״ואם לא ימצא בו דבר שיועילהו בשים צד
יחשבהו כאילו לא חובר״.
)פתיחת המורה-נבוכיס(
א.
ראש מילין.
המחשבות הקודמות לכל האותיות הן משוטטות
בנו פנימה תדיר .אנחנו צריכים לחשוף את
האומץ האמיתי שלנו .את צורת האריאליות
הנשמתית שבקרבנו כדי לעמוד תמיד על אופים
של אותם הציורים הבלתי מצוירים ,אותם התוארים
העומדים למעלה מכל תואר .כדי שנכיר את הדר
נשמתנו ,ועל פי אותם הרעיונות העליונים
יםתעפו אצלנו הסעיפים של המחשבות הפוריות,
המתגלמות באותיות ,ובהברא בנו האותיות ,יתנלו
הגקודות ממקור המחשבה הקודמת להם ,והטעמים
יתגוגו מאותו המקור העליון .ששם שרויה היא
המחשבה הקודמת המחשפת את האותיות ,שהאותיות
עצ#ם בניתוחם קימים שם בצורה אידיאלית
מיוחדה .מתוך תביעה עליונה זו הרינו באים
למדרש האותיות ,שיביאנו להארת הנקודות,
והטעמים ,ותגיהם יזהירו לנו את אורותיהם.
והתיבות והמאמרים .הפסוקים והספרים יפיצו
עליגו את קרגי הודם,
נ.
ראש מי^ין
האותיות.
״אליף״
האלף מעיר בנו את המחשבה של הראשית,
ההתחלה הקדומה .אנו צופים את גדולתה .והננו
משתוממים .על יקרת חזיונה .היא אומרת לנו
אומר סלה .להקשיב .ללמוד ,לאלף .האולפן זהו
תרגום הלמוד .יודעת היא הנשמה שבל הבא
בלמוד איננו מקורי .מקורי הוא הרעיון הפנימי
שאינו מבוטא .שהיה יהיה נחלת העולם ביום
הגדול שאיש את אתיו ואיש את רעהו לא ילמדו
עוד לדעת את ד /כי כולם ידעו אותו מקטגם עד
גדולם .הלמוד הוא תרגום ,אחוריהם של הפגים
הםחשביים ,לא הערות הגשמתית כ״א תרדמתה,
זאת היא תורת הוראת האלף בשמו ,ביטויו הקרוב
לאלף המספרי ,יביא אותגו לחשוב ע״ד מדרגת
המספר הרביעית .יחידות ,עשירות ,מאות ,אלפים,
ההגיון החתום ,ההגיון המחשבי ,ההגיון המילולי,
האותיות
ג.
וההגיון הנשמע .הלימוד יבא במערכה הרביעית
בההניון הנשמע בכריית האזגים .מדרגה הרביעית,
שריבויה היא מיעוטה ,היו״ד העליונה של האלף
מזכירה אותנו ,את העושר את הריבוי המבוטא
ביסוד המספר בהתרבותו ,שממנו אנו מצירים את
כבוד הנודל של האחדות של ריבוי ונודל האצור
בו .מתוך העושר של הריבוי שבא מצד הנודל הנושא
בבחו כל ייבוי ,כל עוצם ,וכל מתרבה ,ובלמונבל־
מתוסף נובע ממנו ,זה אנו מתארים בהיו״ד
התחתונה ,הריבוי הממשי .והיחש הנמרץ שבין
הריבוי המוחלט שבסוד האחדות המעולה המוחלטה,
ובין האחדות המונבלה ,המצבת דברים מסומנים
כגבוליהם .איגגה גגיעה ישרה .לא יוכל התוכן
המוגבל לנעת באותה העליוניות המתנשאת ממעל
לכל גבולים ומצרים ,כ״א מתוך היסוד המזהיר
שבל נקודה לא תסמנהו .תצא תכוגה קוית
אלכסונית ,המתחילה מהשמאל של העליוניות
כלומר מאותה התכונה של הכח הנשנב שיש
כהעליוניות הצחה למעט בחח להאפיל אורה כדי
ד.
ראש מילין
שתהיה נראה ומבהיקה לעיני כל מוגבל ונתפס
בציור והכרה .מזה תצא הנהרה ,וכל אשר תשפיל
לרדת היא יותר מימגת כלומר יותר מתגלה ברב
עצמה במערכות התחתיתיות ,ובמעבר אלכסוגי זה
יגע התוכן העליון של הריבוי המאוחד מצד אחד,
מגע דק וקלוש ,המספיק לפי עזוז החיים שבו,
למלא הבל חיים ושפעת מציאות .ומהצד התחתיתי
יגיע לקו אלכםוגי זה התוכן היותר מזוקק ודק
מהריבוי המתרבה ,המוגבל והמתפצל לעגפים אין
קץ ,הנוגים עולמי עולמים אין תכלית ,ובולם
מתאחדים בחטיבה אחת ,ויאיר נרק אור של
ראשית האורים ,האלף בתבגיתו המכתבית .א,
וההכרה הכהה התרגומית האולפן הארמי יגיע
להלמ״ד הלשון קדשי ושגיהם יחד ישחררו את
המבטא .יתירו את הכח המילולי ממאסרו .והיה
לפ״ה ,אשר בכל זאת עודגו אסור ברום אחדותו
הדוממת ,האומרת פ״א באלף תחת הפה הההית
הטבלטת ,האלף בצורתו המבטאית מצירת לגו את
סטל השוד ,בהמת הנח והעבודה ,בעלת העול,
האותיות
ה.
