב ואחר
שהוא הולהענין שאלתובדקיימי ממפונהא ובדלאקיימי על כל פנים צריך
שיהאאותוהנקב חמרכשיעורשיראהממנוקנוקנותשבמוח האהרוג שהם במקום
סמפונות בריאה אם הם קיימים אם לאו ,שבריאה איפשר לחותכה ולבדוק
בסמפונות אבל אתרוגאי אפשר;שהר ,אפי' נסדק פסול ואםכן צריךשיהא
חסרוןבנקב עד שיראה ממנוענין הקנוקנות ,ואחר שבארנולשימת הרב שאף
נקב שיש בו חסרון אינו נפסל אלא במפולש או בחסרון כאימר אי נקב
לחלל מקרי פלוש כי קיימי סמפונוה דיריה דהיינו קנוקנות' שבו מאי
הוי אלאדלאהוי מפולש עד שיעבור מצדלצד ,וכמה סתם' הרב את הדברימג
שבריאה מיהא היאך השפך ררך נקב והכשר שהרי נקב במשהו פוסל בקרום
הריאהואין לוצדלפרשכן,אלא כשנאמר שנשפכה דרך (הקנה)שני קנוקנים
המתפצלים בריאה משנכנסו לפנים בריאהשאין נקב פוסל בהם כמו שבארנו
במקומווינכנסה הליחה דרךהנקבים באותם הקנים ומהם יצאו דרך הקנה
ואחר כך חותך הריאה ובודק בסמפונות ,אבל באתרוגאי אפשר לחהכו שאף
י החיבה מחס מצרזהלצד זה שהוא
כשתאמר שיחחכנו ויחזור ויחברנו עליר
חבור כמו שכתבו קצת רבנים שברורנו בשם תוספהא ,ער שמתוך כך
הכשירו באתרוג שנחלק ונתחבר עלידי מחטי כבר קבלו תשובתם ממנישלא
נאמר כן אלאלענין מ הר 1ת ולסשלסת כביצה למומאת אוכלין 1אבללענין
הכשר למצוה לא ,דהא אפי' נסדק פסול ואע"ג דאנהו לאנרסיבמתני' נסדק
כך הוא בכל המפריםשלנו ואף לגרסתם נסדקלחוד ונחלקלחודולא עוד אלא
שבבריתות שלנו ,במסכתעוקצין 1מצינו אתרוגשנפרץ ותחגו בכושאובקיסם
אין זה חבורשאיןחבורי אדםחבור,ואםכןאין דרך בבדיקתהקנוקנוהאלאבנקב
חסר כשיעור זה ומתוך כך הוא למר מכאן שאין פלוש אלא מצר לצר והרי
דין אמת בודאי ולשון פלוש אינו אלא בדרך זה .ואף הפירוש אפשרלהעמידו
על צר מה שטרחנו בפירוש דבריו אלא שאנו כבר בארנו שעיקר הדברים
שכל מפולש אח בלאחסרון פוסל ובלא פלוש אףבכאימרבלאחסרוןוהוא האמת.
בליספקי והא דריאה שנשפכה כקיהוןאין הענין שהשפך לחוץ אלא שנמוח
כל מה שבתוכו עד שהיא נשפכה בתוך חללי עצמה מראשה לסופה וממופה
לראשה והותכה וקרום קיים ובודק בסמפונות אי קיימי סמפונהא כשרה ואי
!תוספתא-
–"'( 1סהד1רת צוקרטגרל צד .)987
עוקצין פ"א
סלא
לאקיימי מרפה ,והכא גבי אהרוגאי אפשר לבדוקבממפונו' שהם הקנוקנות
שהרי כלנקבשישבוחסרוןפוסל שצד הומרא;עלכלפנים אתהצריךלהחניק
(דרך) חומראהקנוקנות כשאינן1קיימין,מימדמינןלה לריאה רכל דלא קיימר
סמפונהא טרפה ונפסלה אודלמא ההם הוארלאשליט בהאוירא וממרחההואיל
ונתקלקלו הסמפונות,אבל אתרוגדשליט ביה אוירא אע"ג דאהזקינןליה דלא
יא ,ואע"ג דבאוזן בכור
קיימי קנוקנות כשר דאוירא שליםביה והדר ובר
(באווהל"ו) ובקצת שאר מקומותאמרי' איפכאדכי שליםביהאוירא לא הדר
ובריא ,כךהענין שכלחולי שמחמה לחות האוירמועיל בו וכל שמחמת יובש!
