משכיל לדוד
הרב ד"ר דוד אוקס ז"ל
ל' כסלו תרס"ה — ב' דחוה"מ סוכות תשל"ה
3.10.1974 — 8.12.1904
הרב ד"ר דוד אוקס
משכיל לדוד
דרשות בהלכה לשבת שובה ולשבת הגדול
תרצ"ד — תשל"ה
כרך ראשון
הקרן ע"ש הרב דוד וגרדה אוקס
ירושלים תשנ"ח
Rabbi Dr. David Ochs
Maskil le-David
Halakhic Lectures For
Shabbat Shuvah and Shabbat ha-Gadol
1933-1974
ערך והביא לדפוס
הרב יעקב אפשטיין
הספר יצא לאור בסיוע של קרן הזכרון לתרבות יהודית ,ניו־יורק
מסת"ב ISBN 965-219-019-5
©
1998
כל הזכויות שמורות לקרן ע"ש הרב דוד וגרדה אוקס
עיצוב ,סדר ועימוד :פוזנר ובניו בע"מ
לוחות :טפשר בע"מ
הדפסה :דפוס גרפית )'גרף חן'( בע"מ
כולם בירושלים
Printed in Israel
תוכן הענינים
כרך ראשון
יא
דברי מבוא
הקדמת המהדיר
יג
שער ראשון :שבת ומועדים
שבת :
אין קידוש אלא במקום סעודה
א
שלש סעודות שבת בערב פסח שחל להיות בשבת
ב
נקוי רפת בשבת קודש
ג
תקיעת שופר ונטילת לולב בשבת
ד
3
16
30
44
ראש השנה :
הקרובים בעדות החודש
ה
פסולם של סוחרי שביעית לעדות החודש
ו
תקיעות ראש השנה בבית המקדש ובבית דין
ז
59
69
85
יום כיפור :
תוספת יום הכיפורים ותוספות מחול על הקודש
ח
עינוי דנעילת הסנדל
ט
אין עבודת יום הכיפורים כשרה אלא בכהן גדול
י
יא איש עתי
קריאת התורה של כהן גדול ביום הכיפורים
יב
מאכילין אותו הקל הקל
יג
וידויי כהן גדול ביום הכיפורים
יד
טו ברכת כהנים בתפילת נעילה ביום הכיפורים
97
108
117
127
139
152
166
173
סוכות :
טז שיעורי סוכה
לקיחה ,נטילה ונענוע לולב
יז
ענין הידור והדר
יח
יט נטילת לולב ותקנת רבן יוחנן בן זכאי
187
204
220
237
כ
כא
ניסוך המים
זמנו של הקהל
245
256
פסח :
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
זמני בדיקת חמץ
בדיקת חמץ בבית הכנסת
איסור חמץ במשהו
חמץ לפני זמנו
שעות דרבנן
מתנה ע"מ להחזיר בחמץ
איסור מלאכה בערב פסח וההולך ממקום למקום
בערב תאכלו מצות -הכתוב קבעו חובה
מצה של מעשר שני
ארבע כוסות
ענין אפיקומן
זמני הקרבנות של ערב פסח
בענין מקדיש את פסחו בשבת
ערב פסח שחל בשבת
פסח ששחטו שלא לשמו
שחיטת פסח על היחיד
פסח חזקיה
262
273
287
295
311
327
340
355
365
379
396
406
420
430
442
456
467
כרך שני
שער שני :מצוות התלויות בארץ ומעשר בהמה
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
כיבוש עולי מצרים וכיבוש עולי בבל
כלאי אילן וזרעים
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בדיני כלאי זרעים
נטע רבעי
ראש השנה למעשרות
פסח בשנה השביעית ביחס לוידוי מעשרות
תוספת שביעית
פסח ועצרת וזמנים אחרים בערב שביעית
483
496
506
519
534
549
564
577
מז
מח
מט
נ
נא
נב
ראש השנה לשמיטין וליובלות
פירות שביעית
מלאכות ע"י בהמה בשמיטה
שמיטת כספים
ראש השנה למעשר בהמה א' באלול או א' בתשרי
ביטול מעשר בהמה בזמן הזה
593
607
613
625
640
652
שער שלישי :דיני קטן
נג
נד
נה
נו
קטן שהגיע לחינוך
נאמנות קטן
תענית קטנים ביום כיפור
הקטן במצות קרבן פסח
665
679
692
701
שער רביעי :כללי הלכה
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
שבות במקום מצוה )אמירה לנכרי(
נוסח ברכות המצוות
ברכת שהחיינו על מצוות
מצוות צריכות כונה
העוסק במצוה פטור מן המצוה
מצות עשה שהזמן גרמה
אין מבטלין איסור לכתחילה
עשה דוחה לא תעשה ומצוה הבאה בעבירה
מצוות בחפצים האסורים בהנאה
תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם
בכדי אכילת פרס
עראי וקבע
לאו שבכללות
אוכל שאינו ראוי
אין עד נעשה דיין
שונות :
עב הדרן על מסכת שבועות
715
727
739
749
756
766
776
790
801
809
821
834
846
863
874
886
שאלות ותשובות )תרצ"ב -תרצ"ו(
אורח חיים
אבן העזר
יורה דעה
893
904
906
מפתחות )לפי סימוני השיעורים(
מפתח תנ"ך
מפתח משנה
מפתח תוספתא
מפתח מדרשים
מפתח תלמוד בבלי
מפתח תלמוד ירושלמי
מפתח ראשונים
מפתח אחרונים
929
931
932
933
934
939
941
954
קווים לדמותו של הרב ד"ר דוד אוקס
רשימת פרסומים
967
981
דף שהופץ לקראת השיעור בשבת הגדול תשכ"ג ; שיעור נו באוסף זה.
