אתר דעת -מכללת הרצוג
8טות
ימאמר'ם
www.daat.ac.il
יעקבפיזומן אקא.ד~.רדוןמממנך
אתר דעת -מכללת הרצוג
השאלות ההמורות ,הקשורות בחנוך הארם ובחנוך
ו מקמיקות את א ,ד.
העם ,הי
ברבר משום הפרזה ,אם יאסר,כי שאלת וזחנוך היא הנקורה
המרכזית בתורתו .במדה שיש בה בזו משום שיטה ,אין היא
בעצם אלא תורת ח נוך חדשה .כחנוך העם ססילא כלזל
נם חנוך הילד.
כל מה שעמל לחבב עלינו את העבודה ,לא קמל אלא
לשם חנוך הדור ,לשם חזוק כשרונותיו רחיים .אותו העסיקה
רק שאלה אחת -תקון הארם ,ובעבורה ראה את האמצעי
הסוכהק ביותר להבראתו .כה ראה אמצעי ותכלית כאחר.
היא המבריאה את הנוף – ,מנבירה ומעשירה נם את כחות-
הרוח ומפתחת את כלי-הרוח .מה שביה"ס החרש ,העמלני,
ושואף לתקן בחנוך -להשיג את המטשות הנטורה ,את
השתתפותם ההרמונית של הנוף והנפש ככל לסוד -נרמז
בדבריו על העבודה ויתרונותיה ,ולכשיהיו לפנינו כל כתביו,
אין ספק שאפשר יהיה לבנות על פיהם אח כל שימתו
החנוכית* כרשימה מצדמצסת זו איני מתכוון לכך .טשתמש
אנף בעיקר בחליפת דברים פרטית שביני וכינו לשם הבלפת
רעיונותיו העיקריים כעסקי הנוך ,ונדמה לי ,שכדאי לתת
להם טקום במפר-היוכל של הסתררות המורים ,שרבים
מהכריה רואים .בשליח-העבודה הנדזל אחר ממחנכי הדור,
שהשפיע השפעה גדולה ומבורכת על בית-המפר העברי.
נוררון כל ימיו .ולא יהיה
*
את השקפותיו על החנוך אפשר להביע ברברים
מעטים .הוא לא היה כטבעו תיאוריתיקן ולא נתכוון מעולם
ליצור שיפות .לא לכית*מפר על-פי שימה מסוימת הטיף*
י1חד ת בחברה,
הוא לא נתן ערך סיוחר לצורה ם
ונס לא בבית-המפר .ידוע ידע ער כמה קשויה כל *שימה
ממוימת"יהזיק ברברים שבחנוך ,וככל מורה-חיים ירע,כי
בכל עבודה העיקר הוא מכו ם הנ פש שאנחנו משקיעים
בה ולא השיטה' שדרכה לצמצם ולהכניס לפעמים נם
קפאון .קדוש ויצורה לא נרם בהיותו חיפש ,שמא תשעבד
את רוח היצירה אל הרונמה ותבוא במקום המאמצים
הפנימיים .לעומת זה דרש בכל תוקף את זיקת הנפש ,את
הרצון המכוון לטפוח היהודי והאדם -דבר שהיה מטעימו
בכל תוקף תמיר.
מה היתה שיטת חנוכו? על זה יש להשיב בםיטרה
קצרה :ת ורה ועכ1דה מימרה זו ככר נעשתה בנלית,
אבל בפיד של א .ד .ג* היה לה פירוזם עטדקו מדבבה היה:
התורה ,הנוכקת מן העבודה ולשם העבורה ,והעבורה המוארה
ומקודשת על-ידי התורה ,הנובעת מן העבורה ולשם העבודה.
שתיהן משמשות זו את זו –ואין אחת קורמת במעלה
ההברחה הוא הכויל (מל הדור את החפםיד הגדול והמשה -
להשלים ביניהן ,להטיל אחרות בין הנוף וכין הנפש.
