שעירבו(.
נחלקו האחרוני א שניי שגרי בבית אחד נחשבי לעני זה 'רבי' ,וכ א אחד שגר בכמה בתי נחשב לעני זה
'יחיד' )עי' ביאור הלכה סו הסימ ,שנחלקו בזה החמד משה והגר"ז ,וצ"ע .עכ"ד .ובנתיבות שבת פל"ה סעי' יג הע' מח
כתב על דברי החמד משה שיחיד שגר בכמה בתי נחשב לעני זה יחיד ולכאורה הדברי תמוהי ולא ראיתי טעמו.
עכ"ל(.
'ֶ ָ כח אחד מה ולא עירב' לאו דוקא ָ$כח ,אלא ה"ה א לא עירב במזיד מהני ביטול ,ונקטו 'שכח' להשמיענו
דאע"פ שהיה בשוגג אוסר על בני מבוי א לא ביטל )הרמב" פ"ב מהל' עירובי ה"א כתב להדיא :בי מזיד בי שוכח.
עכ"ל .וכ"כ המשנ"ב סי' שפ ס"ק א ,ובשעה"צ ש ס"ק א הוכיח דעל כרח מהני ביטול א בלא עירב במזיד ,שהרי
ביטול מהני א מבעוד יו כדלהל ,ואז ודאי שמהני שהרי עדיי יש לו שהות לערב .עכ"ד .ובהגהות והערות על הטור
השל ס"ק א הבינו דכוונת המשנ"ב דבלא עירב במזיד מועיל ביטול רק מבעוד יו ,ע"ש .א יותר י"ל שדעתו דא
בשבת יכול לבטל רשות ,ומה שהביא עני מבע"י היתה רק ההוכחה לדינו .וכ משמע דהרי קאי על דברי הטוש"ע
שהמש דבריה להל 'ויכול לבטל א משחשכה' .ודו"ק .וכ משמעות הרמב" הנ"ל ,ולא הזכירוהו בהגהות והערות
על הטור ש ,רק ציינו לערוה"ש ש סעי' א דכתב בפשיטות דה"ה מי שלא עירב במזיד ,ומשמע ודאי דא בשבת יכול
לבטל .אבל בלא"ה הרמב" כבר כלל כאחד ,וכנ"ל ,והובא בכה"ח ש ס"ק א .וכ"כ להדיא במעשה רוקח על הרמב"
ש ,ושכ"ה בכל בו .וע"ע מנחת ישראל ד פא ע"גפב ע"ד(.
'ובית הלל אומרי משתחש' ואע"פ שנאסר למקצת שבת ,מהני הביטול ,דלעני ביטול רשות לא משגחינ במה
שנאסר בתחילת שבת ,כיו שהיו יכולי לערב מבעוד יו )ביאור הלכה ריש סי' שפ(.
דףע
'צרי לבטל לכל אחד ואחד' פרש"י )לעיל כו ע"ב ד"ה ולרבנ( :אמר 'מבטילנא לכו' .עכ"ל .משמע דאי צרי
לומר 'מבטלינא ל ול ול' אלא די בכ שיאמר 'לכ' או 'לכולכ' )וכ"כ המגיד משנה פ"ב מהל' עירובי ה"ב ,וכתב
שלשו הרמב" ש 'ואומר רשותי מבוטלת ל ול ול' צרי תלמוד .וכ"כ הטור ריש סי' שפ :שיאמר רשותי מבוטלת
ל ול ,או יאמר רשותי מבוטלת לכולכ בכלל .עכ"ל ]וכתב הפרישה ש ס"ק ב דא"צ לומר תיבת 'בכלל'[ .והב"י ש
ציי לדברי המגיד משנה .וכתבו הא"ר ותו"ש ס"ק א דהעיקר כדעה זו ,דכ דעת הרשב"א וטור וצדה לדר ,ואפשר דג
הרמב" מודה לזה .עכ"ד .וכ"פ הגר"ז סעי' א ,והמשנ"ב ס"ק ה .וג כה"ח ס"ק ז סת כ ,רק סיי דבודאי לכתחילה יש
לצאת אליבא דכו"ע ולומר רשותי מבוטלת ל ול ול .עכ"ד .ועי' במשנ"ב ש דכתב דלא מהני 'לכולכ' אא"כ כול
עומדי בפניו ,וכ"ה לשו המגיד משנה ש 'כול עומדי' .עוד כתב הפרישה ס"ק ב ,דא אמר לשניי 'לכ' מהני,
וא"צ לומר 'לכולכ' אלא כשה יותר משניי .וכ"כ בשעה"צ ס"ק ז( .ויש אומרי שצרי לומר 'מבטלינא ל ול ול'
)משמעות רמב" ש ,וכנ"ל .והשו"ע ש סעי' א כתב :שיאמר רשותי מבוטלת ל ול ,וי"א שדי שיאמר רשותי מבוטלת
לכולכ .עכ"ל .ומשמע שפסק בסת כהרמב" דצ"ל 'ל ול ול' .וכ"כ הט"ז ש ס"ק א בדיעה ראשונה ,וביאר טע
הרמב" שא יאמר 'כולכ' בלבד יתכ דכוונתו על רוב ,דרוב ככול ,ולא על כול ממש ,ולכ צרי לומר ממש 'ל
ול ול' על כל דיירי החצר ]וע"ש בט"ז שכתב דנ"ל מהאי טעמא נוסח התפילה בראש השנה הוא "מלו על כל העול
כולו בכבוד" ,כופלי הלשו להוציא שלא נפרש על רובו .עכ"ד[ .ועי' במעשה רוקח על הרמב" ש דג"כ לא ברירא
ליה מה דעת הרמב" בזה(.
