מעותיו ע"י כתיבת תפילי בכ"ז יש לקנות בחלק מהכס דבר מצוה כדי שיתקיימו השאר בידו )כ כתב המהרש"א
]וכתב :וחדשי מקרוב באו להגיה 'אפילו כתב בה תפילי' ,וקאי אדלעיל שאמר ס"ת ,וקאמר איהו אפי' תפילי .וטעות
הוא להגיה כל הספרי ישני ,דלמה נקט תפילי יותר משאר מצוות .ועוד אמאי שינה לומר 'כתב תפילי' ולעיל גבי ס"ת
קאמר 'יקנה ס"ת' וכו' ,על כ נראה לקיי גירסת כל ספרי ישני וכו' .עכ"ל .והנה ,ברבנו חננאל שלפנינו גרס להדיא:
'ואפילו תפילי דיו' ,ומוכח כפרש"י ,דאפי' קנה בה תפילי דיו .ובחידושי המאירי אע"פ שגרס 'ואפילו תפילי' פירש
כרש"י ,וביאר דלא תימא דצרי לקנות ס"ת שדמיו יקרי ומסתמא רוב ההכנסה הלכה לקניה ,אלא א תפילי שדמיה
מועטי סגי להציל את כל שאר הכס ,ע"ש .והעיר הרה"ג המהדיר נר"ו ש הע' 242על המהרש"א הנ"ל .וכ בבית
הבחירה כתב המאירי בקצרה :יקח בה ספר תורה או תפילי ,וה"ה לשאר מצוות .עכ"ל .וג דלכאורה אשתמיטיתיה
למהרש"א גירסת ופירוש רש"י .וצ"ע .ופי' רבנו חננאל לא נדפס בימיו .ג רבי יאשיה פינטו 'הרי"' על עי יעקב כא
מתבאר מדבריו שגרס והבי כפרש"י והמאירי ,שכתב דלכ הפסיקו בעני זוכה בנכסי הגר בינתיי ,דיתכ דהזוכה בנכסי
הגר דהוה מילתא דתהו בה אינשי ביותר בזה צרי דוקא לעשות ספר תורה ולא סגי בתפילי ,משא"כ בעל בנכסי אשתו
ועבד עיסקא ורווח ומצא מציאה שה דברי מצויי ,בזה סגי א בקניית תפילי .עכ"ד .ג התורת חיי הבי בפשיטות
ד'כתב בהו תפילי' קאי אדלעיל ,שכתב דהיינו טעמא דדוקא בשניה מהני לשמור על שאר ממונו כי ה קיימי לעול,
משא"כ במצות צדקה לא מהני כי היא רק לפי שעה .עכ"ד .וע"ע ב יהוידע ,מגדי חדשי(.
'מעשה בר"ג…מבגאי שמני…שכיוו ר"ג ברוה"ק' כתבו התוס' דֵש זה 'מבגאי' היה ֵש רגיל באומות ,מ"מ
חשיב ליה רוה"ק שידע שכ שמו ,ע"ש .וב'חידושי' בעי יעקב )בש 'המשביר'( כתב ד'מבגאי' פירושו 'סריס' ,וזה היה
רוה"ק של רב גמליאל שהכיר בצורתו שהוא סריס ,וכ היה ששאלוהו מה שמו וענה 'הסריס' שמי.
'דאיכא למ"ד פותחי בחרטה ,ואיכא למ"ד אי פותחי בחרטה' נחלקו בביאור המחלוקת:
יש אומרי :פותחי בחרטה ,דצריכי למצוא פתח עקירה למפרע .אי פותחי בחרטה ,דאי צריכי למצוא פתח עקירה
למפרע )רש"י כא ,פי' הרא"ש בנדרי כא ע"ב(.
ויש אומרי :פותחי בחרטה ,דאחרי שמתחרט פותחי לו בחרטה עצמה וא"צ למצוא סיבה נוספת לעקירה למפרע .אי
פותחי בחרטה ,דצריכי למצוא סיבת עקירה מיוחדת נוס לחרטה )תוספות ,תוס' רבנו פר ,חידושי
המאירי ,ריטב"א כא ועל הרי" נדרי ש ,משמעות הרמב" פ"ו מהל' שבועות ה"ה(.
ויש אומרי :פותחי בחרטה ,דמותר לחכ לעזור לנודר למצוא סיבה לחרטה .אי פותחי בחרטה ,שצרי הנודר לומר
סיבת חרטתו מעצמו )פי' המיוחס לרש"י בנדרי ש( .
דףסה
'יכול אני לפטור את כל העול כולו…מדי תפלה' אפשר לומר שג הרמב" שסובר שתפילה היא מצות עשה
מ התורה ,מודה בזה"ז בעת הגלות לרמב" דתפילה מדרבנ ,כיו שאי אפשר לכוי כראוי .אמנ מדרבנ לכו"ע חייבי
בתפילה ,דאי רבנ אוסרי להתפלל אלא כששיכור מיי ממש ,אבל כששיכור שלא מיי אלא מצרות וסבל הרי הוא
כאנוס ומותר לו להתפלל ומחוייב מדרבנ .ואולי לפ"ז אפשר לומר דהרמב" והרמב" לא פליגי ,אלא הרמב" איירי
ביחידי סגולה שישנ בכל דור היודעי לכוי את לב בכל עת ובכל זמ ותפילת היא באמת חיובא דאורייתא ,והרמב"
מתכוי להמוני הע שעליה נאמר "שכורת ולא מיי" )תולדות יעקב יוס פר' יתרו(.
