רשימת מאמרים על בתי כנסת (1143 ערכים) - דעת

יוסף תבורי

תוכן המאמר:

לתולדות בית הכנסת ומחקרו

רשימת קיצורים

א. רשימות ביבליוגרפיות

ב. הלכות והליכות

ג. ראשיתו של בית הכנסת, תקופת הבית השני

ד. תקופת המשנה והתלמוד

1. ארץ ישראל

    א. כללי

    ב. בית אלפא

    ג. טבריה

    ד. כפר נחום

    ה. מרות

    ו. עין גדי

    ז. ציפורי

    ח. רחוב

    ט. מקומות שונים

    י. בתי כנסת שומרוניים

2. התפוצות

    א. שונות וכללי

    ב. בבל

    ג. דורה אירופוס

    ד. סרדיס

ה. התקופה הבתר-תלמודית

1. ארץ ישראל

2. מצרים

3. צפון אפריקה ארצות המזרח

4. אירופה

    א. כללי

    ב. יטליה

    ג. ספרד

    ד. מערב אירופה (פרט לספרד)

    ה. מזרח אירופה

5. יבשת אמריקה

6. ארצות שונות

מילות מפתח: ביבליוגרפיה, בתי כנסת

לתולדות בית הכנסת ומחקרו

שני אפיקי התקשורת שבין עם ישראל לבורא העולם, תורה ותפילה, עיצבו את דמות העם במשך הדורות. אפיק התורה התמקד בישיבה ובבית המדרש, בלימוד התלמוד הבבלי שנעשה לתשתית התרבותית-הספרותית של עם ישראל.¹ אפיק התפילה התמקד בבית הכנסת ששימש מוקד החיים היהודיים בפועל במשך כל הדורות. אך הבדל גדול קיים בין בית המדרש, מקום לימוד התלמוד, לבין בית הכנסת. בית המדרש הוא מקום משכנם של רבנים ושל תלמידי החכמים אך נעדרים ממנו פשוטי העם. לעומת זה, בית הכנסת הוא המקום שבו מתכנסים כל שכבות העם ומעמדותיו, רבנים וחכמים עם בורים ועמי הארץ, עשירים ועניים, רשעים וצדיקים. אמנם, מצאנו עדויות על תלמידי חכמים שהדירו את רגליהם מבית הכנסת ואף תפילתם נערכה בין כותלי בית המדרש בלבד (ראה ב' ברכות ח ע"א, ל ע"ב, מגילה כט ע"א). בכל זאת, על פי רוב, העם כולו התאסף בבית הכנסת, ויש אף עדויות לכך שחלק מן המאבק בין השכבות השונות התקיים בו. מן המסורת והסיפור העממי עולה תחושת הקיפוח של פשוטי העם שנוצרה עקב כך שהנהגת בית הכנסת ותפקידיו המכובדים היו בידי תלמידי החכמים. הסיפור העממי מספר גם על מרידת פשוטי העם עד כדי הקמת בתי כנסת מיוחדים לעמי הארץ. אבל, בסופו של דבר, במיוחד בקהילות קטנות, נאלצו כל היהודים להתכנס בבית הכנסת. עדויות רבות מן השואה מספרות על קהילות שלמות שבית הכנסת שימש מקום כינוסם האחרון לפני הריגתם.²

ההבדל בין שני המוסדות, בית המדרש ובית הכנסת, ניכר היטב גם בשמם. "בית המדרש" נקרא על שום הפעילות המתקיימת בו – המדרש והלימוד, ואילו השם "בית הכנסת" מצביע על מקום של ה"כנסת", מקום של כינוס ואסיפת העם, מבלי לציין את מטרת ההתכנסות. וכבר העיר קרויס על הקשר בין "כנסת" זו ל"כנסת הגדולה" של ימי עזרא ונחמיה.³ התרגום הלועזי הנפוץ למוסד, synagogue, הוא בעצם תרגומו של השם הקדום יותר, "כנסת", ובארמית "כנישתא".⁴ כינוי זה, synagogue, מופיע בתרגום השבעים כתרגום המילה "עדה". ומכאן, ש"בית הכנסת" הוא באמת "בית העדה" או "בית העם" – ותעיד על כך התרסתו של ר' שמעון בן אלעזר,⁵ מתלמידי ר' מאיר, שקבל שעמי הארצות מכנים את בית הכנסת "בית העם" וייחס לזה סיבת מותם בטרם זמנם (ב' שבת לב ע"א).⁶

אכן, המקורות המלמדים על התכנסויות ישראל בימי הבית השני אינם מלמדים שהתכנסו לצורך תפילה דווקא אלא לשם קריאה בתורה או לשם דיונים ציבוריים.⁷ גם הממצאים הארכיאולוגיים של חדרים גדולים או אולמות רחבים מימי הבית השני מלמדים שיהודים נהגו להתכנס שם, ושהתכנסויות אלה היו תכופות מספיק כדי להצדיק הקמת מבנה מיוחד למענן. ברם, המבנה עצמו אינו מעיד על טיב הפעילות בו בשעת הכינוס. ראוי לציין שהמשנה במסכת תענית, שהיא כמעט המקור היחיד המתאר התכנסות ציבורית לצורך תפילה בתקופת התנאים, מתארת את התכנסות העדה לא בתוך מבנה מקובל אלא ברחבה של עיר (מ' תענית ב:א).⁸ מעניין הוא שדווקא בתפוצות מצאנו שכינו את בית הכנסת proseuxe, שפירושו "מקום תפילה", אבל עדיין אין הסכמה בין החוקרים למשמעותה של קביעה זו. מתוך העדויות נראה שברוב תפוצות ישראל שימשו בתי הכנסת לכל צורכי העם, מעין מרכז קהילתי של ימינו. שונה מכך היה המצב בבבל, שבו יוחד בית הכנסת לעניין תפילה בלבד. לא מקרה הוא, כנראה, שהמקורות העיקריים המשווים את מעמד בית הכנסת למעמד בית המקדש הם מקורות בבליים.⁹