שמבחה יבאו התבואות המחיות ,ורב תבואות בנח
•שור .כל העז הרוחני המהוה את המון הציורים
הבאים ומסתעפים כלול הוא בכח הצורה ההתחלית
בה הכל .וכח גבורתה מתגלה ביצירות הפרטיות,
ההוות ומתגלות ,אחד לאחד למצא חשבון.
*,ביית״
בית ,אחרי שיש תובן ,שישגה צורה ראשית
הרי כאן תפארת אדם לשבת בית .צריכים כבר
להכין בית קבול אל הצורות המתהוות ,אל המון
החיל הבא ושוטף .הסיכוך והאטיםה הפועלים שלא
תופיע האורה בשפעתה הצורית המופשטה הם
הס הגורמים לחומר שיבנה ,לבית קבול סגגוגי
ותכסיסי שיתכוגן .פתיחתו של הבית איגגה מול
האלף ,לעומת הצורה הטופשטה ,הכוללת כל
בקרבה ,כ״א לעומת הרכוש הבא ,המוגבל עכ״פ
כאיזה מובן ,עד כדי להבגס בתיאור וחשבון,
עבים וחזקים הם המחיצות החוצצות לעומת המעל
והתחת ,ממעל לכל גבול הרי התעופה הרוממה
שרויה בלא גבול ומצר .ומתחת לכל גבול ,הרי
ו.
ראש מיליץ
הוא ג״כ כממעל לכל גבול ,הרי גם שם התעופה
הרוממה שרויה בלא גבול ,אין המעל והתחת.
מתיחסים לערכיהם כ״א במקום שהגבולים שולטים J
שם .ולהציב המעמד שלא יחדר האור הבלתי ן
מוגבל ויטשטש את כל הצורות האפגיות המוגבלות< .
לזה צריך בגין איתן ,חציבה חזקה ,כמין מעזיבה!.
אמגם גם להגביל את הגבול מצדדיו הנגו עסוקים.
אמת הוא שפונה הוא התוכן המגביל את הגמלים
.לההמון הרב של הננבלים ,אשר שטפו ויבאו
כשטף מים .אבל לא כל הגגבל מתנלה בצורה
הדתית ,וצריכה להיות מחיצה דקה החוצצת
ומעכבת גם את כח חלוש זה ,שלא יחדור במקום
שאיגו ראוי לו .הציור אשר ישאר בתעלומה ,בעומק
הדממה ״אוי לו .להתעכב ע״י מסיפס ,מחיצה
דקה ,מבלי לחדור אל הגבולים הצריכים להצטיר
ולהגלות ,לא ממעל ולא מתחת לכל המוגבלים,
הוא התוכן המתעלם בעומק הסוד ההויתי ,בצדו
ובדרגתו של בל המתהוה הוא עומד ,אבל מעוכב
הוא ,וגדר של שושנים מעכבו מלפרוץ פרצות.
האותיות
ז.
בטנך ערמת חטים סונה בשושנים ,מחיצת הבית
הימנית הדקה.
״גימל״
אחרי שבאו התוכנים של ההויות לנבולם .נערכו
המשקלים אלו בננד אלו ,ומציאות המשפט ,הגומל
גמול של מדהבמדה בא והתגלה ,נם יתאר שאלו
אשר היו ביוגקים משדי האם .קשורים אל היסוד
המחיה בראשית ההתגלות של כל היש .גגמלו
ונעשו עומדים בתוכן מיוחד לעצמם ,מתגדלים
מתוביותם ע״י תנועתם העצמית המכוונת ,להיות
מקבלים את הופעת השפעה ההויתית ממקור
החיים הראשיים ,ממרומים .מעילוי חדרנות עד
תחתיתם ירדו המצויים כפי תיאור החלק של
הצורה הוו״ית שבאות .ובשפלות התחתיתית במקום
אשר יצערו ויחשבו הענינים המוזרחים במדתם היותר
סצומצמה .יחל הריבוי המספרי בצורתו המונבלה,
כצורה שעתיד להראות ריבויים שאין מקורם
האחדותי ניכר בהם ,בנילוי והארה .עקב חני מ׳ ל
ח.