האוירמווקבו .והרי שאין מוו שום ראיה לדברי הרב ולא הוצרך הרב
לדחוק עצמו בכך ולא אף אנו הנמשכים אחריו בהעמדהם ,והרבהיש
לתמוה בשניהם ,על הרב היאך אמרן ועל הרב המגיה היאך מהללו
בהם ,ומכל מקום יש באן נסחאות אחרות בקצהמפרים ואינם כראי לכתב
ואף לנדון שלפנינו כל שכן שאותו הנסח קשה לפרשו ואי אפשר לישבו
לשימהנו ,ואף ר' שלמהז"ל כהב בהדברים שלאנראולנו אלא שדבריהם
של ראשונים תורה הי 4וללמוד אנו צריכים.
ערך כתב הרבר' אברהם בך דוךז"ל
שכוונתולבאראחרזה המפקותשנמהפקולובעניןהלולבומה שנתבררלומאותן
הספקםוהתחילבענין נקטם ראשו האמורבלולב אם פרשו ראשהעלים אע"פ
שלא חמרמן השדרהכלוםאו שמאלא נקראראשואלאא"כ נקטם ראש השדרה
וכעין מה שאמרו (סוכהל"ר)בהדםנקמם ראשושפירושועל[כל]פנים ראשהעץ
ולא ראש העלה שהרי נאמרעליו עלתה בו חמרה וכן בערבה ,ובא הרב
ללמדה תהלה ממח ששאלו בירושלמי (מ"ג ה"א) יבשה ציצתומהי ומהבין
זה לקמום [א"ל] זה הדור וזה אינו הדור ,ופירוש בציצתו הקלה הקויימת
העליונה שאם נאמר על ההוצין כולם היאך השיבו מהבין זה לקטום
והיאך הוזכרה קטימת העלים .ואם משום רתנן נפרצו עליו פסול הוה ליה
למיסר יבשועליו מהו ,ואם על ראש השדרה נמי הוה ליה למימר יבש
ראשו,ועורשציצתו וראי מלשון ויצץציץ (במדברי"ז כ"ג) והוא העלין ,ומהקא
אמרו ליה מה בין זה לקפוא אלמא דקפוםכי האי פוסל ולא בעי חסרון
השדרה,
ואחר בך חזר הרב לדעת שנייה לומר שמצאבירושלמי נמחא אחרה
יבשהציי מהוופי' הצי מלשון הוציןומפני שאמרו במשנהלולב היבש פסול
כלומר שיבשה השדרה אבל יבשועליו לא שמענו ומתוך כך שאל ביבשות
העליןוהשיבו מהבין זה לקטום כלומר שהוא פסול ,והשיבו זה הדור כלומר
היבש אבל הקטום הואיל ונשארה השדרה ערומה אינו הדור.
—–~ר"ל גאלו אינן.
גע,ין הוא'ש בבבל' ,ובפי' שירי קרבן בירושלמי.
