י.
88
o
a
א .משלי שלמה בן חכם ימן הזכיר שמחת בן חכם על האב
ותוגת הבן הכסיל על האם כי והנב מכיר יותר בחכמת הבן ומבחיז כל עת
בדברי חכמתו ושמחתו רבה משמחת האם ,והאם יודעת יותר מן האר את
מעשה הבן הכסיל כי עסקי המפז הותל והסובא בבית .והכסיל והאהל
ופושע כלם תוארים לבעלי מעשה הרעים .והתרגום ) תוגת אמו על אפרא
ומימיה ב .לאיוערלואוצרות רשע וגו'אין תועלת ביתרת ההון המקובץ
מן החמס והחטאכי לא יצלח בו) ,ולאיועיל הון ביום עברה (י"א ד') וצדקה
תציל ממות ,חסרון ההון למצוה ולמעשה הצדקה תועלתו גדולהכי הצדקה
בל"י נפש צדיק אין נזק בחסרון ההון לצדקה
תציל ממו ג .לאירעי
צתדייק נעזב ולא יורש בחסרון כי לא ירעיבי"י נפשו .והות רשעים
בי אין ה
יהדוף .עון ההות שעושיז הרשעים אל העשוקים יהדוף אותם ,הנה שיש
נזק רב ביתרון הונם בחמס ,הנה מה טוב החסרון בתועלת בלי נזק מן
היתרה בנזק בלי תועלת .ד .ראש עושה כף רמיה רש באחריתו האיש
העושה כף רמיה הנהיג ידו לשרת מחשבות הרמיה ולעשות מזמות העול
יקראנו הכת' עושה כף רמיהכי הוא עושה כף אל הרמיה וכפו תרוששנו ואם
הוא ראשוקציז בעשרוכהיום .על כן נכתב ראש מלאכי במכתב ובמקרא שלנר
פי'העניווידחרוצים והםהזריזים האוכליםיגיע כפיהם ולא מן העושק תעשיר
את בעליה ש אגד בקיץבן משכיל לפי שדבר על החרוצים והם הזרזים
למד דעתבעניזהזריזות .כי השכלמזרז אדםבעניעיםהמאוייבים וחסרון השכל
ימנעע .והודיענו בזה גם במקומות אחדים בספרכי הבושה הפך השבלכילפי
שכלו יהוללאיש .והבושה הסך המהללכי הבושההגיע מןהבזים.עלכן מביש
הפך בו משכיל ,והזכיר האגירה בקיץ במעשה המשכילכי יאגורעניוני הקיץ
התבואה והיין והצמוקים והגרוגרות .ובמנהג העצל הזכיר הקציר כי התבואה
גדול שבכולם והמביש אף בקציר הוא נרדם .1.ברכות לראש מו' א"
רשעיםוגו' .ברכות שמים מעלכי הם ברכות בפועל ואחרי בן הזכיר ברכות
הבריות החמ' זכר צדיק לברכהכי היא ברכה בזכר ובדבור ,ויתכו כיענין
לראשעל דדךכהצל שהדברהיורדמן השמים על הראש יורד תחלובופירשעים
י
"
י
)1בתרמם שלגו :וברא מכלא f~hbלימיה וע=ן ערוך השלם הוצ' קפוצה
ערך אפרובסיקוס :תוגת באותיות אית vw3אפראבעיהאמיה.
)1עשן ש"ת א' ט-ז ,די"א ופירוש ר' יונת לקמן י"אד.
ק
1ס' ה יונהעל פסוק ד"ב.
מ ש לי י
כ
יכסה חמס .הרע והנזק הנעשה מעמל שפתיהם ברכילות ובחתית הוא החמס
ויספיק לכסותם לבד ההמס במעויהם כעניז כי חמס לבנון יכסך
י"זא ז
.זכך צדיק לברכה ושם וגו' ,אחר שהזכיר כי ברכות שמים לראש
צדיק הזכירכי גם יעטה מן הבריות ,ושם רשעים ירקב ,לא יתקן בו הזכרון
ברוב הימים כמו שתולדת הקץ לרקמן ,עוד יתכן לפרש זכר צדיק לברכה
לא יזכירוהו רק לברכה לא לגנאי ולא .לבטלה כי רוב הזכרון שמזכירים את
האדםעלמעשיו ועלדבריוואין במעשה הצדיק ודבריו לאגנאי ולא בטלהכענין
ועלהו לא יבול (תהלים א') ושם רשעים ירקב') .הגנות מחויב ומוכרח מהזכרת
שמו כמו שהעץ המרקיב תולדת הרקבוז מעצמו כן וכרון שם הרשע יחייבהז
הגנות ואין גנותו מצד המגנה שיאהב לגנות ,והודיענוכי זכרון המום ברשעים
חובה ואין לתלות הגנות במגנהכי אם ברשע זבזכרון שמו .ועל הפירוש הזה
סוף המקרא הפךענין תחלתו כמשפט מליצת הספר ומכוון לדברי רז"ל ךקבובית
תעלה בזמן שנזכרין לרעה (יזמא ל"ת ע"ב) :ח ):חכם לב יקח מצות ואויל
שפתים ילבט ,מחזר ומחפש אחרי המצות וגם כי לא הגיע חובה לידו מתבונן
במחשבותיו איזה הדרך תמצא לו מצוה כדדך קחו עמכט דברים (הוש' י"ד ג')
והאויל הוא בעל עבירות מתעסק בחטא בידיו וכשפתיו ולא דיו המעשה וזה
למופתעליוכי לא מאשר יתקפו היצר ומאונס התאוה הוא עושה רקכי הסכים
לבו הגואלשאין נזק בחטאים ,וראה הפקרעניינומז החכם לבכי הוא יקח מצות
בידיו לעשותם ולא בפשתיוכי לא יתפאר ויתהלל אך יאמר מעט ויעשה הרבה,
והאויל נלבט כשפתיו ומודיע עבירותיו ,ילבט.