ראש מילין
שבתואר היו״ד .שמגע דק מחבר אותו אל החלק
התחתיתי של הוי״ו ,התיאור אשר להתפשטות של
הצורה הגשמית שבבעלי חיים הרגילים ,המבטאת
במראה הגמל ,ציור הכבדות הגשמית ,והבמות ו
העבה ,מוצאה פה מקום להתאר .בי ירידת ההדרגות
הן הן הגורמות לההתגלות החמרית .גניזת האיכות
היא הגורמת להתגלות הכמות ,שקיעת האורה,
מצירת את המחשבים ,והגרעון מביא את התוספת,
שבל* המוסיף גורע .הירידה הזאת מביאה היא
ג״כ את ההבטאה מה שאין המחשבה הברורה
מרשה את התגלותה והגלמותה .גי ,עומק ,מל,
דיבור ,כעין החשמל ,עתים חשות עתים ממללות.
״דלית״
הדלת השכלית .פתיחת ההשגות העליוגות,
הבלתי מוגבלות קשורה היא בבל המוגבל הקצוב.
הדלות .העגיות של השפעת היש שבמציאות
המוגבלה ,זאת היא הגורמת שיוכלו היצורים
המוגבלים בכח השגתם לפתוח את הדלת וללכת
האותיות
ט.
מחיל אל חיל .הדלת היא ג״כ מרוממת ,ושואבת
את לשר החיים ממעינות התהום העליון ,דלה,
דלה ,ע״י המון הרשמים הגשמים במקומם ,וע״י
כל מוגבל בכלל .הדל״ת בשני קויו ,יתאר את
הבמות ואת האיכות של העולם המוגבל .האיכות
זהו תוכן העליון היסודי המעובה ,החוק במציאותו,
אשר קצהו הימגי .כח העז שבו המהוה ומחיה,
מחולל בחילו את הבמות המתרבה ,משאיר הוא
הקו הכמותי את היו״ד מלאחריו .היסוד המספרי,
הכח המרבה ,עומד הוא ומגצח ,על התוכן הכמותי,
מתוך החיל של התוכן האיכותי ,וההויה המוגבלה
הולכת ומתגדלת ,הדלת הגגעלת הולכת ומתפתחת,
הקו הדק הוא התוכן הממועט ,הכמות ,ההולך
וגמשך משפעת האיכות שהיסוד המספרי האיכותי
נותן בו לשד החיים וכח ההתרבות.
״ה׳א״
שמובנים הם הציורים אחדי הגבלתם ,שהם
ראויים להיות מושטים לנו יבכר לפעול בהם,
ראש מיליץ
י
•
עליהם ,ועמהם ,תורה לנו ההא בביטויה ,הא לכם
זרע ,כח פועל מפורד ,כח בדול בלתי מחובר
בעצמיותם של התוכנים המוגבלים בא ומצטרף
אליהם .ובהצטרפות זו ,הפעולה ההכנית נעשית.
הכח הפועל הרי הוא הבסיס העומד בשמאלה
של הפעולה לא את המקום העצמיותי הימיני הוא
תופס כ״א את המקום המקרי הצורתי במובן צורת
הפרט ,אינינו נבול ובלול בתוכן הציורים עצמם
כ׳יא עומד הוא מנותק מהם ,ופועל בקרבם.
הוא כולל בקרבו צורות שונות לפעמים׳ הצורה
האיכותית המספרית ,ולפעמים הצורה הקוית
הכמותית ,תבנית הוי״ו או תבנית היו״ד רושם
המדידה ,או המספר ,הנכלל בתוך הצורה הההית,
להשלימה ולשכללה.
,וי׳ר
התוכן המדידי ,בכל מהותו מתפשט הוא
למטת למטרתה של התאחדות התוכנים ,הציורים
המוגבלים ,ובל הסתעפותיהם ,בחבור הזה שהוי״ו
האותיות
יא.
בהוראתו השמית ,והגלמית מורה עליו ,הולך משך
החיים ומתגלה ,החלקים המפוזרים שבצורות
גולמים מוצגים ,מתארגגים ,ושפעת החיים הכללים
האמיצים הולכת ומזדלפת בהם ,ההוראה
המילולית הדקדוקית של הוי״ו ,גושאת עליה ג״כ
את התוכן של החיבור והאיחוד ,היחשיות וההצטרפות
המביאה את ברבת השלום ,בכל דבר שלם,
ששלמותו באה מקיבוץ כל חלקיו והתאמתם יהד,
המתעלה על סגולת הזמן ומערבת את העתיד
עם העבר.
״זיי׳ך
כשהחיים באים למציאותם ,כבר רבו גגדם
המונעים והמפריעים היחושים המדויקים הם ב״כ
משוערים ומבווגים עד שבל הפרעה קלה של איזה
יחש וערך בבי היא מעכבת ,משבתת את החיים,
וגומלת את הדר זיום ,ע״כ צריך הזי״ין לבא,
הבלים שהמלחמה גאסרת על ידם גגד כל מפריע
גגד כל אויכ וסתגקם ,הגצחון המלחמתי ,השארות
ן
יב.
