אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
פרופ' דוב רפל
הקדמת ספר יימעשה אפד" לפרופיאט דוראן
מבוא
ח" האפוד' ו'צ'דתו
איז כידנו פרטים מדוייקים ובטוחים כדבר מועד לידתו ופטירתו של ר' יצחק כז משה הלוי,
הידוע בשם פרופיאט דוראז .כחיבוריו השתמש פרופיאט דוראז בשם אפ"ד ,כלומר :אני
פרופיאט
דוראז .
מכאז
כנויו
הספרותי
השכיח :
האפודי .
אבותיו
היו
כני
פרפניאז
) ,Perpignanכיום כגבול צרפת וספרד ,כמאה הי"ד היתה שייכת לארגוניה ,אחת הממלכות
הנוצריות כחצי האי הפירנאי( הוא עצמו גדל כקטלוניה ,הסמוכה לארגוניה ,אשר קהילותיה
הגדולות והחשוכות היו ברצלונה וגרונה .כפי שהוא מצייז כחיבורו ייכלימת הגויים" )פרק
כ'( יתכן שלמד כבחרותו כאשכנזו .לאחר מכז חזר לספרד .לא ברור ממה התפרנס .מה
שאינו מוטל כספק הוא ,שהירכה ללמוד ורכש לו ידיעה רחבה כתורה שככתב ושכעל-פה,
כפילוסופיה היהודית והכללית ,כדקדוק ,וכנראה גם כשפה הערכית ,במתימטיקה ,כתכונה
וכתורת הלוח ,כתיאוריה של המוסיקה ,כמדעי הטבע וכרפואה .ואם כי הכתבים שנשתמרו
ממנו אינם רכים ,הריהם מעידים על ידיעותיו ככל התחומים הנ"ל .שמו יצא לתהילה והוא
קיים קשרים עם גדולי החכמים שכזמנו ,וככללם ר' חסדאי קרשקש.
כשנת קנ"א ) (1391שנת הפרענות הקשה שבאה על יהודי ספרד ופגעה קשה כקהלות
קטלוניה ,עכרה כוס התרעלה גם על פרופיאט דוראן ,והוא נאלץ ,יחד עם רכים אחרים,
לקבל את הנצרות למראית עין .נראה כי היתה מחלוקת כין שלטונות הכנסיה והשלטון
החילוני בענין השמר כדרך כפיה .מצר אחר נכנע המלך לדרישות הכנסיה וגזר שמד ,אולם
לכו לא היה שלם עם הגזרה ,וכנראה שגם השלטונות המקומיים והאוכלוסיה לא ראתה
אותה כעיז יפה ,ולכז לא הפריעו לנוצרים החדשים לשמור על תרבותם ולפחות על חלק
מארחות חייהם היהודיים .כמשך 12שנים חי האפודי כנוצרי-ככיכול וכאותה תקופה שימש
כאיצטגניז של מלך אראגוניה והמשיך כפעולתו הספרותית כעברית .האפודי רצה לחזור
ליהדות ,ונדבר עם אנוס אחר לעזוב את ספרד ולעלות לארץ ישראל .האפודי יצא לדרך,
.1
ב't/,נ' כתב' 'ד של ייכלימת הגו"ס" נמצא ייבה'ות' ב'ש'בת דבות' באשכנז" .בכתבי 'ד אחד'ס הנוסח הוא
"שמעת' ..בה'ות' ב'ש'בת דבות' מאשכנז' אחד".
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
פרופ' רוכ רפל
תשנ[
אולם חברו לא הצטרף אליו ,אלא שלח אליו אגרת ובה הודעה ,שהוא מסתלק מתכנית
העליה ,מכיוד שהחליט להשאר בדת הנוצרית מרצונו הטוב .הודעה זאת פגעה ברוחו של
אפודי והוא כתב אל המומר אגרת ,המתחילה כל עניד חדש במלים ייאל תהי כאבותיך" .
האגרת שמה ללעג את הדוגמות של הנצרות ,את זיופי ההיסטוריה המצויים בספרי הנוצרים
ואת פירושיהם המסלפים את הכתובים .אולם מכיוד שהאפודי כתב את חיבורו באירוניה
דקה ,לא עמדו עליה הנוצרים וחשבו את האגרת לאגרת שבחים .רק כעבור זמד רב עמדו על
כוונתה האמתית .מלבד אגרת זאת כתב האפודי חיבור בשם ייכלימת הגויים" 2נגד הנצרות.
מתוך החיבור ניכר שהאפודי הכיר היטב את ספרי אבות הכנסיה ,נוסף על בקיאותו בברית
החדשה .מועד חיבורם של שני החיבורים האלה ידוע ,ייאל תהי כאבותיך" נתחבר ב1396-
ו"כלימת הגויים" ב, 1397-כלומר ,שניהם נתחברו בזמד שהאפודי היה יינוצרי".
