!ן8
ק
1
88
י9ייעי*"הי"תיי""י84יי"י "ת"ביייי
"עייייתי
!%
כבר הבאנו מה שאמר רבנו למחותנו הגה*צ ד'יהושעמבעל?חזצ.ל*שהתחיל
תורה בשקידה רבה עור בהיותו ילרקטן ומאז עדיין לא הפסיק'
!!%88
לו
לל
"ברים הל
מויהם רברים כמשמעס ,כי כל ימיו החל מימי קפנותו ,מן העת
שהקנשו חניו בקגאתו על הכפה המיזהנת שעשהו לו אמה עד יום האחיוןעלי
!
הייימ:וג
1מות ,היו אצלו כיומא אריכתא אחד לתורה ולעבודה ,ופומיה לא פסק מנירסא
נוו'ני,מי
%היום הנרול ההוא ישב ועסק בתורה ובתפלה וכתב את חבוריו הקדושים ,בימי
נעוריו לא הלך לישן בכללכי אם נתנמנם כשעה מועפת בישיבה על כסאו,
ואח*כ התנברכאריושם את רנליובספל שלמים קריםועסקגתורהכלהלילהב?מידה.
21ם לעת זקנתו כשכבר קפצה
י הוישה והוכרח לנוחעל מפתו ,גם אז לא
י
ל
ע
ה
ל
י
ל
היה ישן עד עונת חצות
ק
ר
בסירוגין .לאחרשישן חמש עשרהרנעים,
הקיץ ונפל אח ידיו נ*פ ,ויישן שוב שיתין נשמי כבראשונה ונתעורר ונטל יריו
שנית ,כה היהה שנתו ער לפני חצות הלילה ,ואז התעורר וקם ממטתו והתחיל
%
בעבודתו עבורת הקודש.
ן
ק
ו
י
ד
ר
ע
נ
ה
ד
ב
ל
ס
הטשרת
מה"יו שעוריו בכל לילה ולילהאין איש יודע צ בי
ן
א
ו
ה
ה
שישן בחדרו ההיצון ,לא בא שום אדם אליו בעת
ואפילו בניו לא
2כנסו אליו רק כשהאיר היום וכבר גמר את כל למודיווהתחיל להכין את עצמו
לתפלה ,אז בחו בניו לברכו בברכת צפרא טבאן והנערהמו1רתעינה שנתועליו
כל הלילה ולא הקיץ בשום פעפ עד הבוקר' כנראה היתה יד רבנובאסצעשיישן
סשרתו כלהיילהן כי פ"א חלה אחד ממקורביה ורבנו הלך לבקרו ,אמרו לו
לרבנו שהחולה נגזלה שנהו ממנון אמר רבנו בבת צחוס' הנה הנער אשר אתי
בבית'אני שומר לראשושיישן כלהלייה
,וב"ה הוא ישן בכל לילה עד הבוקר
באין ספריען ובכן גם אתה תישן מעתה כל הלילה' וברכתו נתקיימה.
פ*א בליל-חורף אחד כלו העצים בחדרה הלך רבנו בכבודוובעצמו למטהלבית
מדרשו בהצי הלילהן ולקח מאחורי התנור שס כמה גזרי עצים עלה והסיק
בחדרון ואת הנער המשסש לא הקיץן לן אז בבהמ*ד אחדמחסידים שראה 3שבא
רבנו ועד אשר נחפקח מהשתתוממתו כבר חזר רבגו לביתו עםגזריעצים עלידו.
)2ירדעינ
ש אנחנו רק מזה שאחר שאמר תיקון חצות היה עומר גכל יוס ספר
,
ד
ח
א
וש"ק
עש"ק
ה
י
ה
ם
ו
י
ב
ו
ם
י
ל
ה
ת
13פר כל ספרי תהלים פעם
וניתן אח"כ היה עוסק בהורהבנגלה ובנכתר ,וקודם שהאיר היוםהיה כותברובי
הורתו בחבוריו הקדושים ,והעיד ננוז הרה"צ ר ,יודא צבי זצ'למדאלינא ששמע
ס8יו הקדוש שאמר פ"א ששכשהוח יושב וכותב את הבוריו הוא טובל את עטו
ס2ילהש"ה בדיו וטבילד שניה בדם-לבבו*' ותלמידו ריו'ם מספינקא (בהקדמתו
ילשרו של רבנו עה-ת) סעיד *שבשעה שכתב רבנו את ספרו היה דבוק בחי
חעולמים עדאין סוף וכמעט שהיה בטל במציאות מרוב דביקות ולסיבה זאת
כל
קצר במקום שיש להאריך".
יא
תולדות מרן הגה*ק מהרי*א מזידיטשוב
79
היה אמנם עסו כאוהל בשעה זה אבל כבר ספרנו למעלה(פרקי*ב
בל ארם
אות י,ב) איך שנכנסו אליו פ*א שני תלמיריו הצריקים ר' שלמה מראלינא
זצ*ל ומצאו אותוכותב את ספרו והוא מעוטף בטלית ותפיליון
ורן משה
א
ק
ס
מ
ליהיתה כרוכה על אצבעותיו שבהן החזיק את קולמסו.
