~
~
~
~
~
~
~
~
~
~
~
דכיון~~פשר
ד~שהלהומהאדרישל~יש~מנחות)ד'
משו~
~
ע''א~
~~~~~~ג ו~~ון
ג~~~
~~~~
שם באותו הדיבור א"נ מדאורייתאשריא ורבגןהואדג~ריי אבל
~~~
ל
~מוא
רש~י יםבור דמותראפילו במ~וםדליכא חכלת מימראדש
מעל' ~תדברי ה~מג''א~בסי
'ט'סק''ח( אשר
~~
~~
א
~~~י~וםדאי
~
כ
י במק
'
ד
)
י
ט
ו
ח
ד
,
ר
מ
צ
כ
"
ע
ל
ש
ב
הפתשחי~טות דרשאי לעשותצוצית של
ר
~
ו
פ
~ ~~
ת
י
ל
ט
ב
ר
מ
צ
ל
ש
ן
ח
ש
פ
ן
ת
ש
פ
ר
י
י
מ
ל~ו~~
חו~י פשתן מהו
ל~~.כדמוכח ~ם בגמרא מהא דאיבעיא
פ~ק כנף עור ,ומעל' כ' מסבראכיוןשאיןהציצית ראוי תכלת
ע''י ה
להת~בר הטלית אינו פוטר~"י הפםק ג''כ 'והביא ראיה שיפטרובשל צמר ,מפרשרש"י דעיקר הרבותא משום דלי~א
ע~
מות )ד'ד( שה~שה הגמ'
דכתב רחמנא צמר ~ין כנף כמבואר לכ~ ל.ה ~ש~י מ~רש בהדיא המתני~ין
לדבריו מיב
ה~ח~הלבן דאי עביד ארבע~ןלבןיצ
א ע~ש
ו~שתיםהאלאוהכילאי האתנידבר''טיעכמל~מקום שנאמרב~דים דתכלתאינו מעכב את
יאיתא לדברי המג~אמאיראיה דלמאמיירי בפי'רש~י.ואףאם גרצה ל~חות דבא~ת ש~ואל ממפרש ה~תניתין
צמר ופשתיםוכו'וא
רקלא~דימי ע"ש )בדףלח ע"ב( ו~"כ נוכל
ע~י הפםק עור ,ואומראני דשעריתירוציםלאננעלו ,חדא נוכל דהאדאיגו
עק
לאמר~פי מה שכתבהס'יראים דהא דהפסק עורבין פשתןלצמר לומרדלדידי'מר
כ~במקום ~יכא תכלת~ ,ז מיושב פירש"י
ל
א
ו
~
ש
ד
א
ר
מ
י
מ
מותר ~חלוקת תנאיםהיאבמם'כלאים)פ''י ור'יוסיאוסר~ .עמאגו~י'
א
ת
ו
ב
ר
ה
א
~
ה
צ
ר
לפרש
~
ממשה
ב~
ו
ן
ר'יוסי .ותויש כלאים דהא'~הידעינן מהא דמפרש בה~ לעיל המתניתין דל
ד
וא''כ נוכל ליישב דהגמ' ביבמות מקשהאליבמא
י~
ו~
ח'
מ'
~דיןבציצית
ת
י
צ
י
צ
ב
ו
נ
י
א
סדין
ל
א
א
ג
י
ד
~
ת
א
ב
לישב דבאמת ~יקרהדין אם ה~נף של
א
ל
ת
ל
כ
ת
ה
ה
כ
ר
צ
נ
ב
כ
ע
מ
אמולס
ש
וב~ןת~
ברישא
)ל
ע~יש הכנףמין םבר הוא פשתןעייןרש~י )ד' ד~ה~דיןדמצוה לאקדומי.
~לוגחאהיאב~מ' מנחות )ד' ורבא דדר
דה~ליתשל בגד וכנפיהשל עור וכו' וממ~א מוכח ממה לשמואל דמשום כלאים מותר ומיושב בזה
דאמלינן בתר עיקר בגד,
מ:
י'פי' ~ושית התום' ב~ה לא(מ~
ע~
ר~כנףולדידי'הדיןאיפכאכנ
וא~כ ל"ל לשמואל למימר ~ימרא
ת
ב
ל
י
מ
חייבבציצי
ת ורבאחאיא '
לוהעיוכר~פ~רכמבוארשם ,והגמ'ביבמות ~וטי צמר פוטר בשל פשתן קמפרשרש"י ה~הרביתא
רש''ישם .והיכאדהכנףש
םיו~
יע
~כאדאיכאכלאד
לאצריכינן
מין כנף .וע''כדריש משוםדליכא מיןכנף ובאמת
לא ידע עוד מהא דרבא דדריש
עיל
~א דהכנףשל עור לדחוק דרש~ימיירי בהפסקמ
יכ~~דבאמת בה~~ק עורלא
ור
כ~
~נף כרבאחאי דא~לינן בתר כנףי והמ
שכ
ה
נ~
ין
נכ
תי
פטורלגמרימן ,ושפיר הקשה מהאדה
~
מי
י~דבר''י דלסברת פירש~י דהרבותא משוםמיןכנף דבמההאופןלאשייך הכנףשי
ולדידן ד~סקינן כרבא ~ריש כנף כלל כמש~כ לעיל .ולואמיירי במה האופן רק בלא הפםק
ציצי~דינא
המקשןליתא ~ל
במה הרבותא דמין ,והיינו מימרא דר~א )ד ,ד(
נן בתרדעהימ~גר~~בגד ,כ~בואר בשו~יע)סי'י'
מין ואמלהי
~
~כ וכתיב צו"פ האכיצד צו~פ
דלעניןכלאים
ע~כ"מושיי~~א
ע''י הפסק וב
הכנ~ ד~יב
ת~ושפיר פסק
צ~
דנ
רמי הרבוחא כ
כנ
~
ת
ו
מ
:
ו
נ
י
א
~
'
ו
כ
ו
ס
י
ת
~
פ
ו
ר
מ
ר
ו
ע
ן
י
מ
מ
ף
נ
כ
