פרופ' אברהם גרוסמו
פתיחות בחינוך ןברכותיה
עד כמה גדולה בוכתה של הפתיחות בחיגוך יכולים אגו ללמוד מאחת ההתוחשויות
החשובות בתובות היהודית לפגי כאלף שגה .הישיבה הבבלית המפואות ,שלה
מוושה תובותית אווכה ביותו ואשו תומה תוומה מכועת לגיבוש תובותו של
העם היהודי .איבדה לפתע מכוחה ,ולמעשה גדם קולה במשך למעלה ממאתיים
שגה ,לאחו פטיותו של וב האיי גאון )שגת (1038המשיכה הישיבה להתקיים,
במחצית השגייה של המאה השתים-עשוה מתאוים אותה ו' בגימין מטודילה וו'
פתחיה מוגגסבווג במלוא פויחתה והדוה,
הם מגו בה 2.500תלמידים ,ובואשם ובגים דגולים ומיוחסים ,זהו מספו מדהים ;
הישיבות באיוופה מגו באותה עת עשוות בודדות של תלמידים בלבד ,והגה .באופן
מפתיע ,בישיבה הגדולה והמפואות הזאת ,שלה מוושה תובותית כה גדולה ,כמעט
ולא נכתב דבו לאחו ימיו של וב האיי גאון ,תשובות בודדות כתב ו' שמואל בז
עלי .ואש הישיבה בסוף המאה השתים-עשוה ,אך כמה דלה יציוה זו בהשוואה
ליציוה הגדולה ,המגווגת והמבווכת של חכמי ישואל באיוופה באותה עת ,בספוד
קם באמצע המאה העשיוית מוכז מפואו שעלה ופוח' ,תוו הזהב' איגגה מליצת
לשון בלבד ,די להזכיו את ו' שמואל הגגיד ,את ו' יצחק אלפסי ,את ו' יהודה
הלוי .את ו' אבוהם אבן עזוא ,שפעלו במאות ה 12-11-יחד עם עשוות חכמים
דגולים אחוים ,כדי לחוש ביבול הספוותי המבווך .בגומגיה ובצופת פעלו באותה
עת ובגו גושום מאוו הגולה ,וש"י ,תלמידיהם וחבויהם .ואף הם יצוו יציוה עגפה
ביותו.
החידה מפליאה עוד יותו .אם עווכים אגו השוואה בין גודל האוכלוסיה שבמוכזים
הללו .בבבל וסביבותיה ישבו כחצי מיליוז יהודים .שהיוו בעוך מחצית מכלל העם
היהודי באותה עת ,בספוד המוסלמית חיו כ 40-אלף יהודים ,בגומגיה ובצופת
הצפוגית עוד פחות מזה ,והגה ,המעטים הללו יוצוים יציוה עגפה ביותו ,כאשו
מאות האלפים שבבבל כמעט ואיגם כותבים דבו.
פתווז החידה הזאת נעוץ במבגה מוסדות החיגוך ובדוכי הלימוד ,ולמעשה בתפיסה
השונה של מקומה של הישיבה בחבוה .הישיבה הבבלית ואתה עצמה כמוסד
*
דברים שנאמרו בכנס הבוגרים במלאת 75שנים למכללה הרתית למורים ע"ש רא"מ ליפשיץ .בנייני
האומה ירושליס .י"ד בתמוז תשנ"ו.
179
פרופי אי גרוסמן
אליטיסתי ומיוחס ,שלא הכול ראויים לבוא בשעריה ולהתקדם ולתפוס בה עמדות
בכירות.
היא
נתפסה
כמוסד-על,
מנהיג,
שופט
ומדריך,
במקביל
לסנהדרין
בארץ-ישראל בשעתה .עדויות שונות יש על כך .ואחת המובהקות שבהן היא זו
שנששתמרה בדבריו של רי נתן הבבלי .הוא מספר כי כאשר נפטרו חכמים שמילאו
תפקידים בכירים בישיבה .היה בנם יורש את מקומם :
ואפילו היה קטן בשנימ …ואין אחד מהמ דולג על מפתן חברו …ואמ יהיה אחד
מהמ מן השבע שורות גדול בחכמה מן האחר ,אין מושיבין אותו במקומו מפני
שלא ירשה מאביו ,אבל מוסיפין לתת לו יותר מחוקו )=משכורת( מפני חכמתו.
