בגמרא! וכתב דמהגמ' אינו מוכח דמותר לשכור ממנו בשבת א א היה יכול לשכור ממנו בערב שבת ,וכתב המרדכי
דנראה לו דאפ"ה שרי ,דהרי אי בזה מקח וממכר וכו' .עכ"ד .ולכאורה הוא דלא ככל הראשוני הנ"ל ,ואולי א היה
השל"ה רוא לא היה מפרש כ דברי המרדכי ,א לעו"ז י"ל ג"כ שבכל הראשוני הנ"ל ,חו מהריטב"א ,רק כתבו
אורחא דמילתא ,דכשלא הספיק לשכור בערב שבת אז רוצה לשכור בשבת .אמנ בריטב"א מפורש דכל ההיתר הוא רק
א לא יכול היה לשכור בערב שבת .וצ"ע .וע"ע נתיבות שבת פל"ז סעי' ד בהע' יד(.
דףסו
רשיד"ה תהי בה 'ותהי לשו מריח…כלומר מעיי ומחשב '…צ"ע לכאורה למה לא פי' רש"י כ כבר לעיל
בראש העמוד לגבי 'תהו בה נהרדעי' .
דףסז
)ע"ב( 'קרפ יותר מבית סאתי …ואפילו כור ואפילו כוריי '…פרש"י :דמדאורייתא הויא רשות הרבי
גמורה .ע"כ .והנה נחלקו הראשוני )לעיל כב ע"ב( א יש לדבר סו ,או שאפי' אל כור מוקפי מחיצה ג"כ חשיבי
רשות היחיד מ התורה.
דעת התוספות :אפילו אל כור ,א ה מוקפי מחיצה הויי רשות היחיד מ התורה .אכ זהו רק א המחיצות עשויות
בידי אד ,א א עשויות בידי שמי )כגו הא דבגמ' ש דבבל מוקפת בנהר פרת ,וכל העול
באוקינוס( לא מחשיבות לרה"י.
דעת הריטב"א בש הרמב" :כל שאי המחיצות נראות לעומד באמצע אינ מחשיבות לרה"י מ התורה ,ומה שכתוב
כא 'אפילו כור ואפילו כוריי' היינו עד הגבול הנ"ל )וכשיטה זו ג צידד הרשב"א ,א נשאר בצ"ע.
ובביאור הלכה ]סי' שמו סעי' ג ד"ה קרפ[ כתב דמדברי הרמב" עצמו בחידושיו לא משמע כמש"כ
הריטב"א בשמו ,אלא משמע כשיטת התוספות דלעיל ,ורק בהא פליגי דלהתוספות ג במחיצה העשויה
בידי שמי אי היא מתבטלת במציאות מרוב גודלה ,אלא רק א אתו רבי ומבטלי לה ,משא"כ לרמב"
מחיצה העשויה בידי שמי היא מתבטלת במציאות בגודל כה גדול שאד העומד בתוכה אינו רואה
המחיצות .עכ"ד ביאור הלכה .ובספר בירור הלכה דייק מלשו הגר"ז סעי' ו דג"כ פסק כשיטת התוספות,
אמנ הביא דבבני ציו ס"ק ה תמה אי דחה המשנ"ב את הבנת הריטב"א ברמב" מכח מה שהוא ז"ל
לא ראה כ ברמב" .ודו"ק(.
'לא מ תוכו' צ"ל 'לא מתוכו' ,וכ"ה ברש"י כא וכ"ה בגמ' להל ד' פעמי )וכ"ה בדקדוקי סופרי או' וז(.
'ההוא ינוקא דאשתפי חמימיה '…סיכו שֹלשת המעשי בס"ד )עד סח ע"ב ,ע"פ רש"י תוספות וראשוני כא
ובסוגיות הבאות :שבת קל ע"ב ,ביצה יז ע"א ,גיטי ח ע"ב ,ב"ק פ ע"ב(:
מעשה א :חיממו מבעוד יו מי להח תינוק שימולו בשבת ,ולפני המילה בשבת נשפכו המי )שא נשפכו לאחר
המילה קוד שהשתמשו בה היה זה עכשו פיקוח נפש ודוחה שבת ,אמנ עי' במעשה הבא דיש דעה
שאפשר לומר דמיירי הכא אחר שלושה ימי מהמילה ,ובכ"ז שרי להגיד לנכרי להח ,דמותר לצור מצוה
לומר לנכרי א לעשות איסור דאורייתא(.
