א בכ"ז היתה לו סייעתא דשמיא והורה כהלכה עבר על האיסור להורות הלכה בפני רבו )הר" כא ,מגדי חדשי
ע"פ כמה גמ' ]ותמה עמש"כ טהרת המי מע' מ אות ח בש כמה אחרוני שדנו בזה ,וכ על דברי חנוכת התורה פר'
ויקרא ,ע"ש[(.
יש מי שכתב דדוקא בימי התנאי והאמוראי היה אסור להורות בפני רבו ,אבל בזה"ז מותר )סמ"ק בש מהר" ,הובא
בשו"ת מהרי"ק שורש קסט ,ובבדק הבית יו"ד סי' רמב ,וכ"כ בלח משנה פ"ה מהל' ת"ת ה"ד ששמע בש אחד שכתב
בש חכ אחד( ,א חלקו עליו שאר הפוסקי )שו"ת מהרי"ק ש ,הובא בבדק הבית ש .וע"ע שו"ת מהרשד" חו"מ
סי' א שהארי בדברי מהרי"ק אלו( .ואדרבה כתבו האחרוני שבזה"ז שיש לנו הרבה ספרי ,חייב כל מי שהגיע להוראה
לעיי בספרי קוד שיורה ,ולא יורה שו הוראה קוד שיעיי תחילה בספר ,כי רבותינו ה ה הספרי אשר נתפשטו
בקרב ישראל ,וסמ לדבר "אז לא אבוש בהביטי" וגו' ,ובר מ די ראוי לעשות כ במקו שאי בני תורה שלא יחשדו
וכו' )שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' סד ,פמ"ג בראש ספרו על או"ח וע"ש סדר הנהגות הוראות או"ה באריכות ,ברכי יוס
יו"ד סי' רמב ס"ק ד ,פתחי תשובה ש ס"ק ג .וע"ע בזה באריכות בהקדמתי לכרע רב ]אות ד ,עמ' ,[711ובגליוני
הוספתי בס"ד לעיי באגרות הפמ"ג אגרת א ואגרת ה .אמנ עי' ערו השלח יו"ד סי' רמב סעי' לו דכתב על דבֵרי
האחרוני הנ"ל דאלו דברי שאי בה טע ,ולא חזינא לרבנ קשישאי דעבדי הכי ,דבשלמא במקו רבו הוי בזיו מה
שלא שאלו לרבו ,אבל בזה לא שיי בזיו והכל יודעי שכל שאנו מורי המה מדברי רבותינו הפוסקי ואי לחוש כלל
לזה וכו' .עכ"ד ,ואכמ"ל(.
והטע לחומרת העונש במורה הלכה בפני רבו הוא ,משו שהוא מבטל מעלת הזקני שיש לכלל ישראל ,שדוקא ע"י
שהנערי נשמעי לזקני נחשב שיש לכלל ישראל זקני ,אבל כשכל אחד מורה הלכה לעצמו איבדו כלל ישראל את
זקניה ,ועי"כ באי לקללה האחרונה שקילל ישעיה את ישראל )ישעיה ג ה( "ירהבו הנער בזק והנקלה בנכבד" ]עי' גמ'
חגיגה יד ע"א[ .ולכ אי לו לרב למחול למי שהורה בפניו )וכמו שרואי להל סג ע"א שידע רבי אליעזר שתלמידו ימות,
וא"כ היה יכול למחול לו! וע"ע מעילה יז ע"ב .ומש"כ התוס' כתובות ס ע"ב ,איירי כשמחל לפני שהורה( ,שאי העני
משו כבודו בלבד שאמרו בזה 'הרב שמחל על כבודו כבודו מחול' ,אלא הוא משו קיו כלל ישראל ,ויתכ שלכ ג"כ
אינו בכלל מי שנענש חבירו על ידו )שיעורי הגר"ח שמואלבי תשל"ב מאמר לה(.
'כגו מגילת תענית דכתיבא ומנחא' פרש"י :אלו ימי אסורי להתענות .עכ"ל .והבינו התוספות דכוונת רש"י
ֶַ$ר *#מתענה בימי שאסור להתענות ,והקשו והרי מותר לאפרושי מאיסורא ,וכדלהל .ולכ פירשו דאיירי בימי
המותרי להתענות ,א מותר להורות בפני רבו שמותר להתענות היו וכו' .ע"ש .וקשה ,דדברי רש"י לכאורה פשוטי,
דאיירי בימי שאסור להתענות בה ,ובא אד לישאל אצל רבו א מותר להתענות ,הא מותר להורות הלכה בפני רבו
ולענות שאסור היו )דרוש וחידוש לרעק"א ,ובפי' בנו ש(.
דףסג
'תלמיד חבר '…יש כמה שיטת בביאור מהות תלמיד חבר:
א .למד ממנו דבר אחד או יותר א לא רוב חכמתו )רש"י כא ]ומש"כ 'חכ כמותו' ,עי' שו"ת הריב"ש סי' רעא דלאו
דוקא ,יד מלאכי סי' תרסד ,וכתב במגדי חדשי דזה דלא כמהר"ח אלפאנדרי באש דת פר' תצוה ,ע"ש[ ,משמעות
הרמב" דלהל ]וכתב הב"י יו"ד סי' רמב לפי' זה דפליגי על הפי' הבאי ,דלרש"י והרמב" א למד מתחילה ממנו
רוב חכמתו ,מה בכ שאח"כ נתחכ?[(.
