יוסףאומץ
147
תרסא
כשססנניןין בשבח אסור לעשות נופא כבנר שפורסין על הכלי לסנן
בו רק ישוה הבגר לכלי וישפוך עליו בנחת ונעשית הנומא סטילא ,וכשגטר
לפנן י~הר בטאר שלא ימחוט התן שנשאר ככנר כי הוא אשור סקילה.
ליתן כרנום לתוך האוכלק פסק בשלחן ערוך סיטן ש~ד רמיהר ראין עביעה
נ ארום לתוך תן
כאוכלין ,ונראה רהוא הרין כטשקין .ולכן סהקר לחת י
לבך
תרסב
אסור לטלוח ב' או נ' חתיכוח צנון וה על גב וה אכל אחר אחר שרי.
עראה לי רה,א הרין אוגרקעס שאסור לסלחן כררך שרנ.לין העולם ,ולכן
נהנתי למלחם קורם השכת.
תרסג
אסור לפרק האגו~ים או לווים מתוך קל,פתן החיעינה הירו"ה שקור,ן
ליפ*.
תרסד
ברירת השאלטן אם לוקח האוכל סתוך הססולת סותר ורוקא כרי לאכול
ס'ר ,אבל לא הפסולת בתוך האיכל .ולכו סוב לבררנ סבעור יום ספני
שהסשרח,ת אען 'ורע,ת להכחין בין ברירה לברירה ,יכ
ן נהנ אבי טורי
החסיר הל ,וראוי לכל בעל כית להשניח על וה ויראה למשרחת שלו כאיוה
אופן תברור שלא יהיה חילול' שבת בביתו.
תרסה
בכלים של פרקים איכא פלונחא אם סותר להחוירם בשבת .ונראהל.
ראפשר רגם הסקילק לא התירי אלא בכלים שאינן עשויין על 'רי שרויב"ן
ואפשר רביסיהם לא היה ענין שרויב"ן ירוע ולכן לא ה'ה הררך להרקן
קל כך אכל כלים שלנו הטהורקין עלירי שרויב"ן ליכא טאן רשרי .והכי ריק
ל'שגא רטור שכתב לפי שאק ררך להרקן .גם כתיב כביח יוסף ררפוי ואינו
רפוי אסור נםכן .לכןיש להחסיר בכלים שלנו וכן בחיפרתא רקטיפתא שקורין
כיווס קנאף.
תרסו
אכן הכלים הנחלקים לנ' או ר' חלקים וכל חלק וחלק ממולא בם.ני
סרקחות סשונים ~ה סוה ועשרים להפחח ילהסנר על 'רי שרחב"ן נראה לי
היתר פשוט לפתחן ולסגרםדכיון רעיקר תשמישן בכך לא סקרי בנק וסתירה.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
148
יוסףאומץ
תרסז
אם מותר לארם לעבור עבירה כרי להציל חברו סאיסור אחר א.כא
פלונתא ררביתא הכית יוטף הביא באורח חים סוף סימן ש" 1בשם הרשב"א
שאין רוחין השבת על הצלה סהעבירות שאין אוטרים לארם חטא בשביל
שיוכה חגרך ואפיל ,איסורא ווסא לא שרינן ליה כרי להציל חבירו סאיסורא
ו בחו
רמג ופטעם,ה לא רצה הרשכ"א לעשוח סעשה להת.ר לסישה.ציא
מביה
.כחוקה לכוסה להסיר לילך אחריה ג' פרסאות שהוא איסור ראוריחא
כרי להציל טהטרה .אכן הבית יוסמ פליג על'ה ררשב"א שהכיא בשם
התוספות שנ .סברוח לחר סכרא אפילו אם ההסרה היתה בפשיעותכת.
מותר לאביה או למי שיהיה לחלל שבת בעבורה סשום רחלול שבה פעם
אחתהוי איסורא ~וטאלנבי הפרה שתעסור כלים.
ה באיסור חילול שבת ושאר
איסורים .ולאירך סברא אין היתר
איסורא ווטא להציל טאיסורא רבה
רק היכא ראיכא לסיחש לאיסורא על יר' אונס כנרון רלעיל רהוציאו בתו
י פשיעת העובר בוה לא שר,נן
בח~קה אבל היכא ראיסורא רבה נעשית עליר
אסילו אשורא ,וטא .וכסברא ,את האחרונה פסק הסחבר כית יוסף כספר
שלחן ערוך שלו סוף סימן הג"ל למעשה ,ואף על גב רכחיבורי וה רצוני
לכתוכהר.נים שרניל'ם לשאול לחכם כמו שכתבתי בהקרטה מכל פקום כתבתי
רין וה ,ואף על נב רלפום רהיטא.פ*נ עליה הנאון מהרמא"י בהגה,תיו לשלחן
סימן שכ"ח סע'ף " שכתב ווה לשונו ,מ' שרוצים לאנסו שיעבור עב'רה
נרולהאין מחלליןעליו את השבת כרילהצ,לו ,טכל מקום כרמעינינן כיה שפיר
נראה רלאפליני אהררי שמהרמא"י לא כתב רק עבירה גרולה סתטאוהיני חוץ
מהמרה ואם כן הילול השבת נגר כל עב.רות שבתורה לא הר אשור ~וטא
ואררבה שקולה שבת ננר כל התורה כולה אכן בהטרה איסור שבת בכלל כל
העבירות שע,ברת כל 'סיה לכן שרי התם וכמו שכתב בית י0,ף להר.א סלתא
בטעמיה סוף סשן ש"ו הנ"ל.