'יכול אני לפטור את כל העול כולו…מדי תפלה' יכול היה לפטור אותנו מכל המצוות ,שהרי היו כמתי
נחשבנו ,ובושתינו וצרותינו ושפלותינו בי אומות העול הרינו חשובי כמתי ,וביהכ"נ שמתכנסי נחשב כקבר מקו
כנוס המת ,כי כ כתיב ]יחזקאל לז ,יג[ "בפתחי ]את[ קברותיכ ]ובהעלותי אתכ מקברותיכ[ עמי" .וזה מה שאמר דוד
המל ע"ה ]תהלי פח ,ייא[ "עיני דאבה מני עני ,קראתי ה' בכל יו שטחתי אלי כפי" ,ובכל זאת ה' לא עונה ,למה?
"הלמתי תעשה פלא" אנחנו חשובי כמתי ,ולא תעשה עמנו פלא בזכות התפילה וביהכ"נ ,כי הלא "א רפאי
יקומו יודו סלה" ,וג "היספר בקבר חסד אמונת באבדו" הוא ביהכ"נ שחשוב כקבר מקו אסיפת הדומי למתי,
וא בזכות התורה ג"כ "היודע בחש פלא וצדקת באר נשיה"? א אעפ"כ בכל זאת "ואני אלי ה' שועתי ובבקר
תפלתי תקדמ" לשוב בתשובה ,כי ישראל בעו"ה יש בה חטא חילול ה' שאינו מתכפר אלא במיתה ,ובזה שאנו בי
האומות כמתי נתכפר לנו זה )דרשות חת סופר ח"ב דרוש לז' אב תקצ"ו ,דשל"ח ע"א(.
'יכול אני לפטור…ושכורת ולא מיין…מדי תפילה' ואע"פ ששיכור לא רק פטור מתפילה ,אלא א אסור
להתפלל ,וא"כ אי ראב"ע פוטר את כל העול אלא מחייב אותו בעבירה שהתפלל אע"פ שהוא שיכור! י"ל דשיכור
אסור להתפלל וצרי להמתי עד שיסור יינו מעליו ,משא"כ "ושכורת ולא מיי" אלא מחמת טרדות הגלות ,אי היי סר
מאתנו עד ביאת גוא"צ בב"א ,ולכ מותר להתפלל בינתיי ללא כוונה ,דא"כ בטלת מצוות התפילה לגמרי )רבי יאשיה
פינטו 'הרי"' על עי יעקב ,ועי' להל(.
'מדי תפילה' פרש"י :שלא היו מתפללי בכוונה .עכ"ל .ולכאורה א פוטר מדי שיכור ,א"כ שיכור פטור לגמרי
מתפילה ,ויכול לפטור ג א לא היינו מתפללי כלל! וי"ל דאה"נ ,אלא קושטא דמילתא שכל ישראל מתפללי רק אי
מתפללי בכוונה ]דמשמעות הגמ' שבא להג רק על הרוצי להתפלל בכוונה עכ"פ ,דהא בעו"ה אי כל ישראל מתפללי
כדכתב ,ודו"ק[ .א"נ ,כיו שאי אנו שיכורי גמורי שאיננו יכולי לדבר בפני המל לכ חייבי אנו בתפילה א לא
בכוונה ,ומה ששתוי ג"כ לא יתפלל לכתחילה הוא משו דיהיה לו תיכ שעת הכושר )אמרי בינה ]גרמיזא[ ,וע"ש
דנשאר בסופו בצ"ע דעכ"פ למד כ מהפסוק "ושכורת" דהיינו שיכור ,ולא שתוי .ודו"ק(.
'מאי יכולני לפטור דקאמר ,נמי מדי תפילה' וקשה דהרי הוא אמר בעצמו 'מ הדי' דמשמע מכל הדיני? וי"ל
דכיו דאינו יכול להתפלל ,אינו יכול לבקש ג רחמי מהשי"ת שיעזור לו כנגד יצר הרע ,וא"כ שנכשל הוא אנוס ורחמנא
פטריה )החיד"א בדבש לפי מע' ש סי' מג בש זקנו של סמיכות זקני ]ועי' כתית למאור ובניהו[ ,עיו יעקב ,ליקוטי
שושני לרבי משה צבי מסוורא לבוב תרל"ב( .עוד י"ל דר רמז ,שאמר 'מ הדי' ,אותיות 'די' ה נ"ד ברכות שבג'
תפילות שמו"ע ,ועוד י' קדישי )ב יהוידע(] .ועי' להל[
'א"ר חנינא ,לא שנו…אבל הגיע לשכרותו של לוט ,פטור מכלו' אולי אפשר לומר דר רמז דבא לבאר
פשטות דברי רבי אלעזר ב עזריה שאמר שיכול לפטור את כל העול כולו מ הדי ולא רק מ התפילה ,כיו ש"ושכורת
ולא מיי" ה כשכרותו של לוט.
