הראי"ה קוק
מהדורה בלתי מוגהת
פרק א .תורה שבכתב ותורה שבעל פה 2 ………………………………………………………………….
פרק ב .תורה לשמה 3 …………………………………………………………………………………………
פרק ג .פרטי תורה וכללותיה 4 ……………………………………………………………………………..
פרק ד .כל התורה כולה 6 …………………………………………………………………………………….
פרק ה .אותיות התורה 7 …………………………………………………………………………………….
פרק ו .למוד התורה 8 …………………………………………………………………………………………
פרק ז .צער בטול תורה 11……………………………………………………………………………………
פרק ח .הלמוד והמעשה 13…………………………………………………………………………………..
פרק ט .דרכי תורה ונתיבותיה14……………………………………………………………………………
פרק י .לסתרי תורה ורזיה 19………………………………………………………………………………..
פרק יא .פעולת התורה והדרכתה 22……………………………………………………………………….
פרק יב .התורה לישראל ולעולם 25…………………………………………………………………………
פרק יג .תורת חוץ לארץ ותורת ארץ ישראל 26…………………………………………………………..
1
פרק א .תורה שבכתב ותורה שבעל פה
א.
תורה שבכתב אנו מקבלים ע"י הציור היותר עליון ויותר מקיף שבנשמתנו .אנו מרגישים מקרבה את
הבהקת תפארת האורה החיה הכללית של כל היקום .דואים אנו על ידה למעלה מכל הגיון ושכל ,חשים
אנו רוח אלהים עליון מרחפת עלינו ,נוגעת ואינה נוגעת ,טסה על פני חיינו ממעל להם ומזרחת אותם
באורה .האור מבהיק ,נוצץ וחודר בכל ,תחת כל השמים ישרהו .לא רוח האומה חוללה אור גדול זה – ,רוח
אלהים יוצר כל יצרה ,תורת חיים זאת יסוד יצירת כל העולמים כולם .בתורה שבעל פה אנו יורדים כבר
אל החיים .אנו חשים שהננו מקבלים את האורה העליונה בצנור השני שבנשמה ,בצנור המתקרב לחיי
המעשה .אנו חשים ,שרוח האומה ,הקשורה כשלהבת בגחלת באור תורת אמת ,היא גרמה באופיה
המיוחד ,שתורה שבעל פה נוצרה בצורתה המיוחדה .ודאי כלולה היא תורת האדם הזאת בתורת ד'- ,
תורת ד' היא גם היא .העין הפקוחה של צופה באספקלריה המאירה ,הנאמן בכל בית ד' ,לא אפשר
שממנה תהיה נעלמת שפעת חיים זאת לכל פתוחיה .גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש -הכל נאמר למשה
מסיני .ושני אורים הללו עושים עולם שלם ,ששמים וארץ ישקו בתוכו.
ב.
תורה שבעל פה מונחת בעצם אופיה של האומה ,שמצאה את ברכתה ע"י הגילוי השמימי של תורה
שבכתב .בהתגלותה נמוכה היא תורה שבעל פה מתורה שבכתב .כי הרי הגורם הראשי למצא את נתיבתה
היא התורה שבכתב .היחש העליון של האומה עם האלהות העליונה ,עם המגמה של המגמות ,עם הנצח
וההוד שבעולמים ומלמעלה של כל כללותם .אבל בצורה הפנימית הלא התורה ניתנה לישראל בשביל
סגולתם הפנימית העליונה ,הרי גרמה סגולה אלהית גנוזה זו להופעת תורה מן השמים עליהם ,ונמצאת
עליונה תורה שבעל פה בשרשה משורש תורה שבכתב" ,חביבין דברי סופרים יותר מדברי תורה".
ג.
יניקת תורה שבעל פה היא בגניזו מן השמים ובגילוי מהארץ .וצריכה ארץ ישראל להיות בנויה וכל
ישראל יושבים עליה מסודרים בכל סדריהם ,מקדש ומלכות ,כהונה ונבואה ,שופטים ושוטרים וכל
תכסיסיהם ,אז חיה היא תורה שבעל פה בכל זיו תפארתה ,פורחת ומעלה נצה ומתחברת לתורה שבכתב
בכל שעור קומתה .בגלות נפרדו התאומים ,נתעלתה תורה שבכתב למרומי קדשה ,וירדה תורה שבעל פה
בעומק תחתית ,ומ"מ היא מקבלת יניקה חשאית מאור תורה שבכתב מספיח העבר ,המספיק להעמידה
בחיים מצומצמים .והיא יורדת ונופלת בכל יום ויום עד אשר יפוח היום ואור החיים יבא מאוצר
גאולת עולמים ,וישראל יעשה חיל ,ינטע על ארצו וישגשג בכל הדר סדריו .אז תחל תורה שבעל פה לצמח
מעומק שרשה ,תעלה מעלה מעלה ,ואור תורה שבכתב יזריח עליה קרני אורה מחדש ,חדשים לבקרים.
