'א משלו צרי לזכות ,וא משלה צרי להודיע' משמע דא משלו א"צ להודיע )וכ"מ בתוספתא ריש פ"ו,
וכ"כ כל הראשוני .אלא דלפי הגירסא שברבנו חננאל לפנינו 'בי משלו בי משל חבירו צרי להודיע' ,א"כ לכאורה ס"ל
דא משלו צרי להודיע .והעיר בזה המהדיר ש הע' 104וכתב דהוה יחידאה בזה(.
'וא משלה צרי להודיע ,ומגביה '…משמע לכאורה דג א משלה ,צרי להגביה )וכ נראה מדעת הרמב"
פ"א מהל' עירובי הי"ז ,וטעמא כדי שיהא היכר .וכ"כ הרשב"א וריטב"א ומגיד משנה וכס"מ ש בש הגאוני ,וכ"כ
רבנו יהונת הכה מלוניל על הרי" כה ע"א .ובחידושי המאירי כתב שמא ישבר ,וע"ש להרה"ג המהדיר נר"ו הע' .278
וכתב העולת שבת שיש לחוש לכתחילה לשיטה זו ,והובא בביאור הלכה סי' שסו סעי' ט ד"ה צרי( .א יש אומרי דא
משלה א"צ להגביה )רש"י לעיל עט ע"ב ,והביא גירסת התוספתא שלפניו :א משלה א"צ לזכות ,וא משלו השליח
מגביה מ הקרקע ואומר זכיתי לכ .עכ"ל .וכ"כ הרשב"א בחידושיו ובעבוה"ק ש"ד ד ,ריטב"א ,מגיד משנה ש בש
האחרוני ,הגהמ"י קונשטנטינא בש סמ"ג(.
'ומגביה' א אפשר להקנות העירוב ג בקני סודר ,דהיינו שהאחד יקנה למזכה את סודרו ,ועי"כ יזכה הזוכה במתנה
לכל בני החצר )נתיבות שבת פל"א סעי' לד הע' פה בש ערוה"ש ,שו"ת בצל החכמה ח"ה סי' קלז בש שו"ת שלמת
חיי ח"ד סי' ה אות טו .וע"ע בביאורי על חידושי המאירי סי' יב( .ואחר השבת ,או אפילו באמצע השבת חוזר
העירוב לרשות המזכה וא"צ לחזור ולזכות ולבקש רשות ,דאינו מזכה אלא עד אחרי קנית העירוב )נתיבות שבת ש,
וע"ע שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' מד(.
'צרי לזכות '…סיכו הסוגיא והמפרשי בס"ד.
.
עירובי חצירות ושיתופי
מבואות
רב
)ולר"ח ותוס' ג ר'
ישמעאל ב"ר יוסי(
תנא
דידן,
שמואל
)ולר"ח ותוס'
ג רבי חייא(
א"צ לזכות
א .כיו דאוסר
עליו גמר
ומקני וא"צ
זכיה.
ב .כיו שיש
הנאה למערב
שמותר במבוי
גמר ומקני
זכיה
וא"צ
)וההקנאה ע"י
ההנאה,
דהנאה חשיב
ממו(.
עירובי תחומי
רב ,רב
נחמן
שמואל
)ולרש"י ג רבי ישמעאל ב"ר יוסי(
)ולרש"י ג
רבי חייא(
צרי
צרי
א"צ לזכות
לזכות
לזכות
)דלא תנ במשנה(
)כדי
א .דלא והטע:
לקנות
אסר
א .דלאו מקני רשות אחרי
רשות,
עליה,
הוא.
ואפי'
ולא
ב .אי מערבי אלא לדבר
למ"ד
גמר
מצוה ,ומשו מצוה גמר
עירוב
ומקני.
ומקני.
משו
ב .תחומי ג .אי מערבי אלא מדעתו,
דירה
עיקר
ואמירתו 'צא וערב לי'
צרי
מ
חשובה כזכיה.
לקנות
התורה .ד .כיו שמוציא מרשותו
הדירה(
ומניחו מחו לעיר ודאי
גמר ומקני.
עירובי תבשילי
רב
נחמ
ן
בעי
א
ר"נ בר
רב
אדא
אמר
שמואל
,רב
יוסף
צרי
לזכות
.
להלכה צרי לזכות בי בעירובי חצירות ושתופי מבואות ,ובי בעירובי תחומי ותבשילי )רב נחמ בגמ' ,שאילתות דרב
אחאי סוס"י מח וסי' נ ,תוספות בשמו ,בה"ג פרק כיצד משתתפי ,מרדכי סי' תקכב בש רבנו חננאל ,רי" ,רמב" פ"ו
מהל' עירובי הי"ט ופ"ו מהל' יו"ט ה"ו ,העיתי סי' עד ,אור זרוע סי' קפב ,רא"ש סי' ט ובתוספותיו ,ריטב"א ,רשב"א
בחידושיו ובעבוה"ק ש"ד ד וש"ה טז ,טוש"ע סי' תיג וסי' תקכז סעי' י(.