'אר"ח כל המפיק מג בשעת גאוה…ר"י אמר כל שאינו מפיק…מאי בינייהו…מסר שינתיה לשמעיה'…
יש כמה פירושי בסוגיא זו:
רש"י שלפנינו :מדובר לגבי תפילה בשיכרותו.
לר' חנינא 'מפיק' פירושו 'עובר' ,ולכ אמר 'כל המפיק מג' דהיינו כל מי שעובר ונמנע מלהתפלל "מג
אברה" ]ועי' מהרש"א[' ,בשעת גאוה' מחמת היותו שיכור ישמרוהו מ השמי בזכות שמנע מתפילה
כיו שלא היה יכול.
ולר' יוחנ 'מפיק' פירושו 'מגלה' ,ולכ אומר 'כל שאינו מפיק מג' דהיינו כל מי שאינו מגלה תפילתו,
אלא נמנע מלהתפלל וכו' ]ועי' מהרש"א ופי' הרי" על עי יעקב[.
והנפק"מ היא א מותר להתפלל כשמעירי אותו משכרותו .לר' חנינא שצרי 'לעבור' על התפילה ,א"כ
ג לא מהני שיעירוהו משנתו ,אלא צרי לישו עד שיקי ויתפקח מיינו מעצמו .ולר' יוחנ שצרי 'שלא
לגלות' ,מהני שיעירוהו משנתו.
הריטב"א ברש"י] :כרש"י הנ"ל ,א בשינוי דבר אחד' [:מג' הוא היי ,והיינו לר' חנינא שמעביר את יינו ולא מתפלל,
ולר' יוחנ שאינו מגלה את יינו ולא מתפלל וכו' )כ כתב הריטב"א ברש"י ,ואח"כ כתב עליו דאפשר
לפרש דמג היא התפילה משו שמגנה על האד או משו שתחילתה "מג אברה"(.
המאירי ברש"י] :כרש"י הנ"ל ,א בשינוי שני דברי' [:מג' היא תפילה כי מגינה לכל אד .ור' יוחנ לא משנה ל'אינו
מפיק' ,דהרי בפסוק כתוב "אפיק" ,אלא אומר לר' חנינא לדברי צ"ל 'לא אפיק' ,אלא ע"כ מפיק הוא
מלשו 'מגלה' ,ו'כל המפיק מג' דהיינו כל מי שמגלה תפילתו ולא מבטלה בשו דבר וכו'.
במאי פליגי ,לר' חנינא יל לישו ואי צרי שיעירוהו ,שהא 'מעביר' לגמרי קאמר ,ולר' יוחנ שצרי
לגלות תפילתו ולא לבטלה יש לומר לשומר שיעירנו.
המאירי בראב"ד :מדובר לגבי א כדאי לישו בשיכרותו.
'בשעת גאוה' היינו שעת השינה ,לר' חנינא יש להעביר מג בשעת השינה ,דהיינו להעביר השכרות
לגמרי בשינה ,ולא לומר שיעירוהו.
ולר' יוחנ אי להעבירה לגמרי ,אלא לומר שיעירוהו משנתו )מובא בחידושי המאירי ,ועי' להרה"ג
המהדיר נר"ו ש הע' .(269
רשב"א בראב"ד] :כהמאירי בראב"ד ,רק בשינוי אחד [:לר' חנינא מותר ליש על סמ שיעירוהו ,ולר' יוחנ אי לסמו
על זה שיעירוהו ,ולא ייש אלא יאנוס עצמו להתפלל.
רבנו חננאל ,תוס' :מדובר לגבי מה לעשות בשיכרותו כנגד היצר.
לר' חנינא 'מפיק מג' פירושו מעביר מג ומכסה יצרו ,בשעה שמתגבר עליו טומ אותו שלא יתגבר.
לר' יוחנ 'אינו מפיק מג' פירוש אינו מכסה ומעביר אלא מגלה ומפיק מג ויוצא להלח כנגד יצרו.
והנפק"מ היא א טוב ליש כדי להפיג שכרותו .לר' חנינא הוא טוב ,כדי להעביר השיכרות .ולר' יוחנ
אינו טוב ,אלא יעבירנו בהליכה וכדו'.
בית הבחירה בפי' א' :מדובר לגבי התגברות על עייפותו בשביל להתפלל.
'בשעת גאוה' היינו שעת השינה ,ויודע שאינו יכול להתפלל מחמת עיפותו הרבה ,לר' חנינא יש להעביר
העיפות לגמרי כדי שיוכל להתפלל בכוונה ,וא לא יאמר שיעירוהו משנתו.
ולר' יוחנ יש לומר שיעירוהו משנתו ,שמא ייש הרבה ויעבור זמ התפילה ,וכשיעירוהו יאנוס עצמו
מעיפותו כדי להתפלל.
המאירי דידיה :מדובר לגבי המלחמה כנגד היצר הרע.
לר' חנינא פירוש 'המפיק מג' דהיינו שהוא מכוי מג ותריס כנגד יצרו כשמתגאה עליו ,כדי לחו בינו
לבי גאותו.
ולר' יוחנ אי להפיק פי' אי להתריס כנגדו יותר מדי ,דכפי הצור יש ג להשתמש ביצר.