חיבורו השלישי של האפודי הוא פירוש ל"מורה נבוכים" .הפירוש נועד כנראה להקל על
המתחילים בעיוד והמתקשים להביד את סגנונו של ר"ש אבד תיבוד .אין האפודי נכנס
בפירושו לבירורד של בעיות פילוסופיות ושל קשיים ב"מורה נבוכים" עצמו .דוקא בחיבורו
הדקדוקי יימעשה אפוד" )ר' להלד( מברר האפודי כמה ענינים פילוסופיים ב"מורה נבוכים"
)בפרק ס"א של חלק א' ובפרק נ"א של חלק ג'( שכמעט אינו מזכירם בפירושו ל''מורה''' .
חיבורו הרביעי של האפודי הוא החיבור הדקדוקי יימעשה אפד" .אשר כתיבתו הושלמה
בשנת .1403ספר זה ,שמחברו מתאר אותו בהקדמה כ"מאמר קצר ומספיק" להכרת דקדוק
הלשוד העברית ,נרעד לשמש ספר לימוד לתלמידיו של האפודי ,בני משפחת קרשקש ,ולא
התכווד האפודי להציג בו שיטה חדשה בדקדוק .הוא מסתמך על המדקדקים הראשונים ,ר'
יהודה חיוג' ור' יונה אבד ג'נאח ,מביא לעתים קרובות את דעותיהם של מנחם בד סרוק ,דונש
בד לברט ור' אברהם אבד עזרא ,לפעמים כתנאי דמסייעי ולפעמים כדי לחלוק עליהם .בקרתו
מופנית בעיקר כלפי ר' דוד קמחי ,שעליו הוא חולק פעמים רבות .4עיקר חידושו של האפודי
הרא בניסוח השיטתי וההגיוני של כללי הדקדוק ובהסבר פילוסופי למספר תופעות לשוניות.
ל"מעשה אפד" מחוברת הקדמה ,שהיא חיבור בפני עצמו ,הקשור קשר רופף ל"מעשה
חושב" .תאור ההקדמה יובא להלד.
חיבור חמישי של האפודי הוא הספר ייחשב האפד" ,הדד בשאלות אסטררנרמיות ובעניני
הלוח העברי .ספר זה לא נדפס בשלמותו .קטעים ממנו מביא ר' יהודה מוסקאטו בפירושו
ייקול יהודה" לייכוזרי" )כגוד במאמר ב' סי' כ'(.
חיבור ששי של האפודי הוא ייזכרוד השמדות" ,והוא סיפור הגזירות שעברו על עם ישראל
מחורבד בית שני ואילך .ספר זה לא הגיע לידנו כלל .מציאותו נודעה מדברי ר"י אברבנאל
בספרו ייישועות משיחו" הכותב בעניד הרדיפות והגירושים שהיו בעבר ייוכל זה במאמר
ייזכרוד השמדות" שהיו בישראל אחרי החורבד שעשה וקיבץ האפודי" .גם ר' יהודה אבד
וירגה בספרו יישבט יהודה" מביא את הדברים שהביא ר"י אברבנאל.
מלבד חיבררים גדולים אלה ,נשתמרו כמה חיבורים קטנים או קטעי חיבורים מאת
האפודי ,התורמים הרבה להכרת אישיותו של האפודי ונושאי מחקרו.
.2
פררסם ע''' א .פאזגאגסקי כ"הצפה מארץ הגר" כרך ג' וד' )חרע"ג/ד'( ,וכמהדר רה חדשה ע''' א .חלמג'
כשגח חשמ"א )יררשלים(.
.3
למררח קיצררר רפשטרחר ,זכה פיררש האפרדי להערכה רהרא גדפס כמהדרררח רכרח של יימררה גכרכים" .ר'
י"ש דלמדיגר )כחיכררר ייאחרז" ,גדפס כ"מלא חפגים" כעריכח א .גייגר ,כרליך .1840ע' (13משרה ארחר
לרש"י ייכקיצרר רכיארר ,רהרא ראש הפרשגים".
.4
כגגד כקרחר של האפררי כחכ ר' אלישע כך אכרהם חיכרר יימגד דרד" )קרשטא רע"ז )ד « 151להגגח הרד"ק.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
הקדמת ספר "מעשה אפרד" לפררפיאט ד;ראן
]תשנא
שני קטעים מציגים את האפרדי כפרשן המקרא -פיררש לענין האשה התקרעית רפיררש
מרד אבשלרם) ,פרקים י"ד ,ט"ז י"ז בשמ"ב( .נראה שהאפרדי כתב חיברר מקיף ראלה הם רק
קטעים שנשתמרר .על יכלתר רכשררנר של האפרדי כפרשך פשטני של המקרא אפשר ללמרד
גם מפיררשיר הרבים למקרארת ,המפרזרים ב"מעשה אפד".
שני קטעים אחרים הם פיררשים לפיררש אבן עזרא לתררה ,רלפרשת המרעדים )ריקרא
כ"ג( רלפרשת בלק )במדבר כ"ב( .גם אלה הם כנראה חלקים של חיברר גדרל ירתרי .