עמוד ריק
דברי מבוא
שנים רבות היו מונחות רשימותיו־מחברותיו של הרב דוד אוקס ז"ל ,רשימות שהוכנו
לדרשותיו בשבתות המצויינות "שבת שובה" ו"שבת הגדול" ,שהרב דרש אותן במשך
ארבעים שנה כרב בקהילות קניגסברג ולייפציג )בשנים תרצ"ד-תרצ"ח; (1938-1933 ,
ועם עלייתו ארצה ,עם רעייתו הגב' גרדה אוקס שתחי' ,בבית הכנסת של איחוד שיבת
ציון ,חוג הנוער הדתי ,כרב הקהילה )בשנים תש"ו-תשל"ה (1974-1945 ,עד לפטירתו.
שנים רבות המתינו ה"דרשות" לגואל שיערוך אותן ויביאן לדפוס .במשך כל השנים
האלה טרחה ודאגה הגב' אוקס לעשות כרצון הרב ,שדבריו יראו אור וילמדו מהם רבים,
כי עמל־תורה ואהבת־תורה וידיעת־תורה הושקעו בהם בלהט אמונתו של הרב דר' דוד
אוקס ז"ל.
ועת לכל חפץ ,הרב יעקב אפשטיין נ"י ,איש עצמונה ,קיבל עליו את המלאכה ועשה
בה באמונה ,מכח ידיעתו בתורה שבעל־פה ,בראשונים ואחרונים .קרא את הדברים,
סידרם וערכם לדפוס .הכרעותיו לגבי סדרם של הדברים ,כותרות וכותרות־משנה ,מפתח־
המקורות והתקצירים והצעותיו הנבונות לשמור על "רוח החיים" שבדברים כפי שהם
נאמרו בשעתם ,נתקבלו ע"י הגב' אוקס ,בני המשפחה ,הקרובים והידידים ,שעמלו אף
הם ,איש איש בדרכו ,במפעל־חיים זה שלפנינו .זכה הרב יעקב אפשטיין נ"י להביא ברכה
לציבור אוהבי־תורה ,ותודתנו וברכתנו לו ,שיגביר חיילים בתורה ללמדה ולחבבה על
הבריות.
ברכה מיוחדת לגב' גרדה אוקס ,אשת חבר כחבר ,שזכתה לראות פרי־עמלה ורצון הרב
שייעשה ,וזיכתה את הרבים בברכת התורה.
* * *
הרב דר' דוד אוקס ז"ל רב היה ומורה היה ואיש חינוך היה .בכפר הנוער הדתי ,בבית ספר
מוריה ובביה"ס התיכון הדתי ע"ש צייטלין בתל־אביב ,ובבית ספר לחינוך באוניברסיטת
בר־אילן ,לימד תורה לצעירים וחינכם .כמפקח בחינוך הדתי בימיו של דר' יוסף
גולדשמידט ,פיקח על בתי־ספר תיכוניים דתיים והמוסדות להכשרת מורים בחינוך הדתי.
פעלו ניכר היה בכל שעשה ,ודבריו שבכתב זכו להד ברבים .אך ,פעלו של הרב דר' דוד
אוקס כרב ודרשותיו ,לא נודעו ברבים .בספר זה "משכיל לדוד" -שיעורים ב"שבת
הגדול" וב"שבת שובה ישראל" עולה דמותו של האיש ,בראש ובראשונה כרב וכמורה
הוראה בישראל ובגולה.
] יא [
תורה ויראה ,הוראה וחינוך ,חברו יחד בדמותו הייחודית של הרב דר' דוד אוקס ז"ל.
כך זכור הוא לתלמידיו הרבים וכך יוכר ויזכר גם בתורתו המוגשת בזה לאוהבי־תורה
ולומדיה.
* * *
קוים לדמותו של הרב ,שהועלו על הכתב בידי פרופ' מרדכי אליאב ,נכללו בספר הזכרון
'מכתב לדוד' ,בהוצאת אוניברסיטת בר־אילן )תשל"ח( .לנוחיות הקורא ,מובא פרק זה כאן
בשנית ,בסוף הכרך השני .תודתנו להוצאה לאור של אוניברסיטת בר־אילן.