המשל שהמשילו לזה ,הוא דלר' חנינא לא ימסור לשומר להעירו דהיינו ימית היצה"ר לגמרי .ולר'
יוחנ ית לשומר להעירו דהיינו יניח לו מעט ולא ימיתהו מכל וכל.
'רב ששת מסר שינתיה לשמעיה' פרש"י :אמר לו הניחני ליש מעט ,וכשיגיע זמ תפילה הקיצני .עכ"ל .ולכאורה
צ"ע מהגמ' )סוכה כו סוע"א( :אי ישני שינת עראי חו לסוכה ,גזירה שמא ירד .א"ל אביי ,אלא הא דתניא יש אד
שינת עראי בתפילי אבל לא שינת קבע ,ליחוש שמא ירד! אמר רב יוס ב"ר עילאי ,במוסר שנתו לאחרי )פרש"י:
אומר לחבירו א ארד העירני( .מתקי לה רב משרשיא ,ערב ערבא צרי )פרש"י :שמא א הוא ישכב ויש( ,אלא א"ר
יוחנ במניח ראשו בי ברכיו עסקינ .עכ"ל הגמ' ש .ומבואר דלא מהני שומר להקיצו משנתו .וצ"ע )רב היח"ס בספרו
יחי יוס סי' טו אות ח ,עמ' קפד .ואולי י"ל דהרי א נדייק נראה שבגמ' בסוכה איירי שאסור לו להרד ]שינת קבע,
דהיינו הילו מאה אמה ,ע"ש[ כלל ,ואומר לחבירו א ארד העירני ,וזה לא סומכי על שומר שישי לבו שא נרד
בדיוק שינת קבע יעיר אותו ,כי ג הוא יכול להרד באותו רגע .אבל הכא הא איירי שמותר לו להרד ,רק מוסר לשומר
שיעיר אותו בהגיע זמ התפילה ,וי"ל דבכה"ג סמכינ על שומר כיו שיש לו מרווח .ודו"ק(.
'בצר אל יורה' עי' רש"י ותוס' לגבי ספר ב סירא ,ועי' בזה מש"כ ביוס דעת עמ"ס נדה )חוברת צא עמ' ,1516
ומילואי בחוברת צב עמ' .(45
'בצר אל יורה' מי שמיצר ואי דעתו מיושבת עליו ,אל יורה )תוספות ע"פ הירושלמי פ"ה דברכות ה"א ,ב"ח יו"ד סי'
רמב ]וכתב דמדת חסידות לכל בעל הוראה שיהא נזהר מלהורות בכל הני דפרקי כגו ביומא דרתח או בא מ הדר
ברגלו או ביתא דאית ביה שיכרא או הרסנא ,אבל אי ש איסור אלא לכתחילה .עכ"ד .והובא ג בש" ש סוס"ק כא[(.
'קריב כותחא לא תנאי…קרצת כינה לא תנאי '…וכל זה בתחילת העיו ,אבל כשהיו מעמיקי לב ודעת
בעיו ההלכה היו אצבעותיה נובעות ד ולא היו מרגישי וכו' )נהורא דאורייתא מאמר ג פרק ח הדבר השני ]ע"פ
הגמ' שבת פח ע"א[ ,וכ"ה לעיל נד ע"ב לגבי "באהבתה תשגה תמיד" עי' ש .וע"ע בניהו וב יהוידע(.
'לא איברי ליליא אלא לשינתא' פירושי רבי נאמרו בזה ,דודאי אינו כפשוטו שסובר שייש אד כל הלילה
ויתבטל מתלמוד תורה ,אלא כ פירושו:
א .אד שחייב לישו שינת קבע לחיזוק גופו ,יקבענה רק בלילה ,שהוא זמ השינה ,ולא ביו שהוא זמ הלימוד וכדלהל
'דיממי נינהו' )המאירי בחידושיו ובבית הבחירה ,רבי יאשיה פינטו 'הרי"' על עי יעקב(.
ב .מדובר בלילי תקופת תמוז )תוספות ,והובא ברשב"א ריטב"א ר" ותוס' רבנו פר ]וכתב כ בש רש"י ,א אינו
לפנינו .עוד כתב דהא דלהל 'לא איברי סיהרא אלא לגירסא' היינו בלילי טבת )וכ"ה בפרישה או"ח סי' רלח ויו"ד סי'
רמו ס"ק נב ]והובא בש" ש ס"ק כה[ ,ובשו"ת מהר" שיק סי' א ,ובנהורא דאורייתא מאמר ו פרק ז ד"ה במיעוט
שינה ,ועי' מגדי חדשי( ,א"נ גרסינ 'ציהרא' דהיינו היו[.