'רבי יעקב ברה דבת יעקב' פרש"י :אביו לא היה הגו ,לפיכ לא הזכירו .עכ"ל .וא"כ יש ללמוד מכא דכל מי
שהוזכר הוא וש אביו ,סימ שאביו הגו היה .ודו"ק .וצ"ע למה רש"י כתב כ רק כא ,אחרי שהוזכר רבי יעקב הנ"ל כבר
פעמיי )שבת קג ע"א ,קמט ע"ב( .עוד יש לציי שמצינו בכ"מ 'רב מרי ברה דבת שמואל' ופרש"י )ברכות טז ע"א(:
בכמה מקומות קרי ליה בר רחל ,ובת שמואל היתה ונשבית לבי העמי ,כדאמר בכתובות )כג ע"א( ובא עליה אחד
ונתעברה הימנו ואחר כ נתגייר ,ושמיה איסור כדאמרי' )ב"ב קמט ע"א( 'רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה הוה’ ,לכ
לא היה נקרא על ש אביו .עכ"ל .וא"כ אולי ג כא היה אביו של רבי יעקב גר )או א גוי( .וצ"ל דקבלה היא לרש"י ,או
ברוה"ק כנודע ,שאביו של רבי יעקב לא היה הגו )ומצינו ג 'רבי יעקב בר ברתיה דרב אחא בר יעקב' ]סוטה מט ע"א[.
ודו"ק .ומצינו בעוד מקומות 'בר ברתיה' א כשהיה הסבא מחכמי התלמוד הידועי ,ואז י”ל דמשו כ הדגישו שהיה
נכדו ,כגו 'חנ הנחבא בר ברתיה דחוני המעגל' ]תענית כג ע"ב[' ,רב חמא בר ברתיה דחסא' ]ב"מ פו ע"א[' ,רבי יוד בר
ברתיה דרבי שמעו ב יוחי' ]ירושלמי קידושי פ"א ה"ז[ .וע"ע לגבי 'רבי יעקב בר ברתיה דאחר' ]קידושי לט ע"ב,
חולי קמב ע"א[ .ואכמ"ל יותר .וע"ע מגדי חדשי(.
'ההוא טורזינא '…פרש"י :נכרי היה )וכ"מ בתוס' כא( .ובחידושי המאירי כתב :ישראל היה )ועי' להרה"ג המהדיר
נר"ו ש הע' 324דתלה פלוגתייהו בפלוגתא קודמת א מועילה שכירות בישראל כבנכרי ,או שבישראל אי מועיל אלא
ביטול .דלרש"י שלא מהני שכירות בישראל לכ נקט שנכרי היה ,ולמאירי שמהני שכירות בישראל א"כ ישראל היה.
אמנ י"ל דג א מהני שכירות בישראל משמעות הסוגיא דאיירי בנכרי ,דהרי אמרו לו 'אוגיר ל רשות' ,וא היה
ישראל הוה להו למימר ליה 'ערב עמנו' או 'בטל לנו' .ודו"ק ,ועע"ש(.
'טורזינא' ממונה על כלי זיי העשויי לשמירת העיר להלח על הצרי ,ודר בעיר )רש"י כא ,וע"ע רש"י ב"ב ח ע"א
'טרזינא' שומר כלי זיי של בני העיר .עכ"ל .וכ"ה בשו"ת הר" סי' ב .ובפי' רבנו גרשו ש כתב :כלי זיי שנושאי
אותו שומרי חומות העיר .עכ"ל .ועי' רש"י ברכות נו ע"א דפי' 'טורזינא דמלכא' שומר אוצר המל .עכ"ל .וי"ל דהוא
הוא( .והיינו 'טור זינא' פירושו :נוטר כלי זיי )חידושי המאירי(] .ויש לבאר לכאורה למה בדיוק בשני המעשי שלא רצו
אנשי להשכיר היו ה הטורזינא ,כי כיו שהוא שומר את כלי הזיי שמיועדי לשמירת העיר ,פחד להשכיר את מקומ
שמא יקחו הרבי .אמנ קצ"ע לפרש"י בב"ב והר" דהוא שומר את כלי הזיי של בני העיר עצמ .ודו"ק ,וי"ל )ועי'
היטב שו"ת צי אליעזר ח"ב סי' כה אות ד([.
'אשתו של אד מערבת שלא מדעתו' נחלקו הראשוני בפירוש היתר זה:
יש אומרי :אפילו בעלה בא כעת ומוחה מהני מה שהשכירה אשתו )משמעות רש"י ,ראב"ד פ"ה מהל' עירובי ה"ה,
רשב"א ,ריטב"א ,רא"ש סי' ט ,רמ" ומגיד משנה ש דכ נראה יותר מ הסוגיא ,טור סי' שסז ,ב"י ש
דכ"כ שבלי הלקט בש ר"מ ב"ר משה ]ועי' מאמ"ר ש ס"ק א[ .וכתבו האחרוני כמה טעמי בזה:
א .תקנו חכמי תקנה מיוחדת משו דרכי שלו ,שלא יבוא מחמת קטטה בער"ש לאסור על בני מבוי
לטלטל בשבת ,ואמרו דמהני ג הסכמת אשתו כי היא כגופו .וכשאי לו אשה או כשאי אשתו מסכימה
לא רצו חכמי לעקור יותר כי מילתא דלא שכיחא היא ]לבוש סי' שסז סעי' א ,משנ"ב ש ס"ק א[.