ד"ר אברהם זלקין
] יב [
הקדמת המהדיר
" 'אלה תולדות נח' הה"ד 'פרי צדיק עץ חיים' .מה הן פירותיו של צדיק ? מצוות ומעשים
טובים" ]ב"ר פר' ל' א'[ .פירות ופירי פירות גדולים הניח הרב ד"ר דוד אוקס בשיעוריו .הרב
אוקס ,מלבד כל עיסוקיו הרבים כרב וכמחנך ,היה נוהג לשאת דרשות בשבת שובה ובשבת
הגדול במשך יותר מארבעים שנה .הדרשה היתה שיעור מלא וגדוש בנושא שבחר לפי
השעה והמקום והקיף נושא הלכתי מכל צדדיו :מן התורה דרך מדרשי ההלכה ,סוגיות
התלמודים ,ראשונים ואחרונים ,ועד פסק ההלכה ; שיעור שביאר את מקורה של כל שיטה,
המסייע לה והעומד כנגדה ,מסקנתה להלכה והתקבלותה למעשה .ריבוי השיעורים יצר
מגוון נושאים גדול ,שחייב שליטה בחלקים גדולים בתורה והקפתם ,ויעיד על כך מפתח
המקורות הגדול.
ברכה ותועלת מרובה היא לכל לומד בכך שאם ימצא בתוך רשימת השיעורים נושא
שנדרש אליו יהא סמוך ובטוח שבתוך השיעור ימצא את בירור הנושא על מקורותיו בדרך
פשוטה ובהירה .ויוכלו ללמוד ולהסתייע בספר הן תלמידי חכמים ,הן מורים ומגידי
שיעורים והן תלמידים הרוצים ללמוד סוגיא על בוריה.
נוספו לשיעורים עשרות תשובות הלכתיות קצרות שרשם לעצמו כרב צעיר בקניגסברג
ובלייפציג ,ואף הן מגלות טפח מגדלות המחבר שאליו כותב רבו בעל השרידי אש " :לידיד
נפשי הרב הגאון ,חריף ובקי ,סיני ועוקר הרים ,אוצר יראת שמים ומדות טובות ,כת"ר"…
]ח"ב ,סי' ז'[ .ובמקום אחר בשו"ת שרידי אש ]ח"ג סי' ל"ט[ כותב הרב וינברג לרב אוקס :
"בדבר שאלתו ע"ד השמות בגט שהוא רוצה לסדר -הנה שאלת חכם שכמותו היא יותר
מחצי תשובה ,כי ראיתי שהוא מונה וסופר ושוקל כל דעות האחרונים בזה ועינו החדה צופיה
על כל הפרטים הצריכים חקירה ,ושמחתי שמחה גדולה לראותו מברר ומלבן כל הלכה
הבאה לידו בדיוק ובעומק הראוי ,והלואי שכמותו ירבו בישראל."…
המחבר לא הספיק להוציא לאור שיעורים אלה בספר ובאה אשתו־עזרתו -הרבנית גרדה
אוקס -ומילאה על ידו להוציאם לאור ולהנחילם לכל ישראל.
כמה שבועות לפני מתן השיעור חולקו דפי מקורות .דפים אלו לא נשמרו עם מחברותיו
)צילום דף מקורות צורף בעמוד ט לדוגמא( ,ועל כן היה צורך לאתר את המקורות מחדש
והצלחנו בכך כמעט תמיד .לשם הקלת הלימוד הוספנו את תקציר השיעור בתחילתו
וכותרות משנה המגדירות תוכן הפיסקא .כן הוספנו מקורות ומפתחות למקורות .סדר
השיעורים אינו כרונולוגי אלא ענייני לנוחיות הלימוד .השיעורים ניתנו במשך כארבעים
] יג [
שנה ויש ביניהם שינויים :בין בכתיב מלא וחסר ,בין בספרים שהמחבר נעזר בהם )אפילו
הש"ס בתחילה לא היה לפי עימוד דפוס וילנא !( ,כל שכן בסגנון ובמונחים זרים שהוכנסו
לשיעורים ולתשובות .באופן כללי לא שינינו מדברי המחבר אלא במקום שחששנו
שהדברים לא יובנו כהלכה בגלל אי־בהירות בביטוי וכד' .ניסינו שלא להתערב בכתיב ,אם
כי לא תמיד הצלחנו בכך .כמו כן נפלו כמה שגיאות מתחת ידינו ונשמטו מקורות אחדים
מן המפתח .לא הערנו על תוכן הדברים אלא במקרים בודדים בלבד.
אמר רב יהודה אמר רב :מאי דכתיב 'אגורה באהלך עולמים' ? וכי אפשר לו לאדם
לגור בשני עולמים ? אלא אמר דוד לפני הקב"ה :רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר
שמועה מפי בעולם הזה .דאמר רבי יוחנן משום רשב"י כל תלמיד חכם שאומרים
דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר ]יבמות צ"ו ע"ב[ .