והנה כל הראשוני הנ"ל כנראה אזלי בשיטת הרמב" )פ"ד מהל' דעות ה"ד( ששיעור השינה הוא ח' שעות ,וכ ה לילי תמוז ח'
שעות ,עי' להל .וז"ל הרמב" ש :היו והלילה כ"ד שעות ,די לו לאד ליש ְִליָ שהוא שמונה שעות .ויהיו בסו הלילה כדי
1
שתהיה מתחלת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות .ונמצא עומד ממטתו קוד שתעלה השמש .עכ"ל .ואמנ בעצ שיטתו זו,
כבר העירו שלכאורה סגי בהרבה פחות ,ועי' במג"א )ריש סי' רלח( דהכל לפי מה שהוא אד ,ועי' להל .ולפי הרפואה כיו נודע
שדי לאד מבוגר בשש עד שבע שעות ,ושמעתי אומרי שדייק הרמב" 'די לו לאד' דהיינו שזהו השיעור המספיק ביותר ,ויותר מזה
אסור .ועי' להריעב" בסידורו )קוד קריא"ש שעל המטה( שכתב דלאד הבריא די בשש שעות ,ומספיק בלי ספק ,והכל לפי מה
שירגיל עצמו בנעוריו .ע"כ .ובתפארת ישראל )אבות פ"ו אות פג( כתב דאחרי גיל חמישי סגי בה' או ו' שעות .ע"כ .והגרי"י
קנייבסקי זצ"ל כתב )קריינא דאגרתא עמ' לט ,וע"ע ארחות רבינו עמ' קפט או' דו( שבזה"ז בדר"כ לרוב בני אד סגי בשבע
שעות .ועי' היטב בט"ז )אהע"ז סי' כה ס"ק א( .עכ"פ נחזור לדברי הרמב" ,הגר"ח קנייבסקי שליט"א בקרית מל )על הרמב"
ש( מציי לכמה מקומות שלמד מש הרמב" הא ד'שמונה שעות' .דהנה בגמ' )תענית לא ע"א( משמע דהשינה בלילה היא
כהלילות הקצרי ,ומט"ו באב מתחילי להארי וצרי להוסי בלימודו בלילה .וכ"כ התוספות והראשוני כא ,וכנ"ל ]ובקרית מל
ציי רק לתוס' שכא[ .ולילות הקצרי שבקי הוו שמונה שעות מצאה"כ עד סמו להנ החמה דהיינו משיכיר את חבירו ]א"ה :זהו רק
מצאה"כ המאוחרת לחומרא כהחזו"א ) 4050דקות אחר השקיעה( או לפי הדעות שזמ 'משיכיר' בקי הוא מוקד יותר משעה קוד הנה"ח[.
ומש"כ התוס' )לעיל נו ע"א ד"ה ואי( שהלילות הקצרי בתקופת תמוז ה שש שעות ! ,היינו במדינותיה שנוטי לצפו הרבה,
וג חשבו עד עלות השחר .וע"ע בגמ' )סוכה כו ע"ב( דאביי יש כדמעייל מפומבדיתא לבי כובי .ופרש"י :שש פרסאות .והיינו קרוב
לשמונה שעות ]א"ה :למ"ד מהל מיל י"ח דקות יוצא שבע שעות ורבע ,ולמ"ד כ"ב דקות וחצי יוצא תשע שעות ,ולמ"ד כ"ד דקות יוצא תשע
1
ובפשטות כוונתו 'תעלה השמש' להנ החמה ,וכמש"כ )הל' מילה פ"א ה"ח( :אי מלי לעול אלא ביו אחר עלות השמש…מל משעלה עמוד
השחר כשר .עכ"ל .וע"ע בלשונו )הל' קידוש החודש פ"ב ה"ו ופ"ג ה"ז וה"י ,הל' ביאת מקדש פ"ה ה"ט ,הל' תמידי ומוספי פ"א ה"ב ,הל'
קרב פסח פ"ה ה"ט( .אמנ בהל' קריא"ש )פ"א הי"א( יש שפירשו לשונו 'שתעלה השמש' היינו כמה דקות אחר הנ החמה ,ע"ש ואכמ"ל.
ועכ"פ צ"ע ,א הול ליש שמונה שעות קוד הנ החמה ,אי קורא קריא"ש לפני הנ החמה ומתפלל ע הנ החמה )שלפי דעת הרמב" הל'
קריא"ש ש זהו זמנה לכתחילה והמאחר יצא בדיעבד( ועוד צרי לומר המזמורי קוד קריא"ש והכנה לתפילה וכדו' והנחת תפילי .ונצטר
לומר בדוחק שהרמב" לא נחית לדיוקא ,ויש לכוי השמונה שעות לפני הזמ הנצר לקו ולהכי עצמו ולהניח תפילי ולומר המזמורי וכו'
ולקרוא קריא"ש קוד שתעלה השמש .אלא שזה דוחק מפאת כפל לשונו של הרמב" שאחרי שכבר כתב שדי לישו שמונה שעות ויהיו בסו
הלילה ,כפל שוב' :כדי שתהיה מתחלת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות' ,שלכאורה משפט מיותר אחרי שכבר אמר שהשמונה שעות יהיו
בסו הלילה .ג סיו לשונו שוב' :ונמצא עומד ממטתו קוד שתעלה השמש' ,לכאורה זו כבר חזרה שלישית על דבריו ,וא מעט סתירה
בה ,דלכאורה צרי לכתוב' :ונמצא עומד ממטתו כשתעלה השמש' .והדברי נראי קשי ביותר לכאורה.