והדודים יתאחדו בנוה אפריונם ,ואור נשמת אל חי העולמים המתגלה בתחית ישראל וברום קרנו ,יאיר
באור שבעת הימים של אור החמה ואור הלבנה גם יחד ,והיה אורם ישר חודר ומושך מזה לזו ,ועונה את
הארץ ואת העם בכל יפעת חיים .והיה אור הלבנה כאור החמה ,ואור החמה יהיה שבעתים כאור
שבעת הימים ,ביום חבש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא.
2
פרק ב .תורה לשמה
א.
ענין תורה לשמה -לשם התורה .כי מציאות החכמה הוא רצון השי'ת שתהי' בפעל ,והיא מציאות
יותר נחמדה ומעולה מכל מה שאפשר להחשב ,ואין החסרון כי אם מצדנו ,שמצד היותנו שקועים בגוף אין
אנו מכירים כל ענין וחוזק ועילוי מציאותה .וחכמת התורה הרי היא הגילוי האלהי כפי רצונו ית' הבא
מצד עבודתנו ותלמודנו .והנה כל הלומד תורה הוא מוציא מהכח אל הפעל את מציאות חכמתה מצד נפשו,
ובודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת ,ואם
כן הוא מגדיל התורה ממש בלמודו ,וכיון שהקב"ה רוצה שיגדיל תורה ,הדרך הישר הוא שילמד האדם
מצד אהבתו את האור הגדול ,שרוצה השי"ת בגילוי מציאותו ,שיתגדל יותר ויותר .ומכל שכן
לחדש בתורה ,שהוא ודאי הגדלת התורה ממש באור כפול.
ב.
עיקר למוד תורה לשמה ,בענינים הרוחניים מתקיים הדבר כפשוטו ,כי קרבת ד' ורוממות הקדושה גלויה
בהם ,והאדם מתרומם על ידם ,ובענינים המעשיים צריכים להבין שהם כולם סעיפים ולבושים של אור
היושר והצדק האלהי ,ובתוך כל הפרטים יחד נמצאת הנשמה האלהית של שכלול העולם ,בחיים בחומר
ורוח ,בחברה וביחיד ,וממילא נוקב האור ויורד ג"כ בכל פרט ופרט .וכיון שרגש הלב והשכל הפנימי נתון
להארה האלהית הכללית ,המסתתרת בכל המון הלמודים המעשיים ,מתהוה עי"ז גילוי פנימי בכל
פרט ופרט ,שיוצא לאור לפי כשרון רוחו של כל אחד .לפעמים מתרחב הרעיון ומתגלם עד שאפשד ג"כ
לבטא ולבאר את ניצוץ האור האלהי ,שנתפס באיזה מן הפרטים ,וברוממות מעלה בכל הפרטים ,ולפעמים
מתגלה הדבר רק בתור התנוצצות עדינה בחדרי הלב ,אבל מ"מ היא מעלה את הנשמה למצב נעלה,
שהחיים כולם מזדככים על ידה .וזהו "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה" ,וההארה הכללית
לעומתה נאמר "ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו".
ג.
כשעוסק בתורה ,בדברים פשוטים ,יראה איך ירד האור העליון בצורה נפלאה ,עד שנתישב כ"כ יפה
בעולם המעשה ,וירחיב לבבו על היקר הגדול הזה ועז החיים הללו ,הנובעים ממקור קודש הקדשים
המלאים ע"י השביל המקודש של אור ישראל בכל העולם כולו ,וידע ברור שהאור הזה ,המצומצם כ"כ
בתיבות ובאותיות ,במנהגים ,במעשים ,בדינים ,בפלפולים ,ובסברות פוגש הוא את האור העליון המרומם
מכל אלה ,ומתרחץ בו ,ומשתעשעים הם יחד ,ואור חי העולמים מתמלא זיו ועונג גדול מהפגישה התמידית
הזאת ,שבאה מכח העוסק בתורה לשמה ,שעושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה.
ד.
אחד מהדרכים של עסק התורה לשמה הוא ,להעשיר את כנסת ישראל בכחות רוחניים גדולים ,וכל מה
שמתרבה אור התורה ,ועמה חבתה וכבודה ,בלב אחד מישראל ,הרי הכח היסודי של האומה מתחזק
ומתאמץ ,והנשמה הפרטית של זה האיש ,הפועל ברכה כללית זו ,היא מצד עצמה ג"כ מתגדלת ומתהדרת,
משתלמת ומתפארת בענפים רבים ורעננים ,ומשלחת שרשים רבים ואדירים ,ומשתרשת ע"י בשרשי עץ
3
החיים האמתיים ,שכפי טהרתה וגבורתה תכיר ותחוש את עומק נועם טעמם של החיים המאושרים הללו.
"וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים ,דובב שפתי ישנים".
ה.
כשלומדים תורה לשמה עושים חסד עם כנסת ישראל .הא כיצד ,רוח האומה מתחזק על ידי מה
שבניה מתפרנסים בפרנסתם הרוחנית מפרי רוחה ,והתורה כולה היא מלאה רוח ישראל ,וכל יחיד העוסק
בתורה הוא מגלה כח חיים חדש בנשמת ישראל ע"י המזון הנשמתי שהוא מקבל מהתורה .וכל מה
שהתלמוד יותר מואר ומוכתר יותר בדעה רחבה ובשכל טוב ,וכל מה שמתוספת בו יותר נדיבות לבב
וטהרת נפש ,כן כח החיים הישראליים הולך ומתגלה על ידו ונותן להאומה כח ושמחת חיים להתעודד
ולקום .וכל הרפיונות שבאים לעולם ברוח ישראל ,מקורם הוא שכחת התורה ורפיון ידים מן התורה.
ו.
יסוד תורה לשמה הוא הגברת כחה של כנסת ישראל ,הנמצאת גנוזה בקרבנו .וכל מה שנוציא יותר אל
הפועל סעיפי ידיעות והרחבת רגשות ממנה ,הננו מגדלים את כחה ומזהירים את יפעתה ,והרינו מגדילים
את התורה עצמה ,שהיא רוחניות החיים האמתיים של כנסת ישראל ,הצפונה בנו ,והחבויה בכל התורה
כולה ובכל פרט מפרטיה.
ז.
עיקר למוד תורה לשמה אי אפשר לבא כ"א ע"י הכשר זה של ההבנה וההדגשה הבאה עמה ,איך כל
פרטי תורה חביבים חבת קדש ואיך האור הכללי ,המלא חיים ומביא חיים לעולם ,מתפלש הוא בכל
הפרטים כולם.
פרק ג .פרטי תורה וכללותיה
א.
קשר התורה בהקב"ה ,זהו יסוד עבודת הקודש של אנשי הסגולה .הרינו עוסקים בהלכות ,בנתוחיהן
ובפרטיהן ,יודעים אנו בדרך כלל ,שכל דברי תורה הנם ארחות ד' ,נובעים ממקור החיים העליונים .אמנם
בנשמה הלא חיה היא העריגה האלהית .נועם ד' מפעם בקרבה ,וקרבת אלהים לה טוב מכל מחמדים,
ואותה העריגה העדינה היא מורגשת גם בלב החיים ,לבי ובשרי ירננו אל אל חי .ולהרים את מעלת
ההרגשה האצילית הטמונה גם בקרב כל חגוי התורה ופרטיה כולם ,לאותה המדה של ההרגשה
העליונה הכוללת ,שהיא מפכה בנשמה מהנועם העליון – ,פעולה זו ,הבאה מתוך משאת נפש אדירה ,היא
שייכת לקשרה של תורה בהקב"ה ,דהיינו לקשר תורה דלתתא הפרטית עם תורה דלעילא הכללית
ב.
כשמעלים הדברים למעלה בבהירות הכונה ,מתוספת תמיד ידיעה בעושר המציאות העליון ,וחשק אהבת
עולם ואהבה רבה לאור אין סוף מתבסמת בעדן החיים ,והביטו אליו ונהרו .ובהיסח הדעת
4
ועניותו מתקדרים פני שמים ,והוד נהפך לדוה ולאפס מדולדל ,והזיקוק השמימי ,הדורש את תפקידו
בחזקה ,מדכא את כל יתרון האדם ומכהה את אור השכל וכל תכני החיים המלאים .ומתוך שהזיקוק
לשורש כל יש הוא דבר מוכרח ,מוטבע ,ונמשך באין הרף ,מתיבשים מעינות שפעת החיים מן העולם ע"י
רפיון ידים מתורה דלעילא .והכל חוזר לאורו ולחייו המבריקים ע"י תשובה עליונה מלאה דעה ושכל טוב,
המוארה באור תורה שבחכמת ישראל מורשת אבות ,המלאה אצילות עולמים "וחיי עולם נטע בתוכנו ,זו
תורה שבעל פה" בכל דרגותיה ובכליל תפארתה.
ג.