וציצתו
רבנו היה נוהג קרושה יתירה בפרש"י ו.ל ,וכשהיהמזכיר ממנו איזה מאסרהיה
נזהר לאמרו כלשונו מבלי לדלגאפי' על מלת *וגומר* או לשון לעז שבון
ספני שאין בפרש"י אפ" קיצו של יו*ד לבטיה ,ופ"א אמר רבנו שכמנהג זה
צריכים לנהוג גם בחבוריו שאסור לרלג אפי' על מלת *וגומר" או וכו' /מפני
שאין בהם חפילו תג אחר לבטלה.
)2פ'א אמר רבנו שיש אמנם חרם קרמונים שלא ללמורסתרי תורה ערשימלא
קודם את כרסו בש*ס ופוסקיס וכיון שכן איך אנולומרים חכמתהקבלה?
אבל הלא אמרו רז-ל (ע"ז ט-ז עיב) א"ר תנחום בר חנילאי לעולם ישלש אדם
שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמודן והקשה בגמרא :ומי ידע
כמהחיי ? ומשני .כי קאמרינן ביומין
שילמוד הארם בכל יופ ויום שליש
י
י
ר
במקרא שליש במשנה וש4יש בתלמוד .וסיים רבנו :וכן אנחנו נוהגים גם בנו2ע
לחכמת "קבלה ,אנו פמלאים קורם את כרסינו בכל יום ויום בש"ס ופוסקים
ואח"כ אנחנו עוסקים בסתרי תורהן כי להמתין בכלל ער שימלא האדם את כרסו
בשוס ופוסקים ,מי יורע כמה יהיו שנות חייון וע"כ הכוונהלכליום ויוםבפרטות.
ד) כאמור היה רבנו מתכורר בחררו כל הלילה ער הבקרן ושום ארם לא זכה
לראות פניו בעת ההיאן פ"א עשה אחד מבניו שמחת נשואין לבתו
עם אחד מבני בניו של הבה"ק מרופשיטץ זצ-ל ,ומנה2ו של רבנו היה שאפילו
בזמנים לשמהה כאלה לא היה פוסק ממשנתון סמוך להובלת חתן"וכלה לחופהן
היה נכנס אליו בעל-השמחה ומזמינו אל החופה' באותה שעההיה סוגר את הגמרא
לבש בגדי שכת והולך אל החופה' ברך ברכת האירוסין ושבע ברכות שאחריהן
ישב עם המחותנים בסעודה אבל לא האריך שלא להתבטל על ידה מתקון חצות
י הכלה התפטר מן המחותנימן פשט
אחרי שבירך ברהמ* 1ורקד רקידת מצוהיפנ
בגדי שבת ולכש שוב בגדי חול וחזר לעבודתו כתמול שלשום.
גם בפעם ההיא עשה כי ייהי כטוב לב המחותן אבי דחתן' זחהדעתועליוואמר
לבני רבנו סה זאת יעשה לנו אכיכסן אנח:ו פה ששים ושמחים והוא עלה
לו לחדרו ופירש א"ע לגמרי מןהצבור כאלו לא לו נגעה שמחתינו? הבה נלכה
ונביאנו אלינו ,אבל בני רבנו לא אבו ללכת ואמרו לו אם יש את נפשך לךנא
בכבודך ובעצסךן אמר המחותן פה כל החרדה 9אנכי אלך אליו לברי ונראה
אם לא אביאנו אליכם ,אמר ועשהן הלך ועלה א 4רבנו שהתבודד אז בחדרו
ונשא קינה על גלות השכינה והורבו הקודש והמקדשן ויהי אך פתח רלת חדרו
של רבנו ,עוד טרם פתח פיו לאמר בקשתו3 ,הם עליו רבנו בנהיסה ,ואמר.
נאי!י *ונאי זה לא ריה לשון בקשה כלל וכלל כ -אם גערת נזיפה על שההין
לבטל אותו מעבורת הקודשן נהימה זאת הדהימה את אותו בן-טוביםבעל השמחה
ופחד רבנו נפל עליו עד כי נתפקח מיינו וחיש מהר עזב את החרר
") אחרי לי
ה -כיום זה לתורה ולעבודה הכין רבנו עצמו לתפלהן ובשעה
ת
נ
השמי יחצי הלך לבית פדרשופעוטף בטיית ותפלין להתפלל תפלת
כי
הבוקר
80
תילדות מרן הגה"ק מהרי"א מזידיטשוב
הבוקרן ושמעתי פ"א מבנו הרה"צ ר' שלמה יעקב זציל שאמר משמו שכשהוצ
הולך להתפלל מעוטף בטליתו ,הוא משוה נגד עיניו בא4י נושאים אותו מכיתו
ומפי בנו הרה"ק מהרם'מ זצ*ל שמעתי שאמר משמון
לבית מועד כל חי
י
כ
ש
יום ויום הוא אצלו בבחינת *יום הכפורים"* בכית מדרשי,יה מתפלל בכל יום
לפני התיבה את ברכות השחר עד גמר ברייתא דר' ישמעאל ואומר את ו)קדיש
דרבנן בעצמו ,ואח"כ עבר אפד מחסידיו לפני התיבה .בשעה העשירית כשחזר
סביהם'ד ,אם היו אורחים שרצו לקחת ממנו ברכת הפרידה' פטר אותם באוהה
שעה לביתמן ומיד אחרי שפטרם לשלום ,פתח את הגמרא ועסק בה כל היום
כולו עד תפלת המנחה
סעודו? שחרית שלו אם לא דלג עליה לגמרי/היתהדלה וקטנה ,לא אכל בשר
כי אם קערה קטנה של גרש כוסמין ,שממנה אכל מעט ובאכילה מועטת
זו שהה רק רגעים אחדים ומיד חזר ללמודו.