בג .שמתחילה היה תלמיד ]שלמד רוב חכמתו הימנו[ ואח"כ נתחכ )מהרי"ק שורש קסט ]והביא יש מי שפירש )מהר"ר
ישראל הנזכר ש ]י"א שהוא מהרא"י בעל תרוה"ד[( דדוקא בנתחכ ונעשה חבירו חכ כמותו ממש ,א מהרי"ק
פליג דא בנעשה קרוב להיות כמותו[ ,רשב" ב"ב קנח ע"ב ]גבי ב עזאי כלפי רבי עקיבא )ועי' ביד מלאכי סי' תרסד
שהארי בזה([ ,משמעות התוס' נדה יד ע"ב ,רמ"א בדרכ"מ ס"ק ד בש ריב"ש בתש' סי' רעא ]וכתב דתשובת טובה
לשיטה ראשונה מריש לקיש שהיה תלמיד גמור לרבי יוחנ ולמד רוב חכמתו הימנו ואח"כ נתחכ וחולק עליו בכ"מ.
אמנ בביאור הגר"א ש ס"ק יג כתב די"ל דאיירי בנטילת רשות[ .וע"ע בש" ש ס"ק יב ,וביד מלאכי סי' תרסד
פליג עליו(.
ד .שמתחילה היה חבר ואח"כ נהיה תלמיד ,שחבירו נתחכ עד שנעשה רבו )יד מלאכי סי' תרסד בש מהר"ש סירילייו
בכלליו ,א יד מלאכי דידיה דוחה דבריו ,ועע"ש שהארי בכל הנ"ל(.
'תלמיד חבר '…נחלקו הפוסקי א לתלמיד חבר מותר א להורות בפני רבו ממש )וע"ע להל גבי פלוגתא דביאור
עני ג' פרסאות(:
יש אומרי :אסור )תוספות ,רא"ש ,ריטב"א ]אלא שכתב דאי חייב מיתה אפי' בפניו ממש ,ועי' להרה"ג המהדיר נר"ו על
חידושי המאירי הע' .([152
ויש אומרי :מותר )ריטב"א בש הראב"ד ,בית יוס יו"ד סי' רמב ממשמעות הרי" ]יט ע"א[ שהשמיט עובדא דרבינא
ורב אשי וא"כ הדי הפשוט הוא רק בתלמיד מובהק .וכ דייק ממשמעות דברי הרמב" ]פ"ה מהל' ת"ת
ה"ט[ שכתב אחרי הלכות כבוד רבו :במה דברי אמורי ,ברבו מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו ,אבל א לא
למד ממנו רוב חכמתו ה"ז תלמיד חבר ואינו חייב בכבודו בכל אלו הדברי ,אבל עומד מלפניו וקורע
עליו .עכ"ל .וכ דייק הרמ"א בדרכ"מ ס"ק ג מדברי מהרי"ק שורש קסט(.
ויש אומרי :בפניו ממש אסור ,תו ג' פרסאות )אע"פ שבתלמיד גמור נקרא בפניו( מותר )שו"ת הריב"ש סי' רעא ,רמ"א
בדרכ"מ ש בשמו ,וכ"כ הגר"א בביאורו וכתב על דברי הב"י דלעיל דליתא(.
'בפניו אסור וחייב מיתה '…רוב הראשוני פי' דבפניו היינו תו ג' פרסאות ,וכמשמעות הגמ' )תוספות ,רא"ש,
חידושי המאירי( .ויש מי שאומר שחייב מיתה רק בפניו ממש ,ותו ג' פרסאות הוי כלא בפניו לעני חיוב מיתה )משמעות
הרמב" פ"ה מהל' ת"ת ה"ב והשו"ע יו"ד סי' רמב סעי' ד ,ע"ש היטב ולהרה"ג המהדיר נר"ו על חידושי המאירי הע'
.(150
'לא מתו בני אהר עד שהורו הלכה בפני משה רב '…מצינו כמה דיעות בחז"ל ביחס לחטא נדב ואביהוא,
וכתב החיד"א )פתח עיניי כא( שה בראשי תיבות 'אש זרה' :אש זרה הקריבו ,שתויי יי נכנסו ,זרע לא היה לה,
רחיצה לא רחצו ,הוראה הורו בפני משה .עכ"ד .אמנ מצינו במדרשי עוד כמה דיעות בזה ,ובספר שתי ידות )פר'
שמות ,הובא בכתית למאור כא( כתב רמז אחר בתיבות הנ"ל :אש מ ההדיוט ,שתויי יי ,זנו מזיו השכינה ,רווקי היו
ולא נשאו נשי ,הורו הלכה .ע"כ .הרי שהוסי החטא שזנו עיניה מהשכינה ]עי' להל[ ,א השמיט הא דלא רחצו .וג