קלב
ואחר כר חזר הרב לדעה שלישיה וכהב מעתה נשאר לנו הספק
,טנמתפקנו בנקמם ראשו אם הוא מן התיימת לבדה או עד שיהמר עמהמן
השררה אלא מדהנו עולא בהדם נקמם ראשו ועלתה בו תמרה כשר אלמא
ראשו דקאמ'בגוף ההדם קאמ' שאםבנשירתהעליםהעליונים הוהליהלמימר
נקמם ראשו ועלו בועלין אלא ש"מאין הפסולבעלין אלא בראש הבדעצמו
ימשום הכי צריך שיעלה בו המרה להשלים התסרק ועוד דאמרינן בגמרא
רסונה "5א ):לא שנו אלא נקטם ראשו אבל נסרק כשר וההיא ודאי
על שדרה נאמר נרמוכח בסוגיא דשמעתא והלשון עצמו מוכיח בן שהשדרה
היא הנקראה לולב וההוצים נקראים עלים וכשאמרו נקמם ראשו על הלולב
אמרווהוי ראש השדרה שהוא הלולבי
אלו הם רברי הרב ר' אביהם בר רוד ז"ל ואף הרב המגיה לא הרהר
בהם אחריו כלל ,ואני המה על דבריו הרבה ובפרט מה שנתב
ברעת שנייה שמצא בה [נ"א]יבשהצי ופירש בהעלהעליןומלשוןהוציןוא"ב
היה לו לומר יבשו הוציו ומהענין לומר יבש שהוא לשוןיחיד ואם שעלכלל
ההוצין נאמר ,היה לו לכתוב יבש ההצי באוה ה א של שמושי
ובקצתמחברותלחרב ז"ל מצאתי שכתב בנסחא יבש חוצו ובזהנתישבו
הקבעה שהשתה אלא שלא מצאנוה כן בשום נמחא
נ ירושלמי ,ושאץ זה מכל] 'ההוצץ רכים הם ואץ ררך ~כרם בלשך
יחיד ,ועוד אם על העלים נאמר היאך נענה הרב על מה ,טמיחא
בדעת ראשון שאם על ההוצין נאמר היאך השיבו מה בין זה לקטום
והיאך הוזכרה קדימת העלים שהרי לשון ראשו אי אפשר לפרשו
על העלין ,ועוד אחר שכתב בנוסח זו שהיא נראית לו היאך אמר
אחרכז שנשאר הספק אם בהיימה לבדה אם עד שיחסר עמה מן השדרה
והלא נפללו פפקלפי אוחה נמחא אףבהוציןולא נשאר מפק אלא אםבחיימה
לנסחא ראשונה; אם בעלים לנסחא שניה ,דלנסחא קמא משמע נקמם
ראשו דוקא בתיימת ,ולנמחא בהרא אף בשארעלין .ועוד קשהלי מה ראיה
להרבלהיות קמימתהתיימת נקרא נקמם ראשו לנסח ו-אשון או בשארהעלין
לנסח שני ,והריהירושלמילא פירשביןיבש לקטוםאיזה הררואיזהאינוהרר.
ואפשר לפרש יבשה ציצתו או יבש ציצו מהו והלה משיב מהבין זה
לקטום כלומ' והלא אם נקטם כשר ובהפך כונה הרב ,וא"כ אף היבש כשר
ופהרץ לו זה הרר וזה אינו הרר ,כלומר שהקטום הואיל ומכל מקום לא
נקטם ראש השדרה הדר הוא אבל כשהעלין למעלה מן השדרה לשמן והם
יבשות אין זה הדר דמאחר שהם בראש הלולב שלמא בהו עינה ויבשוהן
פוסלתןיתר מקטומהן ,ואם כן נמצא שאף קמיטה התייסת אינה פוסלתוכל
שכן קמימת ההוצין ונמצא שאין קטימת הראש אמורה אלא בשררה .ואם
תאמר משום דסתם אידכר ליה קמום דאלמ' דבנקטם ראשו קאי ,אדרבה
כלךלדרךזו שהיבש בהדיא נאמר עליו בריש פרקין שאינו הדר וכדקאמר'
—–!ר"ל שהן שם ולא וקטמו ולא נשרו.
קלג
בשלמ'יבשבעי הררוליבא,וכןאניחוזר 1מהפך אה
מהראיה מנקמם ראשו דהדם שהואכגוףהעץ לומרכן בלולב שיהא נאמר על
השדרה ואדרבהעליןבלולבכעץ בהדם וערבהשהריעלי ההדםוהערבהאין שם
קמיטה נופל עליהם ונשירה מצויה בהםקמימהלא ,אבלעלין שבלולב שהם
ארוכיםוקשים פסול הקסימה נופל יפהעליהםכגוף העץ להדם וערבה.ועוד
שקמימתעלי ההדס אינה מפקעה הדר ההדס'כל כך ,אבל קמימת ראש
עלין שבלולב מפקעת הדרו לנמרה ולא עוד אלא /שאף בהרסיש מפרשים
בו בנקמם ראשו שפסול אף בקטימת העליםועלתה בו המרה או על העלה
נאמרה שנעשים בה לפעמים בליטהכעין פרה ואף רבי' שלמהז"ל פירשה
כן ,וכןקבלנו אף אנו בפירושה כמו שכתבנו בפירושנו ובחבורנו הגדולי ומה
לו לומרנקטם ראשו ועלו בו עלין מה %השובה
שכתב הרב שאם כן
.