ן
י
ב
ן
נ
י
~
ב
המג''~
פו~ר~
י
ונ
דכ
החיה
ד~נוכל לומר דלהכילא מפרשרש~י הרבותא
ם''~ אחרי העיון ראיתיכ~~ ~דיש להביאראי' ~הםוגיא
~
י
ע
ו
~~~~
~
א
וםכלאים דלי~נא ד~וטר קשה לרש"י דלימא מו~ר
להיה
מ~~נאד~~'דכתב רחמנאצו~יפ
דיב~ות ל~ג''אדלפי
ש~
מר
ד
פו
דפשתן פוטר בשל צמר ,ועשה דוחה ל"ת .ולכאורה~שיא כקושיתרש~י מ(בהאדםדיןבציצית פוטרין,ואליבאדב"ש
ללמ~ד ~
ט~
בו~
רין משום ~~"ל צי~ית
ר
י
פ
ש
'
ד
)
'
י
נ
י
מ
א
ת
י
א
ד
כ
ת
"
ל
ה
ח
ו
ד
ר
י
מ
ח
ד
(
מ
ה
ש
ע
~ש"י דלהכי תני ב~ש פ
ש
ר
פ
מ
ק
נימאדאין
)דר
ו~אקאתיהיכאדיש מעשוור~ ,וצריכאקראדפוטרבש
אףדלא כהלכתאהיא מכל מקום נוכל לומ:ר דבית
או
~פןמה ,חובת~לית ו
~לאעייכ דפשיטא להגמ' דלהאלא מצרכינןקראיתירא דפשוט שמאייסב~ו~ה .אבל עלשמואל תשאר הקושיאדל"ל למימר ~ו~ר
צמר ~ותרי ולומר דשמואל יאמר
הפ~כתי נמ"מ ~יא נימא דהכתוב מיירי ועדיפא הויליה
הוא דמותר וכי תימא א
מי~
לו
~ה ח
לי
לק
~ ,וקמ~ל דאע~ג שאינו מ~ו דהכנף ועיין במנחות דלא כ~כתא דחו
בהפסק עור~
~~י לו~ר במימ~א דאמוראיומפני
רש
~ורכלאים ,רקאףהי~א
כ~
~~קדכיון דהכנף מהלארצה לפרש דהרבו~א משום אי
~~החוטי הא ל
~ם)ד' לח('וברש''י
~
ל
)
~ום''ב~ הב~ד ובמה נא משכהת מינו דליכא איסור כלאים קא משמעלן הדין דפוטראף דליכא
א
הו
של עור
ו~
~כנףכללו
דשםליכא ~יםוראי אבל התוספות שפיר קא
צד הםבראעפוטעריכ
ימ
'החו
~כ~ ~פרש
~לחו~יןשיהיו ה~גד,ובטלית מין
של צמראו'של ~נפיהשלמשי ציציתא~
הכנ~מ~ום כלאים ,ולאקשיא ל~~הודהול"ללישנא דמותר.
שלמשי ,ורבא
ייביןבציצית ד~נףעו~ כנף כתיב דבמה
)דף ד~ה ,דשמואל
םותד~ה~ום' לטעמייהואזלי
וב
שר
מה
ד
ח~
ד~''ל כלהמינין~ל
~וכ~
דידהי הי~א
ה
~
ב
ה
ו
נ
י
מ
ת
ח
כ
ש
מ
ה
ר
י
ב
ע
ב
ה
ש
ו
ע
ה
ד
ו
מ
ה
ו
צ
מ
ם
ו
ש
מ
א
ת
י
י
ר
ו
א
ד
ב
ד
ל
ש
ש
י
י
ח
יול
מין דהכנף אבל בכנפ~ עו~ מי~
שיי
~ דאכאאיסוראאף בדי~בדלאי~א ושפירל
ק~אמר מתלו~שנאדפיטר
א במנחות דהיכאדכנפיו של
אימה חו~ן שיהיו ומשו''ה קאמר ר
ב~
דל
יכ
ה
הפ~שתן בשל צמר
אנ ~,עכי'פ ואשמעינןדהיכאדא~ור כגוןלפי האיב~יא
עוראמלינן בתר הבגדוחייבת ומשוםהאלאאידר
י~
חפו
י~
וש
רנקיטהאילישנא
אואינו
עי~'ל דאע''גדכלאיםאםורמ''מ בהפסק דאסור ~מ בד~בדלאיצ
מיהא~יאנימא ד~'
עור~לאודאידלא קראלהא :פו~
פו~
ין דהיכא עבי~האינו
דפוטרואינו
א~פו~רכמשמעולאשמועינןהד
~רין,
ד~
רי~במנחות
~ דהאדאמר פוטרכלל ,ואינו דומה להא דםד.ן ~צי~ית ~ו
צי
ש~ה מ~כ מפי'רש"
חא~
~~דין בצ~יתדה
אל
ל
~
ב
~
)
ר
ע~דחוטיצמ
ת
ש
פ
ן~~:,ופירש~ישם ודאי הלשוןמדויק לפירש"י דב~ש מחייבי ם
~ שמו~למשמי'דלוי
ף פוט~שלצמר ל
~כלת לא פ~רי משום דהויכלאים דלא ד~ש ם~וכין,
ת
ל
כ
ת
ד
י~
א
ת
דקמ"לדאע"גדליכא הש
ל
"
~
ן
י
מ
נ
כ
י
ו
~
ד
י
ר
ט
פ
אםורשפירנשארו התוס'
~~גדאיכאאיסור וע.קראהדיןקמ"ל דכ~ים
ע
א
ד
א
ת
ו
ב
ר
ה
ל
"
מ
ק
ד
א
נמיפ~ריכו'ולאק
ש
ר
פ
מ
כי
צי
עור כלאים ומ"מפוטרדוקאבמקום
כ
ב"
מיבעי ליה למימר ב
שציא
~~סרין ,ולאנוכל לומר ב~ושי~
לל~~ים ו~כמיירי
~~
ו
נ
י
א
א
נ
י
ד
ה
ר
י
ב
ע
ב
ה
ו
צ
מ
ד
ם
ו
ש
ם
י
ר
מ
ו
א
א
'
'
ג
מ
ה
~
ה
א
ב
ה
.