) יטפש וכן ועם לאיבין ילבט
(שם ד' י"ד) פ' עם לאיבין במעשיו ימשך אל הטפשות והתאוה עד שיפרדו
עם הזועת ועם הקדשות ,גם יש לפרש ואויל ילבט בשפתים ויתפאר במעשה
הצדקה והחסד ואפ' מעטאינו עושה :ט .הללך בתוםילך בטה מף ואיננו
מניח תמימותו מידאתז פן יתגבר חברו ולא יתנהג בתחבולות והערמות במשאו
ובמתנו עם חברו ולא יתן חתיתו ולא יענה עזות .ומעקש דרכים,מי שמניח
הדרך הישרה מפחדתו לחתחתים בדרך ומבקש לשמור עצמו וללכת בעקלקלות
ירגישו בו יותרכי יודע בהניחו הדרך הישרהכי נפל פחד האויבים עליו וכן
(חבקוק ב'
המתחכם ונוטה מן הדרך הישרה להרבות בשמירת כבודו ולתת חתיתוירגישו
בו ולאיועילו תחבולותיו וישאר גנות העקשות:י
.קררץעין קמן עצבת
א
עחן ש"ת ג' ,קפ"ט.
IWYש"ת ב' ,כ"ג.
)5
)6בס'
השרשים פירוש אחר.
מ ש לי י
45
ז ורונן
חציל שפתים וגו' כשמדבר עם חברו בדברים שבינו לחברו קורןפי
לחברים או רומז בעצמו עליד מחשבה שיקחנו לבו להערים על חברו ולנצחו,
יתן עצבת שיתירא חברו ממנו וע"י כן ירבה להשמר שלא יתחכם לו ולא תגבר
ידו עליו ,ואויל יטפש בשפתים ויודיע מחשבתו ולא חרא והוסכל בטרשיו
מן הקורץעין וכן מבואר עוד בספר הזה אויל ביום יודע כעסו (י"ב ט"ז) .הנה
הודיעכי לב האדם וסודו נחשף בשלוש מדות בתחבולותיו והערמותיו ובקריצת
עיטורמיחתיו וסודהאויליגלו שפתיהיא .מקוךהייםפיצדיקופי רשעים
יכסה וגו' כאילופיו מקורהיים וכל השותה מנוזליויהיהכי שפתי צדיק אינם
פוסקות מדברי מוסרים ודברי צדיקים והיים הם לשומעיהם המקשיבים על
דבריהם ,ופי' רשעים יכסה חמס פירשנתם (י' ו') .ושנה בא הענין לערוך
הפך מדת שפתי הרשע משפתי הצדיקכי רוב הספר להראות קצוי הטוב וקצוי
הרע ולהודיע ריחוקם זה מזה והפכם ולהתקרב אל קצוי הטוב בכל מאמצי כח
ולדעתכי אם יתקרב אל מדת הרעיגיע מן הדרך ההוא אל קצוי הרע והמר
אשר גלה לך עליו,יב .שנאה תעורך מדנים וגו' ,גם כי פשע לו חברו
במעשה והענה עליו לאיריבהו ולא יתקוטט עמו ויכסה על כל פשעיו באהבתו
אותו9 ,ל כן אדם יזהר ממדת השנאה המביא אל הכעס והמדון וגם יזהר אדם
מהיות לו כל עסק עם השונא ויבחר משאו ומתנו עם האוהב יג .בשפתי
נבון תמצא חכמה ,הנבון הוא המבין דבר מתוך דבר על כן תמצא חכמה כל
היום בשפתיו בכל העניינים המזדמנים אע"פ שלא למד עליהם דרך הכמה
מפי זולתו ,ושבט לגו חסד לב ,החסד לב לאדיגי לא ידע להבין מעצמו
כי גם כאשר ילמדוהו לאיבין ולא יתיסר כי אם בשבט ואומ' במשלים אין
תקנה לנבליםכי אם בהכנעהובזיון יד.הכמיםיצפנודעת .החכמים הם
המקשיבים על דברי מלמדיהם ואע"פ שאינם מחדשים בחכמה מתבונתם
צופנים הדעת שלומדים מן החכמים ושומרים אותו לבלתי ישכחוהז ומדגישים
במהשאינםיודעים ומחרישיםכענין שנ' גםאויל מחריש חכםיחשבגיא,
"
ח
"
כ
ם
ג
ופיאויל מחתה קרבה .האויל ילבט משפתיו ויאמר כל העולה על רוחו כי
יע נזק בדבר ברכילות ומלשינות והוצאת דבת ועצה רעה על כןפיו יהיה
יג
מחתה קרובהלבריות ואומ' במשלץ חברת השוטה סכנות הנה ספר מדת הנבון
ואחכם והאוילבדברים ,גםיש לפרשופיאויל מחתה קרובה אם יתפאר בדבריו
בחמתו כייזיק לחברופיו יראה קרובהכי קרוב הדבר לעשות את כל אשר
י
"י
ק
ן
ין
יי
קי
י אם לרתוק סמנה
מוסה הפלוס' ב' כ"",א,מ-לו"בה:ברנרןרברספיולאהמסטלתשןו.טהכ
הסרי הפלוס' ומ
יי
ט
כ8
יי
ש ר ונאמר במקום אחרפי כסיל מחתה לו (י*ח ז') והחש ענין אחר ש).