עי' להל דיש מ"ד משו דלא נשאו נשי ויש מ"ד משו שלא היה לה בני ,ומשמע דהוו תרי טעמי .ודו"ק .ועוד
החסירו כמה טעמי מ המדרשי דלהל ,לכ נלע"ד סימנ :ב"הקריב אש זרה"' .הקריב' :המעיל לא לבשו ,קדש
הקדשי נכנסו ,ראו אלקי ואכלו ,יחידי היו בלא נשי ,בעוו עגל שעשה אביהָ ,מַתי ימותו זקני הללו אמרו' .אש
זרה' :כהחיד"א .ונביא בס"ד כמה הערות וביאורי אשר מצאנו בס"ד בדברי המפרשי בעני חטאי אלו:
המעיל )כ אחת הדיעות במדרש ,שנכנסו מחוסרי בגדי ,ודרשו ש דהיינו המעיל .וביאר הרא"ש ]בתש' כלל יג סי' כא[
דכיו דנדב היה סג הכה הגדול היה חייב במעיל אע"פ שלא היה הכה הגדול ממש .ועוד ,שהקטירו קטורת אשר לא
צוה הש ]עי' להל[ ,ולא מצינו הקטורת לפני ולפני אלא כה גדול ,ולפי טעות עברו ג על "ונשמע קולו בבאו אל
הקדש" ,והאי טעמא סגי ,שכ דר בעלי אגדה ,על סמ כל דהו בוני דבריה .עכ"ל .וצויי בקצרה בפי' זית רענ על
הילקוט שמעוני ]רמז תקכד[ למג"א .ולכאורה המושג 'לפי טעות' צרי ביאור ,דהא עכ"פ הרי לא היו כהני גדולי,
ומה הסברא שזר שנכנס לפני ולפני יתחייב ג על זה שלא לבש בגדי .ועוד יש להבי למה נזכר דוקא עני המעיל
ולא חוש וצי ואפוד? ובאמת מפרשי המדרש ש ראו כ תמהו ,ועי' בפי' מהרז"ו דאחר שדיבר בזה כתב :והנה
המדרש הזה מדרש פליאה בלא פתרו כלל .עכ"ל .ובאתוו דאורייתא ]סי' יט[ כתב דאי נימא שעבודת הכה היא
מחייבת לבישת בגדי ,אתי שפיר שכיו שעבדו עבודת כה"ג היו צריכי ללבוש מעיל ככה"ג .א בסו"ד מפקפק על
יסוד זה ,דיתכ שאי עבודת הכה מחייבת לבישת בגדי ,אלא הוא די בגברא ,שיש חיוב על הכה ללבוש בגדי,
שכ מצינו ]זבחי טז[ דכה מחוסר בגדי הרי הוא כזר ששימש .וג אי נימא שהיו חייבי בלבישת בגדי כה"ג מדי
העבודה ,הרי ה הקטירו קטורת ,וג כה"ג גופיה אינו לובש ח' בגדי בהקטרתו קטורת לפני ולפני אלא מקטיר בד'
בגדי .ובפי' ידי משה על המדרש כתב ליישב ע"פ שיטת הראב"ד ]וכ"ה בבעלי התוס' עה"ת פר' שמיני עה"פ קרבו
שאו את אחיכ ,ע"ש[ דכה הדיוט ביו משיחתו דינו ככה"ג .וידידי הריש"ש נר"ו ביאר ע"פ דברי הרמב" שִחייב
הפסוק מיתה על העדר מכנסיי בפנ"ע "ועשה לה מכנסי בד…ולא ישאו עוו ומתו" כיו שלא נזכרו המכנסיי
בפסוק בריש פרשת תצוה ,ע"ש .וביאור הדברי עפמש"כ הרמב" עצמו לעיל מיניה דחיוב לבישת בגדי כהונה
מבואר בפסוק שה "לכבוד ולתפארת" ,היינו כדר המלכי הנכבדי שהיו אז .עכ"ד .ולפ"ז יש לבאר דלבישת
מכנסיי טעמ אחר ,כמבואר בפסוק "לכסות בשר ערוה" ,ולפמש"כ לעיל שכה מחוסר בגדי חייב מיתה מדי זר
ששימש ,י"ל דזה שיי רק לגבי שאר בגדי ,א במכנסיי שאינ אלא כדי לכסות בשר ערוה ,היינו צריכי פסוק
נוס לחייב על העדר מיתה .וכ מדויק ברשב" ש בריש הפרשה שכתב דהפסוק לא ציי למכנסיי כי לא מנה
אלא בגדי הנראי העשויי לכבוד .וכיסוד זה מבואר ג במש חכמה ,וביאר לפי זה את שיטת התוס' ]זבחי יז
ע"ב ד"ה אי[ דחיוב מיתה במחוסר בגדי הוא רק בעבודה ,משא"כ בהעדר מכנסיי חייב א בלא עבודה ,ע"ש.