לעב.ר
~ין
ער.ך
תרסח
רכה ה0כשלה להרבה כני ארם בהצעות הסטות סשבת למוצאי שבת
.סיו
ם טוב לחבירו או לחול .אכןבין השמשות לא החמרתי שהרי כל רבר שהוא
סשום שבות לא נורו עליו בין השטשות.
דיני סעךדהשלישית.
תרסט
סטרה שלישית יש ליוהר בה בסאר סאר ,ומה רב שכרה שאמרו חכם.נו
ו"ל שנטול משיעבור מלכיות ומרינה של גיהנם ומחבלו של טשיח ונוהנים
לו נחלה ב* סצרים ,לכן קיץ וחורף לא "טבתו סצוה וו ,ואף על פי שבחורף
אק ארם רעב כ %סכל פקום יאכל לפחוה כוית ויסרר שלחנו גם כן בר'
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
יוטףאומץ
שו
יחטין ויכצע על שני לחסק ויאכל פעט רג'ם ומעט בשר לפחות רברך ש
הין .וחחכם עיניו בראשו כ0ע(רת הבוקר לכלכל אותו בטשפט בסעודת
שחריח כרי שיהא רעב לסע1רה שלישית ,מה טוב חלקו וטה נעים גורלג
תרע
ש סחלקים סעורח הב1קר לשנים כרי לצאת באחרונה יר .סעורה
שלישית ,ואף רלא עברי איס1רא מכל מקום כע'נ'יש כאן חשש ברכות שאינן
צריכ1ת .ורא,ת ,כיסי חורפי בספר ישן שנעשה על וה שאלת חל1ם כמרופני על
י רבינו חם או סררכי והשיכ ש'חלקום לנסרי1 .טעמים של הטחלקים הוא
יר
כרי שלא יאכל 1בסעורה שלישית אכילה גסה שכעור שבנ' הסעתם פת(חים
לקבל פאכל תאותו יותר לאכול מאחר שהססיק אכ,לתו ,והלא ראגת אכילה
נסה בטה נחשבת ננר חשש ברכה שא.נה צריכה ,אף שלפ ,רברי הפ1סקים
אין כאן ברכה שאינה צריכה סכל מק1ם פשפע מתוססות כל כתכ' רלפחות
איכא חששא וכן האריך בוה בחולעת .עקכ .אחרי כתבי טצאח' בספר חש
נ1חלת שהמחבר ההוא צוה לבנ' 1שלא .חלק 1סע1רת הכוקר לשנים רק אם
חל יום טוב אחר שכת.
תרעא
מפן סעורה שלישית יש מנחנים שונים פה ועור באיוה קהלות קרהשות
שבארץ אשכנו היה הטנהג מאו לסעור קורם תפלת המנחה ובאיוה סקוטהז
בארץ אשכנו וכטעמ נרובא רעלטא המנהג לסעור בין פנחה לטעריכ ,וטעס
של שניהם הלא הם כחובים על רכר ,הסררכי רערבי פסחים 1רא"ש שם
ושאר סוסקים1 .הנה כקת הגיר1ש התנו טפ1ור (מפוררביןי(שביהכפרים ועירות
קטנ(ת אשר סיימחיט אשר הנהיגו עצטם סעצטם בלי סנהג לאיול בין
מנהה לסעריב וספני שהינו או כמעס כבושים חחח ירם בתריה( גרירגא
לסעיר בומן סעורתם "חר כך כשהחוירנו עושח נימים לעירנו לארצי בני
עירנ( לסרוש סהסנהג שנהגו בהי(חם חוץ לעירנו .והנה הבנסתי ראשיבעוב.
הקורא ברבר וה ועשיתי שהאב"ר 1ש(פט כע,רנו אשר היה פה ב,מים ההם
בצ'רוף בני ישיבה חכטי עירנ 1הגר1לים שהיו בומן ההוא ואני הקטן נעש,תי
נם כן או סניף להם הסכמנו כשהינו בוער לתקן תשובה לצ1רך מה ולעתן
בפילי רשמיא שמאו והלאה לא ישגה ארם סמנהנ הקרום שנתיסר מא 1וסקרם
על ותיק,ן ונם פוכח כן מרברי טהרי"ל שה'ה טנהנ כארץ אשכנו והונרו
פי
א 1כן על פינו בבית הכנסת עם שאר תקנ1ת שתקננו או נם נור הא"5ר
על השטש שלא לקרות בקיץ לביח הכנסת לפנחה ער אחר אשר קשקש
שבעה למוע יהא לארם ופן וע'רן לאכול ולהחעננ ולשבוע פזס 1קריאת האכילה
קורם סנחה רהתנו שקשקש ה' ער שבע וכן נתאסץ סאר ברבר זה הגאון חכם
שרנ 1סהר"ר פשה טענרלש וצ-ל וגור כחרם ש השפש שפמ שהיו או
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
1%
ירסףאומץ
איוה פרנטש שטהתעננ ומרך רצו להשתעשע בסעורתם כין סנחה למעריכ
שאם יסערו קורם פנחה לאירעו במה להכיא 1פנם כ' 1מנחה לפעריכ החניפו
לשטש כרכריהם ער שלא שמע לקול סוריו וקרא לבית חכנסת בשש ער שלא
היה העולם יכול לאכ1ל ילשבוע ולהחעננ כסעורת שכת קורם שיבוא קול
הקורא לכית הכנסת ועל ירי כן היה כפעט הכרח להעם שלא לסעור ער
אחר ה0נחה וגם שהיו איוה יחירים שנתחוקו ונתאפצו ברכר לאכול קורם
תפילת הסנחה ולפתותלעש.
