ינ צעיר
פרקים בהלכותאישותעל-פי התלמוד
פרק א
היחס האישי שבין הבעל לאשתו
ח .בשאבו באים לתת השקפה על דברים שבינו לביבה לפי התלמוד,
אין הכונה אלא לפי ההלכה שבתלמוד ,שאלו האגדה אף-על-פי שיש בה
הרבה מאמרים נאים והשקפות נעלות מוסריות בחיי האישות ,אבל בהיות
שנאמרו על-פי-לב על-פי השפעות אישיות פרטיוה וגם על-פי השפעתן של
המדינות אשונות שבעלי המאמרים ישבו בהן -אינם נקיים מסתירות
ומדעות הפכיות .במקום שאמרו למשל* :ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם",
אמרו לעפך" :אתתך גוצא ,גחין ולתיש יה .)14החכמים עצמם לשבו את
הסתירה הזאת באפן כזה* :הא במילי דשמיא* (הפתגם הראשון) "והא במיל*
דעלמא" (הפתגם השני) .מן ההנחה הזאת אפשר לדין על המקום שתפסו
הנשים בחיים ועל הלבה המוסרי שלהן :שבהיות שהיו מרחקות מן החיים
הדתיים וביחוד מן רחיים הצבוריים ומידיעת דברי תורה ודת ,היה זה
מובן ממילא ,שלא יהיו דבריהן של הנשים נשמעים ב"מילי דשמיא* ,מה
שאין כן ב"מילי דעלמא* היו מכבדים את השכל המעשי של האפיהן הם
היו מזהירים מאד בכבוד האשה ואמרו :לעולם יהא אדם זהיר בכבוד
אשתו ,שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אים אלא בשביל אשתו ,)2וכן
אמרו :האוהב את אשתו כגופו והמכבדה י,תר מגופו ,עליו הכתוב אומר
וכו' ;)3וכנגד זה אמרו :שלשה צועקין ואינם נענים -מי שאשתו מושלת
עליו וכו' ,)4ועוד אמרו :שלשה הייהם אינם היים -מי שאשתו מושלת
עיי
ו .)5גם הסתירות שגין ההנחות הללו אפשר להסביר :האשה על-פ*
ג-מ ,ניס*
שם.
)1
)2
)5יבמות ,ס.1-
"
בינה ,ל"ק.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
רב צעיר
468
טבעה ומזגה אינה
להפך ,דורש ממשלה ושלטון .הממשלה בבית צריכה להיות לבעל ,שהוא
ר _:המשפחה ורצונו צריך להכריע :בהיות שאי-אפשר ששתי רציות
תהיינה שולטות בבית ,ואחד מחי
ב להכניע את הברו לרצונו ,אמרו:
איזוהי אשה כשרה-זו שעושה רצון בעלה .)1אבל הרצון שלו 8ל יהי חזק
עד כדי בטול ישותה של האשה ועד כדי השפלת כבודה :חיי המשפחה
צריכים להיות תלוים ועומדים בין שני המגניטים הללו ,בין המשמעת של
הבעל ובין הכבוד של האשה .ועל-ידי-כך יהיו שניהם משלימים וממלאים
זה את זה .כי חיוב הכבוד של האשה לא יניח את הבעל לעבור את
הגבול של הרצון שלו עד שלא יהיו דבריה נשמעים כלל ,וכנגד-זה
השאיפה התמידית של האשה לעשות רצון בעלה תחזיק אותה במסגרת
ידועה ,שלא תקפיד על כבודה יותר מצי ושלא תרגיש בשלטונו כאלו הוא
בא לבטל את ישותה ורצונה.
במקום שהאגדה באה להראות לנו השאיפה המוסרית של חיי
הזוג ,באה ההלכה ומראה לנו את ההתג ש מ1ת של השאיפה הזאת במדה
שהיא יכולה לתפוס את הממשיות שבחיים :האגדה היא המסגרת הרח בה
של מוסר-היהדות ,וההלכה -המסגרת ה מצמצמה .שתיהן עומדות מרחקות
זו מזו במרחב השאיפה והממשיות ,ההלכה רצה תמיד אחרי האגדה ואינה
הגעתה כעקבו זה של אכייס ,כי משעה שהמיבטא והשאיפה נעשית שוב
ממשיות ,כבר הרחיקה זו ללכת כדי להשיג שאיפה נעלה ממנה .ומפני
שההלכה משתדלת תדיר להגשים את שאיפתה של האגדה ,לפיכך הראשונה
לתהלת במקום שהאחרונה מסימת*
דורשת משמעת ושלטון ,אלא אהבה וכבודן והבעלן
עי
ב .אחת מן הה-כות התרסות את המקום החשוב ביותר בדברים
שרינו לבינה היא ,בלי-ספק ,זו המטפלת בשאלת קדושין וגרושין -ולפיכך
מן הדין להקדימה יהתחיביות הבאות בכא הנשואין.
