גלידי
להודיעכיאיןראוייפיי
ץ בפרדם התורה
עדיפלא תורת ה' ואהבתו.
ע לכליודעי דת ורץכי הבמה
(")יינו
תודתינו ה49ושה תהחלק לענש
חלקים ,ההלק הא'ייעת פהיחט ושצות על
אסתתם ,והחלק הב' סודות התורה ,מצרעי
היוקרם החלק הראשת לחלק השניייעשה
הכרחטע,כימנוע להנוע החלק הב' אם לא
קרםייעת החלק הא',וזהיתבארכק השכל,
חשרבריהככרת,וכץ הכתוכש,
אפנם ק ה17נלכי מלמחא ההקיע כעק
מלשותא דארעא ,וכבעושש"טכפרי
לאימצאחןבעיני המלךלהיותמאמצימודו
אם לא -9סו לו מעבוים טרורם אל המלך,
בווי,
כהטל לאהדשהטעכהצרתבביתהמלךבאמונה
ת ההלק
במלאכהו הוסב עצים הצואב כרם ,וכראות דההדשב *עק או לתשעייע
הב' קורם ההלק הא' גרולעוב
המלךפצב לבבויעלתו למסרגהיתרגרושת
ונק סמררנה אל מדרכה עד עטתרהו דצשלך ממצהע,כי אם המלך צק
שני ספים
י
ד
ב
ע
ל
וינמרלהםרעבונםברוצצתכלתכליתדירבנה
ליטבת עכר ולהיות כשנמצי סודו מצר
י
ש
א
משצבנאמן חרטבכלמלאכתהמ"קכןהדבר התהים על קי באזהרות גדולות ,ועל
כטובות התורהכי לא הכה אליהם אם לא
םלו מצטדהחןבעיניבחךמלכי המלמם
ית
הקב"ה מצדעשית המצותכלב שלם מאהבה
ידיעה תלמודם ,הה שאמר ארק הצבשש
וששת* ע] אם א מצאתיהן כזנןההיעני
נא אחדרכך,וכמרוצע ועקהואעושיתרצונו
יולבלבשלםכשעשיו ומששט1ח)1נהמצאחן
בזם וכתובבהריה אלה תולדות נח נה
א"ש צדיק תמים הטה ברורוהיו ,והנה
מעעתצתו של משה רכש ע"ה
י
נ
ה
ו
כ
מציאתההןבלשקממופקאםנאמצאתיוכר,
ורהטםיהברךוהטעםבנרפקודאיכיכממותוק
י,
מעק גנים
פרק ראשה
()6גבוי וידוע .הנה לכאורהאין זה מכמנת
ההיבער ,כי כל מגמת המחבר
החסיד הקדושכהיבגרהזה להריעולהצריח
על העוסקים כחכמות ההיצרניות ומחבקים
היק נכרים ,אכל תתבונן האמת שכימי
המחכר כאשר עזבו חוק התורה ולא עסקו
כמדינתוכזמן הגירוש בעסקידיעת משפטי
המצות בעזן התלמות והפוסקים ,והלכו
אחר ההכלעיון ההכמות כחקירות והשכו
עעהועיקר ההצלמותיזהר מלעסוק במשפטי
עיון השור והבור,אזי המהבר כקנאתו לה'
גדר דדכםבגזית והקדים להתוודע ולהגלות
אשר הלקהעיון כמשפטי השם ומצותיו לו
משפט הככודר אפילו נגד הכמת האמת
הלק סודות ההורה הנמסרליראיו:
אור
החיים
פרקיאשט
השני צוה השמרו לכם פתוח אוחו וטצע שתי קנו',השמחל הת מהשלא
י
ת
י
מ
לאסרו
לחכצטהקדתכםי
נקצדצעדשמריאליכם החובו והאבנט %תלבי ממצאתיו
מקץ
י
ום עשו רעך האקו באווה טפרהשני
ושאשק הצרחת כשק איות ולארביעה4א
ו אח
הזעו כטה הוא ,אין מפק אלאויחייכ
רגושםלמלך,כןאסחטממחויטמפימלךמלכי
המלכש ועקבנה לההבוק בתלמוד מצהעע
הקשרתם אותםחזר השמתםלבנץיוהברת בם
נכר נהגים 1ז) ,ו14חראה אם נמצאחןבעיניו
הח' עלהלטענץ הטפרהשני ,השחטעיצום
נצמרת בו רחוק
להקי כי החלק
י
ש
א
מכ*אעו י"החשבותש ,המהלק אושר
אטטנו
הוזדצעו עליו לבלתי טבע
י
ר
צ
ק
ב
ומשששיםבווחושבניבמשבצתבהשכליט הל
מבלתישוםתענית ותפלהלרישא שעלה לט
סודות כאשך עשה אדק הצבוטים אם נא
אל תהרהט ובסכומה
נחתה נ]במופלא
מקר אל תוצךר במהששיארה החבוק ואל
יועבהלךעמקבנמהרות.