א
ל
א
ת
ו
ל
ע
ל
ח
ו
מ
צ
ל
ה
ט
י
ל
ב
ו
ב
ו
כ
ר
ד
ד
י
מ
ת
שדרך
הן
והעלה שנחתך אין
בנחתך והן בלא נהתך.
וכן מה שהביא הרב ראיה לזו מטה שאמרו (טובה ל"צ ).לא שנו אלא
נקמם אבל נסדק כשר ,והא ודאיעל השדרה נאמר כדמוכח ,גברא חזינא
1אזכתאן דמוגיא לא חזינא ,ונראה לי שהרב אמרה סמה .דמקשי עלה
ונסדק כשר והתניא וכו' סדוק פסולן וקא מהרץ ההיא דעבידכי המנקט
כח1גה ששני ראשיה מתפצלים ומתפרדים זה מזה ,וסובר הרב שזה אינו
אלא בסדק השדרה ואע"פ ובאפשר לומר כןן חוץ מכבודואיןכאן ראיה אדרבה
נסדק כשר דקאם' אעלה קאי וכדמפרש להר' שלמהז"לנסדקוראשיהעלין
וההיא דמרוק פסול מוקים לה דעביר כי המנק דהיינו,נסדקה השדרה
אלמא רנמרק כשר בעלה קאי ובנקמם מיהא אף בעלה פסול ,ולא עור אלא
שאף עבירכי המנק אפשר לפרשו אף העלה וכגון שהיה לו כן מתחלת
נדולו ואף רבים פירשוהכן.
ומה שאמ' הרב שהלשון מוכה גן שהשדרה היא הנקראת לולב
וההוצים נקראים עלים או הוצים וכשאדם אומר נקטם ראשו על הלולב
הם אומת ואם ק ראש הללב הוא ראש השדרה כ מ ה ע רבי ם על
ינ1
דברי הרב אלא שאנו מתגעגעים לפניו כבן המתחמא
קרת
אצל אביו( .תעיית "ט ):ובלא מפק הללב כלו בשררה וכ
יה לקח
עלז
לדלג ומה יאמר הרב בשמם שלקחו,לב לצרך חבלים ומכבדותיי
י אעה על הללב עם השררה והעלם
העלם שמן השדרה ולמעלהזויא
נקרא לולב והעלים כשהם נתקים ממנו או כשאדם מדבר עליהם לבד
נקראים הוצין ,ואף השדרה אם נתקו כל ההוצין אינו נקרא לולב אלא
שדרת הלולב וכן אלו אירע פסול בשדרה זוקורין אוהה בשם שררת
לולב לא בשם לולב ,וא"כ אף כשהוא ביחד עם העלים ראש
~כ .בב" ,יצע א.כחתא (-חוכתה).