-
אין האשה מתקדשת אלא לרצונה !)2ואם נתקדשה שלא לרצונה ,הקדושין
בטלים ואינם הלים אפילו כשאמרה אחר-כך רוצה אני .)3בענין רצונו
של האיש ועד-כמה הוא הכרח בנשואין לא דברו בתלמוד כל-עקר .על
סמך זה בוטים הרבה מן הפוסקים הראשונים להחליט ,שרצונו של האיש
אינו מעכב בקדושין כלל ואף כלנקדש על-כרחו הקדושין תופסין.)4
י יפה כחה של האשה מלחו של האיש בקדושין ,זו
מפני-מה יה
,
ן
י
:
ן
ו
:
2
ב
,
ם
י
מ
כ
ח
ר
ת
ו
י
הזכות ההשובה ב
לא קרשואפשר שכי-עקרם לח
)1תד"א
רבה ,פ"א וענן רמ"א ,אה"ע ,סוף סמן ס"ט.
)2קדושין ,פ-א ,חיא; טוש"ע ,אה"ע ,סמן מ"ב.
)3מהרי"ט ,קדושין ,הובא בש"ע שם ובמפרשים.
)4רמג"ם ,פ"ר מהלכות אישות; שו"ע ,שפ.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
פרקים בהיכות
.*03
אישות על-פי התלמוד
חששו אלא באשה ,לפי שאין היא יוצאת בגט אלא לרצונו של האיש;
מה שאין כן באיש ,שמן הדין יכול הוא לגרש את אשתו על-כרחה,
בידו לגרשה בכל.-
ומפני-כך הרי אין הקדושין מחיבים אותו בכלום :שהרי
שעהו) .ואפשר ששקדו הכמים על תקנת בנות-ישראל ,מפני שהאשה חלשתה
מרבה משל האיש ורגילים לפעמים לכוף אותה לקבל הקדושין שלא מרצונהו
מה שאין כן.באיש ,שאין קדושין על-כרחו מצוים בו ,ולפיכך לא חששו
חכמים לתקנתו .אולם לפי ההלכה שלאחר התימוד הרנחת בישראל ,שאף
האיש אינו מגרש את אשתו על-כרחה ,ולא עוד ,אלא אפילו לפי התלמוד
גופו יש שלפעמים אין הבעל יכול לגרש את אשתו על-כרחה ,)2נמצא
שבגרושין יפה לחה של האשה מכחו של האיש.
על-פי לצוי הדין של התלמוד יכול אדם לגרש את אשתו שלא
לרצונה ואפילו על-כרחה .)3עקר מנהג זה ,שיש בו אכזריות יתרה
והמתנגד לחקי המוסר ,ולא עוד ,אלא שהוא גורם להרוס את כל יסודיחיי-
המשפחה ומביא לידי השפלת מצב האשה בחיי נשואין ,הוא תולדה.
מההשקפה שהיתה שולטת בימיהם על האשה בכלל אצל כל עמי-המזרח
העתיקים.)4
אף-על-פי-כן ,כל האומר שלא שקדו חכמים על תקנת בנות-ישראל
בדבר זה-אינו אלא טועה :הרבה תקנות תקנו והרבה גדרים גדרו ,כדי
שלא תהי האשה קלה בעיניו להוציאהו כל עקר תקנת הכקבה
בא
אלא משום-כך .)5ובימיהם ,שהממון לא היה מצוי ולא זלזלו בפרעון חובה
של הכקבה ,היה זה תריס גדול בפני קלות הגרושין .כמו-כן תקנו חכמים
הרבה תקנות בנדונןתה ,שכי-עקרן לא באו אלא כדי להחמיר על גרושין
שלא מרצונה של האשה .אבל אפילו אם תמצא לאמר ,שמצד הדין יכול
יגרש את אשתו על-כרחה ,הרי גם האשה כחה יפה לצאת בגט
הןנעי
הבעל יפעמים אפילו על-כרחו של האיש .והרבה הלכות זנו חכמים,
מ
בדברים שכופים את הבעל להוציא .כגון מהמת מחלה :מי שהוא יכה-שחין,
או מי שנויד לו ריח הפה או ריח ההטמן או מחמת פרנסה מגנה ,כגון
יא
') ?!ז שם בט"ז סק"ב ובב"ש סק"א.
ק עין שו"ת .נודע ביהודה ,-טמן ע"ה.
שליה אי-אפשר לגרש על-כרחה של האשה אפילו מדין התלמור.
)6יבמות ,פי"ר ,מ"אן שו"ע ,שם ,סמן קמט.