במצא לפי"ץכי הדור הזה אשל חובצת
טטנ*ת
י
א
ע
ל
ת
מ
עו
י]ואין חמד ואץ דעת אלאים
יני
חחצ מש 4ל
ן4ק
בשרץ ,אץ אדם אשר עושה מצחהושכשעכי
אם להתגדל ולהתפאר ו14ץ אתטיודע ער
מ תלתא ולא ממכת
מה לא שהא מרדיה"
נפסוקכמדרו,אסתילסלהתבונןבמודות
ה"
התשוע תושש עם אביע הדמשק אשר
מפיה ננראשהת ביצן מכלעץ הק אכל תאכל
()3השעץהדעתפצח ועלא תסכלוכרחיש
עא4ה בו הר הפך רצק קש עקנמה
עיו
פעץגנים
זצ"ל עם תוספת טובה מדברעות
האיךיתנהג האדם בעסק החכמה האמתיות,
הגם שלא הגיעעדין למדרגהשיהיה ראוי
לעמודכהיכל המלךעכ"זלא פטר אתעצמו
מעסק החכמה האמתית כי היא עיקר
הצלחתהנפש ,מהטובומהנעים שבתאחים
גםיחד ה"העסקהעיון בש"סופוסקיםועסק
העיוןבסודותהתורה חכמההאמתיות חכמת
הקבלה( ,ונמצא כתוב בספר הקנה ושבתם
וראיתם בין צדיק וכו' כין עובד אלהים
לאשר לא עכרו עובד אלהים התנו העוסק
בתלמוד ובזוהר ,לא עבדו העוסק בתלמוד
לבד ואית עוסק כזוהר) ,ובפרט בזזרותהן
אלה אחרהתנוצצותאורותשלצולםהתיקון
הימים
משנת של"ה ואילךע"י אור
י
צ
צ
פ
מק האריז"ל הנסחרות לנו ולבנעו כמו
()3ומעץ .כבר הקדמנו שהמחכר הזה גדר
דרך בעד המתפרצים שהשליכו אחרגיוונן
עיון חוקי התורה ועשיות מצותיו רצסקו
בחכמההחיצוניתבחקירות,וזה אשריקראו
בהצטותם סודות התורה ,ובאמת הם נעורים
וריק מחכמה הקדושה האמתית המסורה
לישראלהיא חכמת הקבלההאמיריתיזיעת
שמותיו ית' ופרקי המרכבה ,והנה הרב
המחבר ברצותו לגדור גדר ורצה שיתעסקו
בתורהומצותכיהיא דבר החוכהעליםועל
בנינו ,והם כדוי לחמנו להאיר נפשוחיצ,
הקדים באזהרה דגם לפי סברתם שסוברים
שהעסק בחקירות היא סודות התורה ,אזי
דבר בקדשו דגםהעיון בסודות התורה אסור
לנועד אשרנמלאכרסיסבחלקעיוןהמצות,
ואנחנוכענינוככרהיאבכתובים אצלםדברי
כבוד מתותמ המקובל פו"ה צבי הירוש הנגלות.
"
אךר
פרקראותן
החים
נוהה (ג)כצ שנחמו עלהיו הזה כמה הפצה לחדודיה רכי עגךבא מצםבעפים
ך ארע
שיות קשות כק הגווע 6 %ש 5שמוקי5מ ישרבעלום ,ק44צע5ו המאההמי
מהם.
ושהיל א ט] ,השףרביעקיבא בקען מלשכי
אע"פ השלת לדו"צ 4שר להם הקברה וצווך לו
י חמים צרתם לברכוע
רבוז*יבר
לוק שץהאוישישתמשבגבהי.
עצובה מיותר כי כל הכלמור
מלא שהשכחשרלתימרותשלבמזרבן ,אוצץ רבדתי שאתאםהיאים אתהשםקיויים
אלדברו,כבר אחם רששביעיכם
שרבים עתה עם הצץ המוכש בממגרי
אוראל חכמם
גאוהם בחהצבם בי השעו מוצית ההורה כי אלה הארבעההיו
י
ה
ד
נ
ותעלצצתטה מבלי ריח ההרה תצעם מצפק
עמהם עת ותנוטה םפהא ומפריוכהוא
אכש לך קצת שכריהם .אכוו נתעהי]:
מצמולפרדםאלישעאחר 5%עקראתקשאי
וצקזושש ,אחדקצץבציעוקקראווצקי
ו אל
ל
א
ידא ,שחר ק ערבו אל לבם לגראז אל
שפ
תל
סורות התורה ,תוה להם מהשיעץ לא
נמלם מהםא" 8מ אםרביעיר
א למד
י
ש
א
טשנהיבצק תוה בשואלמ' עצה שרלה
מ84ובעיני ה'ער אשך אמךלממשכי השות
לוצר .אמרועלרביאטוטו אשו
אתפולת"א אחבערך .קעשיהציץ
ו דבשמצ*4זאכול דאךתו'.