נוהג זה החל בסוף המאה השמינית .אין צריך לומר עד כמה הוא פגע במוטיבציה
של תלמידים מוכשרים שלא היו בני אבות מיוחסים .תהא חכמתם גדולה כאשר
תהא ,ויהיו שקידתם ויצירתם מצוינים .שוב לא יוכלו לתפוס עמדות בכירות בישיבה.
כמה שונה מציאות זו מן הנוהג שהיה מקובל בתקופת התנאים והאמוראים ,כאשר
חכמים גדולים ירשו מקום רבותיהם ולא הבנים .העיקרון ייהזהרו בבני עניים שמהם
תצא תורהיי לא היה מקובל בסדריה של הישיבה הבבלית במאות ה.12 – 9-
מעמד
הישיבה
כמוסד
מורם
מעם
הודגש
עוד
יותר במאה
השתים-עשרה.
ראש
הישיבה הגביר את כוחו על חשבון כוחה של ראשות הגולה שהלכה ונחלשה.
הגאון רי שמואל בן עלי אף נטל לעצמו בסוף המאה סמכויות של הנהגה פוליטית
ומדינית ,שהיו בעבר בידיו של ראש הגולה .רי פתחיה מרגנסבורג מתאר אותו כמי
שלבש בגדי זהב וחי בארמון מפואר .לא בכדי יצא הרמביים בחריפות רבה כנגדו
ותיאר את הווי הישיבה באותה עת כינזיד נתעב' ,שבו ייחוס .כבוד ומעמד תופסים
מקום מרכזי .ודאי ניתן ללמד זכות על גאוני הישיבה שחפצו לפאר אותה לא רק
בעיני בני עמם אלא גם בעיני הסביבה הנוכרית שכבוד ומעמד תפסו בה מקום
חשוב באותה עת ,אך התוצאה מבחינתה של התפתחות היצירה הרוחנית הייתה
הרת אסון.
חמורים עוד יותר היו סדרי הלימוד שנהגו בישיבה הבבלית .רי נתן הבבלי מתאר
ריחוק גדול בין המורים לתלמידיהם .היחסים היו פורמאליים .הוא מספר שתלמידים
לא פנו ישירות אל רבותיהם בלימוד הפומבי ביחודשי הכלהי בישיבה משום כבודו
של המורה:
וכשמגיעין למקומ הצריך להמ )=בהבנת הסוגיה( ידברו בו בינמ לבין עצממ ,וראש
ישיבה שומע אותמ
ומבין את דבריהמ ,ואחר-כך קורא והמ
שותקין …ועתימ
שהוא שואל מהמ פירוש הלכות ,והמ מכבדין זה את זה והכל מכבדין את ראש
ישיבה ושואלין אותו פתרונן .ואין אחד מהמ יכול לדבר בפניו עד שיתן לו רשות.
180
פתיחות בחינוך וברכותיה
נוהג ןה גם הוא חדש .כל המעיין נתלמוד יודע עד כמה הרנו תלמידים להתפלמס
עם רנותיהם נחופשיות ,ועד כמה גדול היה הערך של 'שימוש הרנ' ,של שהיית
התלמיד נמחיצתו תוך קרנה יתרה ,כדי ללמוד מדרכיו והליכותיו של המורה.
התמונה העולה מתיאור הישינה הארץ-ישראלית נתקופה ןו קשה עוד יותר .הגאון
הארץ-ישראלי ריכן נידיו סמכויות פוליטיות רנות ,ולמעשה שימש כמנהיגה של
יהדות ארץ-ישראל כולה וכמייצגה נפני השלטונות המוסלמיים .ההנהגה המדינית,
שאותה ראה כמשימה קדושה שעליו לנצע ,עמדה נמרכן מעייניו .ההירארכיה
נישינה הייתה קיצונית .הגאון הארץ-ישראלי אף קינל נאופן רשמי סמכות מן
השלטון המוסלמי הפאטמי 'ללמד את השיעור' .איש לא היה רשאי נלא רשותו
המפורשת ללמד או לכתונ ספרי הלכה .ןאת התמונה שאפיינה את הישינה נננל
ונארץ-ישראל.