חשרב לציין ,שאע"פ שהאפרדי לא חיבר ספר קבלי ,רשחיברריר הם על דרר הפילרסרפיה
הרצירנליסטית ,הפרשנרת הפשטנית רההגירך ,היתה לר ידיעה רנטיה למיסטיקה ,כפי
שמלמדים אחדים מחיברריר הקטנים ,אחד מהם ,הפיררש לאבך עזרא לריקרא כ"ג הרא פיררש
אליגורי-מיסטי ,השני הרא מכתב המפרש קטע בספר המאגי ייספר התמר" ,השלישי הרא
מכתב המסביר את חשיברת רמשמערת המספר שבע במזיגה זאת של רצירנליזם רמי סטיק ה
איך האפרדי ברדד בדרררתיר .די אם נזכיר לצידר את ר' אברהם אבך עזרא.
הקרמת ספר
"מעשה
אפד"
הקדמת הספר יימעשה אפד" היא חיברר עצמאי .,ררק שלשת המשפטים האחררנים של
ההקדמה קרשרים ארתה ,בדרר מלאכרתית ,ל"מעשה אפד".
ההקדמה עצמה מרכבת משלשה חלקים .החלק הראשרך הרא חינרכי .האפרדי מציג את
הגישות היהרדירת השרנרת לתכנית הלימרדים רלבסרף מציע את תכניתו הרא ,אשר במרכזה
ערמד לימרד התנ"ר ,החלק השני מתאר האפרדי את חשיברתר של התנ"ר .הרא מתאר את רום
ערכר בעיני כל הדרררת ,את השפעת לימרדר על גורל עם ישראל ראת חשיברתר לכל אדם
הררצה שתפילתר תתקבל רשיזכה לחיי הערלם הבא .בחלק השלישי של ההקדמה מפרט
האפרדי רמפרש חמש-עשרה עצרת טרברת ,העשרירת להועיל לזכררך.
הרצירנלי רהאי-רצירנלי בחשיבתר של האפרדי
הרצירנליזם הרא ,יחד עם האמפיריזם ,מעמרדי התררר אשר בניך המדע המרדרני נשעך עליהם .
במחשבת ימי הביניים מצייך הרצירנליזם שיטת מחקר פילרסרפי ,המסיקה את מסקנרתיה על
פי כללי ההגירך .לזה מסכים גם הרצירנליזם המרדרני .אלא שבנרסף על כר הרא דררש ,אם
הנרשא הרא במדעי הטבע -אימרת ניסויי של ההנחרת ,ראם במדעי הררח -ראירת
ערבדתירת רסביררת המתקבלרת על "השכל הישר" .דרישרת אלה היו זררת לרצירנליזם של
יה"ב ,אשר לא ראה כל פגם בהנחרת דוגמטירת ,אשר מקררן היה בספררת מרסמכת .הנחרת
דרג מטירת אלה יכרלרת להירת גם בתחרם המיסטיקה הדתית .הרצירנליזם של סכרלסטיקך
ביה"ב אינר נפגם ע"י כר ,שהרא דך בארכריסטיה מתור הנחה ,שאכך הלחם רהייך שעל המזבח
של הכנסיה הם בשר מבשרר של הגראל רדם מדמר .כמר כך הרא מקבל ללא היסרס דרגמות
אסכטרלרגירת .אף על פי שדרגמרת אלה ,לא זר בלבד שאינך ניתנרת להרכחה אר לסתירה ,אלא
שהך מעררררת קשיים סמנטיים ,כגרך "אחרית הימים" או "החיים שאחרי המרת" .מיסטיציזם
רצירנליסטי אינר תרפעה נדירה ביה"ב רהאפרדי הרא אחד מנציגיר.
גישתר הרצירנליסטית של האפרדי ניכרת לא רק בחיברריר המתימטיים רהפילרסרפיים .גם
"מעשה אפד" עשיר בבירררים הגירניים ,כגרך הסבר ההבדל ביך שם תראר רפרעל )פרק ח'( או
.5
יתכך שחיבר פיררשיס לכרזרי ,לבארר האמצעי של אבן ררשד לספד השמע הטבעי לאריסטר .ולתרגוס
העברי של אלמגסט של פטרלרמיאוס )א .פוזנאנסקי "הצפה מארץ הגר" שנה ד' ע' .( 129
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
פרופ' דוכ רפל
תשנב [
ביך הפעלים העומדים ,היוצאים והגורמים .עם זה כתביו מלאים דיונים הרחוקים מכל גישה
רציונלית .נצביע על אחדים מהם .