ב .אי לו כוח לאסור עליה לערב ,וכיו שהוא אוסר עליה תקנו חכמי דסגי ג בהסכמת אשתו ]חזו"א
סי' צט ס"ק ה )ולפ"ז תמה אי אפשר לכתחילה לערב בעל כרחו באינו רגיל ואינו אוסר([.
ג .עיקר תקנת חז"ל היתה שאחד מבני הבית יסכי לעירוב ,או הוא או אשתו ,ולא איכפת ל במחאתו כיו
שאשתו מסכימה ]ערוה"ש ש סעי' א )דלטעמי הקודמי לא יוב אי עקרו ג בנכרי את זכותו ,הרי
הוא לא חייב כלל לערב([.
ויש אומרי :א מיחה לפני שהשכירה אבל לא מוחה כעת מהני ,אבל א מוחה כעת אחרי שהשכירה אשתו לא מהני
)רמב" פ"ה מהל' עירובי ה"ה ,פשטות סתימת הרי" ,המאירי בחידושיו ובבית הבחירה ]ופירשו כ
בדברי הגמרא 'הא דאסר הא דלא אסר' דהיינו א בעלה מיחה ואסר עליה או שלא מיחה ולא אסר
עליה .ודו"ק .ולפ"ז הא דלהל דכופי אותו לעשות מבוי ועירוב וכו' ,היינו שנכנסי ולוקחי ממנו בלא
ידיעתו ,או אע"פ שממחה אבל אח"כ מתרצי איתו )כמו 'כופי אותו עד שיאמר רוצה אני'( ,אבל א
מחזיק במחייתו אי עירובו עירוב .אמנ בית די יכולי לכופו ,כפי שמבואר בירושלמי ,וכ"פ השו"ע
סי' שסז ,וכתב המשנ"ב ש ס"ק טז ובשער הציו ש אות יג דכו"ע מודו בזה[(.
והשו"ע )סי' שסז( הביא בסת את הדעה הראשונה הנ"ל ,וביש אומרי את הדעה השניה ,ולכאורה דעתו לפסוק לקולא
כהסת .והמשנ"ב )בביאור הלכה ד"ה ויש( כתב דכ"ז משו דהבי דפשטות הסוגיא לא משמע כשיטה שניה ,אבל
לפמש"כ המג"א והגר"א ליישב גירסת הגמ' לפי שיטה שניה ,אפשר שיש להחמיר כשיטה שניה ,אבל האליה רבה כתב
דיש לפסוק כשיטה ראשונה ]וכ בשו"ע הגר"ז לא הביא סברת הי"א ,וכתב כה"ח ס"ק יח משו דס"ל דהלכה כהסת
וג הלכה כדברי המיקל בעירוב[ .וצ"ע .ועכ"פ יש לסמו להקל שלא צרי דעת אשתו )עי' להל( .ע"כ.
]ועי' בחזו איש )סי' צט ]לה[ או' איא( בירור כל השיטות בסוגיא ,וסיכו כל הדיני העולי.
'אשתו של אד '…נחלקו בזה הראשוני:
יש אומרי :לאו דוקא מדעת אשתו ,דהרי מבואר להל דג בני מבוי נכנסי בעל כרחו ליטול עירובו ,ואפי' בלא הסכמת
אשתו )מרדכי בש י"מ ,הובא בדרכ"מ הארו ריש הסימ ,מאמ"ר ס"ק א ממשמעות שבלי הלקט שהביא
הב"י ]א תמה בעיקר הסברא[ ,וכ משמעות הרשב"א בחידושיו ובעבוה"ק ש"ד ד ,ואולי כ א דעת
הרמב" פ"ה מהל' עירובי ה"ב ,ע"ש .וכ הכריע המשנ"ב ]ס"ק יב ובביאור הלכה סי' שסז ד"ה אבל וד"ה
ויש[ אבל רק כשלא מיחה אח"כ בפירוש ,וע"ש באריכות .וע"ע חזו איש סי' צט ס"ק חי(.
ויש אומרי :דוקא מדעת אשתו ,וזהו 'נוטלי מתו ביתו' היינו ברשות ביתו ,וזהו 'נוטלי שיתופ ממנו בעל כרחו'
)תוספות ,תוס' רבנו פר ,וכ"מ ברא"ש סי' ט(.
וג לשיטה זו ,נחלקו א באחד מבני הבית שאינו דוקא אשתו סגי ,או צרי דוקא אשתו ממש )תוספות
נסתפקו בזה .והרא"ש כתב בש מהר" מרוטנבורג ]בפסקי עירובי סי' קצז[ דכל מה שנסתפקו היינו דוקא
בחצר שבי ב' מבואות ,כיו דלא ידעינ באיזה נוח לו ,אבל בחצר הפתוחה למבוי אחד יכולי לקבל ג
משאר בני ביתו .וכ"פ הטוש"ע סי' שסז דג באחד מבני הבית סגי .וכתב הב"י סי' שסז דנראה דג בחצר
שבי ב' מבואות ,א רגיל במבוי אחד יכולי ליטול מבני ביתו .אמנ משמעות הב"י דעכ"פ שוני שאר בני
ביתו מאשתו ,דבבני ביתו לכו"ע אי יכולי ליטול א עדיי ממחה אח"כ ,א לסוברי דבאשתו מהני.
