בעירובי .כא סו הדיבור .ומתחיל דיבור הבא' :לית דחש להא דרבי עקיבא' )מגדי חדשי( .א להדיא מצינו בגמ'
)קידושי נח ע"א( אומר רבה על מר יהודה עצמו' :פלגא' ,ופרש"י :קנטר רגיל לחלוק על חביריו .עכ"ל .הא קמ שמר
יהודה כבר 'כובד' בתואר זה באופ כללי בלא קשר לעירובי ,ומה בצע בהגהת דברי רש"י כא? )וצ"ע לפ"ז על דברי
המגדי חדשי ,ולפלא שלא הזכיר גמ' זו בבקיאותו ,ועוד שבמסורת הש"ס לפנינו מצוטטת ע פרש"י הנ"ל .אמנ ראה
בדיבור המתחיל של התוס' כא דג"כ הלשו 'לית דחש להא דרבי עקיבא' ]וכ"ה בריטב"א[ ,ולכאורה לפי גירסת רש"י
שאצלנו היה צרי להיות ד"ה 'בעירובי לית דחש להא דרבי עקיבא' .אמנ בתוס' רבנו פר הדיבור המתחיל :פלגאה
לית דחש להא דרבי עקיבא .עכ"ל .ומבואר דלא גרסא כלל תיבת 'בעירובי' ,ואולי ג התוס' והריטב"א הנ"ל ,ולפ"ז הוא
פלגאה ממש .וכ ברבנו חננאל כא הלשו :פלגאה ,פי' בעל מחלוקת ,לית דחש לה לדרבי עקיבא .עכ"ל .ומבואר מכל
אלה כמשמעות רש"י שאצלנו(.
פרק שישי
'עד שיהו שני ישראלי' פרש"י :דרי בשני בתי .עכ"ל .ומשמע דא דרי בבית אחד ,אע"פ שה כמה בעלי
בתי ואינ סמוכי על שלח אחד ,נחשבי כאחד ואי הגוי אוסר עליה )בית יוס ריש סי' שפב ,ט"ז וא"ר ועו"ש ש
ס"ק א( .א צריכי לדור בחדר אחד ,וא יש לה חדרי נפרדי בדירה אחת חשיבי כשניי והגוי אוסר עליה
)הפמ"ג נסתפק בזה ,ע"ש .וברשב"א בעבוה"ק משמע דהעני הוא כשאוסרי זע"ז ,ולפ"ז ג בבית אחד בשני חדרי.
ובמגיד משנה פ"ב מהל' עירובי לא הזכיר אלא כשאוכלי על שולח אחד .ג במאירי משמע דכל שה בבית אחד לא
איכפת ל שאוסרי זע"ז ,וביאר שאי יראת הנכרי מה אלא בחילוק בתי .והמשנ"ב בשעה"צ ש ס"ק ב כתב דלדעת
המג"א והגר"א הוי כשני בתי והגוי אוסר עליה ,וכ"כ קרב נתנאל ,ערו השלח ,כה"ח ש .א עי' במנחת ישראל
ובהגהות והערות על הטור השל או' דה ,וע"ע נתיבות שבת פל"ו סעי' ג הע' יב(.
דףסב
'והכא בגזירה שמא ילמד ממעשיו' ואפילו תלמיד חכ דינו כ )נחלת צבי עהשו"ע יו"ד סי' קנט ,דש לגבי
ריבית כתבו הטוש"ע והפוסקי דלתלמיד חכ מותר להלוות לנכרי בריבית ,דלא חיישינ שמא ילמד ממעשיו ,אבל הכא
כיו שגר איתו חיישינ א בת"ח .וע"ע דעת תורה למהרש" ,שו"ת מהר" שיק סי' קפב ,שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' מב
וח"ו סי' מז .ואמנ יש אחרוני שרצו לצר סברא זו להקל בזה"ז שאנו רגילי לדור בי הגויי ,עי' שו"ת גנת ורדי
כלל ג סי' כב ובית מאיר סוס"י שפב .וע"ע בספר עיר הקודש והמקדש ח"ג פכ"ג דרצה לחדש שבעיה"ק ירושלי שיש
מצוה לדור ש ,אפשר שלא תיקנו שכירות רשות מפני דירת נכרי ,א סיי דלא שמענו מי שיחלק בזה ,ומעול נהגו
לשכור רשות .ע"כ .כ"ז מנתיבות שבת פל"ו סעי' א הע' ב(.