ואולי י"ל דברי הרמב" כ ,בתחילה כותב דדי לאד ליש שמונה שעות ,והוא ע"פ הרפואה שידע הרמב" ,ועוד טוב ע"פ הרפואה שיהיו
השמונה שעות דוקא בסו הלילה .אלא שזהו מצד עצ טיב השינה ,אבל כמוב שיש ליהודי עוד חיובי של קימה והכנה לתפילה והנחת
תפילי ואמירת המזמורי וקריאת שמע קוד שתעלה השמש ,ולכ בשביל זה צרי להפחית משמונה שעות השינה ,אע"פ שמחסר לכאורה
מעט מבריאותו ,א יש ג עני בריאותי שתהיה השינה בשמונה שעות שקוד עלית השמש ,ולא לפני"כ ,וא"כ א יקדי ליש השמונה שעות
לפני"כ נמצא מפסיד מצד שני ,ועל כ כופל הרמב" כעת' :כדי שתהיה מתחילת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות' ,דהיינו שאי
השמונה שעות נמדדות לפי שעת הקימה שלו ,אלא העיקר שיתחילו בדוקא שמונה שעות לפני עלות השמש ,וא הוא צרי לפחות מה ע"י
קימתו מוקד מעט וכ הוא למעשה בכל יהודי אי לו להקדי לישו קוד .וזה מסיי הרמב" ' :ונמצא עומד ממטתו קוד שתעלה
השמש' ,ולא 'כשתעלה השמש' ,דהרי צרי להכי עצמו ולומר קריא"ש קוד שתעלה השמש .א העיקר שאי רשות להתחיל בשנתו קוד
השמונה שעות שקוד עלית השמש .ודו"ק] .וכ מבואר בדברי הפרישה )יו"ד סי' רמו ס"ק נב( וש" )ש ס"ק כה( דכתבו דג בתקופת תמוז
צרי לעסוק מעט בתורה ג בלילה ,והראיה מהא דבתקופת טבת 'לא איברי סיהרא אלא לגירסא' וודאי שג יש לישו ,אלא עיקרו יהיה
לגירסא ,ומנא נשמע ד'לא איברי ליליא אלא לשינתא' דתקופת תמוז היינו עיקרו לשינה ,אבל מיעוטו לתורה .ע"כ .והובא בברכ"י או"ח סי'
רלח ס"ק א[.
ולכאורה יש להביא ראיה לזה מהמשנה )ברכות י ע"ב( שעצ זמ קריאת שמע לומדי מ"ובקומ" בשעה שבני אד קמי ,ע"ש .ומבואר
שבשעה שבני אד )רגילי שבעול ( קמי אז אנו כבר אומרי קריא"ש ,ולפ"ז זמ קימתנו היא קוד לכ ,כדי שנכי עצמנו ונניח תפילי
ונאמר המזמורי וכו' עד זמ זה .ולפ"ז יש מקור מדברי המשנה למש"כ הרמב" שזמ קימה הוא בסו הלילה ,בעלית השמש .וכ ציי
הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספרו קרית מל )על הרמב" ש ( .ועוד ציי לגמ' )ברכות סב ע"ב( ,ש איתא :אמר שמואל ,שינה בעמוד השחר
כאסטמא לפרזלא .וע"ש בפרש"י )גבי 'יציאה' דלקמיה ש ( דהיינו שמועיל לגו ]וידוע ששמואל היה בקי ברפואה ,וכ"ה בתלמוד בכמה
מקומות[ .וא"כ למד הרמב" דע"כ עדי לסמו השמונה שעות לסו הלילה ,כדי שיש בעמוד השחר .ועי' בערו )ער אסטמא( דכתב :ולפי
ששינת שחרית נעימה מאד ,כללוה )אבות פ"ג מי"ד( ע דברי שמוציאי את האד מ העול ,ודאי דר אר שלא ללמד אד את עצמו בכ,
אבל בעמוד השחר מותר .זה פירש רב האי גאו .עכ"ל ]וזה דלא כמו הפי' שהביא הערו )ער ש ו( דקאי על השתנה ,ע"ש[ .והובא ג במג
אבות להרשב" )אבות ש ( ובמהרש"א )ברכות ש ( .מבואר דהנעימות היא ג בשינת שחרית ,דהיינו אחר עלות השחר והנ החמה ,א בזה
אסור אד להרגיל עצמו ,ורק בעלות השחר מותר ומיד אח"כ צרי לקו לעבודת בוראו .ואולי מהנ החמה יש בשינה רק 'נעימות' ולא 'מועיל
לגו'.
ועי' בגמרא )ברכות ג ע"א( דבאשמורה שלישית 'אשה מספרת ע בעלה' ,ופרש"י :כבר הגיע קרוב ליו ובני אד מתעוררי משינת,
והשוכבי יחד מספרי זה ע זה .עכ"ל .ובגמ' ש איכא תרי לישני ,ללישנא קמא הוא תחילת אשמורה שלישית ,וללישנא בתרא הוא סו
אשמורה שלישית .וכתב בקרית מל )ש ( דציי לו רא"נ נ"י דצ"ל דהרמב" פסק כלישנא בתרא ]כדרכו כנודע ,ואכמ"ל[ ומזה למד דהשמונה
שעות ה בסו הלילה .עכ"ד .אלא דלכאורה הא מני המשמרות נגמר בעלות השחר ,וא"כ לפ"ז כבר קמי בעלות השחר ולא כשעולה השמש!