והרמ"א בדרכ"מ הקשה מאי שנא אשתו מבני ביתו .ותי' תו"ש ס"ק ד דשאני אשתו שהיא כגופו .ובנהר
שלו ס"ק א תי' דאורחא דמילתא שאשתו נושאת ונותנת בתו ביתו ,ואע"פ שהוא אומר שהוא מקפיד אי
דעתו הפנימית כ ,כי הוא חייב לדור עמה ,ועירוב משו דירה .עכ"ד .וע"ע חזו"א סי' צט ]לה[ או' וז(.
'מערבת שלא מדעתו' נתנו חכמי כוח בידה רק לערב בשביל עצמ לתת חלק ,אבל אינה יכולה לזכות פת משלו
לאחרי לצור עירוב ,ואפילו כשאינו מוחה אלא רק לא הסכי בפועל .ויש להזהיר על זה כשאי בעלה בעיר שלא
יטלו ממנה עירוב בשביל אחרי אלא רק בשביל עצמה )תוספות ,רא"ש ,מרדכי סי' תקכב ,סמ"ג הל' עירובי ,סמ"ק סי'
רפב ,טוש"ע סי' שסז( .אבל ממזונותיה יכולה לזכות ,שה שלה )מג"א ש ס"ק א ,א"ר ס"ק ג ,משנ"ב ס"ק ז .וכתב
מחצה"ש שכתב דהיינו דבשעת אכילתה לוקחת ממזונותיה ומזכה לאחרי ,שאי כח ביד בעלה למחות בידה ,כיו
שיכולה לומר אני מצמצמת מאכילתי כדי לזכות לה וא תמחה בי אוכל אני את זה(.
'רגיל…שאינו רגיל' יש אומרי שבפעמיי נקרא רגיל )תו"ש סי' שסז ס"ק ב ע"פ הש" יו"ד סי' רכו ס"ק יא( ,ויש
אומרי שבשֹלש פעמי )פמ"ג בא"א רס"י שסח ,ושכ א לא עירב עמה ג' פעמי כבר לא מיקרי רגיל .והובאו שתי
הדיעות בכה"ח ש ס"ק ח(.
'כופי אותו לעשות לחי וקורה למבוי' היא תוספתא )ב"מ פי"א ה"ט( :כופי בני חצר זה את זה לעשות לחי וקורה
למבוי )והובא ברי" בבא בתרא ה ע"א ,רא"ש ש פ"א סי' כג ,רמב" פ"ה מהל' שכני הי"ב ,טוש"ע חו"מ ריש סי'
קסב ]ועי' שו"ת משאת בנימי סי' ד[ .והבאנוהו לעיל ד סח ע"א ]ובכול הגירסא 'כופי בני מבוי' ,ועי' חסדי דוד
)המקורי ,דהנדפס על התוספתא בסו ש"ס וילנא מקוצר( וחזו יחזקאל ש דכ עיקר[ .ובעי משפט כא סי' מו אות ט הוסי הגאו
רבי ישעיה פיקברלי הציו לש ,א כתב דבתוספתא דב"ב שלפנינו ליתא .עכ"ד .ולכאורה אישתמיטיתיה התוספתא
דב"מ הנ"ל דש איתא כ להדיא ,והא דהרי" והרא"ש הביאוה בב"ב ִהְטָעהו לחפש בב"ב .וע"ע בהגהותיו של הגרי"פ
על הרא"ש פ"א דב"ב ש אות א דכתב :ודע בתוספתא שלפנינו לא מצאתי אלא מקצת דמקצת ממה שהעתיקו הרי"
והרא"ש .עכ"ל .וג"כ כפי הנראה כמש"כ לעיל שלא ראה התוספתא בב"מ ,כי בתוספתא בב"מ הנ"ל הוא בדיוק כמש"כ
הרי" והרא"ש .ופלא מגאו עצו כמותו דלא ראה שהיא תוספתא בב"מ כנ"ל ,ובפרט שכבר ציינוהו המצייני ]עי'
בש"ס דיד בב"ב ש דציינו בצידי הרי" ובתו דברי הרא"ש )ואולי בדפוס שבזמנו לא היה ,וצ"ע[ .וכ ציי בהגהות
חשק שלמה דאישתמיטיה להגרי"פ התוספתא .והנה ,במגיד משנה על הרמב" ש כתב :כופי בני מבוי וכו' ,תוספתא
באה בהלכות ]הרי"[ פ"ק ]דב"ב[ .עכ"ל .ובמרכבת המשנה ]פ"ה מהל' עירובי ה"ה[ כתב דאישתמיטיתיה להמגיד משנה
גמרא דיד כא ד פ ע"א ,שהרי ציי רק שהרי" הביא התוספתא ,ולא הגמרא עצמה .א הנודע ביהודה ]בתש' להגרי"פ
הנ"ל ,ח"ב חו"מ סי' לט[ כתב דהרמב" שכתב 'כופי בני מבוי זה את זה' צדק המגיד משנה שמקורו מהתוספתא הנ"ל
דג"כ איתא ש הכי ,דאילו אצלנו בגמרא כתוב בסת 'כופי אותו' ופירושו שרק בית די יכולי לכפותו ,וחידוש
התוספתא שבני מבוי עצמ יכולי לכפות ללא בי"ד אינו מופיע בגמרא דיד .עכ"ד .ועי' להל ע"ב על 'לישנא
אחרינא'( .וה"ה א הוא מבוי מפולש שכופי זה את זה לעשות צורת הפתח וכל התיקוני שצרי )סמ"ע ש ס"ק א,
חסדי דוד ש( .ואפילו מיעוט כופי את המרובי )רמ"א בהגהה בשו"ע חו"מ ש ע"פ רבנו ירוח ,וכ לכאורה משמע
מלשו 'זה את זה' .אמנ בחידושי המאירי כא כתב :ודוקא כשרוב רוצי בדבר ,אבל יחיד או מיעוטו של מבוי רוצה
בדבר ורוב אי רוצי בכ אי המועטי כופי את המרובי ,וא המועטי עשו לחי וקורה בעל כרח של אחרי ,אע"פ
שלעני הכשר מבוי מעשיה מועילי ,מ"מ לעני הדי אינ משתלמי מה .עכ"ל המאירי .וכתב הרה"ג המהדיר נר"ו
ש הע' 353דכפי הנראה לא היתה לפני המאירי גירסא בתוספתא 'זה את זה' ,אלא רק כבגמ' דיד 'כופי אותו' דמשמע
רוב .אמנ המאירי דידיה כתב בריש דבריו ש 'זה את זה' ,עי"ש(.