א
~
ח
כ
ו
מ
ו
ש
"
ב
,
ת
ל
~
ן
י
א
בהפ~ דלי~ ולדעתי מ~ירש~י
הוי ל~למיתני
דקמ~ה~
בהפםק עורכללדאינימאכפי' פוטרוהויידעינןדאףבדיעבד~~ו פוטר
קו~שיא~להמ~'א ~~''ילא
דקמ~להדין
שו~
הווהאיכ~ מהוראתדהאלם
~
י
י
מ
ם
י
~
ל
כ
א
ת
ו
ב
ר
ה
א
ל
ם
ו
ש
מ
ם
ו
ש
מ
א
ר
ו
~
~
ד
ן
ן
~
ל
ה
~הכי קמ~ש
י
ר
י
י
מ
ד
י
נ
ת
י
מ
ל
י
"
~
דלפירשה~
ת
מ
א
ב
~
י
י
ש
'
י
מ
ע
ט
ל
א
ל
א
ו
ו
ע
מ
~
מ
כ
~ל
ם
ג
א
י
~
~'~ ~ור ~ מ''מ
ן
ב
~
~
ן
ו
ש
ל
ה
ד
י
א
~
ההיפ~
ר~נו~~טר~~י,
~
~
י
~
פו~
'
י
~
כ
ה
'
'
ד
ב
ר
ת
ו
מ
ו
~
א
ד
ם
י
~
כ
ל
"
ל
ה
ד
ב~~ות
ר
מ
~
ם
ו
ש
מ
ל
~
נ
~~ל
א
ו
~
א
כ
י
ה
ד
א
ת
ו
ב
' ~ה~
~לא
ועי~ הקושי~
ב ~מו~
~
~הפ~
כל
תאוי~ם מפני בדיעבד,ול
אהד~מי ג"כלהא
~~ש''י רצה ~ש ~בותא משום ה
בריש ~מ~ת ג(ומאי
לב~~ ה~~ ד~
~"מ
~לאים ~ותרה
~
ן ~ות ~רי
~ית~ ת~יאום~ות
דתני פו~ות~תני אוםרות דהתם
ל~כל
~ים חדא ד
~~
אע
~
אי
י
,
'
ש
~
~אלכו~מ'~ ~ ' י~ו~
~~ו~' א~
כ~
~~ו~רות
יתני פ
כלל~ ~
מ~~כא
~ו~
~ פו~~ו~
~עי~ ~~ח~
~יי~~
~~ו~ דליכ~ תכל~
~י~~~~י~ ~
~ו~~אי~~~
~עו~
~~
~~~
לטעיתכמ"ש התוס' שםאבל הכא להיפךכיוןדאמראיניפיטריע"כ~ ובאמת אםלא נחליטזה~~~~ו~אי יותר~יבשלאלצאת בשבת
קת
ו
י פוטר .אבל רש"י מיאן בזה בשוםטלית שלאנמליי ממחל
ס~הראשונים ומכ''שבארבע כנפותשל
משוםכלאים הוא דאםור ומשו"האינ
פ
ה
דלשיטתרש"יאףדאםוריכול להיות דבדיעבדמותר דשמואללאחייש פשתן כידוע ואע"גשאנויוצאיןידימצותציצית וגםמברכין עליהן
למצוההבאהבעבירהאף בדאורייתא ,נמצאדרש"יותום' לטעממייהו אי
ן דומה איםור שבת דחמיר טובא לאיסור ברכה לבטלהי
~
~
ת
מ~שה הגממ' מיממהל היכי מהלי~ן ו~אמר ~יאב"א
אזלי בדעתא דשמואל במצוה הבאה בעבירהאבל לכ"עלא מיירי ד~בת)דף
עור ,ומש"כ דיש לגזור שלא יעשה אף ב
~ ~' מק ג~'
לאש עור ליתא מליןא~תו קלי
ש
בהפ~יון שטורח לעשות כנפות עור וע"כ משיס ח
שהריכ
ב
י
ש
~~
י ~י~
ט'טי'~יב~גדיש כלל והדברי~ם~מ~מתי~ק~ישן~ו~בי~ריס ב~~וםאחרב~יבורי הע"ש)~אילתא
אין מקום לגזור וכמו דאיתא בסוכה )ד' יב( גב
דליכא גזירת אוצר ,ע''ש פירש"י ד"ה אממרלך ר"י אבל נענע ~סז ,שילהיאותיזבס~ד( .ו~ייןבתשיבות~בית
בב
ע~
~~ד~
~י~י~
לכן~~~
~~
~
ים
כ"
רב
~מ
מר
כשר דהא אס'ק אדעתא לתקן כו' ובגיטין )דף סב( השתא תקוני על מילית ~ל פשחן לפי ששלשה עמודי ה~וראה הדי''ף וה
קא מתקןכו' וזה פשוט:
והרא''ש שהב"י נש~ן עליהם בכל היראותיו םברי הכי .אבללענין
שבת היה להיות אםור ~~ום חשש איסור סקילה,אלאאנו נושאין
י~י~ו
~~~
~
ןקיי"לאם כפירש"ידדוקאתכלת חשיבי אם ~~י'
טליתיםמשיםדאנ
~~~
~~~
התוס' משוםדדעתו להשלים חשיבי .אבל~נושאין דעתנו להשלים
~~~
לא חשיבי ובטלי:
~~~ ו~~~ ~~~~~~ ס~~ ~~~~ ~~~~~
~~~~~
בעי~ר ה~ןשהחליט כתר"ה דכלשאינויוצא בציצית מחמת דמכווןובדעתו להםירם מזה הטלית ועיקר הרבי~א אשממיעינןדלא
ן בו כשיעור ה"ז עובר בשבת משום נימאכיוןדמםפק ממחויב ה~ליתבציציתמממילאר~איל~אתבו וכמו
פסול הטלית היינושאי
~~~~~~~
~~'~י~~~~~
~~~משא ברה"ר,זהו כמעט נגדכל הראשוניםואחרוניםכאשר שה~~ה ע"ז הגרע"א)בםי'י( קמ"ל דמ"מ אםיר לצאת בו'ב~בת