ת כרכת הטוציא קורם חפילת הטנחה פכל מקום
עליר
י שהורגל השפש לאט לאט להקרים הקריאה לביח הכנסת שנה שנה
ק,רם שלפניה כפעט גחבטל הטנהנ חקרום כאכילה קורם הסנחה סכל וכל ומה
לעשות הגם כי רע ומר על' הטעשה בוחן לכות הוא יורע ועלירי וה שאוכלין
בי 1סנחה למעריב באש עורלירי טכשול בשתיה סשכיהיה הפנהנ פשוט
פה שטי שטת אכיו או אסו לא שתה טים אחר מנחה ועלירי וה שסוערין
או טוכרחש לשחותסים.
ע1.
תרעב
כשהולכין בין מנחה לפער.ב כשבת לסעורסע.ר
ה נרולה נמשך הרבר
לפעס.ם קרוב ללילה ער התאסף העם .חר וער אחר נטילתם או ער גמר
הררשה וכל כי הא .גונא החכם עינ 1,כראש 1שיאכל מעט פת וכשר כטרם
צאתו 0פחח כ,תו א 1שיטהר לאכול כסעירה לפח1ת כו.ת סבע1ר יום .ואנ.
נהגתי כשסערתי בפשחה כין פנחה לטעריב 1ה.ה ררכי לכרך ברכת הסוון
קורם ערכית כרי ללכת לבית הכנסת שלא כושת ,לבקש פכעל הסעורה
שיחן לי סעס כשר ורגים כרי שאקים סע1רה שליש,ת על בשר ורניס כררכי
חטיר.
תרעג
ואם נסשך הרבק שלא נטלו.ריהם ערחצי שעה ספוך לצאת הכוכבים אסור
להתחיל לאכול ,שלחן עריך סיפן רל"ב .לכן יש לרקרק בוה שלא להתחיל
בסעורה קרוב ללילה בומן הנ"ל.
תרעד
יש ליסר עלינו אחר תפילת הסנחה של שבת ,כן הוא כתולעת יעקכ
ובסרר היום 1נם בח"ח פוכח כן.
תרעה
כ'ן 0נחה לסעריב רשכח א,ן ק,בעין מררש מפני כבור 1של משה
רב'נו עליו השלום שפת כוסן הוה ,ולכן נשתרבכ הטנהנ שלא לרר,ש כצכור
בוסן הוה כסו שרנילין בי1ם טוב, ,אפילו מאו שהיה הסנהג קבוע ותקוע
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
יוסףאומץ
151
לאכול סעורה שלישית קורם מנתה אף עלפ
.כן מעולם לא ר~אנו ולא שפענו
מי שררש בומן הוה .וספני וה גראהלי רא,כא א'סור רב שלא יאסר לתלמיר,ו
בוסן הוה תוספוח או שום ספר.
תרעו
אכן לא טפני וה פטור הארם פרברי תורה כי א,ן ארם רשאי לכטל
פפנה ולא ,מוש טפיו אפילו רגע אחר רק כל ארם ילפור כל וטן שאפשר
לו לראות ,אם 'וכל לראות באור הנר שבבית הכנסת מ,תר לו ללמור לאורו
ולא נורינן שפא ,טה רכל שהוא פשום שכות לא נורו עליו כין השטשוח
בסקום סצוה.
תרעז
אכן טה שהתחע ,לנהוג איוה אנשים שכשיש להם סעורה בין סגחה
למעריכ סרליק,ן נר על ירי נכרית לא שפיר עברי ,ואף אם בשלחן ערוך
כתב קולא וגם שמעתי שנן הטנהנ פשוט בכל פרינהן פולין בסע,רת סצוה
פכל פקום ראיחי כמה פעמ,ם סרבנן קש'ש .רפיחו לאותם שהיו רוצ,ם
לעשות כן אפילו בסעורת מצוה וכל שכן היכא ראין סע,רת סצוה .ונראה
ל ,רסבירא להאוסרין רהא רסתיר בשלחן ערוך הינו כין השטשות רע,ולא
שנתא רא ,אפשר להרליק נר בהיתר ,אכילה בלא נר א,ן כאן עוננ שבת,
ן כה צורךנר,לכי קורם שחחשך
אכן ב'ן השסש,ח ראפוקי שבתא ההרלקהא.