פעמים כשהיה עיף מרוב למודו שהיה באימה ברתת ובויעה הפסיק מלמודו
שעה קטנהן עישן את קנה מקטרתו ורבר עם בניו והמקורבים שהיו אז
אבל שיחה זד לא ארכהן כמעט שהרגיש רבנו בעצמו
אצלו "שיחות
ם
י
ר
י
ס
ח
ר לתורתו' ולפד בלי הפסק עד המנחהן וכשחזר מתפלתכי החליף כח מיד חו
ערבית למד שוב עד השעה התשיעית בערב ,קרא ק"ש והלך לנוחן זה היה סדר
היום שלובכיל.
ו) אהבת תורה שלו לא ידעה כל גבול* וזאת דרש גם מבניו ותלמידיווחסידיה
וזאת התורה היתה משנה גמרא פוסקים וזוה"ק איש כהשגתון פוא קנה
גנו הרה'ק הרמ"מ וצ5ל ספוי *חוק לישראל" שיש בהם שעורים מלוקטים
ממקרא משנה וגמרא לכל פרשיוח התורה ,כשנודע הדבר לרגנו צוהעליו למכרמן
באפרו שמוטב שילמרו בניו הכל מן המסור ולא קטעים שנלקטו בעיקר בשביל
אנשים שאין תורתם אומנתם
ז) פ*א באמצע השבוען קרא.רבנו פתאום את כל בניו ובני בניו ואפר להם
בזה*ל .אתם יוועים כי כשאני לעצמי די לי בקב חרובין מע"ש לע"ש
וכל מה שחני טורח ומטפ 4בצרכי רבים היא רק בשבילכמן ועתה אם האבו
ושסעתם ותעסקו כלכם יום ולילה בתורה אנכי אכלכל אתכמן ואם לאן דעו כי
אסגור את חדרי בדלתים ובריחן ולא אתן לשום א-ש לבא אלין וידעתם את
תנואתין כדאי להעיר שכל בניו של רבנו עסקו בתורה יומם ולילהן ולא להם
נתכוון רבנו בהתראתו וון בודאי היתה כונתו על איוה אכרך מלוקחי נכרותיו
שלא רצה להכלימו בפרטותן כששמע בן זקוניו של רבנו הרה"ק רמ"מ זצ"ל
וצ'ל תוכחהזו ,זלגו עיניו דמעות קם אמר אבא 1הריני פבטיחך כי מעחה לא
לא ימושו דברי התורה מפינו ומפי זרעינולעולם וערן בכיה של חנם בכהצדיק
זה כי לא עליו נתכוון רבנון אבל כנראה היה לו לעינים התנא האלקי ר' מאיר
(עיין סנהררין י' ע"ב) וצשה גם הוא כמעשהו:
י נסיעותיו ושהותו
ח) כשצא אליו לעתים תכופותאברך בן תורהן והבין שעליד
בזידיטשוב הוח מתבטל משעוריה היה רבנו גוער בו לחזור לביהו
ולשקוד על דלתי תורה.
ז על ליפור התורה כי אם את כל הסידיר
אך אברך שתורתו אומנתוייר
שכתתו
-ן
ילא
ח~ללות מרן הגה*ק מהרי*אמזידיטשוב
81
שכתתו רנליהם ובאו להנות מאור תורתו ,פ"א היה מעשה בעם שבתאחריטשדת
היום כשעלה לחדרו" ,עבו כטה וכטהחסידיםבביהמ"ד וחזרו על הננוניםההדיציפ
שנשמעו ביום ההוא על שלחנו של רבנו ,ותעבור הרנה בכלרמביכיהמ"רוהניעה
לאזניו של רבנו ,פתאומ הופיע רבנו בביהמ*ד ונער עליהם באמרו :האםאין
ספרים בבית המדרש ללטוד? .לכו לכם איש לתורתומי למקרא,מי למשנהונמרא,
מי לוהר או לתהלים ,נתפ?רו השומעימ וחפפו להם איש איש מהם נמרא או ספר
ותחת דברי שיר וזמרה נשמעו דברי אלהים חיים ,הויות ראביי ורבא.
מ) ביום חמשה עשר בשבם היו על שלחנואורחיםמרובים .חלק רבנ4להמטובים
פירות לשהחיינו ,אבל אעקפשנערכו על השלהן פירות הרבה ,בכלזאהז
לא הטפיק לתת לכל דורש מפני רבוי האוכלסין ,קם רכנו ואמר :אם פירות אתפ
מבקשים ,הריני אומף לכם איפה למצא אותן *אלו דברים שארם אוכל פירותיהן
בעוה=? וכו' ותלמוד תורה כננד כורם 9לכו ועסקו בתורתותמצאובלי רוחקפירות
לעוה"ב.