הון עשיר .קרית עוזך דבר בהוללות וסכלות בני אדם שהעשיר בוטח
בעושרו חרדל ירא מחמת רישו ונמצאת כונת העשיר בבטחוןיי) והעני ביראה
עקה בדעת אחד ושניהם שגוכי אין הההם והטוב בסבת העושר .אבל פעולת
ושדיקלזרים .כל מה ישפעל אם במצות אםביגיעכפיו להרויה ממנו ואם מעט
השם הרבה כל פעולתו לחיים כי יגיע בממון למעז לא ישלח בעולתה ידו
ולמען שיכבד את השם מהונו ולמען יוכל ליחד נפשו למלאכת שמים ויעזור
לנשא יראי יעי ולהגבירידי מודיעי שמו ,על השמים תאות לבם ומגמתפני
כווטים בעמלם ויגיעם (לא) לגאוה זלהשתדר .תבואת רשע לחטאת .צבורת
ההון ותספח הממת שצובר וקובץ הרשע גםכי לא יקבצנו מן הגזל ולא יאספנו
מן החמס הכל לחמאת ולמכשול עון וכל תוספת רוחו למען ספות חטאתכי
יעזר ברשעו וישלוט לחזק ידי מרעים כמוהו ותשיג ידו למלאות תאותו
ברשעו ובחטאים ולתת חתיתו ולהשתרר על הצדיקים גם השתדר.,ויוסיף בהון
גאוה וגודל לבב לתת עון על עונו וישים כסלו בהונו ומבסח בקנינו ולא בקונו
ואם לא יגדזם לו ההזן רק שיכבדזהו נו ונמצא ושנו מנשא את תועבתיעי
י מבעציו ומרוטם משפילי יקר עבדיו ,רב ודי בזה סוב טעםכי אסף
ומגבריד
הונו ותבואתו לחטאת והנה זאת התשובה להשיב את מחשבת הדל אשר רישו
מחתתוכי אם יבחר ללכת בדרכי הצדיקים כל פעולתו לחיים לאיירא מעניו
ולא יחת ואםילך בעצת רשעים מה יחמוד העושר טוב לו בעניו ולאיהיה לו
עשרו לפוקה ולאבן נגף ולצור מכשול .ולא יתכן לפר' תבואת ר"ל שאוסף
הונו מן החמסכי אז היה ראוי לומר תבואת רשע הסאת ועוד כי גם פעמים
.ארך!ץלחיים שומר מוסר וגו'
רבות תבואת רשע ורב עשרו מעמלו,יז
.מכסה שנאהשפתי שקרמי ,שפתי שקר הםכסוי השנאה וכן למכסה
יה
עתיק (ישעי' כ"ג י*ח) ומכסך תולעה (שם הד י"א) ובא לגנות מדת המכסים
שנאתם ,גם הנביא ע"ה אמר עליהם בפיו שלום 8ת רעתו לרמי' ט' ז') וגו'
ומוציא דבה הוא כסיל ,בא לגנות המוציאים כל רחפם בפיהם ואם יבעון
או יחשבון דבה על שונאםיוציאו את דבתו רעוד והבר הענין הזה אל הענין
מכסה השנאה פן תאמרכי טוב שיגלה האדם את כל אשר בלבבו על חברו
השנאה והדבה ע"כ גגה את מוציא הדבה ,והנא תתאוי על השונא להודיע
מחשבת השנאה ולא מחשבת הדבה וכבר נתבארה בתורה העצה היעוצה על
י
י
)9הפירוש הזה מביאו ך יוסף יעבץ בבאורו לפ"ר ב' י"ר בשם ר' יוזה.
:
)10והעני ביראה חטא אחד ועולה אחד להם ושניהם..11וי
מ ש לי י
42
מחשבת השנאה וידיעת החטא ,והדבה בחברו שכ' לא תשנא את אחיך וא'
(ויקרא י"ס י" )1פי' לא תשאעליו חטא בהוכיחך אותו להוכיחו ברבים ולהלבין
פניו אך בינך ובינו תוכיחנו:יט .ברב דברים לא יחדל פשע הרחיק רוב
הדברים כי איז לב האדם משיג לבוין מחשבתו ולשקול דעתו עם הדברים,
זהנכזן באדם שישקול דעתו ראשונה ואחר ידבר על כן יתכן רוב דברים
בלי הפסק ומחשבה בין דבר לדבר להשיב על כל דבר ודבר מדברי חבריו.