,כולים לראות קצת ולכשתחשך יכול'ם להרליק בהיתר ,נם הסעורה א,ננה
סע,רח שבה .לכן אין להקל באסירה לנכרי שבות סשום וטן קטו כרביע'ח
שעה.
י,
תרעח
לאטרם ססוך לחשיכה ום.
בתיקוני שבת כתב מוטורים הרבה סאר
שתככרעליו העבורה יאסר לפחות ברכי נפשי וכל שיר הסעלות כסו שנרפסים
בכל התשלות ונראה לי לוטר נם כן תסניא אפי הוא מומור קי"ט שהוא
חשוכ טאר שיש בו שטונה אלפא ביתא וסאחר שנרפס בחפלות כפררים !ל
טי
שהספררים אוסרים אות ,בפשיטות לחיוב.
תרעט
פי שנמשכה סעורתו השלישית של שבת יטוצאי שבת ורוצה לברך
ברכח הטזון קורם תפילת ערבית כאשר הוא הסנהג פשוט ,אף על פי שטנעורי
עסרהי על החקירה פפי טפרים ,מפ ,סופר.ם לפה וה שאין פחפללין ערביח
כאמצע הסע,רה כביטות התול רסברי ראיסורא הוא ולא ראיתי ולא שסעת'
טעק פספיק ,לעניות רעתי יהיה מה שיהיה אחרי שנתפשט הטנהנ כן טעתה
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
152
יוסףאומץ
צריכק אנו לרון ולהורות איככה ינהונ ברצה וכן אם ראש חהש בשבת או
ב,ום א' שאחריו כרח מה לעשות ביעלה ויבא .והנה סצאתי בעפק כרכה
שהכיא רעת שלחן ערוך סשן
קפ"ח בל.
שום חולק רלע~ם אולינן כחר
התחלח חסעורה בק בשבת ראש חרש פורש חניכה וכתב בן הסחבר על',
בהנה"ה והוא הגאון טהר"ר ישעי' טנ"ל וצ"ל שנסע לירושליס ווה לשונו,
אסר לי סורי סהרר"ש לוריא ו"ל סלובלק (הוא שנקרא בכינף יוננ ר"ש
.ים
לאפוקי מהרר"ש לוריא ו"ל בעל חכמת שלמה של שלמה) רכך הם טסקן של
רברש מי שנמשכה סעורחו של שבת כתוך הלילה יוכיר רצה בברכת המוון
ספני שטצוהלהוסיף אשבת ואםהיה ראש חרש בשבתוזאן בהוספתוטצוהאפילו
הכי סאחר שפוסיפין אשכת וכל ומן
שבת או הוא ראש חרש על כןיוכיר
של ראש תרש גם כן ,אכל ראש חרש שחל באסצע השכוע ונפשכה פעורתו
לחוךהלילה לאי~כיר ראש חרש טאחר שאין בהוספתו סצוה ,וכשחל ראש הרש
ב,ום א' ונסשכה סעורתו כמתאי שבת או לא י~כיר רצה אלא יעלה '1בא
סאחר רבאפת עתה ראש חרש ושכת כבר הלך לו אלא שסוסקז סרעתו
לא נכון לעשוח העיקר טפל והטפל עיקר ,ער כאן לשוו.ההנה"ה .והאפת
שזרנני כראי להכריע כין ההריס הגכוהים והרמש רק אכתוב סנהגי ,והוא
שלארציתי לוווטרבר .הגאון קאר"ו שסחם להלכה בטימן הנ"ל כטו שהעחקחי
ישונו ונם הנאון סהרר"ם איסרלש כתב כהנה"ה סיסנ רע"א פעיף ה על
סכרת קאר"ו הנ"ל שכן עיקר ורבר .טהר"ש ו"ל הנ"ל הם כרבר) נביאה
שלא כתב סברתו פמי היא לכן עשיתיל
.רברי הנאוגים קאר"ו וטהררסא".
ו"ל הנ"ל ומחבכררברע,מק ברכה הנ"ל עטרות לראשי לנהוג כ-תיהו .אכן סי
שרוצה לנהוג
סהרר"ש ו"ל הנ"ל ומהר"ר .שע" ו"ל .ויחלה עצמו
בפה ר,ינהו בתראי וראו רכר .הנאונים ו"ל הנ"ל לפניהם כתוכים על ספר
ואף על פי כן פל,ני על-הו ואם כן בוראי .רעו בטעם נכון סה ראו על ככה
הג.ע עליהם לחלוק על הנאונים הנ"ל יוכל לעשות כן ויקבל שכר
על כונתו שהיא לשם שמים .וטוב משניהם להתסלל ערבית בומנה עם הצבור
שבוה יצא רעת כולםוסצ.ה נוררתמצ.ה.