ראש מיליץ
החיים בצביונם המלא ,למרות כל המון מפריעיהם,
אינינו לקוח םהיו״ד האיכותית בהתפשטותה בערך
הו״יו ,לא התפשטות ,האיכותית תכין את הנשק,
את הכח לכלות כל מפריע ,כ״ א מהיסוד האיכותי
הבלתי מתפשט ,המרומם בתוכנו ,כשהוא לעצמו,
שממנו מושקפה היא ההורות של כל רע .מתוך
מרבוו יבנה הויי״ן את מערכות בניניו ,והתכונה
הלוחמת ,היא בעצמה נ״כ ,תכינה מכלכיית וזנה,
נותנת מחיה לכל הערכים הצריכים להיות מתכוננים
לבנין העולמים וכל תולדותיהם.
•חיית״
השבר שבא בציורים המתננחים וה בזח ,אידיאלים
הסותרים וה את וה ,ואת החתת ,המחתה ,באה
בתחילת השבלול בתור הקדמה לבנין עולמים שלם
ונהדר ,שני זיינים זה לקבל זה ,מחנה מול מחנה*
הזיי״ן של החיל ההורס ,ולעומתו הזיי״ן של מחנה
הבונה ,המהרס את ההורס ,מתאחדים יחדיו
בהתנגשותם ,וההרעשה חוה ,המחתה מתגלה,
האותיות
ינ.
והרעיון העליון מחבר את הדינים יחד ,ברום עולם,
יושב סת ,-חניון נורא ,חושב מחשבות ועצות
מי־חוק ,שם ח ח /שם החיות ,שם יחש החיים אל
כל אשר חיים בו מפבים ,חית תוריך עדת ענייך,
עז המלחמה ,והמלחמה ננד המלחמה ,מהוה את
החיים בבל ע-ביהם ומובניהם ,בבל סעיפיהם
והסתעפותם.
״טי׳ת״
אוצר הטוב מתמלא ,הפרטים כולם מתמלאים
בסכומם ,מוכנת היא בל המחנה של הפרטים
האחדים להכלל בהבלל המספרי ,ועולם ההכנה,
בכל עשרו וטיבו הוא מעוטר ,סטל הטוב הגנוז.
התפשבות החיים מימיגו .הוי״ו היטיגי עומד
חמוש ושבע בשפעת טובו ,הפרטיות אינה םוברה
כ״א בפנימיותה ולעצמה ,לפיכך לא יתרבו השמות
העצמיים ,והסקירה העצמית הפנימית גונזת את
הטוב ,וכופפת את ראש הוי״ ו בהמשכה אל תוכה,
עומד הוא הזיי״ן כח חקרכ והמלחטה מעבר
מזה ,ובה המבלבל ומזין מעבר מזה ,בצד השמאל/
שומר את איצר החיים ,והתוכניות הפרטית ,מכל
אבוד וכליה .מכל צר ושומה .חזק הוא הבםיס
התחתיתי השומר את ערך החיים של הפרטיות,
האחדים ,בין מצד המחויב ,בין מצדם המשולל,
שלא ישקעו בתהומות האפלה .ושנם בי־דתם ,ירדו
ירידה שהעליה היא נוחה ואפשרית ,מידיד שאול
ויעל ,והעליה כובטחת היא ,מפני שבאמת כבר
ערוך הוא הבסים החזק השומר טירידה תהומית,
שנשענים עליו ,יסוד החיים ,המקשר *המאחד.
ויסוד הזיי״ן השימר והלוחם ,והבל עולה למכון
ההשלטה הטספרית בפרטיות .שטובה נעלם
בפנימיותה ,וביטויה נ״ כ נעלם מכל הוראה מאתנו,
אף בי בטח יש להצלצול הוראה כמוסה ,אבל
מתאים הוא ג״ כ עילום השם בתור ביטוי גלוי,
למהות התוכן החבוי של הטי״ ת.
״ירד״
ה^ס£ר בשלמותו בהתאחדותם של הפרטים
כולם ,בכללותם בבראשית הויתס ,באחריתם.
האותיות
טו.
מזין את תכונת היו״ ד בציורה הנקודתי ,צמצום
ודיניו ,נניעה ציורית .והתעלות אל מה שאפס
בי כל תואר וכל ציור ,והציור בעצמו הוא רק
דמות אפיסת ההכרה .נקודה שחורה שאין בה
שום חישוף של לובן ושל בוהק ,והו האוצר
הנשנב ,שכח היד הפועלת .מתמלא בנינו באוצר
ן החיים ,והמשכת התנובה העליונה ,שמבטאת את
ן הביטוי של היו״ד ,הנקודה הקו והשטח .שהם
; מתנלים בהדרנה בהבטאת היו״ ד בהתנלםות
מבטאו ע״ י היו״ ד הוי״ ו והדל״ ת שבו ,מורים
עהולכים הציורים פה וננשיס כבר להנלמת
המפעלים ,ליצירית מפעליות ,המזדרחות מתוך
השינוב המופשט הנשנב והעליון מכל רעיון,
ההסתעפות לא באה עד הציור המעוקב ,כי אם
עמדה על הנבול של השטח ,להודיע כמה רמו
ושנבו ארחות המפעלים בהייתם עומדים בגינובם
הצורתי אשר בהעמדה הרוחנית ,כי כל הנבלה
חט־ית לא תנע בה ,כ״א במנע היותר דק וקלוש,
המתקרב אל ההויה הםגושמה שתחתיתה היא
טז.