וחושך שפתיו משכיל .השכל הוא העיון שמגיעין ממנה אל התבונה ומי
שהוא בעל עיון להכיר הדברים שצריכים מחשבה תמיד הוא חושך שפתיו
ולא ידבר דבר עד שישלם לו העיזן בז אבל הנבון והוא שהרגיל הרבה מחקר
שכלו מעניינים והגיע אל התבונה ברב ענייני הנמצאות וממה שחקר יתבונן
אל הדומה מבלי עיון רב שהנבון מבין דבר מתוך דבר על כן אינו חושך
שפתיו תמיד ומה שנא' אוטם ולמתיו נבון (י"ז כ"ח) על דרך אחרת הוא:כ.
כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט ,אינו מושל ברוחו להתיישב
במחשבה לזקק הדברים וקופץ ומדבר טרם יכלה לדבר אל לבו .כמעט עניננו
רגע קטן וכן כמעט אויביהם אכניע (תהלים פ"א ט"ו) כמעט כמדום היינו (ישעי'
א' ט')י כא .שפתי צדיק ירעו רבים .מנהיגים ויועצים רבים בטובה
ואוילים גם הם את עצמם לא ינהיגו ולא יבינו לאחריתם גם לא יקבלו הנהגת
הצדיק ותוכחתו ולא תסור מעליו אולתו וחסרון רוחו עדיום מותו;כב .ברכת
יהיא תעשיך ולאיוסיף עצב עמה .היא המעשרת את העשירים ולאיוסיף
י"
צער ודאגת ממון עם ברכת השם כמו שכתוב יתן לידידו שנה (תהלים קכ"ז ב')
ובא זה העניז על הצדיק הנזכר שאין הצדיק נבהל להון ולא מרבה בצער
במיעוט עשרוכי יודע הוא שאם יצו השם אותו את הברכה לא יצטרך לצער
וטרדת מחשבהכי מבלתי רב מחשכותיגיע ברכתו ובמה שלאיגזר השי"ת לתת
לו אין הרבות מחשבות מועילכיאין מחשבה מועלתוכן כתיב שוא לכםמשכימי
קום וגו' אוכלי לחם העצבים (שם) והתכלית העולה מזה שהצדיק מסתפק במה
שחננו השי"ת ושמח בחלקו כי יודע הצדיק כי לא יוסיף הצער ממון עם
הברכה אשר ברכו השי"ת .עצב עניינו הצער והכעס ,וכן ודבר עצב יעלה אף
(ט"ו א') :כג .כשחוק לכסיל עשות זמה .כמו שהשחוק קל לבוא מן
המחשבהכי השחוק מן התנועות הבאות פעמים רבות בלא כונה כן הפועל קל
לבוא ממחשבת הכסיל כי דרכו לעשות כל אשר יזום ולא יפריש בין מחשבת
'"
)11
י
עחן ש"ת ר"ל.
כב
* 6לי י
החפז זהעולהעלהרוחבליעווןובין המחשבה המגעת אל'הפועל .וחכמה לאיש
תבונה עשותימה wmהמוככבההית חכמה לתיש תבונה-סי'עיקר אדמתועל
שפת הפועלכי שם מרבההעיון עד שישלים לו על נכוןז כד..מגררכן ר11ע
היא תבואת-.לאיגיע אל הרשע ממחשבותיו וממח שמשער בנפשו רק
מגורתוופחדינו אך.תאוותיו לא יגישהו ותאות צדיקים יתן השי"ת שמתאמם
.אל חסדו ומיחלים לו אך פחדתו 2עהאויבומפני עקת רשע לא יבואם,כי כים
כעבור סופהואין רשע מקרה קל יעובר יעכירע כמקרה הסופה-כרגע
תעביר את המוץ וכן כתיב תמותת רשע רעה (תהלים ל"ד ט"ב) וכתיבכי שבע
יפול צדיק וקם (כ*ד ט"ו) וצדיקיסוד עולם ,הצדיק צדקות תציעו מן הצרפך
בשגם את הרבים היא מצלת והעולם נוסדעליו וכן כתיב ימלטאינקי לאיוב
כ"ב ל')זכן .כהועץ לשניםוכעשןלעינים ,אע"פשייטב לאדם פעמיים
לרפואה והעשן לפעמים לצורך ויבערו אור לשבת נגדו ולא יתכן להנעת
תועלתט בלא היזק לאחד האיברים כי החומץ יויק לשנים והעשן לעימם
כן העצל לשולחיוכי פעמים יש צורד לשליחותו והמצא תמצא בו תועלת ונצון
לשולחו בשעת הצורך מאשר אםימנע השולח לשלח אתהאיש .אך לאיתכן
לשליחותו מבלי קלקול באחד הדברים כי מעצלותו להקשיב לקול דהרי
השולח ולצפון אותם בלבבו או לכוין את דברי סי ששלחוהו או מעצלותו
ואיחזרו בדרך לא תנצל שליחותו מן הקלקול ,ויתבןכי יקרא קלקול חסרון
התועלת ") בדבר השליחות,כי אילו שלח בעל השליחותציר חרוץאז ה11למה
לו התזצלת לכל דברי השליחות ,ועתהכי בטח על משענת 1ק העצל vnp
החסרון בקצתענייני השליחות והסרת לאיוכל להמנותי ואםבינה שמעה ששת
מה לעצל ולשליחותו בתוךענין מדות הצדיק והרשעכי הזכיר למעלהוצדיק
יסודעולם .ואחרי המקרא הזהיזכיר יראת ד' תוסיףימים ואיך באה שליחות
העצל כתוך הדברים האלה ..ועתה עמוד והתבונןכי המשל על מלאכת התורה
והמצות ועל שליחותם כי המחזיקים בהם שולחי השם כדכתיב ומשלחךיפי
בדרך (ש"א ט"ו י"שכיי"י שלחני לעשות ובמדבר ט"ז כ"ח) ארור ערצה
י רמיה (ירמי' מ"ח ה) גם ראה התימת רוב משלי שלמה שהתם
מלאכתי"
בהם דברי חכמה הוריתיך להשיב אמרים אמת לשולחיךט (ככב כשם ובא
להזהירנו על הזריזות במצות ולגנות העצלתים והודיעםכי לאיתכן לשלמות
י
ינ) הטאמר הזה משורש הכע ונתקןעליד
1! )13דברי.