הרכהן מלבד הקרן הקימת
יכם
פרק עשרים ושנים*
_הגהגתו
של רגנו במאכל משתה ווירה'
א) רבנו היה 0מע 6מאוד באכילתו ,ולולא
א
ל
ל
ב
א
ת
ט
הנמנע להתקיים מתוך אכילה טוע
לעולם
נופו ההזק כרע רבץ תחת נטל עבודתו בקודש,וסוף סוף נעשה לעת זקנתו שלר
של עצטות יבשות שרק עור דק כיסה עליהן ,וכחותיו הלכו הלוך וחסור ,ומכיוך
שבדקו בניו ומצאו בחדרו שיורי אוכלים ונם נלוסקאות שליטות ,שהצניע טמה
שנתנו לפניו למען 'חשבו כ' אכל ,התחילולעמודעל נבו בשעת סעודתו
עליו שלא ירבה בשיריים.
ב) פ*א אמר לו בנו הרה"ק ר'אליהווצ'ל בשמושל הרהוקרא"י זצ*למסאדינורח
שטפני תקון העולם אסור לוימע
ט באכילתוני טטנה תלויהפרנסתם של
,
ו
ת
ע
ד
ישראל ,אבל גם דברים הללו לא העבירו אותו על
כנראה מצא און לר
בדברי דודו ורבו רבנו מהרצ"ה זצ"ל שככי עדותו של אחיו הרה"ק ר' משה
מסאמכור זצ"ל (בהמכמתו לם' עטרת צבי על הזוה"ק) אמר בילדותו כדברים
האלה הנה הצדיק אוכל לשובענפיטו ומשפיע טוב לעולם ואם היה יכול לאכול
יותר בודאי היה משמיע יותר ויותר ,אך לאשר אינו יכול ,יש עוד אי?ה פעולה
לפעול בראי' בעלמא ,כמו שיש עוף אחד שמזריע בראיה וכו' -ובכן השתמש
רבנו בעצה טובה זו ויצא ירי חובתאכי"ה בראיה בלבד אכלנימו בכל קדושתולא
יכל להסכים לפשרה כוו .וכוחותיו נתמעטו מיום ליום:
נ) רמפני שהש רבנו באזנו צוה עליו הרופא שישטוף את א?נו בחלב חם כמה
פעמים בכל יום ,ולשם הבראת נופו הנחלשיסע למקוםאויר פוב
יי
ב .כמה שעות בכל יום לנלנ עליו רבנו ואמר שאת א?נו הכואבת ישפוףוי
ם
יי
טמ
ב
המים של מקוה ,ואשר לפייל ושא'פת רוח צח ,נכנס פעם אחת לנן הירק שהיה
אחורי ביתו של בנו הבכור הנהקצ ר' מנדר ליפא ?צ*ל לטייל בין ערונותיו כמה
רנעים ,ובטיול זה יצא ידי הובתו לכל ימי חייו ,חזר לחררואל הגמראואלהזא"ץ
שהיו
שכוהוי,ת נופו חו 9מלירה,חופהן,יהטש
ונפ
יפקח
82
תולדות מרן הגה"ק מהרי*א מזידיטשום
שהיונן עדנו האמתי ,ופייל בהםארוכותוקצרות ,ולא רצהלהתבטל מתורתוותפלתו
אפי' רנע נמימריה .וכה היה שקוע בכל מחשבותיו ורעיוניו בעבודת הקודש ,עד
שנכנסה אליו פ"א בתו יחידתו יהביאה לו איזה יבד להשיב את נפשו,
ולא הכירה ,וכשנער בה שתצא והיא לא זזה טמקומה.לקח אה מקלו בידו ורצה
לנרשה מחררו ביד חזקה ,עד שפרצה בבנ.ה ,ותאמר .אבא כך אתה עושה
לבתך יחידתך? והנירה
'
ר
ד) פ"א בא אליו הרה"צ ר' יואל זצ*ל מוויבדינופקא חתנו של הצהקק מאיר
זצ"ל מפרמישלאן ,ומפני שהיה צדיק זה מבני בניו של:הצהקק ד'מינלי
וצ'ל המניד מזלופשוב נהג בו רבנו פובת עין והזמינו לסעודת הצהרים בנליום,
ראו בני רבנו שהוא חביב כל כך על אביהם ,ובקשו ממנושידבר ע %לבו שלא
ימעמ כל כך באכילתו ,בשעת סעודה אחת נטלרשות מרבנו לאמי לו דבר בשם
הצה"ק מאפטא וצ=ל .וסבר לו שהיה מעשק שבא אל שלחנו של הרה"ק מאפטא
מתחכם אהד ,וראה שערכו על הינלחן שתי ד".ה4-הם נדולות וקערה מלאהדנים
ואחריהן הביאו מרק בשר ובמה מיני תרנומא ,יאת כלן אנל הצדיק נליל ולא
הותיר משתי החלות אפי' כזיתלברכת המזון ,תמה אותו אברך על אכילה מרובה
נוו ,פתח הרה"ק ואמר .הי"ל אמ-ו באבות כך דרכה של תורה פת במלח תאכל
ך נעוה=ז וטוב לך לעוה*ב.