ה"כנסת", וביתר דיוק – המונח הלועזי synagogue, נתקבל כמונח המציין לא רק קהילה מסוימת אלא כמונח המציין את כלל היהודים ומכלול היהדות.¹⁰ זוג המונחים Synagogue / Church (=כנסת / כנסייה) נעשה כינוי למאבק בין עם ישראל לכנסייה הנוצרית בתקופת ימי הביניים.¹¹ האפיפיור יוחנן פאולוס ביקש להביע יחס חדש ליהודים וליהדות על ידי ביקורו ההיסטורי בבית כנסת ברומא באפריל 1986. גם בימינו, בית הכנסת הוא לא רק מקום תפילה אלא מקור לזיהוי אתני. אחת השיטות החשובות בזיהוי יהודים בעולם הוא על ידי השתייכותם למסגרת של בית כנסת.¹² גם אנשים שאינם באים בשערי בית הכנסת בכלל, או שבאים לשם רק לעתים רחוקות, מזהים את עצמם כמשתייכים לכלל ישראל על ידי חברותם בבית כנסת. בית הכנסת משמש גם סמל לזיהוי קבוצתי צר יותר בתוך המכלול האתני הרחב יותר של כלל ישראל. מהגרים ניסו לשמור על שורשיהם ומסורתם על ידי הקמת בית כנסת לפי מנהג מקום מוצאם. התוספתא מזכירה בית כנסת של אלכסנדריים שהיה בירושלים (מגילה ב:17, עמ' 352); בקושטא, זמן מה לאחר גירוש ספרד, היו קרוב לשלושים קהילות שהתארגנו לפי ארץ מוצאם;¹³ בימינו קיימים בתי כנסת רבים בארץ ישראל שהתארגנו גם הם לפי ארץ מוצא מתפלליהם.¹⁴

לתולדות בית הכנסת חשיבות בתולדות עם ישראל כי מהן מתגלה פן נוסף של המאבק בין הכוחות הצנטריפוגליים של עם ישראל, הכוחות השואפים להשתתף בתרבות הכללית של העולם שבו שוכן עם ישראל, ובין הכוחות הצנטריפטליים, הכוחות הדורשים התרכזות בתוך המקורות המסורתיים של עם ישראל. בעיה זו עמדה כבר לפני הורדוס בבניית בית המקדש, ויפה תיאר אבי-יונה את מקדשו של הורדוס כחיצוניות הלניסטית העוטפת פנימיות מזרחית. בעת החדשה הפך בית הכנסת למרכז לתודעה לאומית של עם ישראל. בארץ ישראל, הגילוי הארכיאולוגי של בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל חיזק את התודעה הלאומית של השרשים בארץ. בחוץ לארץ, בית הכנסת במוסקבה שימש מוקד לתודעה ציונית גם לרבים שהיו רחוקים מאמונה דתית.

למרות מרכזיותו כביטוי לזהות היהודית במשך הדורות, זכה בית הכנסת לשני מחקרים מקיפים בלבד. הראשון שבהם הוא מחקרו של יצחק משה אלבוגן הכלול בספרו הגדול על תולדות התפילה בישראל. חלק מספר זה יוחד ל"ארגון התפילה היהודית" ובו תיאר אלבוגן את מוסד בית הכנסת, ארגון הקהילה היהודית ודרך ביצוע התפילה. אף על פי שחלק זה היה אמור להיות באותה רמה יסודית כשאר הספר, מקיף חלק זה רק כ50- עמודים במהדורה העברית, שהם פחות מ15% מכלל הספר. לסעיף "בתי התפילה" יוחדו סך הכול 26 עמודים.¹⁵

מחקר מקיף אחר הוא מחקרו של שמואל קרויס, שהוא רחב מאוד ומחזיק שני כרכים. הכרך הראשון יצא לאור בשנת 1922 ועניינו בית הכנסת בעת העתיקה.¹⁶ הכרך השני יצא לאור בשנת 1956¹⁷ ועניינו תיאור בית הכנסת בתקופות מאוחרות יותר. הכרך השני מהווה, במידה מסוימת, גם ספר זיכרון לבתי הכנסת הרבים שנחרבו בשואה. הצורה החיצונית של כרכים אלה משקפת את התמורה שחלה בעם ישראל באותן שנים, ובפרט את ההבדל הגדול במגמתם של מדעי היהדות לפני השואה ולאחריה. הכרך הראשון הופיע בגרמנית בברלין ואילו הכרך השני הופיע בעברית בארצות הברית.¹⁸