א בדיגי המושימים נוהג דין גרושין על-כרחה של האשה כמעשים בכי-יום .ביון
מעתיקה גס-כן הבעל יכת לגרש את אשתו שלא לרצינה
מיחה (זגרובסקי ,דיני משדהה,
עד .)55בדיני רומא אמנם מצד הדין אין גרושין אלא מדעת שניהם ,אבל למעשה היה הדבר
נמסר ליר הבעל בעצמו ודעת האשה
כן גרתו הרבה ממלכי רומא ושלטוניה את
היתה בטלהי
רשיהם על-כרחן .על-פי חקי-רומא העתיקים קנסו את הגעל ,שגרש את אשתו על-כרחה:
הארייה צררו*.
מחצית נכסיו היה מחיב להחזיר יאשתן ,ומחצה -להקדיש לבית-התפלה
*שרובסקי ,שם ,מקנזי ,חקי הרופאים ,צד קכ"ג).
)5לתובות בבלק פ"רן שם ירושלמי ,פיח ,הי8-
מובא במ"ת ,סמן קיט ,טקשו ,שמוכיח געי-יד*
ביי
שי
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
רב *עיר
244
שהוא מקבץ ציאת-כלבים או בורסי (ולדברי תכמוס ,אף-על-פי שהתנה עמה
י
מתחלה ,יכולה היא שתאמר :סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ,ועכשו אינ
יכולה) ,או כשמסתלק עצמו מחיוב מזונותיה ואומר :איני זן ואיני מפרנס,
או מחמת טענות של היי אישות -כשטוענת שאינה ראויה להבנות ממנו -
או שהוא רועה-זונות וכדומה .)1באפן שבטענות הללו אין הגט אלא
מעשה בית-דין ,שהרי הוא מחיב לעשות מה שבית-דין אומר לו אפילו
עי-כרחו ,ואין שואלים לרצונו כלל.
חוץ מן אלה דברים יכולה האשה לדרש גט מבעלה בטענת "מאוס
עלי"' סינו ,אפילו כשאין לה שום סבה חיובית או טענה מיחדת על
הנהגתו של בעלה ,אלא שנפשה נקעה ממנו ואינה רוצה לשבת תחתיו.
אשה כזו נקראת "מורדת" ,)2והרבה תקנות תקנו חכמים כנגדה כדי להכריחה
לשבת תחתיו :בראשונה ,בימי הכמי המשנה ,בזמן שקנם של ממון היה
חשוב ביותר בהיים ,היו קונסים אותה בממון ואמרו" :המורדת על בעלה
פותתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת" .בתקופה שלאתריהם ,כשהרגש
הצבורי נעשה מפתח ביותר ,התחילו לפעול עליה על-ידי ביוש בפומבי
והתקינו שיהיו "מכריזין עליה ארבע שבתות זו אחר זו בבתי-כנסיות ובבתי-
מדרשות פלונית מורדת על בעלה ושולהין לה מבית-דין התראה ,אחת
קודם הכרזה ואחת לאחר הכרזה"; וכשהיא עוין עומדת במרדה ,אף-על-פי-
ת לה גט ,אלא "משהינין לה תריסר ירחי שתא אגיטא,)3
כן אין ממהריםית
יצמא תחזור בה .בימי הגאונים חזרו והקלו על המורדת ותקנו ,שהאומרת
מאוס עלי ,כופים אותו מיד להוציאה; ולא עוד ,אלא שהבעל חיב להחזיר
לה נדוניתה בשלמות .הספה ,שהכריחה את הגאונים להקל במורדת ,היתה
ההתקרבות של ישראל בחוגים ידועים לעמי-הנכר והחשש "שלא תצאנה
בנות ישראל לתרבות רעה" .)4תקנה זו של הגאונים שמשה הצעד האחרון
על דרך השויון של הזוג ,כי מעתה יכולה האשה לגרש את בעלה על-
כרחו ,כשם שהבעל יכול לגרש את אשתו על-כרחה .ולכשנמצא לאמר,
שדין גט על-כרחה של האשה נתבטל בכא החרם של רבנו גרשון ודין
של כופים אותו להוציאה בדברים שנאמרו לעיל נשאר בתקפו עומד ,נמצא
שיפה כה האשה מלא האיש בגרושין.
בשאלות הרצון של האיש והאשה בקדושין השובה גם-כן הסכמת
ההורים על נשואי בניהמנ דעתו של מי מן ההורים יותר מכרעת בזה,
דעת האב או דעת האם? באמת דיני ישראל יוצאים בזה מן הכלל של
דיני האמות ,אפילו המתקנים שבהם ,שעושים הסכמת ההורים לנשואי
)1עלן
גמז קנ'ד.
)2
כל
ההלכות הללו כתובות ,דף ע"ז ,רמב"ם ,ה' אישוש ,שכשא; ודו"צ ,אה"צ,
כתובות ,מ"ג ,רמב"ם ,שם ,פי"דו סוש"ע ,ום ,סמן ע'ו.
)3שם ,כתובות ,פ"ה ,מ"ז.