שה.א
.פה
תרף
,ואנב ראיתי לנתוכ פה שראיתי בימי חורפי הטעות שנוהנים הכחורים
.בעל
כתים שהם שמח .לכ בסעורה שרגילין לחלק ברכת הסוון לר' או לה'
ומחלקים איוה ברכות שלא כרין לעניות רעתי כי נראה לי שראוי כל אחר
שיאפר ברכה שלטה והטה מחלקים בכל טקום שמתחיל ככתב גרול כנון
ועל הכל שיש שם הפםקה ועל הנס.ם וכן ובנה רצה ויעלה ויבא ,ובעינ.
לא ששר עברי כתסיהת הרא"ש שהכיא הטור סיסן רפ"א כאורח חפם ש
שכשבח אופרים הקהל טקצת הכרכה והחון גוטרה ,ינראה לי רהתנו סנהננו
בהכל יורוך ואף על פ' שבכל הקהלות כן המנהנ ולא ח-שו לתסיהחו יש
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
יוסףאומץ
.
153
לחלק רשאני חתם שאין השיץמ.צי
א הצכור לאפוקי ברכת הטוק שרומ~פן
סוציא חבורתו אף על פי שכתבת .לעיל שבעל מעשה ירקרק לברך כל
ברכת הפוון בעצטו אף שטוסנים
מכל סקום כיון שהפומן בא להוציא
אחרש נראהלי שצריך לוטר כרכה שליסה.
עלי.
תרפא
לא א,
וכן כפוצא .שבת כסעורה כשמקצתן החפללו ערכית וקצתן
אם הטכרך התפלל~יבית הסנהנ כשבא לוטר רצה שנ,תן הכום לסי שלא
התפלל ערביח גר ,ש.אטר רצה וכשסניע לובנה חוור ונוטל הכום ססנו
וססתס ברכת הס~ון ,ואין ראוי לעשות כן רק להתחיל כתחילח הברכה רהמנו
רחם ולסתם כס'ומו רהחנו בונה יר~שלים אמן ,ואף אם יש לטצוא סמך קצת
שא'ן איסור כרכר וכטנהננ .בהכליור.
ך ולפרש רברי הטור סיטן הנ"ל
רוקא בא.נו יורע רק חצי הכרכה מכל סקום על וה כ'וצא בו קורא אנ.
טהיות סוכ אל תקרא רע.
.על
וייר"שבת ~לוויתןאתמי,
א"י*1י*א
י" גליוריפ
לטץוביב
ית"המשענשח"מר-ה על "סדר.
פדר
מעשה כל "מח
דיניר"ח.
תרפב
ניסן פי
סנהג הנשים שלא לעשות טלאכה כראש חרש רק מלאכוח הביח כישול
ם שהנשים ~כו
ואסיה וכיוצא ,וטנהנ וה יש לו ע,קר גרול מפררש .פוסקי
לעטרה וו להיות להם ראש תרש ליום סוכ על ירי שלא פרקו נומי והכ
לענל ולכן הנשים שעושין טלאכת הכביסה והנלוה בראש חרש איסורא
עברי ,וכן סה שטקילין הבתולות המשרחות לעשוח טלאכת החפירה לעצסן
ונשתרככ להן מנהנ וה סטנהנן שאחר ראש חרש אב נם הנה אש.רא עכר.
ררוקא התם איכא היחרא בכך שאין האשור סבורר כל כך כפו כראש
י של אב' טורי וקני החסיר הריר איוק
חרש .וככר וכיחי לראות נכתכיר
נוירליננן ~צ"ל שהיה ש"ץ פה אף עלפי שלא היה נעש ~פירוח רק לחסירותו
בחרוהו לש"ז כי היטים האלה היו טוב'ם סאלה שאו שנאו הנותנש בק,לם
ררשה אחת שררש כקהל עם שכת וראש חרש תפוז ובתוך רברי פו0ריו קרא גם
הוא תגר על וה שהתחילו הנשים ב.מיו להקל במלאכת ראש חרש ,לכו
כל כעל נפש יזה,ר לבנות ביחו בטארעל ככה.
תרפג
סצוה להרבות בסעורח ראש חרש .וא.תא בטור בשם הפסיקתא רכל
פוונוחיו של ארם קצובים לו טראש השנה ער ראש השנה חת ספה שפוצתש
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
1%
יוסףאומץ
בשבתות ויטים טוכים וראשי חרש,ם וחולו של טוער וטה שהתינוקוח ט~יכין
לב,ת רבן אם מוסיף טוסיפין לו ואם פיחת פוחתיןלו .וכתב בת"ח ווה לשונו,
שטעתי שיש טקום בטערב (הינו ארצות המערב הלא המה ברכריא) נוהנין
לכברו בל.לה להרליק נרוח כמו בשבת ,ער כאן .ולכן טוב שלפחות .רליק
נר אחר בפמוט סוס.ף על הנר,ת שפנהנו להרליק כשאר יסוה החול.
תרפד
טעות .עלה ויכא בתפלה וברכת המוון הלא הטה כחוכים בפרק סיוחר.
תרפה
כיעלה ויבא כשאומרין אותו בכרכת המוון יש שאיןאיטרין
חנון רקכי אל חנון וכן נהגתי פאו נראה אלי כך בחלום.