הוצאת
)ד' קלט( פי' בהדיא דדוקא תכלת חשיב אבל ל~נין חשיבותלא מיירי ומיירי דוקא בדעתו להםירן וחשיבי
יבואר ,הן רש"י בש
תוע'
בד
כי
וע"זחייב אסהוציאהיכא דליכא ממנות עליובודאיממשא"כ סתםציצית לבןואין ~עתו לה~ידם קיי"ל
שהוא המציאות
'
ס
ו
ת
ה
ו
ד~"ז
ו
נ
י
א
ם
א
ב
י
ל
ט
ב
ו
י
ב
י
ש
ח
א
ב
י
ש
ח
ל
ע
ם
ש
ב
'
י
פ
א
ל
ד
ה
מ
ח
"
ר
כ
"
ע
מ
ב
ת
כ
ש
ם
ג
ב
י
י
ח
,
.
בל
ן
י
ד
ה
ציציתאי
~
ל
ד
~ עללבן
נ~ם~י
גם בלבן אבל דוקא באופן דעשה ג'ציצית כשרים ודעתו ליתן כל הד' ציציתולא נשאר בהםכדי עניבה מותר ל~את בהם בשבת
דאם נשאדו איזה חו~ים
רביעית הא בלא זה ודאי לבן לא חשיב ועיקר מה שהכריחם משום דב~לים לגבי הבגד .וכתב
"~
להתוס' לפרשכן תלוי בסוגיא דממנחות )די'לזע"ב( רבינא אמר כשרים דעתו עליהם וחשיבי ולא מ
הכי
הגר"ז
ב~על
יי
בןש~הרמב"ם
ן הדברים נראים ומ
ל~
וי
עב
וה
םלא כיו
הא דר"ה איכא בינייהו דאמר רב הונא היוצא בטלית שאינה ~דיוקלשון הרמב"םאי
מצויצת כהלכתה חייב חטאת ורש"י פירש וכו"ע אית להו דר"ה לזה במהשכתבוז"למ~נישאו~ן החוטין חשוביןאצלווכן~להחיטין
שנשארובציצית ה~םיליםאלא כוונהו על החוטין שב~י~ית
משום דרש"י לטעמי'אזיל דר"ה קאמר לענין תכלת דוקא ומשו"ה
י~
הי
לאמצי רש"י לפרש דפליגי בדר"ה ,אבל בהלכות גדולות מבואר ה
לשין הג~' היוצא בטלית
מ~ויצת
ם דהרמב"ם
די
כחשיר
אאי
~ עשיים
ין
דהפירוש בגמ'דפליגי בדר"ה ורב הונא~י דלא כר'ישמעאל.וכן כ~לכתה ,ו:מדה~תיקהעבת~יל~יתולא ~~ר היוצאבציציתשש
הוא בשאילתות )פ'שלח( ,וא"כ מבואר לדידהו דרב הונא מיירי כהלכתן מיירי דהציצית ע~וין כהלכתן ,רק עיקר הג~י~ותא
כפירוש בה"ג והשאילתות
בשעשה ג' ציצית שלמים וכן נמי פי' התוס' משום דדעתו ב~טלית שאין לו רק ג' כנפות
~תן ודעתו לה~לים ו~שו~ה
להשלים ,ובאמת הכי מדויקלשון המאמר היוצא בטלית שאנה שהבאנו לעיל' וה~' ציצית עשאןוכיהפלרכ
דה~ו~ין חשובין הן אצלו ואין לנו
בדברי
מצויצת כהלכתה ואי נימא דמיירי בציצית פסולים הכי מיבעי ליה קאממר
למימרהיוצאבציציתשאינן עשוין כהלכתן ,והוי ידעינן דקאי על הרמב"ם ולאמר דהלכה זו יהיה נגדרש"י ור"ח בתוס'
חין חייב
ש
לדחי
הרמב~
לאבאיפן שהם כשרים ודעתו להשלים ~ליה
~ם .אבל
הטלית ~ש בו ציצית כ~ה וכלשון המשנה דשבת ולא במחט על חוטילבןא
הנקובה היינו בגד שיש בו מחט ,ומדקאמר ר"ה היוצא בטלית אם ~ם~ים א~ילו יש בהם איזה חו~ין טובים מםתמא
י~
י~
ת
אלמ
שאינה מצויצת כהלכתה ע"כ מיירי ש~יצית באמת כשרים רק ~ת כהו~לה ולא יטריח ע~ממו לה~ירהקי~ורים אם שדעתו ב
~ ,וזה ברור:
לם
הטליתאינה כהלכתה היינו שחסר אחת והאיסור משום דדעתו לעשותכן או~איןלו לה~יגצי~ית כשרים אחרי
ןדעתו להשליםליכאאיסיראגביחוטילבן משום
להשליםאבלבאי
י
דלא ~'בי ~טלי לגבי הטלית ,והכי החליט רבינו הגר"א שם
דבר א~ררמזלי~מ~
~צות ע~ההננירואהב~"ז
)בסי~ סק"א( והפ"מ עצמו בס~ג:
~ב
~ש
~מ
י~בה
~כ
ע"
~ן
~י
~י
~לע
אמתשמלשוןהמי
י
"
ש
ר
י
פ
ב
~א~ןלאידעתי שום קושיאורומיא
~~נחותדהאדמ~יק
~בר)בסי'יס"ז( גבי חציו סתום וחציו
ח
~
ו
ת
פ
י
כ
י
ה