'גזירה שמא ילמד ממעשיו' מה שהרחיקו חז"ל הדירה ע הנכרי גזירה שמא ילמד ממעשיו ,למדוהו ממה שאמרה
תורה "לא ישבו בארצ פ יחטיאו אות לי" ,וגזירה זאת היא תולדת לאו זה )יראי סי' פו ,גליוני הש"ס(.
'ואמרו רבנ אי עירוב מועיל במקו נכרי…עד שישכיר ,ונכרי לא מוגר '…פרש"י )ד"ה אלא( :והפסידוהו
חכמי לישראל הדר עמו ,כדי שיקשה בעיניו לית שכר בכל שבת ושבת וכו' .עכ"ל .ונחלקו הפוסקי בכוונת רש"י:
יש אומרי דכוונת רש"י בדוקא ,שאי מועילה שכירות אחת לזמ ממוש וחייבי לשכור כל שבת ושבת )הגהות אשרי
סי' א בש אור זרוע ]ח"ב סי' קסד[ והר"ב ממרגניי' ]בב"ח גרס :ממגנצא[ ,פסקי ריקאנטי סי' קז בש ריא"ז
ורבנו שב"ט ]וע"ש בפי' מעשה בצלאל[ ,הראב" ]הובא בשו"ת חכ צבי סוס"י ו[(.
ויש אומרי דסגי בשכירות אחת לזמ רב )הרא"ש סי' א בש מהר" מרוטנבורג ]פסקי עירובי סי' קלג[ ,מרדכי סי'
תקח ,הגהמ"י פ"ב מהל' עירובי אות ט( ,וכוונת רש"י שהנכרי חוזר בו כל שבוע וצרי לשוב ולשכור ממנו
כל שבת )רא"ש ומרדכי ש .והבית יוס סי' שפב העיר על זה מדברי רש"י במשנה דמבואר שהגוי לא יכול
לחזור בו ,וכ"פ בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב" סי' רז .ותי' הב"ח דבמשנה ]וכ"ה בירושלמי[ איירי
בקבעו איתו זמ ,אבל בשכרו ממנו סת ולא קבעו איתו זמ פשיטא דיכול לחזור בו ,וכוונת הרא"ש בפי'
רש"י דכיו שהגוי מפחד מכשפי לא יסכי להשכיר אלא לשבת אחת ,ויכול לחזור בו בסו השבת ,ושוב
צרי לשכנעו בשבת הבאה .וכ"כ משנ"ב ש ס"ק כגכד ]וע"ש שעה"צ או' כאכב ,ובביאור הלכה ש ד"ה
כל זמ[ .וע"ע שו"ת משכנות יעקב סי' קכה ,שו"ת מהר" שיק סי' קפב ,מנחת ישראל ד הז ,הרה"ג
המהדיר נר"ו על חידושי המאירי הע' 5ובביאורי ש סי' א( .ומ"מ טוב שלא ישכור ממנו לזמ מרובה יותר
מדי )משנ"ב סי' שפב ס"ק מח בש שו"ת בית שלמה ח"א סי' נא דלא ישכור ליותר מעשרי שנה .ועי'
נתיבות שבת פל"ז סעי' ו בהע' כ שיש אומרי שנתיי ,והחכ צבי כתב חמישי שנה ,והמשנ"ב הביא הבית
שלמה כמעי פשרה .וע"ש דהביא דבספר עיר הקודש והמקדש ח"ג פכ"ג כתב דנהגו גאוני קדמאי בירושלי
לשכור רשות למש שישי שנה ,וכשק מל חדש ,וכ"ש כשנתחלפה הממשלה שכרו מחדש ]וע"ע שו"ת הר
צבי או"ח ח"ב סי' יז[ .ובספר אר חיי סי' שפז כתב שנהגו לערב ְבֶשֶמ .ולפ"ז מהני שישי שנה ,כי שמ
זית עומד שישי שנה .וע"ע נתיבות שבת פל"א סעי' י הע' כד(.