עיקר הידיעה היא ,שתהי' כללות התורה דבקה בלב בחוזק והכרה ברורה כ"כ ,עד שמכח השפעת הכלל
יושפע כח הזהירות הפרטי לכל מצות ודקדוקי תורה ,ואז דומה הדבר לכח חיים הנובע מן הלב ומתפשט
על האברים כולם .מה שאין כן מבלעדי הידיעה האמיתית הכללית הרי כל דבר מן התורה הוא ענין מיוחד
בפני עצמו ,וזה מטיל שבוש ביסוד הכרת התורה ,ומונע מעבודת אהבה ונדבה" ,והיה להם דבר ד' צו לצו
קו לקו" .כי צריך שיהיו דברי תורה ניכרים לחקה אחת ומצוה אחת.
ד.
כשהלב בריא מתפשט ,בחוזק כח הלחץ ,זרם הדם בכל העורקים הדקים והרחוקים ,וכשהשכל חזק
להבין יסודה של תורה וכלליה ,ואיך פרטיה הרבים מתחייבים מתוך כללה ,ההשקפה נעשית בהירה
ומקפת ובאה אהבה רבה ורגשי כבוד והדרת קדושה לכל דבר ודקדוק קל שבתורה.
ה.
כשלומדים תורה לשמה ממשיכים מהרצון את התכלית הנשגבה של התורה ,שהיא מתפשטת בכל
ענין פרטי ,וחסד עליון הולך ומתרבה על השונה בעצמו ועל כל העולם עמו .אבל כשלומדים שלא לשמה ,אז
ההופעות הפרטיות מתגלות על הפרטים כשהם לעצמם .ושכלם הכנוס בהם הוא מצומצם ,ולפי מדת השכל
הרצון הוא קצר ,ומלא קפדנות וזעף ,ונח לו שלא בא לעולם.
ו.
כל דבר מן התורה ,בין בהגדה בין בהלכה ,תובע הוא את תפקידו להרוותו בטל של תחיה עליון,
מאוצר ההרגשות העליונות והמדעים היותר רוממים ,המפכים מתוך הכלליות האדירה ,שזה הפרט הנלמד
נובע ממנה .זאת היא תכונת הצמאון של העוסקים בתורה לשמה ,המתגברת בהם תמיד ומביאתם לידי
מרירות נפש מעבר מזה ולידי עלית נשמה והרחבת דעת בקדושה עליונה מעבר מזה.
ז.
בכל למוד יש ניצוץ של האור הכללי המתגלה בכל ,ויוקרו של הניצוץ הוא מפני יחושו אל הכלליות.
אע"פ שהוא בהעלם מאד ,וגילויו הוא רק מצד הפרטיות .והעוסק בתורה לשמה דעתו ולבו נתונים אל
הצפיה הכללית שלה ,על כן אורה הכללי מתגלה עליו ,ובא למדרגות גדולות בהשגה.
5
ח.
בחכמות וידיעות העולם במציאות המוחש הננו רואים ,שנכון לאמר עם "מה גדלו מעשיך ד"' ג"כ
ברב השתוממות "מה קטנו מעשיך ד"' .כלומר כשם שהננו מתמלאים פלא על גודל המאורות ,על
המרחבים הגדולים ,המלאים כוכבי שחק נפלאים ,והכחות הטבעיים האדירים ,כן הננו מתפלאים
בהסתכלותנו לעומק היצירה בקטנותה ,בפרטי האברים של בעלי חיים היותר קטנים ודקות
החמרים ודייקנות הכחות שבמקומות היותר רחוקים ,וע"י הידיעה השלמה של שני הקצוות ,של הגודל
והקוטן ,יתמלא ציור המציאות בלבו של אדם על מתכונתו .וכן הוא גם בהתורה .כללות ההשגות העליונות
שבה ,בדעות הכלליות ובארחות הצדק העליונים והחכמות הרוחניות הנעלות ,הם מראים לאדם עולם
מלא של גדולה ,של מושגים כוללים שהם ככוכבי שחק .אבל דוקא מצד ההתרוממות הזאת צריך האדם
לדון ,שכשם שימצא רכוש גדול בכללים הגדולים ,כן ימצא ג"כ תלי תלים של המון חדשות ונצורות על כל
קוץ וקוץ ,בכל פרטי פרטיה של תורה ,שההגבלות המדויקות וההתרחבות המתילדות בכל ענף וענף ,ההולך
ומתפצל לעליו ויונקותיו ,אין להן שיעור .ואז אפילו כשיהיה הרבה נוטה לגדולת הדעת במרחבי הכללים
ינעם לו לעסוק בתורה לשמה בדיוקי פרטי הפרטים ,ויעלה בידו בחוברת דבר גדול ודבר קטן" ,דבר גדול
מעשה מרכבה ודבר קטן הויות דאביי ורבא".
ט.
