ר"ר אליאב שוחטמן
על המנהג ליתן מתנות לאניוני נכרים בפורים
א ,מצוות יימתנות לאביונים" -במי נאמרה ?'
המקור לדיז מתנות לאביונים בפורים הוא באסתר' ,ולמדו חז"ל 2שהחיוב הוא יישתי מתנות
לשני בני אדם " ,דהיינו ש"די לכל אחד ואחד מתנה אחת''' ,האם אמור דין מתנות לאביונים
ביחס לישראל בלכד ,או שמא נאמרה מצווה זו גם ביחס לנכרי?
בפשטות צריך ,לומר ,שדין זה -ביחס לישראל נאמר ,בדומה ליתר המצוות )אלא אם
פורש בהן שהן מתייחסות לנכרי( ,4בפרט שהפסוק במגילה מדבר במפורש על יירעהו"
)=יימשלוח מתנות איש לרעהו ומתנות לאביונים"( ,ומצוי אצל חז"ל הלימוד :יירעהו -
ולא עובד כוכבים" ,'jגם מצוות צדקה סתם )שלא בפורים( אמורה ביחס לישראל ,שכן היא
משמעותם הרגילה של הכתובים " :לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון",6
וכן :ייפתח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך" ,7ומפורש בספר החינוך "שלא
נמנע החסד והצדקה מאחינו בני ישראל", Hכתוב אחד מתייחס אמנם לא רק לייאחיך" :ייכי
ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" ,9ופירש רש"י)(' :ייאף אם הוא גר
או תושב ,ואיזהו תושב -כל שקבל עליו שלא לעבוד עבודת אלילים ,ואוכל נבלות" ,ברם,
כתוב זה אינו עוסק בכל נכרי אלא בגד תושב בלבד שנאמרו בו מצוות מיוחדות ,11וזו אחת
מהן ,ביחס לנכרי סתם ,שאינו ייגר תושב" ,אין איפוא כל חיוב צדקה ,ובפשטות צריך לומר
שהוא הדין ביחס למצוות "מתנות לאביונים" שבפורים,
ואמנם ,במקורות התורה שבעל-פה אין יסוד לתחולתו של דין מתנות לאביונים בנכרי,
I
אסתר ט ,כב.
4
כמו ,לרוגמא ,די] ריבית )דברים כג ,כא( " :לנכרי תשיך" וראה מה שמובא באנציקלופריה התלמורית,
ערך
5
ך.
ייגו''',
2
כרך
מגילה ן ,א.
.Jרש'" ,שם ,ר"ה שתי מתנות לארם אחר
ה ,עמ' רצד.
ראה בבא קמא לן ,ב )לעניי] נןקי שור האמורים בשמות כא ,לה( .6רברים טו ,ן.
שם ,יא.
.8מהרורת שעוועל ,ירושלים תשכ"ב ,סי' תפא.
.9ויקרא כה ,לה.
.10ויקרא ,שם ,והוא על פי התורת כהנים :ייגר ותושב :גר -ןה גר צדק ,תושב -ןה גר אוכל נבלות".
11
ראה הערך "גר תושב" שבאנציקלופדיה התלמודית ,כרך ו ,עמ' רפט.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
על המנהג ל'תך מתנות לאב'ונ' נבר'ס בפור'ס
]תתנג
אכך ,בברייתא נשנה: 12יימגבת פורים לפורים …ואיך מדקדקיך בדבר" ,ובנוסח שב'רו')L,למי
נוסף' : 1ייאיך מדקדקיך במצות 14פורים אלא כל מי שהוא פושט ידו ליטול נותנ'ך לו" .אבל
על פי פשוטם של דבריס הכוונה היא שאיך לבדוק כל עני ועני מישראל אס הוא נזקק לקבל
מתנות )ובשיעור שקיבל() , 1ואיך הברייתא מדברת כלל על נכרי .ואמנם ,הרמב"ם ,בפוסקו
את ההלכה בענייך מצוות מתנות לאביונים ,כותב: 16ייוחייב לחלק לענ"ם …ואיך מדקדקיך
במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותניך לו" ;איך הרמב"ם מזכיר את האפשרות
לק"ם מצווה זו באביוני נכרים .
בשולחך-ערוו, 17לעומת זאת ,מוצאים אנו :ייאיך מדקדקיך במעות פורים אלא כל מי
שפושט ידו ליטול נותנים לו ,ובמקום שנהגו ליתך אף לעכו"ם נותנים" .מך הראוי לברר מה
מקורו של המנהג הנזכר בשלחך ערוו ,שכך אצל הראשונים אנו מוצאים שתי שיטות שונות
בענייך זה .נמו כך יש לברר מה טעמו ונימוקו של המנהג ומה המשמעות הנודעת לו ;האם
במתך מתנות לאביוני ננרים ניתך לצאת ידי המצווה ,או שאיך זה אלא היתר לתת גם לעניי
ננרים ואין הנוונה שניתך לצאת 'די המצווה בנתינה לננרים בלבד ?
