בלבו )והמשנ"ב ש ס"ק קכא הביא את שתי הדיעות ,ועי' נתיבות שבת פכ"ה סע'י ו הע' כח שהביא מהמרדכי פ"ק
דסוכה שכתב בש רבנו חננאל דבעינ ביטול בפיו(.
• א אי החרי לאור כל החצר מקצה לקצה דני את המקו המחובר כפתח בי שתי החצרות )א הוא ד' טפחי
ומעלה( ומערבי אחת )מאירי ,משנ"ב ש ס"ק קיח( .וה"ה כשממלאי החרי כדי לסותמו סגי במילוי באור ד'
טפחי כדי לערב אחד ,ועדיי אפשר לערב שניי עד שימלאו יותר מי' אמות ,שאז חייבי לערב אחד )ריטב"א,
טוש"ע ש סעי' יז ,משנ"ב ש ס"ק קכב וס"ק קכח( .וגובה המילוי די שימעט החרי מגובה י' טפחי ,וא"צ
שימלאנו כולו )ריטב"א ,משנ"ב ש ,ובשעה"צ ש אות פו כתב דכ"ה להדיא ברמב" ולפלא שלא העירו
האחרוני דבר זה ,זולת במאמ"ר ,ופשוט הוא( .ורוחב המילוי די שימעט החרי מרוחב ד' טפחי )פשוט הוא
עפמש"כ הגמ' לגבי נסר על רוחבו(.
'נת עליו נסר '…האחרוני דנו רבות א ג גשר מבטל מחיצה כנסר ,ומסקנת שמבטל )בשו"ת שערי ציו סי' ד
הארי להוכיח שגשר אינו מבטל מחיצה ,והחזו איש סי' קח ]מד[ הארי לחלוק עליו וכתב דדבריו תמוהי מאד ,ושאי
לעשות שו סני להקל מדבריו ,כי אי מקו לפקפק על כל האחרוני שנקטו בפשיטות דגשר מבטל מחיצתא .ועי'
נתיבות שבת פכ"ה סעי' ג הע' טו שציי לדברי אחרוני רבי שדברו בזה(.
דףעט
'מא תנא אהלות ,רבי יוסי היא' פרש"י :משו דאיירי בה רבי יוסי כדאמרינ לקמ ,נקיט לה .עכ"ל .וקצת קשה
מהל הגמרא שהקשתה 'אי רבי יוסי איפכא שמעינ לה דתניא ,'…וא כבר ידעה הגמרא מהברייתא שמקשה ממנה ,הוה
לה למימר מיד בתחילה 'מא תנא עירובי רבי יוסי' )באהלי תורה(.
'ַמְתֵ $שבי שתי חצרות' סיכו הסוגיא והמפרשי בס"ד.
.
גבוהי'טפחים
בי שתי חצרות
בי שני
בתי
נתמעטמי'
בשבת
בחול
מערבי
מערבי שניי )א הוא במש ד' טפחי עד י' אמות מערבי מותר
כיו
שניי או אחד ,וא הוא במש יותר מי' טפחי מערבי שניי להאכיל שהותרה אחד
לבהמתו הותרה ולא
ולא אחד(.
)ולפי' ב שני
ואסור לכל אחד מה לית מהתב לתו קופתו להאכיל לבהמתו ממנה
ברש"י
לרוה"פ :בשבת ,רש"י פי' א :חיישינ שמא ימעיט המחיצה מי' בידי,
ג כא
כיו
טפחי.
אסור
שיש
ריטב"א ויבוא להתיר טלטול בשבת הבאה.
ראב"ד ואסור לכתִחלה לסמו א'כיו דהותרה הותרה' .תקרה ליטול
מ
רש"י פי' ב :מוקצה הוא מערב שבת לצור יראו
המחיצה.
כשיתמ התב(.
