י שאף בהוממו
ז"ל לא הזכירו באתרוג כלל ,ולדעת זה נראה ל
א
בשר וכן הדין אצלי בניקב שם ולא הסר בל שהז
ו
ל
א
'
שכל
אין
הדבר ניכר ואין מפקיעין בהדר כלל ,אלא א"כ נסדק כל כך שיהא
כנשבר כגון נסדק רובו וכמו שכתב הרב בנמרק ממסה למעלה
שאף בדלא עביר כי המנק פוסל ברבו ,ואלמלא כן לא השמים התלמוד
מלהזכירם,ובדיניןאלו לא מסרן הכתוב אלא לחכמים ,ועבירכי המנקדפסלינן
בלולב וראי אף במשהו ,ר"ל על הפחית שהוא באפשר להיוהו כהמנק מצד
הפסול שבו ,וכל שכן שבאהרוג כן ,אבל בהדס וערבה לא אלא אםכןברובו
שאין ההדר נפקעבכך ,וחסרון בשדרתהלולב דמתחלהמדמיליה הרב לקמימה
לפסלה בחסרון משהו כנקב שבאתרוג אבל בשאר מקומות שבשדרה אינו
פוסל ,והדרביה איהו נופיה לזמרשאינו פופל בראש השדרה אלא ברוב הקפו
ורובעביו אףבזהלבי נוקפי ,שכל שבראש השדרה ללולב כחומסו באתרונ.
ומה שכתב אח"כ בהגהה שכל אוחם שנאמרובלולבולא באתרוגאיןפופלין
באתרוג כגון כפוף כווין מדוק עקום וכן אוהם שנשנו באתרוג ולאבלולבאין
פומלין בלולב ,כגוז נקב וחסר וחזזיה ונקלף לבן כושי ומנומר ,ודאי דבר-ם
נכוחים הם וכבר ביארנו בפירושינו שזהו המעם שלא נכללו כל ארבעת
המינין במשנה אחת ר"ל שיאמרלולב והדס וערבה ואהרוגהיבשיםוהגעלים
פסולים ,מפנישיש לכל אחר מהםענין שאינובחבירו ,שלגני הר הברזלאין
להם מקום אלא בלולב ,ולא ענביו מרובים מעליו אלא בהדס ולא צפצפה
אלא בערבה וש לשל ערב הן ותרומה אלא באהרת ,ומתך כך התרך
לשמתבכל אחד מהם משנה בפת עצמה ,ומתוך כך אתה
לדץ בענץ
זהבכל אותם שלא הוזכרה במשנה אינו ראיה לדונה כאחד ולא כחבירו,
ומעהה כפוף כווין עקום שהזכיר הרב שנאמרו בלולב אינם דחויים 9לדון
בהם פסול באתרוג ולא באחרים ,אלא בלולב לבד ,שהוא צריך לעמוד ישר
י ם,)8
בשדרה,והרי הדם וערבה כךהיא ברי תן של חנפ
ואף הרב המניה מביא ראיה נכונה ממח שנאמר בלולב בפסול של
עקמימותוכפיפה לא שנו אלא לפניו והוא הדין לצדדים ,הא לאחריו כשר
דברייתו הוא ,והרי האחרים אין להם פנים ואחורים ,וכן הקוויןאין לו
מקום אלא בלולב שיוצאין בשדרה שלו לפעמים עוקציןכעין קוצים ,ואףלמי
שנורם כווץ באוה הכףאין לו מקום אלא בלולב שעליו משומים ונעשהבעל
.מוםבכווץ.
ובפסולי האתרוג שאינם נוהגים בלולבהזכיר הרב ניקב וחסר כל שהוא
וחזזיהונקלף לבן וכושי ומנומר; ולא הזכיר בהם כבוש ושלוק ,שנראה דעתו
שבכולם פסול בכבישה ושליקה ואף הרב המביה כתבה כן בהדיא.
1ד 5י דפי )4ראיתי להרב המגיה שהזכירו בלולב להכשירו ,דלאו
– -ע .בכא ואולי צ"ל ושל ערלה.
צרי
9הח' הרר .בראדי מגיה שצ"ל ראויים,
3כן בנ"י וצ"ל הנופים (-הבדים).