הצ
תמ
ו
יע ,קנאוקיי
קימא וצץומוקקיאוע5ו קךבלניה' הציי
מעץגנים
ומ"ש המחבר מענין עץ הדעת טוב ורע
שנצטוה אדה"ר ,הנה ענין הרמז
נרמז אצלינו בכתובים שהאלהים עשה את
האדם "4ר שיהיה לו ולזרעו אחריו אמונת
אומןיתדתקוע בלב בלא ספק ונאסרלועץ
הדעת טו"ר הואהעית בחקירות,כי החוקר
כאשר יבא לחקור בכל הצדדים בכל חלקי
הסוהר הנה הוא מטה הדעת לטוב ולהפכו
הגם שכונתו להעמיד על הטוב אבל כרגע
יסה על כלפנים הדעת גם לרע ,תה אסור
לכל אשר קרבת אלהים יחפותן,כי איסור
החמץ במשהו וכרגע ,וזהו שתמצא ע"ץ
נהק עלם
הדע"ת כני' חמר שא"כ
נכף"
מאסר מצות משוחים פט"ו](ימ 4אצליע רמזים
בענין אפיקומ"ן וכן מוצי"א מצ"הק וזה
שתמצא שהקפיד הקב"ה במד"ר על נסותם
את ד' לחמור השש ה' בקרביצ אם אי"ן
עי
נשות חח ,שהחקירה כרגע אסורה בהטית
הדעתלשני הצדדים ,וזה שתמצא בתשובת
האשה הנח"ש השיאנ"י וגו' ,הנה הה"א
הוא הפעולה ותקרתשיאנ"י הוא י"שאי"ן,
הינו הנחש המסית השיאני לידי חקירת
י"ש אי"ן ,אבל עסק החכמה האמיהיות
חכמת הקבלה האלהית היא עיקר הצלחת
הנפשואין לאדם להפטר ממנה בעפםאופן
חץיא עיקר תורת באראל אשר ההכ"י הגיד
דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל וגו',
ועודגרבר בזה אי"הש:
(נ)כמו עשקנפו .ת"ק כרבריצ בהג"ה
הסמוכה ענין עץ הדעת טו"ר ,ותבין
שהעסק בחכמות בחקירות גורם לכל זה,
וכמו שנאמר באדה"רגירושין ויגר"ש א"ת
האו"ם נבעכית נ כו] כן נקנס על הדזד
גירוש ,הבן:
אור
פרקיאשת
ההיים
ק4א עלו רנ פובינא רהכ"מי [גהק ט:ן שיה .מקפחים,כי ש על (ס)4%ה חטוטה וענוה
י מרה דארעא בשמאל 51יהכ ]:לרוב יתירהלהם,אוי להםלהרבותאגודםהלטשים
מתי
חממתו וחסיותו ,וצצו לו רבי יוחק תא שוו45ם קמנים אוטר לא פעמו מעם בשר
מהריחוריח יראה שצצם,
חשגבייק 4מעשה מרוטטה ואמי אכה* לא משנה ותלמוד,ה"
קשאי [ונעהנ] .הבה מאע"פ שההןבטבלית רקלחמולחם רשעויין חמםהגאוה שתועד
לשכרה.
הכגלימותלאבמחבלבו ~סוסודותהתורה
כי לא הנק"ש
,כי מודות התוה אץראוי ופן הכתובים ,ף לנו מומר מהאיט כהגה
להשתדל בהםכי אם החמעיםהמופלציםכי
פניוכשכים אל
עניו מאד אשר
הסתה-
הם כמי שנתאבר אל המלך ונכנם בחדרו האלהים .מחז"ל [מטתז ].בצצת וימהר זכה
שאםלאיהי
הראוי דמו בראשו ,כמו שאגך לקלמהר שנאמך אם נא מצאתי ,ודוד שיד
[שנצת שכא] (ל)פן מ 10414אלה' להאותונפל השם [תהוםכהיןםי
ךה'לתאיווברתו
יהעיד על כל המיכי לא יוטעו
ב.
אם
טשו רב .וכבר הורה על אח בוז ומאמרו להיקפ
ש חק ראוי לו מודות התורהכי אם לאשר 49ם לו החלק
במאמד הראשת הניחולולי
שאמך
עדשהבחט בבבתם ,דומה למה
אם א המאשת ,הטלאיוח-עוכי אםמפיהש"ילמאן
מצאתי קנעיני.
דייצבאיודיעם כאומרו ןטש 4נו]כי ה'יוק
דאם תבקשבכלהבריהם המצאכי לאעל חכמהמפיו דעתותבונה.וכבר מקלם החלק
[פי'פרק]היאשת תהלהלאל.
ידעת החלק הורהטת לנך היו
טעץ גנים
(קפןיהרטא5ה".כלהדברים האלה שכתב
ן בפסק הגאון
הרב המחבר לראיה ,עיי
מהר"י דלאט"ש הנדפס בספרי הזוהר
ותראה שאין מכל זה ראיה להרחיק ח"ו
חכמת הקבלה חכמת האמת ,והרב המחבר
הקדוש דברבקדרנו לשם שמיםלצורךהדור
וכמש"ל( :ס)זקנהושיבה .ר"ל הגם שהיה
להם בקיאות בחלק הראשק החנו שיעות
חלק העיוני במצות התורה ,עכ"ז לא ערבו
אל לבם לגשת אל החכמה הקדושה עד
שהיה להם זקנה ושיבה וענוהיתירה.