ב .מנהג אשכנז וההתנגדות שקמה לו מצר ר' קלונ'מוס הזקך
המקור הקדום ביותר שבו נזכר המנהג ליתך מתנות לאביוני הנכרים בפורים קשור בשמו של
ר' קלונימוס הזקן ,מחנמי אשננז הקדמונים )בך תקופתו הצעיר של רש"י( .ונו נמצא בספר
שבלי הלקטHן :
ייומצאתי שנו היה מנהגו של רבינו קלונימוס הזקך נשהיה מחלק מעות לאביונים
בפורים אינו נותן לעבדים ולשפחות נלום .ונך היה אומר :הנותך פרוטה לעבד גוזל
את העניים ומראה עצמו נאילו מקיים ומתנות לאביונים האמור באביוני ישראל .
לפי שמתחלה נהגו עניים המתביישים ,לשלוח התינוקות לפתח'הן של ישראל,
ונהגו ליתן אף לשפחות ולמיניקות עובדות נונבים שלא לצורו התינוקת .ור'
קלונימוס אינו נוהג נך ,אבל אומר :מי שעושה כך ,טוב ממנו הזורק צרור לים,
וקורא על העושה נך :ונסף הרביתי לה וכו' ,1 Yשהקב"ה הרבה זהב ל'שראל
ממנו 2lJלעבודת המשנן ,אירע להם מעשה העגל ופרקו נזמ' הזהב .משל לאדם
שהיה מנהגו לקבל אורחים ; באו אורחי ישראל וקיבלם ; באו אורח' כותים
וקיבלם ; אמרי: 21שוטה הוא ודרנו בכו ואיבד מה שעשה בראשונה" .21
יסודו של המנהג ליתן מתנות לעניי נכרים הוא איפוא במנהגם של העניים באשכנז לשגר
12
בבל' ,בבא מצ'עא עח ,ב :תוספתא מג'לה א .ה.
' .1 Jרושלמ' ,מג'לה ,פרק א ,הלכה ד )בדפוס ו'לנא(.
14
בנוסח
15
ראה פ'רוש רש'" לב"מ .שם .ד"ה וא'ך מדקדק'ן
16
UIבתוספתא :במגב'ת )או במגבת(.
הלכות מג";'ה ב .טז.
.17שו"ע או"ח .ס" תרצד .סע'ף ג.
.18שבל' הלקט ,ס" רב )מהדורת באבער ,עמ' ( 158נוסח קצר 'ותר ,וקצת משובש ,נמצא גם בספר מע'.:דה
הגאונ'ם .ס" נו .ברל'ך תר"ע ,עמ' : 47-46גם שם מ'וחס'ם הדבר'ם במפורש לר' קלונ'מוס הזקך
19
הושע כ:' ,וכסף הרב'ת' להם וזהב עשו לבעל.
2Uכנוסח שכמעשה הגאונ'ם :ייוהכ'או" .וכך הוא כמקכ'לות שכמחזור ו'טר' ,סדור רש''' ועוד )ראה להלך(
.21
כמקום פ'סקה זו ,הנוסח כמחזור ו'טר' ,ס" רמה )עמ' ו ,( IIהוא :ייא'בד את הראשונה שאומר'ם העולם
'.:דוטה ודרכו בכואף זה הנותך מתנות לגו' א'כד מתנות שנתך ל'שראל ,שא'נו נראה '/,הוא עושה ל.:,דם
שמ'ם אלא שדרכו ככו .והפורש מעשות זאת 'זכה בנועם ה' לחזות" ,נוסח זה נראה מתוקך 'ותר )ואפשר
שהפ'סקה האחרונה ה'א תוספת משל בעל מחזור ו'טר' המב'א את הדבר'ס(.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
ד"ר אליאב שוחטמן
תתנד [
את ילדיהם הקטנים כלווית שפחות ומניקות נכדיות לחזר על פתחיהם של ישדאל לאחר
שהתכיישו לעשות כן כעצמם ,ואלו נהגו ליתן גם לתינוקות וגם למלוות הנכריות שלהם
שלא לצודך התינוקות.
כנגד מנהג זה יצא ד' קלונימוס הזקן ,ולכך הוא נתן שני נימוקים :א .העושה כן גוזל את
העכיים )אף שהוא מדמה לעצמו שהוא מקיים ככך את מצוות מתנות לאכיונים( ,וזאת מכיוון
שהמצווה אינה מתייחסת אלא לאכיוני ישדאל .כ .הנותן מתנה לגוי מגלה ככך שאין הוא
מקיים את מצוות מתנות לאכיונים לשם שמים ,שהדי הוא נותן לכל אדם -דכד שאין הוא
מצווה עליו ,ומתוך כך מתכדד שגם מה הוא נתן קודם לכך ליהודי לא נכע מכוונה לקיום
מצווה )לשם שמים( אלא מכך שדדכו לתת לכל מי שמכקש.