ולכאורה יש לדייק כ בלשו הפסוק לגבי מכנסיי "והיו על אהר ועל בניו בבוא אל אהל מועד או בגשת אל
המזבח לשרת" ,דהיינו חו מבגשת אל המזבח לשרת יש ג חיוב ללבש סת בבוא אל אהל מועד .והנה נוכל
לבאר ככל הנ"ל ג לגבי המעיל ,וע"פ מש"כ הרמב" ]ש כח ,לד[ דלגבי המעיל יש חיוב חדש של "פעמו זהב
ורימו…ונשמע קולו בבואו אל הקודש ולא ימות" ,שבפעמוני אי צור בלבישה כדוגמת הנכבדי ,אלא הוא ציווי
מיוחד שיכנס לפני אדוניו אחר השמעת קולו כאילו ביקש רשות ,ועי"ז מסתלקי מלאכי השרת ונותני לו רשות
להכנס ,ובלי הרשות יכולי לפגוע בו ,ע"ש .ולפי כל הנ"ל יבואר כמי חומר הדגשת חז"ל שחטא נדב ואביהוא היה
דוקא על חסרו המעיל ,דאע"פ שנכנסו לקדש הקדשי שלא כדי עכ"פ היה לה ללבוש מעיל כדי להשמיע קול
בהכנס כנטילת רשות ,ועל זה נתחייבו מיתה .וזאת כוונת הרא"ש ]דריש דברינו[ 'לפי טעות' .ועוד יותר אפשר
לומר כעת לפ"ז ,דדי פעמו ורימו הוא משו העבודה ,ולא כשאר הבגדי דאכ ה די בכה עצמו ]וכמש"כ
האתוו דאורייתא דלעיל[ .ודו"ק היטב .ועוד ראיה נפלאה ליסוד זה ,ע"פ המדרש ]ש כא ,ח[ דאמר הקב"ה למשה
לא כש שאתה סבור וכו' אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס ,רק שיכנס בסדר הזה וכו' בזוגי ורימוני .ע"כ.
ומפרשי המדרש נתלבטו רבות בביאור זה ,שהרי כה"ג נכנס א ביוה"כ לקה"ק בלא זוגי ורימוני אלא רק בד' בגדי,
וע"ש במפרשי ואכמ"ל ,ועי' בפי' הרד"ל ש שהביא בש הגר"א דהמדרש קאי רק על אהר ,שנתנה לו התורה
רשות מיוחדת להכנס כל השנה לקה"ק בתנאי שיעשה כסדר עבודת יוה"כ ,ולפ"ז יש לבאר המדרש כפשוטו ,דבשאר
ימות השנה א יכנס אהר הכה"ג לקה"ק יתחייב בלבישת המעיל כדי להשמיע קולו וכו' ,ורק ביוה"כ א"צ .ונדב
ואביהוא ,אע"פ שאכ ביו משיחת היה לה די כה"ג ,א רק די כה"ג של שאר ימות השנה ,וע"כ היו צריכי
ללבוש מעיל בכניסת לקה"ק כדי להשמיע קול וכו'] .ע"כ מדברי ידידי הריש"ש נר"ו[(.
קדש הקדשי ,נכנסו לפני ולפני )במדרשי ש ,ועי' תוס' כא ,ומגדי חדשי(.
ראיית ה' )שמו"ר פ"ג א ,ש פמ"ה ה ,ויק"ר פ"כ י ,במדב"ר פ"ב כה ,ש פט"ו כד ,תנחומא אחרי מות פ"ו ובהעלת
פט"ז ,זוהר ויקרא ה ע"ב ,רש"י שמות כד ייא .ע"פ הפסוק "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ,ויחזו את האלהי
ויאכלו וישתו" ,ומדייקי חז"ל מכלל דהיו ראויי לשליחת יד ,ומי היו אצילי בני ישראל נדב ואביהוא ,וכא נפרע
מה(.
יחידי בלא נשי היו )כ איתא דעה במדרש ויק"ר פ"כ ט ,ולעיל מיניה ש יש עוד דעה דלא היו לה בני ,ומשמע דזה
חטא אחר .ודוק היטב(.
בעוו העגל שעשה אביה )ש ,ורמזו על זה מהפסוק "ישל שני לרעהו"(.
מתי מתי זקני הללו ואנו יורשי מקומ )כ איתא בגמ' סנהדרי נב ע"א ובויק"ר פ"כ י ,שאמרו נדב ואביהוא על
משה ואהר ,ואיתא שלכ נכנסו לחותמיה שני עמודי אש ולקחו ,אחד כנגד משה ואחד כנגד אהר כאילו באו ה
ליפרע מה(.
אש זרה הקריבו )פשטות הפסוק "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אות" ]ויקרא י א[( ,שסברו דאע"פ שהאש
יורדת מ השמי מצוה להביאה מ ההדיוט )וטעו בזה שהשוו מזבח פנימי למזבח החיצו ,דסברת נכונה לגבי
המזבח החיצו א לא הפנימי ]ראב"ד ,מובא ברשב"א ריטב"א ר" ומאירי ,ועי' היטב בתוס' כא[ .ובתוס' רבנו פר
הקשה למה לא נחשב אפרושי מאיסורא ,שהרי לדעת היו צריכי להביא אש מ ההדיוט ,והורו כ כדי שלא ימתינו
עד שתרד האש מ השמי .ונאמרו בזה כמה תירוצי:
.1היתר לאפרושי מאיסורא הוא רק בהלכה שקיבלו מרבותיה ,ולא בהלכה שחידשו מעצמ )תוס' רבנו פר .ועי'
קרית ספר להמבי"ט ]פ"ה מהל' ת"ת מצוה יג[ דכתב אדרבה דאינו נקרא הוראה מה שאי בו דבר חידוש מלבו,
ע"ש(.