'סוכה ל"ו :דענדה דפין דפיןועיין ערוך השלם הערה
,2
קמ
כבריה אחרת היא ,ואניאיני מבור שיהא הלולב מהנדלכעין הדפים ,ומכל
טקום אם הוא כן בל שהוא כבריה אחרת ודאי נראה לו שפסול ,וביבש
,בבר בארנו לדעתנו שלא כדברי הרב ר' אברהם ז"ל,,שאיןיובש טעם
פוסל אף בראש השדרה ,ומגל מקום מה שהרב המגיה מביא בזה ראיה
מיבשה ציצתו-בירושלמי מנשר לה ,הוץ מכבודו אינה ראיהדציצתועל ראש
העלים נאמר ,ולא על ראש השדרה,
ל
ע
דוד
בר
אברהם
ז"ל
אחר כך הארז הרב ר'
ענץ
היבשות 'הבכולם כמה הוא שיעורךלפי 'כבגמרא לא מכר שיעורהי בש
באחד מן המינין כמה הוא ,ומרח הרב לחזור אחר המקומות שנזכר בהם
בתלמודענין היובש ,ושנזכר בו שיעורו בכמה ,ומצא שיבשה שיעורה בכדי
שתהא נפרכת בצפורן .ובמומי הבכור (בכירות ל"ז ).באוזן שיבשה ששיעורה
כל שתנקבואינה מוציאה מפתדם .ובדברים הלחיםכגון משקים כל שנתקרש
נקראים יבשים ,ומכריע הרב שיבשות האתרוג הואראוי לדמותו ליבשות
הבשר שהלחות באתרוג כמו הדם בבשר,וכמו שהלכה באוזן הבכורשהיא
נשר לכל שתנקב ואינה מוציאה טפתדם ,כךבאתרוגכלשינקבואינומוציא
לחות והוא יבש ,והרי אף האתרוג והבשר שוים ששניהם אויר שולט בהם
ומתיבשים בנקל ,ומתוך כך ראוי להיוה שיעורם שוה בזה ,זהו דעת הרב
ביבשות האתרוג ובדיקתו שתוחבים בו מחם בלא פלוש ,ואם יש שם לחות
הרי אותו לחותנראה מעמבמחט ,אונוקבונקבגס מעמבלא פלוש וחוזר סביב
הנקב אם יצא ררך בו שום לחות ,ואנו מוסיפין בו מעט .שיצטמק
בל כך שלא ישאר בו שום לחלוחית ,וצמקו ער נאמן על יבשתו .ומכל
מקום בהרס וערבהאין לשיעור זה מקום בהם; ואין דעת הרב לשער בהם
בכרי שיהו נפרכין בצפורן מצד מה שאמרו (מולן מ )1.שבין הריאה לבין
אוזן הבכור רלעניןיבשות כל היכא דשלים.בה אוירא אזוקי מזיק ליה נלומ'
שמצד האויר הוא ממהר להתיבש ,ומשום הכי לא בעינזבאזן הבכור שתהא
נפרכת בצפורןודיינו כשתנקב ואינה מוציאה ליחה .שכל שהיא כשיעור זה
לא הדרא ובריא אחר שהאוירשולם בה; מהשאיןכןברואהשבשיעור זה הדרא
ובריא אחר שאין האויר שולם ומשום הכי לא קרינן יבשה עד שההא נפרכה
בצפורן ,ומכאן מכריע הרב ז"ל בכל ארבעתמינין שבלולב שמאחר שהאויר
שולטבהם [לא]בעי' בשיעוריהושיהו נפרכים בצפורןי ומתוך כך מכריע הרב
כשלשתם שהמראההירוק הוא בהםסימז הלחוה,וכשהלבינו הואמימן היבשות
בהם ,ונתן הרב ז"ל שיעור זה בשלשתם ר"ל לולב והדם וערבה והוסיף עוד
וחזק אתדבריו שבהדם וערבה אפי' היונפרכיםבצפורן אםעדיןירקות שלהם
קיים ,אינן יבשי' שכל שהם ירוקים חוזרים הם ללחותם עלידישרייהבמים
יום אויומים ולאיהיו נפרכים,
ואני המה על דברים אלו ,שכל שהוא נפרך ביד אין שוםיובש למעלה
ישרייה במים אחר שנתלש ,וכן מה שנמנע הרב
ממנו ,וודאי אינו חוזר עליד
מליתן שיעור להדם וערבה ביבשות בשיעור שיהונפרכים בצפורן מפני שכל
שהאוירשולם בהם בפחזהמשיעור זה הוא נקראיבש כמושמצינו במום שבאזן
(
עי
קמא
אנטר ,ח1ע מכבודו אין באן ראיה ,שלא נאמרבן אלא בבעליתייפ
וכמתור שהחומר שבהם יותר רק מאותו שבצומח ,עד שהצומח נעשה חומר
למרגיש פעל האויר משיגו בנקל וכל שהגיע לנקיבה ואינה מוציאה מפת
דםאינו חוזר ומהרפא ,ומתוך בך ראוילומרשיהא שיעור יבשותובכךאע"פ
שאינו נפרך בצפורן ,אבל ההדם והדומים לואין בו שיעור כשנקבואינו
מוציא ליחה שמתוך דקותו אף קודם יבשותו מגיע לשיעור זה אלא שאינו
נפרךבצפורן ,אית יבש עד שיהא נפרך בצפורה ומשהגיע לבך יבש הוא
ואיןבו עור חזרה .ולא עוד אלא שנראהשהפקע.הירקות שבו והורתולכעין
לבן עםשיעור פריכהבצפורן אחד הוא ,או שמא אף קודםשילביןלגמרי הוא
נפרך בצפורן ,ומהוך נך שיעור הדס וערבה הוא לרעתנו כשיהו נפרכים
בצפורן [אס עדשיגיע לרקבון נמור. ,ומתוך נך קבלנו בשי עורו
כפלתם
באסיפת לחותו עד שכשאדם נפל אתהעלה הש נשבר מצד לנסכמת.