בטבעו היה מחסיר* ונם ב*הורה' היה מכוון לתוריו
ישראל שלמה ,לא לתורה עקלה" שסחירה אסימון .הוא האטין
שרק היא עשויה להגך בנו את האדם .לא כרעה רבים
י ההשכלה) שהטמורת עשויה לפגום ,להצר את
(מיוראי
צערינד .כי אם להפך -שכטמורה בריאה שמורים יסורות
מצורפים ,כלי-רוח בדוקים דמנוםים ,ועירק דרך צנורות אלו
היה איש ההפשטות
שופעת האנושיות הנקיה .גוררון
והתורות הדקות ,אבל ברוח האומה ,ביצירהה ,שהיא חטיבה
לעצמה ,שאינה נתלפת ואינה טתמלאת כאחרת ,האמין
אמונה כפעם מיטפימית .איש*השרשים היה ולא האמין
בתרבות תלושה ,בתרבות שאולה .חושש היה לשטחיות
ההכרחית שבכל תורה ,שאינה יונקת מן הסקורות* ובאוצרות
העבר ,ראה כאהד-העם ,את האטצעי היותר חשובליצירת העתיו.
*
יא
*
מה שהוא חתר ככל כחותיו אל המהפכה הנמורה
כנפש היהודי ,מה שלא נרם ת"ם חדשים בלא אדם חדש
ושהיה עומד על הטשמר כל יסיד יטלא לטשטש אה הארם
מפני היהודי – ,עושה את תביעתו החמורה לבמם את התנוך
בעיקר על המאור שכיהדות הישנה תשובה ביותר .שזה לא
היה משום שמרנות קופאת,שיקר לה הישן רק משום שנתקרש
קרושת דורות ,ושהיא יראה את החדש שמאירגיז את מנוחתה.
כזה לא היה אפילו אותו קורטוב של רוקטרינריות ,שדבק
www.daat.ac.il
א.ד .נררק המהנך
אתר דעת -מכללת הרצוג
בתורתו המאירה של אחד-העם ,מי שחפץ לראות את
היהדות כאורגניפטום שלס ,כן סגנון ,כלי פתירות ,ולא חפץ
לרעה כטה חיוניות ויופי מכניסה לפעמים הדיסוננסה,
שיותר משהיא פונמת כמגנת -היא מנבירה אותו
בטבעיותה זחי1ניותה .היהדות הישנה היתה יקרה לו לא .ד.
בדרדק כשהףא לעצמהכלי כלפירושים,בלי כל למוד זכות-
יקרה מפני עצמותה ,מפני שהיא חלק אורגני ,שלנו,
וכהשום כך עשויה ףותר להשפיע עלינו ,להעשיר אותנו,
להתמזג בנו,
ביחסו אל היהודי הישן ולהרכין הישנים היה מניע
הוא ,שנחן את חייו כשלמותם לערכין החרשים ,עד לידי
קנאות* ,קרדם כל אני יהודי מהדור הישן ,ולא רק עלפי
חנוכי ,כי אם נם על-פי שדרש נשמתי ,על פי כל ישותי"-
הוא מורה ומטעים באחד ממכוובףו ,יהודי נרול הוא תמיר
כעל-גזע ,בעל אינסטינקטים .יחורים כא .ד .נוררון כרגישים,
12גם ההרס ההכרחי צריך לבוא כבפנים ולזו מבחוץ; שרק
נוהי מתירה לשם בנין ,אם הנדבך החדש מחוזק על ידף
הלכנות העתיקות המשוקעות בקרבו.
כעמקן וכאיש-האחריות ,השינ את כל הכח המפרה
שביצירת,עם רבת-רורות ,ו א ותר על התדרה כשם שלא
ותר על העבורה .הוא נרם את הותורה" בלי שום תואר-
לואי ,בלי שום ממברת ,כי אם ככח נפשי ,עתיק ,בטווו,
שיש בו כדי לר1מם ת ה ארם ,שיש בה כרי לעקור
אותו טתוך השפל ,מתרך המוגבל ולהכניסו לתוךענדל הנצח -
התורה כנשמת האומה ,כפסגת קיומה בכל הדורות*
*
לאחר שפרמטתי ב*מעברות" שנת תר"פ את מאמרי
"על החנוך" ,קבלתי ממנו מכתב נדול') -אחר סאותס
המכתבים המרזבים שלו ,וכבהם באה לפעמים נס תכונתו
האישית ,נם תורתולידי גלוי בפשטות יותר נרולה משהיא
באה בכמה ממאסריו .בטכתכ זה הוא מביע את שמחונו,
שכמאמרי הנ"ל כונתי למיטב רעותיו על החנוך.