ר השלם עדך המנק הערה .1
פציי,,צ"ק,ג יעןעיי
הח רר ה(קיומןנ"ט),
הי"
יראה ב"ר פם"א מה תורה זו …סיבים להבלים טנסניט לגבר .ועחן ערוך השלט
ערך אלנינא,
קלך
העלה העליון
נקרא ראשו של'לולב או.אף קמימת שאר עלים אם נרצה,
וסוף הדברים-אין הנרע ביניהם.בענין לא מן'הלשון ולא מן הסברא לא
מבבלי ולא מירושלמי ,ואף נסח'הירושלמי .שמצא"רב הוא יבש.הצי ,והוא
לישנא".קלילה שהירושלמי .רגיל לחסר .אות,יוה תמיד
,והואכענין.יבש הציץ ,ואף במקצת
אף בא מצע .תיבה כ"ש בסוףיציבה
גמרותירושלמיות מדויקות מצאנוה כן ,ויבש הציץ ויבשה ציצתו.הכל .אחד,
י לם צע את התחוב" לקראו ;קטם ראש בלא .קטימת
תראהל
ואש השדרה ומיהו תקא בקטימה .ראש התנומת %א בקטימת
שאר עליו לצד ,ופי'( הדברים ךדבירושלמי קאמ' לולב היבש פסול
על שם לא המתים יהללו יה ולולב היבש על כלל הלולב נאמר
ר"ל שיבש משדרתו ולמטה ועל זו שאלו יבש הציץ מהו נלומר אם
גוף הלולב אינויבש אלא שראש החיימה יבש מהו-מי נימא הלולב מיהא
אינו יבש או רילמא התיימת פאר הלולב הוא והרי הואכיבש כולו,וכשהשיב
מה נינו לקמום שאף היבש במאן רליתה והרי נקטם ראשו והשיב זה הרר
ווהאינו הרר שהקטום בראשו קטימתו בברה ונפק; הדרו אבל כל שהלולב
ן שאר הלולב שיהא הדרו
עצמו לח וציצתו יבשהאין יבשות הציץ נכרבי
נפקעבכך ,ולפי ממקנא זו נקטם ראשו פירושו בקמיטה ראשהתיימתהן עם
שארעליםהןעםתיימהלבדה אע"פשלא נקמם ראש השדרהאבלכלשלאנקטם
ראש,השררהולא ראשהתיימת כשר אע"פ שנקטמו שארראשיעלין כשר ,ויש
מחמירין אף בשארעלין בל זמן שנקטסו שלשולענין היבשוה מיהא יראה
ממסקנת הירושלמי לפי שטתנו שאף ביבשה התיימת כשר כל שנופו
של לולב אינו יבש ,ומכל' מקום ראיתי לרב ר' אברהם בר דור ז"ל
שהוא פוסל ביבשה התיימת ונסח דבריו בזה :עכשיו שביררנו דבר זה
ישלנו לברר יבשוה העלין שלא הוזכרה במשנה ולא בגמ'ויש לנו במה
לסמוךולהכשיר מכח הירושלמי שהזכרנומיהו מסתבראלי דוקא בשההיימת
לחה וכמו שאמרו בהדם שאם יבשו רוב עליו ונשתיירו בו שלשה בדיעלי
לחין כשרה ואמר רב חסדא ובראש כל אחד ואחר .אל 4הם דברי הרב ר'
אברהם ברדודז"ל,והוא גם כן סמה ששהק לו הרב המגיהוילוהביאו להרב
לזמרבן מה שפרש בגרסא שמצא ושנמשך אחריה שהענין ביב שו העלין
אבלההיימחוראי נפסלה ביובש וכרמיון ההרם ,ואנו כברביארנו ענינם אחר
ללא נשאלה אלא על התיימת אף כשיבשה התיימה כשר הואיל וגוף הלולב
אינויבש ,ומה שהרב מביא ראיה מהדם דבעינן בראש כל אהד ואחד חוץ
מכבודו איני רואה בה הכרה דהדם שאני שיבשוהו גורם לנשירהו ער
שכמעם שתכף .שנתיבש הוא נושר ומתוך כך'ראוי להחמיר בהם אבללולב
שאין יבשותו גורם את נשירתו כלל אין הדבר תלוי אלא בהדר וכל שהוא
כן לא נפקע הדרו אחר שהלולב אינו יבש ,נמצאו דברינו הפך דברי הרב
'
—–,העירנייידידי
faee1
'
הרג החנם הדקי בראדי שטליצה וו נטצאת
נתוםפתא עירובין
פ"נ
קלה
לגמרי ,שהרב ז"ל מקל בקמימת התיימת ומחמיר ביבשותה ואנו מחמירים
בקטימת התיימת [ומקילין] ביבשותה ,אלא .שלא באנו לחלוק
ולקנתר על צור חצבנו ועל מקבת בור נקרנו אלא
שתורה היא וללמוד הלכה אנו באים.