אחרכך מרח הרב לחוליחןזמןלבלען הלחותעד שלא יצפרך
שיעורן שהזכרנו,ומכריע להת בזה זמן שנים עשר חדשלכלן; יממה שאמרו
ופרשובשיעוריבשותן
(ע"י ל"ד ).בחרצנים שלנויםלחיןאסוריןיבישין
יכלויהלחות הוא ,אלא
ד
תצ
ומ
רי
כל שעברעליהםשניםעשרחדש ,ואם תאמר שלאמ
ן במל ,א"כ היה לולומ' כל שנים ? nwyחרשאמורים לאחר
מפני שמעםהיי
שנים עשר חדש מוהרין ,הא משאמרו לחים אסורים יבשים מותרים ,ושאלו
עליה עד כמה הם לחים והשיבו בה עד שנים עשר חדש ,משמע שהלחות
כלה בהם לשנים עשר חדש,
ואני אומר אינם שוים ,והגע בעצמך היאך אפשרלומר שההדס והערבה
יעצרו בלחותם שנים עשר חדש שלאיהונפרנין בצפורן; או שלאיבלה מראה
ירקות שבהם ,ואנורואים בהםכןלזמן קצרן אלאאין המתום למרמן המפורש
בענינים אלו ,אלא הכל לפי השיעור הנתוןבהם,ובלולב אף לאחרשנים עשר
חרש יש הרבה מהם שאין מגיעים לבלל יבשות .ועוד שהרי אף הרב כתב
יסכל שנותנין לב לקיימם בלחותם עלידי נריכהם בדברים לחים ,אין כאן
שיעורזמן ,אלא הכללפיהסימן הנתון בהם שעלידי תחבולה אפשר להעמידם
בלחותם יותרי 1תר משנים עשר חדש .ודבר זה לדעתי יפה מיהא באלב
ואתרע ,אבל בלולב וערבה הדבר רחק .ובחרצנים מיהא אם העמידם
במים כל שמם עשר חרש לפי דברי הרב אסויםעדיה והדבר רופף
וראוי להחמיר,
עוד ראיתי לחרב ז"ל 'ככתב בכל הפממים שהוזכרו במינים אלו
להכשיר כל שמצא שלמים מצוה בשלמים בין בראשון
בין בשניי
משום זה אלי ואנוהו ,ורבר זה ודאי ראוי וראוי יאי ויאי ,שהרי אף
להדור ב מצו ה אמרו (ב"ק ט' ):על שליש במצו ה ,גל שנן בין
פג1ם ל הד1ר ,אע"פ שכשי כגון הפגומין שהוכשרו אף בראשון
וכל הפסולין שהוכשרו בשני אלא שבריעבד יצא בפגומין אבל בפמולין
לאיצא אף בשעת הדחק ,והקשה לעצמו מר' חנינא (סוכה ל"ו1 ):מטבילביה
ינפיק ,ואםכןהיה לו לצ א ת ב של 1מ משום הדור מצוה ,והירץלעצמו שר'
ביי
קמב
חנינא שנים היולו והקצה האחד לשבעת הימים ,והיה ממכל בשני ביום
ראשון וכשהגיע לשני אבד ממנו המוקצה ואףביד חביריו לא מצא שלם
י מצוה בחסר שסבל בו מאתמול,
והיה אצלו שעת הדחק ויצא לויד
1אף לגד1לי הד1ר 1ת ראיתיכיוצאבזו אלא שמיפים אחהדברים
לומרשהיהמפרישאתרוגבראשוןואהרוגבשני ונמצאשהראשוןהיה מותי לו
בשני אחר שלא הוקצה לשבעההימים ,בל אחרואחד יוצא בו ואכלו למחר
בלילה שעבר יום ראשון היה אוכל ממנו נתוך מעודתו ,שהרי לילה שעבר
ראשון שליוםשני הוא ,ולמחר לא מצא אחהשניויצא במה שנשארלו מאוהו
שאכל .ולרעתי דברים אלו במחילה מכבודם אינם כלום ,ואף הלשון
מעיד לנו( ,וכן) שאלו כן לא היה אומר ממבל בה ונפיק ,שלשון זה
מוכיח שמתמיד היה בכך תסיד ,ובבר ירעה מה שדרשו רבותי' בבלק בן
צפור במה שכתוב בו (במדבר כזב ד')ישלח מאל זקני מרין ושאלו
אב
"
והלא מעולם היה שונאים זה את זה ,דנתיב המכה את סדין בשדהבדמרוש
(בראשית 14ליה) אלא מיראהם של ישראל עשו שלוםביניהם ,ויש בה מקום
ןמהינןהיויודעיםששונאים היו זה אהזה ואם נתגרו זה בזה פעם אחת
עיו
שמאלאיזו סיבה היה ובמלה הסיבה ,אלא שהוא מדקדק מדלא כחיב אשר
הכ ה אתמדין אלא הםכה כלומ' שמתמידהיהבכך ,אלמ' ששנאה נמשכת
יק מוכיח שבהתטדה היה עושה כן ,אלא
היתה ,ואף כאן ממבל בה ונפ
שהדבר נראה לרעתנו כמו שכתבנו בפירושנו ובחב ורנו הגדול ר"ל
בי ת הבחי רה והוא שר' חנינא הרבה אתרוגיםהיו לפניו ,ומקצה אהד
טהם למצוה לברךעליועםהלולב ,ולפעמיםהיהנוטלבידומןהאחהיםפעםבזה
ופעם בזה ואוכל ממנו ,והיהנימל הנשאר סמנובידו ולאהיה חוששלהחליפו
בשלם ,ולא נאמר דבר זהלרעהיבנמילהשביציאת חובת המצוה אלאבנמילה
שמדרךחסידות כמו שהיה ידוע שהיה ללב ואתרוג בידם בל היום )5ומכל
מקום כשהיה נומל נמילה של מצוה ובברכהאין ספק ששלם היה נומל
ובו היה מברך ,שכל שאפשר בשלםאין דרךבני אדם לצאה בחסר1 ,כל
שכן לשלימים שאין דרכו של שלם בחסר,
שלא תר
א
ל
"י ודאי אף
עלנמילת המצוה אלא על אחתה כל העם ,מלו היה פסו לגמר
בשאר שעות היום היה הואמחליפובשלם ,אלא מתוך שלא היהקפיר בדבר
למדנו שבשר היה בשאר היסים בריעבד אף לנטילת הברכה ואע"פ שאמרו
1נפיק דמשמע דאנמילה של מצוהקאי .מכל מקום מאחר שמנהג הסידים
היהירוע בכך ,הרי הוא אצלם כחובה ער ששם יציאתידי חובהנופלעליו,
או שמא מקצה היה אחרלכל יום ולמחרתו היהיוצא בשל אותו היום ובשעת
מעורתו אוכל משל אהמול ,ובשהיה עומד מן השלחן היה אותו שאכל ממנו
–~–
~צ"ל ויאמר סואב 1ג.'1
גבמר'ר פ'ג ,ובתנחומא (הישן והחרש) ריש פ'
טבלי הבאת ראיה מהפסוק המכה את מרין.