.2בהוראה ממש ג לאפרושי מאיסורא אסור.
.3לא שיי לאפרושי מאיסורא במצות עשה.
.4אי היתר לאפרושי מאיסורא אלא כשרואה אחד לפני מעשה ובא למונעו ,אבל כשבאי לישאל בפני רבו אסור לו
לענות ]יד בנימי[.
שתויי יי נכנסו לעזרה )תנחומא אחרי מות פ"ו .וכתב הרא"ש בתש' כלל יג סי' כא ,דאע"פ שפרשת איסור כניסת שתויי
יי לעזרה נכתבה אחרי מות אי מוקד ומאוחר בתורה ,וכבר נצטוו על זה קוד לכ .עכ"ד .והכלי יקר ]ויקרא י א[
לא זכר מתש' הרא"ש הנ"ל וכתב דאע"פ שעדיי לא נצטוו הו"ל לאסוקי אדעתייהו מחמת "הקריבהו נא לפחת"(.
זרע לו היה לה )כמאמר הפסוק "ובני לא היו לה" ]במדבר ג ד ,דהי"א כד ב[ ,ודרשו חז"ל שזה עצמו היה החטא.
ואמנ יש ש עוד דעה שלא נשאו נשי ,ומשמע דה שני חטאי נפרדי .ודו"ק(.
רחיצה לא רחצו ידיה ורגליה )כ אחת הדיעות במדרשי ש(.
הורו הלכה בפני משה רבנו )גמ' כא ,יומא נג ע"א ,ירושלמי שביעית פ"ו ה"א ,ש גיטי פ"א ה"ב ,ספרא שמיני א,
תנחומא אחרי מות פ"ו .ומה שהורו ג"כ היה טעות ]ותליא בדיעות דלעיל מה הורו[ ,ומ"מ לא היו מתי אילולא היו
מורי כ בפני משה רבנו ]חידושי המאירי[ .א מ"מ ג א היו מורי אמת היו נחשבי מורי הוראה בפני רב ]עי'
לעיל[(.
וכתב החיד"א )פתח עיני כא( דאלו ואלו דברי אלהי חיי ,ולכ כול נרמזו בכתוב "]בהקריב[ אש זרה" )לפי
תוספת שאר הפירושי ,וכדלעיל( .וכתב הכלי יקר )ויקרא י א( דדברי כול נרמז ב"ויקריבו לפני ה' אש זרה" ,דהיי
הבוער באד כאש והוה אש זרה ,וזהו ג "ויאכלו וישתו" ששתו היי הבוער כאש ,וכ מי שאינו נשוי בוער בקרבו אש
תאוה זרה ,וכשאמרו 'מתי ימותו זקני הללו' הרי דברו לשו הרע שעליו נאמר )משלי כו יח( "כמתלהלה הירה זיקי
חיצי" וכ )תהלי קכ ד( "חיצי גבור שנוני ע גחלי רתמי" ,וידוע שהמעיל מכפר על לשו הרע ,והרי לא לבשו
מעיל ,וגסות הרוח שהביאת להורות הלכה בפני משה ג"כ היא כאש כמו שדרשו חז"ל "היא העולה על מוקדה" כל
המתגאה נידו באש וכו' ,וחטא העגל ג"כ נעשה ע"י השלכת הזהב לאש ,וכשלא קידשו ידיה ורגליה והיו חולי
במקו קודש ג"כ הוה כהקרבת אש זרה ,והאש שולטת במקו שאי מי לכבותו .הרי לפנינו שכל חטאיה שיי לכנות
"בהקריב אש זרה" .עכת"ד.
'והיה רחוק ממנו שֹלש פרסאות' בגמרא בסנהדרי )ה ע"ב( איתא :תניא ,תלמיד אל יורה הלכה במקו רבו אלא
א כ היה רחוק ממנו שלש פרסאות .ע"כ .וכא בגמ' משמע דאסור א א רחוק ממנו ג' פרסאות ]ומה שציי במסורת
הש"ס על הברייתא בסנהדרי ש לעירובי סג אינו לפנינו ,וצ"ע ,ועי' לח"מ פ"ה מהל' ת"ת ה"ב דאדרבה הקשה מהא
דהגמ' אצלנו לא מביאה ברייתא זו[! ותירצו הראשוני כמה תירוצי:
א .בנוטל רשות מותר מחו לג' פרסאות ,בלא נטל רשות אסור א חו לג' פרסאות )תוס' סנהדרי ש ד"ה אלא
]ומשמע דתו ג' פרסאות אפי' נת לו רבו רשות אסור ,וכ"כ הבית יוס יו"ד סי' רמב והוכיח כ מהגמ' בכתובות ס
ע"ב ותוס' ש ]עי' לעיל[ .וכ"פ הרמ"א בהגהה סעי' ד .והש" ס"ק ד כתב דדעת הראב"ד והרשב"א בתש' סי' קיא
והריב"ש בתש' סי' רעא דנטילת רשות מהני אפי' תו ג' פרסאות .עכ"ד .ועע"ש בבית יוס בש מהרי"ק שורש קסט
דכשמועילה בקשת רשות היינו רשות מכל רבותיו ,וכ"פ בשו"ע סעי' ז .והרמ"א בדרכ"מ ס"ק ב הביא דדעת
הרשב"א בתש' ח"א סי' קיא והריב"ש בתש' סי' רעא דסגי ברשות מאחד מרבותיו ,וכ הגיה על השו"ע ש(.