א .האמונה בכשפים .בשעה שהמדע מניח הנחה אקסיומטית ,שאישיותו של האדם אינה
יכולה להתגבר על חוקי הטבע ,מקבל האפודי את ההיפך .הוא אינו מבטל מכל וכל את
הדעה שישו הנוצרי ותלמידיו היו עושים דברים ייזרים היוצאים מך המנהג הטבעי"
)ייכלימת הגויים ,ריש פרק ב'( .אלא בשעה שיהודים אחדים חשבו שהוא עשה מה
שעשה בכח הטומאה ,סבור האפודי ייכדעת רבותינו זכרונם לברכה שאמרו עליו
שכישף".
ב,
בשעה שהמכשף מכחיש את תקפם של חוקי הטבע ,בעל המאגיה מודה בתקפם הכללי
יהמתמיד .טענתו היא ,שפעולות מסוימות בהתאם לחקי הטבע לא יהיו להך התוצאות
המצופות ,אם לא יתבצעו בתנאים מסויימים על ידי אנשים מסוימים .המלים האחרונות
"על ידי אנשים מסויימים" הם עיקר טענות המאגים .דעה זאת מיוצגת ,בין היתר ע"י
ייספר התמר" .6איך בחיבוריו של האפודי התיחסות ישירה אל המגיה ,אולם באחד
ממכתביו דך האפודי באריכות בקטע קשה בספר הנ"ל ואינו חוסך שבחים ממחבר
הספרך .
ג.
נטיות קבליות .בחלק הראשוך של ההקדמה מתאר האפודי את השקפותיהם החינוכיות
של חכמי ישראל .ביניהם הוא מונה את ייכת בעלי חכמת הקבלה …והיא חכמה כוללת
סודות האלהות והמלאכים וענינים נפלאים באלהיות והטבעיות ,ממה שהשגתו נמנעת
בדרך החקירה" )ר' להלן ע' תשעד( האפודי אינו מסתיר את נטייתו להשקפה עקרונית
זאת ,אלא שהוא מטיל ספק באמיתות הקבלה שבידי המקובלים.
ד.
כחו המיסטי של התנ"ך .עמדות אי-רציונליות אלה מסבירות את הפשטות שבה מציג
האפודי את עמדתו האי-רציונלית על התנ"ך ,ואיך אתה יודע על מה לתמוה יותר ,אם על
העדר התיחסות לתכנים הוודאיים של התנ"ך -הרקע הנבואי של הספרים ,האופי
הנורמטיבי של התוכן ,השגב הפיוטי של שירת המאמין ,או על רבוי דברים בדבר
סגולותיו המיסטיות של התנ"ך ,גם כשהוא נקרא ללא כוונה וללא הבנה ,ועל כחו להציל
את לומדיו מגזרות ופרענויות.
"סגולה רכקה"
סגולה ,במינוח של תורת ההגיוך האריסטוטלית ,היא תכונה אפיינית של העצם ,אולם אינה
חלק של מהותו ,ולכך אינה חלק של הגדרתו .דוגמה לסגולה -הצחוק .הצחוק מצוי אצל
בני אדם כלבד ולכך הוא תכונה אפיינית להם .אולם הצחוק אינו מהותי לאדם ,רוצה לומר
אדם שלא יצחק כל ימי חייו לא יפסל מהיות אדם .גם אילו היה האדם צוחק תמיד ,לא
היה הצחוק נעשה חלק של הגדרת מהותו ,אלא שאז היה הצחוק נחשב לסגולה דבקה,
כלומר ,שאי אפשר למצוא אדם ,שאינו צוחק.
האדם הוא גם היצור היחיד ,המסוגל לבנות בתים ולסלול כבישים ,ובכל זאת איך הבנאות
והסלילה סגולות האדם ,הסיבה לכך היא שהבנאות והסלילה הך תולדות של הרציונליזם
האנושי ,ובהגדרת האדם כיצור חושב כלול כל מה שהאדם מסוגל לו מכח חשיבתו .כושר
הצחוק אינו ניתן להגזר מהרציונליזם המהותי של האדם .על כך אפשר לומר ייהאדם מסוגל
"6ספר התמר" יצא לאור כעכרית וכגרמנית ע''' גרשם שלום )ירושלים תרפ"ד(.
.7
ע' 187-185כמהר' כה) ופרירלנרר.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
הקדמת ספר יימעשה אפוד" לפרופיאט דוראן
]תשנג
לצחוק" הוא משפט סינתטי ,שבן הנשוא מוסף על הנושא ,אבל המשפט ייהאדם מסוגל
לבנות" הוא משפט טאוטולוגי.
ההכרעה בשאלה ,אם תכונה מסוימת של העצם היא סגולה ,או היא תולדה של מהותו,
היא ענינו של המדע האמפירי .כל עוד לא נחקר המבנה האטומי של החומר ,היה המשקל
הסגולי או הצבע נחשב לסגולה הדבקה ביסודות הכימיים השונים ,אולם אינה ממהותם.
הנסויים והתיאוריות המדעיות של המאה העשרים צירפו את הסגולות האלה לתולדות
המתחייבות ממהותו של היסוד הכימי ,והסגולה חדלה מהיות ייסגולה".