א ענן כל הדיגים הללו בתוש-ע ,סמן ע"ז.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
פרקים בהלכות אישות עז-פי התימוד
הבנים הכרח עד גיל ידוע .בדינינו אין הסכם ההורים הכרחי כל-עקר מצד
דין הקדושין ,ואין בהלכות הקדושין שום רמז לד
שארריהשנההגכוזתוהכחלילי.ם.יכ
היותר אין כאן אלא מצות כבוד אב ואם ,כבכל
לש
וי
חכמים הסוברים ,שבבחירת בת-זוג אין אפילו דין פפוד אב ואם נוהג ,ואם
עבר הבן ולקח אשה נגד רצונו ודעתו של האב ,לא עבר בזה על מצות
כבוד אב ואם .)1באפן כזה אין בהלכה מקום לשאלה זו ,מי מן ההורים
כחו יותר יפה בהסכמת הנשואין.
,
ן
י
ש
ו
ד
ק
אולם בנשואי קטנה ,שהאב מקבל לה
הבדילה ההלכה בין
זכות האב לבין זכות האם הבדל גדול :שהאב מקדש את בת 5הקטנה (ולא
את בנו) לדעתה ושלא לדעתה והקדושין תופסים מדאוריתא )2ואין הבת
יכולה למאן לכשתגדל .בלי-ספק היה דרך זה של קדושי הבת על-ידי
אביה הדרך הרגיל בזמנים הקדומים .וקלו האם שקדשה את בתה הקטנה,
יבולה הבת למאן לכשתגדל ואין הקדושין תופסים אלא מדרבנן .)3ומכאן,
וכההלכה הקדומה נתנה לאב שליטה ותקיפות בבית ולא לאם .אולם ההלכה
האחרונה ,שבטלה קדושי קטנה ואמרה :אסור לקדש בת כשהיא קטנתו עד
שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה ,)4לא הניחה בפעל מקום לשליטת האב
יתר על האם ,כי לא נשאר אלא דין כבוד אב ואם ובזה השוה הכתוב
חב לאם.
ג .בין הדברים שהם חובה על הבעל והאשה במדה אחת יש לחשב
קים5-ל מצות העונה .חובה זו יוצאת מתוך עצמיותם של חיי הנשואין
גופם ומתוך יסודם העקרי .השתמטות אחד מן הזוג מלפרוע חוב זה גורמת
פרוד בין הדבקים וגוררת בטול הנשואין.
בנגוד למשפטי העמים ,העוברים על חובה * בשתיקה או שאין
מזכירים אותה אלא בדרך-אגב ,מטפלה בה דיני ישראל בכל הפרטיות
והדקדוקיות שדינינו מצשינים בהן .ולא מפני שהצד הגשמי שבחיי האישות
תפס אצלנו יותר מקום מהצד הרוחני ,כדעת אחד מחכמי ארת-הצולם ,)5אלא
מפני שעל דעת חכמינו אין להניח שום פנה מפנות החיים שלא תהי
ה על-פי החק ,שבדינינו החיים והלכות החיים משפעים והולכים אלה
מידר
מאלה .ומפני-מה באמת לא תהי אף חובה זו ,שהיא משמשת עקר יסודם
י האישות ותכליתם ,מסדרה על-פי המק במקום שיש בזה פרוד
*לחי
הדעות בין הזוגז כלום בושה יש בדין? ולא עוד ,אלא שעי-פי השקפת
היהדות היי האישות משמשים תכלית מוסרית דתית עליונה ,ומצנת פריץ
יי*י,
יצח ,ברמ"א בשם מהרווק.
א
אה"ע ,סמן ו'1
קדושין ,מ"ב,
י
א
י
מ
)8יבמות ,פי'גו אה'ע ,קנ-ה.
*) קדושין ,מעסו אה*ע ,י'1
8 ,
"
ושיג*קיו *ם.
"
.
–….ן–
.., . ,
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
ונ צעיר
"26
ורביה היא אחת מן המצוות שבין אדם למקום ,שעל-ידי-זה משם האדם את
חובו לקונו" ,שלא לתהו בראה ,לשבת יצרה" .)1ולפיכך אף חיוב העונה
"כצוה" היא וחובם הבעל לאשתו ,ומפני-כן ההלכה מטפלת בה כבכל שאר
הדינים והחיובים שבין איש לאשתו.
חיוב-העונה מצד הדין אינו שוה בכל אדם ,אלא הכל לפי האמנות,
כלומר ,עד-כמה שאמנותו של אדם מחיבתו לשבת בביתו או לצאת לדרךן
במדה שאמנותו דורשת ממנו התרחקות מן הבית ,בה במדה חיוב-העונה
מתמעט והולך ,ולהפך .ומפני-כך אמרו :הספנים -שדרכם להפליג בים להרבה
זמן -עונתם אחת לששה חדשים ,החמרים -שאינם מפליגים כל-כך רחוק -
אחת לג' חדשים ,והשןלים -בכל יום .)2בלי-ספק היכה ההלכה כאן כבכל-
מקום אחרי המנהג.