הישינות שצמחו נאירופה סיגלו לעצמן נמהלך המאה האחת-עשרה דרכים שונות
מאלה שנהגו נננל .תלמידים שהו נמחיצת רנותיהם נמשך כל שעות היום,
והמורים נהגו עם תלמידים נקרנה יתירה .תלמידיו של רש"י מספרים עליו נהערצה
רנה כיצד סעדו עמו על שולחנו ,שהו עמו נמקווה ודינרו עמו נלנניות רנה
ניותר .רש"י תיאר את עצמו נפני חכמים אחרים כאדם ש"ידיו ידי יתומים" והוא
דומה למעיין יירפוש ודלוח" .רננו גרשום מאור הגולה הרגיל את תלמידיו שעליהם
לכתונ פירושים ואף תשונות ופסקי הלכה עוד נשנתם לפניו נישינה ,ועל כך
נשתמרו מספר עדויות .תלמידיו של רש"י יצרו יצירות ענפות ביותר .כל אחד חיפש
לו בקעה שיוכל להתגדר נה .כך עסקו בהלכה ,נפרשנות התלמוד והמקרא ,נכתינת
פיוטים ,בפירוש פיוטים ,בכתינת היסטוריה )קורות החכמים( ,ספרי לשון ואף
באסטרונומיה .הם מספרים כיצד רש"י היה מעורנ אישית ניצירה ענפה ןו ועודד
את תלמידיו ליצור .ןאת תפיסת עולם שונה מןו שהייתה מקובלת נישיבות ננל
וארץ-ישראל באותה עת.
אחת העדויות הנרורות לאווירה החדשה נלימוד היא סגנון הכתינה בתשובות.
באלפי תשובותיהם של גאוני נבל לא מצינו שהם התייחסו -ולו נאופן היפותטי
אל דעה של אדם חולק .הגאון כלל לא העלה על דעתו שמישהו יעין לחלוק על
הכרעתו בתשונותיו ,שהרי הוא מייצג את ה'סנהדרין' )ועל כך העירו הגאונים
במפורש( .ראש הישיבה באירופה ראה עצמו מורה ומדריך לתלמידיו ,ולא פוסק
עליון .ואכן תלמידים הרבו לחלוק על רבותיהם ולהתפלמס עמם ,ואפילו נפומבי.
אחת העדויות המרשימות היא הוויכוח שניהל רננו גרשום מאור הגולה עם 'רנים
מבני הישיבה' בשאלת ןמן המילה בראש-השנה .למרות שהוא וכמה חכמים דגולים
אחריס שחיו במגנצא בןמנו פסקו שיש להקדים את טכס ברית המילה לתקיעה
שופר ,קמו אחריס והתפלמסו עמם בפני הציבור )אור ןרוע ,הלכות ראש השנה,
181
פרופ' א' גרוסמן
סימן רעה( .הרשב"ם מעיד ,כי הוא התפלמס בפומבי עם סבו ,רש"י .בפירושו
לתורה הוא יצא בתקיפות נגד רבים מפירושי רש"י .תלמידו המובהק של רש"י ,ר'
שמעיה ,מחק במו ידיו בתון פירוש רש"י לתורה מה ששמע ממנו ,והציע במקום
זאת
פירוש
אחר
ששמע
בינתיים
מיהודי
שהגיע
מביזנטיון.
המורים
חינכו
את
תלמידיהם כי תורת ה' היא תורת אמת ,ורדיפת האמת היא העומדת בראש חובותיו
של כל בן תורה .ואכן ,רש"י הענוותן המופלג סיפר לשמעיה תלמידו על ויכוחים
סוערים שהיו לו עם רבותיו בענייני הלכה שונים.
הפתיחות
הזאת
הגיעה
לשיאה
במהלן
המאה
השתים-עשרה.
כמה
מחכמיה
המובהקים של צרפת ומגדולי בעלי התוספות פסקו שתלמידים רשאים לסתור את
דברי רבותיהם 'מכוח פלפול' ,לקבוע לעצמם בתי מדרש ליד בית המדרש של
רבותיהם ,ייוכל הדינין הראויין לעשות תלמיד לרב נתבטלו ,כי הגמרות והפירושים
והחדושין והחבורים הם המורים האנשים ,והכל לפי פקחות הלבבות" )ר' אהרן
מלוניל ,ארחות חיים ,חלק א ,הלכות תלמוד תורה ,סימן כא( .בין הדוגלים בדרן
זו יש למנות גם את ר' יצחק בר' שמואל ,נינו של רש"י ,מגדולי בעלי התוספות.