דלר"ידסוברארבעציציותאינן~עכביןמיירי ר"הבע~ה
ה
א
ר
נ
ד
ו
ב
ת
ב
ש
ב
ה
ר
ו
א
כ
ל
,
שאין רש"י
~~מטיליןלחו~אואיןיוצאין
~
ןו~
יח
נ
בזה הפמ"ג בפיםוב
הכינהדהחיוב~ואמשוםד~שהב~י~ולאףבלא תכלת
לית כ~כתהאסורלצאתבוב~בתאולם באמת
הט
למא
~
~מתלאנראה דהתםנמי עיקרהחיוב משוס התכלת דאית בו .י~כלת חשיביולא
)בס"קיא( משום דספקהוא וחשיביותרואם שזהנדבחא
הו~י ובאמת מ~"ה נשאר הגרע"א )בסי'ינ( בצ"ע אבל ב~לי' רקדלאנחיתל~רשבהדיאמשוםד~מיךאהאדכתב בשבת~ם
~קושיא מ~~א דאמוראי ~~ח ~י
אחדמגדולי האחרונים שיחליטו דאפילו חוטי לבן חשיבי אפילו
חו~
א~
ין
'
~
אין דעתו להשליםואף דמהפ"מ )בסי' יא סק"ב( בממש"כ ושם )ד~ ק~~ א~ ~
משמעוכו'לא נראה הכיבכ"ז הדברים ממאירים להלכה כרבותינו לכל זה וה~י מביארבר"ן שם דל~ירש"יאין חשיבות בציצית אלא
הראשוניםדס"לדציציתלבןבטליולאחשיביאסאיןבדעתולהשלים .בתכלת וחולק עם הרמב"םעיין שםי ודעת הרמב"ם
ול
ל~
הט"מ )בםי' ו"ג( במ
~
יוו~פל~ע
הןאמתשבגדולי הר~וניםהיואיזהמחמיריםשלאלצאתבשוםטלית שיטת התום' ב~ם ר"ח ' וע"זכוון
ממש הואלשון המחבר )בםי'
בשבת ~"כ ס"ל דגםלבןחשיביולאבטלי אבל כבר דחה הרא"ש וכינות עקלקלות .ולשון
בתשובותיובכללשני)סי'~ו(שחומראשאיןבה טעם היאואםשדחה ש"~( והא דמדייק מע"כ ה~רשמובן"~הרמב"ם דלשון חוטין מראה על
מפני טעםאחרג"כמשוםדתכלתאינו הלבןוהשניחוטיןיתירין חו~ין יחידיםאיןשום דק~קלמאן דב~י בלשון הר~"ם .ובאמת
מע~איסור ה~אה י אבלאין זהו דעת הגר"א והגרע"א ,ודה"ח וח"א העתי~ולשון ה~חבר.
לפידעתוז"לשעושיןלזכר תכלתאין בהם
בדבריםאלוטעםכעיקראםלאשנבוא לטעםהשנידאףלפי דעתם וכשם שמבוארלשוןהשו"עכןהואדעתםז"לואיןלהאריך בזה :
ע~
ליישב דעת הפמ"ג ל~קבין ~ם עו
צה
מע"כ
דהראשונים משוםשאינהמצויצת כהלכתה אפ"ה מותרלצאת בשבת
'
~ש~"כ
~ר דבזה חייבאף באין ד~~ו להשליסי~
הבחהככיש
~~~
ממשוםדחיטילבןלא חשיביובעליאםאיןדעתו להשליםכאמורועיין
בד"ח ~"חעלהר~שבהל'ציציתשמביאשםבאריכותוגםהובאבב"י בחו~ילל
אופן ' ~ו
~שו~ ל~"ד ~התכלת ~עכב~ן ~הכשיר
במ
ב~י~
לחו~
בחו~
~
אלא כוונה במחשבה ,כמו )בםימן ס'(
בחוטי פשתן למ"ד דפ~ולים לגמרי איאפשר להכשירי והנה דברי כוונה מבוארדלא
ן~ריךאלא לחשוב לשם מצוה ,והעי~ר
,
ה
נ
ו
ואי
מעכ~"ר נ~ טובים ונכוחיס ליישב דעת הפמ"גאבל שומעאיןלו דמצות צריכות כו צרי~
חוטין סתמאלשמהקאי .אבלדברי מעכ"ה
מדעת הראשונים מ"ל שהרי הרממב"ן ז"ל הקשה על המאור דאי כמ"ש מעכ"ה דתליתה
נימא דציצית חשיבי משום שעשוין לשם מצוה א"כ חייבין על זה
ו~~~~~~
בשבת.ולאיישב כםברת ~עכ"ה דאחר שאין לנו תכלת בטל
חשיבות הלבן לגמרי לד~ת ה~אור.אלא פ~יטא בדעת הראשונים לומר דאין םת~אשלא לשמה ,והביאור ע"ז דמקור הדין דבטויה
היינו שיאמר בפיו הוא מהמרדכי הובא בב"י ש~דק
הוא משוםשאפ~רלהכשיראלא ממשוםשדעתול~כשיר צריך
דאין
כהתוםה'~שויהברומ~ב"ם.אומ~נישהוא ~כוון בלבי~תןלשם מצוה אע"ג מריש למס~'~זבחים שיאמר בפיו לשמודצריך עקירת פיו להוציא~ן
דחשיבי משום הס~ם ור"ל ד~תם מעשה דשחיטת בהמהאינו לשם ~סחאולשם
~באממת אין בהם מצוה לדעת הפוס~ים
נמ.