'ששוכרי מ הנכרי אפילו בפחות משוה פרוטה' נחלקו האחרוני א הוי קולא מיוחדת בעירוב ,או שכ דינה
של שכירות בכל מקו דמהני בנכרי אפילו בפחות משוה פרוטה )הרש"ש כא הבי דה"ה בשאר שכירות ממו ,וכ"ה
באבני מילואי סי' לא ס"ק כד ,ובמנחת חינו ריש מצוה שלו .א החידושי הרי" ]חו"מ סי' קצ ס"ק ה[ והנצי"ב
]בשו"ת משיב דבר ח"א ר"ס כז[ כתבו דהוי רק קולא לגבי עירוב ,וכ לכאורה משמעות לשו הרמב" פ"ב מהל' עירובי
הי"ב .וע"ע בזה גור אריה למהר"ל מפראג כא ,אמרי משה סוס"י לא ,אמרי בינה קונטרס הקניני סי' ד ד"ה ויש וסוס"י
כו ,שו"ת זרע אברה סי' יח אות ז ,שו"ת מג שאול סי' יז ,דברי יחזקאל סי' מב אות ט ,קוב שעורי ח"א קדושי אות
פט ,שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' פה ד"ה ובימי וח"ו סי' יט ד"ה והנה בדבר ,שו"ת מהרש" ח"ה סי' יז ובמפתחות
שבראש הספר ש ,מגדי חדשי ,מהדיר על רבנו חננאל הע' ,10ביאורי על חידושי המאירי סי' ב ,יד בנימי(.
'ב נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא נית להשבו' נחלקו הראשוני בפי' הדברי:
שיטת רש"י :נכרי לא מוחל אפילו על פחות משוה פרוטה ]דאכזרי ה )רש"י סנהדרי נט סוע"א( ומחמת קמצנות
חשובה לה )רבנו יהונת הכה מלוניל על הרי" כא יט ע"א([ ,והוי גזל לדידהו ,אבל לא שיי השבה כי
לגבי גוי לא כתוב הפסוק "והשיב את הגזילה אשר גזל" .וא א הנכרי גוזל ישראל ,וישראל בר מחילה
נינהו )על פחות משוו"פ( ]שעוברי על מדת שרחמני ה )רש"י ש( ובני נדיבי ואינ קפדני בדבר מועט
כזה )רבנו יהונת ש([ נהרג ,דעכ"פ באותו רגע ציער את הישראל .וכל נכרי שעובר על אחת משבע מצוות
בני נח נהרג ,וא"צ לזה אזהרה בתורה ,דאזהרת זוהי מיתת )ע"פ רש"י בסוגיי ,והיסודות עי' בגמ'
סנהדרי נז ע"א ,נט ע"א ,עבו"ז ע"א ע"ב(.