)ע"ב( 'שאני הת דליכא/דאיכא מחיצות' יש כא שתי גירסאות ושלושה פירושי:
א' .שאני הת דליכא מחיצות' .פי' הברייתא איירי כשאי מחיצות ,ומבוי מגולה הוא ואינו נוח לשומרו ,ולכ כופי אותו,
אבל להתיר בטלטול אי משמעות שכופי אותו ,וזה חידש שמואל שכופי )רש"י(.
ב' .שאני הת דליכא מחיצות' .פי' הברייתא איירי כשאי מחיצות ,וכיו שאי מחיצות אפשר לכפות אותו להשתת
בבניית כדי שיהיה מותר לטלטל במבוי .אבל א יש מחיצות ,אי אפשר לכפות אותו רק לגבי עירוב לטלטול מהבתי
ומהחצר למבוי )תוספות ותוס' רבנו פר לפי גירסת רש"י ]ועי' בחידושי המאירי ולהרה"ג המהדיר נר"ו ש הע' 340
ו.(353
ג' .שאני הת דאיכא מחיצות' .פי' הברייתא איירי כשיש מחיצות ,וכיו שיש מחיצות כופי אותו להשתת בלחי וקורה,
כיו דיועילו א בעל כרחו .אבל כשאי מחיצות וצריכי לעשות עירוב לא יעזור לנו א נכפהו ,כי לא יועיל בעל
כרחו ,דבי למ"ד עירוב משו קני ובי למ"ד משו דירה צריכי הסכמתו )תוספות ותוס' רבנו פר וריטב"א לגירסת
רבנו חננאל(.
'לישנא אחרינא ,מצד שאני' יש כא גירסאות ופירושי רבי בדברי הגמרא האלה:
א' .מבית די שאני' )הגהות הגר"א כא אות א ,ביאור הגר"א או"ח סי' שסז ]וכתב שזהו מקור הדי בשו"ע ש שכתב
'אבל כופי אותו בבית די לערב עמה' ,שו"ת נודע ביהודה ח"ב חו"מ סי' לט בתש' להגר"י פיקברלי ]וכתב שלבו
אומר לו שהיה כתוב 'מב"ד שאני' והמדפיס הדפיס צ' תמורת ב'[ ,הגהות מהר"ב רנשבורג ]וכתב שה דברי אלהי
חיי[( .והיינו ש'כופי אותו' היינו מפרשי שרק בית די יכולי לכופו ,ולא היינו יודעי שאפשר לכופו ג בלי בית
די ,קמ"ל שמואל ש'נכנסי לתו ביתו' דהיינו ג בכפיית בני המבוי בעצמ )ותיר לפ"ז הנודע ביהודה ש את
קושית מרכבת המשנה על המגיד משנה פ"ה מהל' שכני הי"ב שציי כמקור לרמב" ש רק את התוספתא ולא את
הגמרא דיד ,עי' לעיל שהארכנו בזה .וביאר הנוב"י דאע"פ שבאמת לפי תירו הגמ' יכולי לכפות אפי' בלא בית די,
עכ"פ לא רצה המגיד משנה לציי אלא למקור מפורש .עכ"ד .אמנ לא זכיתי להבי דעכ"פ ע"פ תירו הגמרא א"כ
הא בדיוק קמ"ל שמואל שג אפשר לכפותו בלא בי"ד ,וא"כ הדרא קושית מרכבת המשנה לדוכתא דהול"ל למגיד
משנה לציי ג לדברי שמואל כא .ודו"ק .ואולי אינה קושיה אלא א הו"ל לציי לברייתא שהובאה בגמ' ]להבנת
מרכבת המשנה[ ולא לברייתא שהובאה ברי" ,אבל לא דהו"ל לציי לדברי אמורא כנגד ציו לברייתא אפי' שהובאה
ברי" .והב .וצ"ב עדיי(.
ב' .רוצה שאני' )נודע ביהודה ש 'ג יותר מזה נלע"ד' ]וכתב דנתחל להמדפיס ר"ו במ' ,ומ הה' נשמט הרגל[( ,דהיינו
שבית די כופי אותו עד שיאמר רוצה אני )עי' במגיד משנה פ"ה מהל' עירובי ה"ח(.