~~
הטע
לא ללבוש טלית עולה ומש"ה בעי עהירת פיו דוקאולאדי במחשבה ,והכי
די
ש~שוין לשם מ:וה .ולדעה זו באמת מהראו
כנפות בשבת
כלל .ונלענ"ד זהו עיקר הטעםשל גביטויה דסתםטויה~ינו לשםציצית משוםהכי בעי~ן עקרת פיו'
ו
ה
מאהררב"~ם שלא היהיוצאברבהא"ר~בע כנפות בשבת אע"ג דמ~מע שהיה משא"כ הטלתחוטיןבטלית אע"גשאיןםתמא לשמה ובעינן מחשב
להם וכוונה,אבלאחרי שאיןדרך להטילציצית בטלית לשםחולאוןצריך
אומרשיראשמא יפםקו החוטין .לדעתי הדלהלארצה
י~ב את עקירת פיו ודי במחשבה לבד ,ו~בואיבזה הענין הנני ~באריותר
גכ
~יקר העעם שהיה בד~תו שחושש להפוסקים דתכלת למהע
אותו היאךהוא מברךבחולל~ך היה מדחה דגם בטויהלא נמכר בטור שצריךשיאמרבפיו ובסי' ל"ב בעיבוד
הלבןדא"כ היו
השואלים בט~םמזקהשי)~ודרך הרא~ונים לדחות בכאלה(אבל האמת ו~תיבה לתפילין עמד בב"י על הטור שלא~ירש גם שםשיאמר
חו~ששמא בפיו ויישב דסמךעל ~מבואר ביו"ד בהל'ספר ~רה~ ,לבציצית
אפשר לח~וב שהיה מ~יקמה הטעם כעיקר,
דה~ריה דרבינא אין הישוב עולה יפה דאין ללמודציצית מ~"ת .והנה ~וד עממד
י~פ~יק דלממאי נחושאנןיותר מאמוראי קמ~י דממר ב
היהנושא אפילוטלית בשבתולא ח~ש לזהי כדאיתא במנ~ות)דף ~~ע"א )בסי' לב( ~ל לשון ה~חבר דבעיבוד )ב~עיף ח'( ~~ב
כתב
לז(:אלא העי~ר דהיה חוששלעיקר הדין ,ואע"גשהה מברךעליו טוב שיאמר ב~יו
~ינו ל~יכובא ,ולענין
בחול .ומשוםהאלאאיריא ד~בר כתבתיל~יל~,איןבזהקושיא )בם~יףיט( בתחלתמש~מכ~תיבה יאמר ב~יו ~שמע ~הוכאתיבל~עיכובא
~ ע"ש .ובא~תל~ון המחבר ל~ון הטו~ביו"ד~סי' רעא
והבאתי ~וגיא מפורשת
)דףקלו( דמקשההגמ' מימהל היכי
'
ש דבסי' ר~"א לענין ~יבוד
תב
כ
~
ב
ש
ב
ר
ו
ט
ה
ה
ש
ק
ם
ג
ה
ז
ב
ב
ש
י
י
פ
"
נ
~
מ
ל
ב
א
א
ל
ו
ל
ע
"
מ
ד
היאך
וכו' ומיישב ראב"א דמהלינן
הו~
כתיבה כתבורעד~
בדעת מהר"ם ה~ור וטוב שיאמר בפיו יבסי' רע"ד לענין
~ברכינןממם~קאיך שהיא לד~תי האמתהוא
פו~
ז"ל ובאמת גםאנן אם נחוש למפ~
ש הרמ:ב"הטוע
הכ
יר
~לבו בפי' ציצית שיאממר בפיו' ולמה כוון ג"כ הגרע"א שס ונ~אר בנ"ע' ~רי~
ןוב יותר~לאלל~וש קושיתהגרע"א אמרתי בהקדם דבריהב"ש התמווהים ~אד ולייש~
חשיביולא בטלי משום ~עשוין לשם מ~וה .ט
ב~"~
ן
ציצית ברה"ר בשבת ומכ"ש חוטי פ~תןאלאאנןקיי"לאוכ~ירש"י )םי'~ל"אסק"ח(דלהכיבעינן ~י~מרבפיו לשמה ~שוםדילפי~
ל~
פג
ד~~יבי ~שום תכלתאו~פי'ה~ום' והר~ב"ם דכלשדעתולה~ליםי מ~"תותפילימ~ ,ה אונוא~א ב
א אדרבה עיקר לשמה כתב בגט
אבל שיטה אחרת היינו מפני שאפ~ר להכשירהוא המצאה מחודשת ובס"ת ותפילין לא נתבאר המקור דבעינן ~יכתוב לשם קדושה
ושלא מדעת הראשונים .ומה שהביא מעכ"ה ממ"ש הרא"ש בהל' והתוס' מנחות )דף מ"ב (:בד"ה כתנאי כתבו דנ~א ליה .