יש מי שדצה לייחס את ההתנגדות למנהג האמוד ,לדש"י )ולא לד' קלונימוס הזקן(.
כקוכץ תשוכות דש"י מוכא העניין הנדון ,22ובדאש הסימן מפודטים על ידי המהדיד
המקודות המאזכדים אותו ,שכחלקם שייכים לחיכודים שמכית מדדשו של דש"י .מסקנתו
של המהדיד היא :ייאמנם כמעשה הגאונים …וכשכלי הלקט …מייחס ]מה ששייך לדש"י[
לד' קלונימוס הזקן .ועל פי חמשה עדים יקום דכד שהוא לדכינו ]=דש"י[" .כדם ,לכד מן
העוכדה שאין לייחס חשיכות מפליגה לעצם העוכדה שגידסה מסוימת נתמכת על ידי מספד
גדול יותד של מקודות ,שכן יש לכדוק את טיב המקודות ,קדמותם וכו' .הדי דומה שמכדיקת
חמשת המקודות הללו גופם אין יסוד למסקנה הנחרצת ,כאילו יש לייחס דכדים אלה לדש"י .
נעיין איפוא כמקודות אלה .
דאשית יש לציין ,כי נוסף לשני המקודות הנ "ל המאזכדים כמפודש את ד' קלונימוס הזקן,
נמצא הדכד מפודש כשמו גם כמקוד נוסף שהוא עצמו מזכיד :כספד הפדדס ,סוף סי' דה'. 2
ומכאן ליתד המקודות :כמחזוד ויטדי ,סי' דמה ,מוכא המנהג לתת מתנות לעכדים ושפחות
גויים ,וההתנגדות למנהג היא אנוכימית :ייוהיה הדכד קשה כעיני ד'" .הוא הדין כיחס
לסידוד דש"י ,סי' שמו .למקורות אלה שנזכדו שם ,יש להוסיף עוד מקוד המכיא עניין זה :
אודחות חיים לד' אהדן הכהן מלוניל ,שאף שם לא מצויין שמו של איש .24כשני מקודות
כלכד נזכד שמו של דש"י :כהגהות מיימוניות וכספד המנהיג .נכדד איפוא מה ניתן להסיק
ממקודות אלה לענייננו.
כהגהות מיימוניות מוכא העניין דנן כזו הלשוןר : 2ייכתכ תלמיד אחד לפני רש"י דאיתי
כני אדם שנהגו לחלק מתנות פודים לעכדים ולשפחות העוכדים ככית ישדאל והיה הדכד
קשה כעיני דכי …ואין דכי נוהג כדכד זה ." …מהדיד תשוכות דש"י פידש ,ש"דכי" הנזכד
כאן הוא דש"י ,וזאת על יסוד ההנחה שמילה זו מוסכת על הפתיחה :ייכתכ תלמיד אחד לפני
רש"י" .אכל אין לפדש כך .משמעותה של פתיחה זו היא ,שהקטע הכא כעקכותיה הובא על-
ידי כעל הגהות מיימוניות מתוך חיכוד שכתכ תלמידו של דש"י ,דהיינו שהמוכאה היא מתוך
אחד מספדי דכי דש"י :מחזור ויטדי ,סידוד דש"י או חיכוד אחד שהיה לפניו .אין הכוונה
איפוא שהדכדים כאמדו לפני דש"י ודש"י התנגד לכך ,ואין לכן כל זיקה כין יידכי" הנזכד
כהמשך הקטע וכין דש"י הנזכד כפתיחה .כספדי דכי דש"י שלפנינו ,אין כל יסוד לזהות את
יידכי" האנונימי עם דש"י ,לכן אין סיכה מדוע לא לקכל את הזיהוי הבדוד הקיים כאחד מן
החיכורים שמכית מדדשו של רש"י ,הלא הוא ספד הפדדס ,עם ד' קלונימוס הזקן -זיהוי
.22תשובות רש"י ,מהדורת י' אלפכביין ,כיו יורק תש"ג ,סי' קלא.
.23ספר פרדס הגדול ,ד"צ של מהדורת ורשה תר"ל ,דף לח ,ע"ב.
.24אורחות חיים ,הלכות מגילה ופורים ,סי' לד ,ירושלים תשט"! ,עמ' רסח.
.25רמב"ם ,סוף פרק ב מהלכות מגילה.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
על המנהג ליתן מתנות לאביוני נברים בפורים
]תתנה
המתאשר מתוך שני חיבורים נוספים :מעשה הגאונים ושבלי הלקט.
המקור השני בו נזכר שמו של רש"י בענייננו הוא ספר המנהיג ;וכך נאמר שם: 26ייומנהג
צרפת שנהגו לתת מעות ביום פורים לעניי ישראל בצאתם ממקדש מעט .ומביאות המניקות
גויות את התינוקות ונותנים להם ,וקרא ר"ש עליהם את המקרא הזה :וכסף הרכיתי לה וזהב
עשו לכעל ,שהם בתחילה הורגלו לכך על שם ומתנות לאביונים ועכשיו כאות הגויות
ונוטלות אותן ואסור לעשות כן ." …כאן איפוא ,לראשונה ,מקור מפורש המזהה ,לכאורה,
את אותו יירכי" אנונימי הנזכר כאחדים מן המקורות שכענייננו עם רש"י ]=ר"ש[ .אבל דומה
שאין בכך ראיה של ממש.
