דעת-מכללת הרצוג
מתוך" :מעיינות" ו -שבועות ,מאסף לעניני חינוך והוראה ,עורך :חיים חמיאל ,ירושלים תשי"ח
ך
.
דב רפל /קבוצת יבנה
.
',
'-
הוראת פרשנות המהר"ל בביה"ס התינוד
בהוראת המקצועות תורה ,תלמוד וספרות המחשבה הישראלית נתמהייקר
דעתו של המורה.לחכמי ישראלבימיהביניים .בתורה מוצא הואלפניו את
רש"י ,את אבן שזרע ואת הרמב"ן-כולם פרשנים מן המאות האחת'עשרה
עד השלש עשרה .פרשנים אחרים הנדפסים לפעמים במהדורות עשירות,של
חומשים כגון :ספורנו ,אורהחיים,כלי יקר ואחרים אינםזוכים לתשומת לב
מרובה .בתלמוד עוטרים את הדף פירושי רש"י והתוספות .בספרות המחן
שבה פותחים המורים את שיעוריהם ברב סעדיה גאת ,עוברים לר' יהודה
הלוי ובדרך כלל מסיימים ברמב"ם .מעטים מאוד.בתי הספר ,שבהם נלמדים
חכמי ישראל שלא"ר'הרמב"ם ובפרט חכמי ישראל של המאות ה1 '15-ה.16-
אפשר להבין בנקל את העובדה הגאת .המאות 13-11הו תור,הזהב של
הספרות העברית ,ובתכנית הגדושה של בית הטפר התיכון אין המורה
מוצא מקום אלא לעידית שבעידית .אבל סיבות שונות מחייבות אותנו
להקדיש תשומת לב גם ליצירה של המאות ה 15-וה .16-ואם קראנולנמי
הביניים תור הזהב של ספרותנה הרי כאן,בלי ספק ,תור הכסך .בראשיתה
י הפילוסוף הספרדי ר' חסדאי אבן קרשקש ,באמצע המאה
של המאה ה15-ח
פועל תלמידו ר'יוסד אלבן בעל ה"עקרים" ובסוף המאה כותבים את פירר
ם הגדולים דת יצחק אברבנאל ור' יצחק עראמ". .
שיהם ואת חיבוריה
"וזרח השמשובאהשמש" .עד שלא שקעה שמשה שליהדות ספרד נתעוררה
ליצירה'.הדית מזרה אירופה .המאה ה 16-היא תקופתם שלי
' שלום שכנא
מלובלין ,של מהרש"ל .ושל ר' יום טוב ליפמן הלר בתחום ,ההלכה ושל
המהר"ל וחבריוותלמידיו בתחום האגדה ופרשנות המקרא.
נ
"הכל תלוי במזל אפילו .ספר תורה שבהיכל"-ועל אחת כ-מה ספר.הבאלפרש את ספר התורה .קשה לדעת מההיו הסיבות שבגללן נתפרסםפירושו
של ר' אפרים מלונשיץ"-כלי יקר ,.ואף.פירושו.של המהר,ל.על רש"י
"גול אריה"ולא נתפרסמופירושיו של המהר"ל לתורה עצמה .אפשר שהדבר
נגרם עלידי הוסר עריכה שיטתית.פירישיו של המהר-ל לתורה.מפוזרים
על פני כחביו.ולא זכו עד כה לעריכה .מסוררת לפי פרשיות התורה,.אבל
www.daat.ac.il
2311ן
דעת-מכללת הרצוג
מתוך" :מעיינות" ו -שבועות ,מאסף לעניני חינוך והוראה ,עורך :חיים חמיאל ,ירושלים תשי"ח
232
י
יי
שפירושים אלה ראויים למקום נכבד הן בספרות הפרשנית והן
ב פ
אין ספק,
בספרות המחשבה( .יחס הזילזול שמגלה גרץ לגבי יצירתו הספרותית של
המהר"ל נובע כנראה מחוטר ידיעה של הדברים במקודט).
להלן ננסה להסביר את שיטת המהב"ל בפרשנות ע"פ דוגמאות אחדות.