* )1עין ש"ת ב' כיחו
כא
!1ן
44
מ ש לי י
מצוה שיש טורח בהקמתה רק עם הזריזות והעצל אם יקיים מצוה יבטל אחד
מחובותיה וחוק מחוקיה .גם הנצל לא ינצל מן הנזק לנפשו ומן העונש בקיום
המצוה אע"פ שעשה מצוה מצד אחד והועיל תועלת ושכרו אתו ,גם בהגותו
בתורה לאיכוין אל כל דברי מלמדיו ותקראנה אותו השגגות בהוראות תמיך
וכז אז"ל משרבו זחוחי הלב רבן מחלוקות בישראל (סוטה מ"ז ע"ב) וכן במצות
תפלין שצריכה ורינות לא ינצל מן העונש בהסח הדעת .גם נאמר שלאיפיח בהן
ולא יישן בהן ומצותן כל היום אך העוסק במצות הוא לבדו פטור מן המצות.
וכן בכל חובת השי"תיתחייב הזריזות .ויקרא עון געצלתיםכי ביחדו את הבורא
אם בפיו ובשפתיו יכבדהו ולבו ירחק ממנה והנה גדול עוונו וככה כעת התסלח
כאשר יתור אחר לבבו ועה אחר עסקיו לא יעשה כןכי דבר ידבר עם מלכים
ויועצי ארץ וכהגה רבות עם העצל לא ימלט בקיום המצוה מן הנזק באחד
העניינים כאשר לא יתכן לתועלת החומץ מבלתי הנזק לשנים; כז .יראת
תוסף ימים .הדאגותוי) מחלישות הכח ומקרבות קץ המות ויראת השי"ת
והדאגה על העונות וחסרון עבודת האלהים לא תקצר את הימים אבל הימים
על ימי היראה תוסיף כמו שנאמר ימים על ימי מלך תוסיף (תל' ס"א ז') פי'
כשני דורות כי משנה סני חייו יוסיף לו ואז"ל תוספתו של הקב"ה מרובה על
העיקר (דברים רבה פ"א) שנ' והוספתי על ימיך חמס עטרה שנה (מ"ב כ' ו')
ובתהלה לא מלך רק ארבע עשרה שנה .ושנות רשעים תקצרנה ,תענוגות בני
אדם מעמידות בניז הגוף מדרך תולדתו ושנות רשעים המתענגים במלאת
מאותיהם והשוברים עול שמים ומנתקים מוסרות תקצורנה בחטאים מן המספר
הראוי לימי חייהם :כח תוחלת צדיקים שמחה .הנה כתוב בעניז התאוות
לעושר ולכבוד תוחלת ממושבה מחלת לב (י"ג י"ב) אר תוחלת הצדיקיםאיננו
מחלת לב כי 11VUושמחה ימצא בהכי תוחלתם לא על כוחם ועוצם ידם ולא
אל בינתם ישענוכי על רחמי הש"י וכן כתיב בטח אל ד' בכל לבבך (ג' ה')
וגו' ולא ידאגו בהמשך התוחלתכי אינם דואגיו למיעוט .העושר ככתוב טוב מעט
ביראתי"י (ט"ו ט"ז) אך שמחהישיגון מן התוחלת על כלפניםכי הם שמתים
בכל עת על אשר השיגו לערוך תוחלתם לאלהים ולשום תקותם לחסדו וכל מה
שנמשכה ומתאחרת תוחלתם הם מתענגים על העבודה אשר יעבדון את האלהים
בתוחלת ובבטחון .גם תוכל לפרש תוחלת וגו' כי איו ממושכה
י"י
י על אבות פ-ב משנה ח' :אע"פ שאמרו חכמי המבע היגון הלי
)15עחופיייש
הלב והראגה היא כלות הלב אך דואג בתורה אורךימים ושגות חיים ושלום יוסיפו לך :ועפן
פ' ר' בח~ לפ'כי תשא בתחלתו .וע-ן פ' ר' יונה על משלי ג' ח'.