שיטת התוס' :כשגוי גוזל מגוי א בפחות משוה פרוטה חייב בהשבה ,שהרי הגוי הנגזל מקפיד בזה ,ואע"פ שנהרג
חייב ג"כ לשל ,דלא שיי 'קי ליה בדרבה מיניה' לגבי גוי )תוס' כא ,משמעות המאירי בחידושיו ובבית
הבחירה .אלא שהמאירי פירש לפ"ז מה שכתוב בגמרא 'ואינו נית להשבו' ר"ל דאע"פ שהשיב אינו נפטר
ממיתה ]וכ פי' רב ניסי גאו על הגליו להל סב ע"א[ ,א התוס' לא קיבלו פירוש זה ,וכתבו ד'ואינו נית
להשבו' ר"ל דא אכלו ואינו בעי אינו צרי להשיבו ]כשגזל מישראל )ולפ"ז 'ולא נית להשבו' היא
הלכה בפנ"ע ,ודו"ק( .ועי' בתוס' עבו"ז עא ע"ב דכתבו בדעת רש"י ד'ואינו נית להשבו' היינו משו דקי
ליה בדרבה מיניה ]לשיטת רש"י דשיי קלבד"מ בגוי[ ,וצ"ל דמש"כ רש"י כא דמשו דלא כתיב 'השבה'
לגבי גוי ,כוונתו לומר דא היה כתוב השבה לגבי גוי היה משיב ונפטר מ המיתה ,ועי' מהרש"א ש
ולהרה"ג המהדיר על חידושי המאירי הע' 102ובביאורי ש סי' ד(.
וע"ע קצות החוש )סי' שנא ס"ק ג ,סי' שפה ס"ק א( ,מחנה אפרי )הל' גזילה סי' א ובהגהת בנו ש ,ועע"ש במהדיר
'ברכת משה'( ,שו"ת מהר"י אסאד )יו"ד סי' כה( ,שו"ת זכר יצחק ח"א יביג ,שו"ת מחנה חיי )תליתאה חיו"ד סי' נ(,
שפת אמת ,שו"ת התעוררות תשובה )ח"ב סי' כז( ,מנחת ישראל ד זט ,מגדי חדשי.
]וע"ע מאמר תהלוכות האגדות להגרי"ז שטר משאוואל בסו שו"ת זכר יהוס ,סו פרק ח ,די"ז ע"א[.
'מוהרקי ואבורגני' יש כמה פירושי בזה:
יש מפרשי :ספסלי וקתדראות )רש"י ,וכ"ה בערו ער מהרק בש רבנו גרשו :פי' כלי הבית .ובחידושי המאירי
מוסי בדברי רש"י :וכל כלי תשמיש .ובריטב"א ור" כתבו פי' דעת רש"י :כלי וחפצי(.
ויש מפרשי ' :מוהרקי' כתיבה וחותמות ]פי' שישכרו ממנו בשטר וחתימת אדו )ריטב"א ,ר" ,רשב"א ומאירי בש
הראב"ד ,ודלהל([' ,אבורגני' $לוחי או ָשֹרי )תוספות ,הערו ש בש רבי ניסי ]ועי' הפלאה
שבערכי ש[ ,הרא"ש בתוספותיו ובפסקיו סי' א בשמ ,ריטב"א ותוס' רבנו פר בש ר"ח ]ולפנינו
בר"ח מפורש כדעה הבאה ,ועי' מש"כ להל סו ד ט )חוברת קט עמ' ,(3637ודו"ק[(.
ויש מפרשי :כמו בניי )רבנו חננאל ,ומובא בתוספות ]ופי' קרב נתנאל אות ד :שיש לו רשות לבנות בני בחצירו[(.
]וע"ע ביאור הגר"א סי' שפב סעי' ד ,שו"ת משיב דבר ח"א סי' כז אות ד ,שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי'
פה[.
אמנ להלכה סגי בשכירות רעועה וא"כ לא צרי לא הכנסת כלי ולא כתיבה וחותמות )רא"ש סי' א ,משמעות הרמב"
פ"ב מהל' עירובי הי"ב ,טוש"ע סי' שפב סעי' ד ,וע"ע שו"ת משכנות יעקב סי' קכה( .ואי צרי להתנות ע הנכרי
ולפרש שהרשות בידו לטלטל כליו במבוי ,אלא שכירות סת מועיל )טוש"ע ש ,ב"ח ש ,נתיבות שבת פל"ז סעי' א הע'
ז(.