מאז לא נתחבר מחקר מדעי מקיף על בית הכנסת כולו. קרוב לזה הוא חיבורו של ג'פרי ויגודר.¹⁹ חיבור זה שייך לז'אנר הולך וגדל של הוצאות אלבומיות ובהן צילומי בתי כנסת בעולם, אלא שהוא מתייחד בניסיונו להביא את החומרים על פי תפיסה היסטורית ומדעית. כפי שהמחבר מציין: תולדות בית הכנסת הן תולדות עם ישראל. חסרונו המדעי של הספר הוא בהעדר ביבליוגרפיה.²⁰

ברם, אם לא נתחברו חיבורים מקיפים, נתחברו חיבורים רבים מאוד על בתי כנסת באזורים מיוחדים ובתקופות שונות. במיוחד מרובים המחקרים על בית הכנסת בעולם העתיק, מחקרים המתבססים על הידע הארכיאולוגי ההולך ומצטבר.²¹ ראוי לאזכור מיוחד הוא ספרו החדש של ישראל ל' לוין, The Ancient Synagogue: The First Thousand Years.²² הספר עוסק בתולדות בית הכנסת עד סוף העת העתיקה. "אלף השנים" הנזכרות בכותרת מתחילות מן המאה השלישית לפנה"ס, בעדות של מספר כתובות במצרים על מציאות proseuxe, ועד הכיבוש הערבי של ארץ ישראל בשנת 638 לספה"נ. על חלק מן התקופה, ימי הבית השני, כתב דונלד בינדר חיבור מדהים בהיקפו – במיוחד בהתחשב בעובדה שהעדויות והממצאים על בתי כנסת בתקופה זו הם כה מעטים.²³

לגבי תקופות מאוחרות יותר נתחברו חיבורים הדנים באזורים שונים. אחד הקדומים שבהם הוא מחקרו של ריכרד קראוטהמר על בתי הכנסת באירופה בימי הביניים, שפורסם לראשונה ב1927- ותורגם לאחרונה לעברית, והוא מתמקד בגרמניה ובפולין.²⁴ רחל וישניצר עסקה אף היא בארכיטקטורה של בתי הכנסת באירופה.²⁵ מחקר מאוחר יותר על בתי הכנסת באירופה, מקיף יותר מחיבורו של קראוטהמר, פורסם על ידי קרול קרינסקי.²⁶ חיבור זה, המקיף את כל אירופה (הממלכה המאוחדת, ספרד, איטליה עד מזרח אירופה וברית המועצות), יכול לשמש מופת לתפקיד המחקר בתחום זה. מלבד התיאורים האמנותיים והאדריכליים של בתי הכנסת, מעמידה המחברת כל בית כנסת במקומו ההיסטורי מבחינת תולדות היהודים והיא אף נדרשת לפעילות הייחודית בתוך בית הכנסת. בתוך אזורים אלה זכו מקומות שונים לחיבורים מיוחדים על בתי הכנסת בתוכם.²⁷

ראויים לציון מיוחד הם בתי הכנסת העשויים עץ בפולין שזכו להנצחה מיוחדת על ידי האמן משה ורבין שהכין דגמים מקש לאחדים מהם.²⁸ מלבד חיבורם הגדול של הזוג פייחוטקה,²⁹ יצא לאור גם אלבום במסגרת סדרה על אמנות יהודית.³⁰ סקירה מקיפה יותר על בתי כנסת בפולין פרסם דוד דוידוביץ³¹ שגם ייחד מחקר לציורי הקיר שבבתי כנסת אלה.³² לאלה ולבתי העלמין בפולין יוחדה גם תערוכה במוזיאון הארץ, והמוזיאון הוציא לאור קטלוג של התערוכה.³³

במזרח אגן הים התיכון זכתה אנטוליה לאלבום מרהיב של בתי הכנסת שלה,³⁴ ויעקב פינקרפלד ייחד מחקר לבתי הכנסת בצפון אפריקה.³⁵

מחקרים אחדים נתחברו על בתי הכנסת בארצות הברית. רחל וישניצר פרסמה תיאור הארכיטקטורה של בית הכנסת שם,³⁶ וסקירה ביבליוגרפית מקיפה נתחברה בידי קורוס וסרנה.³⁷ אוסקר ישראלוביץ, המתמחה בתיירות יהודית בארצות הברית, פרסם אלבום תמונות של בתי כנסת בארה"ב³⁸ בכלל ובניו יורק בפרט.³⁹ גם באזורים אחרים שם זכו בתי כנסת לתיאור מיוחד ונזכיר כאן רק את אזור מדינת קנטקי.⁴⁰

בתי כנסת בודדים זכו למחקרים מיוחדים. התופעה רחבה לגבי בתי כנסת בעת העתיקה ואחד הבולטים הוא בית הכנסת בדורא אירופוס שזכה למספר מחקרים חשובים. מימי הביניים יש לציין את בית הכנסת של הגניזה בקהיר העתיקה. נכתבו עליו מאמרי מחקר מרובים ועתה נתייחס לו ספר מיוחד.⁴¹ בית הכנסת "אל טרנסיטו" בספרד, על שמו של שמואל הלוי, זכה אף הוא לתיאור מפורט בספר שמאמריו רשומים להלן. בית הכנסת ברחוב דוהאן בבודפשט, שנחשב כאחד הגדולים והמפוארים באירופה, זכה עתה ליהפך לסמל של שיתוף פעולה בין הונגריה לבין מדינת ישראל. שתי המדינות הוציאו בול דואר עם תמונת בית הכנסת.