*גירושלמי שבה A~bהי"א וגבעי סובה ס"א:
ביק.
שסנהדרין קצה הדרש הזה
קמנ
מנומן לפניו והיה מעכבובידו כדרךהחסידים ,ולאהיה חוששלהחליפו בשלם
על הררך שכהבנה וכבר הארכנו בו בפירושנו ובחבורנו הגדול.
ערכאן השמובמה שכתב הרב ר' אברהם בר דוד רלובמה שהמה
עלט הרמב"ז ז"( ויקבלו הרבנים תשובהם מצעיר קמני
הלמידיהם ,האוהב את דבריהם ,ומשתעשע בהם ומתגעגע
עם מפריהם ,כבן המתחמא לפני אביה
י"ל
ישרראי"
אחרכן להרס יד" בעץ נ"ע
שנהגנובו אנחנוואבוהינו ורבותינונוחי נפש בכל נלילותינו אלה.
והביא תחלה לשון הרב ר' יצחק אלפסי ז"ל בנסח זה :ביצך הוא
מנענעו כדאמרי' התם(סוכה (:,flgלענין שתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד
הוא עושה מניח שתי הלחם עלשני כבשים ימני
חירו תחתיהם ומניף
א
י
ב
מ
ו
מוליך ומביא מעלה ומוריד ,אמר ר'יוחנן בר אבא מוליך
למי שארבע
רוחותשלו מעלהומורידלמי שהשמים והארץ שלו ,במערבא מתני הכי אמ'
ר' המא בר עוקבא אמ' ר'יוסי בר חנינא מוליך ומביא לעצור רוחות רעות
מעלה ומוריד לעצור טללים רעים ,אמ' רבא וכן בלולב וכן המנהר
איכא מאן דאמר צריך לנענע שלשה פעמים בהולכה והבאה חוץ
ממוליך ומביא מעלה ומוריד ,וגמר לה מגמרא דבני מערבה~) רגרסי התם
רבחייא בר אשי הני בשם רב השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע
לולב ומנענע מגלה וקורא בה ,הניצריךלנענע שלשה פעמים על כל דבר
ודברי) ר' זעירא בעי הכין חדוהכין חד או דילמא הכין חדוהכין
חד ,כלומ' ההולכה אחה וההכאה או דילמ' ההולכה וההובאה שתיהן אחת
ראלמ' נענועזה חוץממוליךומביא מעלה ומוריר הוא ,עד באן ההלכות.
ואחר כך כתב הרב בנסח זה :ורבים מוברים ששלשה נענועים אלו
שהצריכו כאן על כל דבר 1דבר ,הם נענועים קמנים שאין בהם
הולכה והבאה ,וכך הוא עושה מוליך ומנדנד הלולב שלשה פעמים ומביא
מנדנד שלשה פעמים ,וכן במעלה וכןבמוריד ,נמצא שמנענעעשרים וארבעה
פעמים נענועים קמניםשאין בהם הולכה והבאה אלא נדנוד הלולב לבדי ואף
הרב ר' מ שה ז"ל לרעת זה כתב כן בחבורו ,ע"כ לשון הרב ז"ל,
ואמר על זה אח"כ :ואני אומר שטע 1בפ
יורג1יאשהירהוישלרמ1יתשלמי
ו מע 1בפיר 1ש דברי הגא1נים ,ופירוש בס
צריך
לנענע ג' פעמים; כלום' שינענע הלולב בהולכה והבאה ,ובעי ר' זעירא
ההולכה נענוע אחד וההובאהנענוע אחד ודיו בהולכה אח ת ,או דלמא
הולכה והבאה פעם אחתמיקרי .וצריך שיוליך ג' פעמים ויביא שלשה פעמים
ור'זעיראג'פעמים דמהניתא קא מיבעיאליהמאיג' פעמיםאיהבן פעם אחת
והכן פעם או ההולכהוההובאהשתיהן אחתהן ,והביא הרב ראיה ממה שסמכו
.