וא לא ביטל לכול ,א למי שביטל לא עשה כלו )מגיד משנה ש ,משנ"ב ש ס"ק ד ,וביאר בשעה"צ ש אות ה,
דהטע דכיו שאי חבירו יכול לטלטל עירובו כמא דליתא ,ד'עירוב' שמו ,ובעינ שיהיו מעורבי ומחוברי כל
החלקי יחד .ובביאור הלכה ש עוד הוסי לבאר דהנה רש"י כתב ]לעיל כו ע"ב[ דאע"פ שזה שביטלו בשבילו עירב ע
חבירו השלישי עכ"פ לא עירב על דעת החלק הזה שמקבל מהראשו כעת .ולפ"ז לכאורה א ביטל הראשו לשני
מבע"י ,ואח"כ עירב השני ע השלישי ,א"כ עירב ג על דעת החלק הזה ,ולכאורה יועיל לה הביטול .ולדעת הרא"ש
נראה שאפי' עירב השני ע השלישי לפני ביטול הראשו א היה מבעוד יו יועיל ג על החלק הזה .עכ"ד .וכתב
בנתיבות שבת פל"ה סעי' ו הע' כא :וחידוש הוא שלא מצאתי בפוסקי ,ועי' בערוה"ש(.
)ע"ב( 'יורש כרעיה דאבוה הוא' כא המקור לשגור בפי כל 'ברא כרעא דאבוה הוא' ,שאי בלשו חז"ל כ ,אלא
כמו שהוא כא )מגדי חדשי ,ועי' תוס' ]יבמות ג ע"א ד"ה מקמי[ שכתבו' :שהב כרעיה דאבוה הוא' .וברש"י )כתובות
צב ע"ב ד"ה כבעל חוב( כתב :ראוב כרעיה דאבוה הוא(.
'במגורה אחת' יש מפרשי :בגור אחד )הערו ער מגור ,רבנו חננאל בפי' השני ,רש"י .ולפ"ז הוא כפי' מגורה
הרגיל ,וכמש"כ בחגי ]ב ,יט[ "העוד הזרע במגורה" ,וכ "נהרסו ממגורות" ]יואל א ,יז[ .והוא מקו אוצר יבול השדה,
וכמו ששנינו בתלמוד בכמה מקומות 'חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות' ,ובמשניות מס' תרו"מ ועוד .וכ פרש"י
בפסחי ]ט ע"א[' :מגורה' גור .עכ"ל ]וע"ע רש"י ש שכתב' :דכל מגורה בבית היא'[ .וע"ע רשב" בב"ב ]סז ע"ב[.
אמנ רש"י בב"מ ]ס ע"א[ כתב' :מגורה' אוצר שאוצרי בו תבואה' ,גור' הוא שדשי וזורי בו את התבואה וכו'.
עכ"ל .משמע דמגורה לאו היינו גור .וצ"ל דג המגורה קרויה לפעמי גור כיו ששומרי ש התבואה לפני שדשי
אותה .א עי' ברש"י בקידושי ]סו ע"ב[ שכתב' :מגורה' מגורת מי כמי בריכות מי כדאמר בבבא בתרא ]סז[ לא
מכר את המגורות של מי .עכ"ל .וכ מוכח בסוגיא ש דאיירי במגורת מי .וצ"ל דשיי ג אוצר של מי ,דכל קיבו
דברי קרוי 'גור' .ועי' באב עזרא דלהל( .ויש מפרשי :בחצר אחת ,או בדירה אחת )רבנו חננאל בפי' הראשו,
ריטב"א .והוא ע"פ הפסוקי "לגור באר " ו"אר מגוריה" ועוד .וכתב הריטב"א' :ומשו גר נקט האי לישנא' .עכ"ל.