ב .תלמיד גמור אסור א חו לג' פרסאות ,תלמיד חבר מותר חו לג' פרסאות )תוס' כא ,רא"ש ,הגהמ"י קונשטינא
פ"ה מהל' ת"ת ה"ט בש מהר" ]אמנ התוס' בסנהדרי ש דחו תי' זה משו דגמרינ די זה ממשה ומחנה ישראל,
וישראל כלפי משה כול כתלמיד גמור הוו[(.
ג .כששאלוהו הלכה באקראי בעלמא מותר מחו לג' פרסאות ,לקבוע עצמו להורות אסור א חו לג' פרסאות
)רמב" פ"ה מהל' ת"ת ה"ג(.
ד .מחו לג' פרסאות במקו שרבו רגיל להגיע לש בימי השוק וכדו' אסור ,ובמקו שאי רבו רגיל להגיע לש אלא
דר אקראי מותר )מרדכי סי' תקי בש ריב"א ,וכתב ערוה"ש יו"ד סי' רמב סעי' כב דלדינא ג השיטות הראשונות
מודו לזה(.
]השו"ע יו"ד סי' רמב סעי' ד הביא בסת את דעה ג' ,ואח"כ הביא את דעה ב' בש ויש אומרי ,והרמ"א בהגהה ש
הביא את דעה ד' בש ויש אומרי[.
'כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש '…בא לפרש שמה ששנינו לעיל דחייב מיתה ,היינו מיתה בידי
שמי .ובא להעיר שיחוש האד על כבוד חכמי וגדולי ממנו ,שלא לדרוש בפניה שו עני ,לא עני הוראה ולא שו
דרשה ,אע"פ שנברר לו שדבריו נכוני ,כאומרו מחוות דעי אתכ )לשו חידושי המאירי(.
'ראוי להכישו נחש' יש כמה פירושי מדוע נענש דוקא בעונש זה:
א .הנחש דיבר בפני מי שגדול ממנו הקב"ה ,א תלמיד המדבר בפני מי שגדול ממנו שעושה מעשה נחש ,ראוי
להענש ע"י נחש )מהרש"א ,והקשה הגרי"ח בבניהו שהרי הנחש עכ"פ לא הורה הלכה בפני רבו ,אלא יע אות
לעבור על מצותו יתבר ,ומה שיי להכא? ועל כ פי' באופ אחר ,עי' להל(.
ב .הנחש הורה הלכה בפני הקב"ה ,שאמר שאי האיסור באכילת ע הדעת פע ראשונה ,אלא פע ראשונה מותר לאכול
מע הדעת ואחרי שיאכלו ויראו שהוא טוב אז יש מצוה לפרוש ממנו אע"פ שהיה ערב לחי .וראיית הנחש היתה
מדנאמר בלשו הציווי "מכל ע הג אכול תאכל ,ומע הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" ,ולכאורה למה להקדי "מכל
ע הג אכול תאכל" ,והא פשיטא ,אלא ע"כ בתחילה "מכל ע הג אכול תאכל" והיינו ג ע הדעת ,ואחר כ "ומע
הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" )בניהו(.
ג .התורה נקראת "אש" ,וזה שהורה הלכה בפני רבו זלזל בתורת רבו שהיא "אש" ,ולכ דינו בשריפה באש ,ואמרו חז"ל
]כתובות ל ע"ב[ :מי שנתחייב שריפה מכישו נחש )תורת חיי ,בניהו(.
ד .הנחש הורה הלכה בפני רבו הקב"ה ,ואמר שאי רק איסור אכילה אלא ג איסור נגיעה )רבי יאשיה פינטו 'הרי"' על
עי יעקב ,ובאוצר בלו ש תמה על דבריו שהרי האשה הוסיפה איסור הנגיעה ולא הנחש(.
ה .כיו שהמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה בידי שמי ,לכ ראוי להכישו נחש ,שהוא שליח מוכ לשליחות מ השמי,
כמו שכתוב ]קהלת י ,יא[ "א ישו הנחש בלא לחש" )ב יהוידע בפי' א(.
ו .כיו שהמורה הלכה בפני רבו חטא בפיו ,נענש ע"י הנחש שהוא ממית בפיו דוקא )ב יהוידע בפי' ב(.
ז .תלמיד חכ צרי להיות נוק ונוטר כנחש ,וכיו שזה הורה הלכה בפני רבו שולחי לו מ השמי נחש במקו
התלמיד חכ שהיה צרי להענישו כנחש )ב יהוידע בפי' ג(.
ח .המורה הלכה בפני רבו חטא בקול ודיבור שה בגימטריה 'נחש' )ב יהוידע בפי' ד(.
ט .זה שהורה הלכה נכנס בתחו שאינו שלו ,ובזה עשה מעשה הנחש שנכנס בתחו שלא שלו ,לפיכ ישכנו נחש )ב
יהוידע בפי' ה(.