על ערך דרכו הפרשנית של המהר"ל אין לעמוד בעזרת פירושים
למקראות בודדים ואיו לדון על ערך מפעלו הפרשני של המהר"ל
לפי.זה אם הפירושים לפסוקים בודדים מוצאים חן בעינינו או לא .ביחס
למהר"ל כביחס לכל פרשן,עלינו לשאול ל שי טתו ועליהיש לדון .שיטת
המהר"להיא המשך שנטתו הפרשנית של הרמב"ן.רצונ' לומד ,שמכל פרשני
התויה הגדולים ,קרוב המהר"ל ביותר לרמב"ן ,אבל אין הכוונה לומר,
שהמהר"ל אינו אלא מרחיב את דבריו או מלקט רעיונותיו של רמב"ן.
(.א) בפרשנות התורה מצויההנטייה ,שראשיתה עור במדרשים הקדמונים,
לפרש את המאורעות של העברכרמזיםלעתיד "-מעשי אבותסימןלבנים".
ךפרשנית זאת אומרת,שמעשיםאינםסיבה למאורעות שהתרחשואחריהם,
די
אלא הםעשוייםלהיות גםסיבה למאורעות שהתרחשולפניהם,בניגודלחוקי
הסיבתיות .למשל :אברהם אבינו רדף אחרי ארבעת המלכים עד דן ושם
נעצר (בראשית יד ,יד) .מדוע? "שם תשש כוחה שראה שעתידים בנת
להעמיד שם עגל" (רש"י) .העגל'אשר הוקם בדן לא הוקם מפני שאברהם
אבינו נעצר באותו מקום ,אלא אברהם אבינו נעצר מפני שהעגל היה
עתיד לקום שם .העגל פועל כסיבה למפרע .דרך פרשנית זאת עברה מן
המדרש לרש"י ולרמב"ז ,אלא שהרמב"ז הוסיף לה נופך משלו .בפירושו
לתורה בספר בראשית פרקיד ,פסוק א אומר הרמב" 1על מלחמת אברהם עם
ארבעת המלכיס- :המעשה הוה אירע לאברהם להורות ,כי ארבע מלכויות
תעמודנה למשול בעולם ובסוף יתגברו בניו (של אברהם) עליהם ויטלו
כולם בידםוישיבו כל שבותם ורכושם".לפי הרמב"ן 'ש למאורעות משמעוה
העתיד ,אבל משמעות זאתהיאסימלית ולאסיבתית.היינה לא בגלל זה
לגבי
ומו ארבע מלכויות באחריתהימים נזד11ג 1ארבעת המלכים אל אברהם,
שיק
וגם לא משום שאברהם נלחם בארבעת המלכים ,תקומנה ארבע מלכויות
שנים לאחר מכאן ,אלא המאורעבימי אברהם הוא סי מ .1יש להבחין
אלפי
המדרש האומר שכוחו של אברהם תשש מפני שראה
איפוא בין דברי
שעתידיםבניו לעבוד לעגלוביז דעת הרמב" 1שארבע מלכויות קמו כסי מ1
לעתיד ,אבל לא כתוצאה מןהעתיד.
הרמב" 1אנומוצאים הסתמכות על כל הפרשה כולה :ארבעה מלכים
בדברי
כנגד ארבע מלכויות ,אברהם .כנגד עם ישראל ,לטי הכלל הנזכר "מעשי
אבות סימו לבנים" .הרמב"ן נשאר בפירושו בתחום ההיסטוריה. .
www.daat.ac.il
דעת-מכללת הרצוג
מתוך" :מעיינות" ו -שבועות ,מאסף לעניני חינוך והוראה ,עורך :חיים חמיאל ,ירושלים תשי"ח
נוראת פרשנות
בביה"ס התיכון
2~3
המאר"י
אחרת נוהג המהר.ל .ה~א'מוציא.את'הפירוש מתחום ההיססוויה ומעביר.
. .
.
אותו לתהום המטפיסיקה.