ג' .חצר שאני' )הגר"י פיקברלי בשו"ת נודע ביהודה ש בהמש ]דהיינו שנתחל למדפיס ח' במ' וד' בר'[( ,דדוקא גבי
טלטול במבוי עצמו כופי אותו כיו שאוסר לטלטל בכל המבוי ]על דר שכתבו התוד"ה שאני ,עי' לעיל[ ,אבל
לטלטל מ החצר למבוי אינ יכולי לכופו להתיר ,כיו שעכ"פ יכולי לטלטל במבוי עצמו )וכתב לו הנודע ביהודה
ש :ובודאי הגהה זו טובה יותר מהגהות שלי ,אבל מה אעשה שלענ"ד אי הגהה זו מתקיימת ,שא"כ הול"ל 'מבוי
שאני' על דר התירו הראשו שנות טע למה כופי במבוי ששנוי בברייתא ,ולא למיהב טעמא לדחות דברי
שמואל .ועוד וכי יש שו חילוק בי מבוי לחצר ,והלא לפי דברי התוס' ג בחצר א היה אסור לטלטל בהחצר עצמו
כגו שהיתה פרצה יותר מעשר בחצר היו כופי אותו לתק החצר כש שכופי אותו לתק המבוי בלחי וקורה ,רק
כיו שמותר לטלטל בחצר עצמו וכ במבוי עצמו ,רק השיתו פועל היתר הטלטול ממבוי לחצר ומחצר למבוי ,לכ
אי ללמוד מברייתא זו שיכופו אותו בזה שאמר שמואל שכופי ,וא"כ לא שיי לומר 'חצר שאני' .ועכ"פ הול"ל
'מחצר למבוי שאני' .ועוד וכי נזכר חצר בדברי שמואל והרי שמואל נכנסי לביתו קאמר ולא לחצירו ,וא"כ א זה על
דברי שמואל קאי הול"ל 'בית שאני' .ולכ לדעתי קשה להגיה כ ואעפ"כ א בעיני מר נכו הדבר יוכל להגיה כרצונו.
עכ"ד(.
דח' .מצד שאני' )כ גרסו הרבה אחרוני ,א אמרו פירושי שוני זה מזה ,ונפרט בס"ד(:
)ד( הפירצה היתה בצד ,ופירצה קוראת לגנב ולכ כופי אותו לסייע בהדיה אע"פ שאינו רגיל )חידושי מה"ר מאיר
מקונסטנטי בנו של הריעב" ,ע"ש עוד באור ולא העמקתי בכל דבריו(.
)ה( מלשו חוזק ושמירה ,כדכתיב "ה' סלעי ומצודתי" וכ "ויש דוד במצד" .והוא ממש כעי התירו הראשו ,עי'
לעיל ,וכ דר הגמ' בכמה מקומות להביא תי' שני שאי בו נפק"מ אלא לשו אחרת )שו"ת בית אפרי חו"מ סי'
מ ,ובהגהותיו יד אפרי עהשו"ע סי' שסז .וע"ע יד בנימי(.
)ו( כיו שחולקי בכמה מקומות בתלמוד א טלטול מ הצד שמו טלטול או לא ,לזה אומר כא 'מצד שאני' ,דהיינו
שבטלטול מ הצד כופי אותו כיו שיש מתירי ,אבל בטלטול גמור אי אפשר לכפות אותו וצריכי דעתו )שו"ת
מקו שמואל ]לרבי שמואל אשכנזי מאלטונא[ שער התירוצי שבסו ח"ב(.
)ז( בדבר שהוא בגו המבוי והחצר ,כגו לחי וקורה כופי אותו לבנות ,משא"כ בדבר שאינו בגו המבוי ,אלא
דבר צדדי כגו שאינו מניח את העירוב אי כופי )שו"ת ספר יהושע בפסקי וכתבי סי' שכז(.
)ח( כמו שא צריכי לעשות איזו מחיצה משו ממונ יכפו זה את זה ,ה"ה לעשות קורה או לחי להתיר הטלטול
במבוי צריכי לכפות זה את זה ,כי הוא לחלוק עצמ מרשות הרבי ,אבל לכו לית לעירוב שהוא כדי לערב
הדיורי ביחד אי כופי )מגדי חדשי בש שו"ת יד יוס ]שטרסברג ,סו חאו"ח די"ז ע"ד[(.
טי' .מצר שאני' )מראה הפני על הירושלמי ה"י ,והגהות הגר"י בכר ,אלא שנחלקו בפירושו.(:
)ט( כיו שהוא רגיל להשתת ועכשו אינו רוצה בכ א"כ מיצר ודואג הוא על העירוב ,וחיישינ שמא נעשה צדוקי
ואינו מודה בעירוב ,ובדי הוא שלא יכופו אותו בעל כרחו )מראה הפני ש(.
)י( כופי אותו מדי מצר שהחזיקו בו רבי ,שאסור לקלקלו )הגר"י בכר ש(.
יא' .מצ"ד שאני' )מגדי חדשי בש מנח משיב נפש שמביא מגליו ש"ס ווארשה( ,והוא ר"ת 'מצוה דרבי' ,דמשו
מצוה דרבי שאני.