והנה כל זה תתבונן בכתבי האריז"ל
והרמש ותלמידי תלמידיהם שאין זה
נוהג בדורותיה שהנסתרות נעשו כנגלות
להחפץ בקרבת אלהים ,ואומר אני הלואי
שלאהיומקיליןגדולי הדורבלימוד החכמה
הקדושה ,והלואי היו מלמדים דרך
לתלמידיהם לעסוק בחכמה הלזו אזי בודאי
לאהיה שום הרמת ראש לחכמותהחיצוניות
ו כל החכמות נדחים מפניה כמו שנדחה
חי
החושךמפני האור ,אך קטעונותעו גרמו שגם
כמה וכמה מצדיקי הדור סגרו את דלתי
החכמה בפני פרחי הכהונה ואמרו שלא
ילמדו עדשיהיובעלימדריגה ורוה"ק ,והנה
עבורזה נשארנוערומיםמן החכמה הקדושה
ונתגבר בעוה"ר חותכות החכמות החיצוניות
הכסיל בחושך הולך ,ובמהרהבימינו ויאמר
י אורויארלנו:
אלהיםימ
%
פרקשני
לבארכי כץ מה שנתגדל חטטת האדםיתחייביותרבעשיית
טצותיויתברך.
הלפשטן אשר שגבוה חכמה התרה ,שכבר השרט
()6חשבו אלה רטוטים
י
נ
למדרגה ומכמה ההכאת המבוקשמרעשיוהאטמי,והיקוצואל
כאשר
ויו
יבאר
פרקשני
טעית גנים
כי כל מה שתתגדל חכמת הארם
()6
יתחייב יותר כעשיית מצותיו
ית"ש .בקראי הדברים האלה יסתער לבי
בקרבי ונתמלא בטני כאבות קנאת ה'
צבאות תעשה זאת ,קנא קנאתילה'ולתורתו
ולמצותיו וראיתי כי דברי הרב המחבר
הקדוש לא יספיקו כעת בדורותינו שנתרבו
הפורקי עול מוסרות התורה ומצות
ובהפקיראניחא להם וצורדים נפשותנערים
וזקנים .ידעתי אחי ידעתי שאין להם חלק
בה' ובתורתוויהיו לחרפות ולדראת,כיהן
המה מכתות הערב רב עמלקים רפאים
גבורים נפילים ענקימת אשר נתערבו בזרע
קודש .והנה עתה זמן הבירור קץ גלותינו
אזי בעבור זה הצרעת זרחה במצחת
האנשים הרשעים למען יכירו וידעו זרע
קודש אתמייקרבו ואתמי ירחקו עד אשר
ישארו זרע קודש נקים סכל סיג וחלאה,
והמה יהיו לחרפות כט"ו יום ימי אפילה
שיהיו בהתחלת ביאת מלך המשיה כמבואר
בזוהר [ח"כ ז' ע"ב כדין יתחשך גל עלמא חמש
עשרהיוטין חנף] ,וכמר שהיה כצאת האראל
ממצרים שמחו הרשעים כג' ימי אפילה
ונשארו זרע קודש האראל תמימים נקים
לפני ה' ,והנה למעןיבירווידעובני ישראל
ויקבלו עליהם עול ההורה והמצות ולא
יתפתו להבלי הזונות היפיפיות חכמות
החיצוניות ,אזי הוכרחתי להפסיק באמצע
דברי הרב ולהקהיל עליהם קהילה גדולה
מדברי קרושי ישראל עם תוספת רברים
אשר עוררני נפשי ,ואתםבני ישראל אנשי
צדק עשו אזניכם כאפרכסת בואו חסו בצל
הקודש שמעו ותחי נפשכם.
והנה אקדים לכם הבלי האנשים האלה
המתפארים בחכמתם לבנות טיח
תפל ואח"כ אביאה לך אנשי חיל למלחמה
בסטפיןבגיפיןברומחין בקשתיןויהרסו את
המגדל אשד בנו בני האדם ויסיעו את
האבנים אשר בנו בהם בנעם המטליכום אל
מחוץ לגבול הקודש לטק' דתהומא רבא
ולכלבני ישראליהיה אור במושבותם.
האנשים האלה ברצותם לפרוק מעליהם
עול תורה ומצות בנו טיח תפל
והניחו יסודות שוא ובאו במדמה להפיל
ח"ויסוד התורה באומרם הנה מעיקרי הדת
הוא השארת הנפש והצלחה אחרונה משכר
הנצחי לנפש ,והנה ידוע כי כל ההווים
הגשמים הווים ונפסדים ואיך יהיה
באפשרי ומע"י משהטה המצות הגשמיים
בעולם הזה טויה השארת נצחחת כשכרה
פו
מעין
פרקעשי
גנים
הנצחיי ,והנה המעשה הוא גשמיות נפסדת
בעוה"ז ההוה ונפסד ,ע"כ עבר עליהם רוח
טומאה וחשבו שכל מעשה המצות הם רק
המצאה כדי שע"י העשיה הזאת תתעורר
הנפש בהיכלה להשיג איזה מושכל ,וא"כ
עיקר התכלית להם הוא השגת המבעכל
באיזה חכמה שידמו בנפשם מאותם
החכמות הפחותות ,ולפי"ז באה להם
ההפקירות בחושבםכיון שהם משכילים על
דבר בהיכלם העכור אין מן הצורך להם
לעשיות המצוה ,ולא ניחנו המצות רק
להמק עם שאינם רוצים להשכיל ונהנו
המצות להעירם על השכל המשיכל ,והנה
עי"ז טפש לבם בקרבםליחן טעמים למצות
כפי שכלם הבזוי ופטרו את עצמם מן
המצות.