"-
.כי המהכ"לאינו .מסתפק בשאלה ששאל הרמב"ן :לשם מה סיפרה התורה
על מעשה שקרה לאברהם אבינו? הוא מוסיף לשאול :מדוע עמדו ארבעה
מלכים נגד'אברהם !,ומדוע יעמדו ארבע מלכויות נגד ישראל? ובשעה
שהרמב"ן מקשר מאורע היסטורי במאורע היסטורי אחר ,מפרש המהר"ל
מאורעות היסטוריים עלידי הנחות מטפיסיות .נקודת המוצא של מהר"ל
למספר ארבע ישנה משמעות
אינם ארבעת המלכים אלא המספר ארבעי
י ארבע נקודות,
נוספת על המשמעות החשבונית .המסטה ארבע מסומל עליד
וארבענקידות.יוציות ריבוע,והייבוע מכוון לארבע רוחות השמים .המספר
אחד טסומל עלידי,נקודה בודדת.וכיצד נתארארבע נקודותועוד נקודהלעו-
מתן ! הוה אומר עלידי ריגוע ונקודה במרכזה קדקדי הריבוע מסמלים את
הפיזור לארבע רוחות'השמים.,הנקודה מסמלת את הריכוז המלא .המשמעות
של אחה לעומת ארבע היא-האחד המכונס בתוכו ללאפיזור ,כנגדהפיזור
הגמור .וזוהי לדעת מהר"ל משמעותה של מלחמת אברהם עם המלכים.
"ואלו ארבעה מלכים הם ארבע כנגד .ארבעה צדדים שהם כוחותחיצוניים;
וכנגד זה היו ארבעה מלכים אלו.אשרנהם כוחות חיצוניים מתנגדים אל
דבר שהוא עיקר ואינו.צדלוהוא.אביהם,שהיתיהיר בעולם" (גבורות ה'.)1-,
נמצא שהמהר-ל .התעלה מן הפרשנות ההיסטורית אל הפרשנות ה מ ט-
י העיקרון של מלחמת הכוחות הכוללים סתירה בתוך עצמם,
פי.טית :עליד
י אברהם
והמסומלים עלידי המלכים -בכוחות הרמוניים ,המסומלים עליד
אבינו היחיד ,מתבהרים מאורעות שונים(בהי0טוריה היהודית והכללית.
( ,ב) פרשנותו של המהר"ל לא'תמידהיא פרשנות המפשיטה מן המאורעות
אלהעקרונות .לפעמים הולך"מהר"ל בדרך מחקרדקדוקי.וכדאי בקשר לזה
לשים לבלרבדיו של המהר"ל עלדברי רשץ בפירושו לשמות פרקיא ,פסוק
'
-
'
.
ד :בד"ה "כחצות הלילה" אומר רש"י" :כהחלק הלילה' ,כחצות' כמו (מל"א
יח ,לו) 'בעלות'( ,תהלים קכד;:ג) 'בחלות אפם בנו'..זהו פשוטוליישבו על
איפניו ,שאין חצות שם דבר של חצי .ורבותינו דרשו ואמרו (במם' ברכות
ד ,ע"א) ,שאמר משה כחצות ,דמשמע סמוך לה'אולפניו אג לאחריה ולא
אמר בחצות; שמאיטעואצטגניני פרעהויאמרו משה בדאיהוא".
על זה'מעיר מהר"ל ב"גור.אריה" שם" :שיהיה 'חצות' מקור על משקל
'כעלות התנהה) (מלכים ב ג.' ,כ) שאז יהיה הכנף שלג מתפרש במקום
.ל%שיהיה 'כחצות' כמו' .חצות,לילה אקום /כפני שאז הכ"ף שבו
כ_%שרי
כהדברי כאוו' %ו כ"ף השיעור כמו 'כציפה
מתפרס כ"ף.הרמיזן ,כמו
שעוהים' ,ושניהםבלתי'נכו'נה
ימפני שצם תפרש ב"ף השיעוריחוייב שהיה
ל.