'חשיש נכרי לכשפי ולא מוגר' משו דרואה שעושי שכירות רעועה ,אומר הנכרי בלבו :אני רוצה לתת לו חלקי
שבחצר מתנה ,וע כל זה אינו רצה לטלטל בו עד שאשכיר לו בפחות משוה פרוטה ,בודאי לכשפי הוא מתכוי )רבנו
יהונת הכה מלוניל על הרי" יט ע"א ,חידושי המאירי .א מרבנו חננאל לא משמע כ דכתב :אלא אפי' שכירות רעועה
די ל ,אפילו הכי גוי לא משכיר לישראל דחייש לכשפי .עכ"ל(.
)ע"ב( 'הלכה…מנהג…נהגו' פרש"י :הלכה למידרש בפירקיה ברבי )וא לא עשה כ מהדרינ עובדא( ,מנהג
להורות ליחיד א לא לרבי ,מטי לא להורות א א עשה לא מהדרינ עובדא )גמרא תענית כו ע"ב ,וכ פרש"י כא,
תוספות ,רשב"א ,חידושי המאירי ]ורש"י )לעיל מו ע"ב ,ברכות לג ע"ב( פירש כ ג לגבי חלוקות 'הלכהנראימטי',
אלא שש חלקו עליו שאר הראשוני ,ע"ש[ .ומעי זה להל עב ע"א ,יעו"ש(.
'מהו לאורויי במקו רבו '…סיכו הסוגיא ע"פ המפרשי והפוסקי בס"ד:
.
.
מותר
בהתקיים אחד מהתנאים הבאים:
אסור
תלמיד גמור )שלמד ממנו
תלמיד חבר )עי' הפרטי להל(
רוב תורתו(
שואלי לתלמיד הלכה כמא )והרמב" כתב ששואלי אותו דבר שואלי לתלמיד על מעשה
שבא לפניו )והרמב"
הלכה בדר מקרה(
כתב :ולקבוע עצמו
להוראה לישב ולהורות(
ַהְַAסק אינו נראה כחידוש )כגו נות טע לפג או ביטול בשישי( ַהְַAסק נראה כחידוש
]וכתב הב"י יו"ד סי' רמב בש הגהמ"י קושטנטינא פ"ה מהל' ת"ת ה"ב בש
הר" ,שכל הכתוב בספרי מפסקי הגאוני שרי .עכ"ד .וכ"פ בשו"ע סעי' טז
בש 'יש מי שכתב' ,א לא הביא חולק .ובהגהה שבדרישה הקשה ע"ז מהגמ' לגבי
מגילת תענית וביעתא בכותחא ,ותי' דהר" איירי כשאינו בפניו א"נ כשאינו נראה
חידוש לשואל .עכ"ד .והש" ס"ק טז דחה שני תירוציו וביאר שהר" איירי
כשאומר פסק הכתוב כלשונו ללא שו דימויי .עכ"ד .ועי' ביאור הגר"א ש ס"ק
יט ,ערוה"ש ש סעי' כד .וע"ע שו"ת מהרש"ל סי' לה[
דבר שאינו צרי היתר )כגו ביצי בָחָלב ]כ"כ התוס' בכ"מ ע"פ
הערו וכ"ה בפירוש רב ניסי גאו וברבנו חננאל ,א מרש"י
משמע שאסור וכ"כ הר" ועי' ש" יו"ד סי' רמב ס"ק טו(
צורבא מרבנ לראות סכי לשחיטת עצמו ]ועי' בחידושי המאירי
בהע' 156ובמגדי חדשי[ כשאי במקו מופלג בזקנה וחכמה
ולא התחילו בכבוד רבו ]אבל היו לא נהגו להראות סכיני לחכ,
שהחכמי מחלו על כבוד ,ולכ השמיטו הרי" והרמב" די זה,
ומ"מ נפק"מ לשאר מעשי וכ לתלמיד חבר שאסור היכא
שהתחילו בכבוד רבו או שיש כא מופלג )ב"י ,ועי' מנחת ישראל
ד יב([
לאפרושי מאיסורא )אפי' איסור דרבנ( ,או כשיש חילול הש
ואפילו בפני רבו ממש ,ד"אי חכמה ואי תבונה ואי עצה לנגד
ה'".