בשעה שרוח הקודש הנובע מכנסת ישראל שורה על האדם ,רואה הוא בעיניו איך שכל תורה שבעל פה
כולה לכל פרטיה היא הסתעפות שרש רוחה הקדוש של האומה ,וכולם יחד ,הפרטים ופרטי הפרטים.
מציגים הם במלא החיים והאורה את נשמתה בכל מלא קומתה .ומתוך האהבה הגדולה ,שמתגלה בנשמה
להאומה כולה ,וכל סגולת נשמתה ,מתפשטת אהבה טהורה תמידית עליונה -על כל תורה שבעל פה,
והאהבה מבהקת את ההכרה של -הפרטים ,ומחדרת את הכשרון להוציא דבר מתוך דבר -בבינת אמת,
וממנה חוזרת החבה בקדשה העליון לתורה שבכתב ברום תפארתה .ושניהם יחד מתנוצצים
בגוונים נהירים בתור שרש נשמת האומה וענפיה.
פרק ד .כל התורה כולה
א.
ההכרה הגדולה במגמה האלהית אשר לתורה ,ולנבואה ולרוח הקודש בכלל ,מביאה את המחשבה לסקירת
האחדות שלהם .ונמצא שהנביאים והכתובים כלולים בתורה .והתורה עומדת כלולה ומאוחדת בקדושתה
העליונה בקול אלהים חיים ,שכל אשר נשמתו חיה מקשיב הוא ושומע את הקול הגדול הזה ,ההולך
ובוקע בכל התורה כולה .וכנסת ישראל לכל דורותיה מכירה היא את היסוד הגדול הזה של אחדותה של
תורה ,ומתדבקת היא בו בכל לבה ובכל נפשה ,יודעת היא שתורת ד' תמימה ,יודעת שתמצית נשמתה
המאוחדת נובעת היא מאור המאוחד אשר לתורת אמת זו ,שאור ד' אחד מופיע בה בבליטה מחוורת ,באש
שחורה על גבי אש לבנה ,והיא שמה כל מעינה במקור חייה זה .בטוחה היא שהוא לה מגדל עז ,יודעת היא
שכל התורה כולה היא רק שם אחד של הקב"ה ,שם אחד ,הגה אחד ,אומר אחד ,שאין עוד ,שהכל בו כלול.
6
ב.
כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה ,כל מדה טובה ודרך ארץ הרי הוא בכלל התורה ,וכל חכמה
נעוצה בתורה ,ובכל צד טוב שיש באדם או בקבוץ כן שמו של הקב"ה מאיר בו ,אלא שיש הבדל בין היודע
שהכל הוא אור מתנוצץ משמו של הקב"ה למי שאינו יודע זה .אבל ההבדל של חסרון הידיעה אינו כ"א
הבדל דרגאי ,ועצמיות הדבר תלויה בפנימיות הנקודה של הרצון עד כמה הוא מאומת לצד הטוב ,שרק בו
שורה אור צדיקו של עולם ,המתלבש ביסוד כל ,בחכמה ובחסד ,כדי לתמם את החזיון הרוחני והחזיון
החמרי של ההויה ,כלומר האידיאל שלה וממשותה הריאלית ,והאחרונה היא המסקנא של הראשונה,
ועולה עד ראשה.
ג.
כל דבר ודבר מן התורה נובע מכל התורה כולה ,בין מתורה שבכתב ,בין מתורה שבעל פה ,בין כל למוד טוב
וכל מצוה וכל מדה טובה .אלא שישנם חלוקים בין המדרגות ,אבל האהבה והשמחה בעשיית המצות
ותלמוד התורה לשמה צריך להיות אהבת הכל ,אהבת כל האור ,החיים ,הקדושה והרוחניות העליונה,של
הכל ממש ,האצור וגנוז בתוך זה הפרט שהאדם עסוק בו ,והמובלט ע"י התכן הפרטי בכל תופעות אורו,
הודו וזיו קדשו.
ד.
בכל דבר תורה ,בכל דבר הלכה פרטית ,זורח אור העליון הבלתי מוגבל ,המוסר האלהי המוחלט הוא
מוצץ מכל דין פרטי .ולהמסתכל ,המרגיל את נפשו בזריחת האור ,מתגלה בכל דבר הלכה תכן ישותה
הפנימי ,המתמלא מעולם הזהר והאור ,עד אשר על כל הלכה ופרק יוכל להרחיב שירה חדשה ,שירה מלאה
אמר מלא .והשירה ההיא הולכת ומשתפכת ג"כ על כל פרטי ההלכה ,על כל הנטיות של המשא ומתן שבה,
עד אשר פירוש שירי מענג ומעדן יוכל להתפשט על כל התורה כולה ,על כל התורה ,אפילו המעשית
וההלכתית ,חוץ ממה שישתרע על כל ההגדה המאירה בזהר האורה הרוחנית העדינה.