עודכתב הרב ר' אברהם בר דודז"ל
בנפרש עליו שפסול שנסתפק לו בכמה עלין ברובן או במקצתן והעלה
עצמו כמה תהא הפרצה שלו ברובו ש 5עלה או אפי' ~במיעוטו וכן
כשנחלקה התייסת או שניטלה בכמה תהיה חלוקתה או נטילתה
במיעוטה או ברובה ,וכן בשל הדס.דקתני נפרצו עליו פסולמיעהעלין
או רובם ולפי ששנינו בערבה שנשרו מק צח עליה בשרה ,אלמא רנפרמו
עליו דאמרי' בערבה שהוא פסולה ברובה קאמ' ,אבל במיעומה כשרה
ן להו ,ומכל מקום
בלולב והדס מיהא דלא אהפרש בהו הכי היכידיינינ
נפרטועלין שללולב פשיטאליה להרב דפמולה דהשתא נפרצוראיתנהולעלין
קאמ' דפמולא נפרמו דליתנהו לא כל שכן .וכן הביא הרב ראיה מנסחא
שמצאבירושלמי שהבאנולמעלה ביבשו ההוצין דקאמ' מהבין זה לקטום
אלמא פשיטא ליה דנקממו ההוצין פסולוהיינו נפרטועליו ומכל מקום נפרצו
העליןבלולבוערבה ממפקאליה להרבאי מדמינןליה ללולבאו לא ומסתברא
דבלולב דבהדס וערבה נפרצו כשר חדא דלא סנכרא פרציהו ועוד ראם
איתא דפרצה פסלה בהו מכדי נפרצה קא עמיק אמאי שבקוה בהדםוערבה
ושני נפרטו ליתנו נפרצו ולא מיבעי' נפרטו אלא שמע מינה פרצה לא
פסלה בהוי
שבהרס
ה
ב
ר
ע
ו
ה
ע
ד
ל
ו
צ
ר
פ
נ
ו
מ
ר
פ
נ
ל
ו
ס
פ
ב
ל
ו
ל
ב
ש
ב
ר
ה
הרי
ודאי
ודאי
כשר ,ואחר כך כתב שמצא נמחא דבהדם תמ נפרטו שערבה נפרצו
ומפרש טעמא מפני שעלי ערבה ארגים ומנכרה פרצ"הו כעמן ישבללב
אלא דמכל מקום ממפקא ליה במיעוטן או ברובן וכן במיעוט העלה או
רובו ,ומייתי לה הרב מדתני בתומפתאן לולב העשוי כמו חרות או
שנפרצו רוב עליו פסול ,אלמא לולב נמי ברובה כערבה ומנהיליף הרב
לכלהו פסולי דלא פסלי אלא ברובא .ואם כן אף חלוקת התיימת ונמילתה
ברובא ,וכןנפרטו העלין בהדם וערבה ברובןוהאי רובאנמי מפרש לה הרב
רובהעלין ורוב כל עלה ועלה וכרקאמ' באתרוג עלתה חזזית על רובה וכן
ביבשות לולב והדם וערבה דאתרוג ער שיכשו רוב השדראות שלהם ולא
שיבשורובעלין שהרי אמרו דאפי' יבשו רוב כלם כשרים ובלבד שיישתיירו
מ
ן הלחים בראשיהם וכן נקטם ראשו רוב ראשו ונימלה פממתוי
.
כלל הדברים לדעת הרב אין שום פסלות פוסלת אלא ברובא וברוב
מיהא מיפסלן; חוץמנקלף שאינו פוסל אלא בכולו וחוץ מנקב שיש בו חסרון
דבמפולש במשהו וכשאין מפולש בכאיסר ,וכן בחזזית שבחוסמו שפומלת
. – – – -
יסופה ט"ב ה"נ (מהדורת צקים צר ).194
קלו
במה שהו ,ומנומר שאף בשנים ושלשה מקומות נפסלאע"פשהן_מיעוטו ,ואף
עלהאומרבשנים ושלשה מקומות נראה להרב דוקא שנהפזר ברובושלאתרוג
אע"פ שהחברבורות עצמן מיעופ ,הן 'אבל בסיעופו.שאינו אלא בצד אחד מן
'
.