ומים במיטורה תשתה וכו' אם אתה עושה כן
א'-2ושותה מים במשורה וישןעל
והנה לכאורה תמוה אמרם שאדם האוכל פתבמיה
הארץ הוא המאושר בעוה"ז ,אבל את הדבר הזה יש להסביר ע*ם מש ,4למה*ד
לסוהר הנומע לשוק לייפצינ לקנות סהורה להגותו ,כ 4עוד שהוח בדרך והולך
ונוסע אל היריר ,הוא ממעט בהוצאות'ו אוכל קמעא ושיתה קמעא ואיני מאבד
זמנו וממוגו לבטלה עד ישהוא בא למהוז הפצו וקונה לו סהורות מסחורות שונות
ומטעיגן על ענלותיו ,וכשהוא הוזר לנימו וענלותיו דנ;וג תנוסעית אהריו,ובכיסו
עוד נשארו כמה זהובים אז הוא עישה נחת רוח לעצט .קונה 4עצמו באכסניא
טעודה ישוב; ושותה גם כוכ יין ,כי הלא הצ"יה ה' דרכו ומדוע יהסי נפשו
טפובה? ,-וכרבר הזה היא דרכה של תויח ,מישיילךא"הקשוק ש%ת.רהיקנוה
פה במלה וישהה מ'ם במשורהויישן על האר*ן
לו תורה ומע,פ זה צריך
י
כ
א
י
ש
בכרי לקנל עליו עול תורה ,אבל *אם אהה עושה כן* שכנר ע'יית את דרכך
וענלוהיך הי)כית חחריןוהןכעונוה תורהומעשים
וכבר אתה חוזי מן השוק
י
ו
ד
נ
ה
הזהע
גם כן ,ויחד עם
טובים חבי4ות הבי4ות ,ריטאי אהה %היות *אשריך בע.ים
ה4א גם אחריך רבנו,
זה יהיה טוב לך לעוה"ב ום.ים דרד*צ ר' יוא%
ואמ-
הולכותעניות ג.ולית טעונית תורה :מע"ט הבילית הבילות ,וה' הצ)יח ררכו
'טל העוה"ז ,מדיע איפקי-עיב את 3בשי ויהיטוך אוכל מפיהון,
ביום השוק
דוי
.
ה
היטנ .זח בא"בה ,והבטיד .לק.ים עצתו ,אב 4כבר העביר"מועד,
קבל רבנו .מום-
כבר פסק ממגו הקא:ין יא':לה לנמרי ,ויא 'גי עוד לקיים הבטההו.
ה) דירת ש 4רננו רית" פ'? מה 4נמר ,היא ה'תה במ שני חררים אהד קפן
יאחד נדיל מב:ו ,שנוהד -החיצון ,שבו ה'ה ישן הנ?ר שעומש אותי
מעודוה' 1הדלות,
ישב רבגו :עסק ב121וה ,ז:י קבל א :אורח.ו ,ובי נם
1שן ש'ת'ן נשמי ע:לו בלילה
רהיטי חדרו היו כ4י עין כ'סומיפ ,מנ" ,שלחן כסא ,ארונוה טברים ,ארון-םל
בנרים
י
אכי
תדלדות מרן הגהיק מהר"אמזידיטשוב
83
ננדים ,הטעון אעלהקיי .ומנויה של נחושת כלל בת כמה קנימ שהיתה תלויה
כבב:י!'::4:ש:ב"מ.:ן%:בםנ
מהדרר הוביל טסדרון צר ואפל אל חדר גדול ורחב ידים ,שלא נשתמשו בוכל
ימות השנה ,בחדר זה היתה טוכתו של רבנו בימי חנ הסוכות ,ומשום
הדור מצוה היה חדר זה מצויר בציורים נאים ,בננוד לחדריו שדר בהם כל השנה,
שהיו מסוידים בסיד לבן.
י נמף של 5ה" רק תשמישי קדושה ,מנורות שת'ם או ארבע להדלקבהןנרות
כ
ל של שבת ,מנורה קטנה להדלק בה נר חנוכה ,בקבוק וכוס נדול ליין קדוש,
קופסא של בשמים להבדלה ,וקופמאות קפנות שתים או שלשה להריח בהן אבק
הטבק ,לשבת לחוד ולחול להוד ,ושעון של כים קפן שהשעות שבו נרשמו
באוהיות אשוריות א ב' נ' שהיה מונח לפניו על שלחנו ,עשיר אחד מחסידיו
זכה בנורל שלחן קטן של כסף ,והכיאו במתנהלרבנו ,מאן לקבלו ,ורקכשהסביר
בנו הרהוק ר' אלי' זצ*ל שבשלחן זה אפשר להשתמש לדבר מצוה להעמיד
עליו את המנורה ,של הנובח בזמן ההדלקה ,משום וזה אלי ואנוהו ,נתרצה
רבנו לקגל תשורה זי ,אבל כל השנה עמד שלחן זה בבות בנו ורק ב'ם'
החנוכה הובא לחדר רבנו.
,
ם
ה
ב
ו)בולבושיו של רבנו ה" המד נקיים .וכל רבב לא נמצא
בשבת היו
ה
פ
ו
צ
מ
בנדיו לבנים ,נם מליתו היה תמיד לבן כשלנ ו
ת
ר
פ
ע
ב
כטף
ו
א
י
ב
ה
ו
ל
:דולה ,בין הסיד'ו היו בעיי תעשיה של טליתים ועטרות ,והם
בכל שנה
ושנה טליף ועמיה מ,טלהס ,ורבגו היה נותן פליתו הישן 3מתנה למקורביו.