חיכוריו של רש"י ,והחיכורים שמכיח מדרשו של רש"י ,הם מן המקורוח החשובים של
ספר המנהיג .27אם לנגד עיניו של בעל ספר המנהיג היה סידור רש"י ,או מחזור ויטרי ,כנוסח
כפי שהם לפנינו ,דהיינו שלא נאמר שם אלא יירכי" ,יכול היה כעל ספר המנהיג לסכור
עזהכוונה היא לרש"י ,שהרי הספרים הללו נכחכו כאמח על ידי חלמידיו של רש"י .אכל
משנמצא ,על פי המקורוח המקכילים ,וכיניהם מקור קדום מכיח מדרשו של רש"י עצמו -
שיש זיהוי ברור לאוחו יירבי" אנונימי ,דהיינו שהמדוכר כר' קלונימוס הזקן ,מחכרר -
כמעט ללא צל של ספק -שזיהויו של ספר המנהיג לא נכע אלא מחוך מה שדימה על-סמך
המצוי לפניו ,כאמור ,ואין ככר כדי לכטל אח הזיהוי המוחלט העולה מחוך המקורוח
המפורשים :ספר הפרדס ,מעשה גאונים ושכלי הלקט ;ועל פי שלושה עדים יקום דכר.2H
מסקנח הדברים היא איפוא ,שההחנגדוח למנהג מחן מחנוח לעניי נכרים כפורים מקורה
כרכינו קלונימוס הזקן .2
שם אחר שנקשר כמקורוח עם ההחנגדוח למחן מחנוח לאכיוני הנכרים ,הוא של רכינו
אפרים .כין כל המקורוח שנזכרו לעיל ,נמצא שמו של רכינו אפרים רק כהגהוח מיימוניוח). ,l
לאחר שמוכא שם מה שכתכ ייחלמיד אחד לפני רש"י" ,נוסף הקטע הכא :
ייוכן נמצא בשם מורי רכינו ששמע בשם רבינו אפרים ולפיכך כחב דכעיר חדשה
שלא הרגילו ככר אסור להרגילם ,אבל כמקום שהרגילו אין לכטל הדכר מפני דרכי
שלום כדחנן :מפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל וכו' ומחזיקין ידיהם כשכיעיח
ושואלים כשלומם ככשלום ישראל מפני דרכי שלום ,ע"כ".
מיהו רכינו אפרים
הנזכר כאן ,מיהו
יימורי רכינו"
המוסר כשמו,
ומה
כדיוק היחה
השמועה בשמו של רכינו אפרים ?
כשאלוח אלה מחחכט י' שציפנסקי כספרו יירבינו אפרים" .'1אח המוכאה הנזכרח מכיא
המחכר ,על פי ההגהוח מיימוניוח ,כין פסקים ופירושים המיוחסים לרכינו אפרים ,חלמיד
הרי"ף ,ואשר ייחוסם אליו מוטל בספק .המחכר מציין ,שלא נחברר מה שמע כשם רכינו
.26ספר המנהיג ,הלכות מגילה ,מהדורת הר"י רפאל ,ירושלים תשל"ח .ח"א .עמ' רמח-רמט.
27
ראה כמכוא לספר המנהיג ,שם ,עמ' .35-34ושם ציין לעוכרה שלא תמיר מקפיד המחכר להדכיר את שמו
של רש''' ,או את שם החיכור שממנו הוא מכיא את הדכרים.
.2לשלילת דיהויו של "רכי" כרש''' ראוי להעיר עוד ,כיכספר האורה המיוחס לרש''' ,חלק א ,סי' סד )הלכות
מגילה ופורים( ,מהדורת כאכער ,עמ' ,65לא מוכא כל דכר כעניין דנן .וכספר איסור והיתר נדכר יירכי"
כלכד ,כפי שעולה מהערת הר''' אלפנכיין כראש סי' קלא הנ"ל שכתשוכות רש''' )על פיספר איסור והיתר
שככ'''(.
.29על הטעות שכייחוס התנגדות דו לרש''' ככר עמד א' גרוסמן ,חכמי אשכנד הראשוניס ,ירושלים תשמ"א,
עמ'
ך , 1הערה
.64
.30לעיל ,הערה .25
.31
" שציפנסקי ,רכינו אפריס ,תלמיד חכר של הרי"ף ,פירושים פסקים ותשוכות ,ירושליס תשלייו ,עמ' .441
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
תתנו l
אפרים
ר"ר אליאב שוחטמן
ייעצם הדין שלא ליתן המתנות לאביונים לגוים ,או ה'משל לאדם' לפרש בו הענין
הנדון" .לשאלת זהותו של "מורי רבינו" המוסר את השמועה ,מעלה המחבר שתי
אפשרויות) :א( כל הקטע "הוא מנוסח מה שכתב התלמיד לפני רש"י ,שהרי לא כתב 'ע"כ'
)=עד כאן( קודם לו אלא אחריו" ;לפי זה יימורי רבינו" הוא רבו של אותו תלמיד אנונימי .