פתיחות גדולה זו עוררה מוטיבציה גדולה אצל התלמידים להתאמץ ולהתקדם,
לכתוב וליצור ,שהרי יש בכן כדי לקדמם .הכלל 'קנאת סופרים תרבה חכמה' מצא
כאן ביטוי חיובי מובהק .מי שביטל בספרד את הנוהג שחידשו הגאונים שבנים
יורשים את מקום אבותיהם בראשות הישיבה והחזיר את הישיבה לנוהג שרווח בה
בתקופת המשנה והתלמוד ,היה ר' יצחק אלפסי )הרי"ף( .אף שהיה לו בן )ר'
יעקב( ,שהיה תלמיד חכם מובהק ,הוא מינה ליורשו בראשות ישיבת לוסינה שבספרד
את תלמידו ר' יוסף הלוי אבן מיגאש .היה זה אירוע שעורר רושם עז בזמנו ,ואחד
המשוררים הצעירים שהיה אז בראשית דרכו ,ר' יהודה הלוי ,שיבח זאת בהתרגשות
גדולה.
הגורל ההיסטורי של הישיבות הללו ידוע לכול .ישיבות ספרד ,אשכנז וצרפת במאות
ה 12-11-כתבו פרק מפואר ביותר בתולדות ההלכה היהודית ובתרבותו של עם
ישראל בכלל .הישיבה המפוארת של בבל באותה עת ,על אף גודלה וייחוסה ,לא
השאירה אחריה שום מורשה ספרותית.
הניסיון ההיסטורי הזה שנמשן כמאתיים שנה מעיד כאלף עדים עד כמה גדולה
ברכתה של הפתיחות בחינון ,הן במובן האידיאי והן ביחסי מורים עם תלמידיהם,
והדברים יפים לכל הזמנים והמקומות.
חגה של מכללת ליפשיץ עתה הוא חג כפול :מלאו לה 75שנה והיא הוכרה על-ידי
המועצה להשכלה גבוהה כזכאית להעניק תואר אקדמי לבוגריה .כל מי שזכה
ללמוד במכללת ליפשיץ במרוצת הדורות יודע ,כי הרוח ששררה בה כל השנים
182
פתיחות בחיבור וברכותיה
ושוררת בה כיום היא רוח של פתיחות גדולה בכל המובנים .קשה לתאר יחסי
קרבה הדוקים ביז מורים לתלמידים יותר מז המצוי במכללה זו ,ועל כך יעידו
מאות הבוגרים היושבים כאז עמנו .זכיתי גם אני ללמוד בה ,ומניסיוני האישי יכול
אני להעיד על עצמתה של קרבה זו ; מנהלי המוסד בעבר ובהווה ומורי המכללה
נהגו בחיבה רבה עם תלמידיהם ועודדו אותם להתקדם וליצור .התחושה של כולם
הייתה כי מדובר ב'בית מדרש' במשמעות המילולית של המילה .בית בו יושבים
ודורשים בתורה ובחכמה באווירה של שיתוף ופתיחות .לא אפריז אם אומר אף
באווירה של אהבה וחיבה ,תוך דאגה לא רק לצרכיו הרוחניים של הלומד ,אלא
גם לתחומים אחרים .ולא פלא הוא שפתיחות זו וחיבה זו מאפיינת את אלפי בוגריה
של המכללה בעבודתם בשדה ההוראה .הם מיישמים את האווירה שספגו בה במשך
שנות לימודיהם.
ביום חג זה נישא כולנו תפילה וברכה ,כי גם עתה משהוכ;:רה המכללה וניתנה לה
הרשות להעניק תואר אקדמי לבוגריה ,ימשיכו בע"ה מנהליה ומוריה לשמר את
אותה רוח של קרבה ופתיחות שאפיינה אותה כל השנים ,בד בבד עם לימודים
כרמה אקדמית גבוהה.
183
יימים מדליו"
..
שנתוו המכללה הדתית למורים
ע"ש רא"מ ליפשיץ ,ירושלים
התשנ"ו
תרדה לכל הכרתנים אשר תדמר מפי עטם לשבתרן.
תגרנרת רמאמרים נא לשלרח לכתרנת:
מערכת מים מדליר,המכללה הדתית למררים
ע"ש רא"מ ליפשיץ ,רח' הלל 17יררשלים.