האתרוג כשר,
ואחר כך חזר הרב ושאל לעצמוכיון שהחזזית פוסלת בחוסמו במשהו,
נלכדו שאר פמליות להוממוכגון שנתיבש שם או היה שם כתם לבן 14נושי
שהן מראות הפוסלוה ,ובגון נסדק בחוסמו מהושיפסלו במה שהו ,וכן בהדס
שיבשו שלשה ברין העליונים שבראשו והשאר כולם להים מהו ,ומשיב הרב
רבאתרוג כלהו לחומרא בחזוית ובהדס.לקולא ,שהרי נתברר בנקמם
לרעאצשמ
וישפסול כגון שנקמם מראש השדרה עצמה אבל אם נקסמוהעלין
העליונים לברם אינו נפסל ומדנקממו לא פסלי ,כל שכן יבשו דלא פסלי,
דהאאיבעי שקיל להו ,אבל יבשו בראש השדרה ודאיבין בלולבבין בהדם
וערבה מסתברא
משום רדמולהו לחופמו של אתרוגרפסול במשהו(,וכן
הא רהנובבריתאד(פ
יליב).דלולב מרוק פסולומוקים לה בדיעבדכי המנק
סכה
סו
ופריש לה הרבאלפסיז"לעץשישלושניראשיןכגוןזהץ כלומר שנפתחהמרק
שאינו יכול להתחבר והוא דומה לשני ראשי ברים ופסלאףזהפסולאף
במיעוטושהם בראשו הוא ,אבל נמדק מלמטהלמעלהבעינןרובוואפי'עביד
בי המנק ואפי' בלא עבירנמיבי המנק פוסל ברובו ,דקימא בבלהכלים
שאם נשברו רובן הרי הוא כנשתברוכולן.
ואחרבך כתב הרב דהיכא דחמר שררו שללולב משהו אם חמר ראשו
הא אמרי' דפסכן וכדקאמ' במתני' נקמם ראשו פסול ופריש לה בראש
השדרה ,אבל אם היה משאר מקומות שבשדרה מהו ,מי מדמינן לה
לחסרון של'אתרוג רקאם' נקב וחסר בל שהו או לא .ומסתברא ליה
להרב דמרגלי בנקמם ראשו רפסול מכל רנקטם ממקום אחר כשר ,אלא
א"כ חמר רובו ומאחר שבירר הרב שכל הפסלין פוסלין ברובן אף מחצה
על מחצה שאי אפשר לצמצםואין מכשירין אלא ברובן בכשרות ורוב הנראה
י.ספק,
לעיניםכדי לצאתיר
ואחר כך חזר הרב וכתב על עצמו בהגהה כביכול דברים שזהו
נסחן אות באות :גם בע שנקמם ראשואינו מלמדעלחסרון השדרה למשהו
לא מראשו ולא משאר מקומות שבשדרה מהומןמדמינן לה לחמרון לפי
שאין דמיון זה לזה ,וכללו של דבר שההמרון אינו פוסל בשדרו של לולס
בלל אלא א"כ חסר רוב עביו ורוב הקפו דהוה ליה כמו שנשברוחן לכל
הפמולין ששנו חכמים באתרוג ולא נמנו בלולבאיןפומלין בו ,כגון נקב וחסר
'וחזזיתינקלףלבן כושי ומנומר ,וכן אוהם שנאסרו בלולב ולא נאמרו באהרוג
אין פומלין באהרונ כגון כפוף כווץ סדוק עקום ,וראיה לדבר סדוק שכשר
בלולבאי לא עביד כי.המנקן ופוסל באתרוגאע"ג דלא עביד כי המנק ,ע"כ
לשון הוראה הרב לעצמו.
שנסתפק
,
ב
ו
י
ל
ע
ו
צ
ר
פ
נ
ב
א
ק
ו
ד
ברובן
אי
ומעתה נשוב לדברי הר הרי
וכבר הביאה יפה מן הבריהא
ו
י
ל
ע
ו
צ
ר
פ
נ
שאמרה
ב
ר
פסול ,ואיז מפק
קלו
שרעת הרבבנפרצו שלא נתלמו לנמרי אלאשניהקו מעםמן השדרהונהפזרר
אילרואילך אלא שערין הן סעורות בה ,וקאם' דרוקא פסלי נרובא ,ום"ם
נראהדאפי'לפי' רבי' של מ ה ז"ל שפי' בנפרצו שנעקרו לגמריואגדן
עם השדרה דלא פם 4אלא ברוא ,ומ"מ הרב ר' אברהם בר דוד
ז"ל מפרש לה בנתקו קצת שדץ מעוץ בשדרה למד ממנה שאף פרצת
העלה עצמו ברבא ,ואף הממה מבש ראה 6ה טפת שכל מה שמט
חכמים במשנתינו באחד מן המימן שבלולב מהג הש כשלשתם ,הוקל הוא
י גזול ויבש של אשרה
דבר הראוי לאמרו בשלשהן וזהו ב של ש תן שנ
.ונראה לו בפי' דבריו סדקאם:
ושלעיר הנדחת נקמם ראשו ונפרצועליו
בערבה נשרו מקצת עליה כשרה דלמ' אפי' נשירתם ברובא ,וכל שכן.