י .הנחש הורה הלכה בפני הקב"ה ,שאמר "לא מות תמותו" ,ולכ מגלגלי חוב ע"י חייב כמוהו ,ומצא מי את מינו
)המגיד מוילקומיר בעיני יצחק(.
'נקרא חוטא' בא לפרש דאמנ כדלעיל דחייב מיתה בידי שמי ,א עכ"פ יש לו כפרה כמו לכל חטא )חידושי
המאירי( .ועוד מלמדנו שנקרא חוטא למקו ,אע"פ שחטא לרבו שהוא בכלל בי אד לחבירו )ב יהוידע( .א עכ"פ
נקרא רק 'חוטא' דהיינו בשוגג ,ולא 'פושע' ,כיו שכוונתו היתה להורות די ותורה לרבי נקרא שוגג )בניהו(.
'כל הנות מתנותיו לכה אחד מביא רעב לעול' עני זה בא להעיר שכמו שידוע שיותר טוב מי שעושה המעשה
כמה פעמי כגו שנות אל פרוטות באל פע ,ממי שהוא נות אל פרוטות בשעה אחת ,כ בא להעיר שיותר טוב מי
שנפשו מעוררתו לתת צדקה או מתנות כהונה ,לרח על כמה בני אד ולא על אד אחד בלבד )לשו חידושי המאירי.
ועי' להרה"ג המהדיר נר"ו הע' .(162
והנה הרמב" השמיט די זה ,והמפרשי נתעכבו לבאר באלו אופני נוהג די זה ובאלו לא?
א .דוד המל דוקא שהיו מתנותיו מרובי היה צרי לחלק להרבה כהני ,משא"כ שאר אד )המהרש"א בריש דבריו,
א שוב דחה זאת דבעל המימרא כתב בפשיטות 'כל הנות מתנותיו'(.
ב .מדמצינו בחז"ל בכמה מקומות מוָשֹג 'מכירי כהונה' ,משמע דבפשטות מותר לאד לתת מתנותיו לכה אחד שבוחר
לו ,ומימרא דכא אינה להלכה )רש"ש .א הרה"ג המהדיר נר"ו על חידושי המאירי הע' 162הקשה ע"ז מדפסק
השו"ע דידיה ביו"ד סי' רנז סעי' ט הא דלא ית מתנותיו לכה אחד ,אע"פ שפסק בעצמו בחו"מ סי' רעח סעי' ה די
מכירי כהונה(.
ג .עני מכירי כהונה הוא מעיקר הדי ,והמלצה טובה ועצה חיובית נתנו חז"ל שלא לתת מתנותיו לכה אחד כדי שלא
להביא רעב לעול בפועל ,ואינו עונש )הרה"ג המהדיר נר"ו על חידושי המאירי הע' 162לדעת הרמב" שהשמיט די
זה מהלכה ,וכ"מ בלשו המאירי ש ]וציטוטו למעלה[ 'בא להעיר'(.
ד .המרדכי )פ"ק דב"ב( כתב דמכא שלא ית אד כל צדקותיו לקרובו אחד ולהניח שאר קרובי ,ג לא לאד אחד
ולהניח שאר בני אד וכו' .עכ"ד ]וכ"ה באור זרוע הל' צדקה סי' כד[ .והובא בב"י ובשו"ע )יו"ד סי' רנז סעי' ט( :לא
ית אד כל צדקותיו לעני אחד .עכ"ל )והנה לגבי הלואה כתב החפ חיי בספרו אהבת חסד ]דיני מצות הלואה פרק
א סעי' יד[ :א באו לפניו הרבה אנשי ואחד מה צרי ללוות ס מרובה ושארי אנשי לא יבקשו ממנו כל אחד כי
א דבר מועט ,וא ילוה להאחד הס המרובה לא יהיה לו מה להלוות לשארי האנשי ,מוטב שילוה לכל אחד ס
מועט מלהלוות לאחד ס מרובה ,דעל כל אחד ואחד שהוא מלווהו הוא מקיי מצות עשה בפני עצמה .וכבר אמר
התנא באבות 'והכל לפי רוב המעשה' ,וע"ש בפיהמ"ש להרמב" .וא האחד שרוצה להלוות לו הס המרובה יועיל
לו בהלואתו שלא יתמוטט לגמרי ,אפשר דהוא קוד ,דבזה מקיי ג"כ מה שאמר הכתוב "וכי ימו אחי ומטה ידו
עמ והחזקת בו" וגו' ,ובדידהו ליכא רק מצות עשה דהלואה ,ועיי .עכ"ל .ובנתיב החסד ש ס"ק כה הוסי :ומיירי
בשכול שוי במעלה ,דא האחד הוא מבני עירו ושארי האנשי אינ מבני עירו ,או שהאחד עני והשאר ה עשירי
בודאי הוא קוד .עכ"ל .והנה לכאורה כל מה שכתב לגבי הלואה ש ,שיי ג לגבי צדקה ,ולנידו דיד .דמה
ששנינו דאי לחלק כל צדקותיו לעני אחד ,היינו דוקא כשאינו מט ליפול ,אבל א בא לפניו עני שמט ליפול,
וההחזקה המרובה הזאת תצילהו מליפול י"ל דכעת ית לו כל מה שבידו לצדקה ,דמקיי מצות "והחזקת בו",
משא"כ בשאר עניי שיקיי די צדקה הרגיל .וא א אינו מט ליפול ,א הוא מבני עירו ושאר עניי אינ מבני עירו
יכול להקדי לב עירו .ודו"ק .ויש לעיי לדברי החפ חיי ]שכעת אני רואה שאכ ה מפורשי בפיהמ"ש לרמב" המצוי ש,
ע"ש ,וכ"ה בחידושי המאירי כא ,ובב"ח או"ח סי' תרצה ומחצה"ש ש ,וע"ע להריעב" בלח שמי עמ"ס אבות ש ,ובשו"ת מנחת יצחק ח"ו
סי' קב ,ובמגדי חדשי כא[ ,מה הגבול לדבר ,דהרי לכאורה א יש לי אל ש"ח ואת לכל עני אגורה אחת למעשה לא
ההנתי אפי' עני אחד ,משא"כ א את לכל אחד עשרה ש"ח ההנתי מאה עניי ,ובא רק לאפוקי שלא את אל ש"ח
לעני אחד ולא אהנה אלא עני אחד ,אבל לתת לכל עני אגורה מה העני בזה? ואולי כוונת שיש לחלק הממו כל עוד
יהיה שיעור נתינה חשוב לכל אחד .וצ"ע .ואכמ"ל .ועי' היטב ספר חסידי סי' סא(.