גם עברו חוק על אזהרת התורה במצוות
לא תעשה אשר לא תעשינה ,כי יצר
לבם הרע הסיתם ליתן טעמים לפי שכלם
באומרם מה איכפתליה לקוב"ה אם יטמאו
איום את אשת רעהו בזמה ,או אם טומאת
הנדה תהיה בהם ,או אםיאכלובהיר החזיר
השקץ והעכבר ,אךנותנים טעם לדבר בדרך
המצאות הטבע להשיגאיזה מבסכל הטבעח
או להרחיק נזק והפסד הטבעי ,כגון לונות
נוהנים טעם האזהרה כי באם יהיה רשות
לזנות אשה מתחת אקצה יהיה א"ש את
רעהו חיים בלעו כי קנאה חמת גבר ,ולא
יוודעו הילדים בני מי הם כי הם בני בלי
שם ,ולאיהיהמי לפרנסם ,וגםנותנים טעם
שמזה יומשך הפסד בטבע הבריאות כאשר
ניחא להם.
יתערבו כוחותבני אומנות אחת בכוחותבני
י הגם שמעולם ועם ה'
אומנות אחרת שכל אחדיוןלו טבעותכונה והנה תדע ידיד
אחרת ,ער שמזאת הדעת הטמאה
מלאתי ועוררתי קנאה נגד האנשים
והמזוהמה באה לאפלטון ראש הפילוסופים החטאים ,עכ"ז יראתי להוציאמילין כאלה
ותפארת גאותם שהתיר להם לבני אומנות
אחת שהיתה בהיותם בשקט להיות להם
נשים בשותפות עד שהיו לבוז לכל עמי
הארץ בראותם שטותו אשר הפרחוק שגדרו
אוה"ע בעצמם מימות המבול ,וכן כיוצא
בזה בשטותם באיסור הנדה באומרם
שארסיות הנדה וחום הטבע שבהמזיק בעת
ההוא אבל אם הוא איום קר המזג בעת
ההוא לא יזיק ,וכן באכילת החזיר כיוצא
בזה בשטותם ובהבליהם ,וכן כעשיות
המצות להשגתאיזה דבר מחטכל בהבליהם,
ובאם הוא איום נבוב לדעתם שמבין
המושכל ההוא אין לו מן הצורך לעשיית
המצות דוקא בפועליא).
עוד זאת רעה חולה בלבביהם תפח רוחם
ונשמתם ,שחשבו השארת הנפש הוא
רק המושכלות שהשיגה בנפש כלימיחייה,
אותן המתסכלות הם ההשארת ,וע"כ חשבו
לשלל וריק לאותן העוסקים בדיני התורה
במשפט ארבעה אבותנזיקין ומראות נגעים
להיות שהנשוא הוא דבר פחותי ,משא"כ
לעוסק בחכמת הגלגלים שהנשוא הוא דבר
הנכבד וישאר השארת נפשו ההשכלות
בדבר נכבד רם המעלה ,כזה וכזה דברי
רמיה ולשון תרמית עד שבא מזאת להם
הפרת כל חוקי התורה ולפרוק מעליהםעול
עיונהועשיות מצותיה ,עד שבאהענין ברוב
דברים שהמון עם מערב רב הגם שלא
הכירו ספר מעולם דוברים כגאוה וכוו נגד
חכמי הש"ס ונגד התורה הקדחתה הגם
שאין להםידיעה כשום דבר רק שבהפקירא
מעין
פרקערי
גנים
ט
מפימן השפה ולחךן אפילו בררך שחוק על כי האלהים רצא לברוא את הארם בחיריי
תרבות האנשים האלה,כייצר לב הארם רע ושיהא שכר ועונש .והנה כתיב [איכה ג לת]
מנעוריו ,ואוי לי אם אומר וכו' ,אך בעת כי מאתו לא תצא הרעות ,רק הארם בעצמו
הלחץ הביאני זו הרחק להודיע שטותם
והבליהם שלא יתפארו עלינו לאמור אין
חכמים בקיאים בחכמתינו ,וגליתי מעט
מרעת שטותם שאין מהראוי להרהר בהם
אפילו בבית הכסא ,ואח"כ אבוא להרוס
בנינם הגם שאין כדאי הענין להשיב על
הבלים כאלה.
והנה אומר לכם בתשובת השאלה
הראשונה הכוזבחת באמרם איך
אפשר שמעשיית מעשה המצוה הגשמית
תהיה הצלחה אחרונה לנפש והשארתה
לנצחיות .אומרלך מה שקבלתימפיסופרים
ומפי ספרים בקיצור ואתה תבין .תכלית
בריאת כל הנאצלים והנבראים והנוצרים
והנעשים שיהיה נברא זה האדם התחתון
לשעשועיו ית"ש ,וזהיהיה שעשועיו ית"ש
כאשר פעל ועשה כל העולמות שיהיו
מתנהגים ע"י עשיות האדם ,אם אנשה דבר
כזה יפעול בעולמות פעולה כזאת ובמעשה
האחרת יפעול פעולה אחרת ,ולתכלית זה
נברא האדם לשעשועיו ית"ש ,וגילה לו
הש"י איזה מעשה מחויב לעשות בעולם
העשיה הלזה,כי יודע הש"י הבורא שע"י
מעשה הזאת יעורר בגבהי מרומים האור
הזה וע"י משהזה האחרת אוד אחר .וכן
הזהירו שלא לעשות כטה וכמה ענינים
כמבואר בחורה שס"הלאוין,כייודע דה"4י
שע"י מעשה העבירה פלוניתיעורר רע ח"ו,
כיזה לעומת זה עשה האלהי"ם ,עשה סוד
הוא סוד המרכבה העליונה
האילן הקודתי
וערוה רצועה לאלקאה לחייבא הוא סוד
מרכב' הסט"א שועלידם יתענשו החוטאים,
בבחירתו או שלוקח לעצמו הטוב ע"י
מעשיו הטובים או שמעורר על עצמו הרע
ע"י מעשיו הרעים ,כי כל מצוה הוא נגר
איזה ענף מעץ החחם ,ובהיפך כל עבירה
היא ענף מסט"א ,והארם ע"י מעשיו או
שמנענע את האילן הזה או הזה ,והוא דעת
התורה ,ראה נתתי לפניכם היום את החיים
ואת הטוב ואת וגו' ובחרתבחיים.