ראש מילין
רק השטחיות הגונית .שמראה העין ,רק הוא,
יכול להקשר בו ,אבל לא תפיסת היד.
״כך
באים הם המהוהים הנערכים זה לעומת זה,
בכל צירוף כללותם ובכל יקרת ערך פרטיותם.
לידי הצטרפות ערכית ,שהכ״ף המקבלת את תכונת
המשקל ,וההערכה המשוה באה לפעולתה ,יחד
עם הפעולה הטכנית ,המתגלה ככפים ,שראשיתה
היא הבפיה המבדחת את ההתפשטות הכחית של
ההתהוות להתגלם בצורה ידועה ,בתבונה מדויקה.
ע״פהחפץ ,והמנמה היסודית ,הב״ף בצורתו ,כחן
המפעל לא הנתות של הפעולות המתפרדות ומהוות
ומתנלמות ,בפרקיהם השונים והמחולקים ,כ״א
הופעת הפעולה ,והזרחתה בשטף חייה ,שהיא
הופעה אחת ,מתגלגלת בכל אופניה ,תופסת
את הרום ואת התחת ,בתפיסה חזקה ומעובהץ
חוצצת בפני הימין בחציצה דקה ,מה שהוא ממינה
של ההופעה הפעולתית אלא שהוא מנוע מלבוא!
האותיות
יז.
$ל תחומה ,הרי הוא נגדר במסיפס ,דיה מחיצה
קלה כמחיצת הבי״ת הימנית ,אבל הרום והתחת
כחזקה הם חוצצים ,ההפרדה מצד העילוי ,או
מצד השפל שלא להבגס בחוג המפעלים היא
איתנה ,ועמודית ,הסיגה בחוסן השמים ,ומוצקה
ביציקת הארץ ,אמנם מה שלא התנלה בהמפעלים.
ועתיד להתנלות ,מה שהוא בכח ..ואינו בפועל,
על זה פתוח הוא פתח הב׳׳ף ,הכ״ף יכניס בתוכו
כמשקלו ובעצמת פעולתו את כל תנועת כפים
אשר יבואו .אשר יקומו ויעמדו ,מראשית עד
אחרית לעדי עד ,כל הטכניקה בכל מעמקיה,
כל הבינה היתרה של האדם שהיא מעין דוגמא
-עלמעלה.
״למ׳ד״
באים אנו לאותו המעמד ,שההקשבות העצמיות
כבר גגמרו ,כל מה שבל מצוי משינ ובל אידיאל
:הי מקיר מרוחו פגימה ,לציר ולפעול ,להוות
*להרחיב ,להפרות ולהוליד ,כבר בא ועוטר על
יח,
ראש מילץ
מכונו ,ומתחילה היא ההתרחבות הציורית מתוך
הספינה שכל נושא סופנ אל תוכו מחוצת לו ,כאן
באה כבר כריית האזנים לכלל עמדתה ,והלמ״ד
בא לסדר את ארחות השפעותיו ,מקבלים הם
דין מן דין ,ארחות חיים ,ורגשי חיים ,ה־־רכות י
תבוניות ,וציורי דעת .שפעת חפצים והמון רצונות.
הלמד ,בצורתו המתרוממת מעל השיטה השוה,
מביא את הרעיון החיפוש /המתרומם למעלה
למעלה .לתור מה שהוא מעל לרוחו והכרתו ,רצונו
ועמדתו הפנימית המהותית ,אמנם ההתנשאות
הזאת תמיד נורמת היא שהצד התחתיתי של תוכני
הלמד נם הוא ,יתרומם עכ״פ הרמה אלכסונית
אל על ,שאיפת ההתנשאות לציר ע׳׳פ הנשנב נם
את הציורים התחתיתיים ,ולהתאים את הסדרים ע׳׳פ
הרוממות ,הנשקפת בתחום הרום ,אחרי התעלותה
של הצפיה ׳למעלה ,מבולטת היא בנטייתה הרנלית;
של הלמי׳ד ,הקו האיתן שהקוים המתפשטים
ממעל ומתחת נמשכים ממנו ,מלמדנו ,את היסוד
הלמודי הבנוי על איתגיות ההבדלה שבין הרוס
האותיות
יט.