עקר קביעת ההלכה בחובת העונה הוא מצד הבעל ,ובנוגע לאשה לא
קבעו חכמים מסמרות בדבר- ,באפן שהקביעות בזה היא חוב לבעל וזכות
לאשה ולא להפך; במקום שנוהג רבוי נשים -מובן ,שאין ההלכה צריכה
לגדור בענין זה זכותו של הבעל /אלא זו של האשה ,שהרי בידו לקחת
לו אשה על אשתו,
לבעל
האשה
של
ו
ז
ה
ת
ו
כ
ז
מ
ת
י
ח
כתולדה הכר
רשות
להחליף
אין
ת
ו
נ
מ
א
?מנותו באחרת ,כשהראשונה היתה
ביתית והאחרונה אמנות נודדית,
אלא אם כן ברשות אשתו .)3בכלל מצד הדין אין לבעל רשות לצאת לדרך
אפילו לעסקיו שלא ברשות אשתו ,)4צהובת העונה קודמת לחובת מזונות
והבעל תדיר משעבד לאשתו מחמת חובתו יוצא מן הכלל :תלמידי חכמים,
שיוצאים לתלמוד-תורה שלא ברשות נשיהם שתים ושלש שגים ,)5שתלמוד-
הורה כנגד כל חובותיו של האדם.
אשתו,
שלא
כשהבעל מבטל מצות עונה
ברשות
לדרש
ממנו
יכולה
גט פטורין ,אלא אם,כן היד רוצה להשאר תחתיו; מסיבים את.הבעל להוסיף
לה על כתבתה סכום ידוע קנס כל-זמן שהוא עומד במרדו ,)6כיוצא בו
כופים אותו להוציאה משום טענת גבורת-אנשים 'כדומה טענות שאינה ראויה
להבנות ממנו; ואפילו כשהיה ידוע לה הדבר קרם ,יכולה היא שתאמר:
סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ,ועכשו איני יכולה .כיוצא בו מחלה קשה
הכמקת והולכת יותר מששה חדשים ,שגוררת אחריה בטול עונתה ,גורמת
לאשה טענת גרושין .)7כמו-כן יכול גם הבעל להוציא את אשתו כשהיא
ז..
-
-
) דז פיר אה"ע ,המז א.
י
-'ff1Dע ,סמן
))23גכתמורבאו,ת ,ס-
'1fpן יש י
ה ימנעי לצאת ממלאכה שיונתה קריבה
שם;אישו-ע ,סמן ה" :וכ
למלאכה שעונתה רחוקה ,כגון תמר שבקש להעויות "מל או גמל להעשות מלח' (שמ ,סעיף ה).
א שהמועלים יוצאים שלא ברשות שבת אחת" ,גמרא ושי-ע ,שם.
)5שם.
)5
שו"ע ,שם ,סמן ע"ז.
?? )7ז
מתובות ,ל"ו ,משנה "וא"ו שטפין אותו יהוציא" 4טוש-ע,
דט,
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
פיקים בהלכות אישות על-פי
-
חתלמוד
467
א א * * א ~ " א
-
פולנית ביותר ואינה מסגלה לחיי אישות ,אף-עי-פי שהוא חיב לרמאותה.
אילם זהו מן הדין .אבל אמרו הכמים "אין ראוי לעשות כן ,מפני דרך-
ארץ" ,)1ובזו ?פו הכמים כאח של האשה מלחו של האיש ,שאלו באיש
העמידו הכמים על מדת-הדין ויל
ו באשה הקדימו מדת-הרממים למדת-
הדין.)2
ד .החובה האחרת ,שהבעל והאשה ?וים בה והיוצאת גם-כן
מעצם משג הנשואין /היא קךשת הברית מחקקה .במהות החובה הזאת
אין דיניהם של העמים שוים ,כשם שאין דעותיהם ומדות-המוסר שלהם
שוות.)3
דיני ישראל הקדמונים החמירו בה באשה במקום שזיקי
ו עליו על
הבעל .שאלו באשה לא הבדילו בין כשזנתה עם פנוי בין כשזנתה עם
נשוי ,ואלו באיש אמרו שאין הוא נענש אי
א כשזנה עם אשת-איש ולא
כשבא על הפנויה .)4ואם הוא נענש ,אינו נענש אלא משום פריצות ,אבל
לא משום בגידה באשתו :במקום שהסק מתיר רבוי-נשים אין ההבדל מצד
השקפת חיי נשואין וביחוד מצד השקפת עלבונה של האשה הכשרה גדול
ונכר כל-כפן אם הבעל בא על פנויה אחרת באסור או בהתר .וכשפרץ
הבעל גדר המוסר ,אין כאן אלא עלבון הדת ,ומפני-כך אין מעשיו מסורים
אלא לבית-דין ולא לאשתו .אולם משנתפשט האסור של לקיחת וכתי נשים
התחילו חכמים להחמיר בדבר ואמרו :נשוי הבא על הפנויה לשם זנות -
אשתו יכולה לכופו להוציאה .שהרי מכיון שגדרו את גדר הנשואין שוב
עלבונה של האשה גדול כשהבעל פורץ את הגדר .והחכמים האחרונים עוד
החמירו בדבר ואמרו? :ויה הנהגה
פריצות יתרה שנוהג הבעל כדי
שי
- – -
)1כמב"מ ,פ"ר מהלכות אישית ,הסרה ,אה-פ ,סמן ע"ס.