רצו להביא מי חמי מבית אחר שהיו ש מי .א אמרו לה שלא עשו עירובי חצירות )וא"כ האיסור הוא
מדרבנ ,דלא היה ברה"ר אלא בחצר שאינה מעורבת ,ולכ התירו להל אמירה לנכרי ,אבל אמירה לנכרי
באיסור דאורייתא אי ממעשה זה ראיה ,ועי' במקרי הבאי(.
רצו להביא המי הנ"ל בהסתמ על שיתופי מבואות )והיינו כרבנ דמהני שיתו בלא עירוב ,א"נ בנשתתפו
בפת דמהני לכו"ע בלא עירוב ]תוס' ,רשב"א ,ריטב"א ]והכריחו כהפי' הראשו [( .א אמרו לה שג לא עשו שתופי
מבואות.
הביאו ע"י נכרי .אביי רצה להקשות מאיסור שבות דאמירה לנכרי שאינה דוחה שבת.
תירצו לו ששבות דאמירה לנכרי קלה משאר דרבנ ,כיו שאי בה מעשה )יש מפרשי שאי בה מעשה של
ישראל אלא אמירה לנכרי ,ויש מפרשי דאי בה מעשה שינוי בגו החפ אלא חימומ בלבד ,ויש מפרשי
שאי בה מעשה דנכרי שאסורה לנו מדאורייתא ]ודתליא בדיעות דלהל ,עי' במעשה הבא[( ומותר.
מעשה ב :לא היו מי חמי למילת התינוק ,כנ"ל.
אמר רבא ,נשאל את אמו א צריכה היא מי חמי ,ונחמ לתינוק אגב אמו )יש מפרשי :הכוונה שנחמ ע"י
גוי ,דעד שֹלשי יו מהלידה יש לה די של חולה שאי בו סכנה ומותר לומר לנכרי לעשות מלאכה עבורה,
אבל רק מלאכה דרבנ ,שהרי התירו רק להוסי אגב אמו ,ולא התירו שיחמ הנכרי עבור התינוק בלבד דאז
הוי מלאכה דאורייתא .וי"א דג מלאכה דרבנ לא התירו ע"י נכרי אלא במצוות מילה שהיא עצמה דוחה
שבת ,ולא לשאר מצוות .ויש מפרשי :הכוונה שנחמ ע"י יהודי ,ואיירי ביו השמיני לפני שעברו שבעה ימי
מעת לעת מלידתה ,וא צריכה מי חמי יש לה די של חולה שיש בו סכנה ומותר ומצוה ע"י יהודי .ואיסור
ההרביה הוא מדרבנ וג"כ התירו לצור זה ,א"נ כיו דכל המי ה גו אחד לא שיי בזה איסור הרביה ,א"נ
בלא הרביה אלא מה שצרי לאמו יספיק לרחו שניה בבת אחת .ולדעה זו ,ע"י נכרי מותר אפי' לאחר
שלושה ימי מהמילה ,ובלא אמו כלל ,דכל לצור מצוה שרי לומר לנכרי לעשות עבורנו א דבר שאסור לנו
מדאורייתא(.
אמרו לו ,והרי אמו אוכלת תמרי )וא"כ יכולה לאכול קרי ואינה צריכה חמי(.
אמר לה ,יתכ שתפס אותה 'תונבא' שאינה יודעת מה אוכלת )עי' מגדי חדשי ביאור מהות ה'תונבא'(.
מעשה ג :לא היו מי חמי למילת התינוק ,כנ"ל.