למרות העדרו של מחקר מדעי מקיף חדיש, מחקר בית הכנסת ועולמו נמצא בפריחה. המחקרים אינם מצטמצמים לארכיאולוגיה ולאדריכלות; חוקרים מדיסציפלינות שונות עוסקים בבית הכנסת ובנעשה בו. הוא מוקד למחקרים בתחום האנתרופולוגיה והסוציולוגיה,⁴² התפילה והפיוט, האמנות והמוסיקה, ההיסטוריה והפולקלור, לימודי מגדר ועוד, שכן במשך דורות היה מרכז החיים היהודיים קשור בבית הכנסת, אף יותר משהיה קשור במרכז המקביל – בית המדרש. תקוותי שהרשימה הביבליוגרפית המוצעת בזה, הכוללת קרוב למעלה מ1000- פריטים, תתרום לעידוד המחקר והיצירה בחקר בית הכנסת – מוקד הזהות היהודית במשך הדורות.

רשימת המאמרים המוצגת בזה מבוססת על הרבה רשימות קודמות. כמעט חלוצה בתחום זה היתה רות גולדשמידט-לעהמאנן שחיברה, בשנת תשל"ז, רשימה ביבליוגרפית על בתי הכנסת הקדומים בארץ ישראל. רשימה שנייה על בתי הכנסת הקדומים, פרי עבודתם של מנחם מור ואוריאל רפפורט, הופיעה בשנת תשמ"ח. סעיף על בתי כנסת בכל התקופות ובכל הארצות הופיע בתוך חיבורי, רשימת מאמרים בענייני תפילה ומועדים, שהתפרסם בשנת תשנ"ב. בסעיף זה נכללו 567 פריטים. בינתיים נוספו עוד כ400- פריטים מתוך קריאה ועיון ובמיוחד מתוך האוצר הגדול של רמב"י (רשימת מאמרים במדעי היהדות) הנגישה היום באינטרנט (http://libnet.ac.il/libnet/rmb).

רשימת קיצורים

א"י = ארץ ישראל

או"ח = אוצר חיים

או"מ = אור המזרח

ב"א = בר-אילן

ב"מ = בית מקרא

בה"כ = בית הכנסת

בית הכנסת: מאמרים ומסות = בית הכנסת: מאמרים ומסות (בעריכת הרב מרדכי הכהן), ירושלים תשט"ו

בית הכנסת בתקופת המשנה והתלמוד, תשמ"ו = בית הכנסת בתקופת המשנה והתלמוד: לקט מאמרים (בעריכת ז' ספראי), ירושלים תשמ"ו

בית הכנסת שמואל הלוי = בית הכנסת שמואל הלוי ('אל טרנסיטו'), בעריכת מרדכי עומר, טולדו, ספרד, תל-אביב, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוינברסיטת תל-אביב [1992]

בתי-כנסת עתיקים = בתי-כנסת עתיקים (בעריכת אהרן אופנהיימר), ירושלים תשמ"ח

ט"י = טורי ישורון

י"ע = ידע עם

יד ליאיר = יד ליאיר – לזכר יאיר בשן (בעריכת מ' ליבנה ורותי יחזקאלי), תל-אביב תשנ"ט

מקראה על כתובות יהודיות = יוסף נוה (עורך), מקראה על כתובות יהודיות (ליקוטי תרביץ), ירושלים תשמ"א

ק"ס = קרית ספר

קעמ"י = דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות

ANRW = Aufstieg und Niedergang der Romischen Welt

Ancient Synagogues in Israel = Ancient Synagogues in Israel, Third-Seventh Century C.E. Proceedings of Symposium, University of Haifa, May 1987 (ed. Rachel Hachlili). Oxford: B.A.R., 1989

Ancient Synagogues Revealed = Ancient Synagogues Revealed (ed. L. I. Levine), Jerusalem: Israel Exploration Society, 1981

Ancient Synagogues: Historical Analysis = Ancient Synagogues: Historical Analysis and Archaeological Discovery (ed. Dan Urman and Paul V.M. Flesher), Leiden, 1995

Ancient Synagogues: The State of Research = Ancient Synagogues: The State of Research (ed. J. Gutman), Scholars Press, 1981

Arch?ologie, art et histoire de la Palestine = Arch?ologie, art et histoire de la Palestine; Colloque du centenaire de la Section des Sciences Religieuses, ?cole Pratique des Hautes Etudes, septembre 1986 (sous la direction de E.-M. Laperrousaz), Paris: ed. du Cerf, 1988

Art as Religious Studies = Art as Religious Studies (ed. Doug Adams and Diane Apostolos-Cappadona), New York: Crossroad, 1987

Artibus et Historiae = Artibus et Historiae; an Art Anthology, Vienna

BAIAS = Bulletin of the Anglo-Israel Archaeological Society, London

BAR = Biblical Archaeology Review, Washington, DC

Bijdragen = Bijdragen; tijdschrift voor filosofie en theologie, Amsterdam

BZIH = Biuletyn Zydowskiego Instytutu Historycznego, Warszawa

Christian Archaeology = Christian Archaeology in the Holy Land – New Discoveries: Essays in Honour of Virgilio C. Corbo, OFM (ed. G. C. Bottini, L. Di Segni and E. Alliata), Jerusalem: Franciscan Printing Press, 1990

CJ = Conservative Judaism

Daughters of the King = Daughters of the King / Women and the Synagogue (ed. S. Grossman and R. Haut), Philadelphia, 1992