מ אל טלך
תרפו
כשיריר אוטר הלל איכא פל.גתא אם לברך עליו אם לאו האף על פי
שהפנהנ פשוט לכרך טכל סקום כתב בהנהח שלחן ערוך שיוהר ארם לקרותו
כצבור כרי לצאת סן הספק .ובהנהות טנהנים כתב בשם תשב"ץ שאם בא
לכיח הכנסת כשעת תפלת שטונה עשרה של הצבור יקרים לוטר הלל קורם
תפלת שמונה עשרה כר ,לקרותו עם הצבור ,ועל כל פנים הטנהנ פשוס
לברך ביחיר .וע,ר כתכ שט בשם ,ש אוטרים ראם אוטר לשנים ש.אטרו עמו
ראש ,פסוקים הוי כרכים .לכן יש לרקרק לפחות כוה ולא כטו שרגילים
לאמרו רק ביחיר ואפילו .ו
ם טוכ וחנוכה שא'ן אוטרים הלל כרילונ ואו
מחויב לברך לכול' עלטא אפילו ביחיר טכל סקום טוב לוסר הורו לשנים
שאן אתי שפיר לישנא רהורו רהוי לשון רבים לנוכחים.
תרפז
נשטקריא החון יאסר נא ,יאמרו נא יש להקהל לאטרם ע 10כלחש אף
ן הורו לה' ונר ,כן כתב בסרר היום פילת.ה בטעמיה
על טי שחוורין.עוני
ראתר "כרך לנסור אה ההלל אין ראוי לו לרלנ יאמר ונו' .אכן אין פנהגנו
לברך לנטור שמא נשוגנ יחטר סלה אחת.
תרפח
אסור להפסיק בהלל אפילו כשקורין אותו כרילונ רק לשאול בשלום
לם ,שצריך לנהוג כו כבור ולהשיב שלום לכל ארם ,וכשנומרין ההלל ר'ן
ההפסקה כו חסורה גכל חיפרת הפסקת קריאת
חורו
כטלאפו"ם
שפע .רהלי
ולא כחולם.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
יוסףאומץ
155
תרפט
בראשי חרשש איכא שינוי נוסחאות כ'נינו האשכנוים ובק מרינת פולק,
מ1ששן גורסק וכרון לכולם היו בלא יו"ר רהינו לשון עבר רצתם לוסר בוטן
כנק כיח הטקרש ונירסתוי היא הי 1ביףר שיהיו וכרק שיח שפתותינו תתת
קרבנותינג עור הם נורכן ושירי רוך עכרך נשפע בעירך לשון תפלה
רעונם לוטר שאנחנו נוכה לשמעם ונירסתנו נ שמעים בעירך והוא כסו
הנשסעים .ולפי נירסת שניהם לישנא ראהבח ילם תבש להם אינו מיישב
שפיר רהוי לן למשר תגטו לנו .ונראה לי רקאי על לעסך שאיסרים בתחלת
ראשי חרשים לעטך נתת ,ואין הכרעת קטן כפוני פכרעת בין שתי הנירסוה
אי~ו סהם שקר רק אני אומר בררך כלל על כל כי הא .נונא שכל סרינה
אק לה לשנות כלל פנירסתה כמו שאכתוב לקפן.
.
תרץ
בסוסף שכח וראש חורש.
ש לוסר אלהינו ואלהי אכותינו רצה כסנוחתנו
וחרש על,נו את החרש הוה ויש לחחום ושכתות להם הורעת וראשי חרשים
להם קבעת כנ.סחאות רפום פולין ,לא כשאר רפוסים שהנוסחאוה כהם איפכא
כי ראש חרש תלוי כקביעות ולא שבת .ואף עלפ
.שכתבת .לעיל שלא
ישנה ארם לישון סנהנ המרינה פכל טקום אחר .שלשון הוה מנומנם אפשר
קרוב לוסר שסעות נפל כס.רורים.
תרצא
נהכ סהררזה סריוש הנזל שהסנהנ פה ורנקבורט ל,מר
בחורש וארר
ולכפרח פשע שיש בנופח הב לקשני בקשה לכן בעיבור אנו ט,סיפק עור
לשון אחר .וכן סנהנ פשוט פח.
תרצב
אוחם הקובעים טשתה 01עורת ראש חרש בועיאתו סטוך לפנחה לאו
שפיר עברי ,ולו אינם עושש פשתה כלל החרשתי אכל לעשות סעורת סשתה
בערנית אחר צאתו וביססא לא עברי וראי הוי ניוף לקרחשת ראש חרש.
תרצג
טאו על השותש בפורקי יין
ורומה לוה קראחי חנר
שאינם הולכים לרחובות קריה ובשבת אינם שותק ופקמצים אפילוין לקירוש
ולוקחש סיו נרוע ובי~ם א' אם הוא בא לחברותו חברותת ראויבתם שוח.ם
טק סשבח11 ,י 4ום.