)2דיני ישראל לא הכירו כי-עקר בפרוד הזוג בלי גרושין ,פה שנקרא 1חט!1זסע!,6
"!4י)ו -quoa~i 10דבר שנתלבטו בו הרבה דיני העמום ,וביתור חקי הכנסיה הנוצרית לכתותיה.
הטעכ הוא ,למי שהכנסיה ,וביחוד הקרויית ,לא הודתה גהור הגרושין ,מפני שהזווג מסמל לפי
השקפת הנצרות סמל של קדשה ,ולפיכך היו מכרחים לבוא לידי גרושין בדרך עקיפין ,מה
שאין כן דיני ישראל ,שהקדוקין והגרושין הם דברים
לבינה והאיש והאשה מתקדשים
ני
יס
ומתגרשים ירצונס ,אין צרך בהנהיג פרוד גלי גרושין,שפש
יף-סוף אינו מביא אל התכלית
הגהצה .ועין .ץ 1914.
mariaee,ט.Traiti de droit civil compare par 1. Roguin, 1
~a)Is,
)3בדיני רומא
למשל אין בגידה מצד הגעל אלא כשזנה עם אשת-איק ולא כשזנה
שם פנויהו מה שאין כן באשה ,שאין "לוק בזנותה בין פנוי לנשוי .וקרובות לזו הן דעות שאר
חקי העמים .לפי דעת אחדים מאבות הכנמי" הנוצרית ,כפי שמפרשים את דבריו של מתתיהו,
מתירים לאיש לגרש את אשתו שזנתה
לא יהפך ,כשהאיש זנה .עלן
תחתם!רצ*גחי
mariage, 1 179פו ,Roguin,ולענין הענש על בגידה
קי העמיפ מצדיל*ט -'asכן בין הבעל
והאשה ,שהאשה נענשת על עון בגידה ,אבל
האיש .כן דנים בחקי אנ51יה
פי
4
מרצתעל"-ש
law .ח10חת! .)0חקי צרפת מחמירים גם
הבעל ,ואף-על-פי-כן ענשה של
128, 1.Adult~7e de 18 femmet 46!)1 iadult~re de l'homme,שםה,אש"
האישimpuni ,
1%
~noguin
)4המבעם ,פ-א מה-א ,ה"א .ועלן 27ם, nebr. Arch. ,אם8יופא.
עי
יא
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
יב
פ
צעק
ולאשתו תהי ימלט לכופו להוציאהן ולא עוד ,אלא שיש אומרים שהאשה
יפולח לררט גט מבעלה אפילו על-פי הודאת פי-עצמו ,שעגב על אשה
זרה .)1הנה כי-כן הלכה בזה ההלכה והתפתחה בעקבות ההתפתחות של
משגי המוסר והצניעות בישראל.
