לא מצאנו הכרע בזה )נתיבות שבת פמ"א סעי' ט הע' לט ,אמנ ציי דבערוה"ש סי' תט כתב מדעת עצמו דמהל קונה
שביתה(.
'רבי יהודה אומר לאיזה רוח שירצה יל' נחלקו הראשוני לדעת רבי יהודה א יכול לבחור ב' אמות לכא וב'
אמות לכא ,או שאינו יכול אלא לבחור ד' אמות שלימות לצד אחד )עי' רש"י כא ,אור זרוע ,שו"ע סי' שמט סעי' ד
ומשנ"ב ש ,רבנו חננאל וריטב"א להל דמ"ח והמהדירי ש ,יד בנימי(.
לעני הלכה אי כרבי יהודה או חכמי ,עי' להל )מח ע"א(.
דףמו
'הלכה כרבי יוחנ ב נורי…הלכה כדברי המיקל בעירוב ,ותרתי ל"ל '…פרש"י :קמ"ל כדברי המיקל ,באד
הוא דהלכתא כוותיה …אבל בכלי לית הלכתא כוותיה .עכ"ל .וכ"פ הטוש"ע )סי' תא( דמקילי לשני הצדדי :אד יש
קנה שביתה ויש לו אלפיי אמה לכל רוח ,אבל כלי הפקר לא קנו שביתה והרי ה כרגלי הזוכה בה.
והנה ,דעת הט"ז )ש ס"ק א( דכיו שפסקנו כ רק מחמת קולא ,א"כ יש להקל לכל הצדדי ,וג בכלי הפקר לא אמרנו
שלא קנו שביתה אלא משו דהוה קולא ,אבל א יצא חומרא נקל ונאמר שכ קנו שביתה .והדוגמא היא ,כגו שזכו
בהפקר הזה שני אנשי בבת אחת ,ואחד מה עירב למזרח וכלה עירובו כמה צעדי סמו לחפ ,והשני עירב למערב
וכלה עירובו כמה צעדי סמו לחפ .כעת א נאמר שכלי הפקר לא קנו שביתה ודינ כרגלי הזוכה בה ,א"כ לא יוכלו
להוביל חפ זה אלא לכא ולכא מספר צעדי כרגלי שני הזוכי בו ,ועל כרח שבכה"ג צ"ל דאזלינ לקולא ואמרינ
דכלי הפקר קנו שביתה ויש לה אלפיי אמה לכל רוח ויוכל כל אחד מה להובילו חזרה למקומו הוא .עכ"ד הט"ז
)אמנ הקשה ע"ז מלקמיה דחפצי נכרי קנו שביתה גזירה אטו חפצי ישראל ,ולכאורה א שני יהודי שעירבו לשני
כיווני כנ"ל וישאלו החפ מהנכרי ,עכשו נאמר לה שהחפ קנה שביתה ומותר לכל אחד להוליכו למקומו הוא ,וע"י
החומרא דגזרנו אטו חפצי ישראל יצא קולא שיוליכוהו למרות שלמעשה באמת מעיקר הדי לא קנה שביתה ואסור
להוציאו חו לתחומי שניה .ונשאר הט"ז בצ"ע .ועי' בבאר היטב ס"ק א שהעתיק בפשיטות דבכלי הפקר שזכו בו
שניי וכו' אי אחד מה יכול להוליכו אלא למקו שמותר לשניה .וציי :ט"ז ,ע"ש .ע"כ .הרי שהבי שמכוח
הקושיה הכריע הט"ז דחפצי הפקר אי קוני שביתה אפי' א יצא עי"ז חומרא ,ואסור לשניי הזוכי בו להוציאו מחו
לתחו המותר לשניה ,וג בחפצי נכרי אסור ,ולא החמרנו בחפצי נכרי במקו שיכול לבוא עי"ז לקולא .ג הפמ"ג
במש"ז ש כתב דהט"ז כתב כ דר הצעה וכו' ,ע"ש( .ושאר האחרוני חלקו על הט"ז )עי' אליה רבה ס"ק אב ,תוספת
שבת ,מאמ"ר ,ערוה"ש סוהס"י ,ביאור הלכה ריש סי' תא ]מיהו י"ל דג הט"ז לא החליט כ ,שהרי נשאר בצ"ע ,וכ
הבינו הבאר היטב והפמ"ג וכדלעיל ,וכ"כ להדיא כה"ח ס"ק ד[(.
'הלכה כדברי המיקל בעירוב' ואע"פ שמדובר כא בתחומי ,פשוט לגמרא שהכלל של 'הלכה כדברי המיקל
בעירוב' הוא בכל עניני עירוב ,כולל תחומי )רש"י ,רשב"א ,ריטב"א .אמנ לעני מחיצות יבואר להל די"א דלא אזלינ
לקולא(.
לא נתבאר הטע בזה למה קבעו חכמי הלכה בעירוב כדברי המיקל .ובחזו איש )ליקוטי סי' ד סק"י( כתב דאי הטע
משו דבדרבנ אזלינ לקולא ,שהרי א בדרבנ אזלינ בתר הרוב ,אלא כ קבעו חכמי כלל מיוחד בעירוב להקל אפי'
כיחיד נגד רבי .עכ"ד .ועדיי לא ידענו למה באמת קבעו כ .ומהר"ש אבוהב בשו"ת דבר שמואל )סי' קמה,קנ( כתב
דאפשר שטעמייהו משו דזימני דנפיק מינה חורבא ,לזלזול עמי האר בהוצאה דאורייתא מפני קצת דוחק המקו
והשעה ,ומשו שראתה חכמת שא יחמירו בדבר זה הויא חומרא דמייתי לידי קולא ,מאד עמקו מחשבות רז"ל במצוה
קלה של תקו סופרי בעירוב לטלטל חפציה ממקו למקו ,למע ייטב לה לנושא בהיתר ולא באיסור .עכת"ד.
ולכאורה טע זה לא שיי אלא בעירובי חצרות ולא בעירובי תחומי )מגדי חדשי(.
'לאחר שנזכר אמר כדאי הוא רבי אלעזר לסמו עליו בשעת הדחק' עי' מש"כ ביוס דעת עמ"ס נדה ד ט
)חוברת צ עמ' .(3638