לרא"ש :בחול ,שמא יפחת מי' טפחי בערב שבת ולא ירגיש עט
)אבל בשבת מותר ,דהואיל והותרה הותרה( .וא נוטל ויתרחק
כל המחיצה בבת אחת מותר] .וכתב החזו"א )צח ,ג( מ
דלרא"ש אסור ביו חול ליטול ע או אב מכל התקרה.
המחיצות שסביבות העיר ,אא"כ דעתו לסתור כל
המחיצה ,ואי אנו נזהרי בזה ,ואפשר דלא גזרינ אלא
במחיצת עראי כתב .עכ"ד .א י"ל דמה שאי נזהרי
בזה כי אי הלכה כ דהרי דעת הרא"ש הוא יחידאי,
וכמש"כ המשנ"ב בשעה"צ אות ק .וע"ע שעה"צ אות
צט דג לרא"ש האיסור הוא רק בערב שבת[.
אבל בשבת מותר )א"ר ס"ק כט ,תו"ש ס"ק נה ,מאמ"ר
ס"ק כ ,ביאור הלכה ד"ה ולהרא"ש( ,וי"א שג"כ אסור
)שו"ע הגר"ז סעי' כב ,נתיבות שבת פכ"ט סעי' טז
ובהע' נג(.
ואפילו להעמידה ש כדי שתאכל אסור )ִדלמא יקח בידו וית לה(.
א יכול לעמוד בפניה כדי שתל לאכול לבד )שהיא אוכלת לאט
לאט(
)ע"ב( 'ואומר הרי זו לכל בני מבוי' ואינו צרי לפרט ֵש כל אחד ואחד )כ"פ הטוש"ע סי' תקכז סעי' ח לגבי
עירובי תבשילי ,ולכאורה ה"ה בעירובי חצרות ותחומי ,וכ"כ הרה"ג המהדיר נר"ו על חידושי המאירי הע' ,255וכתב
דלשו המאירי ש 'לזכות בו לש פלוני ופלוני שבמבוי זה' הוא לאו דוקא( .וא א לא אמר בפיו כלל שזוכה לה
מהני )בית יוס סי' שסו ]שכתב :ונראה לי שאע"פ שלא יאמר זכיתי לה מהני ,ומפני כ לא הזכירוהו הפוסקי,
וברייתא אורחא דמילתא נקט .עכ"ל .וביאר בפרישה ש ס"ק ח ,דכיו דהמזכה אומר לזוכה זכה בשביל ,והזוכה נוטל
על דעת כ מהני ,כמגביה מציאה לחבירו בחו"מ סי' רסט סעי' ו ,ע"ש .והב"ח כתב דמש"כ במשנה 'ואומר' היינו
במחשבה ,שיתכוי בלבו בשעה שמגביה כדי לזכות לכול[(.
'ומזכה לה ע"י בנו ובתו הגדולי ,וע"י עבדו ושפחתו העברי…אבל אינו מזכה לא ע"י בנו ובתו
הקטני…מפני שיד כידו' נחלקו בזה הראשוני:
יש אומרי :רבי יוחנ דאמר )ב"מ יב ע"ב( 'לא גדול גדול ממש ולא קט קט ממש ,אלא גדול וסמו על שלח אביו
זהו קט ,קט ואינו סמו על שלח אביו זהו גדול' .וכ הלכה )כדלעיל מז ע"ב ,דשמואל ורבי יוחנ הלכה
כרבי יוחנ( .וא"כ ג כא מה ששנו 'הגדולי' היינו שאינ סמוכי על שלחנו ,ואפי' קטני .ומה ששנו
'הקטני' היינו שסמוכי על שלחנו ,ואפי' גדולי )תוספות כא וב"מ ש ,רא"ש סי' ח ,מהר" מרוטנבורג
בפסקי עירובי סי' קצב ,מרדכי סי' תקכ ,תוספות רבנו פר ,אגודה כא ,סמ"ג הל' עירובי ,סמ"ק סי' רפב.