ביום א' טפני
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
1%
יוסףאומץ
תרצד
,ש סרקרקין שא.כל'ן סמיך למנחה אף אם אינם קובעיםסע.רה
רק
עה~כירו של ראש חרש ,וסצאתי בספר ררך חתם שהטחבר היה ר' סנחם
די לוויאנו שאכל בראש חרש ג'סע.רות כרי שיהיה יכול לברך ברכתהטוין
עם יעלה ויבא רהינו אם היה ראש חרש רק יום אחר אכל סעורת מהואי
ראש חרשרהינ .סעורת לילה בראש חרש ,אכל אם היה ראשח.ר
ש שני
,מיס לית לן בה ביום א' רראש חרש רקב.ום כ' רראש חרש.
תרצה
ן אחר תפלח
אם נסשכה הסע.רה לתוך הלילה אם מברכין ברכתהטז.
.שאין מוכ.רין יעלה ויכא וכמו
ערבית ל'כא שום ספ,קא רכולי עלמאטור
שכתבתי נבי פורים ,ואם סברכין קירם תפלת ערכית כתבת.לע.ל נבי סעורח
שבת שנמשכה ער הלילה.
תרצו
כשחילץ התפיל,ן כראש חרש לא יחלצם בעת שטתפלל טוסף פפני
כיטול הכונה רק יחלצם קורם מוסף ויקפלם אחר קריש שאחר טוסף ,ואם
אין לו מקום להניחם כלי קיפול .חלצם ויקפלם קורם וכא לציון.
סליק דיני ראש חדש ועתה אהאיל
דיני חודשניסן
וח אהר זח עד אחר חג הפסח ומשם וזרלך כל מעשה ימות הזונה על פי הטרר.
תרצז
ראיתי טרקרקים ק~א לאכול כל חורש ניסן ערשים וכן כשאר כל הימים
הי.ם
עצטה לאפוק ,ט.לה ונשואין,
ם בהן חחנון טצר קרושת
שאין א.סרי
ולפי רעתי הוא פנהג ותיקין פפני שערשש טורש על אבילות כמו שכתב
אין לשנות הטנהנ.
הסור כהלכות תשעה כאב.
.לכן
תרצז*)
ל רהתנו ככל
כשיש אחר ראש חרש נשן שנח אחר מלבר שכתהנר.
ח חוץ פכשחל ראש חרש ניסן בשכת או הסנהג פה לומר כשבח
הקכיע.
שקורם שבת הנרול פיוט רהפסקה שניה טאחר שטפרשת שקלים ער פסח
פשבח וה לא היה נ.חא לקרמוניגו
יש פייטש בכל שכתות שביניהם
להיוח שבח אחת פנויה בימהם לכן לעולם אומר,ם פה פיוטים שני הפסקוח.
*) סימןתרי-ז נכסל בחשפ-יגעצל'
ח.ץ
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
יוסףאומץ
157
תרצח
פה אין טנהנ לחפטיר בשבת הגרול הטסרת וערכה אפילו חל להיות
בערב פסח רק פפם.רין ההפטרה השפכה לפרשה רי,טא)-.
דינינקידתמחמץ.
תרצט
ישראל קרושט הם וטנהנם לנרר חמץ בכל סקום שהיא אסילו מכותלים
וכסאות ומ,צא אפילו בקרקע בית החורף ועור "פ טחמירין אפילו כשאר
קרקעות ,ואף שח,טרות אלו נרולות הן ער מאור וכמעט לכלי צורך טכל מקוס
סנהנ יפה הוא לבער החטץ כל פה ראפשר.
תש
אכן סה שעל ירי כן הורנלו העולם שלא לאכול אחר הנר.רה והנקיות
ע,ר בבית החורף ער הפסח ולפעסש נמשך הרבר שסונת טט שאגלין
בין תנור לכירים ואסילו בשבת הוא כע'נ' שטות גרול רחחטץ סה ל' הכא
ל' התם ואררבה בעיני טוב יותר
אחר הנקיות בבית החורף שאז
רגילין ויורעים להזהר מהפרורים שלא יפלו
לאכ~ לארץ טה שאין כן כשאוכלים
בחוץ שאין רצונם להוהר ונם אי אפשר להוהר טפני שכני ביתו עם הילרים
נפוצ'ם בארבע כנפות הבית טפני שאיו להם מקום קביע המחויק כל בני
הכית לכן לא סנעחי אכילחי סבית הח,רף אפילו לילה אחת רק פורתי ח,ל
על הקרקע והוהרת .בני ביתי על שמ,רת הפ,רורין בכל האפשר ואחר כיעור
החמץ צויתי לכבר הקרקע פהחול באופן שלא ה.ה אפשר לישאר בכ'ת
החורף שים פירורין .אכן כיום ארבעה עשר אכלת .החסץ בסוכה או כשאר
סקום שחארר שולט שם באופן שהחרננולים או העופות יאכלו הפירור,ם
ונם אק וה צריך כלל רק עש'תי כרי לקתם המנהנ כקצת וספני שרנילים
לעשות כב'ת החורף צרכי הפסח.
.מה
דינילישדתהמצות.
תשא
חסים ולשין בהם לא "מאבם כלל סבעור יום רק סטוך לבין חשמשות.