——
,1רישלמי סוכה פ'ג ה'ח גנסחא אחרת,
גל'תא בירושלמי,
למתת מה
קמך
.שםתני צריך לכסכםג'פעמיםבכל רברורברור'"ועיראבעיהכן תרוהכן חד
'הנין חדוהנן חד ,וזוהבעיא פשוטה ומבוארה בתלמודשלנובממכת
אויילם
נדה (ב"א :במשנה) צמאי דאמרו שבעה ממנין מעבירין'על הכתם רוק תפל
ומיגריסין וכו' וצריך לכסכמ ג' פעמים על כל אהד ואחדובעי עלה ר'
זירא~)איתוייואמטוייתריאורילמאאיתוייואממויי חדתיקו ,והנהבכאןשהבעיא
של ר'זיראאינה אלאבפירוש שלשה פעמיםדמהניהן אם ההולכה וההובאה
נקראים פעם אחת או שני פעמים וזו מלמדת על הברתה ,קאף הבעיא
הראשונהכל מפקתו של ר' זיראעל שלשהפעמיםעתניבמתניתן היא ,אבל
על כל דבר ורבר פירושו ;ל כל פרק ופרק שמנענעין בו אח הלולב
'בהורולה' תחלה וסוךי ואנא ה' הושיעה נא ,כשם שפירש כל דבר רגבי
נחמים בכל אחד משבעה ממנים שממכמכיז בהם.
וכתב עוד בנומה זה :וזולפי הנמחא הזו שכהבוה אל 1הגא1נימ,
אבל בסוגיא ירושלמית שלנו אין בהנבימימנין רקחני במתניתן
אלאצריך למכסך ג' פעמים ור' זירא בעי וכו'ואין כתוב בהם דבר ודבר,
ומ"מבין לנסחאאית הגאוניםבין לנסחאות שלנו הדבר.פשומשאיןבלולב
של נענוע של הולכה והובאה ,וכן פירוש דברי ה גאו
אלא ג' פעמים .
שהוזכרבהלכית ,צריךלנענע נ' פעמים הלכה ברל פעם מלברמוליךומביא
מעלה ומוריד ,לומר שחוזר אח"כ ומוליך נ' פעמים.
וכהב עוד הרב ,שדברים אלו הכהוכים בהלכות של רבנ 1הננ אל
הם ,וזה לשון רבנו חננאל וכתוב בפרושוכיון ששנינו לולב שיש בו שלשה
כדי לנענע בו כשר ,אמרנו היאך היו מנענעים בהורולה' החלהוסוף ובאנא
ה'תר ,ונענוע זה זולהי מוליך ומביא מעלה
ששנינובמשנהינובענין
שתי הלחםוכבשי עצרה ,אמר רבאוכןבלולבוצריך בהולכה והבאהג' פעמים
זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד .וכן ק בלנו מ אבוהינו והעמידנו
עלעיקל זה בתלמור ארין ישרא'ל דגרסי התם צריך לנענע.ג'פעמים
,מו.יו.
על ?ל דהר ודבר ובעי ר יעיהאהי_ן
חד וכו' כלומר ההולכה תחשב
פעם אחה וההנאה פ"א,,או ההולכה וההבאה פעם אחהוצריךלהוליךולהביא
ג' פעמים ,וכן תני בנדה סמנ,ן שמעבירין על הכתםצריך 'לכסכם ג' פעמים
~לקן אקרואחי' ור'זירא בע) וכו' ולא אפשיט[ ,וכיון רלא אפשימ]עבדילין
לחומרא ג' פעמים הולכה והבאה בכל אהד ואהד .אלו הם דברי רכינו
חננאל ז"ל ,והם הם הדברים שכתב רבינו הגאון בהלכוהיו ורגריו מפורשים
לומר שנענוע ע הוא מוליך ומביא וחוור ומליך ומביא וחוזר ומוליך ומביא,
'שיהו;ג' פעמים ,וכן יראה מדבריו שעיקר נענוע האמור בלולבבין בשדת
נמילהבין בשעת ההלל הם נענוע "ולכות יהבאות אלו ,ורבא דקאמר וכן
בלולב הצריךעוד למוליך ומביא ומעלה ומוריר כעם אחתלקיים מצות תנופה
ככבשיעציתו יכמרומה שהוא מנענע החלה בהולכה והבאה נ' אעמים שהוא
עיקר הנענוע וחוזר ומוליך ומביא מעלה ומוריד לעציר רוחוה רעות ומללים
מעים ,זה דעתו של רבינו חננאל ז"ל,
! -שם כ"ג .לפתנור ,ירמיה.