DBAT = Dielheimer Blatter zum Alten Testament, Heidelberg

Diaspora Jews and Judaism = Diaspora Jews and Judaism: Essays in Honor of, and in Dialogue with A. Thomas Kraabel (ed. J. Andrew Overman and Robert S. MacLennan), Atlanta, GA: Scholars Press, 1992

Die Architektur der Synagoge = Die Architektur der Synagoge (ed. Hans-Peter Schwarz), Stuttgart: Klett-Cotta, 1988

Elie le proph?te = Elie le proph?te – Bible, tradition, iconographie; Colloques des 10 et 11 novembre 1985, Bruxelles (ed. Gerard F. Willems), Leuven: Peeters, 1988

Eretz = Eretz: the Geographic Magazine from Israel

Evolution of the Synagogue = Evolution of the Synagogue: Problems and Progress (ed. H. C. Kee and Lynn H. Cohick), Harrisburg, Pa.: Trinity Press International, 1999

From Dura to Sepphoris = From Dura to Sepphoris: Studies in Jewish Art and Society in Late Antiquity (ed. Lee I. Levine and Zeev Weiss), Portsmouth, RI: Journal of Roman Archaeology, 2000 (Supplementary Series 40)

Gemeinde ohne Tempel = Gemeinde ohne Tempel: zur Substituierung und Transformation des Jerusalemer Tempels und seines Kults im Alten Testament, antiken Judentum und fruhen Christentum (ed. Beate Ego, Armin Lange und Peter Pilhofer, Tubingen: Mohr, 1999

Hellenic and Jewish Arts = Hellenic and Jewish Arts; Interaction, Tradition and Renewal (ed. Asher Ovadiah), Tel Aviv: Ramot Publishing House, Tel Aviv, 1998

HTR = Harvard Theological Review, Cambridge, MA

HUCA = Hebrew Union College Annual

IEJ = Israel Exploration Journal

Immanuel = Immanuel; a Journal of Religious Thought and Research in Israel, Jerusalem

JANES = Journal of the Ancient Near Eastern Society, New York

JBL = Journal of Biblical Literature

Jerusalem dans les traditions juives et chr?tiennes = Jerusalem dans les traditions juives et chr?tiennes; colloque… novembre 1982, Bruxelles, Leuven (ed. Peeters, 1982; Publications de l'Institutum Judaicum)

Jewish Identity in America = Jewish Identity in America (ed. David M. Gordis and Yoav Ben-Horin), Los Angeles: Susan and David Wilstein Institute of Jewish Policy Studies, University of Judaism, 1991

JSQ = Jewish Studies Quarterly

Jews, Christians, and Polytheists in the Ancient Synagogue = Jews, Christians, and Polytheists in the Ancient Synagogue: Cultural Interaction during the Greco-Roman Period (ed. Steven Fine), London: Routledge, 1999

JHCS = Journal of Halacha and Contemporary Society, New York

JJML = Journal of Jewish Music and Liturgy

JQ = Jewish Quarterly

Judaica = Judaica; Beitrage zum Verstandnis des judischen Schicksals, Basel

La Sinagoga de Samuel ha-Levi = La Sinagoga de Samuel ha-Levi, ("El Tr?nsito"), Toledo, Espana (ed. Mordechai Omer), Tel Aviv: Genia Schreiber University Gallery, Tel Aviv University, 1993

Liber Annuus = Liber Annuus: Studium Biblicum Franciscanum

MGWJ = Monatsschrift f?r Geschichte und Wissenschaft des Judentums

Mikra = Mikra; Text, Translation, Reading and Interpretation of the Hebrew Bible in Ancient Judaism and Early Christianity (ed. M. J. Mulder), Assen: Van Gorcum; Philadelphia: Fortress Press, 1988

MJ = Musica Judaica, New York

NTS = New Testament Studies

Occident and Orient = Occident and Orient; a Tribute to the Memory of
Alexander Scheiber (ed. Robert Dan), Budapest: Akademiai Kiado; Leiden: E.J. Brill, 1988

PEQ = Palestine Exploration Quarterly, London

Ramaz = Ramaz; School, Community, Scholarship and Orthodoxy (ed. Jeffrey S. Gurock), Hoboken, NJ: Ktav, 1989

Recherches Augustiniennes = Recherches Augustiniennes, Paris, Supplement of: Revue des Etudes Augustiniennes

REJ = Revue des ?tudes juives

Sacred Realm = Sacred Realm: The Emergence of the Synagogue in the Ancient World (ed. Steven Fine), New York: Oxford University Press and Yeshiva University Museum, 1996 < Rev. Heather A. McKay, Journal for the Study of the Old Testament, 79 (1998), p. 185; A. Thomas Kraabel, BAR, 23 (1997), p. 72; Marilyn J. Chiat, Worship, 71 (1997), pp. 376-380>.