ורובא רעלמא טטעו סעו שמקפירים רוקא תינף אחר יציאה טבית הכנסח
והוריוק ביניהם טקרימין לשאוכ כטרם יצאו מבית הכנסח ובפרט בסי טצות
הטצות מקר.מין ביותר רלפי טעותיהו המקרים לשאוב הרי וה משובח ובאטה
הרבר הוא בהסך רבהקרטה איכא איס,רא ובאיחוראין קפירא רק שלא ישאבם
*) א ~ ת של ר פש 8מהנץ :מ פה למ לביק~ר
פעשר-ט" 3כצצןיסף-
בשפו דףצ-ה.
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
ירסףאומץ
!%
ב'ציאח הכוככים,לכןאין לולהקרים כלל לשהאבם מבעוריום שעור כץ השמשות
לפניו לשאוב בהם ווסנם ברכיעית שעה.
תשב
האנין שלשין ב ,וכן הכל' שסי הל.שה
להתחמם ,כן הוא בהנהות סנהנים)..
עור כתכו
כו
אליה.ו
טנחשת שטטהרין
תשג
שאם התקופה נופלת אחר שאיבתנ יתלו כהם יתר על ירי
סשיחה שלא יתחסמ ,הטש סירו כשרוצה ליטול היתר.
תשד
יש לרקרק בוהירות נרולה לעש1ת ע'סות קטנות היותר
שלא לעשוח ע'סה נרילה יוחר מעשרק שהוא שיעור חלה שהוא בקירוב קטח
הנכנס לתוךכלי המחויק סרה וחצי ורנקבורט"ר")בטרה מחוקה ולא נרחטה .בא
וראה כסה רקרקו חכם'נו ףל על עיסות קטנ,ת כשיעור ה1ה שהרי לרעת קצת
פ,סקש התירו לטרור ביום טוב של פסח שיעור חלה מה שההא אשור נמור
בשאר 'מים סוכים וכל כך למה אלא כרי להרכות כשיעור חלה .וראוי
להשגיח על 1ה נרוליולומר .העיר ואני בעצם' הולך ביסים האלה בבית האופין
כרי להשניח על וה ועל שאר איסור .בוא ,ונח1יק טובה למנהיננו שהס כחרו
ריני העיר ופשלמים להם שכר בטלה שילכו תמיר בכל הימים לרב1ת הליל,ח
האלו לבית האופים ולהשגיח ולהוהיר את העם פחמץ.
אפשר .וסה ט1ב
תשה
להשת הסצות ועריכתן ונלנולם תשיאתם צריך שיהיה הכל בטקום שאי
אפשר לבא שם ג,שוץ סהשסש ולא 11אם החסה וורתת אלא אמ 11אם
בעח החוא יום מעונו מכל מק,ם צריך לי1הר לעסור במקום אפל וקר.
תשו
שלא להשהות השפה או המצ1ח אפילו רנע אחר בלי עסק כי השה'ות
סצטרפוח לש,עור שאסרו חכסינו ו"ל .נם אם הע.סה חטה על ירי עםק
או על 'רי ק.רוב האש בשיעור קטן פחמצח .וטוב בעיני שמיר שבאש
ע,סות לשלחן יעשה סהם מיר מצ,ת וישים פיר לתון התנור .אכן לא
,תחיל לל,ש ער שישרפו העצים בתוך התנור לנחלים והנהתום סתחיל להתש
האש מן החנור .ורע על' המעשה סקרט1נים שהיו נותנש עשה לתעוק
לעסוק ובקל כא לירי חיטוז.
*) בתגחזא של ר' משאמיינץ:עיץ רוו" חדלץ נ-ו ע-ב.
ן לשיל שף תקם4ח.
)*8נהגמית של ר' טשאטיעז:עיי
דעת -אתר לימודי יהדות ורוח * www.daat.ac.il
יוסףאומץ
159
תשז
ט,ב ויפה להיות לכל טצה ,פצה מ:לנל וכרןל וסכין מיוחר ולפחות
ירקרק "לא והיו כלים אלו פנויט פטלאכתן רק יצאו סיר אחר ליר חבירו
וכשאחר סהכל,ם האלו טונחפנ,
.קצת ירקרק לננוו טרם יקח אותו אחר
מהעוסק,ם בטצוח ומשחמש כו סעם שנ.יה ועיטה בעיסה ננעה.
תשח
העסל גע'סה וכטצה) צריך שיהיה בכח ולא כמשטוש ,טפוח היר,ם
א ,כרפיק,ח המנלנלים שקורין וועלנר חעלצר או ברקירות הברולים רהינו
שט,פלאח,ן כל"א וברקירותהסכינים כשר,קר כשניהםעל'רעליר ולא במהירות
כ
.על 'רי ענינים האלו העיסה סתחפצת יותר טשה,א פנויה סכל וכל כ'
על יר
.עסקים כאלו העיסה סתחסטת (אן טסהרת להחחמץ כ~מן קטן.
ואנ .נהנת .לרק,ר הטצ,ת כעצים קטנ,ם וכין כל טצה וסעה משניח על ~ה
שוורק.כ העץ שרקרו בו.
תשט
לנן אם ננסרה הטעה בכל עשיתה (הארם יראה לעינים שאינו יכול
להביאה תיכף לתו