מים מדליו
T
עורך:
ר'ר יונה בן ששון
מערכת:
פרופ' אברהם גרוסמן
ר'ר יעקב הדני
ר'ר אברהם זלקין
מר מנחם לוין
מר יהודה קופולוביץ
עורכת הלשון:
ר'ר לובה חרל"פ
מרכזת המערכת:
גב' בתיה שפט
הוצאה לאור:
יוחנן לוטפי ,טל' 02-6518288
עיצוב עטיפה:
גב' חנה הדני
כל הזכויות שמורות
ירושלים ,התשנ"ו
ISSN 0792-9110
יוצא לאור על ידי המכללה הדתית למורים
בסיוע המשרד לענייני דתות,
ע''ש רא"מ ליפשיץ
אגף ארגונים ומוסדות תורה,
והמכון התורני לעידוד יזמות ויצירות מקוריות
המחלקה לישיבות
תוכו העניינים
עם הביטאון
ברכת ראש הממשלה וברכת הרב אליהו לרגל יובל ה 75-למכללה
ברכות לחברי הסגל
א .יהדות
שיח חכמיס
הרב מרדכי אליהו שליט"א
שילוכ הקודש והחול
17
הרב ש' אביבר שליט"א
אהכת ישראל
29
עיוו ומחקר
נושא חשנח -אחרות למרות מחלוקת
ד'ר י' הדבי
אחדות למרות מחלוקת -
למהות הנושא ולהגדרתו
53
פרופ' א' גרוסמן
פרי הכאושים של מלחמות אחים כמקרא
57
פרופ' ז' פלק
סוכלנות וריכוי אנפין 71 . . . . . . . . . . . . . . . . .
פרופ' י' ולק
על קהילת כרסלאו סמל האחדות
ר' ירחי
גורמי מחלוקת חכרתית כחינוך האדם הדתי -
היבטים פסיכולוגיים ופילוסופיים
81
85
תלמוו וחלכח
הרב ע' סמואל
נחזיר את עטרת תורת ארץ ישראל ליושנה -
על הצורך בקביעת מערכת לימודים כתלמוד הירושלמי
והדגמה של עיון בקטע מן הירושלמי
109
פרופ' ב' רקובר
הקרבת היחיד למען הרבים כמלחמה
121
ד'ר י' רוזבסון
תפילה מכוננת עם -העם ומעמדו בתפילת
הכוהן הגדול ביום הכיפורים
127
הרב א' רוקח
תרומתו של פרופ' שרגא אברמסון ז"ל
ללימוד תורה שבעל-פה -דברים לזכרו 141 …..
חגרת יחורית
ד'ר י' בן-ששון
י' ברקאי
מחשבת ההיסטוריה בהגותו של
בעל ייחובות הלבבות"
149
הצימוד ייחסד ואמת" בספרות האגדה
163
ב .חינוך והוראה
חינוך
V
פרופי אי גרוסמן
פתיחות כחינוך וכרכותיה •••••••••••••• 179
ר/ר י' חמיאל
יידרך ה'" כמוקד לחינוך
)עיון ככראשית יח ,יז-יט( ••••••••••••• 185
ר/ר י' זילברשטיין
ייכן שלוש עשרה למצוות" )אכות ה ,כא( -
משמעויות חינוכיות •••••••••••••195 ••••.
הרב י' ליפשיץ
ייחוד ואיחוד כצומח וכאדס ••••••••205 •.•.
ד' בן נאה
ר' חייס חזקיה מדיני -פוסק ומחנך ספרדי
כעידן של תמורות •209 •••..••..••.•••••.
V
ר/ר מ' דנינו
הרב ר' לוביץ
היחס לענישה ודרכי הענישה כמקורותינו •••223 .
עמדת היהדות כשאלת היחסיס כין כני מין אחד
וקוויס מנחיס ליישומה כחינוך •••233 •••••••.
הוראה
י' מלמד
הוראת סוגיית יייאוש שלא מדעת" •••••••• 255
הרב י' שמשי
השכת אכדה -היכטיס משפטייס,
הלכתייס ומתודייס •277 ••••..•.•.••.••..
ר'ר ש' בר-אשר
המתודה ההיסטורית
כהוראת נושאיס כיהדות •289 .••••••••••••.
ג .עבודת בוגרים ומשתלמים
הרב י' לוי
תדמיתו של המלך שאול
על רקע מדיניותו הכלכלית •••••••••••301 •.
י' ביטי
טכע האדס אצל רש"ר הירש -
עיון כפירושו על פסוקי הכריאה •••••307 .••.
* * *
ד .המכללה ומכלולה
י /מאמו
דיווח על כינוס היוכל •319 •.••••••.•••…
כרכות לקכלת ההכרה האקדמית •••321 •••••.