ושה שאותן האנשים תועים הטעם רוח
עועים לחקור החקירה המזוייפת איך
אפשר שע"י עשיה גשמית הנפסדת תהיה
הצלחה הנצחית לנפש .אומרלך אפילולפי
חקירתם אין זו טענה כלל .רהנה המלך
כאשריצוה לעשות לאיש איזה רבר והאיש
ההוא פעל ועשה הדבר ,הנה מהיכן נתהוה
להעשות זה הדבר הוא ע"י צווי המלך,
והמלך למה צוה לעשותכיכך עלה ברצונו
ומחשבתו ,א"כ הכל בא מכח רצון המלך,
וכבר ידוע כי כח הפועל בנפעל ,א"כ
בהפעולה המעשיתהלזויז 4כחרצוןהמלך.
והנהזהבבהירורם אשרישוער מהותובפני
עצמוורצונו בפ"ע ,משא"כ בא"ס ב"ה הוא
ודעתו ורצונו חר (כאשר הודו על זה
המחקרים כי זה אי אפשר לומר על א"ס
וגבול זה המהות וזה הרצון) ,א"כ כאשר
הוא ית"ש קדשנו במצותיו וצות לעשות
המצוה כי כך עלה בדאונו ית"ש ,ורצונו
הוא א"ס והוא המהוה ומקים כל דבר,כי
הנה כל העולמות האיך נבראו והאיך
מתקיימים הכלע"ירצונוכיכך עלהברצונו
ונשארהבחיים חי ערלם בהצלחה נצחיות,
כי הגם ומהעשיה הוא גשמית עוברת
מעין
פרקאשי
ננהם
ונפסדת ,ה3?9ה הרא קים לצדי רכח הפועל ונותנים משפט הבכורה לחקירות
בנפעל ,וזה שנהגו אנשי מעשנה לומר קודם הפילוסופים להתבונן בתכונת הגלגלים
כל עשיות המצות וזהי נועם ה' אלהינו תפארי החכמותואומריםוהעניני המצות הם
עלינו (מעם ה' החנו רצונו ,אז) ומעשה לא ניתנו רק כמוסרות וחבלים למרבית
מינוכוננה עלעו(לשון?ן רבסיסקיים לעד ההמון שלא יהיה העולם הפקר ואיש את
רעהוחיים כלעובגזלוגניבהוניאוף,וצילת
הכן הענין).
ותתבונן ע"ז בעיון עמוק דברי רז"ל המצות והטמע אשר לא יכלו להמצא ח"ח
בפירחן ריח ניחוח ,נחת רוח קל טעם למצות כמו שעטנז וכלאים בחים
לפני שאמרתי ונעשה רצוני חפוי פ' שלחאן . ,טעמים בחקירות הפילוסופים ,והנה הפרו
רצ"ל הגם מששחתך הוא גשמית ,עכ"זאני חוקי ההורה ,תפח רוחם ונשמתם ,יהיו
אמרתי ,ואמירתי היא רצוני שכך עלה לחרפות ,כאשר אספר מעט מהנה יהיה
ברצוני ,א"כ עשייתך הוא דבוקברצוני וכח לדוגמא להמשכיל ,למשל אזהרת ביאת
הנדה והזבה שתנים טעם כי יהיה היזק
רצוני כעשחתךכי כח הפועל בנפעל.
,
ה
ר
נ
ה
ה
נ
ה
ו
ת
ו
י
ס
ר
א
מ
ת
ו
א
י
ר
ב
ל
ף
ו
ג
ה
לפי
וכדי שיהיו הדברים האלה על לבבךויהיו
התורה ,דעתם לפעמיםיהיה מותרכגון באם שיותר
מוטעמים לך ע"פ דברי
אציגה נא עמך את אשר כתבנו בספרכן יהיה רפואהלוכגון בהקבץ מותרותליחות
אגרא דטלהפי' הפסוק את כל הדבר אשר הגוף או באם הוא בטבע קר המזג אז זה
אנכימצוע אתכםהיום אותו תשמרו לעשות אינו נכנס בגדר הציווי ,וכן בכל עניני
העריות שמתי מחסוםלפי.