והתחת ,על יסוד הכרת הערכים והבדלת התוכנים
למיניהם וסוגיהם ,ההתרנלות שביסוד החיים
ההולכת בבל יצורי עולמים ,ועולמי עולמים ,שיש
לה עסק עם מורשת דורות ,ומורשת עולמים ,השמה
את אותותיה אותות ברשמי החיים השוטפים
מדורות עתיקים ,ועולמי עולמים חולפים ,הרי הם
כולם נשואים וכלולים ביסוד הלימוד שתכונת אות
הלמ״ד בעז נבהה וחטיבותה מצלצלת כפעמון
ברוחה ,בקול עז ,הנושא בחילו הכביר את כל
המגדלים הפורחים ,באויר המצוחצח ,של הרום
העליון.
״מי׳ם״
מזיגת העגיגים המצוירים זה בזה ,שטפם הכללי
אחר שתוכללו צורותיהם הפרטיות בשטף הכלל
הגדול ,העתיד לעשות מאמר שלם מהמון גקודות
מחשביות ,ומפעל ויצירה עולמית ,מהמון כחות
כבירים בודדים אין חקר ,כל אלה יגלה לנו
המי״ס ?:ביטויו המימ״י ,הלימודים מתגלמים
כ.
ראש ממיץ
התגלמות מחשבתית ,חוגים איש על דגרו בציוריהם,
מתגברים כל אחד בחוגו בשיטתו ובמהלכי אידיאליו
ורזיהם ,ובולם הולכים ומתמזגים מזיגה רוחנית
לנהר פלנים ,של שטיפה שבלית רצונית םתאדרת,
מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר בטרום
ד /המי״ם בצורתו המבתבית ,בציור של
הרכבת בית וכ״ף שבחלקו הנדול הראשון הימיני,
מורה פעולה חפצית ומחשבתית פועלת ועשירה בכח
הכפי שבו ,קיבול לרשימות עליונות ,המתנלות ע״י
המפעלים ,מצד הביתיות התחתיתיות שלו,
התאחדות המפעל והרישום האצילי של קבלת
ההארה השכלית מראש צורים ,ע״י שטף החיים
ממקור תעצומתם שהוא מתלוה אליהם בצורתו
של הוי״ו הסונר ,המתחבר אל החלק היסודי של
הבפביתי שלו ,אשר באומץ הויתו הימינית ,בולם
יחדו יעשו את עז המאמר שימצא פתח לשטף
האורה המוסנרה ,בתוך המפעליות ,והרישום
האצילי ,לחדור מחרן לחונ המגביל את הרת
המאמר וערב /ומלמעלה מגע דק וקלוש מחבר את
I
האותיות
כא.
שטף החיים העצמיים אשר יתגלו בתור תוארים
צדדיים ,הצד השמאלי שבההויה ,ויחוברו לעצמיות
יסוד המאמר בכבוד גבורתו ,ופתיחה עליוגה
תשאר ,שבה תתפרץ אורה עליוגה ,מהאור הבלתי
גמצר החופף על בל הרשום ,על בל הגבתב ,על
כל המתגלם ונבגס בכלל ספר וסיפור ,עז גבורת
המאמר בהמון ערכיו וצורתיהם ,והחיים והמפעל
והקיבול הרוחגי ,יחד בהשלבם עושים הם את
המזיגה הרוחגית ,הגותגת מקום לשטף ,לגהר
הילך והומה לחיים רוחגיים שכליים רצוגיים
בהמון עולמים שמרוב עזם יוכרו אך בשטף הכללתם
בריבוים ותעצומתם כחק המים ושיאם.
״נוך
הגו״ן במבטאה מפגה היא את הגיוגגו ,אל
אור החיים אשר הוא מזדרח בנקודות המיוחדות,
מאוצר השטף הכללי יסוד המימ״י ,המושגים'
הציורים ,החפצים ,והשאיפות ,בהמזגם יחד,
כהתגשאם למרומי ההכללה ,בהקבעם בצורתם
כב.
ראש מיליין
השוטפת וההומה ,הרי ההארה הכללית עומדת
בה באפס תפיסה פרטית ,ומכת הצורה האמיצה,
נקודות חיים רבים לרבבות אין מספר מתגלים,
דגי הים ,בתואר מעורפל תנם מתראים ,בשפת
התרגום השואבת את אורה מהמקוריות האיתנה,
מתגלה תוכן הדגי .הנו״ן התגלות החיים המרובבים,
מתוך האוצר המזהיר כולו באור גגוהות מרוכבות
מאוחדות ומאורגנות ממותיות למזג אחדותי מלא
שטף ועז .מבריחה היא את החיים לעמד במלחמה^
בבלי הלחם בזיי״ן ,מלחמות ד /בעולם המדע
והמוסר ,בהיצירה הרוחגית ,ההגיון והשירה ,ובל
פאריה ציציה ופרחיה ,זאת תבליט צורת הזיי״ן
שבגו״ן בראשה ,והצד הכפי שבתחתית הוא יורה
לגו לא את ההשלמה המפעלית ,והגבלתה ,כצורת
הב״ף השלמה ,ב״א את הכח המפעלי החבוי
ותאיתן שהוא גטוע בעומק החיים ,העושה ע״י
ההכשר אל המפעל את כל מהות צורתם ,להמון
רבה של רבי רבבות סוגי סוגים של עולמי עולמים
אין קץ .תיאור המשים שערי ביגה .מקור יצירת
הגשמות.