Sardis = Sardis from Prehistoric to Roman Times: Results of the Archaeological Exploration of Sardis, 1968-1975 (ed. G.M.A. Hanfmann), Harvard University Press, 1983

SBB = Studies in Bibliography and Booklore

Self-Definition and Self-Discovery in Early Christianity = Self-Definition and Self-Discovery in Early Christianity; a Study in Changing Horizons; Essays in Appreciation of Ben F. Meyer (eds. David J. Hawkin, Tom Robinson), Lewiston, NY: E. Mellen Press, 1990

Synagogues Without Jews = Rivka and Ben-Zion Dorfman,Synagogues Without Jews and the Communities that Built and Used Them, Philadelphia: The Jewish Publication Society, 2000

The American Synagogue = The American Synagogue; a Sanctuary Transformed (ed. Jack Wertheimer), Cambridge: Cambridge University Press, 1987

The Synagogue in Late Antiquity = The Synagogue in Late Antiquity (ed. Lee I. Levine), Philadelphia: American Schools of Oriental Research, 1987

The Synagogue: Studies in Origins = The Synagogue: Studies in Origins, Archaeology and Architecture (ed. Joseph Gutmann), New York, 1975

TLZ = Theologische Literatur Zeitung

Voice = Voice; Voice of the Jewish Communities in Croatia (Zagreb)

WCJS = World Congress of Jewish Studies, Jerusalem

Yismach Yisrael = Yismach Yisrael; Historical Essays to Honour Rabbi Dr. Israel Porush, Sydney: Australian Jewish Historical Society, 1988

ZDPV = Zeitschrift des Deutschen Palastina-Vereins, Wiesbaden

הערות:

* אני מודה לד"ר אהרן ארנד שעזר לי בהשלמת הרשימה הביבליוגרפית ותיקן מספר טעויות בה. כן שלוחה תודתי למר אשר גרוסברג, לד"ר דוד עמית, לפרופ' דב רפל ולבנו, מר יואל רפל, שהעירו את תשומת לבי למספר פריטים שהיו חסרים ברשימה.

1. אין כאן כוונה למעט את דמותו של התנ"ך, ספר הספרים, כיסוד תרבותי של עם ישראל, ואולם

התלמוד הבבלי היה עיקר עיסוקם הסכולסטי של יהודים במשך מאות שנים, לעתים למורת רוחם של רבנים ומחנכים.

2. הנאצים ראו בבתי הכנסת מבנים המסמלים את היהדות והחרבתם השיטתית היתה חלק ממדיניותם. ראה David Davidovitch, "Desecration and Destruction of Synagogues", Encyclopaedia Judaica (CDRom edition).

3. Krauss (להלן, הערה 16), עמ' 6. קרויס ציין שם שהתרגום היווני של ביטוי זה, synagoge megale, משמש כתיאור אספה גדולה במקבים א, יד:כח. המונח "כנסת" נבחר ככינוי הפרלמנט של מדינת ישראל כדי להבליט את הזיקה לכנסת הגדולה בימי שיבת ציון וגם מספר נבחריו נקבע על פי זיקה זו. יש בזה כדי להבליט את רעיון הרנסנס, החזרת עטרה ליושנה. אך יש כאן, אולי שלא מדעת, גם ביטוי להמשכיות של ההיסטוריה היהודית כאשר הרצף הזה בא לידי ביטוי בבית ה"כנסת".

4. התרגום הלועזי המקובל ל"כנסת הגדולה" הוא the great assembly אך ב-Encyclopaedia Judaica הערך על מוסד זה נקרא the great synagogue. דניאל שפרבר, מחבר הערך, מציין שאולי התרגום הראשון הוא מדויק יותר.

5. בדפוס התלמוד מובא המאמר משמו של ר' ישמעל בן אלעזר אך ראה דקדוקי סופרים לשבת, שם.

6. רש"י מפרש ש"בית עם" הוא "לשון ביזוי שמתקבצין בו הכל" (ד"ה בית עם). לכאורה, זהו בדיוק עניינו של בית הכנסת "שמתקבצים בו הכל" ולא ברור מדוע שזה נחשב לביזוי. מהרש"א פירש להפך, שהכינוי בית כנסת רומז לכך שהכול מתקבצים בו, כולל הקב"ה, אך הכינוי "בית העם" רומז שהוא מיוחד לעם ואינו מקום השכינה (חידושי אגדות, ד"ה שקורין לבית הכנסת). אפשר שההתנגדות לכינוי זה היא משום שהוא מבליט את היסוד העממי של בית הכנסת, שכולם שווים בו, למורת רוחם של חכמים.

7. שמואל ספראי, "ההתכנסות בבתי הכנסת בימי מועד בשבתות ובימות החול", חקרי ארץ – עיונים בתולדות ארץ-ישראל מוגשים לכבוד פרופ' יהודה פליקס (בעריכת זאב ספראי, איוון פרידמן, יהושע שוורץ), רמת-גן תשנ"ז, עמ' 235-245 (מאמרו של ספראי פורסם לראשונה באנגלית בשנת 1989). עובדה זאת שימשה עמוד גדול לעזרא פליישר בטענתו שתפילת ציבור קבועה ומסודרת לא היתה ידועה בימי הבית השני (ע' פליישר, "לקדמוניות תפילות החובה בישראל", תרביץ, נט [תש"ן], עמ' 397-441).

8. ראה יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים: מאגנס, תשס"א3, עמ' 406, ובספרות הרשומה בהערה 73.