ציצית כ~ירש~י דכ"ע אית להו דרב הונא ברור דמפרש כפירש"י ובמלחמות ה' לה~ב"ן )סוכהפ"א( כתב דנפקיליה ממוכתבוממג~
~
~א
לל
דמייריבתכלת .וממשו"ה כתב בתשובהד~ני חוטילבן הי~ריםלפ"ד הא מיהת ~כ"פ דגט מס"ת הוא תלי תניא בדלא תניא'א
נסתפק
דמשו"ה
ז"ל בהם איםורהוצאהי אע"ג ~א~שר לעשות מהםמצוהאלא מתחילהישלהביןיסוד דברי סה"ת ~הביא
י~שאין בלבן לחוד חשיבותאין בהם איםורמשא בשבת יותר דאולי בעינן דוקא שיאממר בפיו משום דלאהרא"~ ד~תיב
מאחאר
הח
ממ~סכוםי הטלית ומה מועיל שתלאן לשםציציתאחר שא"א לע~ות הוא דיבורי ולכא~האינו מובן מה זהע~יןלי
הדשי~
מק
אש~דבעינן ל~ב
~
~וי
ציצית כהלכתן ,והרי הזממנהזולא~~ל ~אוממה י ומ~ולםלא היה ניחא אם היה כתיב בקדושת ס"ת ~שון מחשבה שפיר ה
לאכתיב ~ל רקילפינן מוכתב
עלה גםעל הר~ב"ןוהכלבובממ"ש ע~ויןל~וםבז~הצ"ו~ההיינוהתל'ה יל~ינן מהא דלאיחשב אבל
אלא במה שהאדם ~בור ~טו~ה ב~ם ממצוה וחשיבי עליוי אבלאנן גבי לשי~ת התו~'אומןכב
תב~ומ~ לשיטתהרמב"ן~עינןלשמה
~~ייהו ~ה רתכרש"י ותם' בשם ר"ח והרמב"ם כממו והיינו~כוונה ופשיטאשאינו ~א לכ~
במ~בה ~לא ~"כהענין הוא
כוו~
~
פס~ינ~
'
י
~
)
'
י
ה
ש
ו
ד
~
ם
ש
ל
ו
נ
א
ב
ה
ש
ת
ב
י
ת
כ
ר
ו
ר
ב
~
ר
~
י
ע
ו
ת
"
ה
ס
ל
~וכן
ל
י
ע
ל
(
ז
"
~
ק
ו
ד
ק
ד
ה
ן
נ
י
~
~
יארנולעילי
~
~
"
ו
~
ב
ס~~ ~~ו דה~הרה
בש~מות ה~דושים בפ"עה~ משוםדהוי כקדושת
אשר ~מ בנה מ~~ה הי~וד~~נו הנני אומר עוד הפעם
דעי~ל~י~~ום~ד~יגםעלנתי~ת ~ב~ גם~ל
כןלה'א
הראי~"~ק דלא
~ה
ה~תיק ל~ון ~הרי"ק המ~ובא בב"י ומ
הברור לדעתי
ן~ ,חי~~
לקרבן מצוה לשמו
שמ
ש~כשיטת הר~ב"ן והכלבו ד~שיבי ~שוס שמכוין ה~ם,תעו~
~ולענין מה
ה~ב~שוי
.כיל להיות ~ס"ל
ב~ש מס'
מ:צוה ,ולהכי פסק דאם ת~~ר ה~~י והחיו~ציצית כמו
כה
ו~לי
מיבנח~ים ~אמר~ לשם ע .ו~פקי
~הם
~
~וא ~בור כ~מ"ש התוס'
~~יר מח~במהדמלא יח~ב והפי'
בפיה
אי
וא
עש~דעתו לצאת בה~לית ממ~~ת~ימבמבב
הוא לש~ ספקחייב.ן עליו בשבת
צ~
ממ~ום~שמו
~רק הממפקיד ה"נ~צוה ~מ~שבה ל~מוהיינו בדיבורוממילא
וה
~ הנכון כממו שבארנו לעמישלו'~דלא בא בזה הדין
א
~~"ם ~ל בגט לא למדנו ~הכלל'אלא
ר
~
י
ה
ת
ב
ש
ב
ה
'
.
ה
ם
ו
~
א
ש
~
ת
~
ח
~
לו~לאמודפנןו דדי~שןחיבו~בצומהשא על הציצית בשבת היינו ל~"י ב~עה ר~ ב~י
~"~:
~.מב"כשתיהבב~"ש דהא ~בעי~ן בגט שיא~רבפיו ~ל
~
לעני~
~~~
מ~ת"~
~
אי
~
ין
בו תכלח ולהרמב"ם ו~ח ~ש~ה ~ד~תו לה~ירם ~ה ברו~,ו
~שו"ע ממה~~ורש במקו~ו בהל' שבת )סי'ש"א(:
כ"ז בכתיבה לנו רמז~ימה ל~דושת ~רבן ובאנמת
להוציא
ד~~
~
י
ד
ר
ח
א
ו
נ
ל
~ל
בעיבוד
~~~~ ~ין הי~ממ~ור דבעינן בכתיבה לשמה
~~~ ~~~
~
הקלף לשמה~ברהוו בה הראשונים~"ל וה~~' כתבומשוםדלמ"ד
~~
~~~~
,והטעם
בעינן ל~~ין במעשה
לאו מילתא
ל~
ף~"
הז~~עינןמהיכאילימ
ה .ולשיטת הרי"ף ו~"י~ר
במ
שר
וה
"ב~"םדל~בא
לאיד
~א~ר ה~נה לאו מילתאלא י~ור כרשב"ג
~מן
ד
ו
ב
י
ע
כ
"
ן
י
כ
י
ר
צ
ן
י
א
וצשרהי~ל~"ע ואנ~
פםקינן בכל ה~"ס כרבא לבר מיע"ל ~"ם א ד