מ ש לי י
כג
תוחלתםכי קרובה ישועתם לבא ואם לאיגיע הענין שמיחלים עליו תהיה
צדקת התוחלת סבה לתועלת ולחסדים רבים ונכבדים מן הענין אשר בקשה
נפשם ככתוב.והבוטח בי"י חסד יסתבנו (תהלים ל"ב י') ותקות רשעים תאבד
בהעדףהעניןובמקויםעליו תהיה תקותם אובדתכי אין שבר על תקותםכי לא
על ישועת השם שטחו .גם יתכן לפרש") כי קללם באבדון תקותם כענין
שכתוב אל תתןי"י מאויי רסע (תהלים ק"מ.ט')כי פעמים בהיכר מדת הצדיק
איז ההפך במדת הרסע נזכר רק הקללה על מדתו ,וכן פי צדיק ינוב חכמה
ולשון תהפוכות תכרת") (י' ל"א) .לשון התקוה יבא על התערת לב האדם
בקרוב הדבר והתוחלת תבא על הצפיה וההמנה כמו שכתוב מיהל עוד שבעת
ימים (בראס' ח' י') וחרא כי נוחלה כי אבדה תקותה (להתחזק המלכות בידה)
ותקח אחד מגוריה (יחזק' י"ס ה') עלכן אמר הכתוב תקות רשעים תאבדכי גם
בדבר שמתעתדים בלבם על הגעתו תאבד תקותם :כס .מערזלוקום דרך "*,
מדות השי"ת מעוז לתוםכי אם כשל כח התםי"י עוזוומעוזו .ומחתהלפועליאון.
גם בעת שלותם וגבורת כחם מדות השי"ת להם למחתה לשבר את גאון עתם
ולהשפיל גאותם ,דרךי"י כענין שנא' הודיעני נא את דרכיך ,בדרכיךחייגי
(תהלים קי"ט ל"ז) כן גבהודרכי מדרכיכם(ישעי' נ"ה ט') :ל .צדיקלערלם
בלימוטכי השי"ת מעוז לו בכל צרותיו והוא תוספת ביאור על מה שהזכיר
מעוז לתום דרךי-י
.ורשעים לא ישכנו ארץ ,טובתם לא ימשךהשחרית שלותם
א
צ
מ
נ
א
ל
ו
ת
י
ר
ח
א
ך
ר
ד
ת
א
ז
ש
ר
ו
ר
ב
לאבדוןכי הדבר
ך
א
ע
ד
ו
נ
כי ישי
מתי
מחתה לפועלי און .מחתה ענינו הפחד והיראה כי כל עת יש לו להתיירא 8ן
יקרהו מה שלא תמלט אחריתו ממנו .והנה גס סוף המקרא הא ביאור לסוף
ב חכמה .ינוב לשוז דבור ") ,וכן בורא
המקרא שלמעלה; לא .פיצדיקינר
ניב שפתים (יעשי' נ"ז י"ט) אויהיה לשוןפריוכן ומלאופגי תבל תנובהלשם
כ"ז ו') מתנובות") שדי (איכא ד' ט') חילכי ינוב (תהלים סיב י"א) שפרושו
יפרה כתנובה .והעניןפי צדיק יפרה חכמה שהרגיל שפתיו בחכמה עד שהיא
להם כפרי לעץ שלא ידברו בלתי דברי חכמה .ולשון תהפוכות תכרת שמדברת
הפך האמת אומרת לסוב רע ולרע טוב ומחזקת השקר ומראהפנים לשוא חתלוף
האמת הוא הפך החלמה על כן בא לשון תהפוכות על הפך מדות הצדיק שינוב
)16
א גםי"איתכמז.תאביישיז
לי) עייז
קללה כי קפלם.
גר' בחח 1האזינו.
י פרשו לפסוק
)18עי
ע"
ז ס' השרשים ערךכ9
ב.
)19ע"ז
מ ש לי י א
48
חכמה .ולשון תהפוכות תכרת .הזכיר הקללה על המדה ההיאכי היא מגונה
עד מאזד ולמטה יזכור פי'פי רשעים נוהג עליה בהפך ממדת הצדיק אשרפיו
ינוב חכמה,צודליגוקדל רעת המדה הקדים קללתה להזכרת מדת הרשע עליהי
ןרצון .לפי שהזכירכיפי צדיקינוב חכמה וקלל לשון
לב .שפתי ידעו
תהפוכות באלהודיענוכי אע"פ שלא ידבר הצדיק רק אמת דרכו לשנות בענין
השלום ושפתיו נהוגות ומלומדות לרצות חבריו שנא' מענה רך ישיב חמה
(ט"ו א') וכן אמרו ז"ל )%מותר לשנות בדברי השלום (יבמות ס"ה ע"ב) ובלעדי
זה לא תכון ביד האדם מצות הבאת שלום בין אדם לחברו אשר הכתוב ודברי
החכמים ז"ל משבהין עליה .ופי רשעים תהפוכות ,פיהם מלומד ורגיל להכריע
על הפך האמת לכלריב ותוכחהכי יהיה ריבבין אנשים וגם אינם בדבר ואין
להם בו תועלת דרכם להכריע על טענת השקר ולהראות לה פנים ומה שהביאם
לזה על פי שפעלו תמיד עולה ועושק וחמס והוצרכו תמיד לטענות השקר
כי
בהתוכחט עם רעיהם לאמר לא פעלנו און עלידי זאת הרגילו שפתיהם לאמר
רע לטוב ולטוב רע ולהכריע את השקר.