ים
www.daat.ac.il
דעת-מכללת הרצוג
מתוך" :מעיינות" ו -שבועות ,מאסף לעניני חינוך והוראה ,עורך :חיים חמיאל ,ירושלים תשי"ח
וב רפי
234
הדבר מסופקואי אפסד לזמר זה בדברי ה' משוס דמי איבא ספיקא קמי
שמיאז ואם יתפרש כ"ף הדמיוןיהתיב שיהיה בשעה שדיבר זה אל משה
באורחא דתליסר נגהי .ארביסר ,ואמר לו :למתר ,כהצות הלילה הוה ,אבל
חז"ל דרשוהו שם כמו חצותלילה אקום ,והכ"ף כ"ף השעור ,ולאשיהיה ספק
למשה ,שההי דבריו אלה הם דברי ה' ,אלא אמר.ככה ,שמאיטעוא'.צטגניני
פרעה ,ויאמרוו משה בדאיהיא",
1
בדברים אלה נימק מהר"ל את פירושו של רש"י .הפירוש "גור אריה"
הופיע בשנת .1578כעבור 20שנה חזר מהתיל לאותם דברי רשיי בספרו
"באר הגולה" .הספר "באר הגולה" נתחבר כספר הגנה על דברי הז"ל ועל
מדרשי האגדה ,מאותו ספר חולק מהר-ל על כמה מחכמי ישראל ,ובפרט
על ר' עזריה מן האדומים ,אשר ,ילזלו בערכן של אגדות חו"ל .המהר"ל
הולך ומסביר שלאגדות חז"ל משמעות עמוקה ,אלא שמשמעות זאת אפשר
להכיר רק ,מתוך עיון מדוקדק בדבריהם ובדברי הכתובים .ואלה דבריו
(באר הגולה ,באר א)"':מליזים על מדרשי חכמים ,שנראים רחוקים מפשט
הכתוב .ודבר זה עיקר התלמוד .וגם בזה נכלל מה שאומרים :דגרי הכמים
יצאו מדקדוק הלשון בכמה מקומות .ובזה מטילים מום בקדושי.עלי ,11כאילו
לא ידעו דקדוק הלשת .ודבר זה נברר בראיות ברורים,כי כל דבריהם הם
דברים כרורימ,יח
ם עיקר פשט הכתוב .רק; אשר לאיבינודבייהט .מפני
שלא נתנו לב להבין ,לא עמדו על דבריהם,,כי דבריהט צריכים ביאור
וחכמה .וכל.דבר קטן או גדולצריה לב להתבונן בומאוד .ומפני שלא נתנו
לב בדבריהם אמרו כך .ואנחנו נביא בזה היותר נראה רחוק ויותר קשה
בדבריהם .כי איך .אפשר-לפרש כל הדברים האלה שהם עיקר דבריהמז
רק נביא מדבריהם מה שמצאנו בני אדם שהיו תמהים על דבריהם ,שהם
נראים להם רחוקים ,וכאילו'הם דברים נאמרו בדרך בני אדם המדברים
דרך צהות'הלשון; ואינם בכלל דברי תויה .ואין הדבר כך ,רק הם עיקר
: .
פירוש התורה"- .
, .ב"באר הגולה" חזר בו המהר"ל. .לא .הגן ,על פירוש רש"י ,כי אם
תקף אותה המהר"ל מוצא שאמנם מצד צורת הלשון ייתכנו דברי רש"י,
אבל מצד מובן העניינים לאייתכנו .אי אפשר לטרש -כחצות הלילה" כמו
"כהחלק הלילה" דוגמת "כעלות המנחה" או "כעלות השחר".כי כאשר אנו
אומרים "כעלות המנחה" כוונתנו לומר ,שהמנחה או עשן הקטורת ע1לה,
כשאנו אומרים.יכעלות השחר" רצוננו לומר-,שאורהיום בוקע ועולה ,אבל
בשחנואומרים כחצותהלילהאיןחנו מתכוונים לומר שהלילה ח1צה ,אלא
שהלילה נחצה .אם כוונת הכתוב היא כרעת רש"ה היה צריך להיאמר
"כהחצות הלילה"והרי רש"י עצמו אמר בפירושו"..:כחצות הלילה-כהחלק
,
www.daat.ac.il
דעת-מכללת הרצוג
מתוך" :מעיינות" ו -שבועות ,מאסף לעניני חינוך והוראה ,עורך :חיים חמיאל ,ירושלים תשי"ח
הוראת פרשנות
כביה-ס התיכון
235
המאר"י
הלילה" בבניין נפעל :צדקו איפוא החכמים וטעה ,מורנו הגדול כשסטה
מדרכם (בברכות ד ,ע"א) שדרשו :למה אמר משה "כהצות" ולא אמר "בהן
צות"? ואמדו שט,