,
בנפרצו דדוקע ברובן ,וודאי כך הדין בשאר המינין,
א
ו
ה
ו
ומכל מקום הרב ר' אברהם ז"ל נרים בהרס
ב
ל
ו
ל
ו
נפרמו ,ענין
נשירה ,אבל נפרצו אפשר דלא פסיל בהו .והרב המגיה מתמהעליו,
אם כן היאך אמר בערבה נפרמו עליה שפסולה ובסיפא נשרו מקצת עליה
שכשרה ,ליתני או בתרויהו נפרצו או בהרויהו נשרו ,ומכל מקום אנר
מפרשים ששנוי הלשון כהונן הוא בא ,שנפרמו עלירי ארם שאף לשון
י מנע אדם הוא בא; ואע"פ שהדגומו ניתרא דכרמא!)
פרט על יד
ל
ע
מכל מקום
י מגעו של ארם הוא נושר ,ונשרו הוא שנושר
יר
מאליו ,ובא ללמד שדינם שוה לרובן ,ואע"פ שאין גאז אשמעתא כלל ,דמה
י אדם לבין שנשרו מאליהן ,מ"מ לישנא בעלמא
ענין לחלקבין נשרו עליד
אנב ארחיה אשמעי' ,ומשוםהכי איצטריכינן לאוכחת' דבריתא .ונפקאמינה
רלרעת הרב ר' אבר ה ם ז"ל בהרס ובערבה לא פסלך וכרכתב לה
י ברברך
הרבבהדשן אלא שבערבה חך ואמר שמצא בה נסח נפרצה וקשהל
א"כ הוה ליה לאוכיחיה ממתני' נופה דערבה וכדכתב הרב המניה ,אלא
שסמך הרב על הנסח שמצאבשניהם נפרמו וסמך הרבהעל ראית הבריתאג
ידרוקאנמיברובזן
ונפרמועליו של לולב דפשימאליה להרבדפםולה נראהל
וא"כ נפרצו דלולב פסול ברובן שיהיו העלים נפרצים ברובן ,והוא הדין
בנפרמו דדוקא ברובן ,וערבה נפרצו כשר ושלא כדברי הרב המגיה שהים
וערבהאין פרצתם מקלקלה כל כך שתפסול בהם ,אבל נפרצו פסולים
ברובם ,ואם כן אף נחלקה התיימת רוקא שנחלקה ברובה ,אבל נמילתה
שכתב הרב ר' אבר הם ז"ל ברובה .איני מבין והלא התיימת אינם
אלא שנים והם שני~לים האמצעיים העליוניםואין נמילה אלא שנומלה
לגמרי ומאי רופא איבא ,ושמאאין הרב מפרש תיימת כן אלא גב ההוצא
של בל אחת ואחה ,כפ'4ר' יצחק אלפסי ז"ל; ונמצא פסול זהבכל העלים,
וכשנימלואינו פוסל אלא בנימלו רובן ,וכרפרישנא בנפרטולענין לולבומכאן
למר לכל הפסולים שרוקא כרובן וכרקאמר באתרוג עלתה חזזיה על רובו.
ומכל מקוםרטיתי לרב שאף בחזזיתשפירשו בנם' דבשנים ובשלשה מקומות
-שכן תשא ויקרא י'ט,י' נתרא דכרטך.
קלח
סומל מדין מנמר דוקא שנהפזר ברוב של אתרוג ,ואע"פ שחברבורות עצמן
מיעוט הם; אבל במיעוטן כגון שאינו אלא בצד אחד