)ב( קטע זה הוא משל בעל הגהות מיימוניות עצמו ,ייוב'מורי רבינו' המכוון לרבו שלו והיינו
מהר"ם מרוטנבורג" .ביחס לזהותו של רבינו אפרים דעתו של המחבר היא ,שאם האפשרות
הראשונה הנ"ל היא הנכונה ,כי אז "על כרחך שאין המדובר ברבינו אפרים מרגנשבורג או
רבינו אפרים מבונא אלא באחד שחי בדורו של רש"י והיינו רבינו אפרים דידן" ]=תלמיד
הרי"ף[ .לדעת המחבר ,גם אם האפשרות השניה היא הנכונה ייומהר"ם הוא ששמע 'בשם
רבינו אפרים' ,אין הכרח לומר שאינו רבינו אפרים הקלעי" ]=תלמיד הרי"ף [.
והנה ,לפנינו תשובה קצרה של מהר"ם מרוטנבורג 32העוסקת במנהג דנן ,שנתעלמה
מעיניהם של כל העוסקים עד כה בפרשה זו .בתשובה זו יש כדי לסלק באופן מוחלט את
הספק ביחס לזהותו של יימורי רבינו" היא מבהירה מה שמע יימורי רבינו" בשם רבינו
אפריס ,ודומה שיש בה גם כדי לבטל את ההנחה כאילו מדובר כאן ברבינו אפרים תלמיד
הרי"ף .וכך נאמר שם :
ייומה שנוהגים ליתן בפורים לשפחות בעיר חדשה שלא הרגילם בכך ,אסור
להרגילם .ורבינו אפרים ז"ל היה קורא עליהם :וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל .
אבל במקום שהרגילם כבר ,אין לבטל הדבר מפני דרכי שלום ,כדתנן :מפרנסין
עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום ".
אין איפוא
כל ספק ש"מורי רבינו" הנזכר בהגהות מיימוניות הוא אמנם מהר"ם
מרוטנבורג -כהשערה החילופית שמעלה הר"י שציפנסקי .כמו כן מסולק הספק ביחס
לשאלה :מה השמועה ששמע מהר"ם בשמו של רבינו אפרים ?בשמו של רבינו אפרים נמסר,
כי הוא התנגד למנהג ליתן מתנות לשפחות גויות ,וקרא על אלו שעושים כן את הפסוק :וכסף
הרביתי להם וגן' .ההבחנה בין מקום שבו לא הורגלו לתת מתנות לעניי נכרים ובין מקום
שכבר הורגלו בכך ,אינה איפוא מדבריו של רבינו אפרים אלא הוא חלק מהוראתו של
מהר"ם מרוטנבןרג )וראה להלן()) .
מנוסח תשובתו של מהר"ם מרוטנבורג אין אמנם הכרעה מפורשת ביחס לשאלת זהותו
של רבינו אפרים ,אבל דומה שמצד הסברה קרוב יותר לשער שהוא רבינן אפרים
מרגנשבורג!, Jשחי בגרמניה במאה השתים-עשרה למניינם ) ,( 1 J 75-1110מאשר לשעה
שהוא תלמיד הרי"ף שחי בצפון-אפריקה ונפטר שם בראשית המאה השתים-עשרה .הר"י
שציפנסקי דן בשאלת זהותו של רבינו אפרים אך ורק מתוך התייחסות להיבט הכרונולוגי,
ומבחינה זו מסקנותיו הן בוודאי בגדר האפשר ,ןאולם היבט זה אינו ההיבט היחיד שאותו יש
לשקול)'. J
t:'.J2ו"ח מהר"ם בר ברוך ,מהדורח רבינובי') ,לבוב חר"ך ,סי' קפד.
.Jב .וראה ביח יוסף לטור או"ח .סוף סי' חרצר :ייוהר"ם בשם רבי אפרים כחב רבעיר שלא הורגלו בכך אסור
להרגיל ." .. Jאבל איך כמעט ספק שהב''' כחב כד על פיהגהוח מיימוניוח ,ולא על פיחשובחמהר"ם עצמה
)אף שכחב כך בשמו של ייהר"ם" .בעור שבהגהוח מיימוניוח נזכר ,כאמור .רק יימורי רבינו" ; ואפ't:ר
'u.לכ"י היה נוסח אחר מזה שלפנינו(.
4ב .על הטעם להסחברוח הקטנה שמרובר בר' אפרים מבונא ,שאף הוא חי באוחה חקופה כגרמניה .ראה מה
'u.כחכ הר"י שציפנסקי .שם .עמ' .147הערה ,4והרברים יפים גם לענייננו.