משה :שמא יטעו אצטגניני פרעה,ייאמנו משה
יל" :ולכך אמר כחצות דמשמע סמוך לה או לפניו
מ"
אר
שה
בדאי הוא .ומוסיף מ
או.לאחריו .ורש"י פירש בפירוש התורה כי כחצות כמו בעלות השחר
ורצונו לגמר ,שהוא שם הפועל .שאין הפירוש 'בעלות' רק שעת עלייה
עצמה ,לא לפניו ולא לאחריו כלל1 ,כ' 1כחצות' בהיחלק הלולה ממש ,לא
לסניו ולא לאחריו .וכיהוא דעת כל המדקדקים פה אחד; שהגא שם הפועל
מן הקל ,מנחי לס"ד ה"א .עד שהדבר הוא ברור מאוד בעיניהם.,ואין ספק
י לאיביטו וק אל תמונה המלה:
בזה כלללהם .אמנםזהו דרך המדקדקים,כ
אל המשקל'ואל צורתו ותבניתה ,וכאשר נמצא להם תבנית המלה ומשקלה,
מידגוזריםכי המלה הזאת מגזרה זאת ,מבלתי שישימו על לב פירוש המלה
כלל'.ואז ימשכוהעניין אל-המלה אף בדרך רחוק.ואין זחל דרך חכמים ,רק
הם הביטו אל פירוש המלה ועניינה .לכך דעת המדקדקים ,כיון שהמלה
'כחצות' על משקל 'כעלות' פשוט להם ,שזהועניינו גם כן כך .וזהו אינו
כי.חילוקיש.כי 'כעלות' הוא פועל ,כאשר היום'עולה,ושייך בזה כעלות
אבלחילוק הלילהאין בו פועל ,לכן לאשייך בו לשון.פעל ,אבלשייך-בו
שהוא לשון נפעל.ורש"י בעצמופירש
לשתנפעל ,כמו "החלקעל
ייהלםה'ל
ה הורה ,ששייך לשון נפעל בהחלקהנ
.י,לה
על 'כחצות = בהיחלק הל
הלילה ,ולא לשון פועל .ואם נפרש כחצות שהוא כמו כעלות ,אז הוא לשון
פועל ,ולא ייתכן זה בחילוק הלילה ,ולפיכך צדקו דבריהם ,שלא פירשו
אותו כמו כעלות ,ודרשו.לטו חכמתם מה שדרשו"( .באר הגולה ,באר ג).
( .ג) בשיטתו זאת:הולך מהכ"ל גם בפירושיו:לכתובים אחרים .דרכוהיא
הפשטה ממציאות'יעיקר ,11ודקדוק הכתובים .לפעמים נושא דקדוק כתובים
זה,אופי מדרשי ,אבל'תמיד ממקש לו המהכ"ל סיוע בלשון הכתוב ,ותמיד
מנסה הוא להעלות את דברי הכתובים ממלים לסמלים .נקח לדוגמא את
הכתוב בספר דברים פרק כג,ופסוק יד" :ויתד תהיה לך על אזנך והיה
בשבתך חוץ וחסרתה בה ושבת וכסית את צאתך" .לפי פשוטו של מקרא
כוונת הכתובים.היא לחתלאשר 15יכסה אדם את צואתה אבל לחז"ל (כתובות
ה ,ע"א) מדרש בסטוק הזה בזו הלשון" :דרש',בר קפוא מאי דכתיב 'ויתד
תהיה לך על אזנך'ז:אל תקרא אזנך אלא אוזניך ,שאם ישמע אדם דבר
שאינו הגוןיניח אצבעו לתוך אזניו" .והמהביל מעיר שבוודאי רבים יתמהו
על המאמר'הזה שהוא,רחוק מפשט הכתוב והואמציין שהמאמר נראה רחוק
שלאחריו,
מן הפשט ,מכיון שאינו מתיישב עם הפסוק שלפניו ועם
כי איך נפרש'לפי.הכו.נה:הזאת אתיהמשך הכתוב?'"ואnםloDנ~אמר כי
.ש
www.daat.ac.il
דעת-מכללת הרצוג
מתוך" :מעיינות" ו -שבועות ,מאסף לעניני חינוך והוראה ,עורך :חיים חמיאל ,ירושלים תשי"ח
236
לפרש כךמבלי
יי
המשך שאההכתובים קשה לטרשדברי התורהכך" .המהכ"ל
ב רפ
מבין ,שפירושו של פסוק אינו יכול להיחשב לפשוטו של מקרא ,כל עור
אינו מתיישב עם כלהענייו כולו .ואם המהר"ל מקבל את דברי חז"ל ,הרי
זה ר 9לאחר שמצא ,שדברי הכתיב כולם ניתנים להתפיש כביטויים
סימליים שמשמעותם רחבה הרבהיותר מאשר הגדרתםבמילון .ואלה.דבריו:
"אמנם ,כאשר תחפש בדבריהם (של חז"ל) ,תמצא,כי כל דבריהם חכמה.