אמר רבא ,אכנס לביתי לחדר פנימי שאינו פתוח לחצר ,ויפנו הכלי מהחדרי החיצוניי שפתוחי לחצר
)י"א כדי שלא יבואו להוציא מחדריו החיצוניי לחצר ,וי"א כיו דבית בלא חצר לא מיתדר ,וי"א כדי שלא
יצטר לנעול ]עי' בראשוני[( ,ואבטל את רשות חצירי לחצר שש צריכי המי ,וסובר כרבי יוחנ דיש ביטול
רשות מחצר לחצר ,וכעת מותר לקחת מי חמי מחצר רבא לחצר.
אמרו לו ,א אתה סובר כרבי יוחנ ודלא כשמואל ,א"כ אתה יכול לבטל רשות לשעה אחת עד שיוציאו
המי ,ואח"כ ה יבטלו רשות בחזרה אלי ,דאמר רב 'מבטלי וחוזרי ומבטלי'.
אמר לה ,בזה אני סובר כשמואל ,דאי מבטלי וחוזרי ומבטלי.
אמרו לו ,ואי דעת שמואל בזה תלויה בזה ,דכיו שביטל לרשותו חשיב כב חצר אחרת לגמרי ,ואי ביטול
רשות מחצר לחצר?
אמר לה ,אי תלוי בזה ,ודעת שמואל דאי מבטלי וחוזרי ומבטלי זה משו שלא יהיו דברי רבנ כחוכא
ואיטלולא )א אינו ברור דלמסקנה קאי הכי ,עי' ברשב"א וריטב"א(.
]וע"ע באריכות במנחת ישראל ד נאנב ,ונה ע"ד[.
'ההוא ינוקא דאשתפי חמימיה '…הקשו הראשוני מדוע לא עלה רעיו שכול יבטלו רשות )כמו שמבואר
להל סט ע"ב( לאבי התינוק ,ואז הכל רשות אחת ,ויכולי להביא המי! ותירצו:
א .שמא אחד מבני החצר לא היה ש שיבטל רשותו ,ולא מהני כל שאי כל בני החצר מבטלי )תוס' סד ע"ב(.
ב .שמא רבה סבר דאי חוזרי ומבטלי ,והיו צריכי להשתמש בבתי אח"כ )חידושי המאירי ,וע"ש הע' .(450
ג .התינוק היה בחצר אחרת ,וס"ל דאי ביטול רשות מחצר לחצר )ריטב"א בש הגאוני ,וע"ש הע' .(411
'בדרבנ עבדינ מעשה והדר מותבינ תיובתא' פרש"י :חכ המורה היתר ,ויש בתלמידי שיודע להשיב וכו'
שבקינ לחכ לעשות כהוראתו ואח"כ שואלי לו ללמוד א יפה הורה .עכ"ד .וכתב תרומת הדש )ח"א סי' מג( :כשבא
הרב להורות הלכה למעשה ,ומסתמא מתיישב שפיר להורות כדת ,אע"פ שנראה לתלמיד לסתור ולהקשות ,צרי לשתוק
עד לאחר מעשה ,ויחשוב ויאמר אולי יש לו תירו וישוב על קושייתו ,ולא יכנס במעשה רבו .אבל א רואה את רבו
ששולח את ידו לאכול דבר שנראה לתלמיד שיש לחוש בו לאסור א"צ לשתוק ,דאדרבה יחשוב דלאו אדעתא דרבו
ואישתלי הוא .עכ"ל .והובא ברמ"א )בהגהת שו"ע יו"ד סי' רמב סעי' כב ,ועי' בש" ש ס"ק מב ובביאור הגר"א ס"ק
נח( .וכ"כ הרדב"ז )בתש' ח"ד סי' אל צג( :הא דאמרינ בדרבנ עבדינ והדר מותבינ ,היינו בזמ שהרב יודע הדי
וברור לו ועושה מעשה ,ואחד מ התלמידי יש לו קושיא או ספק על המעשה .אבל כשהרב בעל המעשה נסתפק בדי
ספק שבא מחסרו ידיעה ,אי לו לעשות מעשה אפי' במילתא דרבנ עד שיתברר לו הדי .עכ"ל ,ע"ש .ולכאורה קשה
מלעיל )סה ע"ב( דאמרינ 'נשכור ,ולכשנגיע אצל רבותינו שבדרו נשאל לה' ,ופרש"י :דספק דבריה להקל .עכ"ל.