לא תוסיףעליו ולא תגרע ממשע).והנה הם
לההבונן א' מאי מרבה בתיבת כל ,ב' אותו תפי דבריהם מה שהזהירה התורה בלא
תשמרו לעשות תיבת אותו מיותר ,ג' תיבת
חילוףנפ" בלאיוצאמן הב ,]%הואמפני
לעשותמיתר ,ד'האיךיקשרלזה דוקא לא מרבית ההמק שאינם בעלי שכלויגיס להם
תוסיף עליו וגו' ,ה' לא תגרע אצ"ל כיל היזק ומדות רצות ,משח"כ הבעלי שכל
דכבר לא גמר לזההציווי.ו' התחיל ברכים אשר ישקול לפי דעתו בטומאת שכלו
אתכ"ם תשמר"ו ומסים כיחיד לא תוסיף אימתי יעשה ואימתן לא יעורה הוהרה לו
ולא תגרע.
הרצועה,וכן בעדויות המצות הגשמיות הם
וזה אשר כתבנו לשם בספרינו הנ"ל ,מדמים בדעתם שניתנו למשכיל איזה
והנראה דכא לשלול סברת כת מושכל ובאם ישכיל המושכל בלא העשיה
החטאים האלה כנפשותם ה"ה סכרת אין מן הצורך לעשיה ,ובפרט המצוה
המתפלספים באחירם בתרמיתהיצר לנתק שמבואר בה איזה טעם הנה הם סוברים
מוסרות המצות מעל צווארם בהקצות שאין מן הצורך לעשותה בפותל דוקא
מזויפות ומקצוים את עצמם לדעת איך דהירה כדומה ציצית מבואר בפ' וראיתם
אפשר שכעשיות המצוה הגשמית יישפע אוהו וזכרתם את ונו' ,הנה ידמו בדעתם
כח הארה וקיום לנפש המשכלת ומצמה נק ש ח המצוה אשה רק לזכירה הנה
הרוחנית רצד שתושאר בהצלחה הנצחיר) ,אומריםלנפשם שהםיהלים בלחוהכי ,תק
מעין
פקשני
ננהם
ש
כדומה בתפלין וכיוצא ,וכן במצות שאין חומר העשיה הארצית הם ממילא בטבעם
בלתי שוכחים כרגע רוממותו ית"ש.
להם טעם בודים טעם מלבם לרמז איזה
דבר ואומרים לנפשםכיון שמחבושים בזה
והנה להיותטעמי המצותהללו הם רק
המושכל פטורים מעול עשיות המצוה למנוע שכחת החומר הארצי ,פל יאמר
בפועל כי אומרים הרשעים מה יתן ומה האומר אני אכריח את נפשי לזכור בזולת
יוסיף לעטרות המצוה הגשמיות .אבל אנחנו המצות הללו (או ע"י סימנים אחרים
זרע קודש זרע בירך ד' אין לנו חלק עם שאעשה לזכירה) והוא כענין שאמר המלך
כהות הרשעים והחטאים האלה בנפשותם החכם אני ארבה ולא אסיר לבבי ~נודחן
כא:ן ,רחלילה לומר כן ,כי המצות צריכים
ובטענותיהם המזוייפות.
דוקא לקיים כאשר צונו הבורא ,הגם
(הג"ה .עחן
במדרשהפסרובקהנקפה'לתאהחרחי] שנהגלו הטעמים לא יצא הנבראבקיימו
[פכ"ב א] דרורו חז"ל על
הטעם בזולת המצוה ,וצריך לקיים המצוה
ויתרון ארץ בכל הוא ,אפילו דברים שאתה
שיש בה טעם כמו המצות שלא נהגלו
רואהאותןיתרון לתורהבגוןציצית
ותפילין הטעמים שצריך לקיימם כיון שלא נהגלה
תורה הם ,והדברים
ומזוזה בכלל מתןהמצות הקרושות הללו טעמם .א"ש אפי' מצות ציצית תפילין
תמוהים מאד הלא
ומזוזה שאתה רואה אותן יתרון לתורה
הן המה גופי תורה והאיך ס"ד
ן
ו
ר
ת
י
ן
ה
ש
רלכאורה נראה שנצטוו רק לזכור על ידם
לתורה ,ופירשנו בספרכם אגרא דכתה .התורה ומצות ,לא יצא ידי חובה בזכירה
[פרשת אחוי ד"ה בהדרש בפרשה זו וכר] יהנה מבלי קיומם בפועל העשיה ממש ,ושיעור
לפי הטעם המבואר בתורה בג' מצות הנ"ל הכחוב ויתלת ארץ בכל היא ,ר"ל גם זה
נראה דנצטוו רק לזכור עבודתוית' ותורתו הוא בכלל המצות התורה שלא נהגלה
ויראתו (כעין סימן לאדם שיזכור דבר טעמם אשרצריך לקימם בפועל דוקא.
המצטרך) ,בציצית מבואר בתורה וראיתם
ומעתה תבין האיך שיכת פתיחת
אותו וזכרתם את כל וגו' ועשיתם וגו',
תהיה הדרש הזה לפרשת א" 1איש מבני ישראל
בתפילין והיה לאות על ירך למען
אשר ק4חט שור או כשב וכר [בקראי
ז נ]
תורת ה' בפיך ,וכן במזוזה והיו הדברים דמדבר בהקרבת שלמים ,והוא רהנה
האלה אשר אנכי מצוך וגו' וכתבתם על המתפלספיםכחבו דטעם הקרטעתשצוה ה'
מזוזותוגו'.