אמנ העיר המהדיר ש הע' 649דרבנו חננאל הביא כפי' הריטב"א אע"פ שגרס כא 'נכרי' ולא 'גר' .ודו"ק ]א המהדיר
ברבנו חננאל ש הע' 273רוצה לתק בר"ח ולגרוס 'גר' במקו 'גוי'[ .וכתב הריטב"א על פרש"י' :ואי צרי לכ'.
עכ"ל .אמנ עוד מצינו שתי דיעות כאלה ג על הפסוקי "במגור בקרב" ]תהלי נה ,טז[ ו"יגורו עלי עזי" ]ש נט,
ד[ ,עי' אב עזרא ש וש(] .ועי' בחידושי המאירי דכתב בפשיטות :פי' בשכונה אחת .עכ"ל .א לא נראה דבא לחלוק
על אחת מהשיטות הנ"ל ,אלא רק בא לבאר דגרו בשכנות אחת .ודו"ק[(.
דףעא
'ומקני רשותא בשבת אסור' דדמי למקח וממכר )רש"י( ,ואפילו לצור עירוב שיש בו צור שבת )ריטב"א( .ורק
לגבי שכיב מרע הקלו ,כדי שלא תיטר דעתו עליו )ע"פ הגמ' גיטי עז ע"ב תוספות ,רשב"א ,ריטב"א ,ר" ,תוס' רא"ש.
ועי' בית מאיר אהע"ז סי' קלו סעי' ו ד"ה כתב הרשב"א ,ולידידנו הגריא"ש נר"ו בשו"ת שמחה לאיש חו"מ סי' ה אות
מב(.
'ואסתלוקי רשותא בשבת שפיר דמי' לכאורה משמע מכא דמותר להפקיר בשבת ,דאסתלוקי רשותא הוא .א יש
לחוש ולומר דמותר רק לצור מצוה של צרכי שבת כגו עירוב דהכא )ריטב"א כא ,אמנ עי' בריטב"א שבת קכ ע"א.
ועי' היטב חידושי רבנו דוד בונפיד ]פסחי ו ע"ב[ .והאחרוני דנו בזה ,עי' רש"ש כא ,שער המל פ"ח מהל' לולב ה"ב,
רעק"א בהגהות לשו"ע או"ח סוס"י יג וסי' שו ובתש' סי' קעד ,הגהות החת"ס על השו"ע סי' שו ,דעת תורה וחכמת
שלמה סי' יג ,גליוני הש"ס כא ,תהלה לדוד סוס"י רסו ,שו"ת שואל ומשיב מהד"ו סי' כאְ ,שֹדי חמד פאת השדה מע' ה
סי' יד באריכות .וע"ש בשער המל שהוכיח מהרמב" בריש פסחי שאסור להפקיר בשבת ,ושכ"ה בריטב"א שבת הנ"ל,
אמנ כתב לחלק ,ועדיי צ"ע .ועי' בקהילות יעקב ביצה סי' כג ,מאור ישראל כא ,מהדיר על הריטב"א הע' ,664שמירת
שבת כהלכתה פכ"ט סעי' ל הע' פ(.
'בעל הבית שהיה שות לשכניו' דוקא היה שות ,א א הפקידו אצלו יי וכדו' ,אע"פ שהניחוהו בכלי שבעה"ב
עצמו מחזיק ש יינו לא מהני ,כיו שלא נעשה לש שיתו )הרה"ג המהדיר על חידושי המאירי הע' ,590דלא מהני
אא"כ נעשה לשיתו לסחורה ואח"כ גמרו בלב שיהא שיתו זה עולה לש שיתו מבוי ,ועע"ש(.
'שהיה שות לשכניו…ביי…בשמ…אינ צריכי לערב' ומדובר כא בשיתופי מבואות ,דשנינו לעיל )כו ע"ב(
דשיתופי מבואות אפשר בכל אוכל חו מ המי והמלח ]וכ עירובי תחומי[ ,אבל עירובי חצרות אינ אלא בפת .ומה
שנקט כא לשו 'עירוב' כי ג השיתו הוא מערב ועושה אות כבני חצר אחת )המאירי בחידושיו ובבית הבחירה.
ועמש"כ לעיל ש על דברי רש"י שפי' המשנה בעירובי חצרות ,עי' יוס דעת חוברת קי עמ' .(39