ועי' ספר הישר סי' שלג .וכ בירושלמי שלפנינו הובאה מחלוקת רבי יוחנ ושמואל א לגבי עירובי ,ועי'
להל(.
וקשה א"כ אי עבדו ושפחתו העברי יכולי לזכות ,הרי סמוכי על שלחנו! ותי':
א .כיו שה אוכלי בשכר עבודת לא חשיבי סמוכי על שלחנו ממש )תוספות ,רשב"א ריטב"א ומאירי
בש ר"ת(.
ב .לא שייכי דברי רבי יוחנ אלא לגבי בניו ,שכיו שסמוכי על שלחנו ,אע"פ שגדולי ה ,כיו שרגיל
לפרנסו א לא יהיו מציאותיו של אביו ימנע מלפרנסו .אבל שאר בני אד שסמוכי על שלחנו של
אד ,אי מציאת שלו )תוספות ורשב"א בש ר"י(.
מיהו ִ *+#אפי' נערה ואפי' אינה סמוכה על שלחנו מציאתה שלו ,משו איבה שלא ימסור אותה לקידושי
למנוול ומוכה שחי )תוספות ש ,רמב" פי"ז מהל' גזילה הי"ג( ,ולפ"ז אי לזכות ע"י בתו אפי' אינה
סמוכה על שלחנו ,עד שתבגור )ב"י סי' שסו(.
עוד קשה ,בקט שאינו סמו על שלח אביו ,או אמה העבריה ,אי ה זוכי והרי קט אי לו זכיה! וי"ל
דבשתופי מבואות דרבנ הקלו )תוספות ע"פ הגמ' גיטי סד ע"ב ,רמב" פ"א מהל' עירובי ה"כ ,מגיד
משנה ש ,כל בו סי' נט ,ב"י סי' שסו בשמ( ,ובתנאי שיש בה דעת )חידושי המאירי ע"פ הגמ' ש(.
וגדול נשוי הסמו על שלח אביו ,ג לדעה זו יכול לזכות על ידו ,דאחרי נישואי לא מהני סמיכות שלח
)הגהות סמ"ק סי' רפב ,כל בו סי' לג ,הגהות אשרי סי' ח ,בית יוס ודרכי משה סי' שסו בשמ( ,כיו
שרגילות שעושה הכל על דעת עצמו ולא על דעת אביו )תו"ש ש ס"ק לב ,משנ"ב ש ס"ק ע .וכתב בכה"ח
ס"ק קיד ,דלפ"ז ה"ה א נשא וגירש ]שכיו שנישא עושה הכל על דעת עצמו[ ,אבל אירס ושיד לא,
דעדיי עושה על דעת אביו(.
ויש אומרי :אי כא שייכות לדברי רבי יוחנ הנ"ל ,וכא גדול הוי גדול ממש אפי' סמו על שלח אביו ,וקט הוי קט
ממש אפי' אינו סמו על שלח אביו ,דדוקא לגבי מציאה שהטע הוא משו איבה אז שיי לחלק בי סמו
על שלחנו או לא ,אבל לגבי זכיה לא )רמב" ור" ב"מ ש ,רשב"א ומאירי כא בש יש אומרי ,עבוה"ק
ש"ד ד ,תש' המיוחסות לרמב" סי' ריג ,הגהמ"י פ"א מהל' עירובי אות י ושכ"ד בה"ג ]וכ"כ סמ"ג בשמו[
ורי" ורמב" מדלא פירשו כא עני סמו על שלחנו ,הריטב"א כא בש רבו הרא"ה ושהוא הנכו וכ
דעת הגאוני ,המאירי בחידושיו ובבית הבחירה ,אור זרוע סי' קפב וסמ"ג ש ותוס' רא"ש ב"מ ש בש
רבנו שמשו .ומבואר באור זרוע ש דלא גרסו בירושלמי מחלוקת רבי יוחנ ושמואל לעני עירובי(.