..J5הר'" שציפנסקי עצמו ,כוחב במקום אחר בספרו )עמ' ,( 148שבמקום שיש ספק בזיהויו 'u.ל יירבינו
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
על המנהג ליתד מתנות לאביוני נכרים כפורים
)תתנן
רבינר אפרים מרגנשבורג חי בגרמניה -מקום מושבו של מהר"ם מרוטנבורג -כשני
רורות לפניו ,ררברים בשמו נמסרים לרוב הך בחיבוריהם של חכמי גרמניה האחרים J6והך
בחיבוריו של מהר"ם עצמו" .לעומת ןאת ,ביחס לרבינו אפרים תלמיר הרי"ף ,מצייך הר"י
שציפנסקי עצמו כמבוא לספרו Hשאיך הוא נןכר על ירי מהר"ם מרוטנבורג אלא פעם אחת
ויחירה ,ואף ןאת לא מכלי ראשוך ,אלא על-פי הראבי"ה שמצטטו על פי ספר העיטור . J
סביר איפוא הרבה יותר להניח שרבינו אפרים הנןכר על ירי מהר"ם הוא החכם שחי בארצו
ושמסררות רבות ממנו הגיעו ליריו ,מאשר להניח שמרובר בתלמיר הרי"ף שחי הרבה מארר
לפניו בצפוך-אפריקה ,ושאותו איך מהר"ם מןכיר כמעט בכלל בחיבוריו.40
ןאת ועור :חשוב מאור ליתך את הרעת לטיבר של המאמר המובא בשמו של רבינו אפרים,
כאמצעי נוסף לקביעת ןהותו .המאמר אשר אותו מביא מהר"ם בשמו של רבינו אפרים זהה
עם מה שכבר מיוחס במקורות קרומים יותר לרבינו קלונימוס הןקך .קררה אמנם שאותו רעיוך
עצמר יועלה על-ירי שני אנשים שונים באופך בלתי תלוי לחלוטיך ,בלא שיהיה ביניהם כל
קשר ,אבל הןהות במקרה רנך ארמרת ררשני .השימרש בפסוק שאותו קורא רבינו קלרנימוס
על הנוהגים ליתן מתנות לשפחות גויות ,הרא ללא ספק מקורי ,ופרט לתשובתו הנרונה של
מהר"ם מרוטנבררג ,לא מצאנו )ככל שיריעתי מגעת( שימוש רומה בפסוק זה לא במקוררת
קרומים לרבינו קלונימוס ולא במקורות המאוחרים לו .לעניות רעתי ,רחרק לשער ש"רבינו
אפרים" הנזכר בתשובת מהר"ם הגה מרעתו את קריאת הפסרק שבספר הושע על הנרהגים
לתת מתנות לאבירני הנכרים ,ומתקבל על הרעת שהוא קרא עליהם פסוק זה על-פי המסורת
שהיתה בירו מרבינו קלונימוס .הסבירות שרבינו אפרים מרגנשבררג הוא ששימר מסורת ןו
ביחס למנהג שקיים היה במקומר ,היא רוראי גרולה הרבה יותר מן ההשערה ,שרבינו אפרים,
תלמיר הרי"ף ,הרא שביטא את התנגרותו למנהג ,שאין כל הוכחה שכלל שרר במקרמר,
באמצעות אותו פסוק שבו הביע רבינו קלונימוס את התנגרותו .
ג
חידושו של מהר"ם מרוטנבורג
קשה לרעת באיןו מירה פשטה הוראתו של ר' קלונימוס הןקן שלא לתת מתנות לנכרים
בפורים .מכל מקום ,עצם העוברה שכמאתיים שנה אחריו נןקק מהר"ם מרוטנבררג לשאלה
המתייחסת ל"מה שנוהגים ליתן בפורים לשפחות בעיר חרשה" ,מעירה שלמרות התנגרותו
אפרים" סתם .יש לעמוד ,ביד היתר ,על יייחסיהם כלפי המנהגים" ,ועל ר' אפרים מרגנשבורג הוא כותב
)עמ' ,( 151יישלחם כל ימיו נגד המנהגים כשהיו לדעתו בניגוד להלכה" .ואילו לרבינו אפרים איש המגרב
אנו מוצאים שדוחה הלכה לאיסור מפני המנהג להיתר ,על אף נטייתו להחמיר כמעט בכל מקום
:::איסורים"
כיווד שבנדוד דנד מדובר בהתנגדותו של יירבינו אפרים" למנהג ,ראויה אף הבחנה זו
באישיותם של שני החכמים להילקח בחשבוד כשיש ספק בקביעת זהותו של החכם.
.36להבאתו במרדכי .ראה ש' כהד ,ר' מררכי בד הלל האשכנזי ,סיני ,כרך יד )תש"ד( ,עמ' שכא-שכג )ואיד
הרשימה שם ממצה; ראה ,לדוגמא ,גם מרדכי לב"מ ,ס" רטז( .וראה א"א אורבך ,בעלי התוספות,
מהדורה רביעית מורחבת ,ירושלים תש"ם ,עמ' ,207-1 9והמקורות המובאים שם.