ויהיו נא אמרי המחבר ומעשי ידינו בעריכת כתביו לרצון לפני אדון כל.
הרב יעקב אפשטיין
] יד [
שער ראשון
שבת ומועדים
עמוד ריק
שיעור א
אין קידוש אלא במקום סעודה
קיימת מצוה מהתורה של קידוש יום השבת היוצאת מהפסוק "זכור את יום השבת" עולה
מהרבה ראשונים שסידור הקידוש על היין מדרבנן דין אין קידוש אלא במקום סעודה
ג"כ מדרבנן מספר טעמים לדין אין קידוש אלא במקום סעודה מחלוקת אמוראים האם
לפעמים מוותרים על דין אין קידוש אלא במקום סעודה דין אין קידוש אלא במקום
סעודה הוא אף בקידוש היום ממקום למקום באותו בית אינו מקום סעודה אחד ולפי
גירסא אחרת אף מפינה לפינה תוספות קובעים שכל מקום שרואים ממנו את מקום
הסעודה נחשב כמקום הסעודה דעת המקדש צריכה להיות לאכלו במקום מיד לאחר
הקידוש מן הירושלמי עולה שיש סוברים שאם היה בדעתו בעת הקידוש לאכול שלא
במקום קידוש אינו צריך לחזור ולקדש תוס' מכריעים שדעתו מועילה לאותו בית במקום
אחר ובכך הירושלמי מתאים לבבלי הר"ן חולק שלא מועילה דעתו לקדש שלא במקום
סעודה להלכה עולה :מפינה לפינה או רואים מקום ראשון מותר להעביר סעודתו בבית
אחד מחדר לחדר או מבית לעליה אם כיון מותר מבית לבית לא מועיל כיון דעתו
דעות מספר בגדר סעודה :י"א סעודה על פת ,י"א מזונות או יין וי"א אפילו פירות דעת
הגאונים הדורשת פת היא כמצות שלוש סעודות הדעה הסוברת אפילו פירות למדו זאת
מן המושג "קביעות סעודה" ולמדו זאת מדיני מעשרות ששבת קובעת להם אפשרי מצב
של קידוש בתוך סעודה אם אכלו ואח"כ קדש היום חייבים לסעוד אחר הקידוש נפסק
כשמואל בגלל המקרים המסייעים לו שאין קידוש אלא במקום סעודה על אף שנפסק
כשמואל נהגו בקידוש בבית הכנסת בכל הדורות הראשונים נתנו טעם לקידוש בבית
הכנסת כדוגמת דברים אחרים שנתקנו ואח"כ בטל הטעם והתקנה נשארה ניתן טעם
לקידוש בבית הכנסת מצד רפואה אע"פ שאין אורחים טעם אחר הוא משום אלו שאינם
יודעים לקדש ניתן להסביר שלגבי קידוש בבית הכנסת נפסק כרב ומצטרפת הסיבה של
אלו שאינם יודעים לקדש השותה מכוס הקידוש בבית הכנסת הוא קטן שהגיע לחינוך
ואם אין קטן ישתה המקדש שתי רביעיות בליל הסדר אין קידוש בבית הכנסת מכיון
שהאורחים ישתו בבתים ארבע כוסות.
דרך הזכירה בתורה
בצורות שונות מובאים במדרשי ההלכה השונים ובסוגיות הגמרא פירושים לפסוק "זכור
את יום השבת לקדשו" ]שמות כ' ח'[ אשר מטרתם אחת היא :להורות שקיימת מצוה "לקדש
את השבת" דהיינו לומר דברים המעידים על קדושתו .ואין צורך להאריך בהבאת מקומות
אלה ,הרי פתוחים הם לפני עין הקורא במכילתא למקום ,בספרא להתחלת פרשת בחוקותי
* שבת הגדול תשכ"א
][3
שער ראשון :שבת ומועדים
]סי' ב'[ ובגמרא פסחים ]ק"ו ע"א[ בסוגיא הקצרה על הקידוש .גם מוני המצוות לסוגיהם
ורושמי הרשימות למצוות מנו ורשמו את המצוה בתוך המצוות ,הלא הם הרמב"ם בספר
המצוות ]עשין קנ"ה[ השאילתות ]נ"ד[ וכו' ,ואין צורך רב לחפש את הסיבה לקביעת המצוה
בלשון הזו של 'זכור' כי ברור לנו ממקומות רבים בתורה שהלשון 'זכור' איננה רק זכירה
שבלב אלא להיפך :ה'זכירה' בדרך כלל דוקא מופיעה כפעולה של אמירה .עיין במיוחד
דרך הלמוד של הספרא בחוקותי) ,דוגמת "אהיה אשר אהיה"" ,זה שמי לעלם וזה זכרי
לדור ודור" ]שמות ג' י"ד ט"ו[ או "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך"
]שמות כ' כ"ב[ ( ,או כפעולה מלווה כתיבה )"כתוב זאת זכרון בספר" וכו' ]שמות י"ז י"ד[ ( .כך
שלפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק" ]דברים כ"ה י"ז[ ג"כ ניתן הפירוש הידוע הקובע את
הקריאה של פרשת עמלק למצות עשה דאורייתא.