ובריטב"א פי' :דבספיקא דעירוב לקולא עבדינ ואפי' לכתחילה .עכ"ל )מגדי חדשי עמ' שלט ע"פ תהלה לדוד ח"ג
הל' תערובות סי' לו ע"פ המנחת יעקב ,ועע"ש ]וכ העיר בשו"ת עי יצחק אהע"ז סי' סז ענ ו סו אות לו[ .וע"ע כתית
למאור ,ולהחיד"א בפתח עיניי כא( .ועי' להל.
'בדרבנ עבדינ מעשה והדר מותבינ תיובתא' כתב נתיבות המשפט )חו"מ סי' רלד ,משה"א ביאורי ס"ק ג(:
אפשר א דבאיסורי תורה אפי' אוכל בשוגג צרי כפרה ותשובה להג על היסורי ,מ"מ באיסור דרבנ א"צ שו כפרה,
וכאילו לא עבר דמי .תדע דהא אמרינ בעירובי 'בדרבנ עבדינ עובדא והדר מותבינ תיובתא' ,ואילו היה נענש על
השוגג היא היו מניחי לו לעבור ולקבל עונש? אלא ודאי דאינו ענוש כלל על השוגג באיסור דרבנ ,והרי הוא להאוכל
כאילו אכל כשירה ולנהנה כאילו נהנה מ הכשירה וכו' .עכ"ל .והאחרוני דנו רבות בראיתו זו ובעצ דבריו ,ורוב חלקו
על דבריו )עי' לעיל בדברי תרומת הדש והרדב"ז דכל הסברא כא היא משו כיו ששאלו את הרב וחשב וענה ,ודאי
שענה כהלכה ,ותלינ דהתלמיד הוא הטועה ]ובאמת כא ענו לאביי שרבה עשה כיאות[ ,אבל א הרב עומד להכשל
באכילת דבר דרבנ או בעשייתו וכדו' ודאי יש לעוצרו וכמש"כ תרוה"ד הנ"ל .וכ"כ מהר" ב חביב בספרו יו תרועה
]ר"ה כט ע"ב[ דסוגיי בכשאי התלמיד בטוח שיש לו תיובתא מעליתא .וכ הגריא"ס בשו"ת עי יצחק ]אהע"ז סי' סז
ענ ו או' להלו[ דחה ע"פ דברי הרדב"ז הנ"ל את ראית הנתיבות מסוגיי .ועי' אור שמח פ"א מהל' גירושי הי"ז שחלק
על דברי נתיבות המשפט הנ"ל וכתב דדבריו תמוהי .ועי' מקורות רבי ועצומי לכל נידו זה בשו"ת יביע אומר ח"א
יו"ד סי' ד אות ד וסי' יד או' חיד ,ובהסכמת הגרצ"פ פראנק לשו"ת חזו עובדיה ח"א ובהערת הגהמ"ח ש( .