יא.
א .מאזני מרמה תועבת י"ר פורש בתורה שנאמר לא יהיה
בכיסך (דברים כ"ה י"ג) וגו'כי תועבת ד'וגו' .צריך אתה לבקש טעם על מה
הוזקק שלמה ע"ה לחזור ולכתוב זה בלא תוספת ביאור והבנת טעם גם כי
המקראות האלה סדוריםבעניני המדות ולא בפרט מעשה ממעשה העבירות .עתה
תראהכי נסב גבול הענין הזה לענין פי רשעים תהפוכות (י' ל"ב) ובא שלמה
ע"ה לתת מופת על המדהההיאכי היא שנואה וגם לאיתן ולאיוסיף מה שהרשע
מכריע על טענת השקר בהיות ריבבין אנשים כגון שאין הרשע שופט בינותם
ואיז בידו להציל עשוק מיד עושקו ובא האות והמופת כי מדת הכרעת השקר
תועבתי"י כענין מאזני מרמה שהן תועבת י"י ככתוב בתורה ואפי' לא שקלו
בעליהן בהן עברו אתפיי"י כמו שאז"לכי לא נכתבה אזהרת המשקלות רק
לעבור עליהן משעת המעשה (ב"ב פ"ט) שכבר נתפרש איסור הגזל והאונאה ואם
מאזני מרמה יעז היותם מוכנות להכריע במרמה הם תועבת יעי אע"פ שלא
הונו בעליהן בהן כ"ש המרגיל שפתיו להכריע על השקר ואף כי לא הזיקו
)20
א מותר לשתת מפני השלום ,וביבמות הגירסא :מותר לו לאדם לשנות בדבר
השלום .ועין ש"ת ג' קפ"א.
מ ש לי
יא
כד
מאומת בהכרעתןכי הם שנואותכי הנה המה מוכנות בהרגל ההוא לעזור את
השקר במקזם שתחזקנהידי עושה השקר בעזרת דברי הרשע ותרפינה ידי
הזכאי בהכרעתפי תהפוכות וישליט ההרגל בלב ובשפתיםכי ההרגל על כל
דבר שלטון') וכן כתיב למדו לשונםי) (ירמי' ט' ד') וגו'הוי אומרים לרע טוב
ולטוב רע (ישעי' 11כ'); ב .באזדךןליבאקלון .תולדת הזדון לבזות ולחרף
הבריותכי הוא מקלה חברו ומשפיל כבודו בשביל הנאת שעה שנהנה להתכבד
בקלונו או שלא רצה לסבול לער שעה למשול בכעסו ,ואת צנועים חכמה,
בצנעה מניע את האדם מדברי קלון ונבלות ומיעוט הדברים ממדת הצנועים
והצניעות גורמת חכמהלבעליהכי היא מדת החנמים אשר בהיכנו אתהחכמים
כי ישמעו ויקשיבו ולא יתאוו להתגלות לבם כמו שנ' גם אויל מחריש חכם
יג .תמתישרים תנחם וסלף בוגדים ישדם .עתה פתח שלמה
וגו'(י"ז כ"ח)
ע"ה להורותענין מדת התום ומדת היושר והם שני עטינים וקרובים בדמיון ?ה
לזה על כן יחברם הכתוב במקומות הרבה כמו שנא' באיוב איש תם וישר
ואיוב א' א') התום והיושר דומים בענינם וכן סור מרע בסבת יראת האלהים
וכן תום ויושריצרוני (תהלים ב"ה כ"א) ונאמר אנשי דמיט ישנאו תם (כ"טי')
והמקראות ההםסדוריםבענין ההפכים שהטבע שונא את הפכו ואוהב את דומהו
וכתוב למעלה לזה איש חכם נשפט וגו' והעניןכי אין גחת לזה מזה ועל זה
אמר שהישרים יבקשו נפש התם לאהבה וחברהלפישעניינם דומה .ועתה אבאר
ענין התום וענין היושר .דעכי התם שלימות מדות הנפש כמו שנא' (תהלים
ק"מ ב') והנה תראהכי הבהמה אשר אין בה מום תקרא תמימה ,תמיםיהיה
לרצון (ויקרא ב"ב כ"א) ,פרה אדומה תמימה ובמדבר י"ס ב') כי שלימות
הבהמה בהעדר המום מבשרה נקראת תמימה ומום האדם רוע מדות נפשו על
כן יקראמי שאין לו מדה מנוגה תמים .וכן אז"ל על ענין צדיק תמים ,תמים
בדרכיו צדיק במעשיו (ע"י ו' ע"א) פ' תמים בדרכיו במדותיו וכן אשרי
תמימי דרך ((תהלים קי"ט א') תמימי מדות והנהגות וכן בדרכיך יזכרון(ישעי'
סיד ד') ורבים כהם .וענין תואר היושר אוהב היושר ובוחר הצדק והנכונות
ובכלל התואר הזה שהוא מכיר היושר ונכון לבב באמתכי לא יקרא האדם אוהב
"
)1בש"ח ב' ל :ואמר במוסרים להרגל על כל דבר שלטון .עהן צ1נץ קבוצת
מכתבים רס-ש
י
)2עין
ש"ת ג' קפ".1