קידוש על היין
אבל העובדה שעצם המצוה היא קבועה כמצוה מהתורה אינה מונעת כלל ממידת החובה
של דיני עשיית המצוה ,ועליהן יש כבר מחלוקות המפרשים והפוסקים .וכדין עשיה ראשון
במעלה אני מביא את הדין של זכרהו על היין ,שאמנם במקורות מופיע כמצורף אורגנית
לדרשה של זכור וכו' אבל לפי הנראה לעין בכל זאת אינו יכול להיות המובן הפשוט של
הצו .השוה גם את דרך התוספות ]פסחים ק"ו ע"א ד"ה זכרהו[ להוכחת הקשר בין הפסוק 'זכור'
לקידוש על היין") ,זכרו כיין לבנון" ]הושע י"ד ח'[ " ,נזכירה דודיך מיין" ]שיר השירים א' ד'[ (,
אם בכלל יש למצוא טעם מסביר לקשר בין זכור לבין היין ,נראה לי יותר קרוב שכאן
פועל הכלל הידוע 'אין שירה אלא ביין' ]ברכות ל"ה ע"א ובמובן שונה ערכין י"ב ע"א[ ואם הבנו נכון
שזכור היינו קריאה -שירה ,הרי לא רחוק הוא לקשור את הזכירה -שירה הזאת גם כן
בברכה על היין) .השוה את דברי הרשב"ם בפסחים ק"ו ע"א ד"ה ביום מאי מברך(.
אולם איך שנבין את קשירת ברכת היין לקידוש המהווה את הזכירה ,נראה ברור שאין
היין הזה שייך למילוי המצוה באשר היא נתונה מן התורה והוא אינו אלא מדרבנן .סברא
זו מובאת במלים מפורשות על ידי בעל הלכות גדולות ]הל' קידוש והבדלה[ ,ע"י השאילתות
]שאילתא נ"ד[ ,על ידי הרמב"ן בפירושו על התורה במקום ]שמות כ' ח'[ ,על ידי התוספות גם
בסוגיא בפסחים ]ד"ה זוכרהו[ וגם בסוגיות אחרות ]נזיר ד' ע"א ד"ה מאי היא[ ,וגם על ידי הרמב"ם
בהלכות שבת ]פכ"ט ה"ו[ .בתוספות בסוגייתנו בסוף יש דעה המעלה כ"אפשר" שהקידוש
על היין הוא ג"כ דאורייתא בלי שניתן להבין ,איך צריכים להבין זאת .כלל וכלל אין נראה
שבציטוט הנמצא ברש"י ]ברכות כ' ע"ב ,ביצה ט"ו ע"ב ,שבועות כ' ע"ב[ ובר"ן ]פסחים כ"ב ע"א ברי"ף[
בכמה מקומות שקידוש דאורייתא "כפי שנאמר ' :זכור את יום השבת לקדשו' -קדשהו
על היין" ,יש משום הכרעה שהמביאים כך סוברים שבאמת הדין הזה על יין הוא דאורייתא,
כמו שרוצה לומר בעל ערוך השולחן ]סי' רע"א ס"ב[ .אלא יותר נראה שבדבר יש משום
הזכרה שיגרתית של משפט ידוע שמזכירים אותו שוב ושוב.
][4
שיעור א :אין קידוש אלא במקום סעודה
דין קידוש במקום סעודה
באותה המידה או עוד פחות ממידת החיוב מהתורה של היין יש ליחס לדין נוסף של הקידוש
מידת חיוב מן התורה ,כוונתי לדין אין קידוש אלא במקום סעודה ,כי עוד פחות מאשר
ליין יש בפסוק עצמו זכר כל שהוא לסעודה ,ורק טעמים שונים נוכל להביא שינמקו את
עצם הדין ויראו אותו כטבעי ,אבל לא יותר .בצורה מאד ברורה יש סיכום הדברים הנ"ל
בדברי ספר החינוך ]מצוה ל"א[ על מצות הקידוש .מצד אחד רואים בדבריו את ההבדל בין
החלק של המצוה שהוא מן התורה ובין החלק שבו יש ההוראה של חכמינו ז"ל .ומצד שני
מופיעים בדבריו הדינים לביצוע המצוה על הסברם הטבעי .המצוה עצמה מתוארת " :לדבר
דברים ביום השבת בכניסתו וכן ביציאתו …ובפירוש אמרו לנו חכמינו שדברים אלה
מצווים אנו לאמרן על היין …ושיקדש במקום סעודה כ"ז ענפי שורש ההתעוררות
שאמרתי") .היינו " :שמתוך מעשה זה תגיע לזכור את גדולת היום ונקבע בלבבנו אמונת
חידוש העולם"( .דבר ידוע ,שהטעם היפה ביותר שניתן למצוה עדיין איננו מחייב למסקנה
איזו שהיא ,ורק המצוה מחייבת .וע"כ אין בהסברת ספר החינוך יותר ממה שנאמר בו.