יב' .ל"א מצ"ד שאנ"י' )מגדי חדשי בש מגד אר על הפמ"ג ,בהקדמה( ,והוא ר"ת של כל מימרות ר' חייא בר אשי
במסכת עירובי :לחי אשירה )מיד להל( ,ארכו כרחבו )יב ע"ב( ,מערבי בבשר חי )ל ע"א( ,חציצי ומחיצי הלכה
למשה מסיני )ד ע"א( ,דעתו מיושבת )סה ע"א( ,חצר שנפרצה וכו' אסורי לאותו שבת )צה ע"א לפי הגהות הב"ח
ש( ,אחד עני ואחד עשיר )נא ע"ב( ,נכנס טמא או בעל מו )קה ע"א( ,נטילת ידי למי אחרוני )יז ע"ב( .ע"כ
)וכתב ש שהציע זאת לפני הגה"ק בעל אבני נזר ,וקלסיה(.
יג .לא גרסינ כלל לישנא אחרינא זו )בדפוס וינציה רפ"ח ובדפוס שאלוניקי רפ"ב ליתנהו לתיבות אלו כלל ]ועי' דקדוקי
סופרי אות ח ,ובמגדי חדשי הוסי :אבל בדפוס וינציה רפ"ב איתיה לתיבות אלו .עכ"ל .ודו"ק[ ,וכ"כ בהגהות
הב"ח כא אות א למחוק תיבות אלו ,וכ"כ נודע ביהודה דלעיל דכ נראה שהיתה גירסת רש"י ותוס' וכל מפרשי
התלמוד שלא טרחו כלל לרשו ביאור בזה ,וכ"כ יד דוד שהנכו למחקו מ הספרי(.
יד .עי' עצי אלמוגי )סי' שעב ס"ק לה ,הובא בהגהות מהר"ב רנשבורג כא וכתב עליו :ודבריו רחוקי מהאמת .עכ"ל.
ובמגדי חדשי כא הביא בש יד דוד שכתב עליו שאי דבריו אלא דברי נביאות(.
'עושי לחי אשרה' יש אומרי א לכתחילה )משנ"ב בש בית מאיר סי' שסג ס"ק כט( ,ויש אומרי רק בדיעבד
)פסקי ריא"ז ה"ה ס"ג ]ולא הובא במשנ"ב ,ועי' במילואי לתוספות רבנו פר סי' לז[(.
'עושי קורה אשרה' סבירא ליה דכל שהאיסור הוא מחמת דבר אחר ולא מחמת איסור שבת אינו גורע ההיתר
)ראב"ד פי"ז מהל' שבת הי"ב ,חידושי המאירי ]ועי' להרה"ג המהדיר נר"ו ש הע' ,([369דתרווייהו משו היכר נינהו,
והרי יש היכר במציאות )ראב"ד ש(.
'אבל קורה לא ,כתותי מכתת שיעוריה' הקשו הראשוני הרי ג בלחי כתותי מכתת שיעוריה! ותירצו בכמה
אופני:
א .כיו שלחי שיעורו קט מאד ,דרוחבו במשהו וגובהו י' טפחי ]כדלעיל במשנה יד ע"ב ,וע"ש בגמרא[ לא החמירו בו
)תוספות כא בתירו ראשו .ויש לדייק בדבריה שכתבו 'לא החמירו בו' ,דהיינו ודאי בדברי דאורייתא לא שייכת
קולא דשיעורו זוטר כדי לומר שלא שיי כתותי מכתת שיעוריה ,דמה לי שיעורו זוטר ומה לי שיעורו רב .אלא ע"כ
כתבו התוספות ש'לא החמירו בו' דהיינו כיו דכל די לחי הוא מדרבנ ,כיו דשיעורו זוטר לא החמירו בו לעני
כתותי מיכתת שיעוריה .והסברא עדיי צ"ב לכאורה(.
ב .כתותי מכתת שיעוריה הוא ְAסול רק כשאחרי כתיתתו אינו כשר לכלו ,אבל לחי ג א נאמר כתותי מכתת שיעוריה,
א היה מדבק הכתיתי בכותל ג"כ הוי לחי כשר ,כיו שאינ נטלות ברוח )תוספות כא בתירו שני בש ה"ר
אברה ,תוספות רבנו פר ,המאירי בחידושיו ובבית הבחירה ,ראב"ד פי"ז מהל' שבת הי"ב ,מגיד משנה ש ]ועי"ש
בדבריו על דר המדע ,וכפי מה שהבנתי כוונתו לומר דכתותי מכתת שיעוריה עושה לחוטי חוטי ,ולכ מה שיש
שיעור בגובה מתקיי ,משא"כ שיעורי אור ורוחב .וע"ע ביאור הגר"א אהע"ז סי' קכד[ .וכ"פ השו"ע סי' שסג סעי'
זח .והחידוש כא הוא שאי ה'כתותי מכתת שיעוריה' מעלי את החפ לגמרי ,אלא רק כאילו כותתו לכתיתי,
והיכא שהכתיתי עדיי כשרי למצוה אי ְAסול של כתותי מכתת שיעוריה .ולפ"ז הקשו התוס' למה לולב של
אשרה פסול א ביו ב' דסוכות ,הרי ביו ב' דסוכות אי ְAסול של חסר ,וא"כ ג הכתיתי כשרי! ותירצו דגבי
לולב של מצוה החמירו .ע"כ .ועי' בפמ"ג שהארי א חידוש זה לקולא הוא ג היכא שמניח לחי בתור דופ שלישית
או רק בתור דופ רביעית ,ועי' משנ"ב סי' שסג ס"ק ל ובשעה"צ ש אות כה( .משא"כ בקורה שיש לה ששיעורה
שתהא ראויה לקבל אריח ,וכתיתי אינ ראויי לקבל אריח )ש .ועי' בביאור הלכה סי' שסג סעי' טז ד"ה ולפיכ
שהביא דברי רעק"א שלפי תירו זה א"כ בקורה שרחבה ד' טפחי שאז אינה צריכה שתהיה עבה כדי לקבל אריח,
וכדלעיל יד ע"א ,לכאורה יהיה כשר ,כיו שאי לו שיעור בעוביו .אמנ הפמ"ג ס"ק ז כתב דג לפי תירו זה פסול,
כיו שא א ידבק כתיתי הקורה לא תוכל הקורה לעמוד באויר ,משא"כ לחי נדבק על הכותל ,ע"ש(.