וזה ,כי האוזן הוא מקבל ,ולכן כל שמיעה ,מפגי שנכנסין הדברים
באוזן-מתורגם [בתרגום אונקלוס] לשון קבלה .ומפני שהיתד הוא תקוע
בדבר שנכנס בה וסותם אותה כתיב 'ויתד תהיה לך על אזנך' .ולמה כתב
כךז ולא היה לו לכתוג רק 'ויתד ההיה לך' ,ובוודאי יודע אני ,שהיתד
תקוע בדבר ..אלא שבא ללמדך ,כי צריך הארם מתימה על המקבל,
ן גם כן ,שלא ייכנס בוענייז גנאי וגנות .ואף על גבכי בחורה
ההוויאאיו
,
ך
נ
ו
א
'
ק
ר
.
ן
ו
ש
ל
'
ך
י
נ
ז
ו
א
'
ל
ע
ל
פ
ו
נ
ב
ת
כ
ם
ו
ק
מ
ן
ו
ש
ל
ל
כ
מ
ב
י
לא כת
כי
מפני שהפרשה הזאת מדברת 'ויתד תהיה לך על אזנך' אשר היתד נכנס
בנקב וסותם המקבל ,והואיהיה מוכן לעשות בור ולכסות הגנות ,הוא הצואה.
וכך ראוי שיהיה לך סתימה על המקבל ,שהוא האוזן ,שלא יקבל גנות של
דיבור נבלה .ועכז כתוב לשון 'אזנך' .והוי ליהדי לכתוב 'ויתד תהיה לך';
ד לעשות סתימה לאוזן ,ולא ישמע דבר גנאי .ודבר
רק מפני שקאדטציי
זה מבואר ,ואין זה פירוש רחוק ,אבל הוא קרוב וטוב.אין ספק שרמזה זה
התורה ברמז לשונות שאמרה'.ויתד תהיה לך על אונך'. ,ורמזה זה כמו
שאמרנו למעלה" (באר הגולה ,באר ג).
בפירושו לפסוק זה הולך מהר"ל ומסתייע בשני העקרונות הפר-
שניים שהכרנו למעלה .כשם .שהפך את ארבעת המלכים ואת אברהם אבינו
ממציאות לסמלים ,כן הוא הופך את המלה "יתד" מכלי למונחז וכשם
שהקפיד על הצורההלשונית ומל המלה -כחצות",כן הוא.מקפיד עלהייתור
הלשוני המדומה של המלה "אזנך".
לכאורה ,דרך פרשנית זאת רחוקה היא סו הפשט .אבל יש לו למהר"ל
סיוע לדבריו .באותה דרך שלעיון מדוקדק בדברי הכתוב; במלים ובאותיות
הלכוחז-ל במדרש ההלכה ,והפיכת מליםלמינחים רגילה בהלכה התלמודית.
רבותינו הראשונים דרשו אותיות ותגים ,אכיש ורקים ,אתים ורמים ,ורבותינו
האחרונים ,חכמי התלמדה הסבירו ששור הנזכר בתורה אינו שור ,בעלהחי
ההולך על ארבע ,אלא ,ממח המזיק .וכן הבור והאש ושאר מלים שבתורה
נהפכו למונחים ,שגדרם רחבלאיו שיעור מגדר המלה עצמה .אפשר לחלוק
על מהר"ל כשם שאפשר ומותר לחלוק על כל פרשן,
אין להכחיש
את עצמאותו של המהר"ל בפרשנות ואת זכותו ללכת בדרכו אשר בחר.
יאי
www.daat.ac.il