קמה
וכתב אח"כ:ורבינוז"ל כתבבהלכותבלשוןאיבאמאן דאמרמפנישלפי
הגמראשלנואיןבלולב אלאמוליךומביא מעלהומורירוזהונענועהשנויבובכל
מקוס ,ומעיקרא הוה מלקאדעתן [נענושדקתנימוליךומביא הוא ורבאחירש
והוסיףשאף הוא מעלה ומוריר כדרך כבשי עצרת אבל נענוע אחר לא;
והירושלמי חולק עם הבבלי,אינמי קא סבר רבאמוליך ומביא ומעלה
ג' פעמים אבל מורידאינו מן המניןוחידושו של רבא הואלהיוה מעלהנדי
להיותהעלאהו במקום נעטע אחר ,ואם באנו לסמוך על הירושלמי אף אנו
נאמרבמוליך ומביא ג' פעמים ,ואחר מעלה ומוריד פעם אחתודיו ,וכןנהגו
הראשונים וכדכהב רבינו בהלנוהי' וכן המנהני
אלו הם דברי הרב ,ונשבאנו לחקור עליהם אנו רואים שהוא סובר
שהדברים שכתב הרבהגאוןז"לבהלכותיוהןהן דברירבינו חננאל ז"ל ומתוך
כךהוא אומר שהמפרשים בדברי הגאון בנענועים זונענועים קנינים שאין
בהם הולכה והבאה אלא נדטרהלולב לבדן וכן הרב רבינו משה ז"ל שכתבה
ברעת הוה בחבורו סעו בפירוש הירושלמי וסעובפירושי הראשונים,
ותהלהאני תמה על מה שכתב שנמצא מנענע כ"דנענועים ,ולדעת
המפורשים כן ושאף אנו בכללם,אין כאןאלא שניםעשרנענועיםנ' בהלכה
וג'בהבאהוג'בהעלאהוג'בהורדה,ואינייורעאם נזדמנהשגיאה בספר שהגיע
לירו,וא"בכאן מעוה מופראו שמא הוא סוברכדעת אוחם המפרשיםשנענועים
אלו שהם במוליך ומביא מעלה ומוריר ,הוא חוץ ממוליך ומביא ד,עשוי
בתחלה [ראשונה] על שם נכילה ,והשניה על שם עצירת רוחות ומללים
רעים ושיהיו שלשה נענועים בכל אחד מאלו והם כ"ד נענועים ,ושמא
זהולרעתולפי סברת אותם המפרשים שהוא מחזיק אותםכטועים מה שכתב
י ז"ל שנעטעים אלו צריך שיהיו ג' בהולכה
הרב ר'יצחק אלפס
והבאהוהוא האין העלאה והורדה חוץ מאוהם הראשונות ובמו שכתב הרב
ר'יצחק אלפםי ז"ל:חוץ ממוליך ומביא מעלה ומוריר ,ואומר הרב
בסברתם שאף הראשונות מנענע שמצאו עשרים וארבע ,וזו מ"מ אינה כונת
רבינו משהז"ל ואף לא כונת הרב ר"י אלפסי ז"ללדעהנו כמו שנבאר ,אלא
י הגא1ן וכדברי הרב רב
שמ"מנניח דברים אלו ונקחהענין כדבר
ינ1
משה ז"לן שהוא נומל הלולב ומוליכו ומנענע שלשה נענועים בהולכתו
ומביא ומנענע שלשה נענועים בהבאתו ומעלה ומנענע ג' נענועים בהעלאתו
ומורירומנענע נ' נענועים בהורדתו עד שנמצא מוליךומנענע שלשה ,ומביא
ומנענעג' ,ומעלהומנענעג'; ומוריד ומנענעג' שנמצאושנים עשרהנענועים
שכךהוא דעתי בדברי הגאון "1ל .ומה שאמר צריך לנענע ג' פעמים
.א שקצר את הדברים ,וכן מה
בהולנה ובהבאה הואהדין להעלה והררפהי,רושאול
חוץ ההולכה וההבאהוהעלאה
שאמרחוץ ממוליך ומביא מעלהומוריד
והוררה ,כלומר שלאדיו בהושמהם אלא שבכל הושמה ינענע שלשה שזהו
שרושט בדברי הגאון כמו שכתבנו במקומו ,וסובר הרב שזה שנתבו הרבר'
יצחק אלפסיוהרב רבינו משה ז"ל על סמך מה שכחב רבינו חננאל ,ומתוך
בךגזר שמעו בפירוש דברי הראשונים ובפירוש הירושלמי ,ובמחילה מבבורו
קמו
לפי מה שפרשנוברבריהרבאלפטיעל~ םםךםהשבתב רבע משה "1ל שהיו
דבריו תרומות מתרומותיו 6צר שהיה שלישי לקבלתו,
הרי אנו מודיעים שלא סעו לא ברברי,והראשונים ולא בפירוש הירושלמו
ודבר ברור הוא~ שעה שכתבו הרב ר"י אלפסי והרברבינו משהז"ל אינם
דברי רב
ינ 1חננאלז"לנ ולאנכתבודבריהםעל סמך רבינוחננאל
י
ל
ל
כ
:
ק
ד
ק
ד
ל
,
ן
ו
ש
ל
ב
והיה לולהרב
ילשוןר"חז"ל אלא צריךלנענעבהלכה
שהי
והבאה ג' פעמים חלתן מוליך ומביא מעלה ומוריד,וכן אחרשהביא לשץ
הירושלמיכתב:ההולכהתחשבפעם אחתוההבאהפעםאחת,אוההלכהומהבאה
פ"א נחשבים וצריך להוליך ולהביא ג' פעמים,והרי שהוא מפרש ג"פ ,שאם
ההלנה אחת וההבאה אחתיוליךויביאויעלהויוריד תחלהואח"ניוליך פ"א
ויביא פ"אויוליך פ"בויביאפ"בויעיךפ"נויביא פ"נ,וזוודאילשימהזוצריך
לפרש על נל דבר 1דבר עלכלהמקומותשצריךנענועכנוןבשעתהברנה
ובהורולה' החלה וסוף ובאנא ה' הושיעה נאי ושאיןבאןנענועעלים ושדרה
ךויביא ע"פ ,וכמו
גלל אלאשיוליך ויניא ויעלה'ויוריד תחלה ואח"כיעי
שכתבנואף אנחנו שימתובפירורינו 1בחב 1נ 1הגד1ל ,וכמההדברים
זרים שלרעת זה מה ענין שלא יעלהויוריר בכפולו על הצר שהוא מליך
ומביא,ובן מהענין שאחר שהוליך והביא והוליך והוריד יחפרויעיך וכו'.