לדעת האפודי ,ישנם אנשים הסבורים ,שהקשר ביז קיום מצוות וביז השגת ההצלחה
האחרונה הוא עניז של סגולה דבקה .הוא עצמו מסביר קשר זה בעזרת משל הרפואות .כשם
שאיז אנו יודעים מנין לתרופות כחן המרפא ,אולם יודעים אנו מן הנסיוז שהז מסוגלות
לרפא ,כן הדבר גם ביחס למצוות והיותן מסוגלות להקנות לאדם את ההצלחה האחרונה.
האפודי עצמו אינו מקבל את דעתם ,אולם גם הוא מסתייע ברעיון הסגולה הדבקה בבואו
להציג את שיטתו .השגחת ה' על האדם תמשך מעיסוקו בתורה בכח סגולה הדבקה בתורה.
האינרוקציה
הנאיבית
טענת סגולה דבקה פוטרת את הטוען מהצורך להוכיח בדרך רציונלית את הקשר שביז העצם
וביז הסגולה .אדרבה ,אם יוכח קשר הכרrlי בין השנים ,תיהפך הסגןלה לתולדה של
ההגדרה .אולם טענת סגולה דבקה אינה פוטרת את הטוען מהחובה להוכיח את עצם קיומו
של הקשר .מבחינה זאת ,אומר האפודי ,אין הבדל בין חוקר טבע ובין היסטוריוזוף .שניהם
מסתכלים במציאות ומגלים תופעת עקיבה -לאחר תופעה א' באה תמיד תופעה ב'.
בהתאם לעקרון של המתודולוגיה הביניימית התופעה א' היא סבת התופעה ב' .וגם אם אין
בידינו הסבר רציונלי לקשר ,נוכל לומר שהתופעה ב' היא סגולה דבקה בא' .תפיסה נאיבית
זאת של אינדוקציה ,המתעלמת מכל ביקורת ,ניתוח עובדות ומושגים ,הערכה הסתברותית,
ועל הכל -מכל צורך קישור רציונלי ביז א' וב' ,מטשטשת את ההבדל שביז אינדוקציה
במדעי הטבע ואינדוקציה בניסוח חוקי היסטוריה .האפודי עצמו טןען ,להצדקת שיטתו,
שהוא מסיק את מסקנותיו ההיסטוריוזופיןת בדרך אנאלוגית לשיטותיהם של חוקרי הטבע
וכשם שחכמי הטבע אינם נמנעים מלנסח את חוקי הטבע ,רק על יסוד העובדה שהתופעות
באות בזו אחר זו ,כן גם הוא מנסח את חוקי ההיסטוריה היהודית ,ובראש וראשונה את חוק
הקשר בין גורל עם ישראל ובין מדת ההעסקות בתנ"ך ,על יסוד עובדות היסטוריות ,ללא
הסבר רציונלי.
יסודות תכנית הלימודים
אף על פי שמקצועות פרנסה אחדים מחייבים לימוד ,אין שיקולי פרנסה תופסים מקום
בחיפושיו של האפודי אחרי תכנית הלימודים הרצויה .דעתו של האפודי נתונה ללימודים
המקנים לאדם שלמות נפשית ,אשר תבטיח לו את חיי העולם הבא .ומכיןן שאין מקצוע
פרנסה אשר ידיעתו היא תנאי לחיי העולם הבא ,אפשר להשמיט את שיקולי הפרנסה בעת
החיפוש אחרי תכנית הלימודים הרצויה .הזלזול בתכנית לימודים המסייעת לפרנסה מקבל
תוספת חיזוק מכח שני שיקולים .ראשית ,כל מה שתורם לחיי העולם הזה הוא בעל אופי
חולף ,כחיי העולם הזה עצמם .ואיז מן הראוי ליחס חשיבות לחיים חולפים ולהקציב להם
זמן ,שאדם יכול לנצלו כדי להתכונן לחיי נצח ,ובלשונו של האפודי -כדי להצליח הצלחה
אחרונה .שנית ,כל חכמה שאדם לומד כדי להתפרנס ממנה -בעזרתה מספק האדם את
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
פרופ' דוב רפל
תשנד[
צרכי הגוף של אחרים ,ואלה ,בתמורה ,מספקים את צרכי גופו .מכיון שהגוף האנושי הוא
החלק הבהמי של האדם ,אין מן הראוי להעמיד את סיפוק צרכיו במרכז עניניו של האדם.
דעתו של האדם צריכה להיות נתונה לנפשו ועליו ללמוד מה שעשוי להיטיב עם הנפש .
האפודי מציג שלש תכניות לימודים ,כל אחת בשם ייכת" ,כלומר ,שלש התשובות אינן
אפשרויות בלבד ,אלא הן דעות שהחזיקו בהן ציבורים בישראל .אין הוא פוסל על הסף אף
אחת מהן ,ואינו מזכיר כלל את הויכוח הגדול ,שפילג את יהדות ספרד ,צרפת ופרובנס שני
דורות לפניו ,ואשר נגרם בגלל חילוקי דעות בדבר תכנית לימודים.