וצ"ל דאדרבה מהא דפרש"י דהמתעוררי שוכבי יחד ומספרי זה ע זה ,מבואר דעדיי לא קמי ממשכב ,אלא אלו שהתעוררו במקרה
מספרי זע"ז עד שתגיע שעת קימה ממש .ובלאו הכי חייבי לפרש כ בלישנא קמא ,דהא כו"ע מודו דקוד עלות השחר אינו זמ קימה.
ודו"ק] .וע"ע צדקת הצדיק סי' כד ,לד[.
שעות וחצי .וצ"ב ,בפרט שבדעת הרמב" יש סתירה בזה בדבריו בפיהמ"ש ברכות )א ,א( ופסחי )ג ,ב( כנודע ,ואכמ"ל[ .ואמנ רש"י פי' ש
דשינת אביי הנ"ל היתה ביו ,ולפ"ז צ"ל דלא יש בלילה כלל )ועי' היטב גיטי ס סע"ב( ,א הרמב" אפשר שפי' דשינת אביי
הנ"ל היתה בלילה .ואע"ג דקרו עליה דאביי ש "עד מתי עצל תשכב" ! היינו דוקא לאביי .וע"ע במדרש איכה רבתי )פ"ב סי' כב(
דמשמע דדוד יש ז' שעות )ע הפסקה כל פחות משיתי נשמי ,כמבואר בסוכה ש( וע שעה ט' הרי שמונה שעות ]א"ה:
איתא במדרש ש דהיה יש משעה תשיעית עד סו האשמורת הראשונה ,ופי' במתנות כהונה ש דהיינו שמונה שעות כמש"כ הקדמוני "ישנתי
2
אז ינוח לי" א"ז בגי' ח' ,וביאר הרש"ש דס"ל שהיה יש מתחילת שעה תשיעית עד סו האשמורה הראשונה ,א נשאר בצ"ע דלפ"ז לא היה
קורא קריא"ש בזמנה לפי ר' אליעזר שזמנה עד סו האשמורה הראשונה .ועי' בפי' מהרז"ו ש דדוד היה יש ו' שעות ,מסו השעה התשיעית עד
הלילה שלש שעות ,והאשמורה הראשונה ג' שעות ,ונשארו לפניו ב' אשמורות .עכ"ד .וצ"ע דכיו דאליבא דר' נת קיימינ דג' משמרות הוי הלילה
א"כ כל משמרה ד' שעות![ .וע"ע בגמ' )גיטי ע סע"א( :שמונה רוב קשה ומיעוט יפה …ושינה .ע"כ .ועי' בהערה למטה לגבי 'אשה
מספרת ע בעלה' ,וא"כ ללישנא קמא שכבר בתחילת אשמורה שלישית קמי ! א"כ ראיה שישני שמונה שעות ,דהיינו שתי
האשמורות הראשונות ]א"ה :כבר כתבנו בהערה למטה דנראה דאיירי במקדימי להתעורר ונשארי לספר בשכיבה ,דודאי לא ס"ל דהוי שעת
קימה בתחילת אשמורה שלישית[ ,וג ללישנא בתרא דקמי בסו האשמורה השלישית ס"ל להרמב" דלא פליגי במני שעות השינה,
אלא הולכי לישו מאוחר יותר .עכת"ד הקרית מל ]ע הוספות אני הצב"י[.
ובאמת הגאו רי"ח הטו'ב מבגדד כתב בספרו ב איש חי )ש"א פר' וישלח( :אל יחשוב האד על השינה כל מה שתהיה ברבוי יותר
יש בה תועלת לגו ,דהא הסכימו כל הרופאי המובהקי דאל ייש האד בלילה פחות משש שעות ,ולא יותר על שמונה שעות שתזיק
לו רבוי השינה .נמצא דבר זה מוסכ אצל כל הרופאי דשינה יותר משמונה תזיק לגו ,והיש שש שעות הרי זה יצא ידי חובתו
בבריאות גופו .על כ איש יהודי שהוא מחויב להשתדל ג"כ בבריאות נפשו הקדושה ,אי לו לישו יותר משש שעות ,מאחר כי הוא
יוצא י"ח בבריאות גופו בכ ,ושאר שעות הלילה יעסוק בה בבריאות נפשו ע"י עסק התורה .מיהו א יזדמ באיזה לילה שהוא פוחת
משיעור זה של שש שהוא בריאות גופו ומוסי על שעות של בריאות נפשו ! ,בטוח הוא שלא יגיע לו נזק וחסרו מצד בריאות גופו.