ה.
כשלומדים בקדושה ורוממות נשמה ,מצטיירת התרחבותה של כל התורה כולה .איך שהיא יוצאת
ממקור קדושתה ,מקדושת כנסת ישראל ,וכל ההלכות הפרטיות מסתעפות בתור ענפים של אור חיים
ממקור חיי האומה כולה.
פרק ה .אותיות התורה
א.
כשהנשמה מתקשרת באורה העליון של תורה ,נעשים כל הפרטים הקטנים חביבים חבת נשמה,
וחשק התורה מתפשט על כל אות ואות מדקדוקי תורה ודקדוקי סופרים וכל הרחבותיהם
והסתעפיותיהם.
7
ב.
השמחה ,שהתורה משמחת את האדם ,באה מרוב האורה שבאותיות התורה ,שהם מלאים חיים של
עונג אלהי ,והם ממלאים אור חיים ושמחת עדנים את הנשמה במילואה .ויותר ממה שהשמחה נובעת
מעצמיותם של האותיות ,שכבר נקלטים הם בנשמה ,הרי היא נובעת מהחיים הרוחניים האדירים ,שהם
הולכים ומשתפכים ממעינות העליונים ,שהם הרבה יותר נשגבים מהאותיות שנקלטו בנשמה הניכרת,
ואור השמחה העלומה שלהם היא גדולה ,וממולאה נחת ועונג נפלא אשר כל חפצים לא ישוו בה.
ג.
לפעמים אי אפשר לאדם ללמוד מפני שהוא עומד במעלה כזאת ,שההארה הכללית של למעלה מן
האותיות היא זורחת עליו ,ואי אפשר לו לצמצם עצמו באותיות הלמוד .וכשמקבל את ההארה הזאת
בקדושה ובענוה ,זוכה אח"כ ללמוד בשמחה גדולה ובהבנה זכה מאד.
ד.
"סוסי אש -אינון אתוון דאורייתא" ) ,ע' הקדמת תקוני זוהר ,תנד"א פ"ה( ,במה שאין האדם משיג
מעומק הרעיון בכחו העצמי ,מתגדל כח היצירה ע"י חבורו עם האות שבתורה ,ועולה הרבה יותר מכחו,
כמהירות הנסיעה ובטחונה ע"י הרכב .יש רגלי ,שהולך בכח עיונו בענינים העיוניים שבתורה בדרך כלל,
ואינו נעזר במובנם של הענינים ע"י אותיות התורה .ויש מי שאין בו כח ללכת רגלי ,והולך על אתוון
דאורייתא גם באותם הענינים שהם פשוטים וראוי לאדם בריא ללכת בהם רגלי בכחו העצמי .ויש שכל
מקום שיש בכח ללכת רגלי הולך ,ומשתמש באתוון דאורייתא לא מפני חולשתו כ"א כרוכב על סוס לכבוד,
כדי לעטר יותר את הענינים ,או לרכב במקום שאי אפשר לבא שמה על ידי כח עצמו כי אם על ידי
צירוף הדרישה לאותיות התורה.
פרק ו .למוד התורה
א.
מה שלומדים בקדושה ,מתעדן על ידו הרצון והשכל ביחד ,והאורה האלהית באה ממקור העצמי
של הנשמה ,וממלאה את כל הוייתה ,והחיים הרוחניים מתפשטים על כל קצות המהות ,כדרך שמתפשט
הדם במרוצתו לכל קצות הגוף .אבל כל לימוד חילוני ,מכל מדע בעולם ,אינו מחיה כי אם אותו החלק
המיוחד שהוא מכוון אליו .וזהו יסוד ההבדל שבין קודש לחול מצד הכמותיות ,לבד מההבדל ,היותר נשגב
באין ערוך ,שמצד האיכותיות.
ב.
לפי ערך בהירות התשובה שלפני הלימוד תגדל בהירות ההבנה של הלמוד .השכל מתרומם ע"פ
יסוד התרוממות הרצון ,והוא מתבהר לפי המדה של בהירות הרצון.
ג.
תשובה עילאה ,שבאה מאהבה גדולה ומתוך הכרה ברורה ,מעלה את כל התכן הלמודי למדרגה של
8
הפריה ונביעה כזאת ,שאין דוגמתה בשום תכן למודי מצד עצמו.
ד.
כשהאדם מתרומם לרעיונות עליונים ,ומתאים את דרכיו על פיהם ,במעמקי רוחו ,הוא בא לשורש
התורה ,בצורתה העליונה ,שמגמתה היא להרים את העולם לעליוניותו המעותדת לו ,וממילא כל מה
שהוא לומד מפרטי תורה אינו דבר חידוש אצלו כ"א כמו הזכרה למה שיש כבר בכחו ,וזהו סוד "מתוך
שחסידים הם תורתם משתמרת".