ג .נשאר בקושיה )תוספות רי"ד(.
ולכאורה לכל התירוצי עדיי יש להקשות הרי ג בלחי עכ"פ נהנה מאיסורי הנאה ,ואי מהני הלחי? ויש לומר דכיו
דלהלכה לחי העומד מאליו הוי לחי ,א"כ אע"פ דהוי איסורי הנאה הרי יש כא סתימה בפועל ,ולא נהנה בגו המחיצה
לא חשיב הנאה מה שנהנה על ידה היתר טלטול )משמעות הירושלמי פ"ג ה"א ]וע"ש בקרב העדה ובשיירי קרב[,
תוספות רבנו פר ]וע"ש במילואי סי' לז[ ,קר אורה ,גאו יעקב ,משנ"ב סי' שסג ס"ק כט בש הבית מאיר(.
ולהלכה ,פסקו רוב הפוסקי שאשרה בלחי כשר ובקורה פסול )רמב" פי"ז מהל' שבת הי"ב ,מגיד משנה ש שכ עיקר
ודברי הראב"ד מ המתמיהי ,רשב"א ,ריטב"א ,המאירי ]וכתבו שאי הלכה כהמיקל בעירוב אלא לגבי דיני עירוב עצמו
ולא לגבי מחיצות ,וכעי מש"כ הגמ' להל פא ע"ב[ ,שו"ע סי' שסג סעי' ח,טז( ודלא כהראב"ד )ש(.
'שתי סעודות לכול…כגרוגרת לכל אחד ואחד' יש אומרי ששיעור גרוגרת הוא שליש ביצה בקליפתה ,וא"כ
י"ח גרוגרות ה שיעור ו' ביצי בינוניות )רמב" פ"א מהל' עירובי ה"ט( .ויש אומרי ששיעור גרוגרת הוא בי שליש
ביצה לחצי ביצה ,וא"כ י"ח גרוגרת ה לא פחות מח' ביצי )טור סי' תט ,וע"ש בבית יוס ובב"ח .וע"ע באריכות
להגרי"א זילבר נר"ו בבירור הלכה מהדו"ק ח"ג סי' שסח וסי' תעה ומהדות"נ סי' שסח ומהדות"ל סי' תעה( .והשו"ע )סי'
שסח סע'י ג( הביא את דעה קמא בסת ואת דעה שניה בש יש אומרי ,ולהל )סי' תט סעי' ז( הביא רק את דעה קמא,
ששיעור שתי שתי סעודות ה ו' ביצי .וכתב המשנ"ב )סי' שסח ס"ק יב( דלכתחילה ינהג כדעה שניה ,ובדיעבד יש
לסמו על דעה ראשונה )ובשעה"צ ש או' ייא דכ"כ האחרוני( .ושיעורי אלה ,ח' ביצי הוו 464סמ"ק לשיטת
הגרא"ח נאה ) 58סמ"ק ביצה גדולה ע קליפתה( ו 800סמ"ק )כ 100סמ"ק ביצה ע קליפתה( לשיטת החזו"א ,וו'
ביצי הוו 348סמ"ק לשיטת הגרא"ח נאה ו 600סמ"ק לשיטת החזו"א )בירור הלכה בכל ארבעת המקומות דלעיל
]וע"ש מה שהארי בעני היחס בי המשקל לנפח[ ,נתיבות שבת פל"א סעי' יד הע' לח(.
'כגרוגרת לכל אחד ואחד' וא באו לערב במשקי ,דעת הראב"ד דבעינ רביעית לכל אחד ואחד ,ושאר הראשוני
)רמב" פ"א מהל' עירובי הי"א ,רשב"א ,ריטב"א ועוד( כתבו דדי בשיעור משקה הראוי לשתי סעודות ,וביי הויי שתי
רביעיות )כדלעיל כט ע"א לגבי עירובי תחומי(.
'נתמעט האוכל '…סיכו הסוגיא והמפרשי בס"ד.
.
במי אחד
רש"י :חוזר ומערב באותו מי
רמב"ם:
נתמע
ט
כלה
אחד
עירב בתִחלה במי
אי צרי להודיע
אי צרי להודיע
בשני מיני
רש"י :חוזר ומע