בכל ליל-שנ' ש 4ר"ה היה לובש בנר הדש לכללו בברכת שהחחנו (עי' או*א
ס" ת"ר) מה יט:עיטה לו ע"פ רוב ע"י אחד מעיטירי הסידיו ,לחנ הסוכות
שלחו לו סוהרי-אתרונימ המיד אתרונים מובחרים ,והיה מברך בכל יום על אתרונ
אחר שלא הלו בו ידימ עד 'ן ,ואע"פ
נהנ רבנוביתו כדרךגעל-ביתבינוני
י
ל
כ
ב
ש
ה
י
ה
מצוה
בכל זאת בתשמיש' קדושה והדורי
אצלו הכל מתוך רחבתידיםועושר.
!) נרהגים הו להניה ע 4ש4הגו בשביל חאורחיםכפיתעץ לנמוא בהן את הרופב,
נדבה רוהו ש 4בנו ר' אליהי זצ"ל וקנה תהתיהן כפית שלכמף חדש,
וביום השבת כשישב רבנו אצל שלחנו וראה את הכפות דנוצצות כעין כמף
המונהוה על היטיהן ,תמה ועשאל את בנו הג"ל .ה4לו של כמף ? כי היהלפלא
בע.גיו שיעשה בנו הוצאה מרובה כזו ,השיבו בנו ב-מז כעין כסף! ענה רבנו
ואטר איגי רוצה שיהיח ע 4שלהגי *שקר" ,ומידנסתלקו מעל השיהן כל הכפות
ההן ,והככות של ע'ן ה!-ו למקיטם
ה) ןכ'1ב 1שהיה יבנו פזרון לתשמ"ט' קדושה כן היהידבר'מ שבצדקה ,הכנמות'ו
ה'ו אמגם גדולות כי רבי המתגדבים'טנתנוי
ו מלא הכנ'הם כסף ,אבל
אעפ=כ הע זמנ'ם 'טה.בות'ו עברו דאש ,כ' ההן'ק 4א רק את מ'טפחותבנ'וונכד'ו,
כי אם גם את כל בג' המ'?בהה דקיוב'ם והרחוק'ם ,והגניק ביד רחבה ומלאה
לכל ההסידים בנ'-טיבים שבאו אליו4 ,מ;מים שנא איזהבן-מובים להתכמרממנו
י כ' זקוק הוא לתמינק הגוגח ,וע 4הש4הןהיומונחים דמ' הפדיונות*
ונחין ולחשל
פשפ
84
חלהתמרן הגהיק מאר5אמזידיטשוב
פש 5וננו חת ידו ולקח מלא כפיו שפרות כסף מבלי להבחין ביןמעמ לרבונתן
לוזועדיין לא נתקררה דעתו ופשמ שנית אל ידיו ולקת מן הבאבידוונתן,ולולא
אששנשי ביתו סלקו בינתים את הכסף מעל השלחן ,היה מפנה אותו לגמרי עד
בלתי השאיר פרופה ,פ*א'בא אליובן-פוכים אחד ששמלתו בלתה מזוקן ,כשהכיר
רבע בדבר 8שפ פיד את לבושו פעליו ונתנו לו ,באו אח"כ בניו ומצאוהו יושב
גאיקבליכלבנדעליון,ונודע בשלמינהיההדברהזהן אולם רובי צדקותיו של רבנו
חיו בפתר השיא יתומים ויתופותובכל שנה ושנהשלחפכומיםממוימימןלענייא"י.
48פ*א ביום הפורים ,היה אצלו בנן של קדושים אהד ,שהיהצריךלהשיא %ת
בתו שהניעה לפרקה ,רצה רבנו שיתןושיתנו אחרים ,חסידיו ננידיו,שהיו
44צלו בו ביום ,כשישב לשלחן לפעודת פורים אמר כדברים האלה :הגם שמצוה
לאן צוקה בסתר אבל כדי שילסדו אחריפ מצוה ליתן בנלוי ,וצוה לבנו ר'
אליהו לטהיהגזבר שלולכספים) שיפתה את התיק של כסףלפניו ,פתח ר'אליהו
את תיקו לרוחה ו5בנו פשפ את יוו לתובו והוציא ממנו מלא הפניו שפרות של
בפף בע~ת ערך נדול,והניחןעל השלחן ואטר .זה אני נוהן ,1ומיד הוציאי בל
הפשבים העשירים כל אחד את צרור כספו ,והזהובים עפו נזבובים והונחו לפני
5בנו,ובין רנעים נצמבר לפגיו נל קפן של שפרוהעד כדי נדוניא עשירהבשביל
בתו של בן פובים זה ,ונושע ע*י רבנו תשועה חמרית על אתר.
פרק עשרים ושלשה.
הימים-נוראיפ ,וימי חג חסומוה של רבגו.
א)אם"יהרבנו בשבתות וכל ימות השנה אש סתלקחתונוראעל כל סביביו,הנה
בחדשי הרחמים והרצון ,החל מר*ח אלול עדאחרי ימי חנ הסוכות היה בוער
כאש ממש ,ולא יכלו בכלל לעמוד במחיצתו.