הדעה הראשונה שהוא מציג היא דעת אנשי התלמוד .האפודי מגדיר את ייהתלמוד" שתי
הגדרות .הראשונה היא ההגדרה העממית ייהחיבור הזה המפורסם ,אשר חיברו רב אשי,
והוא המבאר חיבור המשנה אשר לרבנו הקדוש והמוציא לאור תעלומותיה על דרך החקירה
והמשא ומתן בין חכמי ישראל המפורסמים" )להלן ע' תשסו( .האפודי מוכיח בשורה של
ראיות ,שה"תלמוד" שאמרו על העוסקים כו יישאין לך מדה גדולה מזו" )בבא מציעא לייג(,
אינו החיכור של רב אשי אלא "החקירה האמתית במשפטי המצות האלהיות מכח השכל,
להוציא דכר מתוך דבר ולהבין בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן ,וההקפה כמה שבא
מקוכל ממשה רבינו ע"ה מסיני .מקצת משפטים התוריים שלא נזכרו בתורה האלהית ,או
שנזכרו אבל ברמז" )להלן ע' תשסט( .לפי הגדרה זאת מציין ייתלמוד" את המחקר הרציונלי
של ההלכה בכלל ושל החלק ההלכי שכתורה כפרט .חשיבותה של ההגדרה הזאת היא ככך,
שיש בה נסיון של סינתיזה של האינטלקטואליזם האריסטוטלי ,המחשיב את הפעילות
האינטלקטואלית יותר מאשר את צבירת הידיעות ,עם התפיסה היהודית המסורתית בדבר
עליונותו של לימוד התלמוד על כל לימוד אחר .
הכת השניה ,כפי שמכנה אותה האפודי ,ייכת הפילוסופים" ,מסכימה עם התלמודיים ,הן
בדבר חשיבות לימוד התורה והן בדבר עליונותה של הפעילות האינטלקטואלית .אלא בשעה
שהתלמודיים ,לפי האפודי ,רואים בתלמוד נושא לעיון רציונלי ,ולא רק ספר הלכה ,מבקשים
הפילוסופים את מזונם הרוחני בכתבי הפילוסופים הנכרים ורואים בתלמוד מקור הלכה
בלבד .אכן ,מכיון שההלכה מלמדת את האדם כיצד להתנהג ,ומכיון שההתנהגות תורמת רק
כעקיפין להשגת ההצלחה האחרונה ,הם ממליצים על עיסוק בענפי הפילוסופיה .ואכן,
לדעתם המליצו גם חז"ל על העיסוק בפילוסופיה ,הן בפילוסופיה של הטבע ,אשר קראוה
יימעשה בראשית"
והן
בפילוסופיה
האלהית אשר קראוה
יימעשה מרככה" ,ואמרו
שבהשוואה להוויות אביי ורבא ,מעשה בראשית ומעשה מרכבה הם כדבר גדול לעומת דכר
קטן )סוכה כ"ח .(:הנוטים אחרי דעה זאת אינם יכולים להביא ראיה לדעתם מדברי חז"ל
והם נאחזים בדברי הרמב"ם בסוף מורה נבוכים )חלק ג' ,פרק נ"א( ,הנותן לפילוסופים
מעלה יתרה לעומת התלמודיים .ואף על פי שאפודי עצמו אוהד את לימוד הפילוסופיה,
הריהו משתדל להסביר ,שגם הרמב"ם התכוון לעליונות התורה.
אם כי האפודי חולק על הדעות של שתי הכתות ,אין ספק שהוא קרוב יותר לתלמודיים
מאשר לפילוסופים .כאשר נתברר לו ,שהתלמוד ,ששבחו חז"ל את העיסוק בו ,אינו יכול
להיות הטכסט של רב אשי ,החליף הגדרה בהגדרה ובמקום טכסט הציע שיטת מחקר .אבל
כפילוסופיה מזהה האפודי את הפילוסופיה בכלל עם הפילוסופיה האריסטוטלית ,ומאחר
שהוא
מוצא
שאחדים
מעיקריה
מנוגדים
לאמונתו,
אין
הוא
פוסל את הטכסטים
האריסטוטליים ומגדיר את הפילוסופיה כדרך חקירה ,אלא דוחה את הפילוסופיה מכל וכל .