הסברה פשוטה וענינית ניתן לדין של 'אין קידוש אלא במקום סעודה' על ידי הרשב"ם
בפסחים ]ק"א ע"א ד"ה אף ידי[ .פירוש אחד אומר) ,וכך גם מביאים התוספות ,וכך מובא בדברי
גאונים בחלקם אפילו כגירסא בדברי הגמרא( " :דכתיב ' :וקראת לשבת עונג' -במקום
קריאה )קידוש( שם יהא עונג )אכילה( .ופירוש שני אומר :שמאחר שיש כאן סברא שנקבע
קידוש על היין לפי הסוגיא שכבר הזכרנו ,מסתמא על היין שבשעת הסעודה הוקבע
שחשוב הוא .ולסברא אחרונה זו יש להביא סימוכין מגמ' ברכות ]מ"ב ע"ב[ אשר שם מדובר
במפורש שבשבתות ובימים טובים ,ובהזדמנויות מיוחדות כגון הקזת דם קובע אדם את
סעודתו על היין .משמע שטבעי לקשר סעודה של שבת עם יין ,וכן במקום שמדובר על
יין לחשוב שמדובר גם על הסעודה.
מאחר שהועלו סברות שונות ע"י הרשב"ם ,ארשה לי להעלות עוד סברא .מן הדין אסור
לטעום לפני הקידוש ]פסחים ק"ו ע"ב[ ,ואם כך סברא היא שאחרי הקידוש מיד תהא זאת מצוה
לטעום־לאכול כי טעימה נזכרת כאשר מדובר על כך שטעימה אפילו אסורה) ,טעימה
שאולי היא פחות מאכילה( אבל מה שלמצוה צריך לעשות ,זו לא תהיה טעימה לבד ,אלא
זו תהיה כבר סעודה.
להבחנה בין חלקי המצוה שהם דאורייתא או דרבנן תהיה חשיבות מרובה בהמשך בירור
הדברים הנוגע במיוחד לדין 'אין קידוש אלא במקום סעודה' ,כי אם הקידוש כמצוה
עיקרית דאורייתא אינו דורש עדיין את מקום הסעודה ,הרי יש לדין הזה תוקף אחר ופחות
מחייב ,בו בזמן שיש חשיבות רבה בעובדה שאת המצוה מהתורה ממלאים גם בצורה פחות
מלאה ,ולא מלווה ב"אביזרי הביצוע" יין וסעודה.
][5
שער ראשון :שבת ומועדים
המחלוקת בדבר קידוש במקום סעודה
על עצם המושג "אין קידוש אלא במקום סעודה" יש בגמ' ]פסחים ק"א ע"א[ מחלוקת בין רב
ושמואל כשרב הוא המוותר על דרישה זו של קידוש במקום סעודה ובהכריזו גם על
המקדשים בבית הכנסת שיצאו ידי קידוש ,ושמואל מחמיר וקובע בכל המקרים הבאים
בחשבון שאין קידוש אלא במקום סעודה .על קביעת ההלכה במחלוקת הזאת נביא אח"כ
קצת פרטים.
באיזה קידוש מדובר
כאן נחלק בבירור שלושת היסודות שמהם ההלכה הזאת מורכבת :קידוש ,מקום ,סעודה,
ונראה שלגבי כל אחד מן המושגים יש מה לברר .משום מה שוררת הרגשה ש"קידוש"
פירושו בראש ובראשונה הקידוש של שבת בכניסתו ,והרגשה זו באה כנראה משום
שבקידוש זה של הלילה יש הזכרה מפורשת של "קדושת היום" ע"פ סוגית הגמרא ,בו
בזמן שהקידוש ביום הוא "קידושא רבה" שאין בו אלא ברכת בורא פרי הגפן .וכן יש גם
בעצם מבנה המדרש במכילתא ]יתרו מסכתא דבחדש פ"ז[ משום פחות מובנות של קידוש היום
מאשר בקידוש הלילה שהוא בזמן הכניסה אשר בו מטעם זריזים מקדימים במצוה צריכים
למלא מיד את המוטל) ,או כמו שרשב"ם מסיק מ"לקדשו" היינו בעת כניסתו כלומר
התקדשותו( .מאידך מראה דוקא המכילתא שאכן קידוש היום הוא ג"כ קידוש הממלא את
המצוה של 'זכור את יום השבת לקדשו' ,אם גם נלמד מפסוק אחר המובא במקום .נוסף
לזה צריך לראות את התוספתא בברכות ]פ"ג הי"א[ אשר בה מדובר בפירוש על קדושת היום
במובן של קידוש ,והשוה במיוחד דבר המהדיר המלומד הרב ליברמן ,ואת דברי הגאונים
המובאים בקשר עם הענין ע"י "אוצר הגאונים" ]סי' רע"ח ,רע"ט[ שמהם נראה שבזמנם היה
נהוג שגם בקידוש היום ברכו ברכה מיוחדת של מקדש השבת או מקדש ישראל והזמנים
וכו') .בירושלמי ברכות ]פ"ז ה"ה[ מדובר על "קדושת הלילה שקודמת לקדושת היום" ויתכן
שבזה יש משום מקור ובסיס למובא בשם גאונים( .כך שהמושג קידוש כולל את שני
הקידושים של יום ושל לילה ,וכך פסק הרמ"א בסימן רע"ג סעיף ד' ומילא אחריו המשנה
ברורה ]ס"ק י"ט[ .את משקלו המעשי המלא של קידוש היום אפשר להכיר גם בסיפור המלבב
של הגמרא ]ק"ו ע"א[ על קידוש היום ,ועל הזקן החכם שסידר לעצמו דרך יפה לברר זאת.