9. ראה ישעיהו גפני, "בתי כנסת בבבל התלמודית", בתי כנסת עתיקים (בעריכת אהרן אופנהיימר), ירושלים תשמ"ח, עמ' 155-162 (=Ancient Synagogues: Historical Analysis, 1995, pp. 221-231; השווה הנ"ל, יהודי בבל בתקופת התלמוד, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"א, עמ' 109-117). בית הכנסת נודע גם כ"מקדש מעט" (ב' מגילה, כט ע"א) על פי מדרש המזהה את קיומם של דברי הנביא יחזקאל "ואהי להם למקדש מעט" (יא:טז) במציאותם של בתי כנסת ובתי מדרש בתוך העם. אך שאלה גדולה היא באיזו מידה נועד בית הכנסת להיות תחליף לבית המקדש. לתהליך שבו נתקדש בית הכנסת ראה Steven Fine, This Holy Place: On the Sanctity of the Synagogue during the Greco-Roman Period, Notre Dame, Indiana: University of Notre Dame Press, 1997. על תפיסת בית הכנסת באשכנז כמקדש מעט ראה י' תא-שמע, "מקדש מעט:הסמל והממשות", כנסת עזרא: מחקרים המוגשים לכבוד פרופ' עזרא פליישר, בעריכת ש' אליצור ואחרים, ירושלים: מכון בן-צבי תשנ"ה, עמ' 351-364. וראה עוד ג'פרי וולף, "בית הכנסת באשכנז: דימוי והלכה". המאמר עומד להופיע בכנישתא ב ושם ספרות.

10. ראה Bruno W. W. Dombrowski, "SYNAGOGE in Acts 6:9", Intertestamental Essays in Honour of Tadeusz Milik (ed. Zdzislaw J. Kapera), Krakow, 1992, pp. 53-65.

11. התופעה מופיעה לראשונה אצל יוסטין העד, במאה השנייה לספה"נ (ראה Shaye J. D. Cohen, "Pagan and Christian Evidence on the Ancient Synagogue", The Synagogue in Late Antiquity, p. 17, n. 5).

12. David M. Gordis and Yoav Ben-Horin, "The Role of the Synagogue in Jewish Identity", Jewish Identity in America (ed. David M. Gordis and Yoav Ben-Horin), Los Angeles: Susan and David Wilstein Institute of Jewish Policy Studies, University of Judaism, 1991, pp. 173-180; Richard N. Levy, "The Role of the Synagogue in Jewish Identity", op. cit., pp. 167-172; Harold M. Schulweis, "The Role of the Synagogue in Jewish Identity", op. cit., pp. 159-165; Madeleine McBrearty, "The Synagogue as a Symbol of Ethnic Identity; The Case of a Sephardi Congregation", Ritual and Ethnic Identity; a Comparative Study of the Social Meaning of Liturgical Ritual in Synagogues, Waterloo, Ont.: Wilfrid Laurier University Press, 1995, pp. 109-122.

13. והנה הרשימה: אבורא (פורטוגל), אוטרנטו (דרום איטליה), איטליה, ארגון, אשטרוק, אשכנזים, בעלי תשובה (קהל ספרדי), גירוש ספרד, ישמעאל (ספרדי), לויית חן (פורטוגזי), ליסבון ישן, ליסבון חדש, מדרש (קשטיליאני), מוטאלטו (איטלקי), מאיור (ספרדי), סיציליה ישן, סיציליה חדש, עץ חיים או עץ הדעת (ספרדי), פוליה (דרום איטליה), פרובנס, קורפו, קטלוניה (גירוש), קטלוניה ישן, קייאנה (איטליה), קלבריה (דרום איטליה), קלבריה ישן, קשטיליה (גירוש), קשטיליה חדש, שלום (או: נווה שלום, ספרדי). וראה עוד יוסף תבורי, סידור הנאו שפ"ח, רמת גן, תשנ"ד, עמ' 11-12.

14. לדוגמה אחת מן המערב ראה: Macy Nulman, "The 'Dutch' Synagogue in Har Nof as it Relates to Other Synagogues in Israel and the Diaspora", Journal of Jewish Music and Liturgy, 20 (1998), pp. 31-42. לדוגמה מן המזרח ראה זהר הנגבי וברכה יניב, אפגניסתאן: בית הכנסת והבית היהודי, ירושלים: סקר בתי הכנסת ואוצרותיהם באינדקס ירושלים לאמנות יהודית, המרכז לאמנות יהודית, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

15. יצחק משה אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית (תורגם על פי המהדורה הגרמנית השלישית על ידי יהושע עמיר, ערך והשלים: יוסף היינמן), תל-אביב תשל"ב, עמ' 331-380.

16. Samuel Krauss, Synagogale Altert?mer, Berlin-Vienna: Benjamin Herz, 1922; reprinted: Hildesheim: Georg Olms, 1966.

17. שמואל קרויס, קורות בתי התפילה בישראל, ניו יורק: הסתדרות עברית דאמריקה, תשט"ו.

18. העניין הגובר במדעי היהדות בארצות אירופה בשנים שלאחר מכן מתבטא בהופעת ספרו הקצר (115 עמ') של Kurt Hruby, Die Synagoge: geschichtliche Entwicklung einer Institution, Zurich: Theologischer Verlag, 1971. העבודה החשובה ביותר מאז היא המאמר על בית הכנסת בEncylopaedia Judaica שיצא לאור בשנת 1972. המאמר כתוב בידי מחברים שונים ועוסק הן בתיאור ההיסטורי והן בתיאור האדריכלי של בית הכנסת בארצות שונות ובזמנים שונים.