ולהלכה :הטור )סי' שסו( הביא את המחלוקת הנ"ל ,וכתב :וטוב להחמיר כדברי שניה ,שלא לזכות ע"י בנו קט אפילו
אינו סמו על שלחנו ,ולא ע"י בנו הסמו על שלחנו אפי' הוא גדול .עכ"ל .והבית יוס )ש( כתב דנקטינ
כדעת הרי" ורמב" וכל הני רבוותא שמסכימי לדעה אחת ]ה'ויש אומרי' השני דלעיל[ ,וציי עמש"כ
הטור להחמיר כדברי שניה דהיינו רק לכתחילה ,אבל בדיעבד כל אחד מה חשוב גדול ,דכיו דמידי דרבנ
הוא סומכי על דברי המיקל .עכ"ד ]דהיינו שאפשר להקל בדיעבד לשני הצדדי ,בי בקט שאינו סמו ובי
בגדול שסמו ,וכ"כ המשנ"ב ס"ק סט[ .ובשו"ע )ש סעי' ט( כתב בסת את דעת הרי" והרמב" ,והביא
ביש אומרי את דעת התוס' ורא"ש ,וסיי :ולכתחילה טוב לחוש לדברי שניה היכא דאפשר .עכ"ל .והרמ"א
הוסי :ובדיעבד סומכי על דברי המיקל בעירוב .עכ"ל.
'ומזכה לה …ועל ידי אשתו' נחלקו הראשוני בטע אי אשה יכולה לזכות לאחרי:
יש אומרי :מדובר כשיש לה בית לעצמה באותו מבוי ]וכגו שנת לה אותו אֵחר ע"מ שאי לבעלה רשות בו )חידושי
המאירי([ ,דאמרינ 'מיגו דזכיה לנפשה ,זכיה נמי לאחריני' .אבל א אי לה בית לעצמה ,אינו יכול לַז*Bת
על ידהְ ,דָיָדה כיד בעלה )תוספות ע"פ הגמ' בסו נדרי פח ע"ב ,וע"ע מאירי קידושי כג ע"ב ,ר" נדרי
ביצה פ"ב ,רמ"א בהגהת שו"ע חו"מ סי' רמג סעי' יד ונו"כ ש ,שער המל נדרי פ"ז(.
וקשה ,ממה נפש ,א מקבלת פרס מבעלה אינה צריכה לזכות לעצמה ,ולא שיי 'מיגו דזכיה לנפשה',
וא אינה מקבלת פרס מבעלה יכולה לזכות לה אפי' אי לה בית באותו מבוי! וי"ל:
א .מדובר כא שמקבלת כס כדי לקנות מזו ,ולא נחשב מקבלת פרס אא"כ מקבלת המאכל עצמו מבית
בעלה )תוספות בתי' א ,ועי' לעיל ד עב ע"ב שיש בזה לכאורה מחלוקת בי הראשוני ,די"א דא
במקבלת סכו הוצאות האכילה חשיבא מקבלת פרס ,ועי' מש"כ ש בס"ד(.
ב .מדובר שמעשי ידיה מספיקי למזונותיה ,דלא חשיב מקבלת פרס כיו שאוכלת מעצמה )וכגו שאמר לה
צאי מעשי ידי במזונותיי( ,אבל נחשבת סמוכה על שלחנו לעני שידה כידו ומציאתה שלו )תוספות
בתי' ב ,ריטב"א .ועי' להרה"ג המהדיר על חידושי המאירי הע' .(261
ויש אומרי :אשתו אוכלת בשכרה ,ולכ אינה נחשבת כידו )הריטב"א בדר אפשר ,וכמו שתי' לעיל לגבי עבדי
ושפחות עברי .ובחידושי המאירי כתב 'דמזונותיה ה חוב אצלו' ,ודו"ק(.