האותיות
כג.
״סמך׳
סמיכת המציאות הרוחניות והחמריות שבה
בכל ערכיה ,היא בהסגרה בגבולה ,בהיותה נשמרת
מבלי לעבור חוקה וערכה ,זאת היא עמדת הסמ״ך
בצורתה בכתב ,ההגבלה החזקה ,המקפת סביב,
מבלי תת מקום לצאת מתחומי ההקצבה
המציאותית ,ברעיון וברצון ,לא למעל ולא לתחת,
לא לימין ולא לשמאל ,איגה בעצמה ערך לחיים
ולמציאות ,ההגבלה היא תמיד שלילה והעדר,
אבל הגבלה זו מוכרחת להיות חודרת בכל הרה
מפורטה מאיזה ספירה שתהיה ,כי בה תופע
הנהרה של הצטינות המציאות הנשארת סמוכה
לאותו התוכן ,והחלק המיוחד שהחיים קולעים שם
את מטרתם.
״עי׳ך
הציורים והמושגים ,אחרי הסגרם בתחומם וחונם,
אחדי הסמכם בסמיכה חזקה״בגבולע מהותם הם
מוציאים אז את הבהקת אורם אל הפועל ,אז העין
כד.
ראש מילץ
הרואה יוצאה ממחבואה ,והראיה בבל גוגיה
מתחילה לפעול את פעולתה ,שטף החיים אשר
בהוי״ו ,עז ההננה ,ובח הקרב אשר בהזיי״ן ,אינם
מתחברים פה בשרשם האידיאלי המחשבתי ,רק
בבסיס המעשי המנמתי ,השלילה שהיא זורה
את בל ההשפעות החיצוניות ,את בל ההופעות
המטשטשות את הבירור המפורט של הנושאים,
הרצוניים והשכליים ,בבל דיוקי אופים ,ביסוד
זיינ״ה ומלחמתה מצד האחד ,ומצד השני האפנה
החיובית של המציאות והישות ,ששניהם מוצאים
בסיס לרגליהם בההנבלת התהומית שמעבר
התחתיתי ,למגע את המחשבים ,לעכב את הירידה
את ההשתקעות בתהום התוהו והכליון ,בתהום
ההתפזרות והאבקיות ,הם הם הגורמים את הופעת
כח העין לצאת לפעולה ,והראיה הכללית ,את כל
היא רואה ,אל ראי ,הבל מוצג בבל הדיוק ,בבל
העמדה והחטיביות ,לא תשיג יד הכליון לכחד
את הראיה ,הבהירה הכוללת ,שבל הפרטים בה
חיים חיים איתגים וגוצציס בעושר בהיקותס.
האותיות
כה.
ft Su
מתמלא הרוח מלא אוצרו ,מתכנסים התארים
והמתוארים ,הציורים בכל סעיפיהם ,המון המאויים
לפלנותיהם ,הפרטיות כולה בבל עשרה ,השטפיות
הכוללת בהמון גאונה .האורה מבהקת ,והעין סוקרת
הגשמה מלאה היא עז ,רוחה בביר ומעינותיה
מתגברים ,אז בא הפה למעמד השתלמותו ,המבטא
לוקח את מקומו ,והמילוליות מתחילה להיות
מקשקשת בצלילותיה ,הפ״א במבטאה תזכיר את
הפה המדבר ,המכיל את אוצר הגיב ,את השפה
לכל עשרה ואוצרות מכמגיה ,שהם מתאדרים
מתגברים ומתפלגים בהמון רבה .לארצות וללאומים.
לעולמים ולמהדרותיהם ,גבורת הספר של היו״ד,
אצורה היא בתוך כח הקיבול הרוחגי של הבי״ת,
וכח המפעל המעשי של הכ״ף שגתגו שגיהם
מהודם על היסוד הראשי של התמוגה הפאי״ת,
וע״י כלי הרעיון ויצירת המפעל ,מוציא הרעיון
המספרי אתכחותיו הטרובבים,והבגיגיםמשתבללים,
כו.
ואש מילץ
מתרחבים בתוך חוגם ומכילים את התחמתם,
האומרת ,עד פ״א תבוא ולא תוסיף.
״צדי״
נרדף הוא הצד״י במבטאו הנסמך אל הקוף
הבא אחריו ,להיות מבוטא בשם צדי״ק ,מ״שג
הערק ,בכלליות ובפרטיות ,הרי הוא משתכלל
בקיבוץ הצבעים כולם בעריכת כל הנחות כולם
על מכונם ועל סדרם ,במקומם ושיעורם ,הצדדיות,
הרשום של היחש של בל נושא בכל ערכיו אל
מה שחוץ לו ,החפץ הפנימי שהצדדים בולם של
כל מושג ,של בל מצוי והוה ,שהם הם הנוגעים
בהעולם החיצוני הם יהיו יחושים מלאים צדק,
וצדקת ד׳ תגלה בבל עולמים ,ובבל תכונותיהם
תנועותיהם והופעותיהם ,מילוי זה והרכבה זו
מצינים את מלא הצדק האישי ,אור היסודי של
צדיק יםוד עולם ,שהתהוות רצון מלא יפעה זו,
היא בנין העולם כולו שכלולו ותקומתו ,החיים
הנקודתיים המסופגים מאור החיים השוטפים
האותיות
כז.