ן יחתה אוהו בעמדו בר"ה לפני התיבה ואומר*מלכיותזכרונות ושופרוה*
אשר עי
שיצאו מפיו כזיקים וברקים .כל דיבור ודבור חצכ להבות אים ,וכל הקהל
אנע4ים לאלפים עמדויצפופים ומקשיבים רב קשב ,בכל הביהמ"ר הנרול השלך
הפ ,נעצרו כל הנשימותוכל העינים היו נשואות אל המקום בקרןמזרחיה_צפונית
ששם עמד רבנו נורא כמלאך אלקים והתחפא לפני קונו
המעמ,
אלו
ב) כמנהג ינוקיו לא אמר רבנו ב"מ ם בהוך ההפ)ה רק מעש מן
שיש על הם כווגות האריו"ל נכ'ומי המ-ככה שבקדושה ,לאל עויך
רן ,וכ 4מאמיגימ וניוצא
מתה4ק
בניגוד ליוב ההמון שעיקר התפלה בריה ויוק"כ
אצלממן "המלך"ואילך
בעור שעל כסוקי רוכרה טפני שהן הדיריות הם עוברים בהפיפה ,גהנ
רבנו ככל הצדיקים כגילו לעשוה מן העיקר עיכר ,וי?ירי דוד המלך ע"ה ,שירה
הים ,הלל הגדול ,ברוך שאמר ,תפלה נשמה ,וכל התפלות יטהמנו אני? כנסת
הנדולה ,נאמרו בכיה מ-רשו ביריכות והתלהבוה :רו"ה ,הלל הנדול ושירה הים
נאמרותמידבשבוי ש במוק אהרי כסוק בהתעוררת מרובה כאלו גאמ-ו ה ם ממש
נ) בנו בכורו של רבני הרב דמהא ,הגה"צ ר' טנדר לימא זצ"ל היה בימים ההם
סנן"קכיונה ש"ו ,הוא היה עובי לכני התיבה מן_המלך" עד נמי תפלת
שחריתן רפ"ל היה תלמיר מובהק של הנה*ק ר' יורא צבי זצ"ל מרוזדול ,שעל
ע"
נעיכות
תולדותמרן הגה*ק מהרהאםידיפשוב
85
נעימות תפלתו מספרים נפלאות ,ובסננונו התפלל נם רס"ל ,קולו היה צלולונעים
ומושך את הלב* וכשהתפלל תפלת יוצר ופרמ הלך בנעימה קדושה *פועלנבורוא*
*עושה חדשות" *בעל מלחמות* וכן הלאה ,וסיים בקול שחל *אור חדש על
ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו* (מה שלא נאטי אצל רבנו רק ביםים
הנוראים) צללו חלונות בית המדרש וינועו אמות הספים ,וכשאמר אח"כ אהבה
רבה וכל הקהל הסתערו עמו וקראו שמע נדמה כאלועלו כלםעטו בסערההשטימה
כך לקח רס"ל שבי את לב כל המתפללים עמו בנעימת תפלתו ודבורו הטפוצץ
שירד ער תוך תוכו של הלב ,ורבנו היה עומר על מקומו ולא הסיב את עיניו
ממנוכל זמן שהתפלל ,פקא נתעלה רם"ל באמצע תפלת יוצר וורם דם התפרץ
מנחיריו ,צוה רבנו להדוק את צדעיו בממפתת והעמידו לפניו על התיבה ספל
מים קרים שגתן בהם את שתי יריו ,ורבנו עמד עליו ובכובע -השבת שלו
חניעעליו רוח עד שקם והתעורד והמשיך הלאה את תפלתו ,כל כך היתה תפלתו
הב בה על רבנון שלא רצה להעמיד אחר במקומו אפילו בשעה שנתעלף.-
י)בין תפלת שהרית לתפלת מוסף היתה הפסקה של חצי שעה בדיוק עלה
לחררו ולרנע הקבוע הופיע שוב בביה המררש ,ומיד ננש עם סגנו רם"ל אל
הבימה ,והרהיל מזמור מ"ז שבתהלים *למנצח לבני קרח" שאמרו אותו כל הקהל
שבע פעמים ,ונשנמרו ביךרבנו ברנש קודש ברכות השופר ותקע ,מבלי להקדים
פסוקי מן המצר ,תקיעותיו של רבנו היו עקפ רוב עמומות ,וכמה מן הטדקדקים
שבחסידו מצאו לנכין לתקוע לעצמם אחרי התפלה מאה קולות ,אבל רוב
ההסיר-ם יצאו יד"ח בתקיעותיו דוקצ אע"פ שהיו עמומות,ורנילים היו החסידים
לומר בדרך צהות* .ובשופר נדול יתקע" אל רקרא
קרי יתקען אם התוקע
ישטע' בכל
בשופר דוא אדם נדול אז אע"פ שרק *קול דממה' דקה
את לקול הזה *מלאכים יחפוון וחיל ורעדה יאחזוןק ובכן תקיעותיו של רבנובוודאי בקעורקיעים,
ם
י
י
ת
נ
ב
ל
כ
ה
ל
פ
ת
ן
ו
ג
כ
(
אהר התקיעות דמיושב התחיל בתפלת מוסף בלי
הנני
ן
ה
י
ד
ח
א
כבר נגמרה
העני ממעש וכדומה)ן ובחצות היום או כחצי שעה
תפלתו והלכו כל הקחל שמחים וטובי לב לביתם ,הסעודה והתדרה שנאפרה בה