אלא וראיאין דעת הרב ר' יצחק אלפסי ז"ל אלא כדעת הרב רבינו סשה
ז"לשאינו כופל בהולכה והבאה ולא בהעלאה והורדה אלא שבגמרא שלנו
לאיצא לנו אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד בלא שוםנענוע אלא בהושטה
לבדכעין תנופת שתי הלחם וכבשי עצרת,יוחידש הירושלמי שצריך לנענע
נ' פעמים על בל הושפה וההזמה בנענוע שררהועלים שלשה בהלונתוונ'
'
י
בהבאתות' בהעלתו ונ' בהורדתו ,וכבר מצאנו כזו בתשובת שאלה
של נאונים ,ומה שכתב לנענעג"פבהולכהוהבאה ,פירושואף בהעלאה
והורדה ,אלאשהדברים מקוצרים ומונחים
קלה ,וכן מה שאמר חוץ
"
נ
ב
ה
ל
ממליךומביאומעלהומורידפירושולבדמןההשפות ,כלומר שלאדיבהושפתו
אלאשינענע שלשה בכל הושמה מארבע הושפותיו שהוא סושימ .וברברי
הרסב"םז"ל.
:
ה
ז
ה
ס
ו
נ
ב
א
ו
ה
ששאלתם
ב
ל
ו
ל
ה
ו
נ
ז
מ
ר
ש
עליהם
ולשוןהגאונים
עליר
לנענע
היאך הוא הרי אמרו (מנחות "6ב % ).הנופת שתי הלהם וכבשי עצרת
שמניח הלחם על הכבשיםומניח הכהז תחתיהםומניףמוליךומביא מעלה
אלא דבר זה
וטורינו ,ואמר רבא 1כן ל-לולב
.ולא עצינו בתלמוד
"הל"ז ):וכןלולב
,
ו
ו
י
ה
ר3
ו1
(ט
מה שאסרו (גרבות ל)/לולבומנענע וכןהיכן מנענעיןע
,
ך
י
ר
צ
ולא
שישבונ' מפחיםבדילנענע לשם כ"מ :במשנה) ,אלמא לנענע הוא
ו כמה ,אבל בגמרא דב-ני מערבא פחשלמ ,סוכה פ"ג.ה"ח)ספרש
ייענ
שלשה פעמם על כל דבר ודבר ,אלא שנסתפקו אם ההיכה לבר
רבראחרוכןההבאהוכןההעלאהוכןההתההערשעענעבכלאחתמהןשלשה,אר
————~ר"ללענין הנענועים.ועיין כ* 1גמנהינ הלנות אערוג בטה שהביא בשם הגאוני*.
ידי
ירא
קמו
שמא ההולכהוההבאה אחד,וינענעבי
ן שתיהן שלשהוכן בהעלאה והורדהג
ולאאיכריראונקפינן לחומרא וחשבינן לכל חרא מגיהו בהדא ובמצא שנים
עשרנענועים.בכלנמילה וכמדומהלנו שתשובה זו היהה מדברי רב
ינ1
נם
ים ז"ל ,ואלו ודאי דברי הרב רבינו משה 'SU,ונראה לנו שאף הם
דברי הרב אלפסי srttעל הפרק שישבנו אח דבריהם ,ונמצא שלא פעו
ברברי הראשונים .ואחר שכן אף אנו מודיעים להרב -מחילה מכבורו ועל
ממך מוסרו וענותו -שלא פעו ג"כ בפירוש הירושלמי ,ולא עוד אלא שאנו
מביא ראיה ברורה ש %שאמרו על כל דבר ודבר אינו חוזר על
הפרקים שאדם מנענע בהם כפירושיבינוחננאלז"ל ,שאלו[כן]היהירושלמי
זהבא על משנה היכןהיו מנענעין ,ושיהא לשוןתלמור הירושלמיהיכן היה.
מנענעין בהודו לה' תחלה וסוף ובאנא וגו'ויאמר על זה צריך לנענע ג"פ
על נל דבר 1דבר [והיה]ראוילומר כןר"לעלכל מקום מאוהם המקומות.
שהוזנרו .אבל הירושלמי זה לא בא על משנה זו ,אלאעל משנהמי שהיה
בא בדרךואין בידו לולב לכשנכנם לביהוימול על שלחנו,ואין ספק שכבר
התפלל בדרך ,אלא שלא היה בירו לולב ליטלו וכשנכנסלביתו נומלומברך
עליוויצאבו ,וא"כנמילהזו אינה בשעתההללשיהאהעניןנופלעלהפרקים,
.