~נוף הק~
~י~ית בבגד דצריך כו.נה אםצריך להיציא ב~ו לש~ןכללי ~כ~~ו דהט~ם
ר~
וי
~
בו ה~ו~יות וא~משיו~
~וה
~~~'
טהל~ה~~יריםלזה הדין' ~"ש ~עכ"ה ~בםי' י"ד ~ב( מילתא
נב
~ו
זת
הכ
ויו~רנראה ה~~ם ~
אי
,
~
~"
~~
ת~) וי~ל( דנ"ל מדכתיב ~את ~~ר ~תו~ה"
בהש~יל~וו
~ל ב~ו"ע ה~ל ישראל
בלא כוונה דאין לברך
דכוינ
""
השומ
להוציא בצ
~יו
ע~היינו
~ שהוא ם~ר צריך לעבד תורה ~מזה ב~~ילין
נ~כ~ו לעיל ~םי"א( לע~ין טויהי
~
~
~
ו
~
מ
~
י
~
ד
~
ש
ל
~
י
דא
למא
יו
ת
"
~
ל
ר
~
ו
ב
~
כ
בירו~ל~י
ן~
' ובמזוזה באמת~י~י רשב"ג ~נ"
ה~~ מלבד ~לאראינו אבותינו שנהגו ,ג~ לשון השו"עבלי
~
~
~
~
~
~
~
~
~
~
~
~
~
~
~
~
~
~
~~~י~~
~~~~.י~~~
כ~
~
~פ"ג ה"א( ומ~וםה~י ~~"~ דבמזו~הא"צ עיבוד ל~ש~מ~ה
וא~"ג ד~~מנהלאו מילת~אם~ורשהא~ימבל~כ~תוב עליו דברי חול ,אלא
עיבודקלף לשמהאינו דומה
גזרה התורה והא מיהא
~
ה"
עלכ
~ד
שק
ל
ו
א
י
צ
ו
ו
משום גזה"כ
ת
~ושת קרבן שא~ור ל~נו
ל
ו
ח
ל
'
הוציאב~יומנ"ל
ל~
דבענן לשמה וזה דו~א במחשבה ,אבל שיצטרךור
ורק ב~ל ~ה~ת בעי גם בזה שיאממר ב~יו ונוכל לומר ~ם"ל דגם
בזההוא מ~עם ~דו~ה שדומהלקרבן.אבלרבינוהטורלאפ~יקא
~ך~ברא,לכן ~תב שטוב שיא~ר בפיו לחוש ל~ברת ~ה"ת
ב~
אי
ל
ה~ורביןכתיבה לעיבוד:
ללא לעיכובא ומבואר
ו
נ
ו
~
ד
~ז
לצחילצי~ת כלל ואפילו בעויהא"צ
אלהלא~ייך
~~~~
ו~ שמ
שיאמר בפיו דה~הם~יללא
דדו~ה ל~ד~ת קרבן
דבעינן נ~מה וםגי
ש~בד וזהוד
ה~~~עת הטור ה~רד~י
ש~~
אימיר~ ב~יו לשםקרבן,תבא~
ון הטעם
שי
~ל דהא דב~ינן בזב~יבםממש~ם
ר~
ם
ממ~ום דיל~ינן מלא י~~ב דגבי ~גול אלא משום היכי דהמ~ה
סתממאשלאל~מה בעינן עקירת ~יולהיציא מסתמא כמ''ש לעיל,
ולפידעתוכלהיכאדב~ינןלש~ה והמעשה~תממאשלא לשמה בעיגן
ל~יציא ב~יו ,וא"כ ה"ה בטויה בציצית נמי הדיןכן וזהו ד~ת
ב~יו' והאלא תי~שי על
המחבר ~ממצריך גם גבי טויה
צי~~יאמר ב~יו ,ובעיבוד עור
וך
הממ~בר גבי טויה ~תב שצשריי
ל~פילין מ
כמת"ב~~וב שיאמר ,זהניחא דבשלמא טויהסתמא
~
ג
ד
ו
נ
י
א
ה
י
ו
ט
ת
ו
י
ו
ט
ת
י
צ
י
צ
ד
ה
"
ש
מ
ו
ה
נ
ו
ש
מ
ן
כי
לו~
ש
משארי
ל~מה ~הרי
ד~עינן לשמה בעינן עקימת~~תיו להוציא מ~ת~א ,משא"כ עביד
~~לףמ~ונהמ~ארי
עו~ת,וא"כ אע"גדאינו~תמא לשמה,
מ"מאינו סתמאשל~איבל~שמה ג"כש~רי רוב קלף הוא לםת"מודי
בזה במחשבה לבד,וא"צ ע~ימת שפתיו
מ~~מא כמובן
~
הב
וזהו הטעםנמי גבי ה~תציציתשדיבמחלש
לבדכמו ~ביארנו,
הי~
וצ
כ"ז בארתי ד~ת הטור והמחברבלשון סה~ת דהא דבעי בכתיבה
לשממו שיאמר ב~יו הוא משום דדומה
קרבן אבל
ו~
בש
ליקהדו
הגר"אז"ללאנר~ה~כי ל~ניןטו
ת
א"
שלמבסיה
~צית
צי
רעי~
כיתן~דמלאיחשבדהוא דבהוט
דיל~ינןמלא ,וע"כד
הב
דעינן~היכי
~ת
יס
~עוקר ~ת ה
~ם דלשמו בעינן דבור ה"נ היכי דבעינן שי~חוט
~ור
ת
ע
ד
כ
ו
כ
"
ג
ה
ט
י
ח
ש
ם
ת
ס
לשמו ולע~ור את
ה~רדכי
ן~דכל דבעילשמה
צא
~~באנו ,והאגו~אלמדנומכ
רי
וי~שיאמ~
י
~
ב
ד
א
ל
בפיו וה"להע~טויהבציצית אבל
ן
י
ב
ה
ל
י
ת
י
כ
ז
צר
י~
ת
~ת דעי~ר מה שהוכי