דבר הצרי היתר )כגו
ביצי גמורות שנמצאו
בתרנגולת לאוכל בָחָלב(
א צורבא מרבנ לראות
סכי לשחיטת אחרי או
לשחיטת עצמו כשמשל ,
וא ליחזיה לנפשיה
כשהתחילו בכבוד רבו,
וא כשלא התחילו כשיש
ש מופלג בזקנה וחכמה.
'לאורויי במקו רבו…כל המורה הלכה בפני רבו' אי טע האיסור משו חוצפה בלבד אלא ג אי לו סייעתא
דשמיא להורות כהלכה ,וא"כ אפילו כשרבו מוחל יש להמנע )ע"פ הגמרא כתובות ס ע"ב ,רש"י ותוס' ש ,תוס' רי"ד
ש .ועי' היטב רש"י כא בצדדי הבעיה ,ובביאורי על חידושי המאירי סי' ח ]ועי' להל בעני נטילת רשות[( ,ואעפ"כ
א בכ"ז היתה לו סייעתא דשמיא והורה כהלכה עבר על האיסור להורות הלכה בפני רבו )הר" כא ,מגדי חדשי
ע"פ כמה גמ' ]ותמה עמש"כ טהרת המי מע' מ אות ח בש כמה אחרוני שדנו בזה ,וכ על דברי חנוכת התורה פר'
ויקרא ,ע"ש[(.
יש מי שכתב דדוקא בימי התנאי והאמוראי היה אסור להורות בפני רבו ,אבל בזה"ז מותר )סמ"ק בש מהר" ,הובא
בשו"ת מהרי"ק שורש קסט ,ובבדק הבית יו"ד סי' רמב ,וכ"כ בלח משנה פ"ה מהל' ת"ת ה"ד ששמע בש אחד שכתב
בש חכ אחד( ,א חלקו עליו שאר הפוסקי )שו"ת מהרי"ק ש ,הובא בבדק הבית ש .וע"ע שו"ת מהרשד" חו"מ
סי' א שהארי בדברי מהרי"ק אלו( .ואדרבה כתבו האחרוני שבזה"ז שיש לנו הרבה ספרי ,חייב כל מי שהגיע להוראה
לעיי בספרי קוד שיורה ,ולא יורה שו הוראה קוד שיעיי תחילה בספר ,כי רבותינו ה ה הספרי אשר נתפשטו
בקרב ישראל ,וסמ לדבר "אז לא אבוש בהביטי" וגו' ,ובר מ די ראוי לעשות כ במקו שאי בני תורה שלא יחשדו
וכו' )שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' סד ,פמ"ג בראש ספרו על או"ח וע"ש סדר הנהגות הוראות או"ה באריכות ,ברכי יוס
יו"ד סי' רמב ס"ק ד ,פתחי תשובה ש ס"ק ג .וע"ע בזה באריכות בהקדמתי לכרע רב ]אות ד ,עמ' ,[711ובגליוני
הוספתי בס"ד לעיי באגרות הפמ"ג אגרת א ואגרת ה .אמנ עי' ערו השלח יו"ד סי' רמב סעי' לו דכתב על דבֵרי
האחרוני הנ"ל דאלו דברי שאי בה טע ,ולא חזינא לרבנ קשישאי דעבדי הכי ,דבשלמא במקו רבו הוי בזיו מה
שלא שאלו לרבו ,אבל בזה לא שיי בזיו והכל יודעי שכל שאנו מורי המה מדברי רבותינו הפוסקי ואי לחוש כלל
לזה וכו' .עכ"ד ,ואכמ"ל(.