ה.
יש מגמה אחת לתורה ,לעורר את הצד הרוחני העליון שבאדם ,שיהיה עסוק במושכלות קדושות ,ויהיה סר
משיקוע בהמי גופני ,שמדלדל את כח עצמיותו .ומצד המגמה השלילית של הסרה מרע כל עניני תורה שוים
הם ,אמנם מצד ההתגלות העצמית של האורה האלהית ,שמרוה את הנשמה ,יש הבדל גדול בין דבר גדול
לדבר קטן.
ו.
הלמודים המעשיים הם מזונה של הנשמה ,בונים אותה בחלקיה באותה הצורה שהיא קבועה מעצם
טבעה ,כדרך שהמזונות הגשמיים בונים את הגויה ,והעיונים העליונים ,הגיון הדעות ,השירה ,והתעלות
הרוח ,הם אוירה של הנשימה אשר לנשמה .כל מה שיהיה האורגן מכולכל במזון יותר מבריא ,יקבל יותר
ויותר את השפע הטוב ,שהאויר הטהור משפיע עליו.
ז.
מגדל הפורח באויר ,אף שאפשר להנהיגו ברום האויר אבל קשה להתוות לו חילוק דרכים בדיוק הגון .כן
במהלכי השכל הגבוהים בטעמי תורה צריך גבורה יתירה להתוות להם ארחות פרטיות ,כאשר החכמה
האנושית מתאמצת גם כן להתוות דרכים מדויקים במערכת האויר .גדולה היא מעלת דואג ואחיתופל
בדרישת התורה ,שהעמידו בעיות במגדל הפורח באויר ,אף על פי שלא באו לידי מסקנה ,מכל מקום הספק
הוא התחלה לפתרונים.
ח.
לפעמים אין אדם יכול ללמוד מפני שהוא משתוקק הרבה לתפלה ,וכל זמן שלא התפלל עדיין כראוי
הנשמה צמאה ,ודומה הדבר כמי שצמא הרבה שאינו יכול לאכול עד אשר ישתה תחילה לשבור צמאו,
ואחר כך יוכל לאכול .ההדגשה הזאת מפותחת היא אצל מי שנשמתו גדולה ושורש אור צדיקים שרוי
בתוכה .ובכללות יהיה בזה יסוד התפלה כמו הכשרה לתורה ,כשתיית המים המזינים בדרך עזר להעביר
את חלקי המזונות בכל חלקי הגוף .ואם לא יהיו מזונותיו נתונים לא יועילו המים המעבירים ,מסיר
אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה.
9
ט.
למוד המשנה וההלכות הפסוקות פועל בקודש אותה הפעולה שהלימוד הגיאוגראפי פועל בחול
להישרת השכל והתבססותו היסודית הממשית ,שהיא עמילן יפה לדברים היותר עליונים ומופשטים .ועל
ידי זה בא האדם לידי קנין שכלי איך לתפוס כל גודל בפשטות גמורה ,שלא יתטשטש על ידי הגדלות שום
דבר קל וקטן ,שזהו מעין דוגמא של מעלה ,שהאידיאליות ביעפה של הגדלות העליונה שהיא המביטה אל
כל הקוטן שביש לשכללו על כל פרטיו היותר דקים וזעירים.
י.
כשם שהאדם הבריא הוא חפץ חיים ,ואינו מחפש על זה טעמים והוכחות ,אבל החולה במחלת הנפש.
שהוא -קרוב לאבד את עצמו לדעת ,הוא מוטל בספיקות על תכלית החיים ,כן בעל נפש בריאה הוא אוהב
את התורה ומחקריה מלב ונפש ודבר אחד מן התורה ,אפילו מדקדוקי סופרים ,יקר לו מכל הון ,ורק
כשנחלה היסוד הנפשי יגיע לומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה.
י א.
למוד התורה ,בהלכה ,באגדה ,בפלפול ובכל דבר תורה ,מכניס את המאור שבחיי הישראליות
בתוך נפשותינו ,ומעיר בקרבה את הדעות הנאות והרגשות הטובות הכמוסות בקרבה מצד התכונה
המיוחדת של ישראל ,כשם שלמודים כוללים מעירים בקרבנו את הדעות והרגשות של האדם הכללי.
אמנם התורה נותנת לנו חיים ,לא רק חיים לאומיים פרטיים כי אם גם חיים כלליים .כי התכונה האנושית
היותר טובה תגיע לנו בצורה היותר מתוקנת כשתבוא לנו ערוכה במטבע ישראלי ,וזה נמצא על ידי שקידת
התורה.