*כפה מלא אוכל להניד לך" -הוא כותב אלי
*זו הדרך ,התורה והעבודה( ,התורה
במכתתן ההוא:
באותו חשובן הרחב והעמוק ונם השירי ,ההי בנשמתנוש
4
)1יבזו כשליטוח 1ככרך החמישי של כהבי א .ד .גורר1ג
-העומד לצאת בקרוב.
53
שקלינו ,בני הדור ההי ,רק לחדשו ,להרחיבו ,להעמיקו
ולהרימו עור ביתר שאת)".
לא "תורה בנרתיק",כי אם יםור ,שעליו בונים ,שאותו
*מחדשים ,מרחיבים ,מעמיקים ומרומסים ביתר :שאתי -
התורה ככח צוסח ,שהוא קולס ,לשם צמיחתו ,את יסודות
החיים; התורה ,כפי שנרס 1אותה גרולי האוטה ככל הזטנים,
לא כמשמרת ,כי אם כגרעין היצירה החדשה.
*אני מעולם לא ציירתי לי ולעולם לא אשלים עם
הרעיון ,כי העובד צריך להיות עם הארץ אד בור ,למשלג
כאכר הרום'* זהו סחיר גדול בעד העבורהי וערך רוחני,
שצריך לשלפ בעדו מחיר כזה ,אינו ערך רוחני כל עיקר*
המדע ,ובכלל הרעת ,הוא קה2ר גדול ,רכוש ,כח ואור ,אשר
נם המחשבה ,השירה ו"יצירה זקוקות להם במדה מרובה- ,
ולשלול את זה מהעובר ,הרי זה אומר לרוששו כמקום שהוא
בא לבקש עשירות בכל המוכנים הרצוית"( .שם).
הע:זדה ,שגם היא לו "ערך רוחני ,.טשום שהיא כאח
קודם כל לתקן את הארם ,לתת לו תיזנק נפשי ,אינה יכולה,
לפי טהותה ,לותר על עיקר רוחני אחר .עושר אחר ,חוץ
מעכבר הנפש ,אינו קים בשבילו .ואם העבורה יקרה לוכקיקר
משום שהיא מעשירה את הארם עושר הרוח ,על אחת כמה
וכמה התורה ,שהיא בודאי עשירות לבעליה *כמונן הרצויי.
התורה והעבודה ,שאין אחת נדחיה מפני חברתה ,כי אם,
להיפך ,מתחזקות זו על ך ז
זה היה עיקר
השקפותיו קל החנוך .הוא לא ראה בהן מעולם ימורות
מתננרים .תרבות שלמה ,תרבות ח"ם היהה לד רק בקנין
שתיהן ,במזינתן ,כהשפעתן זו על זו,
כיהודי עמלם ,לא הכיר בנגדד שכיו "תורה לרימה"
ובין *ונורה שלא לשמה" .לו היתה תורה אחת -תורת
ח"ם ,ובה היה כלרל הכל ,הוא ראה כה תמיר ,ככלגלוייה,
משען לארם ,ולא חפץ להתפלפל הרבהש ועל כן היה
בם יתמו ליצירת האךניברםיטה העברית יחם חיובי פשומ:
יתדמף עור רכוש,עור כח ,וקודם כל -לאדם העוכר,היוצר.