ולכ ליל שישי וליל ער"ח וכ לילות של חודש אלול ועשי"ת וכיו"ב ,א האד פוחת משיעור שש בשינה ! נכו לבו בטוח שלא יחסר
כלו בזה מבריאות גופו .ואע"פ שכל הלילה הוא זמ השינה ,מ"מ יותר טוב שתהיה השינה בחצי הראשו של הלילה ולא בחצי השני,
ויש בזה תועלת ה מצד הגשמיות בבריאות הגו ,וה מצד הרוחניות בתיקו הנפש ותיקו העולמות .ורופא אחד מובהק כתב :משעה
שביעית מ הלילה עד הצהרי ! ידמה לימי העליה ,ומ הצהרי עד הערב ! ידמה לימי העמידה ,ומ הערב עד סו שעה שישית מ
הלילה ! ידמה לימי הירידה .על כ הנעור בתחילת הלילה שהוא חצי הראשו ,ויש בחצי ]השני[ ! ,דומה למי שעוסק בימי הירידה ונח
בימי העליה .ובספר רוח חיי )ד צ( כתב בש חכ אחד מפורס :קדימת השכיבה בערב והשכמת היקיצה בבוקר ,מסבבי לאד
בריאות חכמה ועוז .וג הנשי העוסקי תמיד במלאכה איזה שעות בלילה ,טוב שירגילו עצמ ליש בתחילת הלילה ויקומו
באשמורת למלאכת ,וכ כתיב "ותק בעוד לילה ותת טר לביתה" .עכ"ל הב איש חי .וע"ע בעוד יוס חי )דרשות ,פר' חיי שרה
ד"ה "ואברה זק"( ]וע"ע דעת תורה לר' ירוח ליוואווי )בראשית עמ' רנב([.
א בספרו עוד יוס חי )הלכות ,פר' פקודי סעי' ו( הביא באריכות לשו מהרח"ו בשער הכוונות )עני דרושי הלילה ,דרוש ד
]וכ"ה בברכ"י סי' רלח ס"ק ג בש מהר"י צמח[( דראוי שלא לישו בג' שעות הראשונות של הלילה אחרי תפילת ערבית ,ע"ש.
ולעומת זאת הביא שצריכי לקו בחצות .וא"כ בקי נשארה לו רק שעה אחת לישו ]אמנ בחור חמש שעות[ ,והוא פלא .ואמנ
כתב ש )ובב איש חי ש לקמיה( שמי שנאל לשוב לישו אחר תיקו חצות ! יכול ,ובלבד שיקו שוב קוד עה"ש ,א הטוב
ביותר והנכו שלא לשוב לישו אחר חצות ,וג ביו אי לישו ורעה היא לצדיקי ,ע"ש ,א"כ כיצד יתקיי בשעת שינה אחת כל
יממה בקי .אמנ עי' היטב להגרי"ח בשו"ת רב פעלי )ח"ב סוד ישרי סי' ט( דמותר למנדדי שינה מעיניה בלילה כנ"ל,
שישנו ביו שעה או שתי ,ובפרט א מפסיקי פחות משיתי נשמי ,ע"ש .ועוד ראיתי בכה"ח )סי' רלט ס"ק ט( שהביא את דברי
מהרח"ו בשעה"כ הנ"ל ,וכתב :ונ"ל דאלו הג' שעות א"צ להיות שלימות ,אלא שעה שהתפלל בה ערבית אפי' נשאר בה קצת תחשב
לאחת ,ושעה שניה שלימה ,ושעה שלישית מקצתה ככולה .עכ"ל .הרי שהוסי עוד קצת לשינה הקצרה הנ"ל ,ודו"ק.
אמנ בשו"ת יביע אומר )ח"ז יו"ד סי' כ אות ב( ובספרו הנד"מ הליכות עול )פר' וישלח סעי' א בהערה( כתב דהורגלנו
מנעורינו בעניותינו ללמוד בתחילת הלילה ,וסמכנו עמש"כ הגמ' )יומא כב ע"א( 'שאני מיגנא ממיק' ופרש"י :נוח לו לאד לנדד
שינה מעיניו בתחילת הלילה מליל ליש עד סו הלילה ,מלהיות עומד ממטתו בהשכמה .עכ"ל ]רש"י ,ועכ"ד יבי"א והליכות עול[.
ולכאורה הוא פלא ,מה בכ שהוא נוח יותר ,אדרבה לפו צערא אגרא ,וא יש עני בלימוד בסו הלילה ! סימ הוא שאדרבה אי
ללמוד לפי הנוחות הנ"ל .ונראה דזה מה שרמז ביביע אומר ש וכתב 'בעניותינו' ,אמנ הלשו בהליכות עול 'וסמכנו' צ"ב ]ועי'
היטב בארצות החיי להמלבי" )סי' א באר יהודה ס"ק א([ .עוד ציי ש וש לשו"ת ערוגת הבוש )סי' א( שהארי בזה ,ואינו
תח"י .ואמנ ציי בהליכות עול ש לדברי הרמב" הנ"ל דמבואר דהשינה בסו הלילה ,וביביע אומר ש הביא משו"ת חת סופר
)בקוב שו"ת ,ירושלי תשל"ג ,סי' לא( שכתב ג"כ דתלמידי החכמי רגילי ללמוד בתחילת הלילה והולכי לישו אחר חצות.
2ועי' להגרי"ח בב יהוידע ובעוד יוס חי )דרשות ,פר' שופטי ד"ה ואופ( שכתב שיש לחלק הכ"ד שעות לג' חלקי ,שליש שינה ושליש מו"מ
ושליש תורה ,ורמזו על זה "אז תיש" "אז תצליח" "אז תשכיל" .עכ"ד .ופסוק "אז תיש" לא מצינו וצ"ל כוונתו ל"ישנתי אז ינוח לי" .וכתב
הגרי"ח ש ,דאמנ לכ חילקו הרמזי לא' וז' ,לרמוז שיוסי שעה א' משעות השינה והמו"מ ללימוד התורה .וזהו שאלת יו הדי 'נשאת