וכן שבהחלת ירושלמי זה (שם) אמרו המשכים לצאת בדרךמביאיןלי
שופר ותוקעלולבומנענע וכשמגיע זמן קריאת שמע קורא ומתפלל ,זהונוסח
הירושלמי ,וע"ז סמך ואמר הני צריך לנענע נ' פעמים על בל דבהורבר.,
ים אינו מ האחר לתפלהלפי זה הירושלמי ,ואע"פ שבגמרא,
והרי משכ
שלנו אמרו (בוכות ל') על אבוה דשמואלולוי דכי הוובעי לסיפק לאורחה
ו 1כ ש ג עז מן קר ה ש מע'
הוו מקדמיומצלי .והם גורמים בבריהא ז י י
י
ת
מ
י
ש
ל
ע
'
ר
ק1רא,ואיןגורסין בה 1מ תפלל .מ"מהירושלמיהולך
שמעון
בן אלעזר שאמר (שם) וכשיניע זמן ק"ש קוראומתפלל דססמךגאולה לתפלה:
עריף .וכן שיש פוסקים שם כרשב"א ,וסמה שאמרו (שם) ברב אש וליעביר
י] רעבדי.
מר כאבוה דשמואל ולוי ,ותירץ לאהזינן להו לרבנן קשישי[מינן
הכי .ואחר שנן אין בהשכמתו אלא נטילת לולב לצאת בו לבד ,לא נפילה
שבשעת ההלל ,ועלזו הוא מומך ואומר צריך לנענע ג' פעמים על כל דבר
ודבר ,ובנמילה זו מיהא בעי על כל דבר ודבר ,אלא ודאי שהוא ממוך על
מה שנתפרש בהלמוד שלנו שבנמילתו הוא מוליך ומביא מעלהומוריד ,שעל
כל הושמה מהם צריך לנענע נ"פ על הדרך שכתבה רבנו משה ז"ל ושאנר
מפרשים כדברי הגאון 'sutומה שאמרו אח"כ בירושלמי הני צריך לכסכם
נ"אובעי ר' זעירא הכין חד והכין חד ,ואע"פשאינן דומות בענין לפי דעת
הרב שמובר לסתור פירוש זה בכך ,נתגלגלה בכאן מצדדמיוןלשון השאלה
וזהו ררך התלמוד תמיר במקומות רבים חדל לספור ,אלא שאני מביא מעפ
אתה רואה במסכה מנתוה (כעז .גססנה) שעל מה שנצמרך.
ררךדונמא ,הרי
ירי
לבאר שם על הסולת והשמן שמעכבין זה את זה ימשך לומר (שם כ"ח כמשנה)
י הגמר ע
על ארבע ציציה ועל ארבע פרשיוה שבתפילין שנמשכו מחבר
לבאר עניניהם (שם) אע"פ שהיה מקומם ראוי יותר
קמח
ים ( וכן בכמה מקומות ,ואחר שכןאין הכרח לבאר
בםק1מ1ת אחר
'
ג
.נ' פעמים שבלולב כדרך פעמים שבכסכום במו שסגר הרב אלא הא
כדאיתא והא כראיתא ,ועל דמיון לשון השאלה.נתגלגלה כאן
וב"ש שאףלפיהעניןיש בהם קצה דמיון,
ן הכמכוס כדי לבאר לך סברא זו ,והוא
ואנו צריכים שלבבעאהר -עני
במניןמעבירין על הכתם כלומר לברוק בהם אם
ס"א):
.ששנינו
היה כתם זה דם ולטמאו ,או צבע אחר ולטהרו ,והוא שאם עבר הכתם
בהעברת סמנים אלובידוע שדם היה ,ואם לא עברבידוע שצבע אחרהיה,
ושבעת סמנים אלווענין בדיקתם אם הוא דוקא לטהרות או אףלבעלההכל
מפורש שם כהלכתך אלא שאין לנו עכשיוצורך בכך .אלא במה שאמרועוד
עליהם במשנה וצריך לכסכם ג' פעמים על כל אחת ואחה ,כלומר שבשעה
שהוא נותן הסם על הכתם יפשפש את הבנד באותו הסם באצבעו ג"פ,
ושאל ר' זעירא הכןתר והכן חר ,כלומר שתהא הלכת אצבעונרונת ככסכוס
אחתוהבאתו כאחתודיו בהולכת האצבע פעם אחרת ,או הכן והכן חד
כלומר שלא ההא הולכת האצבע והבאתו נירונין אלא באחת וצמךשיוליך
אצבעו
נ"פ ,ונשארה במפק ,ושאלה זונשאלה בהלמור שלנו בלשון
י
נ
א
י
ב
י
ו
אחר ,והוא:איחויי הדואמטויי תריכלומרואיןצריך אלאלאיתויי פעם אחרת
או דילמאאיתויי ואמטויי חד כלומרשאין שניהםנידונין אלא כאתתי
והרי בכאן הושמות שבלולב הם ברמיון הסמים והנענועים שגהושמות
בדמיון הכסכומים שבסמים על הבגד ,והרי אנו צריכים נענועים בהושטות
וכמכוסים בסמים על הבגד ,ושואל עכשיו בשלשה נענועים שאנו מצריכים
בכל דבר ודבר אם בהולכה וההב
נים כאחתלהעביר שחיהן בשלשה
.אה נדו.
נענועים,או ההלכה אחת וההבאה אחת להצריך בכל אחת מהן שלשה
נענועים