ויש אומרי :קיי"ל יד אשה לאו כיד בעלה ,ודלא כרבי מאיר דס"ל שכל מה שקנתה אשה קנה בעלה )חידושי המאירי,
ר" פ"ב דביצה ]ח ע"ב בדפי הרי" ,ממשמעות הרי" ש והרמב" פ"א מהל' עירובי ה"כ[ ,רבנו ירוח
נתיב ד ח"ג כט ע"ד ,ב"י סי' שסו בשמ ,וכ"פ בשו"ע ש סעי' ט בסת ,אמנ ביש אומרי הביא את דעת
התוספות ]יש אומרי קמא דלעיל[ ,ועי' לעיל לגבי ההלכה בעני בנו ובתו הקטני(.
'חבית של שתופי מבואות צרי להגביה מ הקרקע טפח' הגמרא הדגישה דבריה דוקא על חבית של שתופי
מבואות ,משו דהוי דרבנ ,ואי מכא ראיה לכל די הגבהה שיהיה די בטפח )תוספות כא ,ובב"ק כט ע"ב ד"ה אלא
]הראשו[ .וכ דעת רש"י ]ש ,וכתובות לא ע"א )וע"ש בתוס'( ,וקדושי כה ע"ב[ דהגבהה בעינ ג' טפחי ]כדי שיצא
מתורת לבוד[ ,רשב"א כא ,מאירי קידושי ש בש רוב הפוסקי ,רשב" ב"ב פו ע"א( .וי"א שיש מכא ראיה לכל
מקו דהגבהה בטפח )ריטב"א ,תוספות רבנו פר בש רבנו ת ,וכ דעת ר"ת שהגבהה בכל מקו בטפח ,והובא בתוס'
קידושי כו ע"א ד"ה אי נמי .ועי' רא"ש סי' ח ,הגהמ"י פ"ב מהל' מכירה ס"ק א .וע"ע באריכות במהדיר על הרשב"א הע'
.145ועי' טוש"ע חו"מ סי' קצח סעי' ב שהביאו את שתי הדיעות לגבי כל הגבהה ,וע"ש בנו"כ ואכמ"ל(.
וא א נת העירוב לידו התלויה באויר ,צרי להגביה טפח ממקו עומדה )ט"ז סי' שסו ס"ק ו ,משנ"ב ש ס"ק נא( ,א
העירוב בולט החוצה מידו )ביאור הלכה ש ד"ה צרי ,דא כל העירוב בתו ידו א"צ להגיע לדי הגבהה אלא קונה
מדי ידו ,כמבואר בתוס' כתובות לא ]ד"ה דאי[ ובנתיבות המשפט חו"מ סי' קצח ס"ב ,ע"ש .וע"ע בכה"ח ש ס"ק פב(.
'צרי להגביה מ הקרקע' לאו דוקא מ הקרקע ,דה"ה מ השלח )כדמוכח בטוש"ע חו"מ סי' רסט ,נתיבות שבת
פל"א סעי' לו הע' צ .ועי' שו"ת דברי חיי ח"א חו"מ סי' לג ,שו"ת אבני נזר אהע"ז סי' קסקסא ,שו"ת חלקת יואב
אהע"ז סי' יג ,פתחי חוש ח"ז פ"ו סעי' ט הע' יח .וע"ע חדושי גור אריה למהר"ל מפראג כא(.
'א טע מלוא לוגמיו' מלוא לוגָמיו לאו דוקא ,אלא מלא לוגמא ,דמלוא לוגמיו ]מילוי הפה משני צידי הלחי[ הוא
מעט יותר מרביעית ,ומלוא לוגמא ]מילוי הפה בצד לחי אחד ,שמסלק כל המשקה לצד אחד[ הוא רוב רביעית )תוספות
ע"פ הגמ' יומא פ ע"א ,ריטב"א בש רבו הרא"ה בש רבו הרמב"(.
]פרטי בזה עי' בסוגיא בפסחי קח ע"ב ובטוש"ע סי' רעא ,ואכמ"ל[.