ה .הבעלחיב לזון ולפרנס את אשתו ,שפן כך הוא נותב לה בכתפתה:
וואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנסיתיכי ליכי כהלכות גוברין יהודאין דזנין
ומפרנסין לנשיהון בקושטא" ,ולעולם אין האשה חיבת לפרנס את בעלה,
אפילו כשהוא עני והיא יש ספוק בידה לפרנסו .חכמי ישראל הביטו בעין
זעומה על האיש המצפה לשכר אשינו ואמרו שאינו רואה סמן ברכה
לצולם .)2אין צריך לאמר ,שאין הבעל יכול לכוף את אשתו שתשכיר את-
עצמה לעבודה ,אפילו לעבודה שהיא רגילה בה ,כגון להיניק ילד בשכר.)3
כשאין הבעל רוצה לפרנסה ,כופים אותו להוציא ,אפילו כשיש לה פרנסה
משיה 44ויש אומרים ,והבעל מחיב אף להשכיר עצמו כפועל ,כדי להספיק
מזונות לאשתו .)5קצבת המזונות היא לפי ערפה של האשה ולא לפי ערפו
של הבעל ,)6הינו ,שהבעל מחיב לפרנסה ולכלכלה לא פחות מכפי שהיתה
רגילה בבית אביה ,ואם הוא עולה -אשתו עולה עמו .כלל אמרו חכמים:
עולה עמו ואינה יורדת עמו .)7הפרנסה אין לה שעור למעלה ,אבל למטה
יש לה שעור ,כלומר ,הם העמידו קצבה פחותה לעני שבעניים ,שממנה אין
לגרוע ש ,בכלל פרנסה נכנס גם חיוב הלפשה והנעלה ואף תכשיטים
כבודו ובבודה ולפי מנהג המדינה ,וכשאין יד הבעל משגת לפרנסה
ולהספיק לה כל צרכיה -כופים אותו להוציא .)9בין החיובים המוטלים על
נחשבות גם רפואתה כשחלתה וקבורתה לפי כבוד המשפחה וערכה 10ג
~ הם מן עשרת החיובים שמנו חכמים שהבעל חיב לאשתו ,)11
uה
aל
nח
ו
יפי
.בנוגצ לקביעת מקום-הדירה של הזוג ,ששאלה זו גורמת הרבה
ו
פעמים לידי קטטה בין הזוג ובין המשפחות ,היו נוהגים
בארז-ישראי
- -
)1שתש ,שם* ,מן קרי ,ס"א .ועלן שו"ת חכם צבי ,ספן קל"ב.
)2פסחים ,נ ,ע"א.
ק שודע ,שם ,סמן ם ,סעיף ו ,ברמ"א.
*) ום ,סמן ,1סעיף ג ,ובמפרשים *ם.
ש רכבים ,פיב מה-א ,הי-א עורץ9 ,ם ,ברמ"ח ,סעיף ג ,בשם רבותינו *ביראת,
ש *ם ,סעיף א.
)7כתובות ,ס"א ,ע*.8
.שו-ע ,ש.8
9 )8ם ,סעד
)9רמג"ם ,פי-ב פה-או *ו"ש ,שפ ,ספן ע"ג ,סיח.
פו) פנה וגברא* ,ם ,נ"ר ומ"* 11והע ,שם ,ספן ע"-6פ-פ.
)11רפב' ,8ש"ב מהבאן *י*א ,ס5ן ס"ס.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
פרקים בהלכות אישית
על-פי התלמוד
269
להתנית תנאי זה בספר-הכתבהנ)ן וכשלא התנו -נחלקו בזה חכמים :יש
ך אחריו .מכל-מקום ,אפילו
אומרים ,שהרשות ביד הבעל לאמר ,שאשתוחי
לדעה זו ,אין הבעל יכול לכוף את אשתו לצאת עמו ממדינה למדינה
כשלא התנו קדם הנשואין מפלש .כיוצא בו אין הבעל יכול לכופה לצאת
עמו מעיר לכפר ומכפר לעיר; אם כן ,אין כחו של הבעל יפה אלא באותה
סדינה ומעיר לעיר או מכפר לכפר .ויש אומרים ,שבקביעת מקום-הדירה
לעולם יד האשה על-העליונה ,וכופים את הבעל ללכת אחר אשתו למדינתה
ואפילו מכפר לעיר ומעיר לכפר .כלל הוא ,שלעולם הבעל הולך אחר אשתו.
אלא אם כן שהנשואין היו במדינת הבעל -שהיא מסיבת ללכת אחריו.
ואף-על-פי-כן כשהבעל רוצה לעקור דירתו ,הרשות ביד האשה לאמר שילך
אחריה ,אבל לא מכפר לעיר ומעיר לכפר.)2
אבל אפילו לדעה ראשונה ,המיפה כחו של האיש משל האשה בקביעת
מקום-הדירה ,אין הדברים אמורים אלא בנוגע לקביעה הראשונה לאחר
הנשואין; בזה אמרו ,שכשלא התנו מתחלה -הרשות לבעל לאמר שאשתו תלך
אחריו לדור במקומו .אבל כשרוצה הזוג ישנות דירה ממקום למקום לאחר
הנשואין ,הכל מודים שאין הבעל רשאי לעשות זה אלא ברצון אשתו .ולא
עוד ,אלא אפילו כשהוא מכרח לשנות מקומו מפני פרנסתו או מפני צרך אחר -
אשתו יכולה לעכב עליו .יפה אמר אחד מגדולי חכמי ישראל בימי-הבינים:
"אין ספק ,שאין האיש יכול לכוף את אשתו ללכת עמו על הספק ולהוליכה
מעיר לעיר ומדחי אל דהי ,ובזה לא נסתפק אדם מעולם".)3
יוצאת מכלל שאר המדינות שיח ארץ-ישראל ,שכל-אחד מן הזוג
יכול לכוף את חברו לעלות עמו לארץ בין בשעת הנשואין בין לאחר
זמןן ואם אינו רוצה -כופים להוציא :אם האיש אמר לעלות לא"י והיא
אינה רוצה ,תצא בלא כ בה .ואם היא אמרה לעלות והוא אינו רוצה,
יוציא ויתן כקבה .והוא הדין לכל מקום שבא"י וירושלים.)4
כתולדה הכרחית מהלכה זו ,שבקביעת מקום-הדירה של הזוג זפו
שכמים כח האשה מלחו של הבעל ,אמרו חכמים ,שהבעל סיב לפרנס את
י
)1ירושימי כתובות ,פי"ג ,פ"ו ,ע'א.