להקריב לפניו הוא להיות שהיו משוקעים
והנה השכחה באה מצד ארציות ומורגלים המצרים בתקרובת ע"ז והיה זה
החומר אשר הוא מסך המבדילבין בהירות ההרגל הנעשה טבעשני ולא היה באפשרי
אור הצורה והמכליות לבל התבונן בגדולת כנקל להסיר מהם ההרגל ע"כ צוה הש"י
הש"י ואיך הוא ממלא כל עלמין וכו' להקריב לפניו ,וסמכו עצמם על הפסוק
ובטובותיו העודפותעלינו בכלל ובפרט ,רק נרקיביז ס ולא שבחו עוד לשעירים את
טבע החומר מתאוה לעניני חומציות זבחיהם .ממילא לפי"ז יחשוב החושב אני
וארציות אהגר בה הגודל כעולם השהייה אזבח ולא אנבח לשעירים הרוב למה לי
ע"כ המלאכים אגשר הם כלי לזרוח לפניו ית"ש הלא אין לפניו אכילה
הגשמיותי
כ
כלעין
פרקשני
הפתיה ,וחלילה לומר כן ,כי המצות אם
צורך גבוהאין סוף לטעמם ואפילו מבואר
בהם איזה טעם נגלה לא יצא י"ח בקיומו
הטעם בלבד מבלי עשיות המצוה בפועל
והבן מאד .עכ"ה).
כי מה שטענו האיך מאיר הנפש בעשיית
המצות בגשמיותי נאמן הוא בעל
מלאכתימ אשר עשה לנו את הנפש ואת
הבשר אשר קדוחנו במצותיו וצונו על
עשיות המצות הללו וכע"י עשיות המצות
הללו הוא רפואתינו וקיום נפשיע ,כיאין
מן הצורך להביט על ענין העשיה בלבד
שהוא מוגשמת ,רק על ענין המצוה הוא
יוצרינו ית"ש אשר אמר ונעשה רצונו,
ורצונו הוא בלי סוף ותכלית ,ורצונו הוא
המהוה והמקיים כל העולמות (עמש"ל
בביאור)בין והחבונן.
ובעבור זה הוא יסוד מיוסד עפ"י חורתינו
אין טעם למצוה ,הגם שבודאייש
טעמים לכל המצות עד א"ס ותכלית ,עכ"ז
כיון שאי אפשר לבא לתכלית הטעמים כי
הם רצונו ית"ש הבלחי בעל תכלית הגם
שנשיג איזה טעם עכ"זכיון שא"ס יש עוד
טעמים עדאיןתכלית ,ע"כ א"אלנולהוסיף
או לגרוע מהמצות עפ"י הטעמים המושגים
לנו לומר ע"פ הטעם הזה מותר לנו היום
כעתלגרועאולהוסיףכיק שישעודלאלוה
מילין עד א"סאין מקום לשעת מכל מעשה
המצות אפילו כחום השערה ,הבן הדברים
תמתקו
תופתצופים.
לךמדבהי
וז"ש אתכל הרבד אשר אהו"י מצוה אתכם,
(ר"ל)אניהמצוהולאתתבונןבגשמיות
מסקנהרקעל מהשאניהמצוה שאמרתיונעשה
רצוני ,ע"כ אותו (דווקא בעדרה ממש) תשמרו
לע19ת (כשקאולאיספיקלךעיון הטעםבלבד
גנים
ותאמר כית שאני מבין הטעם איני מחויב
לעשות בפועל מעשש וכיה דא"ס ואין טעם
תכלנהלמצווך לאתוסיףעליוולא הגרעממנו
הכןהדברים.ע"כ מסמםבלשתיחידר"לאפילו
אתההיחיד המשכיל תרצה לומר שהצווי הוא
רק לאזהרה להמון שאינם מתבוננים הטעם
מוכרחים לעטרהבלי מגרעת משא"כהמשכי,
לא תהיה כזאת בישראל רקיעונהבלי תוספת
ומגרעתכאשרצותה'אלהינוהבןמאד.עדכה
הגיוסדברינובספרינוהנ"ל.
ואשר הקשו את עצמם לדעת האנשים
המורדים הללו בהפרת חוק עיוני
המצות בתורה בהקדמתם הקדמת שוא
ותפל באמרםוכעיקר הששארת הנפש הוא רק
השגות המושכלות שמשגת בחיים חיותה
והיא הנשארת אחרהמותי ע"כהעיזופניהם
לדבר סרה על המבלים ימיהם בעיון דיני
המצות ומשפטיםדיני השור והבור ומראות
נגעים וכיוצא דיני חוקי התורה הנעימים
דעי זב וזבה ונדה ויולדות ,כי לסברתם
שהשארת הנפש אינה רק המבהכלות
שהשיגה ,א"כ כשמעחנת ומשגת בשכלה
דבר קטן האיכות נשאר זה השכל אחר
המות במושכל הקטן הזה בנשוא הפחותי,
משא"כ כשמשכיל בגלגלים ובתכונות
הכוכבים ובהטכלחם נפרדים הנה יהיה
השארתנפשו בהשכלתםכפי המושכלות אשד
השכיל בהם.
הנה ע"ז אודיע לך קושט דברי אמת את
אשר כתב הרב הגדול אבי החכמה
הרב כעלגוראריה בספדו תפארת
[פץ]וז"ל.גד