דףסח
'מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנ ,לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתו?' מכא למד המרדכי )סי'
תקטו( דמצוה לחזר אחר עירובי חצירות .וכ כתב הגהמ"י בש התוספות )ולא נמצא בפנינו( והוסיפו :וטעמא רבה
איכא ,דלא ליתי לידי איסור לאפוקי ולעיולי מבתי לחצירות ולמבוי .עכ"ל )והובא בבית יוס ריש סי' שצה( .וכ"כ
האגודה )כא( :מכא משמע דמצוה לעשות עירוב .עכ"ל .וכ"כ הרשב" )בתש' ח"ב סי' לז( :ח"ו שיהיה חשש עבירה
בתקוני מבואות לת"ח ,אבל הזריז בזה ה"ז משובח ,אדרבה ה תמהי בגמ' על מי שאפשר לו לתק ואינו מתק ,דאמרי'
בפ' הדר )סח ע"א( וכו' מבואה דדיירי בה תרי גברי רברבי כרבנ וכו' אנא טרידנא בגרסאי וכו' .ונראה מכא שאלמלא
טרדת הגירסא ,דר ת"ח הוא לתק ,ומי שלבו נוקפו בזה הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו .וזכות גדולה היא
למתק וכו' .עכ"ל )וצוי בברכ"י סי' שסג ס"ק ב ,ובכה"ח ש ס"ק כד( .וכ"כ הטוש"ע )הטור ריש סי' שצה ,והשו"ע ש
וסי' שסו סעי' יג( :מצוה לחזר בי אחר עירובי חצירות בי אחר שיתופי מבואות .ע"כ .וכתב הב"ח )ריש סי' שצה(:
דאע"ג דמערבי ומשתתפי ג לדבר הרשות ,אבל מצוה לחזר אחריה כדי שלא יגיעו לידי איסור ,משא"כ עירובי
תחומי דמערבי רק לדבר מצוה ,אי מצוה לחזר אחריו ,דאדרבה יכול להכשל על ידו להמשי מחו לתחו ,אלא דכדי
לקיי את המצוה שהול למענה מותר לו לערב .עכ"ד .והלבוש )סי' שסו סעי' יג( כשהעתיק את דברי הטוש"ע הוסי
תיבת 'דרבנ' ,וכתב :מצוה דרבנ לחזר אחר עירובי חצירות וכו' .עכ"ל .ומשמע לכאורה דהיא ממש מצות חכמי כחלק
מתקנת בעצ די העירוב .אמנ התוספת שבת )סי' שסו ס"ק לח( כתב דאינו מצוה ממש אלא זהירות בעלמא .ועי'
בתש' חת סופר )או"ח סי' צט( שהזהיר מאד לכל קהל ישראל לתק מבואותיה בצורת הפתח או בשאר תיקוני ,כדי
שלא יכשלו רוב המו ע בהוצאה מרשות לרשות בשבת קודש ,ושהדבר מוטל על הרב החשוב שבעיר .יעו"ש באור
)וע"ע גליוני הש"ס כא( .וע"ע בשו"ת הר הכרמל )או"ח סי' יח( שכתב שראוי בכל עיר להעמיד על זה תלמיד חכ אחד
או שניי ,שילכו בכל ערב שבת קוד הכנסת שבת לפקח על עסקי עירובי ,וג עי"כ יוודע א נפסק קוד שבת או
בשבת ,יעו"ש )כה"ח סי' שסו ס"ק קכג בש ארחות חיי ]אחרו[ סי' שסג ס"ק כא( .והרב האר"י ז"ל היה נזהר לקיי
מצוה זו בכל ערב שבת ,שלא כאות הנוהגי לעשותה משנה לשנה וכיו"ב .והיה מערב בכל ער"ש שני מיני עירובי,
עירובי חצירות על לח אחד ,ושתופי מבואות על לח שני וכו' )שער הכוונות סב ע"ד ,כה"ח סי' שסו ס"ק קכד( .ואי
ראוי לתלמיד חכ לדור במבוי וחצר שאינ מעורבי )ריטב"א ,כה"ח ש ,ועי' מנחת ישראל ד נב ע"ד( .והמתעקש
ומונע מלהעמיד עירוב הוא מחטיא רבי ועתיד לית את הדי )שו"ת אבני נזר סי' רסו( .וכופי בני מבוי זה את זה לעשות
לחי וקורה למבוי )גמרא להל פ סוע"א ]עמשנ"כ ש[ ,תוספתא ב"מ פי"א ה"ט ,רי" בבא בתרא ה ע"א ,רא"ש ב"ב פ"א
סי' כג ,טוש"ע חו"מ ריש סי' קסב ]ועי' שו"ת משאת בנימי סי' ד[(.
וע"ע באריכות בשו"ת משנה הלכות )ח"ח סי' סדסט,קכג,קמאקנ ועוד( ,מנחת ישראל ד קא ע"ד ,נתיבות שבת )פכ"ו
סעי' ג הע' ו( ,שו"ת הר צבי )או"ח ח"ב סוס"י כב וסי' כד(.
'תונבא בעלמא הוא דנקט לה' עי' מגדי חדשי.