הכלליים עם כל מלחמותיהם ,ונטייתה של
המלחמה ,וכח הזיי״ן ,אל היסוד של אור החיים
ומגמתו ,לא אל המיתה והחרבן שהיא שאיפת
,הרשע ,יגלה לגו הצד״י בתמונתו ,תמוגת גו״ן,
| ספיגת החיים ,סמל ההפריה וההתגלות החיוגית
| מתיך השטף המלא של התמזגות כל הפרטיות
אל הכלליות האיתנה ,מקולות מים רבים אדירים
משברי ים ,אדיר במרום ד /הזיי״ן נמשך הוא
אל הנו״ן מתעקם הוא ובא אל חיקו ,והבסיס
,המעשי ,המתגלם בפועל וביצירה של הצדק,
]הצדקה והצדיק ,בכל צדי צדדיו ,בבל יחושיו
ןוקשוריו ,הולך הוא ומתגדל ,מתארך הוא המעמד
׳התחתיתי ,ותכוגתו מתגדלת ,חזק הוא הבגין
העומר את כל העומדים עליו מירידה תהומית,
יראת ד׳ מקור חיים ,למען סור משאול מטה,
ומגדל עז שם ד /בו ירוץ צדיק וגשגב.
1
״קיף״
ככל המון ההויה ,המלאה עושר כחות ,רבי
יככות תגועות ,רצוגות כבירים ,עולמי עולמים
ם־ן.
ראש מילין
לאין תכלית ,שהשפעת החיים הולכת ומפעמון
בהם ,בתכונה מסורית ,שבלית ,חפצית ,מהותיר,
חיית ,בא אור התולדתי שמבהיק ממנו בדמוי
ננוהות השפעיות ,שמקור החינוך ,התרנולר'
המורשה ,וההתהלכות הדורית ,התקופית ,העולמי
נובעת משם ,זאת היא תכונת החיקוי ,הנטיה ש
ההתיצבות בתואר המעמד המושנ ממעל להנב!
המונבל של היש המפורט הנערך בערכיו המיוחדמ
הקו״ף מחקה הוא את האדם ,והקופית האנושיו
היא הצטלמות החיקוי החודרת בכל השטחמ
הפועל בכל השדרות לפי ערכיהם ,החיקוי הט׳
המשבלל את הישות הוא מקור הפאר וההתהדרוו
המעלה את בל שפל אל רום ,מבון המנהג׳
הטובים ,והקבלות היקרות שהן הולכות משרי
וקולעות אל מטרת רוממות צביונו ,הקופיות המי
היא ההריסה של החיקוי שאינה לפי התוכן העג
והבונה היוצרת ,החמושה בעדי הצדק המוחל
הציורים והנושאים ,התויות והתנועות ,הרצונ
האידאלים והשאיפות ,כנחל שוטף הולכים
האותיות
כט.
ומתגברים ,באים בתוכיותה של כל נשמה רוממה,
׳גורמים לה את מטבעתה המיוחדה .שוטפים הם
׳"כ ממעל לכל רוח כהה ,וחודרים דרך הפנשה
•ל קצת מנימיה ,והקופיות באה ,שמתחלקת
פלנותיה ,הקופיות המורידה ,המסתפקת כחיקויה,
"לא תרומם למעלה ,לא תדאג עלשטחיותה ,ולא
!זרים את רוחה אל ההתעמקות הנשמתית במעמק
^עין החיים ,והקופיות הקדושה המעולה ומפליאה,
לתחילה מהתנסחות שבלונית ,ועולה ובאה,
)והגדלת ומתרוממת עד לבדי חידוד פנימי פנימיות,
ןקור קודש קדשים ,הבח הכפי מוכן בתוך
[!העתקה הצורית ,המפעל הוא קרוב להעשות,
יעיון ,כח הפועל המחשבי ,והציורי מנותק
ויא מכהה של ההעתקה הכללית ,הבנויה על
החזיונות כמו שהם מפיעים ממקורם ,וכח
•יעל מופרד זה ,הרי הוא חודר בכל השטחים
.רד למעמקים מפלס לעמקי התהומות ,וקורא
יכו שובו ,שובו בנים שובבים ,מתנוצץ קרן אורה
ןיייך כח הפועל הכללי ,המרוה מתוך ההמון
1
ז
(
ל.
ראש מילין
הרנ של ההעתקות הנפשיות ,הנחות והרצונות
שטופי הצורות ,והמית התנועות דגליהן ,ויחד עושו!
את התמונה ה