הכת השלישית היא כת בעלי הקבלה .לדעתם של אלה כתבי הקודש מלאים רמזים ,שאין
אדם יכול לעמוד עליהם בלי קבלה נאמנה מרבו .הרמזים עוסקים בסודות ה טבע וסודות
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
הקרמת ספר "מעשה אפור" לפרופ יאט רוראך
]תשנה
האלהות .מי שמביז את הרמזים מביז יותר מכל הפילוסופים ,כי הסודות הרמוזים בתורה
אינם מושגים בעזרת החקירה השכלית .על כז לא יכול אריסטו לדעת אפילו שמ' rמכל
הסודות של היקום ושל האלהות .עקרונית נוטה האפודי לדעת זאת .גם הוא מאמיז שסודות
התורה הם הr.לק החשוב ביותר של תכנה .אלא שאיז הוא יכול להצטרף אל המקובלים,
מפני שהוא מסופק באמיתות קבלתם .עצם העובדה ,שהמקובלים חלוקים בינם לביז עצמם,
ואלו פוסלים את אלו ,מוכיחה שאיז לסמוך על קבלתם .ומאחר שאיז אפשרות של בקורת
רציונלית של דבריהם ,ואפשר רק להאמיז בהם או לדחותם -הוא אינו יכול להצטרף
למאמינים.
כך נראות הדעות של בעלי השיטות העיקריות במחשבה היהודית ובחינוך היהודי .
האפודי מציג כל שיטה ,כפי שהיה מציג אותה אחד מאוהדיה ,ולאחר שהציגה הוא מראה
את חולשותיה ודוחה אותה .לאחר שדחה את כולז הריהו מציג את שיטתו ,אשר במרכזה
התנ"ך.
על לימור התנ"ך
לאחר הצגת תכניות לימודים שהיו מקובלות על שלש הכתות שבישראל ולאחר חשיפת
פגמיהז ,מציע האפודי את תכניתו ,אשר במרכזה לימוד התנ"ך .בדומה לשיטות אחרות
שהציג ,גם כאז איז האפודי מציע תכנית מעשית מפורטת .איז הוא מציע באיזה גיל להתחיל
את לימוד התנ"ך ,כמה שנים להקדיש לכל אחד מחלקיו ,באיזה שלב ובאיזה גיל ללמד
מסורה ,דקדוק ,מפרשים .האפודי שם יותר לב למבנה של בית הספר מאשר לפסיכולוגיה של
הלומד .מתוך חיבורו ניכר ,שלא עסק בהוראה ,ואפילו בכללי הזכרוז ,שבהם הוא רוצה
לסייע ללומד ,איז אתה מוצא כללים המתיחסים לדרך ההוראה.
לאחר שאמר בפשטות ,יישתהיה חכמת התורה ,היא התורה ההיא בעצמה" ,כלומר,
לימוד תורה כפשוטו -חמשה חומשי תורה ,הריהו מסביר את הצעתו ומנמקה.
כפי שכתב האפודי בראשית דבריו ,תכנית הלימודים צריכה להיות מכוונת להשגת
ההצלחה האחרונה .והנה מצאנו בתורה ,בנביאים ובכתובים ,שמצות לימוד התורה מכוונת
דוקא ללימוד תורה שבכתב .בתורה ,בפרשת המלך נאמר ייוהיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו"
)רב' י"ז ,יט( והכוונה לחמשה חומשי תורה .בנביאים נאמר ליהושע "לא ימוש ספר התורה
הזה מפיך" )יהושע א' ,ח( והרי תורה שבעל פה לא היתה כתובה בספר .ואותם דברים
)בהשמטת ספר( נאמרו בראש ספר תהלים.
לרעתו של האפודי ,צותה התורה לא להעלות על הכתב את הדברים שנאמרו למשה בעל-
פה ,כרי שלא להסיח את דעת הלומדים מלימוד התורה אל לימוד הקבלה שבעל-פה ,כפי
שאכז קרה כאשר המשנה ,ואחריה הגמרא ,הועלו על הכתב.
לאחר שהביא ראיות לחובת לימודה ,מבסס האפודי בראיות את חשיבות לימודה .כדי
לעמור ,ולו גם במקצת ,על חשיבותה של התורה יש לתת את הדעת על סגולותיה העל-
טבעיות ,שמקצתן ידועות היטב ומקצתן טעונות הסבר .ידוע הדבר ,שחלק ניכר של התפילה
הוא בפרקי התורה וס' תהלים .אמרו חז"ל ייברית כרותה לי"ג מדות שאינז חוזרות ריקם"
)ראש השנה י"ז( .הברית ,לדעת האפודי היא הסגולה הדבקה במלים עצמז .והוא הדיז לפרקי
התפילה האחרים ,הידועים בשם ייפסוקי דזמרא" .אכן ,פסוקים אלה אינם מז התורה ,אולם
לדעת האפורי אותה סגולה ,המביאה את האדם להצלחה אחרונה ,דבקה גם בספרי הנביאים
והכתובים ,ייאך שיתחלפו בזה בפחות ויתר" .די בקריאה בלבד של הכתובים כדי לזכות
בשפע האלהי ,ואפילו פחות מקריאה ,עצם הכתב של התורה דבקה בו הסגולה ,ועל כז ייצוה
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
פרופ' רוב רפל
תשנו [
להיותם לטוטפות בין העינים .ולקשרם על הידים .ולכתבם על המזוזות" .ואכן .מסורות
קדומות מלמדות אותנו על כחם של כתובים .כגון החיבור המפורסם בשם "שימוש תהלים".