3 7ראה הלכות שמחות ,סי' ה :שו"ת מהר"ם בד ברוך ,דפוס פראג ,סי' תרי ,תרמו ,תתקנג.
א ..1
רבינו אפרים .עמ'
171
..1ראד ,שערי תשובות למהר"ם בד ברוך ,מהדורת בלאך ,ברליד תרנ"א ,כ"י אמשטרדם ,סי' רמו ,עמ' .24.1
)(4מד הראוי להעיר ,שבמקום אחד )שערי תשובות הנ"ל ,סי' צט ,עמ' (192כותב אמנם מהר"ם שהיה בידו
ייספר גדול מחובר מתשובות חכמי אפריקא ששאלו מגאוני בבל והשיבום" אבל חיבור זה הכיל ,ככל
הנראה ,רק תשוכות מתקופת הגאונים ,ולא תשובות משל רכינו אפרים )התשובה שאותה מביא שם
מהר"ס היא של רב נטרונאי גאוד(.
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
ד"ר אליאב שוחטמן
תתנח [
של ר' קלונימוס )ובוודאי ,כמסתבר ,גם של חכמים אחרים בעקבותיו ; על זו של רבינו אפרים
יודעים אנו מתשובת מהר"ם ,כאמור( ,לא בטל המנהג לחלוטיך.41
בהתייחסו למנהג זה ,מבחיך מהר"ם ביך לכתחילה ודיעבד :במקום שלא נהגו כן ייאסור
להרגילם" ,אבל במקום שכבר רגילים בכן "איך לבטל הדבר ,מפני דרכי שלום" .
מהר"ם מקבל איפוא ,בעיקרוך ,את התנגדותו של ר' קלונימוס למנהג )בגלגולה המאוחר,
מפיו של רבינו אפרים( ,אלא שהוא קובע ,שכאשר נוהגים כבר בפועל לתת לנכרים ,שוב איך
לבטל המנהג ,וזאת מפני דרכי שלום.
השימוש שעושה מהר"ם בשיקול של יימפני דרכי שלום" כדי להכשיר מציאות זו,
שלכתחילה היא אסורה ,מעורר את השאלה :מדוע איך השיקול הזה יפה אף כדי להכשיר את
הדבר לכתחילה ,שהרי התקנה של יימפרנסיך עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום ",42
שעליה מסתמן מהר"ם ,לא נאמרה ,לכאורה ,רק ביחס למצב של בדיעבד ,אלא גם
לכתחילה ?
שאלה זו מתעוררת למעשה לא רק כלפי מהר"ם ,אלא גם כלפי ר' קלונימוס הזקך שהתנגד
ראשוך למנהג :מדוע התנגד ר' קלונימוס למתך מתנות לגויים ,כשלמעשה איך בכן אלא
מילוי אחר התקנה ?הקושי קיים גם ביחס לנימוקים שנתך ר' קלונימוס להתנגדותו .כזכור,
ביסס ר' קלונימוס את התנגדותו על שני נימוקים ) :א( גזל עניי ישראל) .ב( במתך מתנות
לגויים יש משום גילוי שמעשה הנתינה ליהורי אינו לשם שמים .לכאורה ,לשני הנימוקים
ניתך למצוא אמנם תימוכיך בהלכה .ביחס לנימוק הראשוך ,ההגדרה של גזילה היא אמנם :
לקיחת ממוך חבירו בחזקה מתון רשותו' ,4וכאך איך מדובר אלא במניעת בעלי הזכות
)העניים מישראל( מלקבל את המגיע להם ,ולא בלקיחת המעות מרשותם בכוח .אלא,
שבפוסקים הורחבה היריעה ,וגם במניעת צדקה מזה שראוי לכן ראו מעשה של גזילה.44
וביחס לנימוק השני ,מוצאים אנו רעיוך דומה בדיך האוסר השבת אבידה לנכרי :ייאמר רב
יהודה אמר רב … :המחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר :למעך ספות הרוה את הצמאה
לא יאבה ה' סלוח לו" .4Sופירש רש"יח ,4שהחטא שבהשבת אבידה לנכרי הוא בכן
ש"השווה וחבר כותי לישראל ומראה בעצמו שהשבת אבידה אינה חשובה לו מצות בוראו,
שאף לכותי הוא עושה כך ,שלא נצטווה עליהם" .47כלומר ,קיום מצווה ביחס לנכרי ,שעליו
41א' גרוסמן בספרו הנזכר לעיל )הערה ,(29שם ,מביא מנהג זה ומעיר ,ש"נסיונו של ר' קלונימוס ב"ר יצחק
לבטל מנהג זה לא עלה יפה ! )מעשה הגאונים ,עמ' ."(46מסתבר ,שמסקנה זו מבוססת על המספר הרב
של המקורות בהם ניתן ביטוי להתנגדות למנהג שמקורה בר' קלונימוס .אכן דומה ,שעצם העוברה
שהתנגדותו מצאה ביטויה במספר רב של חיבורים מוכיחה שבמישור ההלכתי היה הד חשוב להתנגדות
זו .כדאי גם לציין למה שמובא בספר המנהיג )הערה 26לעיל( :ייויש שמונעים שלא לתת להם נ=לגויות[
עד אחרי הפורים" .הוראה זו נבעה ,ככל הוראה ,מן ההתנגדות שמקורה בבית מדרשו של ר' קלונימוס
הזקן .ומכאן שגם אם במציאות היו שלא הקפידו על אי-מתן מתנות לגויים ,מכל מקום חכמי ההלכה -
בחלקם לפחות -ביקשו למנוע מצב זה.