19. Geoffrey Wigoder, The Story of the Synagogue: A Diaspora Museum Book, San Francisco: Harper & Row, 1986.

20. ראויים לציון הם שלושה אלבומים נוספים שיש בהם גם דיון טקסטואלי והם: Neil Folberg (photographer), And I Shall Dwell Among Them: Historic Synagogues of the World (with an introductory essay by Yom Tov Assis; Steimatzky, n.d.); Samuel D. Gruber, Synagogues (New York: Metrobooks, 1999); Rivka and Ben-Zion Dorfman, Synagogues Without Jews and the Communities that Built and Used Them (Philadelphia: The Jewish Publication Society, 2000).

21. חלק ניכר מן הספרים רשומים לקמן, ברשימת הקיצורים.

22. New Haven: Yale University Press, 2000. לביקורת נלהבת על הספר ראה: P. van der Horst, H-JUDAIC: The Jewish Studies Network (http://h-net.msu.edu/judaic).

23. Donald D. Binder, Into the Temple Courts: The Place of the Synagogues in the Second Temple Period (Dissertation Series [Society of Biblical Literature], No. 169), Atlanta: Scholars Press, 1999.

24. ריכרד קראוטהמר, בית הכנסת בימי-הביניים, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ד, עם מבוא מאת משה ברש.

25. Rachel Wischnitzer, The Architecture of the European Synagogue, Philadelphia: Jewish Publication Society, 1964.

26. Carol Herselle Krinsky, Synagogues of Europe: Architecture, History, Meaning, Cambridge, MA: The MIT Press, 1985.

27. ללונדון ראה: Paul Lindsay, The Synagogues of London, London: Vallentine Mitchell, 1993. לספרד ראה: מאיר בן דב, בתי כנסת בספרד, תל-אביב: דביר, 1989. לצרפת ראה: Dominique Jarrass?, L'age d'or des synagogues, ?ditions Herscher, 1991. לגרמניה ראה: Harold Hammer-Schenk, Synagogen in Deutschland: Geschichte einer Baugattung im 19. Und 20. Jahrhundert (1780-1933), Hamburg: Hans Christians Verlag, 1981, 2 Vols.; Thea Altaras, Synagogen in Hessen – Was geschah seit 1945?, K?nigstein im Taunus: Verlag Karl Robert Langewiesche, c. 1987. בתשמ"ב פרסם בית התפוצות קטלוג של תערוכה: בתי הכנסת בגרמניה במאה הי"ט. להונגריה ראה: אימרה הלר ושמחה וויידה, בתי הכנסת בהונגריה: אלבום, ניו יורק: התאחדות עולמית של יהודי הונגריה, 1968. האלבום יצא לאור בשלוש שפות: הונגרית, אנגלית ועברית.

28. משה ורבין, בתי כנסת מעץ בפולין במאות י"ז י"ח, הרצליה: מוזיאון הרצליה, 1990 (קטלוג התערוכה). המניע למפעל היה ספרם של בני הזוג פייחוטקה (ראה בהערה הבאה).

29. K. and M. Piechotkwa, Wooden Synagogues, Warsaw 1959.

30. Z. Yargina, Wooden Synagogues, Image Publishing House with the Participation of the the Center for Jewish Art of the Hebrew University, n.d [c. 1990].

31. בתי כנסת בפולין וחורבנם, ירושלים: מוסד הרב קוק ויד ושם, תש"ך; השווה הנ"ל, שולן אין פולין, בוענאס איירעס תשכ"א.

32. דוד דוידוביץ, ציורי קיר בבתי כנסת בפולין, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ח.

33. בתי כנסת ובתי עלמין בפולין וחרבנם, תל-אביב: מוזיאון הארץ, תשל"ב.

34. Emili Mitrani and Ersin Alok, Anatolian Synagogues, Istanbul: Mitrani-Alok Productions, 1992.

35. יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באפריקה הצפונית: תוניסיה, אלג'יריה, מארוקו, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ד. על בתי הכנסת במרוקו ראה עוד: Joel Zack, The Synagogues of Morocco: An Architectural and Preservation Survey, New York: World Monuments Fund, 1993. הספר יצא במהדורה שנייה בשנת 1995.

36. Rachel Wischnitzer, Synagogue Architecture in the United States: History and Interpretation, Philadelphia: Jewish Publication Society, 1955. וראה עוד: Avram Kampf, Contemporary Synagogue Art: Developments in the United States, 1945-1965, Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1966.

37. Alexandra Shecket Korros and Jonathan D. Sarna, American Synagogue History: A Bibliography and State-of-the-Field Survey, New York: M. Wiener, 1988.

38. Oscar Israelowitz, Synagogues of the United States: A Photographic and Architectural Survey, Brooklyn: Israelowitz Publishing, 1992.

39. Idem, Synagogues of New York City: A Pictorial Survey, New York: Dover Publications, 1982.

40. Lee Shai Weissbach, The Synagogues of Kentucky: Architecture and History (Perspectives on Kentucky's Past), Lexington, KN: The University Press of Kentucky, 1995.

41. P. Lambert (ed.), Fortifications and the Synagogue, London, 1994.

42. מבין המחקרים העוסקים בבית הכנסת המודרני כמרכז קהילתי ראוי לציין: Jack Wertheimer (ed.), The American Synagogue: A Sanctuary Transformed, New York: Jewish Theological Seminary of America, 1998; David Kaufman, Shul With a Pool: The 'Synagogue-Center' in American Jewish History (Brandeis Series in American Jewish History, Culture and Life), December 1998.

המשך המאמר