כדי לעמוד על דעתו של האפודי בדבר חשיבותה של התורה יש להבחין בין שלשה
מישורי הבנה של התורה .המישור הראשון הוא המישור הגלוי לכל -התורה מדריכה
אותנו אל שלמות המדות ואל השלמות השכלית .המישור השני גלוי רק ליודעי ח"ן -
מעשה בראשית ומעשה מרכבה .סגולתו של מישור זה .שכל אחד מבין בו לפי הכשרתו
הרוחנית ,מכיון שפרשת בראשית ופרשת המרכבה כתובות במקרא .יכול גם האדם ההמוני
לחשוב שהוא מבין בהן .לא כן המישור השלישי -זה שהוא כולו סוד .רמז'ו החיצוניים הם
כתרי האותיות .התגין .האותיות הגדולות והזעירות .החסרות והיתרות ועוד מפרטי המסורה .
שהם הם גופי סתרי תורה ואין אדם יכול לעמוד עליהם בעצמו .האפודי מודה .שגם הוא אינו
יודע את פשרם של סתרי תורה אלה .אולם הוא יודע שחשיבותם רבה מאד .וכשם שתרופה
אינה מועילה אם אין מרכיביה ביחס הדרוש בדיוק קפדני מאד .כך גם כוחה המיסטי של
התורה אינו מתגלה בספר פגום .
ואם גדול כחו של התנ"ך תמיד .חשיבותו גדולה ביותר כאשר עם ישראל נמצא בגולה
ללא בית המקדש .התנ"ך הוא התחליף הגלותי לבית המקדש .בניגוד לתרגום הארמי ולדברי
חז"ל )מגילה כ"ט( .המפרשים שמקדש מעט )יחזקאל י"א .טז( הוא בית הכנסת .מפרש
האפודי שמקדש מעט הוא התנ"ך .הדמיון החיצוני של התנ"ך לבית המקדש הוא בכך .שכל
אחד משניהם מרכב משלשה חלקים בעלי דרגות קדושה שונות .הצד השוה השני הוא בכך .
שכשם שעבודת הכהנים והלויים בבית המקדש זיכתה את ישראל בכפרת עוונות .כן גם
לימוד התורה מזכה את העם הנמצא בגלות .על הדמיון שבין בית המקדש והתנ"ך אנו
למדים מהכתובים עצמם .תפקידו של בית המקדש )על פי דהי"א כ"ב .יט ושם כ"ח .ב(
להיות "בית מנוחה לתורה" .על כן אין להתפלא על אסף אשר כינה את הצירוף תורה ובית
המקדש בשם מקדשי אל )תהלים ע"ג .יז( .ואכן גם העם חש בכך ,שהתנ"ך ממלא את
תפקידו של בית המקדש ונתקבל בציבור הכינוי יימקדש -יה" כשם נרדף לתנ"ך .Hהאפודי
חש ,שדבריו על כחו המיסטי והמאגי -כמעט של התנ"ך לא יתקבלו על דעת כל קוראיו.
טענותיו הן חידוש וייתקלו בספקנות ,כדי להפיג את הספק הוא סוקר את תולדות האומה
מימי עזרא ועד לגזירות קנ"א בספרד .לדעתו .הנצחון על סנבלט בראשית ימי בית שני היה
בזכות ההתמסרות ללימוד התנ ייך ,והתבוסה מידי הרומאים באה בגלל מריבות פנימיות
שהשכיחו את הלימוד ,גם בצרפת ובאשכנז לא נרדפו היהודים כל הימים שעסקו בלימוד
התנ"ך בהדרכת גדולי המפרשים ,רק אחרי מות דורות המפרשים ניתכו עליהם גזרות .דבר
דומה רואים גם בספרד .היהודים זנחו את לימוד התנ"ך ,רק חבל אראגון לא נפגע .בזכות
התמסרותו ללימוד ולפרקי תפילה מהמקרא,
מסקנתו של האפודי היא אפוא ברורה .אמנם אין הוכחה הגיונית לכחו המגן של התנ"ך.
אולם בדומה למדעי הטבע .ההוכחה המכרעת היא מהמציאות עצמה.
השלמח חכנ'ח הל'מור'ם
אחרי הפלגת הדברים בשבח לימוד התנ"ך .אפשר היה לצפות שתכנית הלימודים של
.H
ראה
Stuuies
01' Jewish
].ו.Jour
I'eוSCI'iptl
t'LJr
Met<1phor
<1
<1S
"ctU<1ryןז"S<1
WicLler.
N
.VII (1957) 165-175
וגם ' :צחק בך צב' ,יימקרש'ה" ה'רושלמ' וכחר' החורה שבבח' הכנסח בקושטא ומצר'ם .ייקר'ח ספר"
לייב )חש"יין( ע' ,374-366וגם יירקרוק' הטעמ'ם" מהר' א