,42גיטין סא ,א .בברייתא,
' .4.ראה רמב"ם ,הלכות גזילה ואבידה א ,ג.
44ראה שו"ת הרשב"א .חלק א ,סי' תתעב ,ביתס למי שנוטל צדקה ואינו צריך ,וכן שו"ת הרשב"א ,חלק א,
סי' תריז ,חלק ב ,סי' שטו ,וחלק ז ,סי' תמט .על שינוי מטרות צדקה והקדש -דבר שיש בו משום שלילת
זכויותיהם של העניים ,שלהם נעשה ההקדש .ביחס לכך ראה גם שו"ת מהר"ם בן ברוך מרוטנבורג ,דפוס
פראג .סי' עד ,וראה שו"ת מהר"ם בן ברוך ,שם ,סי' רצא ,על מי שמחזיק בכספים שנמסרו למטרת נדוניה
ומוסרם לבעל-חובו ,שדינו כגזלן .בין האחרונים ראה שו"ת מהר"ם גאויזון ,ירושלים תשמ"ה ,סי' כב
,45סנהדרין עו .ב,
tzJ ,46ם .ד"ה והמחזיר אבידה לכותי.
.47והשווה עם הטעם שבדברי הרמב"ם ,הלכות גזילה ואבירה יא .ג ,לסוג הנכרים שבהם נאמר איסור זה,
www.daat.ac.il
אתר דעת -המכללה האקדמית הרצוג
על המנהג ליתך מתנות לאביוני נכרים בפורים
נתתנט
לא נצטווה ,יש בו פגם ,שמראה בכד שאינו עושה כן מחמת ציווי ה' ,כי אם מחמת שהשכל
או הרגש מחייבו לכד ,48ואולם ,לתימוכין אלה היה מקום אלמלא התקנה המפורשת
המתירה לתת צדקה לנכרים .אבל מאחר שמעשה כזה מותר )לאור התקנה( ,כיצד ניתן לראות
בכך גזל ,ומדוע ייחשב העושה כן למי שאינו עושה את מעשה המצווה כלפי יהודי כמי
שאינו עושה מעשיו לשם שמים ,הרי בכד שהוא נותן לנכרי הוא פועל על פי הדין ,ולא -
כפי שעולה מדבריו של ר' קלונימוס -משום שדרכו בכך ?
דומה שצריד לפרש ,שלדעת ר' קלונימוס יש במתן מתנות לנכרים בפורים משום גזל עניי
ישראל ,משום שמדובר במצווה הצריכה להתקיים בעניי ישראל דווקא .התכלית של מצוות
מתנות לאביונים היא ,שהשימוש במתנות יהיה לצורד פורים ,49ונתינת מתנה לנכרי ,שאינו
מצווה על שמחת פורים ,אין בה כדי למלא אחר התכלית של קיום המצווה ,כיוון שבמתן
מתנה לנכרי בפורים אין מושגת מטרת המצווה ,הרי שיש לראות בכך מעין שינוי ממטרות
הצדקה ,וכשם שהמשנה ממטרות הצדקה נחשב לגזלןOי ,כד גם הנותן מתנות לנכרי בפורים
נחשב לגזלן ,לפי זה ,התקנה שתקנו חז"ל בעניין פרנסת עניי גויים עם עניי ישראל משום
דרכי שלום ,אינה מתייחסת ,לדעתו של ר' קלונימוס ,אלא לצדקה בדרך כלל ,ולא לדין
מיוחד זה של מתנות לאביונים בפורים ,וכיוון שאין תקנה זו חלה על מצוות יימתנות
לאביונים" ,הרי שאין כל היתר לתת מתנה לנכרי בפורים ,ומי שעושה כן נחשב לגוזל את
העניים ,לא זו בלבד ,אלא שכיוון שלדעת ר' קלונימוס אין בסיס חוקי לנתינת מתנות לנכרי
בפורים ,הרי שבמתן מתנות לנכרים מגלה הנותן שגם מעשה המצווה שהוא עושה כלפי
אחיו היהודים אינו לשם שמים ,כיוון שאין הוא פועל מפאת החיוב