אכשעלתה על הפרק שאלת האוניברמיפה העברית
כירושלים" -הוא כותב אלי – :עניתי אמן בכל
כחי ,ככל לבי ונ פ שי (ההטעטה שלי-י .פ ).נגד
רעת רבים מחכרי u~e ,על השאלה כשלילה גמורה ,ונפוקי
היה :אם האוניברסיטה תמשוך את כחותינו הצעירים
מהעבודה ,כי עתה אוי 1אכוי לעכורה כזאת T~la ,כך ובין
www.daat.ac.il
ייי-
יעקב פיכמז
אתר דעת -מכללת הרצוג
54
כך אין לה שום ערך ואין בה שום ממש .ונם לאוניברסיטה
אין שום ערך באופן כזה ,האוניברסיטה צריכה לקרכ אל
העבודה ,להאיר עליה אור חדש ,כמו שהעבודה צריכה
להכניס רוח חדשה ,רוח חיים ויצירה לאוניברםיטה .רק
בתנאי כזה ,חשבתי ,רק אם מהאוניברמימה ילך אדם לעבוד
ביתר קזז וברוח יתירה ,רק בתנאי כזה נברא תרבות עברית
חדשה כאמת.ש
הוא ,שהוקיר בכל חזרן שברוח ובמציאות קודם כל
ת גילוי הרצדן הגזעי והאנושי ,לא יכול לראות בהתאמצות
יפ
הרוח כח מתנגד לעבודה ,כחות ,שהם גלו" רצון של יצירה
אמתית ,תמיר ם צ טרפ ם -אינם יכולים שלא להצטרף.
סתננרים רק כחות הרם ,אבל לא כחות של בנין .בכמה
פשפדת הוא מביע את זאת* 2האוניברמיפה צריכה לקרב אל
העבודה ,להאיר עליה אור חרש" .הוא אינו מבאר את דבריו,
אבל הם מוכנים מאליהם :הרוח כשהיא מצמרפת אל
העכורה ,היא מאירה אותה ,משליטה אותה ,מנבירה בה את
היסוד הי צירי .והוא הרין להיפך :הרוח עצמה ,בבואה
בטבע עם העבודה החומרית ,היא מתחזקת על ירה ,טתבססת,
יותר נכת :ם צ טדקת על ידה.
י
הוקיר את הפרס ,קד כמה חשוב היה לו המנק החי עם
נשמת האדם ,וער כסה שאף להשפיע ההופקה כלתי אמצאת
על הקרובים לו כרוח .מנולה זו היא תכונת-מורה טובהקה.
ך רואות
רק המורה אינו מכיר בתורה מופשטת* ,והיועיני
את מוריך" אפשר לנרום ,וכיתר יסוך ,נם להיפך* :והיו
עיניך רוארת את תלמידיך" ,הכח הטומרי והאחריות המנמרית
מתנכרים ביותר עד-יר המגע הישר עם מקבלי התורה -
רק במנע זה היא נבחנת*
ידוק ,כמה שאף נ .תמיד להשפיע על המופרים ,שילש
את עטיהם לאחים .כרם ,זה לא היה טשום שיא הוקיר אח
עבודתם(כטולמטוי ,שראה כספרות כמעטיסוד משחית),כי אם
דוקא משום שהאמין ,שכחבור *הקם" וה*את" תבוא הגאולה
השלמה ליצירה העברית .ככה שאף גם לאיתורם המורים עם
העובדים ,ואת שאיפתו זו הוא מביע בסוף מכתבו אלי
בהתלהבות כזו ,שהוא היה ממדגל לה רק בשעה שרבר על
משאות-הנפ-ש ,היקרות לו ביותר:
,רוח חיים חדשה ,שאין אנחנו יכולים קחה
*לן,ירידי
אפילו לנשער את כחה ואת אורה ,היתה נכנמת נם להוראה
ולחנוך ונס לעבודה ,לדא היו שבי המחנות האלה ,מחנה
העוברים ומחנה הכשדרים ,מתאחדים למחנה אחר עובר עבורת
*
הנאולה והתחיה".
לצערנו ,גם כדבר זה אנו הולכים ומתרחקים מתורתו.
גזרדון היה כטבעו מחנך .אלה שמכירים אותו עור
מרומיה ,יודעים ,שמשוש חיי
ו היה תמיד לקרב אנשים לשם
הערת המערכת :המאטר הזה נתקכן apגמר הדפסות
חנוך .זה ניכר ביחור בסכתכיו .פתוכם רואים ,עד ככה המרור הזה ,ולפיכך :יתן כאן ,שלא במקומו.
www.daat.ac.il
י