יב .
שקידת התורה מציירת יפה בנשמה את התכונה הישראלית וצורתה המיוחדת ,ובזה היא ממלאת
את האומה חיים ,כשימצאו בכללותה שוקדים רבים ,וממילא כל אחד ואחד ,הפועל על פי חלקו ,בונה הוא
עולם מלא.
יג.
יש מוסר פנימי של שקידת התורה ,הבא מאהבת האומה וכבודה :איך לא ירצה בן ישראל לדעת את כל
תורת אומתו ,החביבה והקדושה .לכל פרטיה ,עד כמה שידו מגעת באהבה נאמנה .ודרך זה פתח הוא
לעסוק בתורה לשמה במובנה היותר נשגב.
יד .
כשהנשמה משערת עד כמה איש ישראל מוכרח הוא קודם כל לדעת את תורת ישראל .ועד כמה כל
החיים הרוחניים מוכרחים להיות מבוססים על יסודות מעשיים בחיי הציבור ובחיי היחיד ,מתעוררת
תשוקה גדולה ללמוד התורה המעשי ,המורה את דרכי החיים ,והתשוקה הרוחנית נלחמת היא על עמדתה,
10
ואינה מניחה את התשוקה המעשית שתמשל היא ממשלה בלתי מוגבלת בסדרי הלמוד וארחות החיים
והמחשבה .ומתוך ההתנגשות ,של אלה שתי התשוקות הבוערות ,יצא אור מבהיק ,כולל בקרבו עושר ספון,
קלוע משני הכחות יחדיו ,הרוחני והמעשי .ומשניהם יבנו נשמות שוממות ,ויתכונן עם עולם ,ההולך לחדש
את נעוריו ,על ארץ מטעתו.
ט ו.
בלמוד דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים בפרטי פרטים ,הרי הולך ומתכלל באבוקה אחת במגמה
הכללית של יסוד הדת ושאיפת הקודש והעליוניות שבתוכו .ואם באמת יטושטש האור המבהיק של
הפרטים ,יחרב העולם המעשי כולו .על כן מוכרח מסך להיות נפרס ,והוא נותן מקום לבירור של כל פרט
ופרט בעולם חשוך לגבי האורה הכללית ,ועבודת בירור זה בידיעה ועבודה משכללת היא את החיים,
וממעל להמסך האור מזהיר בכל הוד כללותו ,ודרך מעברו מרעיף הוא טללי אורה לכל הבליטה
הפרטית ,עד שיונק הוא העולם התחתון מהעליון ,והולכים הם ומתאחדים.
טז.
רבוי הלמוד מקשר את הקדושה העליונה ברוחו של אדם ,אע"פ שאינו יורד לעומקם של דברים ,ולפעמים
פועל עליו לטובה עליונה גם כשאינו יודע את הפשט במה שלמד ,אבל הוא צמא לדבר ד' ללמוד הרבה,
ומשביר את צמאונו בתלמוד מרובה ,והנשמה מתעלה .ובלמוד רזי תורה .אע"פ שאינו מבין את הענינים
לפרטיותם ,ונדמה לו כאילו הוא עוסק בציורים שמענים את נפשו ,ואת חושו הרוחני השוקק לדברים
מובנים ,מ"מ אחר הלמוד האורה מופיעה עליו ,והוא בכלל כל העוסק בתורה בלילה שהקב"ה מושך
עליו חוט של חסד ביום .שנאמר יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי.
פרק ז .צער בטול תורה
א.
ישנן כמה סבות ,המעכבות את האדם מדברי תורה ,שלא יכנסו בלבבו ,ותמיד צריכים לדעת מה היא
הסבה המעכבת באותה השעה שהעכוב הוא מורגש ,כדי שידע באיזה אופן להסיר את הסבה ,כדי שיפתח
לבו להקשר יפה בדברי תורה .כי אם לא ידע את הסבה הנכונה ,יש שיטרח הרבה להסיר סבה אחרת,
שהיא באמת אינה מעכבתו עכשיו ,והסבה השולטת עכשיו ,שהיא מעכבתו כעת מקישורה של תורה ,תשאר
בעינה ,ויעמוד האדם במבוכתו .והסבות הללו יש מהן שהן רוחניות ,ויש שהן גשמיות ,יש שהן באות
מחסרון הכשרה של קודש ,ויש שהן באות מחסרון הכשרה של חול.
ב.
בטול תורה נחשב לכל אדם כפי מדרגתו ,ומי שיכול לעלות במחשבתו למדרגה גדולה ,והוא מתעצל
או מתפחד ,ומואס במעלתו העליונה ,ומניח את עצמו להיות למטה ,הרי הוא מוא