)אם במקום בו ביקשו ממנו לקדש היה צריך להוסיף עוד ברכה של קידוש או לא עיין
בסוגיא ק"ו ע"א(.
גדר מקום בדין זה
לגבי הגדרת המושג "מקום" יש לצאת מן הנתון בסוגית הגמרא בודאות ואח"כ לעבור
לדברים הקשורים בעניני גירסא .ברור מעל לכל ספק ש"מקום סעודה" לא ייקרא מקום
של בית אחר ,כי בגמרא ]ק"א ע"א[ התחילו את הסברת הענין באמרם :סבור )שלא ייחשב
][6
שיעור א :אין קידוש אלא במקום סעודה
כמקום־סעודה( מבית לבית ,אבל ממקום למקום בבית אחד לא )= ייחשב שלא במקום
סעודה( .ובמקום זה קיימת גירסא אחרת )רי"ף ]כ' ע"א[ ( אבל מפינה לפינה לא )= ייחשב
שלא במקום סעודה( ,ונברר זאת להלן .נביא כנתון בטוח עוד את המעשה המסופר על
מנהגו של שמואל שירד מן הגג )איגרא( לקרקע )ארעא( והדר קדיש .זאת אומרת ראה את
קומת הקרקע כשלא במקום לעומת הגג אשר בו קידש .ודומה לזה מתואר בכיוון זה גם
המצב של סוכה ובית בירושלמי בסוכה ובברכות שציינתי) .וסוכה שלהם נהגה להיות על
הגג לדוגמא " :מוריד את הכלים" ]סוכה פ"ד מ"ח[ ( .ועכשיו לפי הגירסא בדברי הגמרא אחר
סבור מינה צריך לצאת המושג של מקום עפ"י מה שהוכיח רב ענן בר תחליפא את נוהגו
של שמואל וקבע בזה את ההגדרה .אם מקודם חשבנו שממקום למקום בחד ביתא לא
ייחשב כשלא במקום סעודה ,באו דברי רב ענן בר תחליפא לדחות דעה זו ,וגם "ממקום
למקום בחד ביתא" נחשב כשלא במקום .ואם בדברי "סבור מינה" היה ההמשך "מפינה
לפינה" לא) ,שייחשב "כשלא במקום"( ואז יבוא רב ענן בר תחליפא לדחות זאת ,יחול
המושג שלא במקום גם על פינה ופינה )בתוך חדר אחד !( ,דבר שקשה להלמו כיוצא מתוך
ההוכחה של מעשה גג וקרקע של שמואל .ועיין דברי הר"ן שמצדיק את הרחבת האיסור
גם על פינה ופינה תוך כדי הצבעה על כך שמושג המקום כבר הועתק מן הבית האחד
)וכולל מחדר לחדר בתוך בית( הוא יוכל לכלול גם "פינה ופינה" .עיין בזה את הדברים
המענינים המובאים ע"י המשנה ברורה בסימן קע"ח בביאור ההלכה ]ד"ה בבית[ .
על אף המסקנות הכרוכות בזה להלכה ,הנני רוצה להעיז להסביר את הכנסת גירסא
"מפינה לפינה" לתוך הגמרא כאן .המלים האלה עם ההוספה 'לא') ,כאילו יאמרו שמפינה
לפינה לא ייחשב כמקום סעודה( הועתקו הנה מן העמוד השני של הדף אשר שם מדובר
על שינוי מקום בברכות סתם ,אם צריך לחזור ולברך ,ושם אומרים :לא שנו )שצריך לברך
פעם שניה( אלא מבית לבית אבל מפינה לפינה לא )= לא צריך לברך( ,דין שאילו היה
מקביל בענינו הדין הוא שייחשב המקום אחד לסעודה וקידוש ,אבל שינו את המובן ע"י
העברה סתם של המילים ,וכך קרה שאצלנו בגמרא אמנם הגירסא ג"כ 'ממקום למקום לא',
אלא שבכתב יד ארפורט )דקדוקי סופרים( כתוב "מפינה לפינה לא" .אם כך יהיה דין פינה
לפינה כמקום אחד ,דבר שמתקבל על הדעת מכל המובנים .וצריך לומר שדין "פינה
לפינה" נמצא גם ברמב"ם ,אמנם בלשון זוית לזוית )עיין משנה ברורה כמוזכר לעיל(.