היתה מתאימה לקדושת היומן אחר הסעורה נתקבצו כל החסידיםן על המגרש
שלפני ביתו ונתנו בשיד קולמן ולקולם יצא רבנו ועמדעל הגזוזטרא של עליתוו
ומתוך חיבתם של ישראל אמד להם דברי תודה ממעלן מה נהדר היה המראה
איך שרבנו עמד תחת כפת השמים גבוה מכל העם ודדשן וכל הקהל הגדול
מקשיבים לדבדות קדשו*
והנה אם בכלל היו כל רברי תורה שלו מכוונים ביחוד לשם כך להשפיע על
ידם שפע ופרנסה לכל בית ישראלן הנה בשעה שעמד ודרש מעל
הגזוזטרא ראו את מגמתו זו עין בעיזן ע"פ רובהעיר במשך תורתון שבאותו יופ
בשעת התפלה היתה לו כונה טובה פלונית לטובתן של ישדאלן ואמרה לפני
הקהל ,כך אמר פ"א היום כוננו בפיוט ויאתו כל לעבדך(שהיו מנגנים בבה*8ד)
בחרוז *עמך לפניך יעבירון והם בתוך יעבורין" בתוך גימטריא *חת*ך* שפ
הפרנסה ,שיושעוכל ישראל בפרנסה טובהן ומעין י זה נשמע ממנו בפעפ
אחרת בר"ה שאמר כוננו היום בתפלת אתהזוכר "מראשית כזאת הודעתומלפנים
יע
אותה
86
תוידותמרן הגה'ק מהרי*אמזידיטשוב
חותה גלית -ע*פ דברי רבנו (מהרצ'ה) עופ ולאביו שלה כזאת פירש"י כהשבון
הזה* שהכוונפ על שם הפרנסה הת8ך גימפריא כזא"ת' ועל מלת אותה ,דדשו
חז"ל (במנהות ע-ו ע"ב) ולקהת סולת ואפית חותה מלמד שנקהת סולת ומנין
שאפי' מן ההטין ת-ל ולקהת יכול אף בשאר מנהוהבן ת"ל אותה מפני ההסרוה
מאי מ8ני ההסרון' אר"א התורה הטא על ממונם של ישראל ,באה איפה מלת
אותה מפני היבת ממונם של ישראלן ובהקדמות אלו עשה כונים להרוז הנ"ל
*כזאת הודעת ואותה גלית'והתכון בהם שתהיהשנה שנתפרנסהוכלכלהלכלישראלי
חהרי אפירת התודה היה זורק מן הגזוזטרא את מטפהתון וההסידים העלו אותה
ה דיצטלא של שבת לאיזה ת"ה הגון4
יעיניו בדמימן שבהם קנו אהריי-
או נחנו אותם להכנסת כלהי
ה) איש הסיד היה ושמו ר' אבא ממיזין ז"ל שהיה קונה בכל שנה ושנה את
מטפהתו של רבנו בכל דמים שעלתה לון משום מעשה שהיה בר"ה
חחד כשהבריזו על המבירה עמד ר' אבא ואמר שנותן במהירה כך וכךן קרא
רבנו מעל הגזוזטרא :זכה !ן היה אמנם הסידים אהרים שרצו להוסיף על
הטקהן אבל אין אהרי ההלטת רבנו כלום ,נתאשרה המכירה לר' אבח ,ממהרת
ר"ה הלך ר"א ואותו ת"ה שדמי המטפהת הוקדשו בשבילו ,ובהרו בהנות אהת
התיכת משי יפה לאיצטלא של שבת* לקה ההנוני את המשי והלכו שלשתם אל
דבנה מדד ההנוני ממנו כך וכך אמה וכשכלה למדוד רצו :ההנוני לעשות התךן
לקה רבנו את המספרים מידו ועשה את ההתך בידיו הואן ובשעה שקרע את
ת קשות !1
המשי מגוף ההתיכה אמר לר' אבא בוה*ל כן יקרעו מעליך כל גוירו
1פטר את שלשתם לשלומן בהג ההוכות הלה ר' אבא ונסתכן ,שלהו בני ביתו
ווליה מיוהד אל רבנו שיבקש רהמים עליון בא השליה ומצא את רבנו בבהמ"ד
פטוה נפש נגש אליו והודיעו מסכנתו של ר' אבאן
בהתהלת תפלת שהרית ומפני
השיבו רבנו בקצרה בוה"ל* :כבר קדמוהו רבנן ון וכוונתו היתה שכבר הקדים
תפלה לצרה בשעה שקרע את המשי מן ההתיכהן אהר התפלה אמר לו רבנו
ו ויאמר לר"א שלא ידאג כלל כי במהרה יקום מהליון וברכת רבנו
שיסעיבית
נתקיימהן ואע"פ שהרופאים בבר אמרו נואש להייו קם תתרפאן ומאז היתה לו
לר' אבא סניית מטפהתו של רבנו להזקה בכל ר"ה.
ו) פ*א קרה מעשה בר"ה אצל רבגו שהיה לשם בבל הארץן
ה
י
ה
ש
ומעשה
כך
היה* איש הסיד עשיר היה ושמו ר' אברהם טורידר (על שם הכפר
*טוריד" בקרבת זידיטשובן שדר וום) לימי ר"ה בא הוא וביתו אל רבנון והביא
עמו כמ