)3הבאתי המרסא מכ"י (1ובכ"י () הגירסא מטושטשת היא :או שלא לסבול
צער למשול בכעסו והנה בא זדון רב ועצוב כמו והמניעה מדברי קלון ונבלות ואת
צנועים חכמה ומיעוט דברים,
48
מ ש לי י א
ובוחר מבלי שיכיר הנאהב והנבחר ,וטבע היושר הנמצא בו כולל שני אלה
שתכונתו נוטה אל היושר בכל דברי מחקריה ותאותו גם כן אל היושר נוטה
ונכספה והשלימות באיש הכה החכמה והכח המתאוה לדרך אחתהיא דרךהיושר,
אבל לאיתכן לכח המתאוהמבליהיות תולדתו ג"כ להתאוותלצרכי הגוף ולהנאות
ההרגשות זולתי אם האיש ההוא יעדר ההרגשות .על כן צריך האיש זה להזח
בהרגל ובהמשכה את כחו המתאוה בתולדתה אל היושר ולהוסיף יום יום על
תאותה אל היושר ולסלק נטותה אל שאר התאתת וההנאות ויהיה סלוק שאר
התאוות במניעות המחשבה והפועל מהן זולתי כדי צורך קיום הגוף והעמדת
תולדת כח איבריו על מזג תכונתם .וכן יהיה סלוק שאר התאוות בחוזק התאוה
אל החכמה ובהתמדת החשק והמחשבה בדרכי היושר אז תשבת תאות ההנאות
והרצת את חפציה ויתגבר חפץ החכמה ולא ישיגו אליו שאר החפצים כאשר
נודע כי כל החפצים לא ישוו בה ויעזור את האיש הזה טבע היושר אשר בו
בכל מה שצירה להגביר כח התאוה והחשק אל היושר ,והיושר כולל כל
המדות הטובותכי המדות הטובות הם המדותהישרות .ומן ההקדמה הזאת תעמוד
על ביאור הפסוקים האלה השנוים והמשולשיםבענין התםוענין הישר והנה
אשוב לבארם .תומת ישרים תנחם .שלמות המדות המגעת אל הישרים מתולדת
ישרםכי יושרם תעזרם בכל אשריגבירו תאותם והרגל הנהגתם לקנות המדות
הטובות הוא תנחם למשרם מכל מכשול במעשיהם במו שכתוב בהתהלכך תנחה
אותך (ו ב"ב) .עוד נכון לפרש תנחם לא יצטרכו לעמל להנחותם תומתם )בי
תומתם תנחה אותםלפי שתולדות יושרם עוזרת אותם לחזקתומתם .וסלףבוגדים
ישדם .הבגידה הפך ליושרכי הפך ליושר במדות משלם רעה תחת טובה וסלף
בוגדים הוא העקשות וחילוף המדות הטובות המגיע אליהם ממדת הבגידהכי הם
מתחזקים בכל יום בפועל מדת בגידתם וכח תאותם להפך היושרוע"יכןקונין
המדות הרעות והסלף ההוא ישדם שלאימשלו לשובאלהנכונהמענין 9נ'ואוילים
כחסר לב ימותו(י' כ"א) או לשון )1קללה שמקלל אותם לעוצםגנות מדתםעלדרך
ולשון תהפוכות תכרת(י'ל"א) .ד .לאיועילהוןביוםעברה .לפי שדבר על
הישרים בא לדבר עתה על הצדיקים במעשיהם ורודפים צדקה ומעשים נצדקים
)4כאן מביא כ"י א כעזיז שנא ,ומבסן אמו אנחנה (איוב ל-א י"ח) אבל תומתם
תנחה אוחם ר"ל כי התמימות נקל לישר בדרך כדכתיב ודעת לנכון נקל (י 1-ז ),וכי
אהבת היושר והכרתו תתקן את כל המדות כשהשגיח עליהן והתמימות המגעת מן היושר תנחה
את בעליה .והוברים האלה נמצאים בכ"י ל) לקמן אפי' פסוק ד'.
)5עחן שם ס' ריונה.
י
מ של יא
כה
ואמר שהצדקה שהוא חסרון ההון למצוה תציל ממות אשריתרוי ההון לאיועיל
בזאת .למעלהבחיב לאיועילונקצרות רשע(י' ב) ופההוסיף לבררכי גם הממון
המקובץמיגיע כפים ולא מן הרשע והחמס לאיועיל ביום עברה .וצדקהתציל
ממותביום עברה .פ"א תומתישרים תנחם .אינםצריכין לטרוח להנחות תומתם
כענין שני ומבטןאמי אנחנה (איוב ל"א י"ח) ,אבל תומתם תנחה אותם ר"לכי
התמימות נקל לישר בדרך .ונאמר ודעת לנבון נקל (יעד ו'),וכי אהבת היושר
והכרתו תתקן את כל המדות כשהשגיחעליהן ,והתמימות המגעת מןהיושר תנחה
אתבעליה ,והסלף שהוא הפך הישר הנמצא בתולדת הבוגדים ישרםויכלםכי לא
ישיגו דרך מדרכי הנכוחה עד אשר יסירו הסלף מקרבם וישל