במקום הזה מכניסים התוספות והר"ן את הגורם של 'רואים' כקושר מקום למקום להיות
מקום סעודה .והיסוד לדין זה הנמצא הן בשטח הברכות שצריך לאמרן במקום האכילה,
והן בשטח הצירוף של חבורות אוכלות במקומות שונים הן לברכת הזימון והן לענין אכילת
פסח בחבורות) .השוה פסחים פ"ו ע"א ,ברכות נ' ע"ב ,שו"ע או"ח קצ"ה( .קצת הוכחה
יש להביא מדין המוציא מן הפסח ]פ"ה ע"א וב'[ שמתחילים ב"מוציא מן הבית" ומוסיפים על
סמך לימוד מיוחד גם "מוציא מן החבורה בתוך הבית" ,וא"כ צריכים דרשה מיוחדת כדי
לקבוע שמחוץ לחבורה נחשב חוץ משא"כ בדברים אחרים שאין לנו פסוק.
][7
שער ראשון :שבת ומועדים
אכילה לאלתר לאחר הקידוש
הרחבה מיוחדת ומעניינת של המושג מקום סעודה ניתנת ע"י הרמ"א ובעקבותיו המגן
אברהם ]ס"ק ה'[ והט"ז ]ס"ק ב'[ בסימן רע"ג ]סעיף ג'[ .שם הרמ"א מביא שצריך לאכול במקום
הקידוש לאלתר או לכה"פ שצריך שיהא בדעתו לאכול שם מיד .הדין של קידוש במקום
סעודה נעשה איפוא גם לדין שדורש סעודה המצורפת מיד לקידוש ,אחרת לא ייחשב הדבר
כמקום סעודה .אבל מה שמספיק שיהא בדעתו לאכול מיד ,יוצא לדברי המפרשים גם כן
בפירוש מדברי הגמרא ,שלמשל "מפינה לפינה" אין חשבון הזמן הדרוש למשל בטרקלין
גדול .לעצם ההשואה של זמן-מקום מביא הגר"א ]סי' רע"ג סעיף א'[ ראיה מן הגמרא ביומא
דף ל' ע"א בענין זמן שעבר מאחרי נטילת ידים ,שאם דיבר עם חברו והפליג טעון נטילת
ידים ,ולדברי התוס' בפסחים ]ק"ב ע"א סד"ה כשהן[ הוא הדין ברכת המוציא.
דעת המקדש לגבי מקום אחר בזמן קידוש
גורם חדש המובא ע"י המפרשים הראשונים הוא הגורם של "דעתו" דהיינו שבעת אמירת
הקידוש במקום הראשון יהא בדעתו של המקדש לקיים את הסעודה במקום שני .והשאלה
הנשאלת היא :האם קיום "דעה" כזו הופך את המקום השני למקום מצורף כביכול אל
המקום הראשון ויצא האדם הזה ידי החובה של קידוש במקום סעודה .הרעיון הועלה במקור
ראשוני במעלה הרי הוא סוגית הירושלמי בברכות ]פ"ו ה"ו[ ובסוכה ]פ"ד ה"ה[ .מן הראוי
להבין את הדבר מיסודו.
בשתי הסוגיות נקודת המוצא היא המשנה בסוכה ]פ"ד מ"ח[ שעם גמר היום השביעי מוריד
אדם את כליו הטובים מן הסוכה אל הבית ,זאת אומרת :מכין את הבית לכבוד יום טוב
האחרון .לזה מעיר ר' אבא בר כהנא ר' חייא בר אשי בשם רב שאדם צריך לפסול סוכתו
מבעוד יום )פירוש הדבר על מנת להשתמש בסוכה צריך לפוסלה כדי למנוע עבירה על
בל תוסיף(" .ר' יהושע בן לוי אמר צריך לקדש בתוך ביתו .ר' יעקב בר אחא בשם שמואל
קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש .ר' אחא רבי חיננא בשם ר' יהושע
)ר' הושעיא( מי שסוכתו עריבה עליו מקדש ליל יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל
בתוך סוכתו" .בדעות הנ"ל יש דעה אחת ידועה ובטוחה זאת דעת שמואל שבשמו גם כאן
נמסר ,שאם קידש בבית אחד ועבר לבית אחר )אחר שנמלך( צריך לקדש שהקידוש הקודם
אינו עולה .בנקודה ה