'אזיל לשאול…ויען יהושע '…פרש"י :לשאול ,למיתה .עכ"ל .ובא לאפוקי מפי' הרגיל ל"שאול" שהוא גיהנ
]עי' לעיל )יט ע"א( שבעה שמות יש לגיהנ ואלו ה ,שאול וכו'[ ,א הכא אי אפשר לומר כ ,דודאי יהושע לא נידו
בזאת ,וג אי שו ראיה מ הפסוק לעני גיהנ אלא רק לעני ללא בני ]עי' להל[ .אלא פירושו 'מיתה' כמו שמצינו
בכמה מקומות ]עי' היטב בגמ' סנהדרי צב ע"א 'מה רח מכניס ומוציא א שאול מכניס ומוציא' ,וש ע"ב 'מוריד שאול
ויעל' ,ובגמ' תמורה טז ע"א 'הריני הול לנסיסי לשאול' ועוד ,וכ פשט המקראות בהרבה מקומות[) .נלע"ד(
'ויען יהושע…כלאם' -פרש"י :ראויי ה לכ ,דהוה ליה כמורה הלכה .עכ"ל .יש לציי דבר פלא ,שהרי הגמ'
)סנהדרי יז ע"א( כותבת למ"ד שאלדד ומידד התנבאו על עסקי שליו וגוג ומגוג ,אי הכי אמאי "כלא"? דלאו אורח
ארעא ,דהוה ליה כתלמיד המורה הלכה לפני רבו .ע"כ .וא"כ תלונת יהושע עליה היתה שה כמורי הלכה בפני רב,
והוא בעצמו באמירתו "כלא" הוה ליה מורה הלכה בפני רבו ונענש )מגדי חדשי( .ואע"פ שאדרבה קינא יהושע
לכבוד רבו ולכ אמר זאת עכ"פ כיו שהורה הלכה בפניו נידו בחומר זה )שיחות הגר"ח שמואלבי תשל"ב מאמר
לה(.
'אזיל לשאול בלא ולד…ויען יהושע…נון בנו יהושע בנו' פרש"י :ובתר יהושע לא חשיב ב .עכ"ל .אמנ
מצינו )במגילה יד( שהיו ליהושע בנות )מהרש"א ,רש"ש( .וצ"ל דאי הדרשה אלא רמז בעלמא ,שלא קיי פריה ורביה
הוה כאילו אי לו ולד )מהרש"א ,וע"ע במגדי חדשי(.
)ע"ב( 'לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל '…יש לציי דבזמ חטא זה היה יהושע בגיל ,90100
שהרי נפטר ב 110שנה מיד לאחר 14שנות היות באר ]עי' במדב"ר פרשה כב סי' ו ,רש"י יהושע יא יח ,סדר הדורות
ב"א תמח,תקג,תקטז .ועי' סדר עול רבא פרק יב 'יהושע פירנס את ישראל כ"ח שנה'[ ,ולר' אבא בר פפא בגלל חטא זה
לא היו לו בני .ודו"ק.
'כל היש בקילעא' יש כמה פירושי ל'קילעא':
א .חדר )רש"י ,רבנו יהונת הכה מלוניל על הרי" יט ע"א בפי' ראשו(.
ב .וילו ,מלשו "קלעי" ,והוא קליעה הפרוסה לפני המטה )רבנו יהונת ש בפי' שני ,חידושי המאירי ,שו"ת מהר"
אלאשקר סי' צא ]ועי' ש" יו"ד סי' קצה ס"ק יא ובברכי יוס ש ס"ק טז ושאר אחרוני ש[(.
ג .בקעה גלויה )פי' התלמוד רב ניסי גאו ,הערו ער קעילה א בפי' א ,ריטב"א בפי' א ]והמהדיר ש לא ראה דברי רב
ניסי גאו