טועז הדינים
במשנה וגמרא כתובות ק.י י845גים ג * וכללכות אישות
ובשו"ע ,וים ,סמן ע"ה.
)3תשוגות הריב'ש ,סמן פ"א ,סובא ברמ"א שם.
יי
בעיה
הייו
)4גמרא ושופע שם .כל דיני העמים האירופייט מחיבים תדיר את האשהייכ
ת תחרי
לכל מקום שהוא הולך ,בלי שום יוצא מן הכיל .השו-ע הצרפתי פוסק יהלכה בסיס:
"*4א4ז de
~* prepo
marl partosat 04 11 1ugeחסdoit suivre 9
8 femmeמ .נפוליין
עשה
הנחה לאשה
רוצה להתישב חוץ למדיגת צרפת .חיוב האשה ללכת אחרי בעלה יש
מכקשוט
םבעו
דירה קבועה והוא הולך ועובר תדיר
יבכל זמן ,חוו כשאין
ת
ממקוםקףלמבקכוים .בדרך-כלל מחמירים חקי ליע
צרפת
י על האשה בנדון זה .גריני אשכנז אין
אבי
מחמירים כל-כך על האשה בזה ,אבל הצד הווה שבהם שכים מחיבים את האשה בסתם ללכת
יו
יו
*הריבעיה.
עזן שם% 138 ,
Common,ח,Reguin, vie 4
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
רב צעיר
)27
אשתו אפילו כשעזבה אותו והלכה לבית אביה ,ולא מיבעי שיכולה היא
לתבוע ממנו מזונות כשברחה ממנו מחמת הנהגתו הרעה או מחמת
שהתאכזר עמהנ אלא אפילו כשהיא אומרת "שאינה מיתדר לה" מפני
שהשכנות גוררות קטטה עמה -אין הבעל יכול לכופה שתשאר תחתיו ,ולא
עוד ,אלא שהוא מחיב בפרנסתה במקום שהלכה לקם.)1
ז
.הבעל נחשב לראש המשפחה .הנחה זו מקפלה בכלדיני הנשואין של
ם
י
מ
ע
ה
ם
י
ש
ר
ו
ד
ל
ע
ו
,
ם
ל
כ
כ
ה
ז
רבם
העמים.
שהאשה חיבת
סמך
משפטי
להיות נכנעת לבעלה ולסור למשמעתו בלי שום הרהור.
דיני ישראל אינם דורשים הכנעה של האשה לבעלה עד כדי בטול
ישוהה ורצונה מפני רצוני אמנם עד-כמה שיש ללמוד מספורי האבות,
היה האב ראש המשפחה ,אבל האם היתה "עקרת הבית" ודבריה היו
נשמעים גם לבעלה :עכל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" )2פסוק זה
בא ללמד על המצב שהאשה תפסה בבית .חנה מוסרת את בנה שמואל
לכהן במקדש )3ואשת מנוח מדרת את בנה בנזיר .)4עד-כמה שיש ללמוד
מן הרשומים ההיסטוריים ,תפסו הנשים תפקיד חשוב בחיים הצבוריים הדתיים
ואף המדיניים )5ן ומכאן ,שבבית תפסו בודאי את המקום הראוי ודעתן היתה
חשובה כדעת האנשים.
בתקופת התלמוד ירד ערפה של האשה בחיים בכלל ובבית בפרט.
,איזוהי אשה כשרה -כל שעושה רצון בעלה" ,)6זהו הפתגם שהיה שגור בפי
בעלי האגדה ,שעל-פי-רצ היה קול ההמון מדבר מתוך גרונם.
אולם ההלכה ,שהיא הד-קול של בני-העליה ,תלמידי החכמים ,אינה
דורשת מן האשה אלא לכבד את בעלה ,אבל לא להיות כפופה לרצונו בלי
שום טעם ,במקום שלא בא אלא להראות את שלטונו עליה .למשל ,אין הבעל
יכול לאמר לאשתי :איני רוצה ,שתלך לבית אביך ;)7כיוצא בו אין הוא
יכול לצוות עליה לעשות מעשים מגנים ,שאין דרכה של אשה לעשות.)8
ומכאן ,שאין האשה חיבת לעשות רצונו של בעלה אלא כשיש לו לרצון
זה חזוק בחיים המוסריים של המשפחה או כשיש