והטע לחומרת העונש במורה הלכה בפני רבו הוא ,משו שהוא מבטל מעלת הזקני שיש לכלל ישראל ,שדוקא ע"י
שהנערי נשמעי לזקני נחשב שיש לכלל ישראל זקני ,אבל כשכל אחד מורה הלכה לעצמו איבדו כלל ישראל את
זקניה ,ועי"כ באי לקללה האחרונה שקילל ישעיה את ישראל )ישעיה ג ה( "ירהבו הנער בזק והנקלה בנכבד" ]עי' גמ'
חגיגה יד ע"א[ .ולכ אי לו לרב למחול למי שהורה בפניו )וכמו שרואי להל סג ע"א שידע רבי אליעזר שתלמידו ימות,
וא"כ היה יכול למחול לו! וע"ע מעילה יז ע"ב .ומש"כ התוס' כתובות ס ע"ב ,איירי כשמחל לפני שהורה( ,שאי העני
משו כבודו בלבד שאמרו בזה 'הרב שמחל על כבודו כבודו מחול' ,אלא הוא משו קיו כלל ישראל ,ויתכ שלכ ג"כ
אינו בכלל מי שנענש חבירו על ידו )שיעורי הגר"ח שמואלבי תשל"ב מאמר לה(.
'כגו מגילת תענית דכתיבא ומנחא' פרש"י :אלו ימי אסורי להתענות .עכ"ל .והבינו התוספות דכוונת רש"י
ֶַ$ר *#מתענה בימי שאסור להתענות ,והקשו והרי מותר לאפרושי מאיסורא ,וכדלהל .ולכ פירשו דאיירי בימי
המותרי להתענות ,א מותר להורות בפני רבו שמותר להתענות היו וכו' .ע"ש .וקשה ,דדברי רש"י לכאורה פשוטי,
דאיירי בימי שאסור להתענות בה ,ובא אד לישאל אצל רבו א מותר להתענות ,הא מותר להורות הלכה בפני רבו
ולענות שאסור היו )דרוש וחידוש לרעק"א ,ובפי' בנו ש(.
דףסג
'תלמיד חבר '…יש כמה שיטת בביאור מהות תלמיד חבר:
א .למד ממנו דבר אחד או יותר א לא רוב חכמתו )רש"י כא ]ומש"כ 'חכ כמותו' ,עי' שו"ת הריב"ש סי' רעא דלאו
דוקא ,יד מלאכי סי' תרסד ,וכתב במגדי חדשי דזה דלא כמהר"ח אלפאנדרי באש דת פר' תצוה ,ע"ש[ ,משמעות
הרמב" דלהל ]וכתב הב"י יו"ד סי' רמב לפי' זה דפליגי על הפי' הבאי ,דלרש"י והרמב" א למד מתחילה ממנו
רוב חכמתו ,מה בכ שאח"כ נתחכ?[(.
בג .שמתחילה היה תלמיד ]שלמד רוב חכמתו הימנו[ ואח"כ נתחכ )מהרי"ק שורש קסט ]והביא יש מי שפירש )מהר"ר
ישראל הנזכר ש ]י"א שהוא מהרא"י בעל תרוה"ד[( דדוקא בנתחכ ונעשה חבירו חכ כמותו ממש ,א מהרי"ק
פליג דא בנעשה קרוב להיות כמותו[ ,רשב" ב"ב קנח ע"ב ]גבי ב עזאי כלפי רבי עקיבא )ועי' ביד מלאכי סי' תרסד
שהארי בזה([ ,משמעות התוס' נדה יד ע"ב ,רמ"א בדרכ"מ ס"ק ד בש ריב"ש בתש' סי' רעא ]וכתב דתשובת טובה
לשיטה ראשונה מריש לקיש שהיה תלמיד גמור לרבי יוחנ ולמד רוב חכמתו הימנו ואח"כ נתחכ וחולק עליו בכ"מ.
אמנ בביאור הגר"א ש ס"ק יג כתב די"ל דאיירי בנטילת רשות[ .וע"ע בש" ש ס"ק יב ,וביד מלאכי סי' תרסד
פליג עליו(.
ד .שמתחילה היה חבר ואח"כ נהיה תלמיד ,שחבירו נתחכ עד שנעשה רבו )יד מלאכי סי' תרסד בש מהר"ש סירילייו
בכלליו ,א יד מלאכי דידיה דוחה דבריו ,ועע"ש שהארי בכל הנ"ל(.